אור ברסלב
נושא האפוד סימן טז

נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן טז

סימן טו

טבת התרע"ט

שאלה אתה קושי"ת משרכת דרכיה אשר חשבה בעלה לזונה ע"פ שני עדים ממשרתיו איש מצרי ונערה בתולה שהעידו כל אחד על עשותה המזמתה. איש מצרי העיד כי בשעה שנים עשר מהלילה ירד שכנה הגוי למטה וקבלתו. ויען שהמצרי הלזה נודע לו כי הפרוצה הנ"ל אינה הולכת בדרך ישרה. למן היום נקב חור בדלת החדר אשר היא שוכבת שם ובלילה כשבא הגוי הנז' הביט דרך החור בדלת ולא היה שם אדם אחר עבר שעה התחילה המטה להתנועוע והוא והנערה המשרתת הביטו דרך החור וראו את הגברת עם הגוי הנז' שוכבים זה על גב זה. דפקו הדלת ופתחה האשה הפתח ושאלה מהמצרי מה זה והוא השיב לה דברים של תוכחת כי חרפה היא לה לעשות כדבר הזה והיא בקשה ממנו שלא יודיע הדבר לשום אדם. שאלו ממנו הב"ד איך יכול לראות תוך החדר שהיה אפל השיב כי כבר היה נר בחדר. ויוסף עוד לדבר המצרי כי הנואף הכהו והנואף אף היה לבוש במכנסים ולבוש העליון והיא היתה בחלוקה לבד. וביני ביני ירד אחי הנואף מהדירה העילית ובקש להכותם בכלי תותח והאשה הצילם מידו ע"כ הגיעו דברי המצרי המשרתת העידה כי כמה פעמים ראתה בגברתה כי לא היתה נוהגת בצניעות והתחילה לדבר על המאורע הזה וכה"ד בדלת החדר היה חור ובשעה אחת וחצי אחר חצות הלילה ראיתי כי האשה היתה ערומה לגמרי רק בחלוק אחת והנואף מקטרתו בידו במטה שוכב על גבה כשראיתי זה דפקתי, על הדלת ג"פ והמצרי ג"כ ראה. אמרתי לה שתפתח הדלת והיא פתחה ואמרה לה לא יש פה אדם לקחנו הנר וראינו להערל אח"ך עלה למעלה ולקח כלי התותח והכה אותנו בחוזק אח"ך אמרה האשה להמצרי שלא יודיע הדבר ע"כ:

ובהיות האשה והבעל נצבים שאלו הב"ד לאשה מה תענה על כל אלה וענתה ואמרה כי הכל שקר ודבר כזב והעדים הם שקרנים כי קנו אותם ברצי כסף אך הבעל אומר כי הוא מאמין לדברי המצרי והנערה כי הם משרתיו והוא מאז הפקיד המצרי על ביתו ועל כל אשר יש לו וגם על הנערה יש לו נאמנות גדול וע"ז צועק מרה שרוצה לגרשה בלי כסף ובלא מחיר כמשפט הבנות אשר תזננה תחת בעליהן.

תשובה המאורע הלזה היה בעיר פיליבי יע"א והאיש והאשה יצאו נצבים פתח אוהיל מועד בדה"ץ אשר שם ואחר שעמדו על כל יתר העדוייות אשר היו פה ולא מצאו בהם תועלת לענין רק עדות המצרי והנערה הנז' החליטו הדבר לאסור האשה על בעלה ושתפרע לה כתובתה מדודין והנמצא בעין ונתנו מעב"ד ביד הבעל שאסורה לו והאשה הגיה תלונותיה לפנינו פה ב"ד של עיר הבירה כנהוג ושלחו מע' הב"ד יב"ץ מהתם להכא נוסח קבלת העדויות ועל מה אדני האיסור הטבעו וכאשר יבוא לקמן בס"ד.

א וידבר דוד דברים היוצאין מן הלב כי אש תוקד בקרבי בהעלות על לבבי צניעות נשים צדקניות שהיו מקודם ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה. איכה היתה לזונה אשה יהודית אשר מן הראוי לדונה לחובה אעפ"י שיהיה לה צד זכות ונוסרו כל הנשים ולא תעשה כאחת הנבלות. אך מצד אחר נגד עינינו דברי הרד"ק ז"ל בתשובה כי באה בס' דברי נעם חאה"ע סי' מ"ג דכל טצדקי דמצינן למעבד להעמיד האשה בחזקת כשרות עבדינן אפי' בדברים הרחוקים מהסברא. ויותר מהמה דבר האיש אדוני הארץ מוהרד"ח ז"ל בס' נדיב לב אה"ע סי' י"א וז"ל ולא לאמונה אזהרה שמענו מאת רז"ל שלא לאסר אשה על בעלה כי אם בשני עדים של טומאה אחר דו"ח וכל מאי דמצינן להפך בזכות האשה ולברר הדברים באופן שלא זנתה אפי' על פי מעוט חוש' ואפי' על פי סברא זרה החייוב מוטל על הדיין להפך בזכותו כמבו' בסה"פ עי' מוהרי"ב סי' פ"ו באמ"ח ח"ב סי' א' ד"נ סי' מ"ג ושה"י וכו' וה"ג מוהר"א פאלרגי ז"ל בס' חיים בירושלים דנ"ט אחר שהביא דברי היסוס הנ"ל הביא דבפני הג' חק"ל באו עדוייות על אשה אחת ואחר חו"ד אמרו הממונים להחק"ל שתקח האשה קניף לקבל גט למחר אז עמד הרב על רגליו והוציא תשו' מוהרי"ב על הדין רע ומר שהכשירה והמה ראו כן תמהו ונשאו ק"ו שאותה האשה היתה מותרת לבעלה והלכו להם ואלה הדברים הובאו מחו"ר ירוש' ת"ו בס' שערי רחמים ח"ב סי' י"ב כיע אשר עפ"ז תרב תמיהתי על מל מעלת הב"ד יכב"ץ אשר מהרו להחליט כי האשה הזאת אסורה ובפרט תגדל התימה על ראשיהם מפי רב רחומאי רחו"ם בעל טעם כי ידעתיו אשר הוא מתון ומסיק איך פה החליט הדבר לאיסור ולא זכר שר כי זה קרוב לי"ב שנה עבר שם במח"ק ענין כזה וסרח העודף ואז מע' הב"ד ובראשם הרב הנז' עליון למעלה נר"ו היו רוצים לאסר אשה לבעלה ופנו אל האזוב למען דעת דעתי המעט וסדרתי פסק ע"ז להתיר הנה זה עומד בסה"ק אבני האפד אה"ע סי' ז' ואילו היו עיניהם נשואות שם על דברתי היו ממהרים להסכים כי האשה הזאת ע"פ הדין מותרת לבעלה ואינו רשאי לגרשה שלא מרצונה כי רוב הספקות אשר עלו ובאו בנד"ז הם מבוארים שם באר היטב והדבר פלא:

איכו השתא ההכרח אלצני לעמד פעם אחרת על הענין ואבא היום ע"פ ס' קונטריסם ולדוד בשנותו בדרך קצרה הדברים הנאמרים שם דשייכי לנ"ד,

ב תחלת דבר כתבו וז"ל נחנא ב"ד דח"ל ישבנו לעיין בדינא אחר קבלת העדייות בפני הבעל ובפני האשה באייום וגיזום כדחזי ובדרישה וחקי' ממש כד"ן ע"כ ולי מה יקרו דבריהם דהגם דנחלקו הפוס' איבעינן דו"ח לאסר אשה על בעלה מ"מ רוב הפוס' הסכימו דצריך דו"ח ואנכי הרואה כי חכמים הוזהרו לקיים דברי מרן הקדוש דקבלנו הוראותיו ובאה"ע סי' י"א ס"ד פסק דבעינן דו"ח כד"ן ויעו' בסה"ק אבני האפד בתשו' רסי' ג' הגם דכפי הקב"ע המוצע לפנינו בשאלות שעשו הב"ד לעדים אינו כתוב בהם ששאלו אותם באיזה יום ובאיזה חדש ובאיזו שעה:

וכיוצא דהוא מענין החקירות מ"מ כיון שהם אמרו שעשו דו"ח נאמנים הם רק שלא נכתבו בקב"ע וכמו שכ"כ ה' ישמח לב גאגין באה"ע סי' י"א ורמזתיו בסה"ק הנ"ל באה"ע סי' מ"ג אות י"ט דאם כתוב בקב"ע אחר דו"ח כדחזי אין לומר שלא עשו דו"ח ואפי' אם יש עדים שלא עשו דו"ח אין להאמינם ע"ע אך זוהי שק' דמאחר דעשו דו"ח והיינו כדעת מרן ודע' דסברי דאיסור אשה לבעלה הוא כמו ד"ן איך לא השגיחו שהב' עדים הגוי והמשרתת הוכחשו בבדיקות דהגוי העיד כי אחי הנואף שהיה בדירה העליונה ירד עם כלי תותח בידו והיה רוצה להכותם מכת מות לשניהם והאשה הצילה אותם מידה ואילו המשרתת אמרה שהנואף עלה למעלה בדירה העליונה ולקח כלי התותח והכה אותם לשניהם יחד הרי כאן ב' הכחשות אחת בלקיחת כלי התותח השנית שכפי דברי הגוי האשה הצילה אותם והמשרתת לא אמרה כן רק שהכו אותם מכה גדולה והאשה בקשה מאתו שלא יודיע הדבר לאחרים וכל שהעדות מוכחש אינו מועיל למאומה אפי' שהוכחשו בבדיקות ע' פ"ת סי' י"א ס"ק ט"ז שכתב משם הנו"ב וז"ל בעדות שא"א זנתה בלא התראה והוא רק לאסר אשה לבעלה וכו' החקירות והבדיקות שוין והדיין צריך לחקור ולדרש ואם מצא בדבריהם הכחשה העדות בטלה עכ"ד.

ג כתבו עוד וז"ל והנה עדות שתי הנשים (לא נזכרו בשאלה) הן הן עדי יחוד ואין האשה נאסרת על בעלה כמ"ש מוהרי"ב סוס"י פ"ו דיחוד לא הוי רגל"ד שאין האשה נאסרת על בעלה אלא בב' עדי טומאה ע"כ אנכי לא ידעתי מי הכניסו שתצא דלא ראיתי כאן בקב"ע מהשתי נשים שהיה כאן יחוד דכפי הכתוב בקב"ע הוא ששאלו מהב' נשים השנית והשלישית אם היו לבדן בחדר אחד האשה עם הגוי והן השיבו כי לא היו לבדן רק היו אחרים עמהם ומה יחוד שייך פה ואם נלך אחר דברי המשרתת דיש בדבריה שנתיחדה איזה פעמים עם האופיסייר והאיכא ס' מוהריט"ץ בסי' קצ"ב דהיכא דנתיחדה עם גוי יש מקום לאסר כבר הושג ממוהרי"ב סמיכה לחיים בדמ"א ע"א שהוא הפך כל הפוס' ואיהו גופיה אין ולאו ורפייא בידיה ע' שערי רחמים ח"ב סי' י"ב דל"ב ע"ד ועוד דיש גדולה מזאת בדברי' שאם האמת איתה יש ויש מקום לאסר.

ד האמנם היסוד אשר עליו בנו אדני האיסור הלא הוא לעדות הגוי והמשרתת וז"ל אולם עדות הגוי והמשרתת הם עדי טומאה אע"פ שלא ראו אותם כמכחול בשפופרת מאחר שהיו דבוקים כמ"ש מרן סי' קע"ח סט"ז עכ"ד ואני אומר כי לדבר הזה יסלחו הצדיקים והוא יסוד נופל ונעלם מהם תשובה שלמה לה' ידי דוד סי' ק"ו דקי"א ע"ג ואביא אתכם דברי ה' באורך וז"ל ובנ"ד לא אמר שאשתו זנתה אלא שראה אותם שוכבים זה על זה ולא אמר שראה אותם בקירוב בשר וכיון שכן א"ל דהיו שוכבים ולא היה אלא גפוף ונשוק וחבוק אבל גוף המעשה לא עשו ול"מ לס' הבה"ג דבעינן כמכחל בשפופרת וכו' אלא אפי' לס' ר"ח והריף והרא"ש שהביא הטור ז"ל שם מ"מ בעינן שיהיו דבוקים זע"ז בקירוב בשר וכמ"ש רש"י במכות ד"ו וכו' וכ"כ מוהר"ם הובא בתשו' הרשב"א סי' תתקל"ג וכו' ומכח זה פסקו רש"ל ומור"ם בתשו' על ב' עדים שהעידו ששכב עליה החשוד כדרך המנאפים כתבו דאינה נאסרת דבעינן שיראו בקירוב בשר וכו' וה"ט דבעינן שכיבה הראויה להערה וכו' וכ"כ התה"ד בפסקים סי' רכ"ג על אחד שהודה שזינה והיא גם היא אמרה אמת בא אצלי ושכב עמי כתב ע"ז ונוכל לפרש ולומר דבא עליה דרך אברים וגפפה וכו' אבל גוף המעשה לא עשו וע' ג"ך שפת הים אה"ע סי' א' על מי שראה שוכבים זע"ז כתב דלא נאסרה וכו' באופן דמכל זה נראה דבנ"ד לא נאסרה כיון שלא אמר שראה אותם בקירוב בשר שראוי להערה א"ד ורמזתיו בספרי דק"ן ע"ד דכוותא נמי בנ"ד המצרי והנערה הם העידו שראו אותם שוכבים זע"ז ולא העידו שהיו ערומים בקירוב בשר ואדרבא אמרו כשראו אותם היא היתה בחלוקה והוא לבוש במכנסים וזה מודה שגם במטה היו כן וכל שלא תרי בפירוש שראו אותם על המטה בקרוב בשר אין כאן עדי טומאה וההנחה שהניחו מעלתם דאלו הן עדי טומאה היא הנחה שוברת ואינם אלא עדי כיעור דמשתנה דינם לגמרי.

ה ומאחר עלות שאין העדים הללו עדי טומאה רק עידי כיעור אפי' שהיו שניהם כשרים אין בזה כדאי לאסר את האשה על בעלה לפי מאי דקי"ל אין האשה נאסרת כי אם בעדי טומאה אבל בעדי כיעור לא מפקינן לה מבעלה וכמו שפסקו הפוס' להלכה יעו' בטור וש"ע אה"ע סי' י"א דלא כהשאלתות ודעמייהו וכבר אסף וקבץ בזה ה' ידי דוד שם בתחי' התשובה כל סברות הפוס' והעלה כן יעו"ש ואפי' לס' הרמב"ם פכ"ד מה' אישות דין ט"ו דבעדי כיעור אם רצה הבעל להוציאה תצא בלי כתובה היינו דוקא היכא דאיכא ב' עדים אבל בע"א לכ"ע לא מצי להוציאה וכמ"ש מור"ם להדייא בסי' י"א דע"א בדבר מכוער לאו כלום הוא והכא אע"ג דהוו ב' עדים הרי קי"ל דהרבה עדים פסולים כחד חשיבי וכמ"ש מור"ם בסי' קט"ו ס"ז כנה"ג בסי' זה הגהב"י ס"ק כ"ט צמח צדק סי' ע"ה ויעו' בס' עבודת השם אה"ע סי' זך דקמ"ח ע"א דמסיק הכי.

ו ועתה תחזה להב"ש בסקי"ד דע"א בכיעור אפי' אי מהימן ליה כבי תרי מותרת אפי' להנחשד וכ"כ משם תשו' ש"י ותשו' מוהר"ם וכן כתב הבאה"ט לקמן סי' קט"ו סקכ"ט משם מהר"ם מלובלין סי' פ' איברא דבתשו' דשייכי לס' נשים סי' כ"ה הובאה שם תשו' מוהר"ם ובתו' דבריו כתב להדייא וז"ל ואע"ג דאיכא ע"א שהלך לביתה ומצא גויים משחקים עמה וחבקוה וגפפוה בע"א של כיעור לא מתסרא ואף דאי מהימן ליה כבי תרי אסרינן לה אגברא ה"מ בעדי טומאה וכו' אבל בע"א שלא ראה אותה מנאפת אלא שראה בה דבר מכוער אפי' אגברא לא אסרינן לה אפומיה אפי' מהימן כבי תרי עי"ש וזהו ממש כמ"ש הרב"ש אך בסוף התשו' שם תבריה לגזיזיה שכתב וז"ל ואי ליכא עדי כיעור אלא אותו האחר שמצא עכו"ם מגפפת אותה אי מהימן עליה כבי תרי חייב להוציאה ואפי' ע"י עדות אביה בלבד שהעיד שבתו זנתה אי מהימן עליה כבי תרי אסור לקיימה וכו' וכן הם דבריו אות באות במרדכי פ"ב דיבמות עי"ש וע' ח"מ בסק"ח דמדבריו מוכח שהבין בתשו' מוהר"מ דאף בע"א בכיעור אי מהימן ליה כבי תרי הוא כמו ע"א בטומאה דאי מהימן ליה חייב להוציאה ובכן ק"ט על הרב"ש איך כתב בשם מוהר"ם מה שאין כן דעתו ואי ניחא קמי רבנן נלע"ד שליש יישוב לדברי מוהר"ם ואם הישוב אמת צדק הרב"ש בדבריו והוא דמבואר בתשו' מוהר"ם דקאי בשיטת השאלתות דבעדי כיעור מוציאין אותה מבעלה והיינו דלדעתו עדי כיעור ועדי טומאה שוים ובעבור זה אפילו בע"א של כיעור כל שמאמינו כבי תרי חייב להוציאה משום דלדעתו כלה חדא מילתא היא. אבל לדעת החולקים על שאלתות דס"ל דבעדי כיעור אין מוציאים אותה מבעלה לדעתם עדי כיעור גריעי ואם מצאנו בההוא סמייא דא"ל שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה דמינה למדו דע"א ומאמינו הרי הוא כשנים זהו דוקא בע"א של טומאה אבל בע"א של כיעור דאפי' בשתים אינו חייב להוציאה רק אם ירצה אם היה ע"א של כיעור נחתינן דרגא דאפי' במאמינו יש לו דין ע"א ומ"ש בתחי' דבריו דע"א של כיעור אפי' אם מאמינו ל"מ היינו לדעת החולקים על השאלתות וקודם שיישב סוגיית הש"ס לפי דעת השאלתות אשתכח דאפי' מוהר"ם דקאמר דע"א של כיעור ומאמינו כבי תרי מפקינן ליה מבעלה מודה איהו דלדעת החולקים דבעדי כיעור לא מפקינן לה מבעלה כשהוא ע"א אפי' מאמינו עדיין יש לו דין ע"א ובעבור זה כתב הרב"ש משמו הכין. זה נלע"ד בישוב תשו' מוהר"מ ז"ל ודוק שם בתשובתו.

ובחפשון יצאתי וראיתי שעל תשו' מוהר"ם הלא עמדו שרים הפוס' המפורסמים. יעו' בכה"ג סי' קט"ו ס"ק כ"ב. מוהריבל בח"ב סי' ו' רמז סתירה הלזו ולא דבר מאומה רק כתב דמסתברא דאינו נאמן. המ"ץ ח"ב סי' ס' דקל"ב רמז למוהרי"ו בתשו' סי' ח' דיישב דבתחי' מיירי קודם קנוי וסתירה. ובסו"ד מיירי לאחר קו"ס ואיהו מדנפשיה כתב דדעת מוהר"ם דע"א בכעור אפי' מאמינו אינו נאמן אך היכא דאיכא ריעותא גדולה שילדה וכנידון שלו בכה"ג מהימן והיינו מ"ש באחרונה וכפי ריהטא דלשניה שם הוא דאינו ברור בהסכמתו אי נאמן העד האחד במאמינו י"ש. ואחר באו לידי תשו' מוהר"ם לובלין וראיתי לו בסי' פ' שאחר שנרגש מתשו' מוהר"ם הנ"ל מר הוא דקאמר דאין לסמך אדברי המרדכי בשם מוהר"ם בזה מאחר דבהגהמ"ר דיבמות פ' מ"ח כתב להפך בשם מוהר"ם וז"ל ואע"ג דאיכא ע"א בדבר מכוער לא מתסרא ואפי' בעד טומאה אלה בקנו"ס ואז אי מהימן כב' תרי אסורה לבעלה ונדחק ה' לפרש דברי מוהר"ם ובתוך דבריו הוא הצ"ד לפרש דברי מוהר"ם כאשר כתבתי אני עני דלשיטת השאלתות קאמר וליה לא ס"ל ודחה זה מכח הלשון (ולדידי אחר המ"ר יוכל להתיישב כמ"ש) וסו"ד העלה בדעת מוהר"ם דס"ל דע"א של כיעור אפי' אי מהימן ליה כבי תרי לאו מילתא היא ושאני אותו נדון דהיו בו ריעותות אחרות שילדה בן עי"ד והיינו כישובו של המ"ץ. קושטא קאי דלפי מה שיישב עוד מוהרמ"מ שם דברי מוהר"ם דשאני ע"א דביעור כמו אשה חוגרת בסינר וכ' דדומה לע"א דזנות דאם היו כאן ב' עדי כ כיעור חייב להוציאה כמו ב' עדים דזנות משא"כ בע"א דכיעור קל שראו אותה שהיה בחדר עמה בסתר וכו' עי"ד דלפ"ז כיעור דנ"ד דהוא קרוב לזנות יש לחוש כשמאמינו כי תרי עש"ה מ"מ מלבד דאין להוציא דין מכח קושייא ותירוץ עוד בה דמוהר"ם לא איירי אלא לשיטת השאלתות דבדאיכא ב' עדי כיעור מפקינן לה מבעלה אבל לפי מאי דקי"ל דאפי' דאיכא ב' עדים אין מוציאין אותה מבעלה לא אופיא לן ולא מידי מאי דמאמינו כבי תרי וע' בס' דב"מ ח"ג סי' יו"ד דט"ל ע"ד דכ"ן דעתו. גם ה' עבודת השם באה"ע סי' ז"ך האריך בענין כיו"ב מדקמ"ח ואילך ובדק"ן ע"א הביא שגם ה' צמח צדק סי' ע"ט כתב דמש"כ מוהר"ם בתשו' דאין ע"א בכיעור נאמן אע"פ שמאמינו הוא העיקר וכן העלה הוא ג"ך לדינא י"ש. וכבר זאת לפנים בסה"ק אב"א בתשו' רסי' ויו הבאתי הסכמת רבני האחרונים שהעלו כן י"ש ובס' שערי רחמים ח"ב סי' י"א דמ"ה ע"א.

אמור מעתה דע"פ כל האמור אתתא דא שרייא לבעלה ואין בעדויות הללו כדי שביעה לאסרה על בעלה שאין כאן עדי טומאה ואינם אלא עדי כיעור וכיון שהם פסולים אינם אלא כע"א ונאמנות הבעל אותם מגן שויא דלא נפקי מתור' ע"א וע"א בכיעור אינו כלום.

ז עתה אקום עמ"ש עוד מעכ"ת העי"א במה שנרגשו שהמצרי והמשרתת הם פסולי עדות ורפאו שבר זה עפ"ד הרמב"ם פכ"ד מאישות דין ז' ותשו' הרשב"א דסי' קי"ח דאפי' עדות גוי מהני במאמינו וסמכו עצמם ע"ד ה' שדי"ח במע' אישות דמ"ז שעשה יסוד דבר הרשב"א הנז' ומחמת זה כתבו דהמצרי והמשרתת הם ב' עדים כשרים ואסורה לבעל ושוב נרגשו מדברי מור"ם בסי' קע"ח שיש חרגמ"ה לאומר שמאמין לעד ושראוי לנדותו ומפקנא אית להו ע"פ מש"כ הפוס' דבזה"ז אין חרגמ"ה נוהג מה גם לדידן בני ספרד. אולם עמדו לנגדם דברי הדב"מ בח"ג סי' ט"ו דלדידן דמשביעין לבעל בשעת נישואין חזר הדין למ"ש מור"ם דמנדין לבעל ופטרוהו גם מזה בדברים אשר יבואו לקמן בס"ד ובתורמוס הבא בסוף הסעודה נרגשו בסו"ד מתשו' הרשב"א דכמכחישתו אינו נאמן ודחוה בקש שכל הפוס' חלוקין עליו את"ד.

ולפי העלות לעיל בסמוך דאין כאן עדות טומאה מכל וכל כיון דאינם אלא עדי כיעור וכאיש אחד נחשבו ואינה מועיל למאומה לא היה צריך לפלפל בזה. אולם החרישו אלי ואגידה לכם דאפי' היו עדים הללו עדי טומאה ממש עכ"ז לא יועילו ולא יצילו להבעל מהאשה הזאת כי תהו המה. ובטרם אקרב להוכיח הדבר הזה מפומן של רבותינו הפוס' ז"ל אגידה ואספרה מאי דקשה על דבריהם כחומץ לשניים דהעדיפו כח הגוי והמשרתת כב' ע"כ ואסורה לבעל וברור דטעמם משום דכיון דהבעל מאמין לכל או"א הרי כאן ב' ע"כ. ומי שמע כזאת דהמצרי והמשרתת שהם פסולים מצד עצמם ואינם מועילים אפי' לע"א יתהפכו לכשרים. הלא בכל מקום דמצינו דעד פסול מהני יהיה מטעם דהמנוהו רבנן כמו עגונה וכיוצא או יהיה מטעם האמנת בעל דבר הסכמת הפוס' דהרבה עדים כחד חשיבי וכמש"ל באות ה' משם מור"ם בהגה והן הנה דברי מוהר"ם בתשו' והתם קאי במאמינם דאילו אין מאמינם אעיקרא פסולי' לעדות ושא נא עיניך בדברי הפוס' שרשמתי שם בגופן שלהן ואתה תראה דאינהו קיימי כשיש האמנת בעל דבר ועכ"ז חשיבי להו כחד. ולפי דעתי דברים אלו יצאו מתחת קן קולמוסם בלי דעת בעלים יען שרצו להגדיל המדורה.

ומעתה אעלה נא לעיקר דבריהם ואומר חלותי' היא שאוני ואני אדבר דמע' הב"ד יצ"ו לא עמדו בשרשם של דברים כדבעי וכבר כתבתי בראשית דברי פעם אחת ול"ו אשנה דזה בא להם שלא נשאו עיניהם בתשובתי שבסה"ק הנ"ל סי' ז' דעמדתי על סוג זה באורך וברוחב ולא נוכל לעשות דבר עד בואכם שמה. שם אתן את דודי מקור הדברים ופה אבא בקצרה ואזכר המחלוקייות והסברות שיש בזה הספק ה"א דבהך דכתב הרשב"א דלס' הרמב"ם אפי' עדות גוי מהני אינו מוסכם דהרשב"א סותר מדידיה אדידיה והאיכא דעת הרב"ש בסי' ו' סק"ז שכתב להדייא דאם כותי א' מסל"ת מעיד על אשה שהיא טמאה ל"מ עדותו להחמיר להחזיקה כטמאה רק הוי כאילו לא העיד כלל יעו"ש שכ"כ בדעת מור"ם משם הרד"ך שם וכמ"ש אני עני שם בדקמ"ח ע"ד ושם כתבתי הספק הב' דאפי' בפיסו"ע דעלמא כגון נשים וקרובים דינו של הרמב"ם אינו מוסכם דהאיכא מאן דסבר דהרשב"א פליג עליה דהרמב"ם ובשיטתו קיימי הרי"ף והרא"ש דדוקא עד כשר שראוי להצטרף עם אחר הוא דמהני מאי דמהימן ליה ודהכי מסיק גאון מופלא בס' תשובת שמואל ודלא כהשד"ח בדמ"ז. הספק הג' דכל דאיכא הכחשה בעדים וכגון דהוכחשו בבדיקות דעדותן בטלה וכמש"ל באות ב' אז ל"מ האמנת בעל דבר דניכר הדבר דהוא מזוייף ובהדי סהדי שקרי למה לן וכמ"ש שם בדקמ"ט ע"ב משם מור"ם בתשו' סי' ט"ו והמ"ץ בח"ב סי' ס' וספק הרביעי ס' הרשב"א דבמכחישתו האשה לא נאמר דין זה דמאמינו והגם דאינהו בדידהו כתבו דס' הרשב"א כל הפוס' חלוקים עליו ויש להם אילן גדול לסמך עליו מר ניהו מוהר"ש מאטאלון ז"ל בס' עבודת השם סי' ז"ך דקמ"ט רע"ג דכתב דס' הרשב"א יחידאה היא היא כבר כתבתי בהגהותי שם דמוה"ר בס' צל הכסף ח"ב אה"ע סי' י"א דנ"ח הרבה רעים לס' הרשב"א י"ש וגם ה' עה"ש בעצמו בסי' כ"ה דקמ"ג ע"א רמז פוס' דקיימי בשיטת הרשב"א גם השד"ח בדמ"ו ע"א הביא משם ה' מלבוש יו"ט דהיכא דשיטת הרמב"ם ורמב"ן ותוס' רי"ד והרשב"א והריטב"א בחידושיהם והר"ן דהסוגייא איירי באינו מכחישתו עי"ד וויבחתיו בסה"ק שם דקמ"ט ע"ד והגם דאנא נפשא כתבתי שם דבענין מכחישתו איכא ס"ס להחמיר ע"ד ה"ד אם היינו באים מטע"ז לחוד אבל אי איכא שאר ספקי חזי לאצטרופי. החמישי דכבר הסכימו כל רבני האחרונים דעתה שיש לנו שבועה שלא לגרשה בע"כ אינו רשאי להאמין העד אפי' שיהיה כשר והגון י"ש בדק"ן ע"ג ומעתה שפטו נא איך הפה יכולה לדבר לאסר אסר אשה זו לבעלה מאחר דאיכא כמה ספקי אשר נוכל לעשות בהן ס"ס ועדות הנערה חלף הלך לו כ"ש דלגבי עדות האיש מצרי איכא עוד דלכ"ע במכחישתו אינו נאמן וכמ"ש שם בדק"ן ע"ב לך נא ראה שם דמבואר הכל באר היטב:

ח ובכן מ"ש בסוף דבריהם דאי משום דאיכא שבועה ולפי דברי הדב"ם בח"ג סי' יוד חזר הדין למ"ש מור"ם דמנדין ולהציל מזה כתבו וז"ל אך משני טעמים אלו אין לנו למחות בידו חדא אם בחרם שהוא חמור מהשבו' וכו' ביארנו בנ"ד שאין בו משום תקנת רגמ"ה כ"ש שאין בנ"ד איסור שבועה אך יען שיש דעת אחרים שסוברין ששבועה חמורה מן החרם לכן הוצרכנו לטעם השני והוא דאדעתא שתהיה פרוצה לא נשבע שמי יכניס לתוך ביתו רשעה וכו' ולרווחא דמלתא נתיר לו השבועה בבואו לגרשה וכו' אלו דבריו ויאמינו רבותי כי בטני כאובות חדשים יבקע איך יצאו מפיהם דברים הללו משוללי ההבנה דאם פטרוהו מחרגמ"ה בטענה שעתה לא יש חרגמ"ה או מטעם שכבר עבר הזמן או כי בינינו הספרדים לא נתפשט חרגמ"ה איך בדברים הללו ינצל מן השבועה שכתבו מעלתם דכ"ש שאין בנ"ד איסור שבועה איך ובמה נוצר הכ"ש מאחר דגבה טורא בינייהו מחרם רגמ"ה דליתיה עכשיו לאיסור שבועה גם במה שכתבו להצילו מאיסור שבו' בטענה דאדעתא דהכי ל"ן שתהיה פרוצה כאשר ירדף הקורא ימלא שחק פיו דאיך איפשר לומר כן הלא הרדב"מ ורבים מהפוס' שכתבו דבעבור השבו' אינו יכול להאמין העד איך לא עלה על לבם דבר זה דאדעתא דהכי ל"ן אבל האמת דאין שייך לומר כן בכה"ג דהא דאמרי' הכי היינו בדידעינן בודאי שהיא פרוצה ע"י ב' עדים ובאנו לעכבו עבור השבועה אז שייך שפיר לומר אדעתא דהכי ל"ן אבל הכא היא גופא בעייא דרישה אם האמת שזנתה איפשר דנקתה האשה וטהורה היא ומי גרם לה האיסור האמנתו של בעל ובעבור האמנתו מגרשה בע"כ הלא השבועה מעכבתו מלהאמין והרי היא בחזקת טהרה. ומה שייך לומר עוד שהתיר שבועתו בעת הקידושין הא אינם יכולים להתיר בלי רצון האשה כיון שנשבע עד"ח וכנודע סו"ד שהדברים הללו אין להם שחר ומלבד שהדברים פשוטים ואינן צריכין ראיה עכ"ז בחפשי' מצאתי הדבר מפו' בס' שערי רחמים אה"ע סי' א' דבד"ה ע"ג נכנס במבוכה זו דאיכא למימר דאדעתא דהכי שתשמשהו נדה והוא יקיימנה לא נשבע ואחר שהאריך בענין אומדנא בד"ט ע"א כתב דכיון דאין להחשיב האשה מכלל עוברת ע"ד ע"פ דבורה הקל כי אם ע"פ ב' ע"כ דוקא וכיון שכן מאין הרגליים לומר אדעתא דהכי ל"ן וכו' וה' בני אברהם סי' י"ט עמד בכעין זה והיה העדות מפי נשים והעלה דכיון שהעדים הם נשים והוא מכחישתם אינו עדות כלל וכיון שמה"ד מותרת לו אינו יכול לגרשה בע"כ מחמת חרגמ"ה ומחמת השבו' עכ"ל עש"ב.

ט אשובה אראה עוד במ"ש בתוך דבריהם וז"ל ועתה שהאמין הבעל לעדים לפני עדות זה גם בשאר דבריהם הרוחנו שאין עלינו לנדות לבעל בזה"ז כמ"ש במור"ם סי' קע"ח סי"ט שיש חרגמ"ה לאומר שמאמין לעד שגרם לבטל חרגמ"ה שזהו דוקא אם מאמינו רק לדבר הזה אבל אם מאמינו גם בשאר דברים אין מנדין וכ"נ מדברי הכנה"ג סי' קט"ו אות ל"א וז"ל דהרבנים הללו מדברים כשזה אינו מאמין לשאר דברים רק לדבר הזה יעו"ש א"ד והגם שאינו משלנו ענין זה דאנן קיימינן בשבועה והר כתבו הפוס' אפי' דנימא דאין חרגמ"ה מעכבתו מלהאמין בשבועה יודו וכמ"ש א"ה שם. מ"מ שפתי לא אכלה מלהגיד מאי דק"ל ע"ד הכה"ג דהתם קאי עמ"ש מוהריק"ו בשורש ק"י דאם אומר שמאמינו די"א דמנדין אותו על שביטל חרגמ"ה הקשה הרב דלכאורה הוא דבר תמוה דאם רוצה להוציא רשעה מביתו ולצאת מידי ספק אמאי מנדין אותו וכתב דבביאורו לסמ"ג עשין מ"ח יישב דהרבנים הללו (שכתבו דמנדין) מדברים כשהאיש הזה אינו מאמין לדברי אשתו בכל הדברים אלא דוקא לדבר הזה משו"ה מנדין אותו כיון שאינו מאמינה לשאר דברים אבל אם מאמינה בכל דבריה ימים מקדם בזה לא דברו הרבנים ואין מנדין אותו אדרבא תע"ב ובכנה"ג כתב הרמב"ם ז"ל דחייב להוציאה ואסור לו לבוא עליה ולא פליגי וכתב שהרצה דברים אלו לפני רבו מוהרימ"ט וא"ל יישר ע"כ והי"א בהגב"י ס"ק ל"ג כתב כדברים האלה על בלי הגיד מבטן מי יצאו הדברים והן הנה דברי הרב דד"ח דנ"א ע"א. ומריש הוה אמינא דחילוק זה ה"ד לגבי דידה שאומרת שזנתה אבל לא היכא דאיכא ע"א שדברי הרב המה באו בדידה. אך נראה דאף במאמין לע"א דחייב להוציאה יד"ש דעת הרב דאין מנדין אותו כשהוא מאמינו בכל דבריו שהרי ע"ד הרמב"ם קאי והרמב"ם כתב או שא"ל אחד מקרוביו וכו' וגם דבריו שבס' דד"ח הנם מיוסדים ע"ד הרמב"ם שכתב שהוא סומך על דבריו והיינו אפי' לגבי ע"א ואם האמת כן לא זכיתי לירד לסוף דעת הרב דהא הא דחייב להוציאה כשא"ל ע"א שזנתה הוא דוקא היכא שמאמינו בכל דבריו וגם בזה. הלא"ה אעיקרא אינו יכול להוציאה וכמ"ש הרשב"א במיוחסות סי' קל"ג והובא ביד"א הגהב"י סק"ל וכתב משם מוהריק"ו בשו' פ"א שכן דעת הרמב"ם וגם ה' דד"ח עצמו שם בד"ן כתב שכן הוא דעת הרמב"ם ומעתה מה מקום לחלק ולומר דהא דמודין אותו היינו כשאינו מאמינו בשאר מילי הלא אם אינו מאמינו בשאר מילי בלא"ה אינו נאמן ואינו רשאי להוציאה וכמ"ש מור"ם בתשו' סי' י"ב דכל שאינו מאמינו בשאר מילי אין להאמין לבעל במה שאומר שמאמין לעד שזנתה והייתי רוצה לומר דלא כתב הכה"ג כן כי אם דוקא היכא דהיא אומרת שזנתה דהיא התחילה בקלקלה לעצמה וקרוב הדבר שזנתה ולכן אם מאמינה בשאר מילי אין מנדין אותו אבל בעדות דאיש אחר אפי' דהוא מאמינו בשאר מילי כיון דאיפשר בדזה משקר ואיהו ניהו הגורם האיסור לכן מנדין אותו דלא הי"ל להאמין ולבטל חרגמ"ה וכמ"ש רש"ל בתשו' סי' ל"ה דכיון שהיא נתנה אצבע בין שיניו מהראוי היה לפוטרו גם מהשמתא אבל בע"א שהוא אינו מחוייב להאמינו מחמת שחל עליו חרגמ"ה אוקמינן אחזקחיה שאינו מאמין ומה שאומר שמאמין הוא שנתן עיניו באחרת וכו' ע"כ וכ"כ יתר האחרונים דיש חילוק בין היא אומרת טמאה אני לך לע"א שאומר כן. אבל דברי הרב דד"ח בשרשן אינן סובלין פירוש זה וצ"ע. ישמח לב גאגין סי' א' ד"נ ע"א מה שפלפל בלשון הכה"ג הלזו ומ"מ דברי הכנה"ג אינם אלא לס' התוס' דנדרים דס"ל דנאמן ומנדין אותו הוצרך לחלק כן אך הפוס' שהחמירו במקו' שבועה וכתבו דאינו יכול להאמין היינו לס' המרדכי דפ' האומר דס"ל דמשום חרגמ"ה אינו יכול לומר שמאמין והיא מותרת דאיכא על סמך דבריו כתבו דאתייא בה"ה וכ"ש במקום דאיכא שבועה דאינו יכול לומר שמאמינה דאז צריך לעבר על שבועתו שנשבע שלא לגרשה בע"כ.

אני טרם אכלה לדבר בענין זה אבוא אעיר עוד בדברי מעכ"ת שאחר שהוציאו אותו מסוג חגרמ"ה עמדו לנגדם דברי הרפ"מ בח"ג סי' יוד דלדידן דמשביע את החתן שלא לגרשה בע"כ חזר הדין למ"ש מור"ם דמכח חרגמ"ה אין להאמינו וכו' ולדידי אילו היה מדברי הדב"מ לבד עזרם ומגנם הוא דהנה אמת דבד"ס ע"א כתב להדייא כן אמנם שם בע"ד כתב וז"ל ולעד"ן דבזמנינו דכותבין בכתיבה שבו' שלא לגרשה בע"כ עע"ד הו"ל כזמן התלמוד להפסידה כתובתה וכי היכי דבזמן ההוא לא הפסידה כתובתה אלא בהתראה ה"ה עתה כדי להוציאה ולגרשה בע"כ זולת בעדי טומאה ועדי כיעור דלבו נקפו וא"ץ התראה כלל ואפי' בע"א אם הוא נאמן אצלו חייב להוציאה וכו' ע"כ הרי דכתב בהדייא דאפי' בזמן הזה אם הוא נאמן עליו חייב להוציאה ונראה דעתו דכיון דמאמינו כבי תרי הו"ל כב' עדים והרי כאן עזר וסייוע לסברתם אבל האמת דדברי הרב צ"ע דכל הפוס' פסקו דבזה"ז אינו נאמן בעבור השבועה וכמו שעיניך תראנה בס' בני אברהם סי' י"ט דשם נקבצו באו ס' מוהראנ"ח ומור"ם ורש"ל ומוהרי"ב ויתר הפוס' שרמזתי בסה"ק שם דק"ן ע"ג (ודרך אגב אודיעך מה שנרגשתי בדברי ה' עבודת השם סי' כ"ה דקמ"ד ע"ב שכתב דאף ה' שמואל בסי' ו' דחלק על הדב"ש לא סמך ע"ד כלל אלא אם יסכים עמו הדב"מ וכנודע דהדב"מ היה רב הכולל בזמן מוהר"ש פלורינטין ע"כ ומדבריו אלו משמע דערבים אליו דברי הדב"מ וע"ע לו בדקמ"ט ע"ד ואילו בסי' פ"ו דקמ"ו ע"א כתב שדברי הדב"מ אינם אלא מן המתמיהין כ"ש דהכנגדו חלוק עליו הוא ה' מוהרש"פ בס' עולת שמואל וכו' ע"ש וברס"י כ"ט. שכתב דס' הדב"מ אין לה קייום והעמדה וכו' ומי יתן ידעתי).

י"א אימא סיפא כתבו עוד בסו"ד וז"ל עוד נביא דבר נחוץ לנ"ד ע"ש הג' שד"ח ד"ן ע"א וז"ל מי שעוברת ע"ד לשחק עם בחורים במסתרים הסכים הגאון דובורק ז"ל לאסר אותה לבע' ע"כ והנה האשה הזאת היתה שוחקת תמידי עם הערלים כעדות שתי הנשים וראוי היה לאסרה רק בשערוריה כזאת אין כח ב"ד יפה לעת כזאת ואסרנו אותה ע"פ עדות המצרי והמשרתת עכ"ד ואני שמעתי ולא אבין דאם כבר הכניסו אותה בסוג זה דהיא עוברת ע"ד מה כח ב"ד צריך לזה מאחר דלפי דעתם כבר היא נלכדת בחבלי האיסור הזה אך לא נטריח את עצמינו בדברים ולכו ונלכה בעיקר הדין דמדוע הביאו ממרחק לחמם ממה שהביא השד"ח מאותו רב והלא הוא דין פסוק בש"ע סי' קט"ו דבכלל עע"ד שמצוה עליו להוציאה הוא שהיתה משחקת עם בחורי' והוא ש"ס ערוך במס' כתובות דע"ב וה' שד"ח משם אותו גאון היו דבריו על הידוע. אך לפי ע"ד אין לו דמות לנ"ד עם דין זה דמשחק עם הבחורים דהך שחק הינו שחק ושעשוע עם הבחור' בדברי הבל ורעות רוח המרגילין את האדם לערוה ודבר כזה לא מצינו בעדות הב' נשים שהם הב' הג' ועדות הנערה היא אמרה בזה"ל קי אין לה קאזה די פלונית אינטראבה אי סאליאה מונגו גוי פ' פור פאסה טיימפו פין 12-10 דילה נוגי אי נייו איסטאבה אדי אדיינטרו שפירוש הדברים שבבית האשה היה יוצא ונכנס הרבה גוי' לעבר הזמן עד חצי הלילה והנערה היתה יושבת בפנים עמהם. אח"ך שאלו ממנה הב"ד אם ראו אותם יחידים והיא השיבה אמריה לא אם כן מה שחוק וק"ר יש פה ומרגילין לערוה הלא הדרך הוא עכשו בכל הנשים לעבור הזמן אנשים ונשים יחד ובפרט שלא נשארו יחידים. גם האשה אסתר אמרה שלא ראתה אותם עומדים לבדם רק שראתה להגוי והאשה והמשרתת והנערה עוברים הזמן וגם היא ישבה עמהם ע"כ אשר ע"פ הדברים האלה שפטו נא אם יש בעדוייות הללו שהיתה משחקת עם בחורים כדי להכניסה בסוג זה אתמהה וע' בתשו' נח"ש ח"ב סי' ט"ז באשה שבליל טבילתה לא באה לבית בעלה והיא הלכה לשחק בקרטין וכתב הרב שאין כאן דבר מכוער שראוי ליסרה ומסתמא באותו שחק של קארטין היו שמה אנשים ונשים והאמת דדבר שהוא דרך העולם אינו נכנס בסוג עע"ד ואם השתי נשים השנית והשלישית היו אומרות לה איזו דבר של נבלה שהיה ביניהם מסוג זה דעע"ד איפשר שהיא היתה מכחישתם אך לא דברו מזה וגם היא לא אמרה כלום. וכבר האריכו הפוס' דע"א בעע"ד לא מהני במאמינו כפי תרי ע' שערי רחמים ח"ב דמ"ט ואילך ועוד דאפי' לפי דרכם ששמו אותה בסוג זה הלא נחלקו הראשונים לדידן דיש לנו שבועה שלא לגרשה בע"כ אם בעע"ד צריכה התראה כמו שצריכה בזמן התלמוד להפסידה כתובתה ורבים הם הסוברים דצריכה התראה כמו בזמן התלמוד להפסידה כתובתה כן צריך להיכה דמגרשה בע"כ לדידן דאיכא שבועה וכאשר אספתי בזה בסה"ק אה"א סי' קט"ו אות פ"ב ובמאי דקמן לא היה כאן שום התראה ובמה כחו של בעל לגרשה בע"כ נמצא דגם סוג זה תשאנו רוח ואין בה כדאי לאסרה על בעלה ולהכריחה שתקבל גט. כללא דמלתא איני רואה מקום בעיקר העדות לאסר אשה זו לבטלה מכמה טעמי חדא דהעדות הוא מוכחש ואי דיינינן ליה כד"ן ל"מ לכלום ואע"ג שמאמינהו עליו כק' עדים כל שלדידן הוא מזוייף מדינא מכח ההכחשה אפי' שמאמינו מאי הוי. זאת שנית דעיקר העדות אפי' יהיה אמת אין כאן עדי טומאה רק עדי כיעור כיון שלא העידו רק שראו אותם שוכבים זע"ז אך לא העידו אם היו שניהם ערומים ממש במטה אדרבא כשראום ראו אותה בחלוקה והוא לבוש ומכנסים ואינם אלא עדי כיעור ואין האשה נאסרת בעדי כיעור רק בעדי טומאה ובפרט שאינם אלא עדים פסו' דכחד חשיבי ולא מהני אפי' אם מאמינו כבי תרי. שלישית דאפי' אם נחשב אותם כעדי טומאה הלא כיון שהם עדים פסו' דהאחד הוא גוי והב' היא אשה איכא מהפו' דס"ל דל"מ. רביעית דאפי' תימא דכל שהוא מאמינו מהני ה"ד באינה מכחישתו שתו אבל כל שהוא מכח שתו האיכא פוס' דס"ל דל"מ האמנה. חמישית דבזה"ז דאנו נוהגין להשביע לחתן שלא יוכל לגרשה כמ"כ או לישא א"א עליה כמה וכמה מרבני האחרו' העלו דאינו יכול לומר שמאמין לעד. באופן דאיכא הכא חמשה ספקות דיכלינן למעבד בהו ס"ס מרווח להתיר את האשה הנז' ואינהו מתהפכי וכמובן. ומטעם עע"ד ליכא הכא וכדבר האמור. ומעתה לא נשאר מקום לעמד ע"ע פרעון הכתובה מאחר שהיא אשתו כמקדם ופרו ורבו והיו כלא היו.

י"ב אולם לענין המזונות דעת רבני ירוש' מוהר"א אשכנזי ומוהרי"א ו"ה השמ"ח גאגין ז"ל דחייב לזונה וכמו שעיניך תראנה ב"ה ישמח לב אה"ע סי' ב' ואפי' לס' הרא"ם ז"ל ודעימיה דכל שהעכוב מצידה פטור ממזונות כנודע בכה"ג גם הרא"ם יודה עי"ד וכ"כ עוד ב' צנתרות הזהב הללו בהסכמתם עם ה' בס' שערי רחמים ח"א אה"ע סי' א' וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב אה"ע סי' י"ב שהובאה שם תשו' פו' א' מרבני ירוש' שהסכים להלכה כן ובהסכמה עלו עמו ב"ד רבא דירוש וחייב לזונה ושבזה לא דבר הראש. כל קבל דנא הפ"ת בסי' ע"ז סק"ב הביא משם הג' ישוע"י על מי שטען על אשתו שעברה ע"ד ולא הי"ל עדותו ברור כדבר רק שהיה קצת רגל"ד ופסק דהבעל יכול למנוע ממנה שכ"ו עד שתקבל גט. והגם שראיתי להרה"ג מוהרי"א ז"ל בתשו' שבאה בס' צל הכסף ח"ב סי' י"ג דמ"ה ע"א שהביא משם ה' גט מקושר וט"ג אשכנזי שתמהו ע"ז וגם ה' משכנות יעקב בסי' ט"ז פקפק ע"ז ולפ"ז נשאר ה' ישוע"י יחיד מ"מ איהו גופיה מתו"ד שם מוכח להדייא דאזיל בשיטת הישוע"י ומי יוכל להוציא מן הבעל. ואין כל חדש דכבר כתבתי זה בתשו' שם בסוס"י ה' ויוד במלות קצרות מיהו אם האשה מוחזקת פשיטא דיכולה לטעון קי"ל כמובא להדייא בס' עבודת השם סוס"י כ"ח ושע"ר ח"א אה"ע סוס"י ב' יושר נלע"ד הגבר אשר לא יחת מפני כל כי אם מפחד ה' ומהדר גאונו מדרס לחכמים עושי רצונו. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט

תוכן העניינים

נושא האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה