נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ח
מעיר זאנטין חשון עזרת"ה לנו לפ"ג.
עובדא אתא קמן באשה שמרדה בבעלה ועזבו והלכה ונשאת לישמעאל והיתה עמו כמו שנה ושוב נפרד אותו הזיוזג והלכה והיתה לישמעאל אחר וזה שתי שנים שהבעל שרוי בלא אשה. עתה עמד ושאל שנתיר לו לישא אחרת והתרנו לו לישא בלתי שום עכוב דלדידן בני ספרד העכוב הוא מחמת השבועה ופשיטא דאדע' דהכי ל"ן וכבר עשו מעשה ב"ד הקודמים וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' א' אול"א ולא הוצרכנו לסדר גט ע"י זכוי כמ"ש מור"ם דאין להחמיר במקום שאין מנהג וה' חמדת שלמה בסי' ל"ו כתב דחלילה לקבוע מנהג במקום שאין נוהגין כיון דהמזכין גט מותרת ע"י גט זה ובאמת אינה מותרת לעולם דחיישינן לס' הרי"ף דבעינן שיגיע גט לידה וא"כ גם אם תזכה אינו גט הביא דבריו ה' שד"ח מע' אישות סי' ב' אות ב"ך ושם הביא משם ה' זכר יהוסף דמי שירצה לחוש איזה חששות שחששו בזכוי ע"י שליח יש לו על מי לסמך להקל לגמרי בלי שום זכוי מאחר שרוה"פ ראשונים ואחרונים מקלים דבכה"ג אין לחוש לתקנתא במקום שאין מנהג להחמיר עי"ד ובחידושי לאה"ע מ"ב כ"י סי' א' ואף ש"ה זכר יהוסף סיים שם דבמקום שאין מנהג טוב להחמיר כבר כתב טעמו בצדו דיותר קרוב שמנהגם היה כן עש"ה.
א אך הן אני נשארתי נבוך וגברו עשתונותי דאם למחר האשה הזאת תחזר לדת ישראל ותחפץ להנשא לאיש ותדרש מבעלה ספר כריתותיה אזי בעלה בחפצו להנקם ממנה על מה שעשתה לו מאן ימאן לגרשה. ומה גם עתה דאחסו"ר דרי ומה תעשה זאת אם לא לחזר עוד לסורה הרע או להפקיר עצמה לעלמא ולהרבות ממזרים ח"ו ולמה לא נחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ואחשבה לעשות כזה ליקח מהבעל שטר חייוב שבכל עת שתחזר האשה הנז' לדת ישראל ותבא לשאל גט פיטורין מהבעל שהוא נתחייב מהיום מרצונו הגמור לתת לה ג"פ בלתי שום עכוב כלל ואם יסרב בדבר הזה הנה מעתה נתחייב בחגומ"ך ובקגומ"ך כתחז"ל לתת לה סך פ' לשבוע מידי שב"ש לפרנסתה כל הימים אשר היא קשורה עמו ואפי' גרשה ואפי' עד חמשה ועשרים שנה באופן שבכל זמן שתדרש ממנו גט אם יכתב לה ג"פ הנה מ"ט ואם לאו יהיה חייב לזון ולפרנס כפי הקצבה הנ"ל ואם לא יקיים החייובים הנ"ל חאשר עליו אשתו השנית בקונם מעתה.
ב ואיש ממנו מחכמי היש הישיבה הי"א פקפק בדבר דתנאי זה לא מהני לפום דינא דאם באותה שעה לא ירצה לתת הגט מרצונו ונכוף אותו לתת הכך וכדי שלא ליתן מה שנתחייב יתן לה הגט הו"ל גט מעושה באונס ולכאו' דינא קבעי דהנה אמת דנחלקו הפוס' בקונס עצמו בכך פ' אם לא יגרש אי הוי גט מעושה או"ל והובא בב"י סי' קל"ד ובמור"ם שם מלבד דהמדקדק בדבריהם יראה דאין כאן מחלוקת דכל שהוא מרצונו הגמור גם הרשב"א יודה דלא הוי אונס וכשאינו מרצונו רק אחרים חייבוהו להתחייב בקנס גם ר' מיימון מודה דהוי אונס יע' כנה"ג בסי' קנ"ד הגהב"י ס"ק נ"ז ולה' אמרות טהורות דרי"ח ע"א. אלא אפי' נאמר דפליגי אף לס' הרב מיימון דמקל היינו בקונס עצמו מרצונו אבל היכא דאחרים שמו עליו הקנס לכ"ע הוי גט מעושה וכמבו' בדבריהם וכ"כ ה' פ"ת בסק"י משם ה' משכנות יעקב דהיכא דאחרים שמו עליו הקנס לכ"ע חיישינן לגט מעושה י"ש ומינה לנ"ד.
ג והנה הנו"ב בחאה"ע סי' ג' ע"ד אשה שנשתטית בקש לבעלה מנוח באופן זה דאחרי שימסר הגט ביד שליח הולכה ימסר ח"כ על סך מסוים שיהיה מונח לערבון שאם האשה תהיה ראויה לגירושין שמחוי' אז לשלח גט חדש לאשתו ואם לא ירצה עתה לתת כתב מחמת איזו סיבה קודם שישדך אשה ישבע ע"ד ב"ד שאם ישא על אשתו תכף כשתחזר אשתו לדעת נכונה ויקראוהו ב"ד לגרש את אשתו אם לא ימסר גט חדש תוך ג"י לקריאתו מחוייב לשלם לאשתו סך אוף דוקאטי ואם לא ישלם אסור עליו מהיום ההוא והלאה בשבועה ע"ד ב"ד כל מין בשר עד שיגרשנה בגט כשר וכו' וע"ז פירש טעמו בשבועתו דלא השביעוהו בהדייא לגרש את אשתו מטעם שלא יהא נחשב אנוס מחמת השבועה וכו' וא"כ השבועה אינה על נתינת הגט כי אם לאסר אכילת בשר וה"ז כקבל נז"ש ומבואר בסוס"י קנ"ד דלא מקרי אנוס על הגט שהרי בידו שלא לגרשה ולא יאכל בשר ולא סמכנו על טעם זה לחוד וכתבנו שאם יתן אלף דוקאטי ג"ך הבחירה בידו וה"ז דומה למ"ש רמ"א בסי' קל"ד ס"ד וכו' וגם ע"ז לא סמכנו וכתבנו שכל עיקר התחייבות הקנס והשבו' הוא אם ישא אשה אחרת וה"ז דומה למ"ש הלבוש סי' קל"ד סיו"ד שאם יצאה אשתו מביתו וקבל עליו חרם אם יחזירנה ולא יגרשנה שבזה גם הרשב"א יודה שבידו שלא להחזירה והכא עיקר ההתחייבות מחמת שנושא אשה אחרת ואין כאן קנס וכו' ואין אנחנו גוזרים על הבעל שישבע רק שאין אנחנו נמנים להתיר לו והרי בידו לבקש רבנים אחרים ואין כאן אונס כלל ע"כ הארכתי להעתיק דבריו דלפקע"ד לא נתישב אצלי התיקון הלז דמה שדמהו לקבל נז"ש ומבואר בסי' קנ"ד והיא מתשו' מוהרלב"ח סי' קכ"ד הלא כתב שם מוהרלב"ח להדייא דזה יהיה דוקא כשמקבל הנז"ש מעצמו אבל לא כשכפוהו אחרים לקבל הנז"ש ובנדון זה הב"ד מחייבין אותו ליאסר בבשר ויין ואם נאמר דבעבור זה כת' הרב דלא סמך ע"ז לחוד וחייבו גם על האלף דוקאטי הלא גם כזה לא ניצולנו מתשו' הרשב"א דסובר דזה מקרי עישוי ומה יתן ומה יוסיף במ"ש דהבחירה בידו דהיינו או שלא יאכל בשר או שיתן האלף דוקאטי ולא יגרש סוף כל סוף עישוי הוא בין שהכל הוא מרצונו ומה בין זה לההיא דנתחייב שאם יחזרינה ולא יגרשנה יתן ק' זוז לאדון העיר והתם נמי הבחירה בידו לא יחזירנה או יתן הק' זהובים ולא יגרשנה או יגרשנה ועכ"ז אם חייבוהו אחרים הוי אונס וכמבו' לעיל וכבר נרגש הרב מכל זה וכתב לבסוף שאין אנחנו גוזרין עליו שישבע רק שאין אנחנו נמנין ע"ז ובידו לבקש רבנים אחרים ועכ"ז לא הרוה צמאונינו בזה דהרואה יראה דבכה"ג הוי לנקטיה בכופסיה דלישבקיה לגלימיה. אולם עם כל תמיהתינו על הנוב"י עינינו הרואות דרבני אשכנז המפורסמי' נגררו אחריו. החת"ס בח"א סי' י"א. הצ"ץ החדש וה' תבואות שמש הביאם ה' שד"ח שם דנ"ה ע"א ו"ב ו"ג וה' שו"מ בכמה מתשו' הובא שם בדנ"ח ע"א וע"ד הביא כן משם ה' זית רענן ע"ע. לבד זאת מצאנו שם בדנ"ט ע"א שהביא משם ה' שם אריה דמ"ש הנו"ב לעשות קייומים והבטחות ע"י שט"ח או נדר ע"פ התנאים הכתו' לא חזינא לרבוותא קשישאי דעבדי הכי ושאין דעתו נוחה בזה ע"ש ולא ידענו טעמו כי אין הספר הזה מצוי אצלינו ואולי הוא מהטעם האמור. רק גם התיקון שכתב הרב לא נושע מהפקפוק שהוא רחב וז"ל שיתן זעקסיל שחייב לאביה או לאשה כו"ך מעכשיו רק שיתנה שאם יתן לה גט כשתשתפה דפטר מהחיוב ושהחוב הזה מחויב לסלק רק אם תשתפה וכן ראוי לעשות לטובתה כאשר ראינו ששקדו עלה בהשלשת כתובה ע"כ ואם החייוב הוא שאנחנו מחייבין אותו הדרן לדקמייתא דכל שאחרים שמו עליו הקנס הו"ל גט מעושה וכאן הוא לא היה חייב כלום לאשתו או לחמיו רק בשטר החייוב הלזה ובודאי דאם אינו מגרש מחויב ליתן מה שנתחייב. ועוד דאפילו בנותנין לו ממון לגרש דליכא אונס רק הוא ירויח ממון ע"י הגירושין נחלקו הפוס' ומהם ס"ל דל"ד למכר דקי"ל תליוה וזבין זביניה זביני ה"ה הריטב"א ורבו הרא"ה וריא"ז והרב זקנו והריב"ש וכן העלה מוהריב"ל ב"ל דלא כס' הרשב"א והתוס' וכאשר אסף איש טהור ה' גט מקושר בסי' י"ח ס"ד והעלה דכיון דזה פלוגתא דרבוואתא אזלינן לחומ' לגבי גט י"ש סו"ד שלא זכיתי לירד לסוף דעתם. באופן דתיקון זה דה' נוב"י ודישרן סמיכן עלוהי לפי קוצר דעתי מסוכסך הוא בין הפוס' ומידי מחלו' לא יצאנו ויש לפנינו איסור ערוה דדינא הוי לילך לחומרא.
ד וארד להציל נדון זה מסוג גט מעושה מצד אחר דכיון דאשה זו נשתמדה והלכה ונשאת לאיש נכרי בדרך אישות הו"ל זונה גמורה והיא זנתה תחת בעלה ואין צורך לעדים בדבר הזה דכ"ע עדים נינהו וחייב להוציאה וכופין אותו וכמ"ש הרמב"ם פכ"ד מה' אישות דין י"ח וז"ל אין ב"ד כופין את האיש לגרש את אשתו וכו' עד שיבאו ב' עדים ויעידו שזנתה זאת בפניהם ברצונה ואח"ך כופין אותו להוציא ובנדון זה כל העם מקצה יבאו ויגידו דאשה זאת זנתה מאחר שהיתה נשואה לישמעאל ראשון גם שני ומה גם דממקום המעשה כתבו לנו שכבר ילדה ומאחר דמן הדין כופין אותו להוציא אין כאן ליתא דגט מעושה. ברם הך דהרמב"ם לאו מילתא פסיקתא היא דהתוס' בזבחים ב' ע"ב כתבו להדייא דאשה שזנתה תחת בעלה אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו עי"ד והנה הרדב"ז בח"ב סי' תשמ"ו כתב דאין ראוי לסמך על הוראה זו דהתוס' דכיון דזנתה עם זר כ"ש עם בעלה והביא משם הרשב"א שכתב דאם לא ירצה משמתינן ליה עד שיוצא בגט והסכימה דעתו לזה יעו"ש ולפום ריהטא יש לתמוה על הרדב"ז מדוע לא נסתיע מדברי הרמב"ם שכתב להדייא דכופין ולא זכר כי אם דעת הרשב"א וכבר ראיתי לה' מגלת ספר ח"ב דס"ז ע"ג שכתב משם ה' פ"מ דתמה על הוראת התוס' הנ"ז והוא כתב דאפשר דהתוספו' מיירו היכא דראה הוא שזנתה או שיש ע"א אבל לא בזנתה בעדים י"ש וא"כ לא פליג אהרמב"ם ומדברי הרדב"ז נר' שלא הבין כן כונת התוס'. ואני אמרתי דהרב מפרש דדברי הרמב"ם הם כשדעת הבעל להשאר עמה באישות ושלא יקח לו אשה אחרת ע"ז קאמר דכופין אותו להוציא אב' היכא דהיא נשארת תחתיו כשפחה ולא יבא עוד אליה בזה לא דבר הרמב"ם ואפשר שיודה להתו' ומשו"ה הביא רק דברי הרשב"א וברירא ליה להרדב"ז דכשאמרו הרשב"א היינו אפ' שלא תהיה אצלו אלא כשפחה כי הוא ראה דברי הרשב"א במקומם ואנחנו לא נדע אנא פניו מועדות דאילו בתשו' הרשב"א סי' אלף קכ"ז לא הוזכר שם שמתא עי"ש. אך עדיין ק' על הרדב"ז ז"ל דאיך העלים עין מתשו' מוהר"ם שבתשו' הרשב"א סי' תת"ס דמפרש בהדייא בדעתו כדעת התוס' והובאה בב"י סי' קי"ז ופסקה מור"ם בהגה בלי שום מחלו' דהתם קאי על אשה שראתה דם מח"ת שאסורה לו עולמית כתב דאם אינו רוצה לישא אחרת ולא ילך אצלה אלא בעדים אין צריך לגרשה וסיים וכ"ש אם זנתה תחתיו דמאיסא א דשרי בכה"ג ע"כ (וממה שלא הביא מור"ם דהרמב"ם ס"ל להפך מוכרת דמחלק כמ"ש בענייותין) ועל מור"ם ק' דלא זכר מדברי הרשב"א שהביא הרדב"ז וכבר ראיתי להיד"א שם בסי' קי"ז הגהב"י סק"א שרמז איזה פוסקים ומהנמצאים אצלי ראיתי לה' א"ר בדצ"ח שהאריך בזה ובתחי' הביא תשו' ה' פ"מ בח"א סי' פ"ט שדברי התוס' מנוכים היו אצלו דמלבד דכל הפוס' כולהו אית להו שכופין הבעל להוציאה כל שזנתה תחתיו וכו' ושכ"כ הרשב"א בתשו' אלף קכ"ו ורמז לתשו' מוהר"ם שהובאה בב"י ושוב עמד ע"ד פ"מ רבו ונו"ן בענין וכתב דלדעת התוס' ומוהר"ם אין כופין ולדעת הרמב"ם והרשב"א ורי"ו כופין יש"ב וע"ע יד"א מ"ק סי' י"א הגב"י ס"ק לה'. ולה' ברכ"י בסי' י"א או"ת רמזו ה' פאת ים דנ"ז ע"א. וע' פ"ת סי' קי"ז סק"ב שהביא משם הג' בית מאיר דלדעתו דברי הרמב"ם פכ"ד שת הנז' הם הפך דברי התוס.' וע"ע שד"ח מיעת דס"ט ע"ד מ"ש בזה ואין הספרי' מצויין אצלי. המורם מהם דאשה שזנתה תחת בעלה אפי' שנתברר בעדים ואין הבעל רוצה להוציאה אי כייפינן ליה להוציא במחלו' הוא שנוי וכיון דהוי איסור ערוה מי יקל לעשות מעשה לכפותו וליכנס עצמו בסוג גט מעשה וצדקו דברי החמ"ש שהביא ה' פ"ת בסי' א' סקכ"ב עי"ד.
ה עוד אחרת היתה ורציתי לגלותה דלפום ריהטא נר' דאנן דנהגינן לבטל מודעות ולפסל עדים קודם כתיבה ונתינת הגט וכמ"ש מסדרי הגט אפשר דלדינן ליתא עכשיו הך דינא דגט מעושה וכמו שכן ראיתי לה' הלבוש בסי' קל"ד סיו"ד על מי שקבל עליו בקנס ש שיגרש בזנון קבוע ואם לא יגרש תוך הזמן יחייב לתת לקרובים או לאדון העיר סך כו"ך די"א שהגט פסול ואע"פ שלא מסר מודעא שהרי יודעים אנו באנסו שאנוס היה כתב וז"ל והוא שלא ביטל המודעא קודם נתינה אבל אם אמר בשעת נתינה שברצונו הטוב הוא נותנו ה"ז ביטל אנסו וכשר ע"כ הרי בהדייא דכל שביטל המודעות קודם כתיבה ונתינה אע"ג דידעינן באונסיה האונס בטל והגט כשר. ואל יקשה בעיניך דקודם לכן לגבי אותו האיש שקבל על עצמו בקנס דאם יחזירנה ולא יגרשנה יתן סך כו"ך לאדון העיר וגרשה בביטול כ"מ מודעי והכשיר הגט מטעם דלא כפאוהו ומדעתו עשה דמשמע הא אילו היה בכפייה היה פסול אע"פ שגירש בביטול כ"מ מודעות דאפשר לומר דהתם ריווחא אשכח להשמיענו ענו חידוש זה דבכה"ג לא מקרי גט מעושה משום דמדעתו עשה ואה"ן אם לא היה טעם זה היה כשר יען שכבר ביטל כל מודעא ומוכרחים אנו לומר כן דאלת"ה תקשי דסותר מיניה וביה תכ"ד אך אי קשייא הא קשייא דמצינו לה' הלבוש גופיה בח"מ סי' רמ"ב ס"ב שכתב וז"ל והיכא דידעינן באונסיה ומסר מודעא וחזר ובטלה לא מהני הבטול דהא ידעינן דאנוס היה והוא לקוח מהטוש"ע בשם הרא"ש וגמירי דמתנה וגט שוין נינהו ואיך פה כתב דאפי' דידעינן באונסיה כל שבטל המודעות קודם נתינת הגט אין זה גט מעושה.
ותבט עיני לה' ג"מ בולא בסי' ך' ס"ד דמר הוא דקאמר דה דהיכא דידעינן באונסיה אפי' ביטל כל מודעות עד סופן אינו כלום שכ"כ מוהרי"א בסי' ע"ז וקצ"א והמבי"ט בח"ג סי' מ"א ומטו בה משמיה דהריב"ש בסי' תפ"ב והרשב"ש בסי' תקע"ג ושגם התוספות בבתרא דמ"ח כתבו דבמתנה אי ידעינן באונסיה ל"מ ביטול ושכ"כ הרא"ש הובא בחה"מ סי' ר"ה ורמ"ב (וכנ"ז) ושכ"כ הראנ"ח ח"א סי' מ"ב וכו' עי"ד ובמה שנסתייע מדברי הרא"ש ז"ל לכאורה משם ראיה להפך וז"ל הרא"ש בב"ב סי' נ"א והיכא דביטל המודעא בשעת זביניה מהני הביטול כדאיתא בערכין דכ"א וכו' ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר רוצה אני עד דמבטל ליה למודעא ומשמע אם כפו אותו שיבטל המודעא מהני בטול ולא הוייא מודעה ואע"ג שאמר בשעת מסירת מודעא כל מה שאבטל לא יהא בטל אינו מועיל דמ"מ לבסוף כשיכופו אותו לבטל מה שאמר קודם הכל בטל דאגב אונסיה גמר ומבטל ומיהו במתנה היכא דידענו באונסיה אפילו ביטול ל"מ דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודעא לא הוייא מתנה אבל אם מסר מודעא ולא ידעינן באנסיה ואח"ך בטלה מדעתו מהני הביטול ע"כ ומלשון ומיהו במתנה דכתב הרב מוכח דדעתו לחלק בין מתנה לגט דדוקא במתנה הוא דאמרינן דכשידענו באונסיה ל"מ ביטול משא"כ בגט דאפי' דידעינן באונסיה עכ"ז מהני וכמו שהביא מההיא דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ועכ"ז היה מקום ליישב סתירת הלבוש מאתר לאתר דהתם בחה"מ קאי במתנה ובאה"ע קאי בגט וק' על הג"מ שנסתייע מדברי הרא"ש ואדרבא משם ראיה להפך. אמנם ראיתי דראיה זו דהרא"ש הלא היא כתובה בס' דברי ריבות סי' קצ"א ובתחילה כתב הרי דדוקא במתנה חילק בין ידעינן באונסיה ללא ידעינן משא"כ בגט ושוב כת' ועכ"ז איני יכול להביא ראיה מזה לנ"ד משום דאיכא למימר דע"כ ל"ק הרא"ש כן אלא כשכפוהו כדין אבל אם כפוהו שלא כדין אין כאן גט כלל י"ש וכן חילק מוהראנ"ח שם בדל"ט ע"א בדעת הר"ן וקיהיב טעמא דכשכפוהו בדין אנו דנים שהוא מתרצה שמצוה לשמוע דברי חכמים אבל כשאונסין אותו שלא כדין אין לנו לומר שהוא מתרצה אא"כ נסתלק האונס מעליו אבל כל עוד שהאונס עליו לא אמרינן שמרצונו גירש ואפי' ביטל כל מודעות עי"ש הרי דתרי גברי רברבי ס"ל דדברי הרא"ש והר"ן קיימי אפי' לענין גט ול"ד במתנה ולא חילקו בין גט למתנה אלא כשהכפייה היתה כדין והוה ס"ד לומר דאינו גט כיון שעכ"פ הוא נגד רצונו ואשמעינן הרא"ש דזה הוי מרצונו.
ולא אכחד תחת לשוני מה שלא נתיישבו אצלי עכ"ז דברי הרא"ש דאדמחלק בין גט למתנה ליפלוג ולתני בין גט עצמו בין היכא דהכפייה היתה מצד הדין להיכא דהלפייה מצד אחר אך אשמרה לפי מחסם נגד הרבנים הנ"ז שהבני להפך ומה אני לבא אחריהם באופן דכעת לא מצאנו חולק בדין זה רק ה' הלבוש דאילו לפי דברי מוהרש"ך ח"א סי' ס"ז דרשב"ם חולק בזה כבר הג"מ שם יישבו דלא פליג רשב"ם ז"ל ע"ד אך בחפשי' מצאתי לה' אמרות טהורות בסי' זה שעמד בזה ובתו"ד הביא מהר' לחם רב סי' קע"ז דמדרדיר דבריו נראה דס"ל דאם יש מי שיודע באנסו לבד העדים שפסלם האונס במקומו עומד ולחלק יצא דאפשר דהרב אמרה לענין ממון אבל לגט לא ברירא לן מאי דעתיה ואח"ך הביא דברי מוהראנ"ח ומה שדקדק מדברי הר"ן וכתב דאין מדברי הר"ן ראיה ואדרבא דברי הר"ן מורים הפך ס' ה"ה והריב"ש ובדרי"ג ע"א כתב דהרמב"ם ג"ך קאי בשיטה זאת דבגט בין ידעינן באונסיה ובין לא ידעינן אם עשה כתיקון הנהוג הגט כשר משא"ך בזביני ואסברה ניהלן דבגט כיון שרואה בעיניו שבע"כ צריך שיכתב הגט ויודע הוא שתלך ותנשא בגט זה וירבו ממזרים בישראל אם לא יגרש מרצונו וכו' משו"ה גומר ומגרש בכל לב ומבטל דבריו הראשונים אבל במכר אע"פ שמבטל כל הדברים הגורמים לא איכפת ליה מידי שיבטל ברצון אדרבא סובר דהיום או מחר עתידין בעלי זרוע ליפול ומשו"ה אמרינן דל"מ ופירש בזה דברי בעה"ע בשם ר' האיי הביאם מב"י בחה"מ סי' ר"ה ולפי דעתו גם ר' האיי קאי בשיטה זאת יש"ב דלפי דבריו הרמבם ור' האיי ורשב"ם והר"ן קיימי בשיטת ה' הלבוש לחלק בין גט למתנה ואע"ג דאינהו קיימי במכר כ"ש במתנה ומן התימה על כל הפוס' הנז' דלא שלטא בהו עינא בדברי ה' הלבוש ז"ל ומ"מ למאי דאנן קיימין לא הרוחנו כלום דמידי פלוגתא ל"ן אי מהנייא הביטולין דקודם נתינת הגט בכה"ג וגם ה' אמ"ט אסיק שם דלענין הלכה ודאי דראוי לפסק לחומרא דאפי' פסל עדי המודעא או עשה תיקונו של הרמב"ם כל שיש ב' עדים שמכירין שעכשיו הוא אנוס הגט בטל שכך הוא דעת רובא דרבוו' ואם נשאת בגט זה קרוב לומר שתצא וכו' עי"ד וכ"כ ה' ברך יצחק אה"ע סי' ד' די"ח ע"ד ומעתה בנ"ד כיון דהב"ד עצמם יודעים כי נתינת הגט הוא בעבור שחייבוהו לתת לה פרנסה ומזון ואם לאו לא היה מגרש אין לך ידעינן באנסו גדול מזה והגט פסול ולא מהני.
האמנם כד חזינן בה ומצרפינן המחלוקייות הנ"ז וכלולים יעלו אשכחנא תותייהו מרגניתא למשוי בכה"ג להתנות עם האיש הלזה שנתחייב לתת גט כשידרשו ממנו הב"ד לאשתו זאת ואם יסרב לתת יתחייב לזונה ולפרנסה ושאם לא יקיים אחד מהתנאים שתהיה אשתו אשר יקח אסורה עליו בקונם וסר מעליו ליתא דגט מעושה יען איכא הכא תרי ותלת ספקי ספק אי הלכה כמ"ד דאשה שזנתה תחת בעלה יכול לקיימה אם ירצה דלמא הל' כמ"ד דחייב להוציאה וכופין אותו כדין ולא הוי גט מעושה ואת"ל דה"ל כמ"ד התו' ודעימייהו דאינו חייב להוציאה דלמא ככה"ג לא מקרי כפייה כיון דהבחירה בידו וכס' הנז"ב ודעי' ואת"ל דהלכתא דאכתי מקרי כפייה וכמו שפקפקנו עליה כיון דכחייוב הזה אינו מדעתו ורצונו כי אם שאנחנו חייבנוהו על כך דלמא הלכה כהאומ' דלדידן דקודם כתיבה ונתינה מבטלינן כ"מ מודעות וכל הדברים הגורמין ביטול הגט כשיתקיימו מהני ומעלי לבטל כ"מ אונס הגם דידעינן ביה דהאונס קיים וכס' הפוס' דסל"ה ומתהפך שפיר ס' אי הל' כהאומ' דהביטולין שאנו עושים קודם כתי' מהנו ומעלו שיהיה חשוב נתינת הגט מרצונו הגמור ואת"ל דלא מהנו כל שעינינו הרואות דעדיין האונס קיים דלמא הלכה כהאומרים דכל שהבחירה בידו באחת מב' פנים או שיפרע החייוב או שתאסר אשתו עליו ולא יגרש ליכא למיחש כלל ואת"ל דגם זה מקרי כפייה דלמא הל' כהסוברים דכל שברור הדבר שאשתו זנתה חייב לגרשה וכפ"ז הכפייה היא מצד הדין ואין כאן ליתא דגט מעושה.
ו על הכל אם נאמר דגט מעושה מצד הב"ד אע"פ שהוא שלא כדין אין איסורו אלא מדרבנן וענין זה תלוי במחלו' הפוס' דהרמב"ם פ"ב מה' גירושין כתב דגם מעושה מצד ישראל הוא פסול מדרבנן ואינו בטל מן התורה והריב"ש בסי' תפ"ב כ"כ בדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א והר' המכת"ם בדקכ"ו חלק עליו וכתב דאדרבא דעת רש"י והר"ן והרשב"א להפך דהפיסול הוא מדאור' וכן הוא דעת מוהריב"ל ודלא כמוהרש"דם סי' ס"ג שכתב בפשיטות דהוא מדרבנן עי"ד ומסייע ליה הרשב"ש בסי' של"ט ומוהר"א אבן טואה בתשב"ץ ח"א סי' ל"ה וע' גט מקושר סי' י"ח דמ"א ולה' מאמ"ר בשיטתו לגטין דר"ט ע"א שהקשו לה' המכת"ם שרצה לקרב דברי הרמב"ם לדעת רש"י וע' יד"א הגב"י ס"ק כ"א וכ"ב. בירך יצחק אה"ע סי' ד' דטו"ב ע"ב וג' דרמז המחלו' וכתב שדעת ר"ת שהוא בטל מה"ת וה' אמרות טהורות מדרי"ג ע"ד ואילך האריך הרחיב בזה וסתר כל דברי ה' המכת"ם ולפי דעתו גם רשי' והר"ן קיימי בשיטת הרמב"ם דגט מעושה בישראל שלא כדין אין פיסולו אלא מדרבנן וחלק על מוהר"א אבן טואה בדעת רש"י והצ"ע דברי ה' הלבוש שנר' מדבריו שאינו גט כלל והעלה דדעת הרמב"ם והרא"ש ורשי' והר"ן והטור דאינו אלא מדרבנן עש"ב אמר מעתה דניתוסף עוד כח היתר בנ"ד דאי הלכתא אזלא כהאומ' דגט מעושה שלא כדין ע"י ב"ד של ישראל אינו אלא מדרבנן והכא איכא כמה ספקי אי נקרא גט מעושה שפיר אזלי לקולא ויכו' אנו לעשות התנאי הנ"ז.
ז ועתה קורא נעים עיני ולבי] לכה נא אקחך אל מקום אחר אולי אוכל נק"ה בו ונקה ל"ו ינקה נדון זה מסוג זה דמעושה כי כל כח המפקפק בזה הוא מחמת שאנחנו מחייבין אותו ממון אם לא יגרש ואין לך כפייה גדולה מזו וזה יהיה אם נאמר דהבעל פטיר ועתיר מלתת לה מזונות לכן כשנאמר לו דאם לא יגרש חייב לתת לה מזונות אז הוי כפייה. והנה אם האשה ה תחזר לדת ישראל הנה אמת שאסורה לו ומ"מ אשתו היא ודין א"א היא לכ"ע ואסו' להנשא לאחרים טרם שתקבל גט פיטורין ממנו וכל זמן שאינו מגרשה נר' שחייב הוא לזונה כיון שהמניעה ממנו ודבר זה יפה נדרש ממאי דאיתמר בכתובות דל"ז ע"ב ובמציעא י"ב ע"ב כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ופרשי' בעלה חייב במזונותיה בחייו משום דמעוכבת בשבילו להנשא וכ"כ הריטב"א בחידושיו ופסקוה כל הפוס' באה"ע סי' נ"ג ס"ב וגם ה' הלבוש נתן טעם זה והוייא הלכתא פסיקתא ולא רבו עליה לה' פ"ת בסק"א שהביא משם ה' שבות יעקב מה שלמד מזה. הרי לך דכל שמעוכבת להנשא בעבורו הוא חייב במזונותיה ה"ן כיון דאם רוצה להנשא אין מתירין אותה והיא מעוכבת בעבורו הוא חייב לזונה דאע"ג דאבדה כתובתה ותנאי כתובה ה"ד כשמגרשה אך כל עת שאינו מגרשה היא טוענת או פרנסני או גרשני. ואם כנים אנחנו בזה אין כאן כפייה אלא דינא הכי הוי דכל שאינו מגרשה צריך ליתן לה מזונות. ואין לחלק דהכא שאני דהיא עשתה מעשה איסור ועי"ז נפקעה חייוב בעלה מעליה משא"ך בההיא דספק מגורשת דמאי דעבדא עבדא ודי במה שעל ידי מעשיה הרעים אבדה כתובתה ומתגרשת בעל כרחה אבל כל זמן שאינו מגרשה מה תעשה האשה הזאת. ואין זה דומה למה שנחלקו הפוס' היכא דהדין נותן לגרש אך שאין כופין אותו וגם אין כופין אותה לשבת בבית בעלה אי חייב לתת לה מזונות ואיכא פוס' הפוטרין אותו וכמ"ש בזה בארוכה בסה"ק אבני האפד סי' קנ"ד אות טו"ב דיד הבעל המוחזק עה"ע ע י"ש דהתם שאני דהוי כמו שהמניעה תהיה מצד האשה דשם הבעל אומר שתבא אצלו ויזון אותה והיא אינה רוצה לבא אצלו משא"כ הכא דאין הבעל יכול לטעון כן שתבא אצלו דהיא אסורה אליו ואינה יכולה לבא אצלו וק"ל. שוב אח"ז מצאתי להרה"ג כמוהר"י אלישר ז"ל בתשו' כי באה בס' בני בנימן ח"א סי' נ"ו דס"ה ע"ד שכתב דאפי' היכא דהעכוב בא מצדו פטור ממזונות והביא ראיה מההיא דשומרת יבם דפסק מרן בסי' ק"ס דתבעתו לדין ונתרצה ליבם וברח דחייב במזונותיה וזו היא ס' הרא"ש דדוקא כשנתרצה ליבם דהו"ל כארוסתו אבל אם לא נתרצה לא ליבם ולא לחלץ אינו חייב במזונותיה ודלא כהרמב"ם הרי דאף דהעכוב מצדו דאינו חולץ ואינו מיבם ואינה יכולה להנשא מחמתו אפ"ה אינו חייב במזונותיה י"ש ומינה תברא לנ"ד קול ושוברו אם תשים מסתר"ו. אך מה נעמו דברי הגאון מוהר"א אשכנזי ז"ל שם בסי' נ"ז דס"ח ע"ג דאדרבא מכאן ראיה להפך דאם ברח במזיד לכ"ע חייב במזונותיה וכמ"ש ה"ר ב"ש דון מינה דמי שאינו רוצה לגרש דינו כברח במזיד דכיון דמעוכבת מחמתו חייב לזונה עי"ש שוב בא לידי ס' כוכב מיעקב הנד"מ וראיתי לו באה"ע סי' ט"ז שעמד בכיוצא בזה ואמר שנגע בקצה מטהו באיזה עניינים משלנו בסו"ד עמד לענין המזונות וכתב וז"ל מה שנשאר עוד לעמוד בזה דאם זנתה ברצון מחתיו דהבחירה ביד הבעל להניחה צרורה וגלמודה כל ימי חייה אם חייב הבעל לזונה כיון דהיא אסורה לכל ואם הבעל אינו מגרשה מי יזון אותה וכי תמות ברעב ואם הדבר כן שהבעל חייב לזונה אזי יש מקום לכוף את הבעל וכו' אלא שראיתי בנו"ב מ"ב אה"ע סי' י"ב סכ"ה ובגוף הדין וכו' שצררה שפשיט ליה שאינו חייב כלל לא לזונה ולא בשום תנאי כתובה כמו שיעו"ש וכו' את"ד וס' נו"ב מ"ב אמ"א לראות דבריו. ומע' מוה"ר מוהריק"ו מיירי כשעדיין היא גויה אבל כל שחזרה לדת יהודית נראה ברור דחייב במזונותיה הבעל וכמו שהוכחתי מההיא דסי' נ"ג כנלע"ד.
ח אמרתי אלכה נא דרך אחרת והוא דכאשר תבא זאת לדת יהודית ואינה יכולה לחזר לבעלה אחרי אשר הוטמאה והיא נשארת נעה גם נדה מזן אל זן החייוב מוטל על כל ישראל ובפרט על הבעל להצילה מכל מכשל ועון דכשהיא תהיה פנויה תוכל למצא מרגוע לנפשה ולהנשא לאיש ויהיו לה מזונות אכן כאשר תהיה נקשרת עמו ואינה יכולה להנשא תקצר נפשה מהיות בעירום ובחוסר כל ותלך ותעשה עוד הפעם מופקרת וח"ו נכשל להיות עם ישראלים ותרבה ממזרים ב בישראל וכשאנחנו נכוף הבעל לגרשה אנחנו כופין אותו לעשות מצוה שא"א שתעשה ע"י אחרים וככ"הג ליכא משום גט מעושה וכאשר השמיענו ה הרשב"ץ בח"א סי' א' והובא בב"י סי' קל"ד על מי שהכריחו אביו לגרש כתב וז"ל אי הוי במקום מצוה ולא מסר מודעא או מסר הבעל אפי' מתוך אונס הגט כשר וכדאמרי' בפ' חזקת דמ"ח וכן אתה אומר בגיטי נשים וכו' ודחינן דלמא התם נמי סבר מצוה לשמוע דברי חכמים וכו' שאם מי שהוא חייב בכבודו הזקיקו לגרש שגטו גט מפני ב' דברים ם א' שלא אנסו בהכאות וכו' ב' שאפילו אנסוה אחרים ע"פ אביו וא"ל אל תסתר דברי אביך הוי גט משום מצוה לשמוע דברי אביו שהזקיקו לגרש כיון שלא היו דבריו לעבר ע"ד והיו להסתלק מהמריבה וכו' ע"ע וכ"כ נכדו מוהר"א אבן טואה בס' התשב"ץ סי' ל"ה דצ"ח ע"ג והגם שהרב המכת"ם בדק"לא ע"ג ורמזו היד"א בהגב"י ס"ק ל"ג הבא לנו דהריב"ש בסי' קכ"ז חולק על התשב"ץ חברתה בצדה וז"ל הריב"ש שם אף אם יצוה לו האב לגרש אם אינו חייב לקיים מצותו בזה שהרי אם יאמר לו אביו לעבר על דת או על דברי חכמים אין לו לעשות מצותו ואין זה בכלל כבוד האב לגרש את אשתו שקשין גירושין שהרי התירו ליחד ולא לגרש וכו' ע"כ הרי דלא כתב הריב"ש שלא ישמע את אביו אלא משום דבנ"ד לא היה צורך לגט ועלה אמרו קשין גירושין והו"ל כא"ל אביו לעבר ע' דת' אבל כל שיהיה הדבר כנ"ד דהגירושין הזו מצוה דהיא אינה יכולה לשכן עמו וע"י הגט מצילין אנח את האשה ומאהביה מעברה פשיטא ודאי דיכולין א לכופו ואינו ג"מ.
כללא דמילתא לפי כל האמור דתא נפקת דבעשותינו התנאים האלה מהיום אין כאן שום איסור דגט מעושה יהיה מכח המחלוקייות שיש בענין ויש לנו תלתא ספקי אפי' אם יהיה האיסור דאורייתא כ"ש אם עיקר האיסור דג"מ בישראל שלא כדין הוא דרבנן. או יהיה מטעם דאין כאן כפייה כי לדעתי המעט הוא חייב אעיקרא במזונות כל עת שאינו מגרשה. או יהיה מטעם דמצוה קעביד הבעל וגם אנחנו אתו עמו שלא תשאר א"א ותרבה זינותיה עם אחרים ותרבה ממזרים בישראל ח"ו מכל אלין דהוו נראה ברור דשפיר קעבדינן וה' משמים יאיר עינינו בתורתו כאור בקר לאיתנו. ויצרנו כאישון עינו. נאם הצעיר דוד ב" אברהם פיפאנו ס"ט.