נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ט
טבת התרע"ז
שאלה אשה שבאה לגבות כתובתה ואין מנכסי בעלה מאומה כי אם פוליצה אחת מהסגוריטה שנבטח בעלה בעודו בחיים אי גובה מנכסים הללו או לאו.
תשובה זה קרוב לעשרים שנה בא מעשה כזה לידי וסדרתי פסק ע"ז ואיני זוכר מה היתה הסכמתי ולדאבון נפש אש אכלתו ומוכרח אני למגמר עתיקא וזה החלי בס"ד. מתניתא מתנינן לה בבכורות דנ"ב ופסקו מרן באה"ע סי' ק' דאין האשה גובה כתובתה מן הראוי והוייא הלכתא פסיקתא ולא רבו עליה.
א והנה הרמב"ם בפיה"מ שם כתב דאחר שתקנו הגאונים דכתו' אשה נגבית ממטלטלין ה"ה דנגבית גם מהראוי ומהשבח והובא בכ"מ פי"ז מה' אישות. והרי"ף ור"ח קיימי בשיטת הרמב"ם וכמבו' בבעה"ת שמ"ג שה"ד הרב"י בח"מ סי' ק"ז וכן נראה דעתו יעו' בכנה"ג אה"ע סי' ק' הגה"ט סק"י ובמש"ל פכ"א מה' מלו"ל ולה' מכת"ל אה"ע סי' ט"ו דק"ע וכן דעת הר"ר אפרים כפי מ"ש הפוס' משם הפ"מ ח"א סי' צ"ט. אך הרא"ש והתו"ס והטור ורי"ו ס"ל דאף אחר התקנה אין האשה גובה מהראוי והכנה"ג בח"מ סי' ק"ז הגהב"י סק"ך כתב דכן הוא סתמיות דברי מרן עי"ד ובאה"ע סי' ק' הגה"ט סק"ח. ואם האשה תפוסה שפיר יכולה לומר קי"ל וכמ"ש הכנה"ג באה"ע שם וביד"א הגה"ט ס"ק י"ב משם הפוס' גם בתשו' בעי חיי מאה"ע ל סי' ב"ך ובח"מ ח"א סי' ע"א כתב בזה בהרחבה וע' לה' לב מבין בה' נחלות דרי"א שעמד בזה והעלה כן להלכה. אך כל שאין האשה תפוסה וכנ"ד מה תעשה והיא מרת נפש.
ב ואל תאמר שהיא תבא לגבות גם מהראוי נכסי נדונייתה דהא דאינה גובה מהראוי היינו ק"ר ותוס' אבל מה שהביאה מנדונייתה גובה גם מהראוי והכי דייק מרן בלישניה וכתב אין עיקר כתו' ותוס' נגבים וכו' דהיינו הק"ר ותוס' אבל מה שהביאה עמה מבית אביה חוב הוא וכמ"ש ה"ה פיו מה' אישות שכן דעת הרשב"א והרמב"ם וכן הוא ג"ך דעת הריטב"א ז"ל וע' לב מבין ד"ע. דהא ליתא דכיון דאינה תפוסה אינה יכולה לגבות דדבר זה מידי פלוגתא ל"ן דמלבד דהרמב"ן פליג ע"ז וכאשר כתב ה"ה שם וס"ל דגם הנדונייא היא כתובה ומצינו חבר להרמב"ן ז"ל הוא הקדוש הרא"ה ז"ל וכמ"ש מוהר"א מונסון בתשו' מוהרש"ך ח"ב סי' ר"ד ומוהרש"ך בסי' ר"ה לא חלק עליו בזה וע' כנה"ג אה"ע סי' ס"ו הגה"ט ס"ק כ"ג ויד"א ס"ק ז"ך וכיון שאינה תפוסה יוצאה נקייה אף מנכסי נדונייתה ויעו' בסה"ק אבני האפד סי' ק' אות ו'.
ג ועוד הן בה דאפי' תימא דנדונייא כחוב מ"מ בחוב גופיה אין הדבר ברור דבע"ח גובה מהראוי דהא איכא כמה פוס' דס"ל דאין בע"ח נוטל בראוי ועדיין היורשים שהם מוחזקים מצו לטעון קי"ל כמ"ד דאין בע"ח גובה מהראוי וכמ"ש כל זה ה' החבי"ב בתשו' שם ובאסיפתו באה"ע סי' ק' הגב"י סק"ב ויד"א סקי"ב וע' לב מבין דר"י ע"א.
ד ואבקשה בינה לבקש זכות לאלמנה לגבות מהסיגוריטה אע"פ שאינה תפוסה רק המעות הנה הנם תחת יד הסיקוראסיון באשר הדבר פשוט דהסיגוריטה הוא חוב גמור לגבי האיש המובטח והפוליצה היא שטר המלוה רק דהמלוה הזאת אינה נפרעת אלא לאחר מיתה ושם הלואה עליה עו' בס' גו"ר חאה"ע כ"ד סי' י"ט דאע"פ שתהיה ההלואה בטוחה הרבה מ"מ שם הלואה עליה. (א"ה דש"ן לא ידעתי למה הביא דברי הגו"ר הללו ואדרבא הרואה שם יראה ויוכיח דהוא סבר להיפך דמלוה הוי כראוי ואפי' המוחזק אינו יכו"ל קי"ל מכמה טעמים שכתב הפך מ"ש הר' המחבר לק' כמו שיעוי"ש) וכבר פסקו הטור ומרן בסי' ק' ס"ט דמלוה שחייבים לבעל מקרי מוחזק לגבי כתו' אשה וגובה ממנו אפי' היא על הנכרי והיא ס' התוס' בפ' יש בכור והרא"ש בפ' י"ן סי' ט' וקיהיב טעמא דמשתעבד מדר"ן והבעה"ת בשמ"ג והובא בב"י ח"מ סי' ק"ז והבעה"ע בשם מוהר"י אב"מ וסמ"ג עשין מ"ו ובמרד' פ' הכותב סי' רט"ו כתב דכן פסקו ר' יואל ושאר הגאונים. ואפי' למה שהביא הבעה"ת בשם ר"ח והרי"ף דס"ל דמלוה מקרי ראוי הרי פירש בדבריהם ה' נתיבות משפט והו"ד במש"ל פכ"א מה' מלו"ל דגם ר"ח והרי"ף לא פליגי דמלוה לא הוי ראוי לגבי כתובה והרי הם משלנו ואף לס' מוהראנ"ח ח"א סי' ק' דשוייניהו חולקים ע"ע מ"מ גם לדידהו והעומדי' בסברתו עתה אחר התקנה גם ר"ח והרי"ף מודים דאשה גובה כתובתה מהמלוה וכמ"ש הבעה"ת בהדייא וכ"ד הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף ע"ז נמצא דרובא דרובא דרבוואתא ס"ל דאשה גובה כתובתה מהמלוה. לא נשאר בלתי ס' הר"ש מבנערק והר"ר חיים חפץ הזכירם הכנה"ג בסי' ק' הגה"ט סקי"א דהוו מיעוטא דמיעוטא ונהי דסברת הני תרין סמכי קשוט יהנו לומר קי"ל אם היורשים מוחזקין בפועל אבל כל כי הא דנ"ד דהממון הוא ביד הלווין שהם בעלי הסיגוראסויון נמצא דאין שום א' מהם מוחזק והו"ל כנכסים ביד שליש דקי"ל שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכמ"ש בסוטה דכ"ה (יעו' בסה"ק חושן האפד בתשו' סי' י"ג).
ה ואע"ג דמש"ס דכתו' דס"ד בההיא דמי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והי"ל מלוה ביד אחרים דשבר רע"ק דינתן ליורשים ופרש"י דמשעה שמת זכו בהן היורשין וברשותן הם דמשמע דאע"פ שהן ביד הלוה בחזקת היורשין קיימין כבר תרגמה מוהרא"א ז"ל בתשו' הובאה בס' כר"ש אה"ע סי' ל"ד דל"ג ע"א דש"ה דקיימינן אדינא דש"ס דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח נמצא שאותו השליח תופס הנכסים בשביל מי שהוא שלו מן הדין וכו' עי"ד הרי דמעות ומלוה שהן ביד הלוה דין שליש יש לו וכן מצאתי בס' שערי רחמים ח"א אה"ע סי' י"ב דכ"א ע"א שכ"כ בפשיטות דמלוה שביד אחרים יש לה דין נכסים ביד שליש עי"ש.
ו וגם אתה ידעת מ"ש הכנה"ג בכללי הקי"ל ס"ק י"ז דאם הנכסים ביד שליש אפי' בעל הנכסים לא מצי מימד קי"ל וכ"כ החש"ש שם סקכ"ג ומר בריה המט"ש ס"ק מ"ה. והגם דה' ארח משפט שם אות א' עמד באורך ע"ד דרבנן וכתב דה"ד אם נמצאו הנכסים ליד שליש מכח שניהם אבל אם באו הנכסים ליד שליש מכח הנותן ודאי דאמרי' אוקי ממונא בחזקת מ"ק עי"ד ואחריו בא מוה"ר מוהרא"ק ז"ל בס' שער אשר חה"מ סי' כ"ז דנ"ב ובסי' כ"ט דפ"א ועמד בזה ואסף וקפץ להקת נביאים דסל"ה. דלעולם אזלינן בתר חזקת מ"ק והיורשי' חשיבי מוחזקים אכתי כיון דמידי פלוגתא ל"ן וכל שהמוחזקות תלוי במחלו' הן הראנו הכנה"ג שם סק"מ והחש"ש ס"ק ל"ח דאזלינן בתר הרוב דעיקר הדין וכמ"ש הפוס' יעו' לה' פאת נגב ח"מ סי' מ"ז וא"כ רובא דאיתיה קמן הוי לזכות האלמנה דלא הוי ראוי ודינא יתיב דתגבה הכל נדונייא ותוס' וק"ר עספ"א.
ז ואל תחשב דבנ"ד יש דרך ישר לזכות להאשה אליבא דכ"ע ונקתה ממחלו' זה דהא דנחלקו הפוס' דכשהנכסי' ביד שליש אי מצי מימר קי"ל היינו כי יהיה ריב בין אנשים שאין להם יחס והתקשרות זה עם זה אבל היכא דבאים לדון יורשים עם האשה על כתובתה והנכסים ביד שליש כבר כתבו התה"ד סי' ט"ל ומוהרשד"ם סי' יק"א הביאם ה' כנה"ג סי' ק"ח הגהב"י ס"ק ל"ד דיורשי האשה חשיבי מוחזקים ואע"ג דכתב שם דמוהרי"ו ומוהרשד"ך והמ"ש ומוהרימ"ט ס"ל דיורשי הבעל הם מוחזקים כבר מוהרא"א בתשו' שם האריך להוכיח דמוהרי"ו לא פליג אתה"ד ומוהרש"ך אילו היה רואה להתה"ד לא הוה פליג עליה ומדברי מוהרימ"ט והמ"ש אין בדבריהם הכרע וושארו ה' תה"ד ומוהרשד"ם והפ"מ דסברי דיורשי האשה הם מוחזקים. דכבר בא חכם ה' אר"מ שם וחלק עליו וגם מוהרא"א בעצמו לא סמך בזה וכתב דכיון שיש מחלוקת במוחזקות צריך לילך אחר הרוב וכדכתיבנא בנא מעיקרא וגם החק"ל ביו"ד ח"ב סי' ג"ן דקי"ט דעמד בענין זה כתב דדינו של התה"ד בסי' ש"ל שאני דבעילא כל דהוא דחינן לההיא דאין אמש"ל עי"ש והובא בשער אשר שם.
ח והרב מוהרא"א שם חידש מדדפשיה וכה אמר דאף לס' מוהרי"ו ומוהרש"ך ז"ל דס"ל דהיורשים הם מוחזקים מ"מ גם הם לא אמרוהו אלא בספקא דדינא שהוא שקול אבל היכא דיורשי האשה הם זוכים מכח רובא דרבוואתא שמדין תורה אחרי רבים להטות והיורשין זוכין מחמת מיעוטא לא אמרו אדם מעולם שנחשב נכסים ביד שליש כאילו הם ביד יורשי הבעל לומר קי"ל י"ש וכן ראיתי למוה"ר שם בשער הגבוה בדנ"ב שכת' דע"כ לא נאמרו דבריהם דרבנן דמוקמינן הנכסים בחזקת מ"ק אלא דוקא בספק שקול אך היכא דאינו ספק שקול אלא דרוב הפוס' עומדים נגד מ"ק אה"ן דאזלינן בתרייהו ושראה הדבר מפור' בתשו' דברי אמת סי' יו"ד דל"ח ע"ב שכתב דדברי מוהריב"ל וה' מקור ברוך לא נאמרו כי אם בספק שקול אך היכא דאיכא רוב נגד מ"ק ודאי דאזלינן אחר הרוב עי"ד ואלו דברים שיש להם יסוד בהלכה הן הנה כדברי מוהרא"א ממש ותימה דלא הביאו. איך שיהיה נפקא לן טובא לנ"ד דרוב הפוס' קיימי לעזרת האשה וכיון שהנכסים ביד שליש אזלינן בתר רובא. אולם גם זה אי נקי ממחלו' וכמו שעיניך תראנה בדברי מוה"ר שם סמוך ונראה שבחר לו דרך אחרת למאי דקאי וכתב וז"ל ומ"מ הגם דנימא דסו"ס דבר זה מידי פלוגתא נ"ן וקושטא קאי כדעת החק"ל דרבים אומרים דגם נגד רוב אזלינן בתר חזקת מ"ק וכמו שבא הדבר מפו' בתשו' עדות ביהוסף ח"ב סי' י"ג וכו' מ"מ כיון דרבו האומרים דאזלינן בתר רוב דעות נגד מ"ק ויש לצרף עמהם דעת הפ"מ וה' סם חיי דסברי דגם במחלו' שקול לא אזלינן בתר חזקת מ"ק וא"כ ממילא הו"ל הכא דפליגי מי נקרא מוחזק דודאי אזלינן אחר הרוב וכו' ועוד לו בסי' כ"ט דכ"א ע"ג ובסי' ל' דפ"ג ע"ג כתב וז"ל זאת עולה מן המדב"ר דלדעת רובא דפוס' אף דהנכסים ביד שליש מצי למימר היורש או המ"ק קי"ל אפי' בתרי רבוואתא המסייעים לי. ברם לדעת הדב"א ודעימיה לא מצי אמר קי"ל אלא בספק שקול אבל לגבי רובא אפשר דלא מצו היורשים לומר קי"ל כמיעוט לגבי רוב והדמי"ן יתעבד למאי דקי"ל בעלמא דכי פליגי מי נקרא מוחזק דאזלינן בתר רוב דעיקר הדין וכו' ואי הוו תרי רובי דסתרי אהדדי דרוב דעיקר הדין מסייע לר' ורוב דחזקה מסייע לש' לא מצי ש' לומר קי"ל ואזלינן בתר רוב דעיקר הדין א"ד וע"ע לו באה"ע סי' ל"ו דק"א ע"א ולה' ירים משה בכללי הקי"ל ס"ק ס"א. מעתה ע"פ כל האמור נתנה ראש למאי דאמרן מעיקרא דאשה זו יוצאה בהינומא וראשה פרו"ע פרעון גמור בכל מכל דכיון דרובא דרבוותא סברי דמלוה לא מקרייא ראוי לגבי כתובת אשה ותרי מנייהו רבנן הם האומ' דמקרייא כיון דהנכסים ביד שליש יכולה אשה שתאמר הב הב נדונייא ותוס' וק"ר וכנז'.
ט אבן אתכריית רוחי במי שראיתי למוה"ר שם בסי' ל' דסתר כ' האמור ומר הוא דקאמר דאין ענין זה שוה לההיא דנחלקו הפוס' מי מקרי מוחזק דאזלינן בתר רובא דעיקר הדין וגבה טורא בינייהו דשאני התם דבעיקר החזקה עצמה נחלקו והוי חזקה רעועה שאינה מוסכמת משא"כ היכא דהוו יורשים נגד מקבל מתנה דכ"ע ל"פ בעיקר החזקה דבודאי הגמור דהיורשים הם מוחזקים בחזקה דממילא אלא דפליגי אי רובא עדיף מהך חזקה או"ל וכיון דהחזקה הוייא ברורה ושלמה בלתי שום חולק יכולים היורשים לומר קי"ל כשנים מהמורים אפי' דהוו מיעוטא ואסיק לדינא דגם היכא דהנכסים ביד שליש אלימא חזקת היורשים דממילא לומר קי"ל אפי' במיעוט פוסקים עש"ה ובסי' כ"ט דפ"א כתב דמהנהו תשו' התה"ד סי' ט"ל ומוהרשד"ם וכל הבאים אחריהם המדברים בענין יורשי האשה עם יורשי הבעל בההיא דאין אדם מש"ל אין מהם ראיה ולא חתיכה כיון דהתם איכא למימר דיורשי הבעל הם מוחזקים ואיכא למימר בהפך כיון דלא איפסיקא הלכתא בגמרה וכו' וע' כר"ש אה"ע סי' ל"ב ומוהרא"א שם סי' ל"ד פ"מ ח"א סי' ע"ב וכו' ע"כ העתקתי רוב דבריו למען אודיעך כי דעת מוה"ר מבואר באר היטב דכל היכא דליכא מ"ד דאין היורשין מוחזקין רק דלפי רוה"פו השכנגדם זוכין בדין והנכסים ביד שליש אז יכולים היורשים לומר קי"ל אפ' במיעוט אבל כל היכא דאיכא מ"ד דגם אותם שכנגד היורשים חשיבי מוחז' נמצא דאין חזקת היורשים ברורה התם הגם דרובא עבדי להו מוחזקים אזלינן בתר רוב דעות דעיקר הדין ועפ"ז אשה זו דנ"ד אבדה תקותה דבכגון נדון שלפנינו ליכא מ"ד דהאשה חשיבא מוחזקת רק דזוכה מדין רוב דפוס' העומדים לעזרתה בכי הא יד היורשים עה"ע להרים דגל הקי"ל. ואין זה דומה לההיא דנחלקו הפוסקי' והובא בבי' אה"ע סי' ק"ו במי שחלק נכסיו לבניו ולאשתו ועשאה כאחד מן הבנים דקי"ל דאבדה כתובתה ובעו בש"ס דבתרא דקל"ב בבריא היאך ולא איפשיטא ואיזה פוסקים פסקו דלא מפקינן מיתמי והרי"ף ור' ברוך מארץ יון הובא בהג"א שם פסקו דמוקמינן כתובה אחזקתה ועל הבעל להביא ראיה. דהתם שאני דאי אמרינן אבדה כתובתה נמצא דהכתובה מתבטלת לגמרי ותקרע לכן אמרו דאוקמינן כתובה אחזקתה לא כן בנ"ד דשטר כתיבתה במקומה עומדת רק דאינה יכולה לגבות מהראוי. ואה"ן אם יש נכסים מוחזקי' גובה כתו' נמצא דלא נתבטלה לגמרי וק"ל.
