פרק יא · הלכה ב
קטע ב
שם (ה"ב) כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברה"ר המושיט והזורק מזו לזו פטור בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור שכך היה עבודת הלוים ובגמ' רב אמר לית כאן פטור אלא מותר על דעתיה דרב למעלה מעשרה מותר ועל דעתי' דשמואל למעלה מעשרה אסור:
והנה הק"ע נדחק בזה בפירושו ע"כ צריך לבאר והוא דרב סובר דלמעלה מעשרה מותר לגמרי אבל שמואל סובר דלמעלה מי' נמי אסור וכמו דאמרינן (ה"א) שמואל אמר לא שנו אלא למטה מעשרה אבל למעלה מעשרה אסור ובש"ס דילן (דף צ"ז) אמרינן ופליגא דר' חלקיה בר טוביה דאמר ר' חלקיה בר טוביה תוך שלשה ד"ה חייב למעלה מעשרה ד"ה פטור מג' ועד י' באנו למחלוקת ר' עקיבא ורבנן תניא נמי הכי בתוך ג' ד"ה חייב למעלה מעשרה אינו אלא משום שבות ואם היו רשויות שלו מותר לימא תיהוי תיובתא דרב דאיתמר שני בתים בשני צידי רה"ר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר מותר לזרוק מזה לזה ולאו מי אוקימנא לההוא כגון דמידלי חד ומתתי חד דזימנין נפל ואתי לאתויי וא"כ לפי זה הא דאמרינן למעלה מעשרה שבות הוא משום חילוק רשויות דהיינו שזורק מרשותו לרשות חבירו וכן איתא בש"ע או"ח (סי' תש"ג) שני בתים בשני צידי רה"ר והם של אדם א' או של שנים ועירבו אם שניהם שוים מותר לזרוק מזה לזה וזהו כמו שסובר שמואל דלמעלה מעשרה הוי שבות משום חילוק רשויות אבל רב סובר שמותר לגמרי (ועיין שם במ"א):
[ובזה יתבאר הירושלמי עירובין (פ"ו ה"ז) עיקר דירה איכן היא ר' יונה אמר אתפלגין רב ושמואל חד אמר מקום פיתן וחד אמר במקום שינה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות הוי אומר במקום פיתן הוא והנה הק"ע נדחק בפירושו ופירש דקאי אהא דתנן פ' בכל מערבין (ד' ל"ב) נתנו באיל למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב כו' והוא תמוה דהא אמרינן בירושלמי (פ"י דעירובין ה"ז) היה מופלג רב ושמואל חד אמר נותן נסר וחד אמר נועץ קנה כו' מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות הוא דין אמר נותן נסר כו' וא"כ מוכח דלא כהק"ע:
ע"כ נראה לי דכיון דשמואל סובר דלמעלה מעשרה שבות והוא משום חילוק רשויות א"כ מוכח שסובר דמקום פיתא גרים והוא דצריך לבאר אם מקום לינה גורם ולא מקום פיתא א"כ איך תיקנו עירובי חצירות ע"י פת וא"כ צריך לומר שסובר דעירוב הוא משום קני' וכמו דאמרינן בעירובין (ד' מ"ט) אמר שמואל עירוב משום קנין וא"ת מפני מה אין קונין במעה מפני שאינה מצויה בערבי שבתות כו' וא"כ כיון דעירוב משום קנין ע"כ אעפ"י דמקום לינה גורם כמו שסובר הש"ס דילן בעירובין (ד' ע"ג) דשמואל סובר דמקום לינה גורם אפ"ה הוי עירוב ע"י פת כיון דעירוב משום קנין שמקנים הרשויות שלהם. והא דאין קונין במעה משום דאינה מצויה בערבי שבתות ואפי' היכא דעירב במעה נמי לא מהני דגזירה שמא יאמרו מעה עיקר אבל למ"ד דמקום פיתא גורם א"כ העירוב כיון שהוא ע"י פת א"כ הוי כאילו כולהו הכא דיירי:
והנה אם העירוב הוא משום דירה א"כ כיון דכולהו הכא דיירי א"כ האויר ג"כ נמשך למקום הדירה והוי כאילו אינם מחולקים אפי' באויר שהוא למעלה מעשרה אבל אם העירוב משום קנין א"כ באויר לא שוים קנין. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דדמאי) המוכר אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלמא דאין אויר נתפס בקנין ועיין בב"ב (ד' קמ"ז) שכיב מרע כו' וא"כ איך מהני העירוב אם עירב משום קנין אלא ודאי דעירוב הוא משום דירה וע"כ ממילא נמשך האויר אחר הדירה ואם כן איך מהני העירוב כיון דמקום לינה עיקר אלא וודאי דמקום פיתא עיקר:
וע"ז אומר בירושלמי שם דרב ושמואל חד אמר במקום פיתן וחד אמר במקום לינה כו' מן מה דתני שמואל למעלה מעשרה שבות. (פי' שרשויות חלוקות למעלה מעשרה ואין לטלטל מזו לזו רק על ידי עירוב והוי דו אמר במקום פיתן היא מתניתא וסובר הירושלמי דתלי בזה דאם מקום פיתן עיקר א"כ העירוב הוא משום דירה אבל אם מקום לינה עיקר א"כ העירוב משוםקנין וקנין לא מהני לאויר כמו שביארתי ולשיטת הש"ס דילן דאמר שמואל בעירובין (דף מ"ט) דעירוב משום קנין לא קשה דהא לפי שיטת הש"ס דילן סובר שמואל דמקום לינה גורם ולשיטת הירושלמי סובר שמואל דמקום פיתא גרים וסובר דלשיטת שמואל עירוב משום דירה. ועוד דלשיטת הש"ס דילן לא תלי בהכי דאפי' לשמואל שסובר דמקום לינה גרים ועירוב משום קנין ואפ"ה סובר שמואל דאדם אוסר על חבירו דרך אויר בעירובין (ד' פ"ה) אמר רב יהודה אמר שמואל בור שבין שתי חצירות מופלגת מכותל זה ארבעה ומכותל זה ארבעה זה מוציא זיז כל שהוא וממלא כו' ורב יהודה דידיה אמר אפילו קניא א"ל אביי לרב יוסף הא דרב יהודה דשמואל היא דאי דרב הא אמר אין אדם אוסר על חבירו דרך אויר ואפ"ה סובר דמשום קנין ושיטת הש"ס דילן דכיון דמקנין המקומות ממילא אין חלוקים באויר ולא תלי בזה אם עירוב משום קנין או משום דירה ועי' בעירובין (ד' מ"ט) מאי בינייהו כו' ובש"ס דילן (ד' פ"ה) א"ל רבינא לרבא מי אמר רב הכי והא איתמר כו' ועי' תוס' בד"ה ומי אמר רב כו' ודו"ק]:
קטע ד
שם חוליות הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה כו' מה אנן קיימין אם בגבוהין עשרה ורחבין ארבעה רשות בפני עצמה היא גבוהין עשרה ואינן רחבין ארבעה הדא היא דאמר רב חסדא בשם איסי קנה נעוץ בר"ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן ובלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין בשאינן לא רחבין ד' ולא גבוהין עשרה ולא כן אמר חייה בריה דרב כל המערב דריסה בר"ה נקרא כרמלית אמר ר' יודן מה דאמר חיי' בריה דרב באמצע אבל מן הצד רה"ר מבטלתה אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר:
(והנה הירושלמי הזה פירשו בו המפרשים בדוחק ולי נראה שיש (ט"ס) בכאן ונתחלפו השיטות וכצ"ל תחילה אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר וע"ז אומר מה אנן קיימין [פי' דמפרש למה א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר משום דמשמע ליה דמיירי כשאינה רחבה ד' וא"כ הוא מקום פטור ואמאי לא מפרש דמתניתין מיירי דרחבה ד' ואינו גבוה עשרה דהוי כרמלית וע"ז אומר מה אנן קיימין כו' והירושלמי הזה הובא (בפ"ק דשבת ה"א) דאמר שם על ד' רשויות בשבת דכולהון תנינא על הא דתני' ובקעה ואסטוו' ואיסקופה וכרמלית כו' אסקופה דתנינן המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור שלא עשה מלאכתו בבת אחת ואמרינן שם א"ר יוסה אסקופה שאמרו רחבה ארבעה ואינו גבוה עשרה (פי' והיינו כרמלית דתנן במתניתין וע"ז אומר אין תימר גבוה עשרה ורחבה ארבעה רשות בפני עצמה היא (פי' וא"כ חייב חטאת אם חזר והוציאן). אין תימר גבוה עשרה ואינה רחבה ד' הדא הא דמר רב חסדא בשם איסי קנה נעוצה בר"ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף אלא כן אנן קיימין שאינן לא רחבין ד' ולא גבוה עשרה ושם נשתבש (וצ"ל) כן אנן קיימין כשרחב ד' ואינו גבוה עשרה
וע"כ אומר א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר (פי' דזה מיירי שאינה גבוה עשרה ואם כן הוי מקום פטור ואינו רוצה לפרש דמיירי ברחבה ד' ואינה גבוה עשרה דא"כ היינו האסקופה וכבר תנן דאיסקופה הוי כרמלית וע"ז אומר מה אנן קיימין (פי' דקאי על אסקופה דאיך מיירי בגבוהין עשרה ורחבין ארבעה רשות בפני עצמה היא וכל הירושלמי הוא כמו דאמר בפ"ק על האסקופה וע"כ מסיים אלא כן אנן קיימין בשאינם לא רחבים ד' ולא גבוה עשרה ואיפשר שצריך לומר אלא כן אנן קיימין כשרחבה ד' ואינה גבוה עשרה וא"כ הא כבר תנא ליה במתניתין דקופה הוי כרמלית אלא ודאי דהכא מיירי שהוא מקום פטור וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר וע" פריך ולא כן אמר חיי' ברי' דרב כל המעכב דריסה בר"ה נקרא כרמלית דהירושלמי סובר דכל המעכב דריסה בר"ה נקרא כרמלית אע"פ שאינה רחבה ד' ולא כשיטת הש"ס דילן דזהו רק לענין פחות מג' דאם הוא מעכב דריסה נקרא מקום פטור כמו דאמרינן בשבת (ד' ז') אבל היזמי והיגי אע"ג דלא גבוה ג' והירושלמי אומר דאם מעכב דריסה בר"ה הוי כרמלית. ה"נ מעכב דריסה דכיון שהחוליה היא בשפת הבור א"כ הוא מעכב דריסה דלא יוכל לפסוע על שפתו השני' כמו בשאר כרמלית וע"כ אם מעכב דריסה הוי כרמלית א"כ קשה על ר' יוחנן דאמר לית כאן פטור אלא מותר וע"ז אומר אמר רבי יודן מה דאמר חיי' בריה דרב באמצע אבל מן הצד רה"ר מבטלתה (פי' דאם מעכב דריסה באמצע הוי כרמלית אבל אם הוא מונח בשפת רה"ר אע"פ שהוא מעכב דריסה אעפ"כ כיון דכל העיכוב הוא רק מחמת שהוא בצדי רה"ר אבל אם היה באמצע אינו מעכב ע"כ רה"ר מבטלתה ודינו כר"ה) והכא דמי למן הצד שהוא מעכב דריסה מחמת שהוא בשפת הבור כיון שהחולי' פחותה מד' ע"כ לא הוי כרמלית והוי רק במקום פטור וע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר משום דהוי כמקום פטור ומותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף ודו"ק]:
קטע ה
שם תמן תנינן המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב אם להוציא ממנה הליחה פטור א"ר יוחנן לית כאן פטור אלא מותר תמן תנינן הצד נחש בשבת אם במתעסק שלא ישכנו פטור אם לרפואה חייב א"ר יוחנן ליה כאן פטור אלא מותר תמן תנינן ועל לפסים ארוניות שהן טהורות (פי' ואגב דתנן במסכת עדיות מייתי לה הכא א"ר זעירא ויאות אם לצורך הדא דתנינן אם לרפואה חייב הוי לית כאן פטור אלא מותר.
והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה הירושלמי וע"כ נראה לי לבאר דהא דא"ר זעירא ויאות אם לצורך הדא דתנינן אם לרפואה חייב והוא דהירושלמי אזיל לשיטתיה דאמרינן בירושלמי (פ"ט דשבת ה"ו) תני אף ריח רע כל שהוא א"ר אילא אף ר' שמעון מודה בה מודה ר' שמעון באיסורי הניי' וביארתי שם שיטת הירושלמי דאפי' רבי שמעון שסובר דמלאכה שא"צ לגופה פטור אעפ"כ זהו דווקא בדבר שיש בו צורך אחר אבל באיסורי הניי' כיון דאין להם צורך אחר שיהא לגופה דהא הוי איסורי הנאה ע"כ מודה בה ר"ש דשלא לצורך הוי לצורך שלו דהא אין לו צורך אחר וע"ז אומר אף ר"ש מודה באיסורי הנאה וכן ביארתי בהירושלמי (פ"ו דשבת ה"ה) את המת במטה חייב דברי הכל לא כן תני אף ריח רע כל שהוא ואמר ר' אילא אף ר"ש מודה בה ומודה ר"ש באיסורי הניי' פי' כיון שאין לו צורך אחר ע"כ אם מוציא מביתו שלא יהנה מאיסורי הנאה זה לצורך שלו אע"פ שאינה צריכה לגופה וכמו שביארתי שם:
וע"ז אמר רבי זעירא ויאות אם לצורך (פי' דבנחש דהוי כמו איסורי הנאה דהא אין לו צורך אחר דהא מים ששתה מהן אמרינן בפ"ב דע"ג (דף ל) מים שנתגלו ה"ז לא ישפכם ברשות הרבים ולא ירבץ בהן את הבית ולא יגבל בהן את הטיט ולא ישקה מהן נא בהמתו ולא בהמת חבירו ולא ירחץ בהן פניו ידיו ורגליו א"כ גרע מאיסורי הנאה ואם כן אף ר"ש מודה בה. וא"כ ניחא דתני פטור דהא דאמר ר' יוחנן לית כאן פטור אלא מותר היינו משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה וע"כ אם מתעסק בו שלא ישכנו ודאי מותר לכתחילה ועיין בתוספות שבת (דף קכ"א) דאתי כר"ש דאמר מלאכה שא"צ לגופה וע"כ מותר לכתחילה]. וע"ז אומר ר' יוסי ויאות אם לצורך (פי' דאילו הוי כמו מלאכה שהיא לצורך דאפי' ר"ש מודה בה (ועיין בשבת פ"ב ה"ה) כולהון לצורך והיא שלא לצורך (פי' בחבורה דמקלקל בחבורה חייב) וע"ז אמר אם לצורך (פי' כיון דאין לו צורך מלאכה אחרת א"כ הוי לצורך ואפי' ר"ש מודה בה הדא דתנינן אם לרפואה חייב (פי' וכיון דתנן אם לרפואה חייב אם כן יש בה צורך אחרת ואם כן אם מתעסק שלא ישכנו הוי שלא לצורך ואם כן כיון דהוי מלאכה שא"צ לגופה אם כן מותר לכתחילה על זה אומר הוי לית כאן פטור אלא מותר (פי' דמותר לכתחילה כיון דהוי מלאכה שא"צ לגופה ע"כ אם מתעסק בו שלא ישכנו מותר לכתחילה ודו"ק: