פרק ג · הלכה ה
קטע ב
שם (ה"ה) מתניתין המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקיבה כו' ובגמ' כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקיבה י"ד טמאים ועשרים וששה טהורין כו' הדא דאת אמר לביתה אבל לטהרות תשב לנקיבה:
והנה הפ"מ כתב לעיל (פ"ג ה"ב) לא חילקו בהא בסוגיית הש"ס דילן ולא נמצא מבואר מזה ומשמע דס"ל דסתמא קתני תשב לזכר והוא הדין לטהרות (וזה דוחק לומר דלטהרות היינו לתרומה וקדשים):
והנה לכאורה איפשר לומר דהא דאמר דלטהרות תשב לנקיבה היינו לטהרות בר"ה וכל ספק בר"ה טהור וכמו שהקשו התוספות בבבא קמא ודף י"א) בד"ה דאין מקצת שלי' בלא ולד והקשו שם דהיכי מיירי אם ברה"י אפילו בספק ספיקא נמי טמא כו' ותירצו דמיירי לאוסרה על בעלה אבל לענין טהרות בר"ה טהור אפילו בחד ספיקא נמי והא דהש"ס דילן לא מחלק הוא כמו שביארתי דהש"ס דילן סובר דזה דספק טומאה בר"ה ספיקו טהו' אינו אלא בטומאה שהיא מחמת מגע אבל לא בטומאה שמחמת ראיה אבל הירו' דלא מחלק בהכי על כן אומר דלטהרות תשב לנקיבה היינו לטהרות בר"ה (ויש לדחות). אך כבר ביארתי לעיל דזה מיירי לענין טומאת מעל"ע דדיה שעתה משום דשמא היא נקיבה וכמו דאיתא בירושלמי (ריש נדה) הוא עצמו מהו שיטמא בספק נשמעינה מן הדא טומטום ואנדרוגינוס שראו דיין שעתן מה את שמע מינה אמר ר' יוסי טומטום ואנדרוגינוס ספק ומעל"ע ספק ואין ספק לספק ועיין לעיל שהארכתי בזה דהש"ס דילן לא סבר הכי ודו"ק:
קטע ג
עוד שם מחותך שיצא ראשו מהו ר' יסא אמר אתפלגון ר' יוחנן ור' אליעזר ר' יוחנן אמר ראשו כרובו ר' אלעזר אמר ראשו כא' מאבריו מתניתא פליגא על ר' יוחנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד פתר לה בשיצא ראשו מתניתא פליגא על ר' אלעזר יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום פתר לה על מסורס:
והנה הפ"מ כתב דנתחלפו השורות ובכאן (צ"ל) פתר לה על מסורס דהאי תירוצא דכתוב לקמן אליבא דר"י שייכא מתניתא פליגא על ר"א דקתני סיפא יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו פתר לה על מסורס וכתב הפ"מ גרסינן הכא האי פתר לה דכתוב לעיל דלתירוצא דר' אלעזר שייכא ועוד כתב שם הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום ונדחק שם הפ"מ:
ולי נראה (שנתחלפו השורות וכצ"ל) מתניתא פליגא על ר"י יצא מחותך או מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום (פירוש דמקשה על ר' יוחנן דאמר דמחותך ראשו כרובו ממתניתין דתנן יצא מחותך או מסורס לכשיצא רובו ה"ז כילוד) הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום (פירוש ואם כן מוכח דהא קדמיתא דהיינו מחותך לא מהני ברוב ראשו להיות כילוד) ובכאן צ"ל פתר לה על מסורס (פירוש דאם הוא מחותך ומסורס לא מהני להיות כילוד ברוב ראשו) מתניתא פליגא על ר' אלעזר יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו (פירוש ואם כן מוכח דכיון שיצא כדרכו אף שהוא מחותך נמי מהני) וע"ז משני פתר לה כשיצא ראשו (פירוש דהא דתנן כדרכו היינו שיצא כתיקונו ואינו מחותך גם כן אבל אם הוא מחותך לא מהני ברוב ראשו רק ברובו ודו"ק:
סוף הספר