י ואני אמרתי לא אשיב אחור ימיני עד אמצא מקום להושיע להאשה הנז' ולזכותה על דבר הכסף לגבות כתובתה ולכן לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי יישר. והוא דמה שאין האשה גובה כתובתה לא מהשבח ולא מהראוי היינו משום קולי כתובה וכמ"ש בבכורות נ"ב והובא בב"י רסי' ק'. והנה גבי מאי דקי"ל דאין עיקר ותוס' נגבין אלא מן הזבורית ופסקו מרן שם כתב הכנה"ג בהגב"י סק"ו משם הטור דעכשיו שנהגו לכתב בכתובות שקבל עליו החתן הכל במלוה ורשו וכננכסי צ"ב וכו' להתפרעא מכל שפר ארג נכסין דאית לי להתפרעא מנהון לחיי ובתר חיי נגבית מן העידית עי"ד (ענין זה רמזתיהו בסה"ק אבני האפד סי' ס"ו בביאור הכתו' אות י"ט וברש"י ק' ובתשו' שם סי' א' ועתה אבא בדרך ארוכה בעה"י) ואתה תראה שאין הדברים האלה ככתבם וכלשונם כתובים שם בטור רק דהתם קאי גבי בע"ח הבא ליפרע מיתומים קטנים שאינו גובה אלא מהזיבורית ואפי' התנה שיגבה מן העדית לא מהני תנאה כתב הטור משם הרמב"ן דדוקא שכתב סתם שיגבה מן העידית אבל אם פירש בפירוש ממני ומיורשי מהני תנאה והכנה"ג דן כן דה"ה לכתובות אשה ואע"ג דהבעה"ת הביאו הרב"י שם כתב דמאי דכתבינן בכתובות משפר ארג לא מהני לגבי יתמי וכ"כ הראב"ד הובא בס' תמים דעים סי' רל"ט דס' ע"ב כבר כתב מוה"ר ב"ד באה"ע סי' ס"ה דהבע"הת מיירי כשלא פירש בחיי ובתר חיי אבל כתובות שלנו שמפורש יועיל וע' תומים שם סקי"ט. וכבר קדמו להכנה"ג בדין זה רבו מוהרימ"ט באה"ע סי' ב' ורמזו לקמן הגה"ט ס"ק ב"ך והיד"א בסק"ו וכ"ט שכתב להדייא דע"פ נוסח זה גובה מהעידית אפי' מיתמי כמ"ש הרא"ש וכן הביא הטור והרמב"ם פט"ו ממלוה וה"ה שלא תגבה בפחות שבמטבעות כיון שנתן לה שפר ארג נכסין וגם שעשאה כמלוה ורשו וכו' וכ"כ בחה"מ ח"ב סי' ח' דלענין זבורית ולכל מילי דקולי כתובה לגבי בעל אנו נותנין לנצ"ב כח יפה שבחובות משום דרגילי עכשיו למכתב כמה לישני דיפוי כח וע"ש דכתב כן הרב לצאת י"ח המחלוק' שנחלקו הפוסקי' אי נדונייא יש לה דין חוב ומוהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' מ"ט דן כן והביא דברי מוהרימ"ט והחזיקם מדברי הרשב"ץ ז"ל בפי' הכתו' עי"ש. גם ה' עדוב"י סוס"י מ"ז התמרמר על הרה"ג מוהרח"ש עמ"ש בסי' כ"ט דאין האשה גובה בראוי וכו' דבכתו' שלנו הנהוגות מימי הרה"ג פש"י דינא דא אזדא מנייהו באשר אנחנו רגילין למכתב בכל הכתו' וקבל החתן הנ"ל הכל כמלוה ורשו וכו' אשר בתנאי זה לא שייך למימר מקולי כתובה שנו כאן וכו' ועל פי תנאי זה סמי מכאן אותו המחלו' דאיפליגו רבוואתא אי בנדונייא ונצ"ב הוי בכלל כתובה או"ל דבכתו' שלנו מכח תנאי זה כל אפייא שוין וכו' עי"ש וכ"כ עוד בסי' ע' דק"פ ע"א באופן דהרשב"ץ ומוהרימ"ט ומוהרש"ג והכנה"ג וה' עדוב"י כולהו בחדא שיטתא אזלי דע"פ תנאי זה דמלוה ורשו ולהתפרעא מכל שפר ארג יכסין וכו' נקיים אנחנו מכל קולי כתובה וממקום קדוש יהלכו מדברי הרמב"ן ז"ל ויתר הראשונים וכנ"ז. ומפורש שם בהרשב"ץ דהך תנאה מהני לשיהיה התוס' כדין מלוה כמו הנדונייא אבל בנדונייא עצמה לא היה צריך תנאי שמדינא בדין מלוה לא כדין כתובה לגבות מהזבורית. ועד אחרן ה' לב מבין בפט"ו מ"ה אישות ד"ע למאי דקאי מר דעיקר כתובה ותוס' אינן נגבין מהשבח נקיט להלכתא פסיקתא דהאי דנא דכתבינן תנאי זה בכתובות גובה כל סכי כתובתה נדונייא ותוס' וק"ר מן השבח כמו שאר בע"ח י"ש וע"ע למוה"ר בס' שער אשר אה"ע דסי' ל"ב דמגרר ואזיל בתר שיטת מוהרימ"ט והרב"ד ז"ל.
אבן נראה דגם זה במחלו הוא שנוי דמוהר"י אלמושנינו ז"ל בס' עדות ביהסף ח"ב סי' ל' אחר שהביא דברי הרימ"ט הנ"ל כתב דבקונטריסו דחה דבריו וגם מוהרימ"ט לא על טעם זה לחוד סמך כי אם בהצטרפות טעמי' אחרים א"ד ז"ל ואנחנו לא נדע מה היתה דחייתו דחילוק מוהרימ"ט יסודתו בהררי קדש הרמב"ם והטור וכמ"ש בהדייא וכ"ר דדעת ה' עדות ביהוסף היא דאע"ג דמצינו להנך ראשונים דכתבו דכל שהתנה לגבות מן העידית ממנו או מיורשיו גבי מן העדית היינו בקרקעות אבל במטלטלין אע"ג דהתנה כן ל"מ דכל מידי אקרי מיטב וכמו שכ"ר הדבר מפור' לה' נחלת שבעה בביאור הכתובה סי' י"ב סנ"א אות ב' רמזו ה' עבודת השם באה"ע סי' כ"ד דקל"ח ע"ב שכתב כן וזל"ל א"כ מאי אהני מ"ש כן מכל שפר ארג נכסין דאינו קאי רק על הקרקעות דאילו מטלטלין כל מילי מיטב נינהו אפי' סובין אי יהיב לה בדמי שיוויין בכל דמי כתובתה הוי מיטב וכ"מ בתשו' מוהר"ם דפוס קטן סי' קכ"ט דאע"ג דכתבינן מכל שפר ארג נכסין יהבינן ליה סובין וכו' יעו"ש וה' עה"ש אחר שציין שכ"כ ה' ב"ש סי' ס"ו סקי"ד וה' חינוך בית יאודה סי' קי"ט סיים וכתב דאילו היו רואים הרימ"ט והב"ד דברי מוהר"ם היו הדרי בהו עי"ד (ותשו' מוהר"ם אמ"א לראות הדברים בשרשן) ואין ספק דגם בדברי הרא"ש מוכרחים אנו לומר כן דמסתמא לא פליג אמוהר"ם רביה ונמשך לזה נוכל לומר דגם הרמב"ם ויתר הפוס' שפסקו כן היינו דאהנייא לקרקעות אבל לא אמטלטלין דלגבי דידהו הך תנאה מגן שוייא.
איברא דראינו להרב"ד בסי' ס"ו דנ"ז ע"א דירד לחלק כן ושוב כתב דכתובות שלנו לא שייך לומר כן דהביא שם דברי ה' המבי"ט בח"ב סי' ע"ג שכתב דאף שכתוב בכתובה שתגבה מן העדית כל המטלט' נקראין עדית והקשה עליו מדברי בעה"ת ש"ד סי' ב' ח"ב שכתב דאם כתב לה שיגבה מן העדית שבמטלט' מהני ותירץ דיש לחלק דכשכתב מעדית סתם לא מהני דתפשת מועט תפשת ומפרשינן התנאי דוקא על הקרקעות אבל כשכתב מעדית שבמטלטלין אז שפיר מהני ועפ"ז כתב דבכתו' שלנו הוי כאילו כתוב בהדייא מעדית שבמטלט' שהרי כתוב וקבלית עלי ועל ירתאי בתראי וכו' להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וכו' הוי כאילו כתוב מעדית שבכל נכסיו בין במקרקעי בין במטלטלי יעו"ש הרי שגם הרב סוב רדבמטלט' (נ"ל דצ"ל לא) ש שייך דין עדית ע"כ ה"ד בסתמא אבל לא במפרש מעדית שבמטלט'. אך תשו' מוהר"ם מנגדתו שכתב דאפי' דכתב ליה שפר ארג נכסין יהבינן לה סובין לר' ברור דאפי' דכתב לה מעדית שבמטלט' ל"מ ומ"מ כשנדקדק בדברי מוהר"ם אתה תראה דגם לסברתו מהנו הנך לישני דיפוי כח והראיה דבקרקע גובה מן העדית רק דס"ל דגבי מטלט' כיון דכל מילי מיטב נינהו אע"פ שכתב לה שפר ארג נכסין יכול ליתן לה מטבעות פחותות דכולהו אקרו נכסי ואה"ן דלשאר מילי כגון לשיהיה נידו הכתובה והתוס' והק"ר כתוב אהני הך תנאה אפי' לגבי יורשין וכההיא דשטר של שכח היוצא על היתומים דמהני תנאה גם לגבי יורשין לגבות מן העדית כיון שפירש בחיי ולאחר מותו וכנז'.
והיו עיניך רואות בדברי ה' עדוב"י שם דקבע יסודות על לשון מלוה ורשו דכתבינן בכתובה ולא רגל על לשונו תנאה דמכל שפר ארג נכסין וכו' וכב יש להרגיש על מה ולמה לא נסתייע מדברי מוהרימי נראה ברור דתרי ענייני נינהו ונר' הטעם דלפי דעת זה אהני לשלא תגבה מן הזבורית אבל לא לשר מילי דהיינו שבח וראוי וכיוצא אבל מילי דמלוה ור מהני לכל מילי ובעבור זה ה' עדוב"י בחדשו דין זה ו נשתמש לא מלשון הטור בח"מ ולא מתשו' מוהרימ"ט מדנפשיה חילק זה ומסברתו מוכח דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והכין חזינא לה' עבודת השם שם דה דבדקל"ט ע"א דחה ס' מוהרימ"ט זה כ"ד מכח תשו' מוהר והעלה דל"מ תנאי זה דלהתפרעא וכו' בע"ב חזר וצדד לזה האלמ' מכח חילוק ה' עדוב"י י"ש. והנה אמת שכת' שם דמדע הפמ"א בח"א סי' ץ' נר' דלא ס"ל האי חילוקא ובדק"ם ע כתב דסברת הפמ"א היא ברורה לפי דעת רבני האחרונים לישתמיט שום א' מרבנן בתראי לומר דבכתובות שלנו שכתוב האי לישנא דמלוה ורשו ליתא להאי פלוגתא דנדונייא אי הוי כחוב או"ל וכמ"ש ה' עדוב"י ומדברי הרשב"ץ שנסתייע ה' עדוב"י לא קאמר אלא דאהני הך תנאה למה שאמרו מקולי כתובה שנו כאן דהיינו לענין שלא לגבות מהראוי ושיכול ליתן לה פחות שבמטבעות וכו' אבל לעשותה דין מלוה ותוב ממש דהיינו שתגבה במעו"ב וכיוצא מנין לנו והלא תראה בתשו' מוהרימ"ט אה"ע שכתב דעכשיו שכותבין בכתובות לשון זה דמלוה ורשו דאינו בדין ליתן לה פחות שבמטבעות ואפ"ה נראה מדבריו שם דעדיין הוא מחלוקת אי נדונייא הוי כחוב או"ל וכו' יש"ב מ"מ אינו סותר מה שאמרנו דלפי מש"ל גם אנחנו מודים דלענין שתגבה הכתו' במעו"ב לא מהני הך תנאה דזה נכלל בתנאי דלהתפרעא משפר ארג וכו' ואיכא מאן דסבר דאפי' סובין נקרא מיטב וכנ"ל וגם ה' עדו"ב לא אמרו אלא לענין גבייה מן הראוי וכיו"ב דהנם מקולי כתו' הוא דמהני. גם במ"ש דגם למאי דנחלקו הפוס' אי נדונייא הוי כחוב או"ל דלפי דעת ה' עדוב"י מהני הך תנאה ומדברי מוהרימ"ט משמע להפך אנא לא קחזינא כי האי סימנא בדברי מוהרימ"ט דבאה"ע אחר שהביא המחלו' אי נדונייא כחוב סגר המדבר באמרו מסתברא דעכשיו דנהגו למכתב וכו' ובח"מ סי' ח' אחר שכתב ואע"ג דלענין זיבורית ולכל מילי דקולי כתובה לגבי בעל השתא אנו נותנין לנצ"ב כח היפה שבחובות היינו משום דרגילי השתא למכתב כמה לישני דיפוי כח ומהני לגבי בעל דכל תנאי שבממון קיים אבל לא לגרוע כחו של בע"ח וכו' יעו"ש מבואר דהך דנרגש הוא דלגבי בע"ח ל"מ הך תנאה להציל מהמחלוקת אך כל לגבי בעל שפיר מהני באופן שלענין ראוי ושבח ויתר קולי כתובה יודו כ"ע דלישנא דכמלוה ורשו מהני לעשותו כחוב. ואם מצינו חולק הוא הקדוש ה' פמ"א דהגם דהיה כתוב על כתובת נ"ד הך לישנא דמלוה ורשו וכמ"ש בשאלה דזו היתה טענת האלמ' כתב שם המחלו' וגם דהתוס' אין לו דין נדונייא ושבקיה אדיניה דתנאי כתו' ככתו' דמייא והוא לבדו נשאר בסברא זו. וכבר כתבתי בסה"ק אבני האפד סי' ק' או"א דה' מכתם לדוד באה"ע סי' ה' בקנ"ד ע"ג נסתייע מדברי ה' עדוב"י הנז' ושם בסי' י"ג דקס"ו ע"ג רב אחד שבימיו סמך עצמו על תשו' ה' עדוב"י הנז' לך נא ראה. וכפ"ז סלקא בידן דאתתא דא גובה מהמלוה לכ"ע אפ"י למ"ד דהמלוה נקרא ראוי כיון דליכא תו קולי כתובה בכתו' שלנו דכתוב בהו הלך לישני דתקון רבנן כמלוה ורשו וכו' להתפרעא מכל שפר ארג נכסין וכו'.
י"א ברם כד הוינן בה נר' דצללנו במים אדירים והעלינו חרס בידינו דהנה הך לישנא דלהתפרעא וכו' לא אהני לענין ראוי אלא לענין שאר קולי כתובה כגון לפחות שבמטבעות ולגבות מן העדית הפך דין כתובה דדינה כזבורית וכיוצא אבל לענין ראוי מאי אהנו הנהו לישני וכמו שתראה בדברי הפוס' שחדשו הך דינא דלא בא בדבריהם אלא פחות שבמטבעות וכו' מילי דשייכי בהך לישנא ורק ה' עדוב"י הוא הממציא לנו דלישנא דמלוה ורשו מהני לגבות מן הראוי משום דכיון דעשאו כחוב גמור לא שייך כאן קולי כתובה ותלה עצמו באילן גדול הרשב"ץ ז"ל שכ"כ בפירוש הכתו'. ולדידן לא מהנייא מידי דזהו דוקא אי הוה איפסיקא הלכתא דבע"ח גובה מן הראוי שפיר אמרינן כיון דקבלו עליו כמלוה ורשו עשאו חוב עליו וליכא למימר קולי כתו' אבל לסב' הסוברים דאין בע"ח גובה מהראו' ומ"ש בש"ס דבכורות מקולי כתו' ה"ד לגבי שבח אבל לענין ראוי אין לחלק בין ב"ח לאשה יעו' בהרא"ש פ' יש בכור א"כ מאי אהנייא דקבלו עליו כמלוה אפי' שיהיה חוב גמור לדידהו אינו גובה מהראוי והר' עדוב"י דהשיגו למוהרח"ש בסי' כ"ט שכתב דאינו גובה מהראוי היינו דהתם קאי באלמנה שהיתה תפוסה מהיתומי' דהיא מצייא מימר קי"ל כמ"ד דב"ח גובה מהראוי וחייבו מוהרח"ש ממאי דפסק במשנה דהאשה אינה גובה מהראוי לזה בא ה' עדוב"י בהשג יד דהשתא לדידן ליכא האי דינא דהרי היא בע"ח ממש וזאת אומרת קי"ל כמ"ד דב"ח גובה מראוי אבל כל שהאשה אינה תפוסה גם ה' עדוב"י יודה דהך לישנא מגן שויים וכפ"ז בנד"ד דאין האשה תפוסה באנו למחלו' ויכולין היורשין לומר קי"ל ודוק.
י"ב והנני עומד אעיקרא דמילתא על ההיא דמוהרימ"ט דכתבנו לעיל דלגבי קרקעות לכ"ע מהני הך לישנא דלהתפרעא וכו' ולאיזה פוס' מהני גם לעידית שבמטלט' וכסא וסמוכות שלו הם דברי הרמב"ן שהובאו בטור חה"מ סי' ק"ח גבי ההיא דשטר שבח היוצא על היתו' שכתב הרמב"ן דכל שפירש ממני ומיורשי מהני תנאה וכמ"ש מוהרימ"ט אה"ע שם. ואני עני חזינא ביה תיוהא דהנה אמת דהרב"ד שם בדנ"ה ע"א כתב דאין חולק ע"ז דכל הראשונים פה אחד אמרו דפירש מהני אך אנכי פשפשתי ומצאתי להריטב"א בחידו' לגטין על דנ"ו שכתב וז"ל ל"ש כתב לו סתם ל"ש פירש לו בין ממני ובין מיורשי אינו גובה מהיתו' אלא מהזבורית וכדאמר אבא שאול בכתו' (דפ"ז) לענין שבועה אע"ג שפטרה בפירוש אינה נפרעת אלא בשבועה וכבר איפסיקא הלכתא התם בהדייא כא"ש ול"ש בין שאמר לה ממני ובין שא"ל מיורשי בין לא אמר לה ושלא כדברי הרי"ף דאוקי ההיא דא"ש בשלא פטרה בפירוש כדי דלא לפלוג א"ש עם משנתינו דהתם וליתא כדמוכח התם וכ"ד רבינו נר"ו וכ"ד הרז"ה עכ"ל אשתכח דאיכא הכא תלתא סבי החול' על הרמב"ן הריטב"א והרז"ה ורבו ומוכרח שהוא הרא"ה דרבותיו של הריטב"א הרא"ה והרשב"א וכבר כתב ה"ה פט"ו ממלוה דדעת הרשב"א כהרמב"ן ולפ"ז אם היורשים מוחזקים מה יועילו התנאים האלה להתפרעא וכו' בחיי ופתה חיי כיון דלס' שלשת הגדו' הנז' התנאי ל"מ ול"מ וכל הפירושים והתנאים לחייב את היורשים במה שאינם חייבים לא יועילו ולא יצילו כי תהו המה לגבי יתומים דשבקנהו רבנן אדיניהו וממילא ה"ן נסתר כל הבנין אשר בנו עליו להוציא הכתו' שלנו מדיני קולי כתובה וחזר הכל לאיתנו הן לענין שבח וראוי וזבורית כולהו אדינא דגמרא קיימי והתנאי ישאנו רוח ואם היורשים מוחז' יכולים לדחות את האלמ' בכל מכל כל.
כי מן הבא"ר יש מקום ללו"ן על ה' לב מבין בה' אישות ד"ע במאי דקאי מר בנכסים ביד שליש ופסק את הדין דזכתה האשה בטענתה וגובה כל סכי כתובתה נדונייא ותוס' וק"ר מהעדית שבנכסים כמו שאר ב"ח ובנה בניינו על ב' יסודות ההיא דמוהרימ"ט וההיא דה' עדוב"י ובתו"ד כתב דאף דבכתובות של אזמיר לא נהיגי למכתב הכי כמלוה ורשו מ"מ כתבינן דקבל עליו להתפרעא וכו' ככל לישנא דהתשב"ץ ומוהרימ"ט והרב"ד וא"כ הגם דלא כתבינן כמלוה ורשו מאי איכפת לן מאחר דכבר כתבינן העיקר וכו' ולא גרע מכל הכתו' אשר בשלוניקי וקושטא יע"א וא"כ בנ"ד דהיורשים טוענים דאין לה לגבות כתובתה מהשבח לפום מאי דכתיבנא חלף הלך האי דינא ול"מ לנדונייא אלא אפי' לתוס' וק"ר וכו' את"ד אלא דפשפש ולו' מצא מחלו' הפוס' אי בע"ח גובה מהשבח מהיתו' ולכן בדע"א רע"א העלה דאינה זוכה האשה אא"כ היא מוחזקת אך לעינן דגובה מהעדית מבואר מדבריו דאפי' אם אינה מוחז' גובה עש"ה ולפי האמור בנ"ד שפיר מצו היורשים לעכב כשאינה מוחזקת דאי אתינן עלה מצד התנאי כבר ישבנו גם בחינו דדין זה במחלו' הוא שנוי ויד היורשים עה"ע לומר קי"ל. ובכן נסעה ונלכה לנ"ד דטרחנו ויגענו ולא מצאנו מנוח להאשה הנז' אפי' שהנכסים ביד שליש כיון שבכל הסוגים לא פלטינן מהמחלו' וחזקת היורשים ברורה דליכא מאן דחשיב להאשה בחזקת היד וע"כ עליהם להרים דגל הקי"ל ולדחותה מעליהם אחז"ר בא לידי ס' משנת ר"א ח"ב ושם באה"ע סי' א"ך אחר שהביא דברי מוהרימ"ט והעדוב"י הנ"ל כתב וז"ל נמצא דיש לדון הל' למעשה דמכח כתיבת הכתו' דינא דאלמנה כבע"ח ממש דהא התנתה ועדיפא מבע"ח מכח תנאי זה דגבייא מעדית שבנכסיו בין ממנו ובין מיורשיו מטעם דכתב לה מכל שפר ארג נכסין וכו' ומ"ש הכנה"ג בחה"מ סי' יק"א הגה"ט ס"ק ט"ו דהראב"ד ס"ל דאפי' התנה הלוה שיגבה מן העדית ל"מ ה"ד לגבי לקוחות אבל לגבי יורשין גובה וכו' עי"ד והך דהראב"ד כבר רמזנוה לעיל אמנם מה שהעלה להל' ולמ' אהמ"ר לא כן אבי עתה שנגלו לנו סברות הנ"ל.
י"ג ואדברה אליך דעדיין מקום יש בראש למהדר אזכותא דהאי איתתא. דמתבאר מהשס דב"ב דקכ"ח דלגבי נצ"ב יד היורשים ויד האשה שוין בחזקה דעל ההיא דאיתמר התם נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבן אומרים האשה מתה ראשונה ויורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון ס"ל לב"ה דנכסים בחזקתן ואמרו בש"ס דהואיל דהללו באין לירש והללו באין לירש יחלוקו ופרשב"ם דהיינו נצ"ב דהיא הנעלת ליה מבית אביה והבעל קבלם עליו דאם פיחתו פיחתו לו נמצא דיש לשניהם טענת חזקה ומ"ש ב"ה נכסים בחזקתן היינו בחזקת שניהם עי"ד ועל כן חולקין מפני שאין לזה חזקה יותר מזה ופסקו כן הפוס' ולפי מה שאנו כותבין בכתו' שלנו על הק"ר התוס' ונדונייה והודה החתן הנ"ל שקבלם כולם ונעשו עליו כמלוה ורשו וכנצ"ב שאם פחתו פחתו לו וכו' אין לחלק בין נדונייא ותוס' דהכל הוי נצ"ב ובכל מכל שיפול ספק בדין יד יורשי הבעל ויורשי האשה שדן במוחזקות. ומוכרחין אנו לילך בתר הרוב דעיקר הדין דהא דאמרו בש"ס דחולקין היינו משום דהוי ספק שקול אם היא מתה תחילה או הבעל מת ראשון אבל אם הצד האחד הוי יותר שקול מחברו אזלינן בתריה אמר מעתה במאי דאנן קיימין כיון דלכולהו נכסי אית להו דין נצ"ב ואין זה מוחזק יותר מזה אזלינן אחר רוב הפוס' דסברי דמלוה אינה נקראת ראוי וגבינן מנייהו כי כשורא לצלמא אפי' שהנכסים ביד שליש והיא אינה מוחזקת ודוק כי נכון הוא.
י"ה אפס כי עז מה שראיתי למוהרימ"ט ז"ל בא' סי' ק"ל דרוח אחרת איתו בסוגיית הש"ס הנ"ל ומר הוא דקאמר דטעמא דיחלוקו היינו משום דנצ"ב הקיימין יש חזקה לאשה בהם כמו הבעל דמה שעומדת בחזקת הבעל היינו משום דאחרייותן עליו וכו' ומ"ע בחזקת האשה קיימי דאם אמרה כלי אני נוטלת הדין עמה וכו' מוכח מדברי רשב"ם שם שכתב דלשניהם יש טענת חזקה היא דהנעלת ליה מבי אביה והיא מתוך שקבל עליו אחריות אלמא טעמא משום דחשבינן לשניהם מוחזקים אבל היכא דאיכא למימר העמד ממון על חזקת לא יחלוקו ע"כ דבר הנוטף מעצי' הכתב דהא דחולקין היינו כשנכסי צ"ב בעין אבל אם כלו ונאבדו שאין מקום לומר כלי אני נוטלת אין כאן מוחזקות לאשה כלל. וממילא נפקא לנ"ד דאין שייך טענה זאת דאין כאן מוחזקות אבל לא ראינו בזה בדברי הראשונים דנקטי לה סתם משמע דבכל אופן יחלוקו. וכ"ן ברור מדברי הח"מ בסקי"ט והב"ב בס"ק כ"ד דאפי' דאין הנכסים בעין יחלוקו ע"ע. האמנם אנכי הרואה דדברי' מוהרימ"ט הן הנה דברי התוס' ביבמות ל"ח ע"א דר"י מוקי הסוגייא דנפל הבית במטלט' שהביאה מבית אביה ואיתנהו בעינייהו ויותר רחב כ' המאירי ביבמות בנימוקיו שם משם גאוני ספרד וז"ל שם ולגאוני ספרד ראיתי בס' דעה ג' שבנכסי צ"ב שהם בעין יש בהן שבח ב"א הואיל ולבסוף לא מצי לסלוקי בזוזי אע"ג דאם פחתו פחתו' לו כי הדדי נינהו ויחלוקו אבל דנצ"ב הרי הן בחזקת יורשי הבעל ע"כ ומ"מ יהיה איך שיהיה רבים מהפוס' לא סל"ה והם אמרו דסוגייא דנפל הבית דאמרינן דנכסים בחזקתן דהיינו נצ"ב בחזקת שניהם האיש והאשה ה"ט לפי ששניהם חשיבי מוחזקים אע"פ שאין הנכסים בעין. ולפ"ז אין חזקת היורשים ברורה דהא איכא מ"ד דגם יורשי האשה חשיבי מוחזקים ושפיר ילפינן מינה למאי דקמן וכדאמרן מעקרא.
ט"ו ואדמקיפנא אדרי אשכחנא מרגניתא (ממני היתה ושככחיה ורמזתיו בסה"ק אבני האפד סי' ן' אות ו') תשו' ה' באר מ"ח אה"ע ח"א סי' טו"ב שעמד על פתגם דנא דאחר שכתב דבגביית מלוה אזלינן בתר המוחזק כתב וז"ל ואשיבה ידי לדעת על מה סמכינן האידנא לגבות בין לאשה בכתובתה ובין לבע"ח אף שלא היו מוחזקין מהמלוה שהניח הבעל המלוה ואין פוצה פה ומצפצף ובהיותי נבוך העיר ה' את עיני וראיתי שעתה בז"הז שאנו כותבין בכתובה ובשט"ח שעבוד מטלטלי אג"מ דקנאי ודאקנה חזר הדין דמטלט' דינן כקרקע מה"ד הגמור ולא מן התקנה וכו' שכל תנאי שבממון קיים וחזר שעבוד מטלט' דאורייתא כמו הקרקע דכל טעמא של דבר דמטלט' דיתמי לא משתעבדי לבע"ח הוא משום דלא משתעבדו מה"ת וכמ"ש הטור בסי' קי"ז וכ"כ הרמבם פי"א מ"ה מלוה וכיון דהבעל או הלוה שעבד מקרקעי אג"מ שפיר משתעבדי מה"ת וכו' ודבר זה למדתי מתורתו של מרן כ"מ ל"ס מלו"ל פי"א הי"א וכו' וכן הוא בב"י אה"ע סי' ק' ע"ד הרא"ש בתשו' אי כתובת אשה נגבית מהחוב וכו' ומעתה עכ"ל דמ"ש הכנה"ג דאם היורשין מוחזקין יכולין לומר קי"ל וכו' גם מ"ש הגהמ"ר ומוהר"ח חפץ דאינה גובה כתו' ממלוה שביד אחרים היינו אם לא יש שעבו' מאג"מ והצ"ע על כנה"ג והיד"א דלא הזכירו כלום וכו' והדבר פשוט דלדידן דכתבינן הכי וכו' לית דין ולית דיין דלימא דלא גבייא כתו' א"ד ז"ל הארכתי בהעתקת דבריו לפי שהם קלורית לעין לנ"ד והעד העיד בנו דנהגו הב"ד לגבות ממלות אחרים.
ולא אכחד תחת לשוני מה שנרגשתי בזה בדברי מרן בש"ע דבס"א כתב הך דינא דהרמב"ם ובס"ב כתב דאין עיקר כתובה ותוס' נגבין מהראוי וכו' ואילו היה דין זה קודם שנתקן לכתב בכתו' התנאי הנז' הי"ל להקדים דין זה ולכתב אח"ך דעכשיו נוהגין לכתב בכתו' וכו' וכמו שדקדקו הפוס' על כיוצא בזה דמרן לא ס"ל לההיא דהרמב"ם דאחר תקנת הגאו' גובה מהראוי מדנקט דין הראוי אחר תקנת הגאו' וכן יש לדקדק בדברי הטור שכתב ונמצא האלמנ' גובה מן המטלט' בתנאי זה ולא מתקנת האחרו' ומה היה חסר אם היה כותב מן המטלט' ומן הראוי וכו' וכמו שדקדק על כיו"ב ה' בעי חיי באה"ע שם דל"ה ע"ב דלא ס"ל להטור דין הרמב"ם דאחר התקנה גובה מהראוי. אך לא מפני דק"ל מאי דקשייא נדחה הדין דהוא דין אמת כפי מה שהכריע מדברי ה"ה וממה שמפורש בב"י. ולא תעלה על דעתך דתיקון זה שכתב הרב יעלה ויבא לאתרי דכתבי בשטרי כתו' מטוא"מ וכמנהג שלוניקי ויתר מקומות אבל פה סופיאה אינן נוהגין לכתב כן וכמ"ש בחיבורי בביאור הכתו' אות י"ח ורק הן כותבין נכסין וקיניינין דאית לי תחות כל שמייא דאית להון אחרייות ודלית להון אחרייות נמצא דחסר תיבת אגב ולא אהנייא הא ליתא דתיבת אגב איצטריך לכדי שיוכל לטרף מהלקוחות אבל כל לגבי יורשין אפי' דליכא אגב גבי מנייוהו וכמתבאר מדברי ה"ה פי"א מה' מלו"ל דין י"א ומדברי הב"י ח"מ סי' ק"ז סי"ד משם הרשב"א ודוק. וכן מצאתי להדייא במוהרשד"ם אה"ע סי' קכ"ז שנשאל ע"ז וז"ל י"ל כי בכתובה אינו כתוב כמנהג הספרדים מטלט' אגב מקרקעי אלא אנשי אונגאריאה כותבין בין נכסי דאית להון אחרייות ובין נכסי דלית להון אחרייות וכו' וא"כ כיון דלא תפסה מטלטלי אין לה אלא מה שבידה וכו' אבל מטלטלי החנות שאינם בידה יהיה לבע"ח אחרים והמותר ליורשים והשיב דודאי אע"פ שאינו כתוב כן מטלט' אג"מ מ"מ כתב הרמב"ם וכו' וכתב המ"מ וכו' וא"כ גובה נמי מן הסחורות וכו' י"ש הריי בהדייא כמ"ש.
י"ז הנה נא ערכתי משפט דהאשה גובה אע"פ שאינה תפוסה שהנכסים ביד שליש והיה בהניח דהסיגוריטה דין מלוה יש לה אכן עדיין אני מסופק בזה דל"ד לגמרי למלוה דכל מלוה דעלמא זוזי דיהיב שקיל וכמה פעמים נוטל פחות ממה שנתן משא"כ בסיגוריטה אינו כן דאם נבטח עצמו בד"מ בעד אלפיים מנים לעשרים מנה לשנה והספיק לפרוע ג' או ד' שנים באופן שכל נתינתו היתה ד' מאות מנים ומת אחר מיתתו לוקח אלפיים מנה ואין זה סך המלוה. ולמרבה נוכל לומר שהת' שהספיק היא ההלואה והיתרון הוא ראוי גמור שבא בעבור מיתתו וה"ז כמעות הקאן פאראסי שהוא הסך שלוקחים מהרוצח בעבור הנרצח דהסכימו הפוס' דהוי ראוי גמור ע' מט"ש סי' ק"ד הגה"ט ס"ק פ"ז ולה' זל"א אה"ע מע' הק' אשר לפ"ז אין זכות להאשה הנז' כי אם עד הסך שהספיק הבעל לתת.
ולמודע"י אני צריך כי שאלתי למשגיחי חברת הסיגורא- סייון משפט הפוליצה והם אמרו שיש אופנים שונים יש מי שמפרש בפוליצה שינתנו המעות ליורשין ויש מי שמפרש שינתנו לאשתו. ויש מי שמפרש שינתנו למוציא הפוליצה ובכל האופנים אינם נותנים המעות כי אם לאחר שיחתם המקבל שקבל המעות ולפ"ז בב' אופנים הראשונים מי שנוטל הממון הוא המוחזק בפועל וזוכה במה שבידו וכמו כן באופן הג' וכל מה שכתבתי אינו אלא לשטרי הלואות וכיוצא. זהו מה שעלתה מצודתי נאם הגבר כותב ומעלה ממה שה' חננו. יעתר אל אלוק ינחני בדרך אמת מקנה קניינו. הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט (א"ה יש לי איזה הערות על התשו' הזאת אך לע"ע אני טרוד הרבה ואין לי פאי לחוות את ענ"ד).