נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ה
הכי הוה עובדא בר"ח תמוז התרע"ה שעמדו לפנינו לדין משודך עם משודכתו וכרסה בין שיניה היא טוענת שבא עליה המשודך ונתעברה ממנו יען למן היום שנשתדכה רוב הלילות היתה ישנה בבית המשודך וכמה פעמים היה משחק עמה דרך אברים אך לילה אחד אנסה ובא עליה בביתו ולא הרוה צמואונו בזה כי גם בלילה שלאחריו שכב עוד הפעם עמה ולא יסף עוד לדעתה ואיש אחר לא שכב עמה מעולם והולד הוא ממנו. הוא טוען כי לא שלט בה יד לשכב אצלה להיות עמה האמת שהיתה שוכבת בביתו בבית אחד אך לא היו הם לבדם כי עוד היו עמהם באותו חדר אחיותיו ואיך אפשר שבא אליה ולא השמיע קולה היא טוענת שמלבד שבהיותה עמה בדרך טיול היה משחק עמה דרך אברים אשר מזה לא כחד האיש. עוד בה כי באותה הלילה בפעם הראשון שבא עליה כבר תפסה מקודם אחר דיר העצים ובקש לענותה והיא יכלה לפייסו שלא תקלקל פתחה כי חרפה היא אך אח"ך כששכבה בא על מטתה ותפסה ושכב עמה ושם ידו לפיה לבל תדבר ולא הניחה לצפצף באמרו כי לא יעשה לה דבר כי אם כדרכו להשתעשע עמה ושלא תפחד אך אח"ך כשהרגישה שבא עליה התחילה להתמרמר ולבכות ומה תעשה מאי דהוה הוה. ובלילה השנית פתאום בעודה ישנה נפל לו עליה ונתעוררה ומצאתו שוכב עליה ומשביע את יצרו ולא תוכל לדבר כי חשבה כי בלא"ה היא מקולקלת ועומדת ומאז הלך לצבא ולא שכב עמה עוד. המשודך מכחיש ואומר כי שקר בפיה ומעולם לא בא עליה וההריון אינו שלו. היא הביאה ע"א המעיד שזה שנה שהמשודך דבר עמו שהוא משחק עם כלתו בכל עת שירצה. גם אשה אחת מעידה שזה קרוב לחדש אחד שבא מן הצבא והלכה היא האשה לבית המשודכת והיו המשודך עם כלתו סגורים בבית ושמעה שהנערה היתה בוכה ואמר' למשודך אנא נוליך את חרפתינו כי עתה אני מלאה הלכתי ומה יאמרו הבריות וכבר עשיתי כל טצדקי ולא יש תקוה להפילו לו אז ענה המשודך ואמר לה מה תייליל לא יש מאומה וכי אנחנו לבדנו קרה לנו המקרה הזה הלא גם פו"פ נישאו זל"ז בעודה מעוברת וגם את כמותה וכיוצא בדברים האלה. הבעל עדיין כחשו בפניו שהכל הוא דבר שקר ושמעולם לא בא עליה ושהיא זונה ומזנה ושלא תהיה עוד משודכתו. ובהיותנו עסוקים בדבר הוציאה הנערה מכתבים ובתוכם מהמשודך מזה ג' חדשים שמשיב על מה שכתבה לה שמזה זמן שלא בא עליה האורח והלכה אצל המילדת שתתן לה סמים וכבר שתתה כמה פעמים ולא עלתה ארוכה והיא מרת נפש ועל זה השיב במכתב הנ"ל כי הרע לו הרבה ושהיא תעשה כל המועיל לילך אצל הרופא ולמצא לה מזור ותעלה למחלתה ועוד דברים כאלה המורים שבא עליה ושידע מהריונה ולא יכול לכחש בזה והודה כי המכתב הוא ממנו ומאתו. אך הגם שנחלשה דעתו ונסתתמו טענותיו עכ"ז היה מתמיד ואומר שלא בא עליה אז הב"ד אמרנו להנערה שתלך לערכאות כי ענין זה של עונשים אין אנו יכולין לדונו מצד השררה הגם שהבננו מתוך הדברים שהאמת איתה ביני ביני יצאו חוץ לב"ד ונכנסו אנשים ביניהם ופייסוה ואיפייס להזדווג יחד ולעשות החופה בקרב ימים בלי שום תוספת ממון כלל ובאו לפנינו וכתבנו בפרטי כל שהאיש הודה עשותו המזמתה והרי הוא לוקח אותה לאשה בקרב ימים והוא שתק בכתבנו זה. ואח"ך איימנו וגזמנו והשבענו להנערה שתודה האמת אם שכבה עם איש אחר והיא נשבעה שבו' חמורה שלא הי' לה עסק עם שום אדם רק עם המשודך ושהולד ממנו הוא כמעשהו ובכן אנן בדידן נסתפקנו אי שרייא אתתא דא להמשודך משום לתא דמעוברת חברו דהנה אמת דכל ששניהם מודים שממנו נתעברה כבר השמיעונו הפוס' דמותרין להנשא זה עם זה וכן פשטה ההוראה וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' י"ג ורמזתי שם דברי שבהגהותי לס' עבודת השם בסי' ה' ושם כתבתי דנעשה מעשה בא"מ שלוניקי להתיר והכי עבדינן עובדא בכל יומא. מ"מ אינו אלא כשמתחי' ועד סוף הודו שניהם ולא כחשו אבל היכא שכל דבריו בפני ב"ד היו בהכחשה הגם שלבסוף הודה הבועל הרי שוייא אנפשיה חתי' דאיסו' דאמר דאינו ממנו והרי היא מעוברת חברו לפי דבריו ואינו יכול לישא אותה אח"ך הגם שהודה וכמו שמתבאר מדברי הגאו' רבני אשכנז ה"ה ה' צמח צדק סי' ק"ד. והנו"ב מ"ק סי' ט"ז. חת"ס סי' כ"ח ול"ג רמזם ה' פ"ת בסקי"ח ואיכא מנייהו דסברי דאמתלא לא מהני ע"ע כ"ש בנ"ד דאין כאן שום אמתלא ואפי' כשנתרצה המשודך לקחתה לא אמר שבא עליה ושנתעברה ממנו רק ששתק כשכתבו הב"ד לפניו שהוא עשה המזימתה דנר' ברור דלא זז מכאן איסור שאחד"א ואסור לקחתה.
איברא דמ"ש הצ"ץ שם דל"מ אמתלא שנייא מנ"ד דהתם קאי בפנויה שטוענת מפ' אנכי הרה והוא מכחיש וייסרוהו ושמו אותו בבית האסו' ועכ"ז כשבא לב"ד הכחיש וע"י רוב השתדלותו נתפשרו בני משפחתו עמו שיתנו לו נדן ואז הודה ואמר צדקה ממני ונתרצה לישאנה ואסר הרב לקחתה יען שהאמתל' שנתן שמתחילה היה בוש ולא היה רוצה לקחתה בחינם ולבסוף נתפייס בממון לאו מילתא היא דאדרבא איכא למתלי ולומר דמה שהודה אח"ך שבא עליה היינו משום דשחדוהו בממון ולא הודה אלא בעבור הממון או שלא היה יכול להפטר מבית האסורים עד שהודה שבא עליה וכו'. ובודאי אם היה מודה אח"ך שבא עליה ולא היה כאן פייוס ממון היתה מותרת כיון שיש לו אמתלא על דבריו הראשונים שמחמת בושה לא הודה לה מיד והשתא הוא חוזר מדבריו הראשו' ומודה שבא עליה ודאי דקושטא דמילתא קאמר י"ש ובנ"ד לא הכריחוהו לקחתה אלא ע"י פייוס ולא הוסיפו לו שום ממון על הנדן שקצבו לו מקודם ובודאי כיון שהודה לקחתה היינו שהוא יודע בודאי שבא עליה ושממנו היה הרה ובכה"ג גם הצ"ץ מודה. והפ"ת הביא משם ה' שב יעקב דאמתלת הבושה היא אמתלא גמו' ומשם החת"ס סי' ל"ב הביא דכל שלא הוסיפו לו על הנדן ליכא למימר דשחדוהו בממון כי שלו הוא נוטל אך כל זה יהיה כשהוא יתן אמתלא על מה שעבר משא"כ בנ"ד דהוא מחריש ולא ולא דבר דבר על הכחשתו בתחילה הגם דאפשר דאם היו שואלין ממנו על מה כיחש בתחילה ואח"ך נתרצה לקחתה היה נותן אמתלא. אך כיון שהענין היה נחוץ שיקחנה והמתוכים לא רצו שנחקר ונדרש על הדבר והוא לא דבר מ"מ אמתלא בעינן כדי שיותר לו וא"כ עדיין הספק במקומו עומד.
אולם מפני חומר שבה שקרובי הנערה הם עניים מרודים ואם לא נתיר אותה יש לחוש שתעשה מופקרת לזנות חתרתי אני בלבי לפתח לה פתחא דהיתרא והוא דכי יתן המעיין את רוחו על נדון זה ישפט בצד"ק דנד"ז שנייא מכל אלין דאעיק' יש לנו ע"א המעיד בנו בפני המשודך שמזה זמן כמו שנה אמר לו המשודך שהוא משתעשע עם משודכתו בכל עת שהוא רוצה אשר בזה לא כיחש המשודך. והגם דהר' חת"ס שם בסי' ל"ב דחה דברי רב אחד שרצה לדמות זה לההיא דהטו"ז ביו"ד סי' קפ"ה ס"ב דהתיר בכיוצא בזה כל שהגיד מקודם לע"א דבר האיסור והגאון אמר דאינו דומה לההיא דאילו היה אומר להעד שממנו נתעברה אך אכחיש בב"ד כדי שלא אתבייש בזה היה דומה להתם דהו"ל כמוסר מודעא אך כל שלא אמר להעד רק שממנו הוא ואצל ב"ד חזר אז שוייא אנפשיה תד"א וכו' י"ש (ומטעם אחר אני אומר דיש לחלק דההיא דהטו"ז מיירי דוקא להתיר לבעל לבא אליה בסתר וכמבו' בדברי הטו"ז אך לא לבא עליה בגלוי ובנדון הרב הוא להנשא זע"ז בפרסום ודוק) מ"מ בנדון שלנו לא ע"ז לבד אנו סומכים רק גם על עדות האשה כי שמעה מאחורי הפרגוד אחורי הדלת והמזוזה שהיו מדברים המשודך עם כלתו בענין זה שהיא היתה מתאוננת על הריונה והוא היה מדבר על לבה שלא תבכה כי כזה וכזה תאכל אש הזנות וכמו שאירע לפו"פ שקודם הנישואין נזדקקו זה לזה והכלה היתה הרה ונעשו הנישואין באופן דאיכא גילוי מילתא לפני ב' שהוא בא עליה ושממנו היא הרה ולא מפיו אנו חיין ומה גם המכתב כתב מרירי שערך לה המשודך בהיותו בצבא אחר שניכר הרייונה וכבר הלכה אצל המילדת שתתן לה סמים ולא העלתה ארוכה והוא כתב לה שתעשה כל האפשר לילך אצל הרופא שימצא לה מזור למחלתה דמכל אלה הדברים מוכח בבירור ונודע לנו מבלי הודאתו שהוא בא עליה ושנודע לו מקודם שהיא הרה ועפ"ז ברור דכל מה שדבר לפנינו בתחילה שקר בפיו או מפני הבושה שהיו שמה אנשים ונשים ואביו או מפני שהוא רוצה לבגד בה וליקח אשה אחרת וכ"כ האי י"ל דאינו ענין לסוג שאחד"א.
דהנה עיקר הך דינא דשאחד"א בעניינים כאלו ה"ה בכתובות ב"ך באומרת א"א אני וחזרה ואמרה אני פנויה דאם נתנה אמתלא לדבריה אמתית ונכרת שהיא אמת נאמנת ול"א שאחד"א משום דהאמתלא מראה אותנו דמעיקרא מה שאמרה א"א אני ונאסרה לא היה אמת כי אם מהשפה ולחוץ באופן דאעיק' לא נתכונה לאסר את עצמה אלא דוקא בפני הרואים דטעמא דשאחד"א איכא מ"ד דהוי מטעם נדר וכיון שבאמת לא היה בדעתה לנדר אין כאן איסור ומעתה היכא דהאיסור וההיתר הוי ע"פ עצמה דאנן לא ידעינן איזה מהדברים אמת אם דברות ראשונות או אחרונות אזי בעינן דתאמר היא האמתלא ושתהיה נכרת לעיני הכל כדי שיתעקרו דבריו הראשונים אבל היכא דברור לנו מבלעדיו שמה שדבר בתחילה אינם אמת ושגם הוא יודע שאינו אמת או לא בעינן שיאמר הוא האמתלא דאנן דידעינן האמת אמרינן דכיון דגם הוא ידע בנפשו כי שקר דבר מסתמא כל מה שדבר היה מהשפה ולחוץ כדי להכריע עצמו והוא יודע האמת שא שאינה אסורה לו. ואל תשיבני מדברי הצ"ץ שם שהביא מי שהיה ר"ל דבנ"ד אינו צריך אמתלא כיון דהוא והיא יודעים האמת שבא עליה לא שייך לומר שאחד"א כיון דהוא יודע בעצמו דלאו חתי' דאיסורא היא ודחאה הרב דבריו ואמר דאע"ג דאין הדבר נוגע אלא לו לבדו והיא יודעת בעצמו שלא נטמאה אפ"ה מצווין הב"ד להפרישו מן האיסור כיון שכבר אמרה שנטמאה וכו' עי"ש דע"פ החילוק שאמרנו לית מכאן תברא דהרב מיירי היכא שלא נודע לנו ההיתר מפי אחר רק מפי עצמו וא"כ אע"פ שאין הדבר נוגע כי אם אליה דוקא עכ"ז אינו נאמן כיון שאם יהיה שלא כדבריו יש כאן איסור ואנחנו מצווין להפרישו משא"כ בנ"ד דלא בא ההיתר מפי עצמו רק נתברר לנו מפי אחרים דבתחילה שיקר בעצמו דלא היה כאן איסור מעיקרא ואין כאן חייוב להפרישן ודוק.
האמנם נראה דצללנו במים אדירים והעלינו חרס בידינו דכבר ידוע מה שהאריך ה' משנ"ל בפ"ט דאישות דין ט"ו להוכיח מדברי הרשב"א בתשו' הובאה בפי' יו"ד סי' א' דדין זה דשאחד"א נאמר גם בב' עדים מכחישין אותו וכגון שהוא אומר לא שחטתי בהמה זו וב' עדים אחרים אומרים אנו ראינו ששחטת אותה הכשר מותר לעלמא ואסו' לשוחט הגם דב' עדים מכחישין אותו בפירוש ושכן דעת ריא"ז ושלא מצא חולק בזה יעו"ש וע' משנת ר"א ח"ב חיו"ד סי' ן' ע"ש בזה שהוא מוסכם. וא"כ בנ"ד אילו היה האופן שהוא היה אומר לא שכבתי עמה כלל וב' עדים אומרים אנו ראינו ששכבת עמה משכב הראוי היינו יכולין להתירה? הלא כל לגבי דידיה אסורה היא לו משום מעוברת חברו ובכן מה יתן ומה יוסיף הכתב והמכתב והאשה והעד לא יהיה כחן יותר מב' עדים המכחישים אותו ועכ"ז אינם נאמנים והוא נאמן לאסרה עליו.
ואשימה עיני בדברי המש"ל שם וראיתי דממ"ש עוד הרב שם היינו יכולין למצא היתר לנ"ד דנרגש הרב דמדברי מוהרי"א במכתביו סי' רכ"ו נר' הפך דברי הרשב"א דכל שהו ממש מפי עדים לא שאחד"א ולחלק יצא דמוהרי"א איירי כשחזר בו ולא נתן אמתלא על חזרתו דקי"ל בעלמא דכל שלא נתן אמתלא אין בחזרתו כלום ובאיסורו עומד וסובר הרב דכל דאיכא עדים המכחישין אותו חזרתו חזרה אע"פ שלא נתן אמתלא דאמלתא לא בעינן רק היכא דליכא מכחיש מיהו כל שעומד בדבריו הראשונים ס"ל להרשב"א דהכחשת העדים ל"מ כלל י"ש וא"כ הכא בנ"ד דחזינן דחזר בו בסתמא דלפניו נכתב הפרטיכל שהוא הודה שבא עליה רק שלא נתן אמתלא על דבריו הראשונים בכי הא שפיר מהני ולא שאחד"א. אך חילוק זה לא עמד טעמו בו דהמש"ל גופיה פ"ג מה' יבום מאן בזה וכתב להדייא שם דאין בזה טעם כלל דמאחר דלא נתנה אמתלא הראויה לפני ב"ד על דבורא קמא מה לנו אם לא חזרה בה י"ש וכ"ר להרב המגיה בס' משנת ר"א שם שהביא חילוק זה ושוב הביא משם החק"ל ביו"ד ח"א סי' ה' ד"ח ע"ד שאחר שעלה בדעתו לחלק כן שוב הדר ביה י"ש. לכן אפנה על ימין במה שראיתי עוד לה' המגי' שם שהביא משם החק"ל בסי' ו' דיצא להכריע דכי אמרינן שאחד"א אפי' נגד עדים היינו במילתא דאי הוי האמת כדבריו של זה הוא איסור תורה בודאי ולכך אף דבאו עדים והכחישוהו ומותר הדבר לכ"ע לדידיה אסור לא כן היכא דיהיה הענין דאף אם לא באו עדים וזה שאחד"א לא היה אסור עליו מחמת ודאי כי אם מחמת סד"א לחומרא בכי האי אם באו עדים והכחישו אותו ולדבריהם אין כאן ליתא דאיסו' ואפי' ספק אז מותר אף לדידיה והכריע הדבר מדברי הריטב"א ז"ל וכו' והסכים לזה הח"מ שם עי"ד. והנה בנ"ד אף שנאמר שהאמת כמותו שלא בא עליה ולפי דבריו אינה מעוב' ממנו רק מאחר הלא אין כאן איסור תורה אפי' מספק דאיסור מעוברת חברו אינו אלא מדרבנן ואף זו אינו ודאי איסור דכמה פלוגתות איכא מ"ד דלא נאמר איסור זה אלא באלמנה ואיכא מ"ד דלא נאמר זה אלא במזנה ואפשר דהיא מעוברת מגוי דאין כאן איסורא כלל לפ"ז כל דאיכא מכחישין ואומרים שממנו היא הרה לא נאמר בזה איסור שאחד"א לפי דרכו של החק"ל ודוק. והביטה וראה לה' המגי' בס' משנת ר"א שם שכתב דע"פ דרך זה הגם שלא חזר מדבורו הא' עכ"ז כיון דהוכחש מפי ב' מותר אף לדידיה י"ש ועפ"ז הורינו דמות' לו. אחר זה היו דברי עם המתוכים ואמרו לי שבפניהם ושבפני אביו הודה שבא עליה ושממנו היא הרה וכעס עליו אביו מדוע לא הודה מתחילה והשיב שהיה מתביש להודות לפני כמה אנשים שהיו בב"ד. וה' יצלנו משגיאות זהו הנלע"ד עבד קונו והוא הצעיר. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט
ובהיותי בקושטא רבתי בסוף תמוז התרע"ה כה הראני רב חביבא כמוה"ר סאבאן נר"ו בס' בגדי יום טוב ח"א סי' ב' וח"ב סי' ב' דבא מעשה כזה לפניו והתיר ע"ש ולא עמד בכל האמור.