נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ב
שאלה פלוני אלמוני נשא אשה גרושה ואחר עבר כמו ירח ימים נולדו קטטות ביניהם כי הוא טוען שמצאה חולנית בחולי שהתשמיש קשה לה ואם תזדקק לאיש בטח שתהיה חולנית כל ימיה ויפרדו זה מזה ותשאר האשה לבדה והאיש לבדו חיים בפני עצמן והמה דנין לפני חכמים. ויהי כמשלש חדשים לנישואיה והקול נשמע בעיר שהיא מעוברת. והבעל מכחיש ואומר כי א"א שתהיה מעוברת כי לא בא אליה רק פעם ושתיים ובריא לו שלא הרתה מביאות הללו. אך כשמלאו ימיה ללדת וכרסה בין שיניה הלכה האשה לעיר אחרת וילדה שם בן זכר וכשנשמע בעיר שהאשה הנ"ז ילדה נשמע ג"ך הקול שהבעל היה אומר שהולד אינו ממנו. ועתה האשה שהלכה באה לפני ב"ד תובעת מבעלה שכר הנקת הולד ומזונותיו. והאיש צועק מרה כי ברור לו כשמש שהולד אינו בנו ואינו מכירו לו לזונו ולא לפרנסו ולא ליורשו ואומר כי מלבד כי א"א שתהיה עמו כי לא היה עמה רק פעם ושתיים אף גם זאת כי לאחר ב' וג' ימים שבא עליה ביאה ראשונה נראו בה סימני הריון שהתחילה להקיא כדרך הנשים וזה א"א בשום אופן שממנו נתעברה דמי ראה כזאת דאחר ג"י לשימושה יראו בה סימני הריון אך הוא לא נרגש בזה ותלה הדבר שמאיזו סיבה היתה הקאתה ובא עליה עוד פעם אחת ועתה נתגלה לו למפרע שכשנשאת לו כבר היתה מעוברת. והאשה תובעת בודאי כי ממנו היא הרה והאשה הזאת לא נחשדה לזנות. לנו לדעת הדין עם מי? אם הבעל חייב לזונו וממילא שהוא קם לירושה נגד אחיו כי אין לו בנים. או"ד טענתו טענה ויכול על מג"ן שלא להוציא ממנו ממון.
תשובה הלא לאמונה כי השאלה הלזו נוסדה על פי מה שנשמע מכל אחת מהכתות בפ"ע כי לא היו בפני ב"ד זה בפני זה על הדבר הזה. ומפני סיבה הב"ד לא רצה ליטפל בזה עדיין. אולם אנכי אמרתי לעיין בזה לפי הכתוב בשאלה אם כנים הדברים וכשיבא הנדון לפנינו נראה דבר מי יקום וזה החלי בס"ד אם עיקר טענת הבעל שאינו בנו הוא על סמך שלא בא עליה רק פעם ושתיים וא"א שתתעבר הן הנה דברים בטלים ורוח תשאם וכמ"ש ה"ג חת"ס בחא"ע סי' י"ג. אך אם טענתו היא מצד אחר דברור לך שאינו בנו אזי יש לעמד.
תמן תנינן בקידושין ע"ח ע"ב האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפי' שניהם מודים על העובר שבמעיה שהוא ממזר אינם נאמנים ר"י אומר נאמנים ואמרו בש"ס דר"י מפיק ליה מקרא כי את הבכור השנואה יכיר מכאן דנאמן אדם לומר זה בני בכור והרי"ף והרא"ש פסקו דהלכתא כר"י דהכי איפסיקא הלכתא בב"ב דקנ"ח ע"ב בהדייא כר"י וכ"כ הרמב"ם פט"ו מה' א"ב דין ט"ו האב שהוחזק שהיה בנו ואמר בני זה ממזר הוא נאמן וכו' וכן אם היתה אשתו מעוברת נאמן לומר עובר זה אינו בני וממזר הוא ויהיה ממזר ודאי וכו' וכ"כ עוד פ"ב מה' נחלות דין י"ד אם אמר על המוחזק לנו שהוא בכורו שאינו בכור נאמן ושם בפ"ד דין ב' כתב נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בני ולא יירשנו וכו' ושני הדינים הללו פסקום הטוש"ע באה"ע סי' ד' סכ"ז וכ"ט ובחה"מ סי' רע"ט ס"ב (אחר זמן בא לידי ס' מצפה אריה תניינא בתורת מתנה מהג' המחבר נר"ו וראיתי לו שם בחאה"ע סי' ט"ז עמד על דין זה ותמה על מרן דמדבריו משמע דבכל גוונא נאמן האב לומר שאינו בנו דמנ"ל הא דעיקר המחלו' הוא בתוס' ב"ב קכ"ז ד"ה כך נאמן ורק בב' אופנים הוא דנאמן יעו"ש ולא ירדתי לסוף דעתו דדברי מרן בסתם הן הנה דברי כל הראשונים וכאשר יבא לקמן ומה לו כי יצעק על מרן) ובדברי קדשם מבואר להדייא דל"ש לענין ממונא ול"ש לענין איסורא האב נאמן על בנו בכל אופן.
אולם דעת הבה"ג הביאוהו התוס' בבתרא קכ"ז ע"ב והרא"ש בפסקיו סי' כ"א דהא דפסקינן הלכה כר"י ה"ד היכא דאיכא בכור דפוסל ע"י הכרת בכורה לגדול ומגו דהמניה רחמנא לאב לענין בכורה המניה נמי לעשות הגדול ממזר אבל האומר בני זה ממזר ולא לענין בכורה לא מהימן לשוויי ממזר ואפי' אשתו פרוצה ביותר דרוב בעילות אחר הבעל והתוס' בשם ר"י גם הרא"ש שם חלקו עליו דהלכה כר"י לגמרי ואפי' בלי הכרת בכור נאמן לומר שהוא ממזר ושכ"כ בשאלתות דרב אחאי ס' וארא (סוס"י מ"א) וכן דעת הסמ"ג בסוף לאוין קי"ז גם הרשב"א בשיטתו לבתרא והו"ד ג"ך בשיטה מקובצת שם חלק להדייא ע"ד הבה"ג ושכ"ד הרי"ף והנמק"י בפ' יש נוחלין הביא בשם הריטב"א בשם האחרו' דלר"י נאמן האב לומר זה בני ממזר אפי' בלי גררא דבכורה והכי הלכתא ושכ"ד הרי"ף עי"ד וכ"ד הרשב"ץ בח"ב סי' ט' ומוהר"ם מינץ סי' כ"ו וכעת לא ראינו מאן דקאי בשיטת הבה"ג לבד זאת מצאנו דהתוס' ביבמות דמ"ו ע"א ד"ה והלכתא כתבו שכ"ד ר"ת והרשב"א בחידו' לבתרא כתב והיה ר"ת אומר וכו' אך מרדכי פ' יש נוחלין סי' תקפ"א אחר שהביא דברי הבה"ג כתב ור"ת ור"י פסקו כר"ד בכל מילי ויכול לפסל בניו שלא על ידי בכורה וכו' הרי דצירף דעת ר"ת עם ר"י והרב"י באה"ע סי' ד' כתב משם ההגמ"י פט"ו מה' א"ב שכתבו דבה"ג וכן ר"ת פסקו וכו' ואשא עיני בהגמ"י שלפנינו ושם לא הזכיר ס' ר"ת רק סברת בה"ג עי"ש. והראנ"ח בח"א סי' מ"ה הביא דבה"ג ור"ת קיימי בשיטה אחת ואנא לא ידענא מאי אידון ביה. ומוהריב"ל בח"ג סי' מ"ה הזכיר הבר' בה"ג בשם קצת פוסקים. שוב אחר החיפוש מצאתי למוהרשד"ם ז"ל בחה"מ סי' ש"ה שכתב וז"ל לע"ד לא יש מי שישבר סב' בה"ג כי אם ר"ת ואף ר"ת מסופק לי קצת כי מצאתי במרדכי שר"ת ור"י פסקו שהלכה כר"י בכל מילי וכו' ואפשר שחזר בו ר"ת כמו שהייתי רוצה לדקדק מלשון הרשב"א שכתב והיה אומר ר"ת שנראה קצת דלבסוף לא אמר הכי אלא כמסתפק סו"ד שאפי' נניח שר"ת ס"ל כבה"ג מ"מ בטלה דעתם אצל כל העולם קמאי ובתראי עכ"ל וע' שדי חמד חלק הכללים מע' ההא דקי"ח ע"א מ"ש משם ה' מקנ"א שחלק על מוהרשד"ם בכלל זה כי לא בעבור שכתבו שהיה אומר ר"ת הוא שחזר בו והאריך בזה יש"ב.
תו איכא שלישית בשה"ג פ' עשרה יוחסין בשם ריא"ז דאף כשהאמינתו תורה לאב לא האמינתו אלא כשהוא אומר שהוא בנו אלא שנולד בפיסול שאמו היתה אסורה עליו איסור ערוה ושמא לא הכיר בה עד עתה אבל אם אומר שאשתו זנתה תחתיו ומאחר נתעברה ואין זה בנו אינו נאמן עליו שעל בנו האמינתו תורה ולא על שאינו בנו הואיל והוא בחזקת כשרות לאו כל כמינו לפוסלו ע"כ (וע' בש' מצפה אריה שם מה שפלפל בס' ריא"ז הלזו וכפי דבריו שם גם ר' אליה שהביאו התוס' בבתרא דקנ"ז ד"ה כך נאמן קאי בסברא זו ושם עמד ג"ך ע"ד ס' המכריע שאביא בסמוך וע"ע לו בסי' י"ז) וכ"כ מז"ה ר' ישעיה הראשון בתוס' רי"ד על קידושין ובאו הדברים יותר בהרחבה בס' המכריע סי' ס"ד וז"לל ודוקא על בנו האמינתו תורה אבל לא לפסל אותם שאינם בניו ולכן כשאומר אשתי זנתה עם אחרים ואין וזה בני לא היה מאמינו רב יאודה ל"מ אי קיימא אשתו ומכחיש שאינו נאמן אלא אפי' לא קיימא אשתו ומכחישתו כגון שהלכה למדי"ה או שמתה אינו נאמן כיון שאינו בנו וכו' ע"כ נמצא דר' ישעיה הראשון ואחרון ס"ל דכל שאומר שאינו בנו ושזנתה תחתיו לא האמינתו תורה ומה שאמרו בבתרא קכ"ח ע"ב האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן מפרשי לה כמ"ש בס' המכריע דלאו לענין ממזר מתנייא אלא תינוק היינו תינוק גדול קצת ויש לך נער שנראה קטן מחברו מפני שהוא גוץ בגופו ובאבריו ובכה"ג אמרינן דהוא נאמן ואע"פ שהיינו מוחזקין שהוא קטן האב נאמן לעשותו בכור ולהכחיש החזקה ושכן פירשו כל המפרשים ר' שמואל ור"י בן מיגאש ור' שלמה הספרדי שהוא נאמן להכחי' החזקה אבל שיעשה הגדול ממזר אין אחד מהם שפרש כך עי"ד ובס' שיבת ציון סי' ס"ו ועיניך תראנה דדעת ר' ישעיה הראשון הוא דעה רביעית דכל שאשתו מכחישתו אינו נאמן ובזה חלוק עליו ריא"ז וכמ"ש בספ"ק דכתו' ויעו' לה' יד"א סי' ד' סקז"ך וע' שער המלך פט"ו מה' א"ב דין י"ו שכתב דסב' ר' ישעיה הלזו היא דחויה מכל הפוס' ורמז לה' ש"ך ביו"ד סי' ש"ה ס"ק כ"ב וע' מה שפלפל בזה והג' חת"ס ח"א חאה"ע סי' י"ג כתב דגם ר"יש הא' חזר בו אולי בס' המכריע ממ"ש בתוספותיו לקידו' ודברי ריא"ז בכתובות תמוהים וע' מה שרמזתי בסה"ק אבני האפד סי' ד' אות כ"ג.
ומאחר עלות דלרוב הפוס' התורה האמינתו לאב לומר על הבן שאינו בנו מי זה אשר יוכל לחייבו ולהוציא ממון ממנו לזון את בנו ואפי' היו מיעוטא דמיעוטא דהבעל יכול לומר קי"ל דאני נאמן בכל אופן כ"ש דאיכא הכא רובא דרובא דפוס' הסוברים דהאב נאמן גם בלי הכרת בכורה ואפי' לומר שאינו בנו ומאחר נתעברה ואפילו אשתו מכחישתו. ולדידי חזי לי לקרב הסברות כי אזי לא יהיה מוכרח להשתמש בדגל הקי"ל והוא דנלע"ד לומר דע"כ לא נחלקו הגדולים הנ"ז אלא לענין פיסול ממזר דרוב הראשונים ס"ל דנאמן האב לעשות לאחד מבניו ממזר גמור והבה"ג ס"ל דהנה אמת דיכול לעשותו היינו כשדבריו באו לענין בכורה אבל כל דליכא עסק בכורה לא ור"י הא' והאחרון ס"ל דאפי' שבאו בדרך בכורה אינו יכול לפוסלו כי אם כשאומר שהוא בנו או לדעת ר"י הא' כשאין אשתו מכחישתו אבל לענין ירושה ולשאר מילי דאיכא בהו דררא דממונא יכלינן מימר דכ"ע מודו דהאב נאמן. והמופת לזה דבדברי ר"י הא' כתוב למ"ר דהיכא דאומר על הקטן דאיהו ניהו הבכור הגם דמפסיד בזה חלק בכורה לאותו שהוא גדול לעינינו עכ"ז נאמן אלא ודאי דהם לא נחלקו רק לענין פיסול ממזר אבל בנוגע לממון לא ומלבד דממקומו הוא מוכרע וכדאמרן בר מן דין דחכמים נזהרו בלשונם ולא נקטי אלא לשון פיסול הביטה וראה דהבה"ג כתב לא מהימן לשויי ממזר ור' ישעיה הא' ורי"אז למדו לשונם קסת"ם סת"ר לאו כל כמיניה לפוסלו דמשמע דוקא לענין פיסול הוא שנחלקו. ועוד דסברא הוא דלא לשוויי הפוס' הנ"ז חולקים מן הקצה אל הקצה דלס' הרי"ף והרמב"ם ושאר כוותהון יהיה נאמן אף לפוסלו ולעשותו ממזר ולס' החולקים הבה"ג ורי"ש וריא"ז לא יהיה נאמן אפי' בממונו אם לא דמה שכתבתי לחלק הוא האמת דכל דהוי לענין ממונא לא נחלקו ולכ"ע האיש נאמן. ועד בשחק שאחרי כתבי חילוק זה דרשתיהו פגשתיהו במוהרשד"ם ח"מ סי' ש"ה ודייק לה מלישנא דבה"ג וכאשר כתבתי אני עלי ותאזרני שמחה (וע"ע שם מה שח שחילק כי ממנו נקח לנ"ד):
ובלכתך בדרך הזה אתה תדין לנ"ד דהאיש נאמן לכ"ע במה שטוען שבנו אינו ממנו. ל"מ בכגון הא דנ"ד דהאיש לא בא לפסל את הולד דהוא אינו טוען שזנתה תחתיו רק הוא היה אומר דכשנשאת אליו היתה מעוברת מקרב ימים דאף אם האמת כדבריו אין כאן פיסול ממזר דכונתו לומר שנבעלה כשהיא פנויה וכ"ע יודו דכשאין כאן פיסול ממזר האב נאמן אלא אפי' אם היה כאן פיסול ממ' מ"מ כיון שמה שבאו לפנינו לדון אינו אלא בענין דררא דממונא שהוא חפץ להפטר ממזונות בטענה זו בודאי דאי אתה יכול לחייבו לזונו ולפרנסו כלל וכבר בא דין זה מפורש בתשו' הריב"ש סי' מ"א שנשאל על פנויה שהיא הרה לזנונים וטוען שמפ' היא הרה והוא הכחישה על פניו בפני ב"ד והשיב הרב ז"ל דבמה שהיא תובעת מש' שהולד הוא שלו ושיטפל בו לפי שחייב אדם לזון בניו וכו' אין ממש בדבריו ואפי' אם נודע שבא עליה והיא טוענת בריא שהיא מעוברת ממנו כיון שאין ש' מודה לה בזה הרי אפשר שנתעברה מאחר ואע"פ שהיא טוענת בריא ושמעון שמא הא קי"ל מנה לי בידך והלא אומר איני יודע פטור דחזקה דממונא עדיף ואע"פ שהיא נאמנת להכשיר את הולד אינה נאמנת להוציא ממון מחזקת ש' וכו' והובאה בב"י אה"ע סי' ע"א ופסקו כש"ע ס"ד (וע' בקונט' מילואים לאפד שבסוף סה"ק אבני האפד סי' ע"א או"ג מה שרמזתי בזה אך עתה כי הוא הלכה למעשה אתהלך ברחבה) הרי לך דמצינו דהיא נאמנת להכשיר את הולד ואינה נאמנת להוציא ממון מיד האיש דכשרות ופיסול הולד אינו תלוי עם הממון וכן כתב הכנה"ג בסי' ד' הגה"ט ס"ק מ"ב וז"ל הא דנאמנת היינו להכשיר את הולד אבל להוציא ממנו שכרו או פרנסת הולד אינה נאמנת מוהר"י מינץ סי' ז' והריב"ש סי' מ"א מוהר"ם אלשקר סי' כ"ב ע"כ והגם שפשפשתי בתשו' מוהר"י מינץ ולא מצאתי די לנו עדותו. גם בתשו' מוהר"ם מינץ סי' ל"ה והובא בכנה"ג לעיל מזה סק"מ כתב דאע"ג שהוא מודה שבא עליה כל שאינו מודה שהולד ממנו אלא אומר כשם שזנתה עמי כך זנתה עם אחרים אע"ג דהיא טוענת ודאי והוא טוען ספק אינה נאמנת ליורשו עי"ד.
וכי תאמר בלבבך ע"כ לא מצינו דקפטר הריב"ש לנטעין על המזונות אלא דוקא בפנויה הטוענת על איש דעלמא שאינו בעלה אבל כל שטוענת על בעלה שהיא נשואה לו כדת וכהלכה ולא. יצאה עליה קול מעולם עם שום אדם מהיכא תיתי לפוטרו והסברה נותנת דמבעלה הוא דרוב בעילות אחר הבעל וחייב במזנותיו ומרן ז"ל דייק בלישניה בשה"ט וכתב הבא על הפנויה וילדה ממנו אם הוא מודה שהולד ממנו חייב לזונו דמשמע דוקא בפנויה צריך שיודה שהולד ממנו הא באשתו נשואה לא אלא הא ליתא דכאשר ישית הרואה עיניו בתשו' הריב"ש בשרשה יראה דעיקר דינו אגמריה מאשה נשואה דנדון שלו היה בפנויה וז"ל שם ועוד דאפי' באשה העומדת תחתיו ומשמשתו וילדה לא האמינה תורה לאב לומר זה אינו בני וממזר הוא דקי"ל כר"י דאמר נאמן אדם לומר זה בני בכורי וכו' וכשאומר על הקטן שהוא בכור הרי הגדולים ממזרים וכו' וכן פסקו הגאונים וכ"כ הרמב"ם וכו' וכיון שכן שמעון נאמן בטענתו ואין מזקיקין אותו לשבועת היסת שהתורה האמינתו וכו' וכפל הדברים שם בסי' מ"ב וז"ל אבל לענין הבן אם הוא בנו אם לאו אין כאן שבו' כלל כיון שהתירה האמינתו ואף אם היה מודה ש' שבא עליה עדיין היה נאמן לומר שאין זה בני שהרי אפי' באשה היושבת תחת בעלה ומשמשתו ויש לו בנים נאמן לומר זה בני וזה אינו בני וכו' וכיון שהאמינתו תורה שאין זה בנו הדבר פשוט שאינו חייב לתת ולהטפל בו וגם שאין כאן שבו' היסת שאם היינו מחייבים אותו שבועת היסת מה יועיל מה שהאמינתו תורה וכו' יש"ב, גם מוהרשד"ם חה"מ סי' ש"ה כתב וז"ל נתברר לנו מן הגמ' דהל' כר"י דנאמן אדם לומר על מי שאנו מוחזקים שהוא בנו שאינו בנו אלא שהוא ממזר ומאיש אחר הוא אפילו שנולד לו מאשתו הנשואה לו כדת וכהלכה וכו' עי"ד.
וגדולה מזאת מצאתי בס' מים רבים חחה"מ סי' נ"ב (על דבר שרה הגייורת המשרתת בבית ר' ולא נמצא בה דבר ערוה ונמצאת מעוברת וטוענת טענת בריא שמש' אחי ר' נתעברה ותלד שרה תאומים ויש הוכחות וטובות שמש' היא הרה וכמו שכן העיד ע"א בפני ב"ד שכשדבר הוא עם ש' על הדבר הזה השיב לו שממנו היא מעוברת רק דכשבא הדבר לפני ב"ד השיב ש' שאמת הדבר שבא עליה איזה פעמים ואפשר שנתעברה ממנו ואפשר שלא נתעברה ממנו דכשם שזנתה עמו כך זנתה עם אחרים ונשאל הרב אם היתומים ראויים לירש את ש' וע"ז השיב ה' כמוהר"ש אאילייון ז"ל דכיון שהיא היתה עומדת ומשמשת בבית ר' שאז נקרא מיוחדת לו והיא לא דיימא מעלמא כלל אלא ממנו אפי' אינו מודה שממנו נתעברה אלא שותק וכיוצא והוא מודה שבא עליה איזה פעמים אך הוא מסופק אם ממנו נתעברה התאומים הם בני שמעון ליורשו ולכמה דברים י"ש בדמ"ו ע"א וע"ג ודמ"ח ע"ג ועל זה אריה שאג ה' המחבר שם בסי' נ"ג דנ"ב ע"ב וכתב דהדברים קשים להולמם דלו יהי כדבריו שכל שהיא מיוחדת נאמנת להכשיר הבן לירושה כשהאב שותק או הלך למדה"י מארי דאברהם תלי תניא בדלא תניא דאי תניא כשהבעל טוען לא תניא כשהאיש טוען דכשם שזנתה עמו כך זנתה עם אחר דבהכי איירי נ"ד שהאי שטוען נגד האשה ואומר איני יודע דודאי דגרועי מגרע כח הבן לירושה והרי הוא ספק אצלינו כי היכי דהוי ספק אצל האב ונסתייע מתשו' הריב"ש הנ"ל וסיים וז"ל והגם שידעתי דשאני נ"ד מנדון הריב"ש דהתם מיירי בפתה וכו' משא"כ בנ"ד דאיירי שהיתה מיוחדת לו ורגילה אצלו ולא דיימא מעלמא (כבר כתבתי לעיל דמדברי הריב"ש עצמו מבואר דאין חילוק בין פנויה לאשתו נשואה אך הרב רצה להכריע דגם בטוען שמא אמרו הריב"ש ודוק) מ"מ שמתי עיני ולבי עמ"ש הריב"ש אע"פ שהיא טוענת בריא וש' שמא הא קי"ל דמנה לי בידך והלא אומר איני יודע דפטור והוא ראיה דשוייא לתרוייהו ומסתברא דמהיכא תיתי דהבן יירש את האב אם האב טוען עליו שאינו יודע שהוא בנו וכו' ואם הרב פסיקא ליה דכל היכא דידעינן דבא עליה או שהודה שבא עליה דשדינן הולד לכל מילי בתר דידיה לא יפסק כן כשהוא מכחיש אותה דהרי אפי' באשתו העומדת תחתיו ומשמשתו וילדה לו האמינתו תורה לומר זה אינו בני וכו' ויש להביא ראיה מההיא תשו' הרשב"א שבנדון ההוא היה מסתפק בתחילה אם ממנו נתעברה אם לאו הא אילו היה עומד בספקו כל ימיו ולא היה לבסוף מחשיבו כבן פשיטא שלא יגזר הרשב"א עליו שיעלה לירושה עי"ד ושוב התלונן על מוהר"ש אאילייון שגזר אומר דעל ש' להביא ראיה דאיך יתכן דבר זה וכי ש' הוא המוציא ואנן קי"ל המע"ה ולכך אפי' שדברי ש' הם דברים של ספק ושרה טוענת בריא על התאומים שהם המוציאים להביא ראיה שש' הולידם וכיון שא"א להם להביא ראיה ע"ז אין להם שום חלק ונחלה בבית ש' וכו' את"ד. העתקתי רוב לשונו יען שכולו שייך אלינו. אתה תראה דאפילו שאינו טוען האיש טענת בריא שאינו בנו ומודה שבא עליה רק מסופק אם הוא ממנו עכ"ז זיכה הרב לאיש שלא להוציא ממון ממנו ובזה היה יכול להסתייע מתשו' ה' חות יאיר סי' רל"א והובאה בפ"ת סי' רע"ט סק"ב שכתב וז"ל ואפי' ודאי בא עליה ונתעברה אינו בדין שיירש אפי' העשיר שותק או אומר איני יודע אם ממני נתעברה וכו' ע"י דבריו שהם כדברי הרב בעצמו כ"ש היכא שהבעל טוען בריא שאינו ממנו וכנ"ד דפטיר ועתיר. וגם מוהרש"א החולק עם ה' מים רבים יודה בזה וגם למדנו מדבריו דהכריע מההיא דהריב"ש דדימה זה למנה לי בידך והלא אומר איני יודע וכו' דאין לחלק בין פנויה למיוחדת לו דהו"ל כאשתו נשואה והכי מסתברא דהא אם באנו לומר דיחוייב הבעל במזונות משום דרוב בעילות אחר הבעל נמצא דאנו באים להוציא ממון בטענת רוב והרי קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ודוק.
ואחזה אנכי לה' שמש צדקה בחה"מ סי' ל"ז דגם הוא נגרר אחר ס' הריב"ש ודעימיה דבמאי דקאי שם באלמנה שנתעברה מזנות ואומרת שמב' היא הרה והוא מודה ששכב עמה אך לא הוא בלבד פסק הר' ז"ל דפטור מלזון את הולד כיון שאינו מודה שהולד הוא ממנו וכפסק הריב"ש. והנה אמת דשם בסי' ל"ח הובאה תשו' ג' רבני איטלייא ע"ד אשה עגונה שנמצאת הרה לזנונים והיא אמרה שמפ' ופ' הוא שהיו עומדים עמה בבית א' וקראו להם האחד הודה ששכב עמה פעם ושתיים אך כשם שזנתה עמו כך אפשר שזנתה עם אחרים והב' כחש בה כי מעולם לא קרב אליה ואחר שהביא חבל נביאים דקיימי בשיטת הריב"ש כתב וז"ל האמת דהרא"ש (בכלל פ"ב) שכתבנו לעיל וגם הרשב"א בתשו' סי' תר"י שכתב ה"ה בפ"ג מה' יבום אף שאין דעתו מבוארת ומוכרחת ומוהרשד"ם שם (חאה"ע סי' רל"ג) אית להו דהיכא דראינו דבא עליה או הוא מודה שבא עליה אע"ג דהוא אינו מודה שהוא בנו ודיימא מעלמא עכ"ז חשיב בנו לכל דבר וכ"כ הרדב"ז סי' ת"ק ולדעת התשב"ץ ח"ב סי' רע"ז כל היכא דיש עדים או הוא מודה שבא עליה כל שאינה חשודה לזנות עם אחרים בתריה שדינן ליה ליורשו וכיוצא בזה הוא דעת ה"ה פ"ד מה' יבום. ולפי דבריהם מיהא היה נראה לומר כיון דראובן זה מודה שבא עליה אף דאינו מודה שהוא בנו מ"מ בתריה שדינן ליה ליורשו ודכוותא חייב להטפל בו לזונו ע"כ וכזאת וכזאת ראיתי לה' פחד יצחק מע' האלף ע' אונס נותן ד' דברים וכו' על מעשה בפנויה שהיתה משרתת בביתו של ר' והיא הרה ואומרת שמ"פ נתעברה הובאו שם כמה מרבני איטלייא שרצו לחייב את ר' שיטפל בולד הראשון שבראשון הוא הרב מוהר"א סגרי ז"ל והיה טעמו ע"פ תשו' הרא"ש והרשב"א ז"ל והרדב"ז ונדחק לומר דבנ"ד גם הריב"ש יודה יען שהיתה משרתת והו"ל מיוחדת ונגררו אחריו כמה רבנים ע"ע אך מלבד דבעיקר הדין כבר חלקו עליהם רבני איטלייא המוהר"י פייאמיטה המובא שם ובתשו' שמ"ץ סי' מ' והסכים עמו מוהר"ש מורפורגו וכמ"ש בס' פחד"י שם וגם במה שעשו חולקים להרא"ש והרשב"א והרדב"ז יד הדוחה נטויה לדחות מכמה אנפי וכבר הביאו הם משם הרב"י שהבין בדעת הרא"ש להפך וה' אהל יעקב ששפורטש בסי' מ"ט כתב דהרא"ש והרשב"א לא פליגי עם הרמב"ם במכחיש ואומר שאינו בנו דעל מה שמודה שבא עליה לא שדינן ליה בתר דידיה וגם על תשו' הרדב"ז כבר כתבו הרבנים החולקים דשאני נ"ד שהיו בו פעמים הרבה ובפרט שהוחזק שהוא בנו שהיה מאכילו ומשקהו יעו' באריכות בדבריהם ואין צורך לכפל הדברים.
עתה שלחתי את ידי על מה שצרפו למוהרשד"ם עם החולקים על הריב"ש דאהמ"ר מנייהו מלכי נראה שאינו כן והנה מ"ש מוהרשד"ם באה"ע סי' רג"ל וז"ל הרי דכל הנביאים פה אחד הסכימו שאפי' יש לאדם בן מאשה אחת בזנות שהוא בנו לכל דבר ואפי' לענין יבום אם אינה חשודה מאחרים אמנם לענין ירושה הוי בנו ויורשו ע"פ הדברים האלה הבינו הרבנים הנז' דמיירי אף כשאין האב מודה שהוא בנו ולכן הקיפוהו בהלכות ובקושייות שם בדנ"ה ע"ג וצרפוהו עם ס' החול' על הריב"ש ז"ל. ואנכי לא ידעתי מדוע לא נאמר דמוהרשד"ם קאי לנ"ד שהבועל החזיקו לבן וכמ"ש בשאלה שלאחר שילדה הניח הבן ביד אומן והיה משלח לו שכרו מידי חדש בחדשו וישמח האב עם בנו ונתגדל אצלו וכו' באופן שהוחזק אצל כל העולם שהוא בנו ואין לך הודאה גדולה מזו אבל כל שלא הודה שהוא בנו וכ"ש אם מכחיש בזה לא דבר מוהרשד"ם ומוכרע לומר כן דהרי בחה"מ סי' ש"ה שהבאנו לעיל בנדון שהכחיש שהוא בנו כתב להדייא דנאמן לומר שאינו בנו אף שנולד לו מאשתו הנשואה לו כדת וכהלכה. וע"ע לו באה"ע סי' קל"ז על פנויה שהיא הרה ואומרת שמפ' הוא והוא מכחישה פסק הרב דאותו פ' הוא פטור מכל ממון שבעולם ול"מ השתא שהבחור כופר ואומר שלא ידעה דפשיטא שאין עליו תביעה אלא אפי' היו עדים שבא עליה או שהוא מודה בדבר אין לה מד"ת שום תביעת ממון וכו' עי"ד והגם דהתם מיירי לענין הדברים שהמפתה חייב בהם מ"מ אם איתא דעל המזונות חייב הי"ל לפרש דאין פותר אותו רק מד' דברים ולא מהמזונות אלא ודאי מחוורתא דמוהרשד"ם קאי בשי' הריב"ש.
ולאשר אמרנו לעיל דאין לחייב הבעל במזונות מטעם דרוב בעילות אחר הבעל כיון דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב גם את זה ראיתי תנא דמסייע לי ה' מוהר"י פייאמיטא בתשו' הנ"ל שכתב משם ה' תולעת שני סי' ח"י וזל"ל ולכך שדינן הולד בתריה לאסרו בקרוביו וכו' ולפטר מן החליצה ומן היבום דרובא דאורייתא הוא אבל לענין ממון הא מילתא צריכה רבה עייונא כיון דמטעם רוב אתינן עלה ואין הולכין בממון אחר הרוב וכו' זכינו לדין לפסק הלכה בנדון זה כיון שהיו רגילין בבית אחד שהוא בנו לכל דבר חוץ מלענין ממון שאין יכולין לכופו לפרנסו וכו' עי"ד אמנם לעומת זה הנה נצב הרב ישעיה באסאן בתשו' שהובאה בס' פחד"י שם שכתב וז"ל ולא תקשי לך ממאי דקי"ל כשמואל דאמר בריש פ' המוכר פירות דאין הולכין בממון אה"ר דלאו בכל דוכתא אמרינן הכי אלא היכא דיש לנתבע טענה טובה האל"ה אזלינן בת"ר ומוציאין ממנו אע"פ שהוא מוחזק וכ"ן מדברי רשב"ם שם שכתב דבממונא לא אזלינן בת"ר אלא אחר טענה טובא וכו' וכן הוא האמת דכי אמרי' אין הולכין בממון אה"ר לאו למימרא דלא אזלינן בתריה כלל אלא לומר שאין כח הרוב בממון כמו הכח שיש לו באיסור אבל מ"מ כח יש לו וכו' י"ש ולפם ריהטא מאיזה צד שיהיה הבעל הנצב לפנינו בשאלה טענתו לא נמלטה ממחלו' יהיה מטעם רובא דכיון שהוא בא אליה כדרך איש ואשה יש לנו לומר רוב בעילות אחר הבעל ואיכא פוס' דס"ל דבכגו"ד מהני הרוב להוציא ממון או יהיה מטעם דכיון שהודה שבא עליה ולא דיימא מעלמא שדינן הולד אבתריה וכסברת כמה פוס' דסל"ה.
אכן כד הוינן בה אשכחינן דהך פלוגתא לא שייכא הכא ובנ"ד כ"ע יודו דלא שדינן הולד בתריה ויכול לומר אין זה בני דע"כ ל"א דשדינן הולד אבתריה למר כדא"ל אלא דוקא בפנויה שנתעברה דאין כאן אב ודאי כדי שנאמר התורה האמינתו לאב ולכן אזלינן בתר מאן דדימא ואחר אמירתה אבל באשה נשואה דעלמא שהבעל טוען שאינו בנו דהתורה האמינתו שפיר יכול לומר אין בני ומאיש אחר נתעברה דמי יוכל לחלק אתלמוד מפורש וכל הפוס' שכתבו בפירוש דנאמק לומר זה בני ממזר וכו' וחילוק זה בפירושא איתמר רק בקיצור בדברי מוהר"א סגרי בתשו' פחד"י שם דל"ב ע"ד וז"ל ואל תתקע עצמך כמ"ש חז"ל ע"פ יכיר יכירנו לאחרים שהתורה האמינתו לאב דיש לחלק בין אב לנואף י"ש ובתשו' מוהר"א הלוי פופיני כי באה בס' פחד"י שם דל"ז ע"א הגם שנרגש מסוגייא זו וכתב דהש"ס מיירי באיש ואשתו שבאו ממדה"י לא ידענו מה טיבם של האשה והבנים הללו ולא הוחזקו לנו זה הבן לכשר אלא מצד האב שמתנהג עמו בדרך האבות עם הבנים בהא הוא דאיכא למימר דהמניה רחמנא לאב לפוסלו אכן היכא דאנן סהדי דאמו לא נתגרשה ולא חלצה ולא יצא עליה קול מעולם איך אפשר שיהיה האב נאמן לעשותו ממזר או פסול וסמך עצמו אדברי ריא"ז בשה"ג וכתב דדבריו נכונים בטעמם ונימוקו עמו י"ש. מלבד דכבר כתבנו למעלה דעל ס' ריא"ז הלזו פליגי הראשונים וכולהו ס"ל דיכול לעשות לבנו ממזר בפירוש אפי' באמרו דמאיש אחר מעוברת וככל מאי דכתיבנא לעיל ומה שחשב לפרש מימרת הש"ס הכי פירשו הרא"ש בתשו' כלל פ"ב על בבא דנאמן לומר זה בני עוד בה דגם הרב עצמו כתב דיותר נראה לקירות לבו שפתי חילוקו של מוהר"א סגרי ז"ל דיש לחלק בין אב לנואף. נמצא דבנ"ד דהיא אשתו נשואה לו בכתובה וקידושין כדמו"י לכ"ע נאמן לומר אין זה בני ואינו חייב לזונו.
ברם אנכי הרואה דעדיין נ"ד אי נקי ממחלוקת מלבד מה שהביאו משם הרשב"ץ ח"ב סי' רע"ו עוד בה דמצינו להרשב"ץ בתשו ח"ב שחלק להדייא על הריב"ש דבסי' י"ח נשאל על בתולה שנתעברה ואמרה ל"פ נבעלתי ולו הוא העובר ואותו פ' כיחש בה לומר לא ראיתיך מעולם והשיב שאם נתברר שנתעברה ממנו הרי הוא בנו לכל דבר וחייב לתת לו שכר מנקתה וחייב להטפל בו בכל צרכיו ויורש בנכסיו ובסי' י"ט על אשר כתב לו השואל תשו' הריב"ש הנ"ז ולפי דבריו אפי' היה ברור שבא עליה והיא טוענת בריא שהיא מעוברת ממנו כיון שאינו מודה לה שהוא בנו הרי אפשר לומר שנתעברה מאחר כתב הרשב"ץ ז"ל וז"ל אמת הוא שהרב השיב כן ובספרו הדברים האלה תמהתי על הוראתו ונו"ן עמו ולברר הדברים אקדים לך הקדמה ודאי שהתורה האמינה לאב לומר זה אינו בני וכו' מיהו נאמנותו הוא כשאומר שהוא לא בא על אשתו מיום שהוחזקה שאינה מעוברת מאותו בן עד אחר שהוחזקה שהיא מעוברת ממנו דאז ודאי זה הבן ממזר הוא והאב יכול לטעון כן בבריא אבל אם בא עליה באותו זמן שנתעברה לאו כל הימנו להחזיקו ממזר שכיון שבא עליה אע"פ שבאו עליה אחרים אינו ברור לו שהוא ממזר וכו' והיכן האמינתו תורה בזה אדרבא שדינן ליה אבתריה משום דאמרינן רוב בעילות אחר הבעל וכו' ומה שטענת דכי היכי דמפקרא נפשה וכו' לא נאמר אלא לענין חשש ממזרות אבל באונס ומפתה אשה אם נתברר הדבר שבא עליה כיון דלא דיימא מעלמא דבר ברור הוא דבתר. דידיה שדינן ליה וכו' ואחר שנתברר זה זאת טוענת בריא ואומרת לזה אתה באת אלי והא לך בנך ופרנס אותו או תן לי שכרי והוא כופר בכל למה לא נשביעהו כיון שיש ביניהם טענת ממון וכפירתו וכו' ועוד שלא האמינתו תורה אלא במה שחייובו מן התורה כירושת פי ב' אבל לא במה שעיקר חייובו מדבריהם אינו בכלל נאמנותו וכו' ועוד אם נאמין להפסיד ירושתו אינו נאמן להפסיד את אמו שכר הנקתה וכו' ואל יקשה בעיניך היותי חולק על הרב ז"ל בחיוב שבוע' וכו' ואין לנו להיות נושאים פנים בתורה וכו' ועוד לו בסי' צ"א כתב וז"ל ולענין חייוב מזונותיו לכשיולד אם הוא נאמן לומר ממזר הוא פטור ממזונותיו ומטפולו ואם אינו נאמן לומר ממזר הוא הרי הוא חייב בטיפולו כבנו ודאי וכו' יעו"ש ובסוף הסימן הנך רואה בעיניך דהרשב"ץ המציא לנו דרך חדש דהא דנאמן האב על בנו לומר שהוא ממזר ואינו בנו היינו כשלא בא עליה אחר שהיתה מעוברת אבל אם בא עליה אחר שנתעברה לאו כל כמיניה להחזיקו ממזר ואין כאן נאמנות התורה. אשר לפי דבריו בנ"ד דטענת הבעל היא דהיתה מעוברת כשבא עליה ביאה ראשונה וראיתו היא דראה בה סימני הריון אפי' נאמין לדבריו שלא בא עליה רק עוד פעם אחת מ"מ לא נשאר עוד פה נאמנות לבעל ועכ"ז הוא מחייב לבעל דנ"ד לזון ולפרנס להולד ולא שייך כאן שבועה כלל דע"כ לא הצריך הרב שבועה בנ"ד כי אם בעבור שהוא היה כופר ואומר שמעולם לא בא עליה אבל אם היה מודה שבא עליה וכנ"ד כבר פסק את הדין דשוב לא מהנייא ליה טענת שאינו בנו אי משום דכיון דלא דיימא מעלמא שדינן ליה אבתריה ואי משום דרוב בעילות אחר הבעל ולא ס"ל ג"ך להרב לחלק בין יוחסין לממון אלא הרשב"ץ ס"ל דכיון דאינו ממזר הוא בנו ג"ך לענין ממון הפך כל מאי דאסקינן עד השתא.
(וחזה הזית בס' מצפה אריה שם בסי' י"ז דעלה ונסתפק במ"ש הפוס' דהאמינתו התורה לאב לומר על אחד שהוא בנו אם זהו רק כשאין האב נוגע בדבר אבל אם היה נוגע בעדותו אינו נאמן אז לומר או אפשר דאין חילוק והביא דברי התשב"ץ דסי' י"ט הנ"ל וכתב דמדבריו אנו לומדים דאם יש לאב נגיעה בהכרתו מ"מ נאמן להכיר את בנו לממזר ובדבר מה שנוגע לו ולאחרים אינו נאמן וה"ה היכא שנוגע לההנקה ולהחזקת הילד אינו נאמן ושוב דחה זה ולבסוף סיים בדברים האלה דלפי מה שהביא המרדכי בקידושין ומוהריק"ו דעת הר"ש מינבול דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה שלא לגרש אשה בע"כ אין איש נאמן לומר באשתו שזנתה כמו שהיא אינה נאמנת לומר טמאה אני לך דאמרי' ענ"ב כן לגבי הבעל אמרינן עיניו נתן באחרת ולפ"ז צ"ל דאם אומר שהולד אינו ממנו אינו נאמן לשוויי ממזר דכיון שהענין נוגע גם לתשלומין בעד ההנקה וגם לפוסלה מן הכהונה ולאסרה עליו ולכל אלה אינו נאמן שוב בטל, הכרתו לגמרי דכל שנוגע גם לאחרים ל"מ כלל הכרתו לפסל את בנו א"ד נר"ו ויש להתלונן עליו הרבה דמלבד שהוא מיסד דבריו ע"פ תשו' הרשב"ץ דחלק על הריב"ש ונקטיה להלכתא פסיקתא ולא עלה על שפתיו דכל הפוס' קיימי בשיטת הריב"ש וכמש"ל עוד בה דבנדון זה גופיה דאייתי משם מוהר"ש מינכול מידי פלוגתא לא נפקא דבאגודה פ"ג דקידושין איתא הכי מעשה באחד שאמר שזנתה אשתו יש רוצים לדמותו לאומרת טמאה אני לך דחיישינן שמא עיניה נ"ב וה"ה לגבי בעל לפי גזרת הגאו' שאינו יכול לישא אחרת ויש מחלקין בין אשה לאיש ע"כ וה' עבודת השם סי' כ"ט מדקנ"ט ע"ד ואילך הרבה רעים אהובים לס' היש מחלקין עש"ב ומאחר דאיכא מחלוקת נהי דלענין איסו' לגרשה בע"כ נלך לחומרא לס' איזה פוסקים אמנם לענין ממון ולחייבו במזונות ושכר הנקה מאן מפיק ליה מיד הבעל ודברי ה' מצפה אריה נר"ו צ"ע ומ"מ יש איתנו מקום לומר דבנ"ד גם הרב נר"ו יודה לפי מש"ל דהבעל לא בא לאסרה עליו מטע"ז דהוא אינו אומר שזנתה תחתיו רק שנשאת אליו בעודה מעוב' משהיתה פנויה ואינם באים לדון רק על מזונות הולד דבהא לא שייך טעם ענ"ב ווכ"ע נאמן לא נשאר בלתי מחלוקת הרשב"ץ עם הריב"ש ודעי' וכנ"ז).
קושטא קאי דלא נ"מ מידי למאי דקמן דכיון דהבעל מוחזק בממון ובאים להוציא ממנו ודאי דידו עה"ע ומצי מימר קי"ל כהריב"ש וסיעת מרחמוהי דאע"פ שבא עליה כל זמן שאינו מודה שהוא בני וצוח ואומר שאינו בנו פטור מלזונו ולפרנסו דמי יוכל להוציא מידו וכמ"ש בתשו' שמ"ץ סי' ל"ח ויתר הרבנים המזכים אשר באו בס' פחד"י הנ"ל וכן העלה ה' חיים ושלום ח"ב סי' י"ד דאין על הבעל שים חייוב לזון ולפרנס כי אם דוקא כשהאיש מודה שנתעברה ממנו הלא"ה פטור וכפסק מרן בסי' ע"א ושכן פסק מז"ה בס' חק"ל מ"ב אה"ע סו"ס. ס"ד (ואינו מ"א).
ומן הבא"ר לא אוכל שאת ולא יכולתי הבין מה שראיתי להכנה"ג בחה"מ סי' רע"ט הגהב"י סקיו"ד שכתב וז"ל פנויה שילדה בן וקלא דלא פסיק שמאיש פ' הוא והוא הכחיש כמה פעמים ואומר שאינו בנו ואח"ך אמר לב' אנשים זה שלא בפני זה שהוא בנו ולסיבה אינו מויכו לביתו והדברים מוכיחים כן שהיה האיש ההוא שוקד על דלתותיה יום יום שם דירתו שם מנוחתו וכו' וב"ד חייבוהו לשכר מינקת להולד ואח"ך מת האיש ההוא. ומוהר"א לפפא ז"ל פסק שהבן הזה יורשו והסכים על ידו מוה"ר הגדול ז"ל ומהור"י בן יעיש ואני הייתי מפקפק בזה וכו' וכן מצאתי בתשו' כ"י למוהר"א מוטל ז"ל פקפק בנדון הלז מהטעמים שכתבתי ובסו"ד כתב כיון שבנדון זה כפי הנראה מהשאלה לא דיימא מעלמא וגם ידוע שבא עליה בתריה שדינן לכ"ע ויורשו ומוהר"י אישקאפה נר"ו חלק על מוהר"א לפפא בלי טעם וכו' עי"ד וכפי מה שבינותי בספרים הוא דענין זה בא בארוכה בס' בני אהרן ומה מאד עגמה נפשי כי אין הספר מצוי אתי לראות טעמם ונימוקם דמהדברים ככתבן נראה שלא פקפקו הרבנים החולקים רק על ענין הירושה אך לענין מה שחייבוהו ב"ד לשכר מנקת הושוו כולם בזה ומאי שנא. הלא שא נא עיניך וראה לה' כנה"ג גופיה שם בס"סקא שכתב דאפשר דלירושה לא בעינן שיודה שהוא בנו אך למזונות בעינן שיודה שהוא בנו ועל הכל ק' על הרבנים הלא המה הב"ד שהביא הרב שחייבוהו לשכר מנקת איך חייבוהו לבעל שהוא מוחזק בממונו לשכר מנקת מאחר דרבים אשר אתו העומדים לעומתו ואומרים דכל שלא הודה שהוא בנו אינו חייב לזונו. ולבי אומר לי דהב"ד הנ"ל המה סמכו על עדות ב' האנשים אשר אמר להם שהוא בנו ושלסיבה אינו מוליכה לביתו ושהדברים מוכיחים כן דאז תו לא מהימן. ומי שיש בידו ס' בני אהרן ישים עיניו בו – ומיהו אנן בדידן מאחר דעינינו הרואות כמה רבנים וגובה להם הריב"ש ז"ל שפסקו דאינו חייב במזונות אם לא כשיודה שהוא בנו הלא"ה פטור. ובפרט באשתו נשואה דהתורה האמינתו מאן ספין ומאן רקיע לחייב את האיש דנ"ד במזונות כאשר רבים מהפוס' אתו.
העוד לנו מקום פתר להבעל הנז' מלתת מזונות להולד מטעם אחר. והוא דהבעל מצד הדין פטור לתת מזונות להאשה הלזו בעד עצמה יען הוא טוען עליה שהיא חולנית ושאינה ראויה להזדקק לאיש וטוען שיבדקוה וכבר הם נצבים לפננו לדין זמן זמנם בטענות ותביעות ועד עתה היא לא רצתה לבדק עצמה וכל שעדיין לא נבדקה הוא פטור לזונה וכמ"ש מרן בסימן קי"ז משם תשו' הרא"ש דכל זמן שלא נבדקה אינו חייב במזונותיה. ובכן באנו לההיא דכתב הר"ן ס"פ אע"פ והביאוהו הב"ש והח"מ בסי' ע"א סק"א דהא דחייב אדם לזון בניו ובנותיו היינו כשהוא חייב במזונות אמם אבל כשאינו חייב במזונות אמם פטור ג"ך ממזונותיהם. והגם שעל ס' הר"ן הלזו רבים קיימי לעומתו כבר עמדתי בזה בסה"ק אבני האפד סי' ע"א או"ב והבאתי שם משם ה' עבודת השם באה"ע סי' ט"ז דהעלה דשפיר מצי לומר קי"ל כהר"ן מאחר דגם הפ"מ קאי כוותיה ולס' מוהר"י כולי גם הרמב"ם קאי כוותיה וגם ה' קרבן נתנאל קאי בשיטת הר"ן אשר לפ"ז מאן מפיק ממונא מיד הבעל שהוא המוחזק (וע' לקמן תו"סי ו') כנלע"ד נאם היושב ומצפה רחמי שמים השוכן במעונו. והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט.
(א"ה דש"ן הנה הילד הנ"ז נתגדל ויהי לבר מצוה והש"ץ נסתפק אם נוכל לקוראו ע"ש אביו יען כי זה האחרון אינו מחזיק אתו כבנו לשום דבר והוא צועק כי אינו בנו. ואני אמרתי לקרא ע"ש אביו אף כי הר' הפוסק פ' דאינו חיב לזונו. לפי ענ"ד על שם אביו יקרא:
דיש להעיר על הר' הפוס' דאי לאו דהאשה הזאת היתה חולנית ויש לבעל להרים דגל הקי"ל כהר"ן ודעימיה שהביא הר' הפו' באחרונה הבעל היה חיב במזונות הבן ובנו הוא לכל דבר דהמעין בשאלה יראה ויוכיח כי כל טענתו של הבעל כי בא עליה פעם א' או שתים וא"א שתתעבר היא בנויה על יסוד רעוע כי דעת שוטים היא זאת כמ"ש החת"ס ח"א א"ה סי' י"ג שציין הר' הפוס' יעו"ש וא"כ כל הפ' הנז' איננו שייך לנדוננו אך ורק להתלמד למקום אחר ועל הענין הזה החלפנו מכתבים עם ב' ת"ח מצוינים של קושטא יע"א הר' רבי רפאל סאבאן והר' רבי משה חביב נר"ו והם חברו פסק ארוך על זה והחזיקו ס' התשב"ץ ח"ב סי' י"ט שהביא הר' הפו' וסברת החת"ס הנז"ל והרבו רעים אהובים לס' אלו הר' מהר"י סאמון ז"ל בתשו' כי באה בהחק"ל מ"ב א"ה סי' א' ובס' המכריע סי' ס"ר וספר המקנה על קדושין ע"א ע"ב הר שיבת ציון ריש סי' ס"ז. נוב"י תנינא סי' פ' ה"ד הפ"ת א"ה סי"ד סוס"ק י"ב חת"ס סי' ו' בית שלמה א"ה סי' ו' וכו' ובכן פסקו כי בנו הוא לכל דבר ואני הערתי להם על איזה ענינים ובפרט על מה שכתבו כי בנו הוא לכל דבר דנראה אף למזונות והנה ס' הר"ן ודעימיה עומדת לנגדנו לפוטרו ממזונות וכמ"ש למעלה סוף דבר דגם הרבנים הנ"ז החזיקו בדעתי דלקראו על שם אביו ולשאר דברים חוץ ממזונות כ"ע יודו וכנז"ל)