נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ז
רחמים התרע"ה
שאלה אשה שחלצה ליבמה בפני ג' דיינים שהאחד מהם נכשל בעברה שיש בה ספק ספקא אי הוייא עברה או"ל אי אמרינן דחליצתה כשרה או צריכה לחזר ולחלץ שנית.
תשובה למה זה תשאל לשמי לך נא ראה כי שאלה זאת באה ונהיתה בס' משנת ר"א ח"ב חיו"ד סי' ט"ל דעובדא הוה במו"ץ א' שכתב וחתם בשטר וז"ל ונתחייבתי בביטוי שפתים בשם ה' וכו' ולתועלתם שלא לדור בעיר הזאת ואצ"ל להיות רב ומלמד או שום מנוי אחר וכו' ובפנינו ב"ד בא המו"ץ ונשבע ע"ד המב"ה וכו' שלא לילך כל ימי חייו בעיר פ' לא לדור שמה דירת קבע ולא דירת עראי וכו' ואפי' דרך אכסנאי בעלמא וכו' ואחר עבר כמו ג' שנים לסיבת מה התירו ב"ד למו"ץ לילך לאותה העיר דרך עראי ואכסנאי ובפירושא איתמר בבטוי שפתים בתנאי ב"ג וב"ר וכו' דאין התרה הלזו מועיל א"ד לילך שם דרך עראי ברם חומר השבו' של דירת קבע רביע עליה וכו' וכל הקשרים והחייובים במקומם נצבים עליך ושוב אח"ז המורה הנז' קבע דירתו שמה דירת קבע והיפר ברית השבועה ורבני הזמן כפוהו בחרמות ונדויים שיעקר דירתו משם ולא הטה אוזן. ועוד זאת רעה חולה דעשה מעשה דחלצה יבמה אחת לפניו והתירה לשוק בחליצתו. ונשאל הרב בזה ואחר שהאריך בעוצם פלפולו לא בא לגמרה של תורה אך מכותלי דבריו ניכר שדעתו שלא להתירה היבמה לשוק וכמו שכן הבין ג"ך מוהר"ח פרץ ז"ל בעל המפתחות שם ד"ג ע"א.
וכשאני לעצמי מה אני לבא אחרי המלך אמנם תורה היא וללמד אני צריך ואבא היום ע"פ דרכו של הרב בתחילה הוא הצ"ד להפך בזכותו של המו"ץ מההיא דפסקו הטוש"ע ביו"ד סי' רל"ח דאם נשבע על הככר ואכלו דנשאל עליו ואין כאן שום אונס דחכם עוקר הנדר מעיקרו אך איכא ס' הראב"ד הובאה בס' תמים דעים סי' רל"ו דעונש שבועה לית לה תקנתא בשאלה. ואע"ג דהרשב"א והרא"ש והטור ומרן קיימי בסברא חדא דהחכם עוקר הנדר והשבו' אף בלי התרה מ"מ הראב"ד ובעלי התוס' סברי דל"א חכם עוקר הנדר בלא התרה (וע"ע להר' עצמו בסי' הקודם סי' ח"ל דעמד עוד במחלוקת זה) נמצא דדבר זה מתלא תלי במחלו' ראשונים ואיכא קמן תרי ספקי להתיר ס' אם הלכה ככת הפוס' דבשבועה דלהבא אינו נפסל ואת"ל דהל' כהחול' דגם בשבועה דלהבא נפסל דלמא הלכה כהפוס' דחכם עוקר הנדר מעיקרו וכאילו לא היה ומתהפך הוא כמובן ושוב בסוף הפסק בדל"ג ע"א מגרעות נתן לס"ס זה מאחר דנחלקו הפוס' ואיכא מ"ד דאפי' לס' רש"י הא דאינו נפסל להבא הוא לשבועה דוקא אבל לעדות הוא פסול שהרי עבר על ד"ת יעו' כנה"ג חה"מ סי' ל"ד סקל"א וכל הפסול לעדות פסול לדון יש"ב.
ולדידי חזי לי דאיכא עוד מלתא אחריתי בפתגם דנא והרב לא העלהו על שפתיו והוא דכפי לשון השאלה המוצגת לפנינו הוא דהמו"ץ נשבע בשבועה אחת שלא לילך לאותה העיר לדור שמה לא דירת קבע ולא דירת עראי ואפי' דרך אכסנאי ואח"ך מפני סיבה התירו לו הב"ד לילך שם דרך עראי באופן שהותרה מקצת השבועה ובאנו למ"ש הפוס' הרמב"ם פ"ח מה' נדרים והטוש"ע ביו"ד סי' רכ"ט דנדר ושבו' שהותר מקצתה הותר כולה ואע"ג דכתב רי"ו הובא בש"ע שם דאין הדברים הללו אמורים אלא בנודר לעצמו אבל אם נדר או נשבע לחברו וכו' והתיר לו חברו מקצתו לא הותר לו השאר ה"ד כשחברו נתן לו רשות בלי התרה אבל כשהתירוהו ב"ד הותר מקצתו הותר כולו וכמ"ש הכנה"ג בסי' רכ"ט הגב"י סק"ח בשם מוהראנ"ח ח"ב סי' פ"ב וכן ראיתי לה' עבודת השם בחאה"ע דקכ"ד דהביא תשוב"ת מוהרשד"ם ביו"ד סי' צ"א דבכתובות שלנו שכותבין שהשבו' היא כוללת על כל התנאים הכתו' בכתובה אם הותר אחד מהן הותרו כולן ושכ"כ מוהרש"ך ח"א סי' ק"ד ומר הוא דקאמר דא"א דמוהרשד"ם ומוהרש"ך יחלוקו אהך דינא דרי"ו אלא דס"ל דכל שהוא ע"י התרת חכם אמרינן שבו' שהותר מקצתה הותר כולה אפי' שהוא לתוע' חברו ועמד ע"ד ה' משא"מ ח"א סי' כ"ד עש"ב.
וכי תאמר בללבך שנייא נד"ז דבשעת ההתרה פירשו הב"ד להדייא דבריהם בתנאי כפול כתנאי ב"ג וב"ר דאין מתירי' לו כל השבועה רק חציה דהיינו לדור דירת עראי דוקא אבל לדור דירת קבע השבועה במקומה עומדת ומי זה אמר דבכגו"ד דעשו תנאי מפורש על זה שנאמר שבועה שהותר' מקצתה הותר' כולה. כן דברת. אבל אינו מוצל מהמחלוקת ע' כנה"ג הגה"ט סי' רכ"ט סק"ח שכתב כן להדייא מדעתו ושכן מצא בתשו' מוהרי"ק בפי' (והיא מוצא"ת בס' אבקת רוכל סי' קפ"ג) אך הכנה"ג שם סיים וכתב דאין נראה כן מדברי הרדב"ז בתשו' ח"א סי' רע"ח בשם הריטב"א וכתבה בסי' רכ"ח וכו' והמצא תמצא בסי' רכ"ח הגה"ט ס"ק ל"ד וכבר הביא קודם גם בסי' רכ"ט הגה"ט סק"ב ע"ע ונראה פשוט בטעמא דמילתא דכין דע"י ההתרה דעקרה השבועה עתה פנ"ח באו לכאן דלא נשבע מחדש על מה שנשאר כדי שיקראוהו עברין במה שעבר עליה והשבועה הראשונה כבר הלכה. איך שיהיה מידי פלוגתא לא נפקא.
אמר מעתה הנה לפנינו ס"ס מרווח ספק אי הלכתא כדעת האומרים דחכם עוקר עונש השבועה מעיקרא וכס' הרא"ש ומרן ודעימיה ולא כהראב"ד ואת"ל דהלכתא כהראב"ד דלית ליה תקנתא בשאלה והעונש בדוכתיה קאי דלמא הלכתא אזלא כהאומרים דגם בכה"ג דהתנו בשעת ההתרה עכ"ז אמרינן שבועה שהותר מקצתה הותר כולה ונהפך הוא וק"ל וזהו ע"פ דרכו של הרב דהביא כאן מחלו' הראשונים אי חכם עוקר הנדר והעונש מעיקרו אך אני בעניי לא זכיתי להבין מה ענין מחלו' הפוס' הזה אי חכם עוקר הנדר מעיקרו למאי דקאי מר דאם נאמר דהמו"ץ עבר על השבוע' במה שקבע דירתו בעיר הזאת הלא לא ראינו שאחרי זאת נשאל על שבועתו כדי שנכניס עצמינו במחלו' זה דהם לא נחלקו אלא בנשבע על הככר ואכלו ואח"ך נשאל עליו התם הוא דנחלקו אי נעקר העונש או לא נעקר אבל בנ"ד דלא נשאל על השבועה מה שייך זה. ואם נאמר דכונתו דיש להפך בזכות המוכה דאפשר דהוא בפ"ע נשאל על שבועתו לאחר שעבר וע"ז נכנס בספק מחלו' הפוס' בזה אי נעקרה שבועתו או"ל א"א לומר כן כיון שנדון שלו מיירי בנשבע לתיע' חברו וא"א שיתירו לו ב"ד בלתי ידיעת הצבור וגם הרב לא בא בפיו רמז מזה וא"כ לא נשאר פה רק הספק האחר אי נפסל בשבועה דלהבא אם לאו ופרוע הוא מכח ס' הפוס' דאפי' לס' רש"י דסובר דאינו נפסל היינו לשבוע' אבל לא לעדות.
ולכן אנא דאמרי דיש לעשות הס"ס באופן אחר ס' דלמא ה"ל כס' רש"י דאינו נפסל בשבועה דלהבא וכדעת האומ' דגם לעדות אמרו רש"י ואת"ל דהלכה כר"ת דגם בשבועה דלהבא מפסל או הל' כדעת האומ' דגם רש"י מודה דלעדות נפסל גם בשבועה דלהבא דלמא הל' כהריטב"א והרד"מ דס"ל דאפי' שפירשו בשעת ההתרה דאינה אלא לחצאין עכ"ז אמרי' שבועה שהותרה מקצתה הותרה כולה. והנה נהפך ס' אי הלכה כהאומ' דלעולם אמרינן שבועה שהותרה מקצתה הותרה כולה ואת"ל דהלכה כמוהרי"ק והכנה"ג דכל שפירשו בשעת ההתרה לא הותרה כולה דלמא הל' כהאומ' דכל להבא אינו נפסל ואפי' לעדות וכבר כתבתי בסה"ק אבני האפד בחידו' על הש"ע סי' ט"ו אות כ"א משם ה' עדוב"י סי' י"ח והחק"ל בחיו"ד ח"א דקל"ג ע"ד דיש להכשיר העד בס"ס עי"ש וכיון דכשר להעיד כשר ג"ך לדון.
אולם חזינא ליה לה' משנת ר"א שם שכתב וז"ל ואמנה יש לדון במלתא כדנא דאם אתה אומר דע"י הס"ס הותר המו"ץ נמצא דבאנו להתיר החזקה דאיסור יבמה לשוק דהוחזקה במיתת בעלה עם מעשה החליצה של המו"ץ ומי יכניס ראשו בין ההרים הגדולים ובין רבני הפוס' אי מהנייא היתר ס"ס בדאיתחזק איסורא וכו' ע' חק"ל יו"ד ח"א סי' ק"ל וכו' וא"כ מאחר דע"י היתר הס"ס באנו להתיר חזקת יבמה לשוק דהיתה אסור' מקודם מעשה החליצה וע"י מעשה החליצ' של המו"ץ באנו להתירה לעלמא וחזקת האיסור אזדא לה מי יקל ראשו להקל נגד כת הראשו' המחמי' דלא אזלינן בס"ס היכא דאיתחזק איסו' וכו' וכי תימא אפשר לצדד ולומר דמאחר דאיכא חזקת כשרות של המו"ץ אשר היתה לו מקודם אוקי גברא אחזקתיה ופתיך בהדי האי חזקת כשרות אלימות כח מהיתר הס"ס ואף המחמי' דלא מהנייא היתר הס"ס נגד חזקת איסור יודו בכה"ג דלוקמא חזקה נגד חזקה ואייתר לן הס"ס להיתרא אף אתה אמר לו דל"ד החזקות אהדדי דחזקת איסור יבמה לשוק מבוררת בלי שום פקפוק אך חזקת כשרות של המו"ץ איתייליד ביה ריעותא דנשבע ועבר על שבועתו אלא דאיכא ספקא קמן אי נפסל או"ל נמצא דחזקת כשרות לא ברירא לן והביא דברי ה' עדוב"י סי' י"ח הלז דאלומי לחזקת כשרות הגם דאיתייליד ריעתא ופלפל בדבריו והאריך בזה י"ש. ולא אבא בעי"ר לפלפל על ענין חזקת כשרות דאיתייליד בה ריעותא שכבר כתבתי בזה בסה"ק אבני האפד שם בסי' טו"ב ע"ד העב"י ויתר הפוס' לך נא ראה. רק אבא אעי"ר על מאי דנקיט בפשיטות הרב דאין להקל בש"ס נגד חזקת איסור דהיינו חזקת איסור דיבמה וזה אינו אהמ"ר דהא מעשים בכל יום דמתירין אשה לעלמא נגד חזקת א"א וכמ"ש כל רבני האחרונים והכנה"ג בתשו' עדב"י שם בסי' י"ז דל"ה ע"א כתב וז"ל והמעיין בתשו' מוהרשד"ם ומוהרי"ח ומוהרח"ש והמ"ץ יראה שהתירו אשה לעלמא בלי גט מטעם ס"ס וכ"ר לה' מר שניי נרשי בס' פ"מ צדד להתיר ולהקל בס"ס ונין מורי הרב בתשו' התיר בס"ס ואפי' בפלוגתא דרבוואתא בריש גלי ע"כ ולאו דוקא היכא דהוו ספק קידושין דאפילו לענין גט אי כשר או לאו הסכמת הפוס' דמהני ס"ס ומתירינן אשה לעלמא והרב מוהר"א די טולידו ז"ל גופיה בזכרונותיו דפ"ה ע"א כתב דשמע מהרב מוהר"י אלאטיף דמנהג עיר קושטא להתיר בש"ס אף באיסור א"א ובלבד שיהא מתהפך וע' שדי חמד מע' גט סי' ל' אות ויו דהביא חבל נביאים אשכנזים וספרדים שהסכימו להתיר איסור א"א בס"ס דפלוגתא דרבוואתא ויהבי טעמא למלתייהו דהחזקה אין בה כח לשנות את הדין ועד אחרן מוהרש"מ ז"ל בס' עבודת השם חאה"ע סי' ע"א התיר חלוצה לשוק מכת ס"ס עש"ה ומאחר עלות דכל הפוס' עבדי ס"ס באיסור חזקת א"א דהיא בכרת ומתירין כ"ש באיסור ערוה דיבמה לשוק דאינו אלא איסור לאו והיאך הרב ז"ל אסיק להלכה (כנראה מתוך דבריו) דהחליצה אינה עולה לפו"ד.
ולבי אומר לי דהרב לא סמך על ריעותא זאת דהס"ס הוי נגד חזקה ולא עבדינן ולא כ"כ אלא לפלפולא בעלמא אך יסודתו כי אופן הס"ס אינו מתוקן לגמרי דכשנאמר דלמא הל' כס' רש"י דבשבועה דלהבא אינו נפסל (נ' דצל לא) נושענו לגמרי מאיסורא דאיכא כמה פוס' דס"ל דמודה רש"י דלעדות מפסל נמצא דעיקר הס"ס רעוע וזה מדוקדק במ"ש הרב בד"ה באופן זהו היתה וסיבה להרב לבטל החליצה ואנן בדידן רפאנו שבר זה דיש אופן לעשות הס"ס אף להפוס' הנז' וכנז' בד"ה ולכן.
איברא דחזינא תיוהא אחריתי בהך ס"ס מטעם אחר והוא דאחד מן הספקות אשר עלו ובאו בנד"ז הוא דדלמא הלכתא כרשי דאינו נפסל להבא ואפי' לעדות מכס' הפוס' דסל"ה וספק זה אינו מתיר לגמרי דהא דסובר רש"י ודעימיה דאינו נפסל להבא ה"ד לפוסלו מדאורייתא אבל מדרבנן מיהא מפסיל וכמ"ש הפ"ת בחה"מ סי' ל"ד ס"ק י"ד משם הכנה"ג בהגב"י אות כ"ו והאוס' וכן מצאתי לה' עדוב"י שם דל"ז ע"ב דמפשט פשיט"ל דמפסיל מדרבנן אף לשיטת רש"י ושא נא עיניך וראה להכנה"ג שם בהגהב"י ס"ק י"ז שכתב משם מוהר"ר יו"ט הכהן בתשו' כ"י דאפי' לדעת רש"י היינו שלא לפוסלו לעדות ולשבועה אבל למנותו ש"ץ לא מכשר עי"ד וה' חש"ש שם בסקי"ג הביא דכ"ד הדב"מ ח"א א"ח סי' ה' והרב"ד סי' ל"א ע"ב וכ"ש למנותו דיין אלא דגם שבר זה יש לרפאותו ע"פ מה שהסכימו הפוס' דכל שנשאר הענין בספקא דרבנן יש לנו להזכיר ג"ך הספק הראשון כמו הס"ס של הארינגאם הידוע (והארכתי בזה זה כמה שנים בכלל ס"ס אשר לי) דאמרינן ספק דמלחו עם דגים טמאים ספק לא נמלחו אבל הכא איכא ספקא אם נמלחו או"ל ואע"ג דכבר אמרנו את"ל נמלחו לא בעבור זה הוא דודאי נמלחו. ה"ן אע"ג דאמרנו דלא שייך כאן שבועה שהותר מקצתה הותר כולה דלמא הלכה כרש"י דלא נפסל להבא ותאמר דאפי' לרש"י מפסל מדרבנן מ"מ אינו בודאי דלא שייך כאן שבועה שהותרה וכו' אלא באת"ל והוי ספק וא"כ הדרינן לספקא קמא ואמרי' דלמא הותרה השבועה.
אשתכח השתא דבכל צד שאתה פונה האיש הזה הנצב בשאלתו של ה' משנת ר"א נקי יהיה והחליצה כשרה מכח הס"ס דעלה בידינו וכנז'. אך ורק ישנו יסוד חזק ועמוד גדול להשען עליו לפסל החליצה הלא היא דכפי הכתוב בשאלה הוא דעוד היום רבני אזמיר ורבני קושטא גזרו עליו בחרמות ונדויים שיצא משם ולא ישב עוד בעיר והאיש הזה עושה בעברת זדון ולא שמע לקול מורים ועודנו עומד שם ועובר בכל יום על החרמות ועל הנדויים ואיך נאמר דאיש כזה יהיה כשר לסדר חליצה בפניו הלא תראה להרשב"א ז"ל ה"ד מרן בב"י ביו"ד סי' של"ד ופסקו בש"ע סי"א דאם נתנדה על עברה אינו מצטרף לעשרה ולא לזימון וכתב הרב"ד בא"ח סי' לה' דכ"ש דהוא פסול להיות ש"ץ ואם לש"ץ נפסל כ"ש להיות דיין בחליצה דצריכה להיות בפני ב"ד כשרים ודוק.