אור ברסלב
נועם ירושלמי על שבת פרק יא › הלכה א

נועם ירושלמי על שבת

פרק יא · הלכה א

פרק יא

קטע ב

הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרין ובגמ' זריקה תולדת הוצאה היא ולא שנייא בין על דעתיה דרבי (כצ"ל) בין על דעתהון דרבנן והוא שנחה מרה"ר לרה"י על דעתיה דרבי אפי' לא נחה על דעתהון דרבנן והוא שנחה (ופי' הק"ע סתמא דש"ס קאמר לא שנא רבי ול"ש לרבנן לעולם לא מחייב ר"ע עד שתנוח ברה"י אבל אם לא נח כגון שקלטה אחר או שבא לרה"ר אחר קודם שתנוח פטור עכ"ל). ושגה בזה דהפי' הוא על דעתיה דרבי בין על דעתהון דרבנן והוא שנחה פי שאומר דרישא לא דמי לסיפא דרישא הזורק מרה"י לר"ה אין נ"מ בין לרבי בין לרבנן) והוא שנחה מר"ה לרה"י (פי' אבלי סיפא מרה"ר לרה"י נ"מ בין רבי לרבנן) על דעתיה דרבי אפי' לא נחה (פי' דרבי סובר דברה"י קלוטה כמו שהונחה דמי וכמו דאמרינן בשבת (ד' ה') על דעתהון דרבנן והוא שנחה וע"ז אומר דאמר וצ"ל) (אמר) רב הונא בשם רב לא חייב רבי אלא ע"י רה"י מקורה (פי' משום דביתא כמאן דמלי' דמי) אבל אם אינו מקורה אפי' רבי מודה דלא אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיין. וא"כ אפי' מר"ה לרה"י נמי בין לרבי בין לרבנן בעינן דווקא שנחה. וע"ז אומר מילתיה דר' יוחנן אמר אפי' אינה מקורה דאמר ר' אימי בשם ר' יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות פי' הא דתנן בגיטין (דף ע"ט) היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת אמר רבי אימי בשם ר' יוחנן והוא שתרד לאויר מחיצות ר' אימי בעא קומי ר' יוחנן מתניתא דרבי דרבי עביד אויר מחיצות כממשן אמר ליה ד"ה היא הכא בגיטין ויתיבינה רבי אומר מקורה ואת אמרת אינו מקורה (פי' דמזה מוכח דרבי יוחנן סובר דרבי אמר אפי' בשאינו מקורה דא"כ אינו אתי כרבי הא רבי אמר דווקא במקורה ובגיטין מיירי בלא מקורה אלא ודאי דרבי אומר אפי' באינו מקורה מה בין גיטין מה בין שבת אמר ר' אילא בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה ונעשית היא מאיליה ברם הכא התורה אמרה ונתן בידה ברשותה ועיין מה שביארתי לעיל (רפ"ו ה"ב):

קטע ה

שם ר"י בי ר' אלעזר שאל זרק מרה"י לרה"ר כו' על דעתיה דר' עקיבא יעשה כמו שהונחה ברה"ר ויהא חייב שתים אמר ר' חונה לא חייב ר"ע אלא ע"י רה"י השני' (פי' אע"ג שסובר ר"ע דקלוטה כמו שהונחה אעפ"כ בעינן שתהא נחה אח"כ) וע"ז אומר לא חייב ר"ע אלא ע"י רה"י השני' [ועי' תוס' שבת (ד ה') בד"ה בשלמא כו' וכן קלוטה לר"ע אם אמר כמו שהונחה דמי חוץ לארבע אמות אפי' קלטה אחר או כלב ונשרפה]. והנה איפשר לומר הא דאמרינן בשבת (ד' ה') רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה וכתבו התוס' נראה לרשב"א דמשמע ליה מדלא נקט מרה"י לרה"י ור"ה באמצע כמו בפלוגתא דר"ע ורבנן אבל לפי הירושלמי איפשר לומר דס"ל דזה אי איפשר לומר שתהא קלוטה כמו שהונחה בלא הנחה דלבסוף והא דמחייב ר"ע אינו רק דווקא אלא ע"י רה"י השני' אבל לרבי דאמרינן שם אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים א' משום הוצאה וא' משום הכנסה וא"כ לא בעי רבי הנחה לבסוף דא"כ לא היה מחייב שתים. וע"ז אמרינן שם רב ושמואל דאמרי תרווייהו לא חייב רבי אלא ברה"י מקורה משום דביתאכמאן דמליא דמי: ובזה מתיישב לכאורה קושי' התוס' בגיטין (דף ע"ט) בד"ה כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונחה דמי וכתבו התוס' תימא דנקט רבי דלא איירי אלא ברה"י מקורה משום דביתא כמאן דמליא דמי כדאמרינן בשבת (ד' ה') ודר"ע הוי לי' למינקט דאית ליה קלוטה כמו שהונחה דמי אפ"ה ברה"ר כו' עיי"ש אבל לפי שיטת הירושלמי לא רצה לומר ר' עקיבא היא דלא חייב ר' עקיבא אלא ע"י הנחה דלבסוף והכא לא בא לידי הנחה דלבסוף דהא נמחק או נשרף וא"כ איך מגורשת וע"כ אמר רבי היא דמחייב אפי' לא נחה לבסוף דהא רבי מחייב שתים אבל לר"ע בעינן הנאה לבסוף. רק התוס' אזלי לטעמייהו שנסתפקו בשבת (ד' ה') דקלוטה לר"ע אם אמר כמו שהונחה דמי חוץ לד' אמות אפי' קלטה אחר או קלטה כלב ועוד דשיטת הש"ס דילן משמע דלא כהירושלמי דהא אמרינן בשבת (ד' ד') דפריך והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' על ד' וליכא אמר רבה הא מני ר' עקיבא היא דלא בעי מקום ד' על ד' דתנן הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר"ע מחייב וחכמים פוטרים ר"ע סבר אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמי וא"כ מוכח דסובר הש"ש דילן דמחייב ר"ע אפי' בלא הנחה דלבסוף דאלו"ה לא מוכח דר"ע לא בעי ד' על ד' וא"כ מוכח דהש"ס דילן אינו סובר כשיטת הירושלמי ועיין בב"ק (ד' ע') הא מני ר"ע היא כו' ודו"ק]:

שם בירושלמי שמואל אמר לא שנו אלא למטה הא למעלה מעשרה אסור מילתיה דרבי אלעזר אפי' למעלה מעשרה מותר דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מעגלות למד ר"ע ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון וכתב הק"ע הכי גרסינן אבל למעלה מעשרה מותר ושגה בזה וא"צ להגיה והפי' הוא דשמואל אמר למטה מעשרה פליגי והוא משום דפליגי בפלוגתא דקלוטה כמו שהונחה דמי אבל למעלה מעשרה אסור (פי' ואינו חייב דלמעלה מעשרה לא שייך קלוטה כמו שהונחה כיון דלמעלה מי' הוי מקום פטור ולא ילפינן זורק ממושיט וע"כ אסור ואינו חייב אפי' לר' עקיבא ג"כ). וע"ז אומר מילתיה דר' אלעזר אמרה אפי' למעלה מעשרה מותר והוא (ט"ס וצ"ל) אפי' למעלה מעשרה חייב (פי' לר' עקיבא) והוא משום דילפינן זורק ממושיט והוא כמו דאמרינן בשבת (ד' צ"ז) בעי רבה למטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר אמרינן קלוטה כמו שהונח' ומר סבר לא אמרינן קלוטה כו' אבל למעלה מעשרה דברי הכל פטור ולא ילפינן זורק ממושיט או דילמא למעלה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמר סבר ילפינן זורק ממושיט ומר סבר לא ילפינן זורק ממושיט אבל למטה מעשרה ד"ה חייב מ"ט קלוטה כמו שהונחה דמי כו' ואמרינן שם ופליגי דר"א דאמר ר' אליעזר מחייב היה ר"ע אפי' למעלה מעשרה והוא כמו דאיתא בירושלמי מילתא דר' אליעזר אמר אפי' למעלה מעשרה חייב דאמר ר' אילא בשם ר' אלעזר מעגלות למד ר"ע ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון אית תניי תני כיצד ואית דלא תני כיצד (פי' דלר"א שאומר דפליגי בלמעלה מעשרה אי ילפינן זורק ממושיט או לא ילפינן זורק ממושיט וע"ז תני כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו בר"ה המושיט והזורק מזו לזו פטור היו שניהם בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור וזהו כדברי רבנן (דבזה פליגי ר"ע ורבנן) אבל לשמואל דאמר למעלה מעשרה אסור לכ"ע אפי' לר"ע ליכא כאן חיוב חטאת וע"כ לא תני כיצד משום דבזה לא פליגי ר"ע ורבנן כלל ואתי ככ"ע:

קטע ז

שם תני בשם ר' יהודה זרק ד' אמות בר"ה חייב (צ"ל שתים) ר' יהודה עביד ד' אמות בר"ה מלאכה בפני עצמה (פי' דע"כ חייב משום מוציא מרה"י לרה"ר וגם משום מעביר ד' אמות ברה"ר) וכמו דאמרינן בשבת (דף צ"ז) מרה"י לרה"י ועבר ד' אמות ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין כו' ובהא קא מיפלגי דר' יהודה סובר אמרינן קלוטה כמו שהונחה כו' ורבנן סברי קלוטה לאו כמו שהונחה כו' אבל אתולדה במקום אב לא מחייב ר' יהודה כו' וע"כ כיון דהירושלמי סובר דר' יהודה מחייב שתים משום דסובר דקלוטה כמו שהונחה א"כ איך מתחייב אח"כ אזריקה של ד' אמות בר"ה דזריקה תולדה דהוצאה היא:

וע"ז אומר על דעתיה דר' יהודה מ' מלאכות אינון וניתנין (פי' אמאי לא תנן במתניתין דלר' יהודה מ' מלאכות אינון) ומשני לא אתינן מיתני אלא מילין דכל עמא מודי בהון (פי' אבל בזה פליגי חכמים דזריקה תולדה דהוצאה היא ומזה משמע דהירושלמי סובר דלא כשיטת הש"ס דילן (ד' צ"ז) שם אהא דתני ר' יהודה מוסיף אף השובט והמדקדק דר' יהודה מוסיף עוד אבות כדמסיק שם דא"כ מוכח דלר' יהודה הוי יותר ממ' אבות מלאכות. אלא שסובר דשובט ומדקדק מחייב משום תולדות וכן משמע בירושלמי לקמן (פי"ב דשבת ה"א) רשב"ג אומר אף המכה בקורנס על הסדן כו' אמר ר' אדא אתי דרשב"ג כר' יהודה דתני השובט והמקטקט על האריג ה"ז חייב מפני שהוא כמיישב בידו וכן לקמן (ה"ג) מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתני יכול עד שיכתוב כל כו' עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה ת"ל מאחת אי מאחת יכול אפי' כתב אות אחת אפילו ארג חוט א' כו' ת"ל ועשה אחת עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת והכא הוא אומר השובט והמקטקט על האריג ה"ז חייב מפני שהוא מיישב בידו וא"כ משמע דהירושלמי סובר דלא הוי אב מלאכה בפני עצמה ודו"ק]:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה