נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן א
בקרבו יכיל דברים שנתחדשו על תשובותי שנדפסו בסה"ק אבני האפד לאחר ההדפסה והגידו האותייות על כל סימן בפני עצמו. בעזר הנותן ליעף כח. (א) על סי' ן' דקנ"ב ע"ד. היכא שנשארו הקרקעות כתובין ע"ש אביהן ותובעין הבנות חלק ירושתן דכייפינן לבת שתעבירם על שמו עתה באו לידי תשו' הג' מוהרש"מ (הוא הרב שלום מרדכי הכהן נר"ו) ובח"ב סי' קי"ג כתב וז"ל אם הבת אינה תובעת ירושת אביו אך הבן צריך חתימתה נחלקו האחרו' וכו' ובתשו' כתבתי דהאחרונים דברו לפי זמנם שלא היו צריכין האחייות רק להיות בשוא"תע ונחלקו אי שייך בזה דין כופין על מדת סדום אבל בזה"ז ששואלין אותן מהערכאות אם רוצים בירושה ואם יהיה בשוא"ת יאבדו ממילא זכותן מהערכאות אלו ואם ישיבו הן אז יהיה להם חלקם א"כ לכ"ע אסור לגזל את אחיהם שלא כדת וכו' בשואת"ע ב"ש חה"מ סי' ק"ט וכו' א"ד.
ב) על סי' ח' דנ"ג ע"ב. ע"ע פותח חנותו בשבת כדרכו בחול ואינו עושה שום מלאכה רק נו"ן במסחר דלא עבר אלא אדרבנן ובעי הכרזה להפסל לעדות קבלתי מכתב ע"ז מאיש חכם מחוכם מחכמי שלוניקי יע"א החפץ חיים חביב עדיף נר"ו שלא זכרתי תשו' הג' חת"ס בחה"מ סי' קצ"ה שכתב בשם הרמב"ן דמלתא כדנא דבר תורה אסור וכבר ידוע דבעברה דאורייתא הגם דלא מפסל אלא מדרבנן מ"מ לא בעו הכרזה מדרבנן וכו' ושוב כתב לצדד דמ"ש החת"ס דאין מקבלין ממנו עדות היינו מדרבנן ושכן הבין דבריו הרב פעלים ח"ג חא"ח סי' י"ב וכו' את"ד. והנה ס' חת"ס עד עתה לא נראה בעיר הזאת רק זה כמשלש חדשים ישנו עמי בתו' שאלה אך לענין דינא התם קאימנא דהו"ל מקדש בפיסו"ע דרבנן ועדיין בדוכיה קאי. אמנם שים כה נגד עיניך דברי החת"ם עצמו בחאה"ע ח"ב סי' נ"א שכתב דבז"הז שכולם נעשה להם כהתר איסור רבית אינו נפסל ולא נעשה רשע על ידי לקיחת רבית דהוי רבים נכשלים בו ובלא התראה עי"ד ועכ"ל דהחת"ס בחה"מ לעיקר הדין קאי וגם על זה תמיהני על ה"ג חת"ס בחה"מ שם דלא עלה בזכרונו דברי הסמ"ע בחה"מ סי' ל"ד ס"ק ז"ן שהבאתי שם שוב אח"ז מצאתי להחח"ם הגדול בס' דברי חכמים סי' פ"א שעמד כל הצורך באיסור מקח וממכר ביום השבת אי הוי דאור' או דרבנן והעלה דמו"מ דרך עראי לכ"ע הוא מדרבנן אך בפתח חנותו כמעשהו בחול יש סוברים שהוא מדאור' אולם דעת הרבה פוס' ובתוכם הרמב"ם והרי"ף דהוי גם מדרבנן ודלא כהג' חת"ס שרצה לחלק בזה לך נא ראה והתבסס מתורתי. (אמר המגיה דש"ן לע"ד אין דבר סתר לי עם ההוא דח"מ דהתם קאי באיסור שבת דחמירא דהמחלל שבת נקרא מומר וכו' וכמ"ש שם לא כן באיסור רבית. ועוד באה"ע סי' נ"א קאי בשליח הגט ואיכא מאן דמכשיר אפי' קרוב או פסול. ועכ"ז לא הכשיר שם רק מטעם דלעשה להם כהתר אלא צרף טעמים אחרים כמו שיעו"ש).
ג על סי' ט' דקנ"ה ע"ד. זוהיא דרך ישרה שיכתב החכם למי שדן את הדין ויגלה אליו דעתו ולא ליתן פס"ד ביד מי שכנגדו וכו' – וכן מצאתי עוד למרן ב"י בס' אבקת מכל סי' ך' שכתב וז"ל מאחר שהובררנו שלשתנו לדיינים מי התיר לשום אחד לומר לבע"ד אני מזכה אותך וכו' וכ"ש לתת בידו פסק הי"ל להועד עמנו יחד ולשאת ולתת בדין ומה שיעלה ע"פ הרוב יאמר בשם כולם וכו' עי"ד וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב הנ"מ בחה"מ סי' א' כמה ארכ"ן הוא מדברי הפוס' שחרה אפם על איזה מורים המזדקקים בדין שכבר נפסק בב"ד שבמקומו לך נא ראה. ובס' משכנות הרעים מע' המ' אות ר"י חוקות החיים סי' ג'. מעשה איש מח"מ ר"סי ד' ומצאתי לה' פורת יוסף חה"מ סי' כ"ג שכתב דבזמננו זה פשט המנהג להתיר והנה נדון הרב הוא באיש שטוען על הב"ד כי מבלי שמוע טענותיו נתנו פס"ד ב"ד הקהל המתנגדים ומתלונן עליהם על כי עברו על שמוע בין אחיכם וכו' והרב המליץ טוב בעדם עפ"ה דפשט המנהג להתיר ליתן פס"ד ביד האחד בדרך אם כן וכו' י"ש ואנכי שמעתי ולא אבין דע"כ לא כתבו הפוס' דהחכם יכול לסדר פסק ע"פ מה ששמע מהכת האחת אלא דוקא כשלא יפסק הדין על פיו רק דהב"ד יעיינו על הענין ויראו אם כנים הדברים והטענות יזכה בדין אבל היכא דהב"ד בעצמם יפסקו הדין ע"פ טענות הכת האחת מי זה אמר דיוכלו עשות כדבר הזה וק"ל.
(ד) על סי' יו"ד דקנ"ח עג"ד כתבתי דאף לס' הרב המאירי לאסר אשה על בעלה צריך קב"ע בפניה – הן עתה קבלתי מכתב מהרב מרדכי לוריא נר"ו היושב תוככי ירוש' בע"ס דברי מרדכי ועוד ספרים וכתב אלי ע"ז וז"ל בשו"ת חיי אריה סי' פ"ח בשם ראש אפרים סי' ל"ד דט"ס נפל שם בהמאירי ובמקום שכתוב שמעידין שלא בפניה צ"ל שלא בפניו והיינו שלא בפני הבעל דזכות הוא לו אבל הקבלה שלא בפניה אינה כלום שחוב הוא לה שנאסרה על בעלה ע"כ י"ש ובזה נסתר פי חכם המגגדו בזה וכת"ר שיחיה שפיר קאמר א"ד נר"ו.
(ה) שם דק"ס ע"א ומי יתן ידעתי – ואח"ז האיר ה' את עיני וראיתי להרה"ג מוהרח"פ ז"ל בס' חיים ושלום ח"א ר"י ע"ד שכתב משם הרא"ש בתשו' בשמים ראש סי' קס"ח דהב"ד המורים לגרש בע"כ שלא כדין חייבים בחרגמ"ה ורמז עוד פוסקים בזה ושם בד"ם ע"א הביא משם הרשב"ש בסי' יק"א שכ"כ י"ש וע"ע בחידו' על ש"ע יו"ד סי' רכ"ח על ס"ך מה שרמזתי שם.
(ו) על סי' י"ד עמ"ש לקמן בחיבור זה בתשו' שהשבתי בסי' שעמדתי על ענין כיוצא בזה עוד הפעם והארכתי הרבה על תשו' מוהר"י ב"ר ז"ל וישבתי התמיהות עש"ב.
(ז) על סי' טו"ב דקע"ד ע"ב כתבתי שם בחצאי לבנה דמפיבושת בן שאול לא נזכר בכתוב העיריני על זה איש כלבבי מר דיינא מחו"ר קושטא יע"א כמוה"ר רפאל דוד סאבאן נר"ו במכתב דבשמואל ב' סי' י"ט פסוק כ"ח כתוב ומפיבושת כן שאול וכו' וה' יצילנו משגיאות.
אולם בעיקר הדין כתב אלי וז"ל חדשות אני מגיד לו כי מלתא כדנא נשאל מעמדי ליום עברו"ת על איש א' שגדל יתומה בתוך ביתו ותהי לו לבת ובהגיע עת דודים חפץ לכתב ספר כתובה על שמו כאילו היתה בתו ובעת ובעונה ההיא אחר שקראתי בכל לב כל אשר הובא אל הקדש פנימה בדברי מני"ר נר"ו וגם לרבות דברי ה' שבט בנימן וה' מימר חיים ח"ב אה"ע סי' ט"ל סעיף ס"ב וגם עיני ראו בקונט' ס' אליה כ"י (א' מחו"ר קושטא בש' ההקס"ב הובא לציון בס' זל"ח בכמה מקומות ומהם בח"א דטו"ב) וז"ל חשוך בנים שגדל יתום ומגמתו שיקרא שמו עליו כאילו הוא בנו יוצא מחלציו במשל ששם היתום הוא ראובן ושם אביו יעקב וכנוי המקבלו לבן הוא אקריש או כנוי אחר יכתב בכתובה ראובן בן יעקב אקריש וזהו דוקא אם המקבלו לבן אינו כהן או לוי שאם הוא כהן או לוי אינו כותב הכנוי וכו' ואם החתן הוא כהן או לוי יכתב בכתו' ראובן בן יעקב הכהן אקריש ומצינו איזה כהנים שיש להם שני כנויים וכו' כן הורה הרב מו"ץ כמוה"ר חי דאנון נר"ו עכ"ל הקונט' הנז' דומה בדומה למה שגזר אומר מני"ר נר"ו וכמעט ששפטתי בדעתי לעשות ככה. אלא שכל היד המרבה לבדק מצאתי בחפישה לה' מימר חיים ח"ב אה"ע סי' ג"ן דגם בכנוי משפחה לבד קפדה באה. ואף כי ידעתי דיש לחלק בין הנושאים הן בכלל בהצטרף ריעותא אחרת כי מצאתי אצלי הקפדה מקום לנוח איככה נכתב בכתובה אחרי תיבות דהנעלת אם דכתב מבית אביה ואמה וכו' כי לא נעלם מעיני כת"ר נר"ו כמה דייות נשתפכו לענין מחצית ההשבון וע"ז נתחכמתי ואמינא מלתא דשוייא וכה עשיתי כי בתחילה כתבתי ככה לכתו' כלתא מ' פב"פ בשם אביה העיקרי ואחרי זאת אחר חיבות ודא נדונייא דהנעלת ליה כתבתי מבית פ' שנתגדלה ותהי לו כבת ובזה ניצולנו מכל מיני ערעורים וכו' א"ד נר"ו ותאזרני שמחה שמצאתי כדברי הרבנים שקדמונו וס' מימר חיים שרמז אינו במחיצתי.
והנה בעתה בחפשי' מצאתי בס' שמע אברהם סי' טו"ב שעמד על כיוצא בזה והביא דברי ה' שבט בנימן והב"ד ועמד עליהם ורמז לה' מט"ש בסי' רמ"ז הגהב"י סק"ו ובתו"ד הביא לנו משמו ד"ה לב שלמה באה"ע סי' נ"א שכתב וז"ל באחד באדר התנ"א בא לגרש יעקב בן מרדכי לאשתו לונא בת ששון אלגאזי מומר זה שנים רבות ונסתפקנו לפי דשם יהידות כבר נשתקע ובקשנו הכתובה ומצאנו בת משה קשטרו כמדומה שפחדו להזכיר שם אביה והזכירו שם האיש שהיתה בביתו ונשאת מנכסיו והראיה שכתבו ודא נדונייא דהנעלת ליה מבית הר' משה קשטרו ולא כתבו מבית אביה כמנהג לרמז דמשה קשטרו אינו אביה ע"כ.
(ח) עוד שם בסוף הסימן ד"ה תו אשכחנא ריעותא וכו' הדברים הם משוללי הבנה כמו שיראה הרואה בעבור כי המדפיס הוליד את חסרון וכצ"ל ותו אשכתנא ריעותא אחרת שאם נכתב בן אברהם חיישינן לאיסור ערוה דשמא ימות בלי בנים ואחיו מן האב שם בני משה לא יזכרו עוד בשם אחיו לבני העולם כי הוא בן' אברהם והמה בני משה והגם שידעו העולם שהם אחים יאמרו שהם אחים מן האם שהרי אלה בני משה וזה בן אברהם ויבאו לידי מכשל בענין חליצה ויבום. ואף גם זאת איכא למיחש תו דברבות הימים ישתכח הדבר וכן החתן הזה יאבה לקחת לו אשה מבנות משה אחות אביו והעולם לא ידעו שהיא אחות רפאל שהרי רפאל הוא בן אברהם והבת היא בת משה ויבאו לידי איסור ערות דודתו כי ע"פ החששות האלו וכו'.
(ט) על סי' י"ט ע"ע האב שמחל קנס השידוכין ובתו ממאנת ומוחה בו – כתב אלי רב רחומאי' מע' הרב עליון למעלה וז"ל את זה אגיד דהי"ל להביא מן החדש דברי מוהר"א ד"ט ז"ל בס' משנת ר"א ח"ב סי' קכ"ח וחו"ן דבריו בס' רוח חיים חיו"ד סי' רנ"א וע' ג"ך לה' נדיב לב ח"מ סי' ל"ב. עוד זאת הי"ל לתמך יתדותיו על המנהג אשר העיד לנו המחז"א משמיה דמוהרש"דם זלה"ה דהאב יורד ע"ע כחו אפי' בלי הרשאה וכיעו' ל"ה אזן אהרן מע' הא' או"ל (תשו' מוהרשד"ם לפי הנראה היא בסי' ע"ו ושם נרמז בטעות ס"ו) וע' ג"ך ערך השלחן סי' י"ב אות יוד רמזו בספר גנזי חיים מע' ח' אות מ"ז וע' ג"ך להחבי"ב עצמו בס' חוקות החיים סי' ע"ב רמזו בספרו רו"ח יו"ד סי' רל"ט אות ז' ודוק א"ד נר"ו. ואח"ז מצאתי לה' משפט צדק ח"ב סי' ס' דקכ"ט שכתב וז"ל וגם שנתקבלו העדוייות בפני אביה אין דינו כמורשה שלה כי אחר שהיא בוגרת אין לאביה בה רשות. ובדקל"ג ע"ב כתב ומה שהתיר לו חמיו השבועה אינו מועיל אחר שלא היה מורשה בעד בתו ובתו היא גדולה והוא נשבע ליכנס לחופה לזמן קצוב שהוא לתועלתה ואיך יורשה אביה להתיר ולהאריך זמן בלי רשותה ע"כ.