פרק ד · הלכה ה
קטע ב
שם (ה"ה) חזקי' אמר לצורפה בירושלים מצרפה ביפה בא לחללה בגבולין מחללה ברעה והתנינן בורר היפה שבהן ומחללין עלי' ויבור הרעה ויעשה אותה אמר שני' היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני ועיין בפ"מ ובמראה הפנים שנדחק בזה:
ולי נראה לבאר הירושלמי והוא דבירושלמי סוף (פ"ב דמ"ש) איתא חזקי' אמר כשהוא מחללה מחלל אותה ברעה וכשהוא מחלל עלי' עושה אותה כיפה והתנינן בורר את היפה שבהן ומחלל עלי' ויבור את הרע' ויעשה אותה כיפה אמר ר' יונה אני אומר היא הי' מ"ש מ"מ לא יצתה לחולין א"ר יונה לא נתכוין לעשותה כחולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחלל על הכסף.
ונראה לי שהפי' כך הוא כשהוא מחלל אותה ברעה (פי' אם הוא מחלל אותה על סלע יפה מחללה ברעה ואף דאמרינן בב"מ (ד' נ"ב) ונותנה אותה למעשר שני ואינו חושש שאינה אלא נפש רעה אמר ר"פ ש"מ האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה אעפ"כ כיון דלאו כולי עלמא שקלי לי' והוא מחלל על סלע יפה ע"כ מחללה ברעה וצריך לשלם היתרון סלע יפה מאחר שהוא מיציאה בגבולין מחללה ברעה אבל כשהוא מחלל עלי' מחללה ביפה שאם מצרפה בירושלים מצרפה ביפה ואיפשר שהוא כמו דאמרינן בב"ק (ד' צ"ו) התקינו שיהיו כל המעות יוצאות בירושלים (ועיין תוס' ב"מ (ד' מ"ה) בד"ה ליפלגי בסלעים על סלעים כו' והא דאמר בהגוזל (ד' צ"ז) התקינו שיהא כל המעות יוצאות כו' ועוד שאם הוא מחלל פרוטות על הסלע הרי הסלע שוה בזה יותר במה שאינו צריך לטרוח ולישא הפרוטות. וע"כ כיון שהוא שוה יותר לגבי הפרוטות מפני הטרחא ע"כ הוא מחלל הפרוטות עלי' ביפה וע"ז פריך והא תנינן בורר. את היפה שבהן ומחללין עלי' ויבור את הרעה יעשה אותה כיפה דהא לחזקי' דאמר דלגבי הפרוטות נישום הרעה כיפה מפני ביפה לו בהסלע מפני הטורח וע"כ נישומות כיפה דהא אם מוציאה בירושלים מוציאה ביפה דמאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה וא"כ אמאי תנן בורר את היפה שבהן ומחלל עני' ויבור הרעה ויעשה אותה כיפה אמר ר' יונה אני אומר היא הי' מ"ש וא"ש אין החילול עליו כלום. וכ"ת א"כ צריך בודאי שיעלנה ע"כ אינו חושש שמא היפה היא מעשר שני נמצא מחלל היפה על הרעה (או שצ"ל אני אומר היפה הוא מ"ש) וע"ז מקשה מ"מ לא יצתה לחולין (פי' דהא כבר חילל על המעות של נחושת) וע"ז אמר ר' יונה לא נתכוין לעשותה חולין ברורין פי' מאחר שהוא צריך לחללה אח"כ על הסלעים ע"כ לא נתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דתנינן לא שיקיים כן אלא חוזר ומחלל על הכסף וא"כ כיון שאין החילול על המעות חולין ברורים וא"כ כיון שיש בתוכה סלע של מ"ש ע"כ צריך ליקח היפה דאל"ה הוי כמו שמחלל סלע יפה על סלע רעה
ובזה יתבאר הירושלמי דהכא אלא דהכא קיצר הירושלמי בזה. והכי פירושו חזקי' אמ' בא לצורפה בירושלים מצרפה ביפה (פי' וע"כ כשהוא מחלל עלי' בגבולין נמי מחלל עלי' כמו ביפה(וכמו שביארתי הירושלמי (ספ"ב דמ"ש) וע"ז פריך ויברור הרעה ויעשה אותה (צ"ל כיפה) פי' שיבור הרעה ויעשה אותה כיפה דהא מחלל המעות עליו. ע"ז אומר שני' היא הכא שכבר הוכח בו מעשר שני (פי' כיון שיש בזה סלע שהוא ספק מע"ש וא"כ אם יטול הרעה ויניח היפה א"כ הוי כמו שמחלל סלע יפה על סלע רעה הכא ליכא הנאה דטירחא דהא שניהם סלעים. אך דהכא קיצר הירושלמי בהקושי' שמקשה שם דמ"מ יצתה לחולין דהא כבר חילל על המעות) וע"ז מתרץ שם אמר יונה לא נתכוין לעשותה חולין ברורין תדע לך שהוא כן דהני לא שיקיים כן אלא חוזר ומחללה על הכסף וע"כ כיון דלא הוי חולין ברורין א"כ אינו יכול ליקח הרעה שכבר הוכח בו מ"ש וא"כ שמא היפה הוא סלע של מ"ש ונמצא מחלל היפה על הרעה (והא שאומר אח"כ ונותנה למ"ש ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה הך פיסקא דמתניתין צ"ל תחילה ואח"כ חזקי' אמר בא לצורפה בירושלים וקאי על מתני' דתנן ונותנה למ"ש ואינו חוש שאינה אלא נפש רעה וע"ז אמר חזקי' וכמו שביארתי):
קטע ג
עוד שם ר' יעקב בר זבדי ר' יוחנן משם ר' סימון כל מעשר שני שאין בקרנו שוה פרוטה אין מוסיף חומש ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל מעשר שני שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש אית מתניתא מסייע לדין ואית מתניתא מסייע לדין דהני ממעשרו פרט לפחות משוה פרוטה הדא אמרה עד שיהא בקרנו שוה פרוטה תניי חורן תני ממעשרו חמישיתו פרט לפחו' משוה פרוטה הדא אמר' עד שיהא בחומשו שוה פרוטה אמר רבין בר ממל מתניתא לא כהדין ולא כהדין דתנינא חמשה פרוטות הן ולא תנינן עד שיהא בקרנו שוה פרוטה ותנינן ה' חומשין הן ולא תנינן עד שיהא בחומשו שוה פרוטה וכתב ע"ז הפ"מ במראה הפנים פלוגתא דרב אמי ורב אסי התם (ד' נ"ג) מסקינן כל שאין בחומשו ולא חש לקושי' דלקמן דלא תני במתניתין אלא עיקרי הדינים שהן של פרוטות:
[וא"כ משמע שסובר דהירושלמי פליגי בפלוגתא דפליגי בהש"ס דילן ולי נראה דפליגי בפלוגתא אחרינא ולא כמו הש"ס דילן. דלהירושלמי ושלמי פליגי אי מוסיף חומש אם אין בו שוה פרוטה או אם אין בחומשו ולהש"ס דילן פליגי בזה אם תופס הפדיון וכמו דאמרינן (שם) מיתיבי מ"ש שאין בו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות בשלמא למ"ד אין בחומשו היינו דקתני דיו כו' אלמא דאית ליה פחו' שוה פרוטה אינו תופס פדיונו ובזה נראה לי לבאר הירושלמי (פ"ד דמ"ש) ר' יעקב בר אדא בשם ר' סימי כל מ"ש שאין בקרנו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש ריב"ל אמר כל מ"ש שאין בחומשו שוה פרוטה אינו מוסיף חומש התיב ר' בא בר ממל והא תנינן חמש פרוטות הן וניתני שש על דעתי' דר' סימא וקרנו של מ"ש שוה פרוטה ושבע על דעתי' דר"י וחומשו של מ"ש שוה פרוטה ועוד מן הדא דאמר ר"י כו' בשם ר' יוסי אין קרקע ניקנית בפחות משוה פרוטה ופי' המהרא"פ ועוד מה שאמר שאין הקרקע ליתני ח' ועוד מן הדא מ"ש שאין דמיו ידועים דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הס ע הזה ר"י בשם ר' קריספא כו' בסלע של מ"ש היא מתניתא שלא יהא שם חולין כל שהן והנה פי' מהרא"פ הוא דחוק וע"כ נראה לי דקאמר ועוד מן הדא דאמר ר"י כו' אין קרקע נקנה פחות משוה פרוטה. וא"כ מוכח דאין קנין פחות משוה פרוטה וא"כ ה"נ אין פדיון פחות משו"פ. וא"כ איך פליגי אם מוסיף חומש אלא ודאי דהפלוגתא הוא אם תופס פדיונו אם אין בקרנו שוה פרוטה (והא דלא תני במתניתין איפשר לומר כיון דתנן אין האשה מתקדשת בפחות משו"פ א"כ הוא הדין לענין קרקע נמי וכמו דאמרינן בקדושין (ד' י"ג) כשם שאין אשה ניקנית בפחות משו"פ כך אין קרקע ניקנית בפחו' משו"פ וע"כ לא תפיס לענין מ"ש נמי):
[וע"ז אמר ועוד מן הדא פי' שמזה מוכח דאם אינו שוה פרוטה לא תפיס פד יונו ולא לענין הוספת חומש וע"ז אומר ועוד מן הדא מ"ש שאין דמיו ידועים פי' שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה ר"י כו' ר' קריספא כו' בסלע של מ"ש היא מתניתא שא"א שלא יהא שם חולין כל שהן כצ"ל) פי' וא"כ מוכח דפחות משוה פרוטה לא תפיס פדיונו ע"כ צריך שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעשר שני שאי איפשר שלא יהא בהן חולין כל שהן (והוא דפחות משו"פ לא תפיס פדיונו כלל (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' נ"ג) מ"ש שאין בו שו"פ דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על המטות הראשונות) וכן מסיק בירושלמי שזהו לענין תפיסת הפדיון ולא לענין הוספת חומש ודו"ק: