פרק יג · הלכה ז
קטע ב
(ה"ז) ולא כן תנינן קטנה וחרשת מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה המתין עד שתגדיל ותחלוץ מיד לית יכיל בגין דר"מ דר"מ אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית מה בעל החרשת בעל הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם (דלכונסה אי אפשר מחמת הקטנה דשמא קנוי' היא עבר ובא על החרשת יוציא' בגט והותרה כההיא דאמר ר' הילא מפני הקנתה ופי' הפ"מ כעין דאמר ר' הילא לקמן דאין לה תקנה אחרת באם עבר ובא על החרשת אלא שמוציאה בגט והכא לא שייך למיפרך כדלקמן דהא חיות נינהו והוא דוחק דודאי אם עבר ובא על החרשת צריך להוציאה בגט מפני התקנה וכבר ביארתי (ספ"ה דיבמות) דהא דקאמר ר' הילא מפני תקנתה הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"א) מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט וחרשת אסורה לעולם ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה א"א בשלמא חרשת קנוי' ומשויירת וקטנה קנוי' ואינה קנוי' משום הכי דכי בא על החרש' נותן לה גט והותרה דאמרינן ממ"נ אי קטנה קנוי' היא נפקא משום אחות אשה אי לאו קנויה היא שפיר מייבם אלא אי אמרת חרשת קנוי' ואינה קנוי' היא קטנה קנוי' ומשיירת כי בא על החרשת אמאי נותן לה גט והותרה הו"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה ומשני הא מני ר' נחמי' היא דאמר ביאה פסולה פטרה מחליצה והנה כבר ביארתי שהירושלמי סובר דקטנה קנוי' ומשויירת וכמו דאמרינן כירושלמי (ה"ו) צד שקנה זיקה כנגדו התיר בצרתה וכמו שביארתי) וא"כ אמרינן דאם בא על החרשת נותן לה גט והותרה הא הו"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה ולא מצי לשנויי כר' נחמי' דהא אמרינן בירו' (ספ"ה דיבמות) תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרתעל דעתין דרבנן דתמן ביאה בין שהיא לאחר המאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת ועל דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת וע"ז אמר ר' הילא על הא דאמר עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותרה כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' מחמת שאין לה תקנה אחרת ע"כ אם עבר ובא עלי' אף שהיא פסולה אעפ"כ פוטרת): וכן לקמן (ה"ח) כיצד הוא עושה כו' ואם בא על הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם (פי' דלחלוץ לה אי אפשר לכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה) עבר ובא על החרשת (פי' לאחר שהוציאה את הקטנה בגט מוציאה בגט והותרה) אמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' דלא תקשה דהא ביאה פסולה היא ורבנן דהכא סברי דאפי' ר' נחמי' דאמר ביאה פסולה פוטרת היינו דווקא ביאה שלאחר המאמר אבל לא ביאה שאחר הגט) וע"ז אמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' מפני שאין לה תקנה אחרת ע"כ אם עבר ובא עלי' אפי' ביאה פסולה נמי פוטר' וכה"ג כ' התו' ביבמו' (ד' קי"א) ד"ה תיתיב כו':
קטע ג
שם כיני מתניתא והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרק ותנשא ופי' הפ"מ כלומר דכן אנו מפרשין מתניתין הא דקתני והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרקה ותנשא היינו שתבעל לו דאז תצא הגדולה משום אחות אשה דקידושי קמאי לאו כלום הן ולפיכך צריכה שתבעל לאחר שגדלה וכן הק"ע נדחק בזה ושגה בזה דהפי' הוא כיני מתניתא והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרק הוא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' י"ח) בתוס' ד"ה מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ופי' בקונט' תמתין גדולה עד שתגדיל הקטנ' ואין הלשון משמע כן דלא הו"ל למימר הלזו אלא ותצא משום אחות אשה הואיל דתמתין אגדולה קאי אלא נראה דתמתין הקטנה מלבעול עד שתגדיל אבל בקטנות' אסור לבעול אע"ג דסובר אין זיקה דמכוער הדבר כיון דבהאי ביאה לא מיפטר הגדולה וע"ז אומר בירושל' כיני מתניתא והקטנה המתין עד שתגדיל והגיע לפרק (פי' שהמתין קאי אקטנה דאסור לבעול כמו שכתבו התוס') ותנשא אמר ר' אלעז' לית כאן תנשא אלא תתארס (פי' כיון דאמרי' כיני מתניתא והקטנה המתין שאסור לבעול א"כ איך יבעול אח"כ) ע"ז אומר אמר ר' אלעזר לית כאן תנשא אלא תתארס והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' ק"ט) בעא מיני' ר"א מרב מ"ט דר"ג משום דקא סבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי בעל אין אי לא בעל לא וע"ז אמר ר' אליעזר לית כאן הנשא אלא תתארס משום דקסבר קידושי קטנה גדלי בהדה אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ג המקדש אחות יבמתו נפטרה יבמתו מן החליצה ומן היבום הוי ההיא דתנינן תמן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דלא כר"ג. דהא לר' יוחנן דאמר דדוקא תנשא ואם בעל אין אי לא לא אלמא אע"ג דזהו לאחר שהוזקקה ליבום אפ"ה מהני א"כ הא דתנינן ביבמות (ד' מ"א) שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתין עד שיעשה אחיך מעשה אלמא דלא מהני מה שקידש אחותה אח"כ לדחות הזיקה הוא דלא כר"ג. וזה דלא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' כ"ט) בד"ה אי כר"ג דאמר תמתין עד שהגדיל ויבעיל ותצא הלזו משום אחות אשה אע"ג דקידושי קטנה דרבנן מ"מ הקילו בה מבעלת מאמר משום דכנוסה היא אצלו קודם זמן הגדולה א"כ איפשר דאף ריב"ב מודה בזה:
קטע ד
שם ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג מודה ר' יהושע לר"ג אם מיאנה מיאנה ואם לאו המתין עד שתגדיל ואם לאו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דקאמר ואי אין זיקה תבטל דהא ר"ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין (פי' מדקאמר דתמתין עד שתגדיל ותנשא והיינו שתבעול וא"כ אם יש זיקה היכי שרינן שיבעול) ע"ז אומר דר"ג סובר דיש זיקה כמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ט) שומרת יבם בין יבם א' בין שני יבמין ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לא' ולא לשנים כו' והוינן בה בשלמא ר"ע סבר אין זיקה אפי' לחד לר' יהושע לחד יש זיקה לתרי אין זיקה כו' וא"כ קסבר ר' יהושע דלחד יש זיקה וא"כ איך אמרינן בירושלמי דר' יהושע מודה לר"ג. אך הירושלמי לשיטתי' שביארתי בפ"ק דיבמות (רפ"ב) דהירושלמי סובר מאימתי הוי זיקה היינו דוקא אם בא לבסוף לידי חליצה ויבום אבל אם לא בא בסוף לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה כלל וכמו דאמרינן בירושלמי (ריש פ"ב דיבמות הלכה א') ואין לו זיקה בה אמר ר' חגי קיימתי' כההיא דמר ר' יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמת בטלה זיקתה והכא כיון שמת בטלה זיקתו וא"כ ה"נ אם בועלה אח"כ כשתגדיל א"כ יוצאה השני' משום אחות אשה א"כ לא בא לידי חליצה ויבום וא"כ לא הוי זיקה (ועיין ברפ"ג דיבמות בירושלמי במה שביארתי ודו"ק]. וע"כ אומר דאף ר' יהושע ור"ג מודו בה דאם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל (פי' המתין הקטנה ואסור לבעול כיון דבבעילה זו לא נדחית הגדולה ממצות יבום ע"כ אסור לבעול) וכמו דאיתא בירושלמי כיני מתנית' והקטנה תמתין וכמו שביארתי שהפי' הוא שהקטנה תמתין. רק אם אינו רוצה למאן וגם שאינו רוצה להמתין ע"ז אמר ר' יהושע אוי לי על אשתו ואוי לי על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אבל לשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דשומרת יבם שמתה אסור באמה כו' דזיקה בכדי לא פקע ע"כ סובר הש"ס דילן. דר"ג סובר דאין זיקה וא"כ ר' יהושע לא מצי סבר כר"ג. וכמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ט) זו היא למעוטי מאי למעוטי הך דר' יהושע דלא עבדינן כותי' אלא אי כר"ג אי כר"א ודו"ק: