אור ברסלב

נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן ד

סימן ג

נשאלתי מעי"ת אורוסגוק יע"א אודות איש אחד שמזה זמן כהו עיניו מראות ומסיבה זאת או מסיבה אחרת ג"ך נעשה לו כמו מרה שחורה שבעת שמדבר עם איזה אדם לפעמים בלא זמן ידוע מדבר ב' ו"ג דברים שלא כענין ותכף ומיד חוזר לאיתנו ושואל כענין ומשיב כהלכה והוא כמו בריא גמור ולא יש לו עוד ריח שטותי וכפי מאמר הרופאים הוא ימות בקרב ימים וזרע אין לו ונפשו התאוה ליתן גט לאשתו שלא תשאר זקוקה ליבם. אך אשתו היא בעיר אחרת וגם קרוביה חפצים שתפטר היא ממנו בג"פ. ונסתפק המו"ץ דשם אם יחשב כשוטה ואתאן למ"ש הב"ש ז"ל דעתים שוטה עתים חלים בלי עת קבוע אינו מועיל אפי' בבדיקה. ותו איכא הכא דא"א לאשה שתבא פה וכיון שהגט ישיח אל ארץ אחרות יש לחוש שבשעת מסירת הגט ליד האשה לא יהיה הבעל שפוי בדעתו ואינו גט ואותי שלח לחות דעתי בזה.

ואען ואומר ידוע ומבואר דבחגיגה ד"ג רז"ל נתנו ד' סימנים לשוטה. יוצא יחידי בלילה. לן בבה"ק. מקרע כסותו ומאבד מה שנותנים לו ואפסיקא הלכתא דאפ' בחד מהנך וכמ"ש בטוש"ע יו"ד סי' א' ס"ה ובאה"ע סי' קכ"ה הביא הרב"י דעת ר' שמחה ור' אביגדור דדוקא אחד מהני ד' בעינן אבל בדברים אחרים אינו נקרא שוטה אולם הרמב"ם בפ"ט מה' עדות כתב שוטה פסול ולא שוטה שהוא הולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אע"ג שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים ה"ז פסול וככל שוטים יחשב ומר"ן בש"ע חה"מ סי' לה' ס"ה פסק כדברי הרמב"ם ולפום ריהטא חולק אדברי ר"ש ור"א. והאחרו' הרחיבו המחלו' הזה דיש מהם שכתבו דמוהר"ם והמרדכי שהביאם הריב"ש מסי' תס"ח והרשב"א ומוהריק"ו ומוהרי"ו ומוהרי"דע קיימי כשיטת ר' שמחה והטור והרא"ש ורש"ל ועוד איזה פוס' קיימי בשיטת הרמב"ם וכמבואר כל זה בס' שד"ח מע' אישות סי' ב' דס"ב לך נא ראה וע"ע בס' יאודה יעלה (אסאד) חאה"ע סי' צ"ג מ"ש בע"ז. ובדעת מרן נחלקו דה' גט מקושר בסי' י"ט דכ"ח ע"א כתב דדעת מרן כדעת הרמב"ם דהנך דהוזכרו בחגיגה לדוגמא בעלמא נקטיניהו וה"ה בשאר דברים והיינו מדפסק מרן דברי הרמב"ם בסי' ל"ה דחה"מ. אך בס' מצפה אריה תניינא הנד"מ ממש וכבדני בזה הג' המחב' נר"ו בחאה"ע סי' כ"ט הביא משם ס' חמדת שלמה דדברי מרן בה' שחיטה הוא כדעת ר' שמחה דלא חשיב שוטה אלא חד מהנך ד' סמנים שמנו חז"ל אבל ע"י שטות אחר שעושה אם לא נמצאו בו א' מד' סימנים הנ"ל לא חשיב שוטה ע"ע ועוד לו בסי' ך'. והגם שאנכי לא אוכל הבינהו דמה יענה לפסק מרן בחה"מ סי' ל"ה דפסק להא דהרמב"ם דבשלמא לס' הג"מ ניחא דיוכל לתרץ דמרן בה' שחיטה נקט לדוגמא הד' סימנים וה"ה לאינך. ושו"ר ל"ה שד"ח שם בדס"ב ע"א שהביא משם רב א' שר"ל בדעת מרן דקאי בדעת רש"מ והשיגו מכח דבריו שבחה"מ. איך שיהיה מידי פלוגתא ל"ן. והג' צמח צדק החדש ה"ד השד"ח מע' גט סי' א' או' נ"ט צירף מחלו' זה לספק אחר שהיה בנדונו להקל, במקו"ע. גם במע' אישות שם כתב משם ב' רבני אשכנז דהתירו לגרש בצירוף ס' רש"מ הנ"ל

וצא נא וראה נא לה"ג חת"ס חאה"ע סי' ד' מח"ב שהביא משם הג' נוב"י הו"ד בס' אור הישר שכתב דאף הרמב"ם לא אמרו אלא לענין עדות וגם בחה"מ מביאו בה' עדות אבל לשאר מילי יודה הרמב"ם וכו' י"ש וכתב עליו דיפה דבר וכזאת וכזאת מצינו למוהרימ"ט בח"ב חא"ע סי' י"ז דעמ"ש הרמב"ם עוד בה' עדות דהפתאים ביותר דאין מכירין דברים שסותרים זה את זה ולא יבינו העניינים כדרך שמכירין שאר העם הרי אלו בכלל השוטים כתב לחלק דע"כ לא כתב הרמב"ם כן אלא לענין עדות שצריך להעיד על מה שעבר ויש לחוש שמא נדמה לו באותה שעה שהדבר כן ונתחלף לו דבר בזולתו אבל כשאנו באים לקיים דבר עמו במו"מ או בגטין וקידושין ומסברא ליה ומסביר כגון זה לאו שוטה הוא והרי הוא כפקח לכל מה שהוא עושה בדעת שפוי לפנינו וכו' עי"ד איברא דהשד"ח שם אחר שהביא דברי הרימ"ט ושהפוס' האחרונים נחלקו בזה דיש מהם דקיימי בשיטתו ויש מהם דקיימי לעומתו כתב דאף מוהרימ"ט לא אמרו אלא לדין האחר שכתב הרמב"ם דהיינו הפתאים ביותר שבאמת אינם שוטים וע"ז הוא שכתב מוהרימ"ט דכיון דלאו שוטים ממש נינהו וכד מסברו להו מסבר אף דלעדות פסול לענין גטין מהני אבל מי שהוא שוטה ודאי שנטרפה דעתו תמיד בדבר מן הדברים ומתנהג בו שלא כדרך העולם ואף שבשאר דברים הוא חכם מ"מ זה נקרא שוטה דכשהוא שוטה בדבר לכל מר כדא"ל ובשאר דברים הוא כבן דעת לשוטה יחשב יש"ב והגם דדבריו נראים מיוסדים על אדני האמת והצדק דנר' ברור דזו היא כונת מוהרימ"ט מ"מ מאן מפיק לן מסב' הג' נוב"י והסכים עמו ה' חת"ס שחילקו כן מדנפשייהו ע"ד הרמב"ם דמי שנטרפה דעתו ומשובשת תמיד וכו' והוא בעצמו רמזם שם למעלה מזה ורמז בצדו דכן הוא דעת מוהרש"ז בש"ע שלו וה' צמח צדק החדש. ודברי הצ"ץ הנז' הביאם יותר בארוכה במע' גט סי' א' אות נ"ט נמצא דגם חילוק זה בדברי הרמב"ם מידי פלוגתא ל"ן ואיכא גברי רברבי דס"ל דהרמב"ם לא דבר כן כ"א לענין עדות אבל לענין גטין וקידושין גם איהו מודה דבעינן הסימנין הנז' בחגיגה אחז"ר בא לידי ס' מנחת משה הנד"מ לא' מרבני אשכנז וראיתי לו בחא"ע סי' ח' דקאי בענין דומה לנ"ד וצירף להתיר ס' מוהרימ"ט דלא נאמר דינו של הרמב"ם רק לענין עדות וס' הרר"ש ור' אביגדור דרק בסימני שוטה האמורין בחגיגה יש"ב,

ותו איכא מאי דחידשו לנו תרי גאוני הג' מבראד וה"ג דוארשא (ה"ה בע"ס חמדת שלמה) והו"ד בס' חת"ס שם והסכים עמהם ויותר בהרחבה כתבו ה' מצפה אריה הנ"ל משם הג' קרבן העדה בתשו' שבס' אור הישר להשוות דברי הרמב"ם עם שיטת ר' שמחה ור"א דהרמב"ם נמי ס"ל כס' ר"א דלהחזיקו כשוטה בעינן חד מהנך ד' דברים שמנו חז"ל דוקא כיון דהוא מוחזק לבר דעה ועדיף חזקת הגוף מחזקת א"א שלה אלא דהרמב"ם מיירי באיש שכבר הוחזק לשוטה מחמת ד' סימנין הנ"ל וחזר משיטות זה ועדיין עושה שאר שיטותים דמשו"ה חשיב שוטה עי"ד ועפ"ז נר' להתיר בנ"ד אפילו אם אין לו עת חלים רק הוא עומד תמיד בעצבונו. בעבור דאיכא הכא תלתא ספקי אם זה נכנס בכלל שוטה תיתי חדא דדלמא הל' כר"א ודעימיה דכדי שיחשב שוטה בעינן חד מד' סימנין הנז' בחגיגה וחוץ מזה אינו בכלל שוטה ודלא כהרמב"ם ודעי' דס"ל דכל שנטרפה דעתו תמיד אע"פ שבשאר דברים שואל ומדבר כענין חשיב שוטה. ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דלמא הל' כהאומ' דלא אמרו הרמב"ם אלא לענין עדות דוקא אבל לגטין וקידושין לא אמר ולדעתו הרי הוא כפקח דקדושיו קידו' וגטו גט. ואת"ל דהלכה כהחול' דגם בזה אמרו הרמב"ם דלמא הל' כהגאוני' הנ"ל דלא אמר כן הרמב"ם אלא כשכבר נראו בו בתחילה הסימנים הנ"ל ונתרפא התם הוא דאמרי' דאע"ג דבשאר דברים הוא שואל כענין לא סגי בהכי להוציאו מכלל שוטה משום דאין דעתו מיושב אין מוציאין אותו מחזקתו חזקת בריא אם לו בחד מד' סימנין הנ"ל ומתהפכי שפיר וכמובן.

מצורף לזה מה שראיתי להג' חת"ס חאה"ע ח"ב סי' ב' שכתב דבעל מרה שחורה שיש לו עצבון רוח וכעסנות מחמת העצבות אם דעתו מיושב בשאר דברים ושואל ומשיב כהוגן אע"ג דמוסיף והולך סופו להשתטות לגמרי אך עתה כל זמן שאינו שוטה בכל דבריו נהי דבשעת כעסו ובאותו ענין שמשתטה בו נדון כשוטה מ"מ בעת ששואלין אותו ומשיב כענין הרי הוא כפקח לכל דבריו ויכול לגרש ומפקנא אית ליה להך דינא מתשובת הרא"ש כלל מ"ג שפסקוה הטור ומרן בסי' קנ"ד עש"ה (וע' בסה"ק אבני האפד סי' קנ"ד או"ז) וה"ז תנא דמסייע לאותו גאון שהובא בתשו' בית אפרים סי' פ"ט והזכירו רו ה' פ"ת בסי' קכ"ב סק"ג שהביא ראיה מדברי רש"י בחגיגה ד"ג ע"ב דחולי מרה שחורה לא יחשב בכלל שוטה דאינו נוגע למוח שבראשו רק הוא תגבורת המרה יעו"ש וה"ה בנ"ד והגם שה' שד"ח במע' אישות דס"ב ע"ב בחצאי לבנה הביא דה' בית אפרים מגמגם בזה אכתי מידי ספקא ל"ן ואיכא תו ספקא אחריתי להתיר.

וכל האמור לעילא מן כל היינו ביושב בדעת מטורף בעצבונו תמיד כל היום עכ"ז איכא הכא ג' או ד' ספקי להתיר לגרש כ"ש בנ"ד דכפי הנשמע האיש אשר עליו אנו דנין רובו של יום חלים ומדבר כענין ובה שעתא יכול לגרש שפיר לכ"ע וכמ"ש הרשב"א והובא בב"י סי' קכ"א ס"ב ופסקו בש"ע ס"ג דמי שהוא עתים חלים וע"ש כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו ואם גירש באותה שעה ה"ז גט ואפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי. וע' למוהר"מ בולא ז"ל בס' ג"מ סי' י"ד או"ב דלפי דעתו גם הרמב"ם והטור מודים בזה לא נשאר רק ההיא דכתב הב"ש בסק"ד דדברי הרשב"א ומרן אינם אלא במי שיש לו וסת קבוע י"ש ונ"מ לנ"ד דאין לו וסת קבוע ל"מ ע"ש וע"ח. הלא האחרו' חלקו על הב"ש וכמבואר בפ"ת סק"ג הנ"ל ועל הכל לא יהיה אלא מחלו' הרי כאן ספק חמישי וכיון דאיכא הכא ה' ספקות להתיר ובני מיפך נינהו כמבו' למעיין נר' ברור להתיר בשופי לגרש את אשתו באין מעצר.

ומעתה נבא לספק השני דכיון דהגט ישולח אל ארץ אחרת איכא למיחש שמא בעת מסירת הגט להאשה איננו משופה בדעתו ולאו בר גירושין הוא וחששא רבתי היא וכמו שראינו להג' חת"ס בחיו"ד סי' ז' דעל דברי הב"ש הנ"ל שכתב דמי שאין לו וסת לחלימותו לא מצי לגרש אפי' בשעת חלימיתו דתמהו עליו רבים בחידוש זה ומר נהו הג' חת"ס ה"ד הפ"ת בסק"ג יישב דכונת הב"ש היא במי שכתב או ציוה לכתב גט בחלימותו ושלחו למקו"א דצריך המוסרו לידע דבעת שנותן הגט לידה הבעל הוא בחלומותו במקום שהוא עומד שם והיינו במי שיש לו וסת לשיטותו ולא הגיע זמנו וידע השליח שעתה הוא חלים ונותנו בשליחות הבעל ולזה א"ץ שיהיה באותה שעה הבעל חלים ממש רק שכבר התחיל להבריא יעו"ש אך מצינו להגאון גופיה דבמקו"א שינה את טעמו דבחאה"ע ח"ב סי' ד' כתב וז"ל אין ספק שבעולם כי שוטה שגירש בשטיותו פסול מדאור' וכו' אבל כשעושה שליח כפקחיתו והשליח נתנו בזמן שהמשלח שוטה ושפיר י"ל מה"ת הוי שלוחו כמותו מיום שנתמנה והרי הוא פקח ולא דמי למת המשלח דבוטל שליחותו כמ"ש תוס' גטין י"ג כ"א התם כיון שמת פקע ליה אישות דידיה והו"ל מגרש מאיש שאינו אישה משא"ך שוטה שעדיין היא אישה ויכולה להתגרש ע"י שליח שנתמנה בפקחותו וקצה"ח לא עמד בזה עי"ש קפ"ח והדומה בעיני שלפי שעה נעלם ממנו קטנותא דר"א בגטין כ"ט ע"ב מ"מ מ"ש אני עני הוא הנכון בעשה עכ"ד הרי דכאן כתב דכיון דכשנעשה שליח היה בפקיחנתו הגם דבשעה שמוסר השליח הגט ביד האשה לא היה שפני לית לן בה הפך מיש בחייוד הנ"ל ואם נאמר דהכא קאמר דמדאור' כבר הגט והתם קאי מדרבנן אין נראה לומר כן דהתם מפר"ש קאתי דברי הב"ש דמשמע דאפי' מדאור' ל"מ וגם אם נאמר דהתם לס' הב"ש קאמר וליה לא ס"ל גם זה דוחק.

וכד הוינן בה נר' דענין זה הוא שנוי במחלו' ראשונים דהרמב"ם פ"ב מ"ה גירושין כתב דאם היה בריא בשעה שציוה לכותבו ואח"ך אחזו החולי אין כותבין אותו בעודו בחליו ואם כתבו ונתנוהו קודם שיבריא ה"ז פסול והטור בסי' קכ"א כתב אינו כלום ומרן בש"ע כתב אינו גט ונפל מחלו' בין האחרונים בפירוש דברי הרמב"ם והטור דמרן מפרש דברי הרמב"ם דכל דלא סמי בידן הוא בטל מה"ת ויתר האחרו' מפרשי לה דאינו בטל אלא מדרבנן ויהבי טעמא למלתייהו דכיון דהשליח נכנס במקום הבעל מאי איכפת לן שיהא הבעל שפוי או שוטה בשעת כתיבה ונתינה י"ע ב"ח. ח"מ. ב"ש. פר"ח. ג"מ סי' י"א. ג"פ. מוהריק"ש בהגהותיו. [אמרות טהורות מאמ"ר קרישפין מדקי"ט ע"ד ואילך המורם מהם דבמחלו' הוא שנוי מהם דס"ל לדינא דאינו פסול אלא מדרב' מהם דס"ל לדינא דהוא פסול אף מדאור'. וע"ע בס' מטה אהרן מע' החית דקכ"ז דחקר בהא דאמרי' כל מילתא דלא מצי עביד ל"מ משוי שליח היכא דבשעה שעשאו שליח מצי עביד ג"ך המשלח אך בשעת עשיית הדבר השליח ל"מ עביד משלח אי אמרינן בהא כל מלתא דלמ"ע והביא דברי הרמב"ם והטור הללו ואחר שהאריך בענין כתב וז"ל באופן דלדעת הרשב"א והר"ן והמרדכי והרא"ש אם עשאו שליח בעודו בריא ושוב נשתטה אינו יכול ליתנו ואם נתנו אינו גט כלל דכל דלא מצי עביד איהו השתא ל"מ משוי שליח ואף שבשעת מנוי השליח מצי הבעל עביד ולדעת הר"מ לפי מ"ש הב"ח והפר"ח כה"ג משוי מדאור' את"ד יש"ב.

ואני אגיד דמלתא דפשיטא דדין זה דכל מלתא דל"מ עביד ל"מ משוי שליח הוי מדאו' והרי הוא כמבואר מכמה דוכתי. ראשונה יצ"ע ההיא דאיתא בקידושין דל"ג הני בהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינן עביד ואינהו מצו עבדי ומפרש בש"ס שם דישראל לא שייכי בתו' קרבנות ופרש"י שיהיו הן עובדים עבודה. ואי אמרת דהך דינא הוא מדרבנן מה הכרעה היא זאת לעולם אימא לך דשלוחי דידן נינהו וכ"מ דלא מצי עביד המשלח מצי משוי שליח מדאורייתא אלא דרבנן גזרו ובמלתא דא"א בלא"ה דהיינו הקרבת קרבנות וא"א להם להקריבן בכה"ג לא גזרו אלא ודאי דעיקר המחאה דל"מ משוי שליח הוא דאוריי' ולכן מכריע שפיר. ועוד ראיה מיבמות דנ"ב ע"א אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה ה"ז גט מפני דבידו לגרשה ולאשה בעלמא אינו כן מפני שאין בידו לגרשה ופרש"י ולאשה בעלמא כנסה וגרשה בו אינו גט הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגירושין וסיימו התוס' ואין בידו לגרשה בשעה שעשאו שליח ופסקוהו הפוס' בסי' קל"ב ומדקאמר אינו גט דפירושו דהוא בטל מן התורה וכמ"ש הרב בסי' קל"ב מבואר דאם מתה בעודה תחתיו דאף לכהן שרייא ואין כאן אפי' ריח גט ואלמנה מקרייא ולא גרושה ובשלמא אי מאי דלא מצי משוי שליח הוא מדאורייתא שפיר הוי דלאשה דעלמא אינו גט ומותרת לכהן אבל אם תאמר דהך דינא הוי גזרה דרבנן איך אפשר דמה"ת יהא גט ואתו רבנן ואמרי דאינו גט תינח דמצד אחד אזלינן לחומ' אך מצד אחר נפקא קולא דמתירין גרושה לכהן אלא ודאי דעיקר הדין הוי דאור'. והשתא חזינא דממאי דקמן יש לפשוט דעיקר המחאה הוא מדאור' דהא יש מהפוס' שפסקו דאם ציוה לכתב בעודו בריא ונשתטה דאם כתבו ונתנו בעודו שוטה דאינו גט והוא פסול מה"ת ובתוכם מרן ז"ל וכנז' ולדידהו אם אשה זו נתאלמנה אח"ך מותרת לכהן ואין כאן אפי' ריח גט וה"ט משום דמדאורייתא הוא דלא מצי משוי שליח ואפילו לס' האומרים דאינו פסול אלא מדרבנן ה"ט דס"ל דבכגו"ד דמצי עביד בשעת מנוי השליח הגם דבשעת קייום השליחות לא מצי עביד המשלח:

וחייל השליחות אך אם הוה ס"ל דגם זה נכנס באותו כלל אף הם הוו מודו דפסול מדאורייתא ואחר שהלכה זו עלה בידינו דעיקר דין זה דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח הוא מדאורייתא דאז נפקא דבמח ו' זה שנחלקו הפוס' כשהיה שפוי בשעת השליחות ושוטה בשעת עשיית השלי' דלא מצי לגרש כיון דהפקפוק הוא מטעם דל"מ עביד ואית לן למיזל בספקו להחמיר.

איברא דיש לחלק דע"כ לא נחלקו הפוס' הנז' אלא היכא דידוע לנו בודאי דהיה שוטה בשעת מסירת הגט מיד השליח לאשה אבל בגוונא דנ"ד דהוא ע"ח ע"ש ואיכא למימר שפיר דבשעה שמוסר הגט השליח לאשה הוא חלים כיון דאינו ברור לנו בההיא שעתא באיזה מצב הוא נמצא דאינו ברור דהמשלח לא מצי עביד השתא ובהא מאן ימר דנכנס זה בסוג כ"מ דלמ"ע וכמו שכן ראיתי אחרי חפשי בספרים להג' שיבת ציין סי' פ"ו שכתב וז"ל ע"כ ל"א דל"מ למעבד שליח במלתא דלמ"ע אלא בדבר שאינו רגיל להשתנות וליכא מציא למעבר השתא בשעה שעושה שליח כגון וכו' וכן בפסק שהשכ"מ רבני קושטא (בה"ג משנ"ל פ"ו מה' גירוש') לא מחשב מציאות שהאשה תשפה דכיון שהיא בחזקת שוטה מוקמינן לה אחזקה שתשאר עוד בשיטותה משא"כ בבעל המוחזק להיות ע"ח וע"ש ורגיל הוא להשתנות משיטותו לחלימותו א"כ הרי איכא מציאות דברגע זה יהיה הבעל חלים וראוי ליתן גט ואף שאין הבעל לפנינו וא"א להתברר אם היה בריא באותה שעה עכ"פ היה במציאות להיות חלים בשעה זו שוב ל"א בזה מלתא דלא מצי למעבד השתא כיון שאין זה ודאי יש"ב ושו"ר בס' שד"ח כללים מע' הך' סוף אות פ"ח שמעתיק קצת מדבריו. והנה אמת דהגאון שם אחר שהחזיק חילוק זה מסוגיית הש"ס וקבע בו מסמרים חזר בו וסוף כל סוף לא סמך עצמו על חילוק זה מחמת חומר א"א מ"מ מידי ספקא ל"ן ויש לצרף ספק זה עם הספקות האמו' למעלה ולהתיר לעשות סידור גט ע"י שליח בעת שהוא חלים והוא ע"פ מ' למעלה דאיכא בנ"ד ספקי טובא כדי להכניס לאיש הזה הבא בשאלה בסוג שוטה אשר לפ"ז התרנו לו לגרש בעצמו. ומעתה אלו הן הנצרפי"ן עם הספק שיש לנו שמא בשעת מסירת הגט ליד אשתו לא היה שפוי וראה ועשה באופן זה ספק אם הל' כר"א ודעי' דבעינן חד מהנך סימנין דחגיגה כדי שיקרא שוטה ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דבנטרפה דעתו לבד ה"ז בכלל שוטה דלמא אף הרמב"ם לא אמרו אלא לענין עדות אבל לענין גטין וקידושין מודו דלא מקרי שיטה אלא בחד מהנך סימנין ואת"ל דאפי' לענין גטין אמרו הרמב"ם דלמא ה"ל כמ"ד דגם הרמב"ם לא כ"כ אלא לאחר שהי"ל סימני שוטה ונתרפא דאז אפי' בדעת טרופה מעט חשיב שוטה אבל כל שלא נתחזק עדיין לשוטה רק שדעתו טרופה לא נכנס בכלל שוטה וכסברת שני צנתרות הזהב שהובאו בס' חת"ס הנ"ל ואת"ל דגם בכה"ג ס"ל להרמב"ם דנכנס בסוג שוטה דלמא הל' כמ"ד דכל שהוא מרה שחורה אינו בכלל זה ואת"ל דגם זה בכלל בנד"ז דהוא ע"ח וע"ש י"ל דבשעה שמסר השליח הגט לאשה הבעל היה חלים ומתהפכי שפיר ומאחר דאיכא כל הנך ספקי המה יעלו נגד חזקת א"א ועדיפא מההיא דה' צ"ץ החדש וה"ד השד"ח במ"ע גט סי' א' או"מ לך נא ראה.

עוד יש דרך ישר לפני איש שתעשה האשה במקום שהיא שליח קבלה ויבא השליח לעיר הבעל ובעת אשר הוא חלים יכתב לה גט ותפטר מבעלה וכמו שכן מצינו להרב"ח בתשו' הב"ח בסי' ק"א וה"ד הב"ש בסי' קמ"א סק"מ וז"ל מעשה היה באחד שהיה ע"ח וע"ש וחלימותו היה מעט והתיר שהאשה תעשה ש"ק במקום שהוא בעת חלימותו והיא תחזר למקומה ובעת חלימותו ימסר הגט ליד ש"ק שלה ע"כ ומה שהצריך שתבא האשה למקום הבעל היינו בעבור החתימה שבשטר הש"ק ומפני חומרת ר"פ הידועה אבל לדידן. דפשטה הוראה לעשות ש"ק בשעה"ד וכבר עשו רבני האחרו' מעשה וכמבו' בס' תעלומו' לב ח"ג בקונט' איגרת שבוקין סי' ג' ס' ז' וכ"ח אין לך שעה"ד גדול מזה וא"ץ שתבא האשה למקום הבעל. אלא דנפל מחלו' בין רבני אשכנז דמדכתב הב"ש שהאשה תעשה ש"ק וכו' בעת חלומותו דקדק הג' חת"ס בחא"ע ח"ב סי' מ"ב מ"ג מ"ד דצריך שיהיה שפוי בדעתו בשעה שעושה ש"ק דאל"ה נכנסנו בסוג דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח. אך תרי גברי רברבי יוצאים לקראתו הג' שיבת ציון וחד דעימיה בסי' ט' והמה בחכמתם אמרו דאפי' דבההיא שעתא הבעל אינו חלים לית לן בה דלא שייך בהו הא דכ"מ דלמ"ע יש"ב מלתא בטעמא וה"ד בפ"ת סי' קמ"א ס"ק כ"ב. ויעו' שד"ח ח' הכללים מע' הכ' סוף כלל פ"ח מה שהביא בשם ס' ברכת ראש דנר' דלעיקר הדין קאי כסב' ה' שיבת ציון. וא"כ ל"מ לסברתו וחד דעמיה דהעלו להלכה להתיר דה"ן שרייא. אלא אפי' לס' הג' חת"ס ע"כ ל"ק אלא בע"ש וע"ח דבשעה שהוא שוטה הוא בודאי שוטה אבל בכה"ג דנ"ד דאעיקרא איכא כמה ספקות להחשיבו שוטה פשיטא ודאי דגם החת"ס יודה דשפיר יש תקנה ע"י ש"ק כמשפטו ודתו. זהו הנל"ד שפל אנשים צעיר כצעירתו. עבד ה' יודע בקונו. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט.

אחר זמן שכתבתי בהיותי בשלוניקי באדר התרע"ה בא לידי ס' מנחת משה בתו"ש ובאה"ע סי' ח' עמד על נדון כזה וכתב וזל"ל לפי מ"ש המחנ"א בה' שלוחין סי' י"א דאף דאין שליחות לכותי היינו בשליח דעלמא אבל בפועל דנותן לו שכר שאני דיד פועל כיד בעה"ב ומשמע מדבריו דאף היכא דאין בו דין שליחות בשכר שאני א"כ כמו כן לכאורה בנ"ד יש להמציא תקנה דבאמת הבעל נותן שכר הסופר אך מפני תק"ע תקנו חכמי' שהאשה נותנת א"כ בנ"ד י"ל שהוא יתן שכר הסופר יעו' ש"ע סי' ק"ך ס"א ובט"ז סק"ג וכן יתן שכר לאחר שיוכל להיות שליח ליתן הגט ונסתלק בזה חשש הפנ"י בחידו' לגטין לד"ע מטעם מי איכא מידי דלמ"ע וכו' הא אין בו דין דשליחו' דעלמא דכיון דנותן שכר הו"ל כידו ואין לדחות דרק לענין אין שליחו' לגוי חידש המחנ"א סברתו משא"כ לענין מי א איכא מידי אבל ז"א למעמיק בזה דהא באמת הפועל יש לו דעת ויד לכתב וליתן גט וא"כ מה בכך דהבע"הב לא יוכל עשות הלא זה לא הוי רק מתנאי השליחות שחידש הש"ס דבמידי דלמ"ע למ"מ שליח משא"כ בזה דלאו מתי' שליחות הוא אלא מתו' יד א"כ הוי כידא אריכתא והוי ממש כאילו הבעה"ב עשה וכו' וכן ראיתי להג' מוהרש"ק בתשו' קנאת סופרים סי' ל"ג שכ"כ לענין גט בע"כ ע"י שליח די"ל דדוקא כשהוא בחינם דוקא דהוי כשליח דעלמא אין שלד"ע ובטל משא"כ אם משלם לשליח. והנה אף דדין זה שחידש המחנ"א דבשכר שאני מדין שליחות אינו מוחלט כ"כ להל' יע"ו שעה"מ פ"א מ"ה תרומות הי"א דשדי נרגא מש"ם ב"ק ג"ן ע"א ויעי' ג"ך בנתיבות המשפט סי' קפ"מ סק"א מ"ש בזה (וע"ע שד"ח כללי מע' האלף אוקמ"ז שהביא להקת התוס' שחלקו על המחנ"א ומאן דקיימי כוותיה) עכ"פ מידי ספקא ל"ן וכו' א"ד באורך יען שאין הס' מצוי. ואנכי הדל באלפי לא ירדתי לסו"ד דבחילוק זה מגרעות נתן לנד"ז דאדרבא כשנאמר דלאו עצמו עשה הלא המגרש בה שעתא הוא שוטה ואם גירש אינו כלום משא"כ כד אתינן עלה מדין שליחות הוא חלים איכא פוס' דס"ל דכל דבשעת מנוי השליחות הוא חלים די בזה ונר' דבר פשוט ודוק.

תוכן העניינים

נושא האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה