אור ברסלב

נועם ירושלמי על בבא קמא

פרק א · הלכה ב

הלכה א

קטע ב

(ה"ב) כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כו' תני ר' חיי' זה השור והבור והאש לא תנא אמר ר' ירמי' האש להכשר נזקיו (ופי' הפ"מ הך להכשר נזקיו אינו כעלמא דקרי לי' הש"ס לנזקי ממונו הכשר נזקיו וכדאמר הכא לעיל (ה"א) וכן בגיטין ר"פ הנזקין אבל כאן להכשר נזקיו הבא מכחו וכמ"ד אשו משום חציו כו') ולי נראה דאיפשר דגרסינן להפקר נזקיו (פי' דהאש לא הוי בכלל חבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כמו השור והבור דהא השור אם מפקירו לא מחייב עליו) וכן הבור לשיטת הירושלמי שביארתי לעיל דדווקא בבור ברשותו הוא דחייב וכמו דאמרינן לקמן (פ"ג ה"ב) ולמה פטור בשעת נפילה (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל אחר נפילה) שכן המפקיר נזקיו פטור משא"כ באש שחייב אפי' אם האש לאו ממונו הוא וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ב) איתמר ר' יוחנן אמר אשו משום חציו וריש לקיש אמר אשו משום ממונו ולפי פי' רש"י היינו דווקא אם הוא ממונו לאפוקי אי אדליק בגחלת שאינו שלו וא"כ לפירש"י לר' יוחנן שאמר אשו משום חציו א"כ אפי' אם הפקיר גחלתו חייב ולפי' התו' שכתבו אשו משום ממונו כלומ' חיוב ממונו יש בו ולא שיהא האש שלו דאפי' הדליק באש של אחרים חייב א"כ אפי' לר"ל חייב אפי' על אש של אחר אך הירושלמי משמע שסובר כשיטת רש"י כמו שאבאר וע"ז אומר האש להפקר נזקיו (פי' שאפי' הפקיר האש נמי חייב והוא מטעם דאשו משום חציו וא"כ הוי כמו אדם המזיק וא"כ אינו שייך כל שחבתי בשמירתו כו' שזהו מטעם פשיעה שלא שמרו וזהו מחמת אדם המזיק) וע"ז אומר אמר ר' יוסי ואין כיני האש להכשיר נזקיו (וצ"ל להפקר נזקיו) (פי' שאפי' הפקיר נזקיו נמי חייב מחמת אדם המזיק) מקבל עליו התרי' בדעת זו ולוקה (פי' וע"כ פטור אם הזיק אדם דחייב מלקות והחיוב הוא רק בשוגג דלא מחייב מלקות אבל בהתריי' לוקה) וע"ז אומר ואין כיני כו' מקבל עלי' התריי' בדעת זו ולוקה (פי' בתמיה) דהא בחובל בחבירו ריבתה התורה לתשלומין וע"ז אומר מקבל עלי' נזק צער ריפוי שבת ובושת והוא שמשלם ד' דברים כמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ג) אלא מאן דאית לי' חציו אית לי' נמי משום ממונו מאי בינייהו איכא בינייהו לחייבו בד' דברים:

והנה בש"ס דילן בב"ק (ד' ט') אמרינן ת"ר כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כיצד שור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייב לשלם משא"כ באש ופריך במאי עסקינן אילימא בשור קשור ובור מכוסה דכוותה גבי אש גחלת מאי שנא הכא ומ"ש הכא אלא בשור מותר ובור מגולה דכוותה גבי אש שלהבת משא"כ באש דפטור והא אמר ר"ל משמי' דחזקי' לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל מסר לו שלהבת חייב ומשני לעולם בשור קשור ובור מכוסה ודכוותה גבי אש גחלת ודקא אמרת מאי שנא הכא ומ"ש הכא שור דרכי' לנתוקי בור דרכי' לנתורי' גחלת כמה דשביק לה מעמי' עמי' ואזלי ולר' יוחנן דאמר אפי' מסר לו שלהבת נמי פטור דכוותה הכא בשור מותר ובור מגולה מ"ש הכא ומ"ש הכא התם צבתא דחרש קא גרים הכא לא צבתא דחרש קא גרים וכתבו התוס' בשור קשור ובור מכוסה פי' כראוי ובתוס' ד"ה שור עביד לנתוקי פירש"י אפי' בלא חרש דרכו לנתוקי מאליו וכן בור דרכו לנתורי מאליו וקשה דע"כ בקשרו ובכסהו כראוי מיירי כדפי' ולקמן תנן כסהו כראוי פטור ונראה לפרש דדרכו לנתוקי ע"י חרש קאמר דגרע משום דמסר לחרש אבל גחלת לא גרע כ"כ דאין דרכו ללבות גחלת כמו שדרכו לנתוקי שור ולנתורי בור דכמה דשביק לה חרש מעמי' עמי' ואזלי ובתוס' ד"ה ולר' יוחנן דאמר אפי' מסר לו שלהבת פטור תימא מאי קשה לי' הא שלהבת לר' יוחנן כמו גחלת לר"ל ובשור קשור ובור מכוסה יכול להעמידו ומשום דחרש עביד לנתוקי ולנתורי כמו שאמר לר"ל וי"ל דמשמע לי' דטעמא דר' יוחנן דפטר משום שהקטן שומרו ואין הקטן עושה היזק אלא אדרבה עושה שמירה כו':

[וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי אמרינן לקמן בירושלמי (פ"ו ה"ד) השולח את הבעירה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כו' חזקי' אמר כשמסר לו גחלת אבל מסר לו שלהבת חייב אמר ר' יוחנן היא גחלת היא שלהבת וקשי' על דעתי' דחזקי' אילו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת ואין כולה אותו שמא פטיר (והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד שפי' וכי עליו מוטל החיוב לכבות גחלת של חבירו וא"כ מאי קמ"ל מתניתין דאי לפטורא לגחלת בודאי לא איצטריך דלאו שלו הוא ועיי"ש שנדחק בזה מאוד לפרש שם הקושי' והתירוץ) ע"כ נראה לי שאומר אילו ראה גחלת של חבירו מגלגלת והולכת ואין כולה אותה שמא פטיר (פי' שאומר דא"כ יהי' מוכח ממתניתין אלו מי שראה גחלת של חבירו מגלגלת והולכת שמא אינו פטור פי' מדפטר ל' במתניתין אם מסר לחש"ו ואמאי אינו פטור אם מסר שורו לחש"ו או בורו לחש"ו והוא מפני ששור דרכי לאנתוקי בור דרכי' לאנתורי' וא"כ אמאי פטור באש וא"כ יהי' מוכח דאילו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת שמא אינו פטור דפטור הראשון והחיוב הוא על האחרון. וע"כ אם מסר לחש"ו פטור) (או שצ"ל) וקשי' על דעתי' דחזקי' אילו מי שראה גחלתו של חבירו ואינו כולה אותו שמא אינו חייב (פי' שהראשון חייב) והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' כ"ב) ת"ש השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בשלמא למ"ד אשו משום חציו חציו דחרש הן אלא למ"ד אשו משום ממונו אילו מסר שורו לחש"ו ה"נ דלא מחייב וע"ז אומר בירושלמי וקשי' על דעתי' דחזקי' שאומר דבמסר לו גחלת אבל מסר לו שלהבת חייב דאמאי פטור על הגחלת שאלו מסר שורו לחש"ו ה"נ דלא מחייב וליכא למימר דצבתא דחרש קא גרים וע"ז אומר וקשי' על דעתי' דחזקי' אלו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת שמא אינו חייב (כצ"ל) או שצ"ל שמא פיטר (פי' שפוטר אח הראשון) וע"כ אומר על דעתי' דחזקי' דלר' יוחנן שאומר דאשו משום חציו איפשר לומר דפטור משום דצבתא דחרש קא גרים וכמו דאמרינן בשלמא למ"ד אשו משום חציו חציו דחרש הן ועיין בתוס' ד"ה חציו דחרש הן דלמ"ד אשו משום חציו לא מחייב אלא באש שיכול להזיק ברוח מצוי' הרבה כו' וע"ז משני אמרי תיפתר כשמסר לו גחלת הפקר אי נמי שלהבת הפקר (והא דמשני לר' יוחנן נמי היינו כדמסיק בב"ק (ד' כ"ג) דמאן דאית לי' משום חציו אית לי' נמי משום ממונו וע' בתוס' (שם) ד"ה צבתא דחרש כו' ודו"ק)

וא"כ לפי מה דמסיק בירושלמי דהא דהשולח את הבערה ביד חש"ו פטור היינו דווקא בשמסר לו גחלת הפקר או שלהבת הפקר אבל אם אינו מפקיר חייב כמו אלו מסר שורו לחש"ו וא"כ לא מצי לתרוצי כמו דמשני בש"ס דילן אהא דתני' כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כיצד שור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייב לשלם משא"כ באש דשור דרכי' לנתוקי ובור דרכי' לאנטורי' או כמו דמשני לר' יוחנן דהתם צבתא דחרש קא גרים דלמאי דמשני דאינו פטור רק אם הפקיר הגחלת או שלהבת דא"כ כה"ג בשור ובור פטור אי אמרינן דבור היינו דווקא בור ברשותו וע"ז משני בהפקר נזקיו (לפי הגהתי) (פי' דאם הפקיר נזקיו התם פטור לגמרי אבל הכא בהפקיר נזקיו חייב משום חציו. וא"כ הוא מכח אדם המזיק שחייב בד' דברים) וע"כ תני ר' חייא זה השור והבור והאש לא תנא והוא כמו שביארתי:

קטע ד

(שם) נכסים שאין בהם מעילה דתני הנכסים הללו נקנים עם נכסים שיש בהן מעילה וכתב הפ"מ לא נמצא זה במתניתין ולא בברייתא ולא דין בשום מקום והך נקנים אינו לשון קנין אלא לשון נמשכין ונקנין והכי פירושו דהש"ס מתמה על דקתני במתניתין נכסים שאין בהם מעילה ושייך בהן תשלומי נזק והלא נקנין ונמשכים הן עם נכסים שיש בהם מעילה כו' והיותר נכון דגרסינן עם נכסים שאין בהם מעילה ותוספתא היא בפ"ק:

ולי נראה דגרסינן דתני הנכסים הללו (והוא ט"ס וצ"ל שחיללו) דהיינו פסולי המוקדשין שנפדו במומן נקנין עם נכסים שאין בהם מעילה (כצ"ל) (פי' דמפרש דהא דקתני נכסים שאין בהם מעילה דאעפ"י שאסורין בגיזה ועבודה אעפ"כ לית בהו מעילה (וכמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ג) מידי דהוי אפסולי המוקדשין דמעיקרא אית בהו מעילה ואסירי בגיזה ועבודה פרקינהו מעילה לית בהו בגיזי ועבודה אסירי) וע"ז אומר דנקנים עם נכסים שאין בהם (פי' דהם כנכסי הדיוט ונקנים במשיכה כנכסים שאין בהם מעילה) וכמו דאמרינן בקידושין (ד' נ"ד) לענין מעשר שני ת"ש משך הימנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן סלע ומשתכר בסלע ומ"ש שלו מני אלימא ר"מ אמאי משתכר בסלע ונתן את הכסף וקם לו אמר רחמנא אלא לאו ר"י היא (פי' דאמר דמ"ש ממון הדיוט הוא) וע"ז אומר דנכסים שחיללו נקניםעם נכסים שאין בהם מעילה דהיינו במשיכה וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ח מה' נזקי ממון ה"א) וכל הקדשים שחייבין בהן מעילה אין בהם דין נזקין ופסולי המוקדשין עליהם דין נזקין בין שהזיקו בין שהוזקו שהרי יצאו לפדיון ולהיותם חולין שלמים שהזיקו גובה מבשרן והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' נ"ג) שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו מאי ניהו שור בכור דלא פריק לי' וכתבו התוס' דהיינו שור בכור דלא פריק לי' או בפסולי המוקדשין קודם פדיון אבל במוקדשין שנפדו ליכא לאוקמי דשור רעהו מיקרי אעפ"י שאסורים בגיזה ועבודה אבל לפי מה שביארתי הוא מהירושלמי דקאמר נכסים שחיללו נקנים עם נכסים שאין בהם מעילה וזהו פי' מתניתין דתנן נכסים שאין בהם מעילה. ואח"כ אומ' ר' יהודא בשם שמואל דריה"ג היא דתני' ומעלה מעל כו' להביא קדשי' קלי':

עוד נראה לי שצריך להגיה כך בירושלמי דתני נכסים הללו נקנין (והוא ט"ס וצ"ל נגבין) עם נכסים שיש בהן מעילה והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' י"ג) אמר רבי אבא שלמים שהזיקו גובין מבשרן ואינו גובה מאימוריהן פשיטא אימורין לגבוה סלקי לא צריכא לגובה מבשרן כנגד אימוריהן אליבא דמאן אי אליבא דרבנן פשיטא הא אמרי כי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלמא מהאי ואי אליבא דר' נתן הא אמר כי ליכא לאשתלומי מהאי משתלמא מהאי כו' איבעית אימא ר' נתן התם הוא דאמר בעל השור לבעל הבור כו' אבל הכא מי מצי אמר בשר אזיק אימורין לא אזיק:

וע"ז אומר קתני הנכסים הללו נגבים (כצ"ל) עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' דבקדשים קלים יש הבשר שאין בהם מעילה אבל האימורין יש בהם מעילה לאחר זריקת הדמים). ע"ז אומר דתני הנכסים הללו נגבים עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' דהתם שמשלם חצי נזק יהיה על כל השור ולא נגבה נגד האימורין אפי' מהבשר) והוא כלשון א' שפירש"י בב"ק (ד' י"ג) (או שהפי' הוא בהיפוך דתני הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהן מעילה (פי' שצריך לגבות מהבשר דאין בו מעילה אף כנגד האימורין שיש בהן מעילה) וכמו דאמרינן בב"ק ושם) איבעית אימא רבנן ה"מ בתרי גופי אבל בחד גופא מצי א"ל מכל היכא דבעינא משתלמנא וכלשון אחרון שפירש"י וכמו דאמרי' לקמן בירושלמי (פ"ג ה"א) הניח אבנו ברה"ר ובא אחר והניח אחרת סמוכה לה ובא אחר ונתקל בה ונחבט בזו מי חייב בנזקי הראשון או השני נשמעינה מהדא שור שדחף לחבירו ונפל לבור בעל השור חייב ובעל הבור פטור ר' נתן אומר במועד זה נותן מחצה וזה נותן מחצה ובתם בעל השור נותן שני חלקים ובעל הבור רביע אמר ר' חנינא כיני מתניתא בעל הבור נותן ג' חלקים ובעל השור נותן רביע) וע"ז אומר הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהם מעילה דהיינו מאימוריהם ואף דאימורין לגבוה סלקי אעפ"כ גובה מהבשר כנגד האימורין כיון דהוי חד גופא ע"כ אפי' רבנן מודו בזה וכמו לשון אחרון שפי' רש"י דהא דקאמר לא צריכא לגבות מבשרן כנגד אימוריהן שודאי גובה מבשרן כנגד אימוריהן דהאי גובה מבשרן דקאמר ר' אבא אפי' חלק האימורין קאמר:

[ובזה יתבאר הא שאומר אח"כ ר' יהודא בשם שמואל ריה"ג היא דתני' ומעלה מעל כו' ר' שמעון אומר א' קדשי קדשים וא' קדשים קלים קדשים שחייב באחריותן קורא אני בהן בעמיתו וכחש כו' רב הונא אמר א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים קדשים שחייב באחריותן אפי' הן לה' קורא אני בעמיתו וכחש כו' וצריך לבאר הא דקאמר רב הונא א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים קורא אני בעמיתו וכחש. ואיפשר דקאי אברייתא הא דתני הנכסים הללו נגבין עם נכסים שיש בהם מעילה. (פי' דלדברי ר"ש ג"כ אם נגח שור של קדשים שחייב באחריותן א"כ חייב לשלם אך כיון שמשתלם מגופו א"כ אינו יכול לגבות מהאימורין משום דאימורין לגבוה סלקא. וא"כ צריך לגבות מהבשר כנגד האימורין) וכל זה אי ר' שמעון קאמר אפי' בקדשים כשרים אבל אי אמר דווקא בקדשים פסולים היינו שנפל מום בהקרבן. וא"כ אינו שייך הא דתני הנכסים הללו נקנים עם נכסים שיש בהן מעילה דכיון שנפל בהם מום א"כ אינו קרב על המזבח וצריך לפדותו וא"כ אינו שייך להא דתני' נכסים הללו נגבין (לפי הגהתי) עם נכסים שיש בהם מעילה כיון שהם קדשים פסולים וכן איתא להא דרב הונא בירושלמי (פ"ו דשבועות ה"ו) ר"ש אומר א' קדשי קדשים כו' קורא אני בהן וכחש בעמיתו כו' רב הונא אמר א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולין שחייב באחריותן כו' ואמאי לא קאמר אהא דתנן לקמן בב"ק (פ"ז ה"ז) ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן משלם תשלומי ד' וה' אך התם היינו דווקא בקדשים פסולים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ע"ו) מכדי שמעינן לר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה קדשים נמי שחיטה שאינה ראוי' כו' וריש לקיש אומר בשוחט בעלי מומין בחוץ וא"כ לריש לקיש לא מיירי רק בקדשים פסולים ויתבאר לקמן אהא דאמר התם ר' יוסטא בר מתון שאל הפודה כלכלה מיד הגיזבר כו' דמיירי בבעלי מומין מעיקרא עי"ש שהארכתי בזה וע"כ לא קאמר רב הונא א' קדשים כשרים וא' קדשים פסולים על ר"ש דהתם ודו"ק וע' בספ"ד דב"מ (ה"ו):

קטע ה

(שם) מנכסים המיוחדים ולא מנכסי הפקר עיין בפ"מ ולקמן (פ"ד ה"ז) יתבאר בזה עי"ש:

(שם) חוץ מרשות המיוחדת למזיק שהוא פטור נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק אמר ר' ירמי' אלו תנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק ושתק הייתי אומר א' חצר של שותפין וא' חצר שאינה לשניהן חייבת ולמה תנא נוהגין הן ברשות הניזק והמזיק אלא זה שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר אמר ר' יוסי מכיון דתנא חוץ מרשות המיוחדת למזיק אין אנו יודעין שהם נוהגין ברשות הניזק והמזיק אלא להוציא חצר שאינה של שניהם (פי' דפליגי בחצר שאינה של שניהם דלר' ירמי' חצר שאינה של שניהם נמי חייב והא דתני ורשות הניזק והמזיק בתשלומין היינו לרבות שומר חנם ושואל נושא שכר והשוכר ולר' יוסי הא דתנן ורשות הניזק והמזיק בתשלומין היינו להוציא חצר שאינה של שניהם) וכמו דאמרינן אח"כ אית תניי תני חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה של שניהם פטורה אית תניי תני אפי' חצר שאינה של שניהם חייבת מאן דמר חצר של שותפין חייבת וחצר שאינה של שניהם פטורה דכתיב מיטב שדהו ומאן דמר אפי' חצר שאינה של שניהם חייבת דכתיב וביער בשדה אחר (וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק ד' י"ג) דפליגי רב חסדא ור"א אם חצר השותפין חייב על השן והרגל אבל בחצר שאינה של שניהם בזה לא פליגי כלל) וכמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ד) מאי לא לזה ולא לזה אילימא לא לזה ולא לזה כלל אלא דאחר והא בעינן וביער בשדה אחר וליכא כו' ולשיטת הירושלמי פליגי בחצר שאינה של שניהם אבל בחצר של שניהם חייבת וכן כתב הרא"ש בפ"ק דב"ק דבירושלמי פליגי בזה תנאי וזהו בשן ורגל אבל בקרן חייב אפי' בחצר שאינה של שניהם: וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פ"ה דב"ק ה"ב) הכניס קדירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ושברן פטור הוזק בהן פטור ונראה לי שיש בזה (ט"ס) ודלא כהפ"מ דהא כיון דתנא תחילה דבא שור ממקום אחר ושברן פטור מכש"כ דאם הוזק בהם פטור דכיון דהזיק השור פטור על הקדירות מפני שהוא שלא ברשות כש"כ דאם הוזק בהם השור פטור בעל הקדירות כיון ששניהם שלא ברשות אלא שהוא (ט"ס וצ"ל) הכניס קדירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ושברן חייב (פי' כיון שהזיק בכונה) הוזק בהן פטור (פי' כיון שהוא ממילא) (והוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' מ"ח) לענין נזקי אדם ואזדו לטעמייהו דאמר רבא ואיתימא רב פפא שניהם ברשות או שניהם שלא ברשות הזיקו זה את זה חייבין הוזקו זה בזה פטורין וכמ"ש התו' ד"ה שניהם כו' כגון ברה"ר שלא ברשות כגון ששניהם רצין בר"ה וקשה דהיינו מתניתין דפרק המניח (ד' ל"ב) ונראה לפרש כגון שנכנס לחצר בעה"ב שלא ברשות או ברשות כו' דכמו שנתנו לו רשות נתן גם לאחר רשות או כמו שהוא נכנס שלא ברשות שמא גם אחר נכנס שלא ברשות) וע"ז אומר שם בירושלמי הדא אמרה הקרן פטורה (והוא ט"ס וצ"ל חייבת) בחצר שאינה של שניהם וע"כ אמרינן אח"כ (ה"ג) הכניס פירותיו לחצר בעה"ב שלא ברשות ובא שור ממקום אחר ואכלן פטור הוזק בהם פטור הדא אמרה שהשן פטורה בחצר שאינה של שניהם:

קטע ו

עוד שם ר' יוסא בשם ר' יוחנן חצר השותפין חייבת א"ר יוסי אנא דאייתיתא מהדא דתני ר' הושעי' ארבעה כללות הי' רשב"א אומר משום ר"מ בנזקין כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפים וכיוצא בהן על השן והרגל פטור על הנגיחה ועל הנגיפה והנשיכה והרביצה ועל הבעיטה והדחי' אם תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' לניזק ולא למזיק חייב בכל למזיק ולא לניזק פטור מן הכל והכל מודים בשאין רשות לא לזה ולא לזה כגון בקעה וכיוצא בה על השן והרגל פטור על הנגיחה והנגיפה כו' תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' והנה הוא תמוה דמאי מייתי ראיה דחצר השותפין חייבת מהא דהי' רשב"א אומר משום ר"מ כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי כו' על הכן והרגל פטור וא"כ הוא דלא כר' יוחנן שאומר חצר השותפים חייבת על השן והרגל:

ע"כ נראה לי דהוא (ט"ס וצ"ל) כל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק כגון פונדקי וחצר השותפים כו' חייבת על הכן והרגל (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' י"ד) דתני' ארבעה כללות הי' רשב"א אומר כל שהוא רשות לניזק ולא למזיק חייב בכל למזיק ולא לניזק פטור מכל לזה ולזה כגון חצר השותפין והבקעה פטר בהו על השן והרגל ומחלק שם הש"ס בין שהיא מיוחדת לזה ולזה בין לפירות בין לשוורים בין שהיא מיוחדת לפירות ואינה מיוחדת לשוורים ולהירושלמי גריס ברישא (לפי הגהתי) חייב בה על השן והרגל):

והא דתני' אח"כ לניזק ולא למזיק חייב בכל א"כ קשה דהא לפי הגהתי תני בתחילה ג"כ דחייב על השן והרגל אך איפשר לומר דחייב בכל היינו שחייב נזק שלם אפי' על קרן ג"כ וכר' טרפון וכמו דאמרינן בש"ס דילן (שם) חייב על הכל לא קתני אלא חייב בכל מני ר' טרפון היא דאמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם והא דתני והכל מודים בשאין רשות לא לזה ולזה כגון בקעה ורה"ר כו' השן והרגל פטור ועל הנגיפה כו' תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם מן העלי' היינו בשאין רשות לא לזה ולא לזה. וע"כ מביא מזה ראי' לר' יוחנן דחצר השותפין חייבת והוא דלא כשיטת הש"ס דילן:

[והענין הוא כמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי על גיטין (רפ"ח הל' א') ובספרי נ"י (ס' כ"ב) על הירושלמי (פ"ה דנדרים ה"א) ולקמן (פ"ג דב"ק ה"ח) דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בנזקי זה. והוא כמו שביארתי שם דהשותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בנזקי זה דהטעם הוא דבחצר השותפים בשעה שכל אחד משתמש הוי שלו וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (ד' מ"ה) וע"כ אמר ר' בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל דאם היו צבורין מתחילה ע"כ לא קנה מטעם חצירו דכיון שהראשון נשתמש בה מתחלה לעשות חצירו וא"כ איך יהי' חצירו של השני במה שזה מקנה לו חפציו והוא משתמש בה עכשיו ונעשית חצירו דכיון דלא הוי עדיין חצירו א"כ איך החפץ יקנה לו בזה ולא אמרינן דע"י החפץ נעשית חצירו דבשעה שמניח בה חפציו הוי שלו וע"כ קנה החפץ והוי כמו גיטו וידו באים כאחד דכל שהוא מטעם קנין לא אמרינן דבאים כאחת אבל אם אמר לו צבור וקנה וא"כ התחיל תחילה להכניס החפץ ונשתמש בה תחילה א"כ ממילא הרי החפץ ברשותו דבכל מקום שהוא מהלך או שמשתמש הוי שלו:

[וכל זה תנא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן אמרי' (ד' פ"ד) דחצר השותפים קונים זה מזה ומוקי לה במודד לתוך קופתו ולא אמרינן דקונה מטעם דבשעה שהוא משתמש הוי שלו לגמרי וע"כ מחולקים הכא נמי דלהירושלמי חייב בחצר השותפים דכיון שהראשון נשתמש בו מתחלה בפירות א"כ הוי שלו לגמרי וע"כ חייב על השן והרגל (ואפי' לשיטת הש"ס דילן (ד' מ"ח) אמרי ברשות הוי לי' שן ברשות הניזק ושן ברשו' הניזק חייבת כו' ע"ש אעפ"כ סובר הש"ס דילן דבחצר השותפים פטור על השן והרגל שהם שותפים בכל. משא"כ לשיטת הירושלמי דכיון שהכניס פירות תחילה א"כ הוי כמו חצר הניזק וע"כ חייב על השן והרגל וכמו שביארתי על הא שאמר ר' יוחנן שהשותפים קונים זה מזה בחצר השותפין ודו"ק:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על בבא קמא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה