אור ברסלב

נועם ירושלמי על בבא מציעא

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

קטע ב

שם (ה"ג) האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח כו' ובגמ' רב אמר שיעור הוא ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' הפ"מ רב אמר שיעור הוא שתות למקח דתני במתניתין בדווקא קתני וזהו שיעור של אונאה דאחר שתות של שיווי המקח אזלינן כו' ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא בדווקא והוא הדין לשתות מעות ואף על גב דליכא שתות מקח אונאה יש לו

עוד שם רב אמ' כל הנושא והנותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה תני ר' לוי אונאה פרוטה והאונאה פרוטה (פי' הפ"מ וקס"ד לדין פרוטה קאמר דיש אונאה דהיינו דמתמה הש"ס ואונאה לפרוטה אלא אונאה עצמו מהו כיון דהמקח בפרוטה מהו האונאה דשייכא בה והכי ה"ל למימר האונאה לפרוטות כגון אם מכר לו שוה שש פרוטות בחמש:

עוד שם תני נקנה המקח חוזר לו הונייתו דברי ר' יהודה הנשיא ר' יוחנן אמר בטל מקחו (פי' הפ"מ הני בתוספתא והכי איתא התם מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו חלוק שוה ה' בשש יד לוקח על העליונ' רצה א"ל תן לי סלע כו' רצה אומר לו הילך מעותי ותן לי חלוקי רבי אמר לעולם יד המוכר על העליונה והיינו דקאמר הכא דר' יהודה הנשיא סבר דלעולם נקנה המקח אם המוכ' רוצה ואעפ"י שמכר לו שוה חמש בשש ונתאנה לוקח מחזיר לו הונייתו והמקח קיים. ר' יוחנן פליג דכה"ג בטל מקחו דהוני' בחומש הוא והנה הפ"מ כתב במראה הפנים למאי דפרישית לעיל דר' יוחנן כשמואל דהתם סבירא לי' ולדידי' כי איכא שתות מעות נמי דין אונאה יש לו ולפי"ז צריך לפרש דר' יוחנן לא קאי על גוונא דמתני בתוספתא כמו שהבאתי בפנים אלא אעיקרא דמילתא דר' יהודה הנשיא הוא דפליג דקאמר נקנה מקחו וכו' דמשמע לעולם אפי' יותר על שתות מקח ועל שתות מעות המקח קיים אלא שמחזיר אונאה ע"ז קאמר דאם יש כאן יותר מאונאה מכל צד מקחו בטל כו' ע"ש אך זהו דוחק לומר דלרבי אפי' יותר משתות נמי קנה ומחזיר אונאה ור"י פליג בהא על רבי דיותר משתות מקחו בטל. וע"כ איפשר שיש (ט"ס) והאי ור' יוחנן הוא ר' נתן. והוא הברייתא שהובאה בב"מ פלוגתא דרבי ור' נתן וא"כ צריך לומר שיש ט"ס בירושלמי בפלוגתא דר' יהודה הנשיא ור' נתן וצ"ל כמו דאיתא בש"ס דילן:

וע"כ נראה לי דהא דאמר רב אמר שיעור הוא ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא לא פליגי בהא דפליגי רב ושמואל בב"מ (ד' מ"ט) דאיתמר רב אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות שנינו. אלא דשניהם מודים דשתות מקח שנינו וכמו דאמר ר' יוחנן אח"כ דבטל מקחו והוא משום דשתות מקח שנינו וכמו דתנן בב"מ (ד' מ"ט) שתות למקח:

והא דפליגי רב ור' יוחנן הוא בהא שכתב הרא"ש (פ"ד דב"מ) ויראה דבכל שאר דברים אפי' פחות משתות אסור לאנות את חבירו אם יש בו שוה פרוטה כיון שיודע שאין מקחו שוה כל כך דרחמנא אמר לא תונו בכל דבר שיש בו שיווי ממון הזהירה התורה שלא יאנה את חבירו אלא שאמרו חכמים דעד שהות הוי מחילה לפי שכך דרך מקח וממכר לפי שלוקח והמוכ' יכולין לכוין דמי המקח בצמצום ודרך העולם למחול טעותם עד שתות שאף אם יבוא המתאנה לערער לא ישומו השמאין בשוה כו' ואין מערער ומוחל אבל אם המוכר בקי או אם הלוקח חבר ובקי בערך מקחו יותר מן המוכר אל יאנו זה את זה אם לא שיפרוט חוץ ממטבע כל זמן שלא הגיע לכדי אונאה מותר לכתחילה להוציאה ביפה שגם אחר יקבלנה מידו ביפה ואין בו הפסד כלל או שמא כיון דדרך מקח וממכר בכך דלפעמים הלוקח חפץ במקח והוא מוסיף עליו דמים כו' הילכך עד שתות הוי בכלל דמי מקח ואין כאן שום אונאה כלל כו' וירא שמים יוצא ידי כולם וע"כ נראה לי דפליגי בזה רב ור' יוחנן והוא שאומר רב אמר שיעור הוא (פי' דיש לאונאה שיעור מה"ת דהיינו שתות ואם הוא פחות משתות לא אמרה התורה ע"ז לא תונו). ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' דמן התורה אסור לאנות אה חבירו אפי' פחות משתות אם יש בו שוה פרוטה (וכמו שכתב הרא"ש) אלא דחכמים אמרו דעד שתות הוי מחילה לפי שאין יכולים לצמצם דמי המקח. אבל אם הוא בקי בשיווי החפץ אסור לאנות מה"ת אפילו פחות משתות רק שיש בו שוה פרוטה כמו שכתב הרא"ש:

וע"ז אומר אח"כ רב אמר כל הנושא ונותן במנת שאין לו אונאה יש לו אונאה (פי' שהירושלמי מפרש דהא שאומר כל הנושא והנותן במנת שאין לו עלי אונאה אין הפי' שאומר פ"מ שאין לך עלי אונאה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"א) איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה כו' דאם כן זה הלוי בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה וכמו שאומר בש"ס דילן לימא רב דאמר כר' מאיר ושמואל דאמר כרבי יהודה ואף על גב דהש"סדילן משני אמר לך רב כו' והירושלמי סובר דאין לחלק בהכי וכמו דאמרי' בב"מ (שם) אמר אביי מחוורתא רב א' כר"מ ושמואל דאמר כר' יהודה ועוד דבירושלמי הובא פלוגתא זה בקדושין (פ"ק ה"ב) לענין יעוד ע"מ שלא יהי' עלי' יעודין דברי ר"מ וחכמים אומרים לא עשה ולא כלום כו' ולית לי' לרבנן תנאי איפשר לקיימו בסופו אית לי' תנאי ממון וזה תנאי הגוף ועיין בקדושין (ד' י"ט) וע"כ סובר הירושלמי דדבר שבממון תנאו קיים ועי' בירושל' פ"ק דמכות) והא דקאמר רב כל הנושא והנותן במנת שאין לו אונאה היינו שאין בו אונאה (ואיפשר דצ"ל במנת שאין בו אונאה) וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"ב) ע"מ שאין בו אונאה הרי יש בו אונאה ופירש"י אני מבטיחך שאין בו אונאה ויש בו אונאה והוי גם מקח טעות והירושלמי סובר דאם אמר על מנת שאין בו אונאה היינו שאם יאנה אותו שיחזור לו האונאה דהא הוא רוצה במקחו אלא שהתנה שאם יהא בו אונאה שיחזיר לו וכי תימא הא בלאו תנאי שהות קנה ומחזיר אונאה אך זהו דווקא בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל אם שהא יותר אין צריך להחזיר לו אונאתו וע"כ מתנה עמו שאפי' אם שהא יותר שצריך להחזיר לו אונאתו:

וע"כ מבאר דרב אזיל לטעמי' דרב סובר דיש שיעור ועיקר האונאה שאמרה תורה הוא רק בשתות אבל בפחות מותר לאנות וע"כ אם התנה אותו ע"מ שאין בו אונאה הדין הוא שיש לו אונאה והיינו דווקא אונאה בשתות מפני שאונאה לא הוי אלא אם יש בו שתות אבל לר' יוחנן דאמר דלית לי' שיעורא א"כ הא דאמרה תורה לא תונו אין בזה שיעור וא"כ אמאי קאמר רב דיש לו אונאה משמע שזהו רק שתות אך לדברי רב שאומר דהונאה לא הוי רק שתות והוא מפני שאי איפשר לצמצם במקח שיהי' שוה בצמצום וע"כ אם הוא פחות משתות אין צריך להחזיר אונאתו (ועיין בס' מחנה אפרים בדיני אונאה (ס' י"ז) האומר לחבירו חפץ זה שאני מוכר לך אין בו אונאה ונמצא אונאה פחות משתות מהו וראיתי לרש"י בפ' הזהב (ד' נ"א) באומר לחבירו ע"מ שאין בו אונאה יש בו אונאה שפי' שזה אינו מחילת אונאה אלא תביעת אונאה והוי מקח טעות ואם רצה חוזר בו כדין מקח טעות והנה איכא לספוקי בנידון דידן בתרתי חדא דאיכא לפרושי ולומר דעד כאן לא פירש"י אלא בשהתנה ואמר בלשון תנאי דאז ודאי כל שנמצא שיש בו אונאה המקח בטל אבל לדידן שלא הוציא דבריו בלשון תנאי אלא שאמר לו דע שאין בו אונאה איכא למימר דלא מפני זה יתבטל המקח אלא יחזיר האונאה כדינו ומדברי התוס' בסוגין נראה קצת דלשון ע"מ האמור כאן לאו דווקא אלא שאמר אני מבטיחך שאין בו אונאה המקח בטל לסברת רש"י ועוד איכא לספוקי דדילמא מה זה שאמר אין בו אונאה לאו על פחות משתות התנה דכיון דפחות משתות לא קפדי כו' סתמא דמילתא מתני היינו במידי דרוב בני אדם מקפידים עליהם ואיכא למימר דמה שאמר שאין בו אונאה על שיעור אונאה קאמר דהוי מידי דקפדי בי' כו' עיי"ש שהאריך בזה:

ולפי מה שביארתי לשיטת הירושלמי תלי בפלוגתא דרב ור' יוחנן לענין אם אונאה יש לה שיעור מה"ת או לא דלרב דאמר שיעור הוא א"כ לא הוי בכלל אונאה אלא שתות. ולר' יוחנן דאמר דלית לי' שיעורא א"כ הוי בכלל אונאה אפי' פחות משתות וע"כ מביא הא דרב דע"מ שאין בו אונאה אחר הפלוגתא דרב ור' יוחנן:

וגם בהא שנסתפק אם הוי מקח טעות או שמחזיר לו האונאה יתבאר לקמן דלרב מחזיר לו האונאה ולר"י בטל המקח מעיקרא כמו שיתבאר לקמן

וע"ז אומר תני ר' לוי האונאה פרוטה (פי' שרצה לפשוט מזה דר' יוחנן דאמר אונאה לית לי' שיעורא מה"ת והא דאמרה התורה לא תונו הוא אפי' פחות משתות וע"כ אמר ר' לוי האונאה פרוטה ואמאי לא קאמר דהאונאה היינו שתות ופחות משתות הוי מחילה ואמאי קאמ' האונאה פרוטה וקס"ד דלוי קאמ' לענין התורה שאמרה לא תונו היינו בפרוטה וכמו שכתב הרא"ש דהתורה אמרה לא תונו אם היא שוה פרוטה אפי' בפחות משתות וע"ז קאמר לוי האונאה פרוטה דאילו לרב דאמר שיעור הוא א"כ למאי קאמר לוי האונאה פרוטה והא תלוי בזה אם הוא שתות או פחות משתות וע"ז אומר האונאה לפרוטה פי' שהפי' הוא שאם יש בו שתות אפי' הוא רק בפרוטה נמי הוי אונאה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נה) חמש פרוטות וליתני נמי האונאה פרוטה (ופי' רש"י כגון אם הי' מקחו בשש פרוטות אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות בפחות כו' שהוא מטבע של כסף ועיין ברא"ש וע"ז אומר נמי והאונאה לפרוטה (פי' שאם המקח שוה ששה פרוטות ע"כ האונאה בפרוטה לאפוקי מדרב כהנא שאמר אין אונאה לפרוטות דבעינן דווקא מטבע של כסף) וע"ז אומר אלא אונאה עצמה (פי' שאין ראי' מהא דתני לי' האונאה פרוטה כמו שביארתי וע"כ אומר אלא אונאה עצמה פי' אם יש לה שיעור או לא ועל זה פליג רב ור"י):

וע"ז אומר אח"כ תני נקנה המקח וחוזר לו אונאתו דברי ר' יהודה הנשיא (פי' דקאי על הא דאמר רב תחילה כל הנושא והנותן במנת שאין בו אונא' (כצ"ל) יש לו אונאה וא"כ המקח קיים אלא שצריך להחזיר האונאה דהא הוא רוצה בהמקח אם אין בו אונאה ופחות מכדי אונאה לרב לא נקרא אונאה והא דמחזיר לו אונאתו היינו אפי' ביותר משיראה לתגר או לקרובו ע"ז אומר תני נקנה לו המקח וחוזר לו אונאתו כמו שאמר רב ר' יוחנן אמר בטל מקחו וכמו שפי' רש"י דבמנת שאין בו אונאה (שהפי' הוא דאני מבטיחך שאין בו אונאה ויש בו אונאה והוי גם מקח טעות): ולר' יוחנן שסובר דלית לי' שיעורא וא"כ הוי אונאה אפי' פחות משתות וע"ז אומר דבטל מקחו. וזה קאי אהא דאמר רב תחילה כל הנושא והנותן במנת שאין בו אונאה וכמו שביארתי [והוא כמו שהבאתי תחילה מה שנסתפק בזה המחנה אפרים אם צריך להחזיר האונאה או שהוי מקח טעות ודו"ק ועיין בהג"א על מנת שאין בו אונאה והרי יש בו אונאה מקח טעות הוא אם רצה לחזור יחזור לגמרי לפי' ר"י אבל לפי' רשב"ם קנה ויחזיר:

והנה ראיתי להמחנה אפרים בה' אונאה (ס' י"ז) וכתב ונראה דלפי זה דאפי' פחות משתות אסור להונות אם נתן הדמים ועדיין לא משך יכול הלוקח לחזור ואפילו מי שפרע ליכא גבי' כיון דהמקח נעשה באיסור ועבר על לאו וכמו שכתב הרא"ש דאפילו בפחות משתות עובר על לאו דלא תונו דלפי"ז ימצא מלקות באונאה וצריך לבאר דאמאי לא מקשה על פחות משתות דהוי מחילה או על יותר משתות דהוי ביטול מקח דצריך ללקות על לאו דלא תונו אך דפחות משתות כיון דהוי מחילה כמו השבון וכמו שהארכתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' ה) דכל מחילה שאח"כ הוי במקום תשלומין וא"כ הוי ניתק לעשה וכן ביותר משתות דהוי ביטול מקח א"כ בטלה המכירה וע"כ בודאי דאינו לוקה ואפי' לרבא דאמר בתמורה (ד' ד') כל מילתא דאמ' רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מידי והא דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דווקא אם הא דלא מהני הוא משום שעבר על הלאו אבל אם בלאו"ה לא מהני א"כ לא לקי ועיין בשבת (ד' צ"ד) אחת משלש ר"נ אמר חיוב רב ששת אמר פטור ר"נ אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתא אזלא לה טומאה רב ששת אמר פטור השתא מיהת הא איתא לטומאה אלמא כיון דבלאו"ה לא אהני מעשיו פטור וע"כ כתב המחנה אפרים דאי אמרינן דאפילו פחות משתות אסור להונות אם נתן הדמים ועדיין לא משך יכול הלוקח לחזור ואפי' מי שפרע ליכא גבי' כיון דהמקח נעשה באיסור ועבר על הלאו וכמו שכתב הרא"ש דאפי' פחות משתות עובר על הלאו דלא תונו וא"כ לפי"ז כיון דמדאורייתא הוי המכר קיים א"כ עבר על לאו דלא תונו וכיון שחזר המקח א"כ ילקה. ולי נראה דבזה לא שייך דבמקום איסורא לא תיקנו רבנן דהא אדרבא מדאורייתא המקח קיים ורבנן לא תיקנו אלא שלא יהי' קנין גמור ואוקמוה אמי שפרע א"כ בודאי דאינו יכול לחזור ועוד דבלא"ה כיון שאם לא הי' חוזר הא הוי בהשבה דהא פחות משתות הוי מחילה ומחילה הוי כמו תשלומין וכמו שהארכתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' ה') ואם מחמת שחוזר א"כ דמי להא דאמרינן במכות (ד' נ"ז) מתקיף לה ר זירא והא איכא משכונו של גר (בימים הקדמונים) ומת כו' ומשני התם גברא בר תשלומין הוא ושיעבודא דגר הוא דקא פקע וכתבו שם התוס' דזה התירוץ הוא אי אמרינן דביטלו ולא ביטלו וא"כ לר"י דסבר דלית הוא שיעורא דאפי' פחות משתות אסור להונות ור"י סובר במכות (ד' ט"ו) דביטלו ולא ביטלו וע"כ אינו חייב מלקות]:

ועוד איפשר לומר דהא דאמרינן בירושלמי רב אמר שיעור הוא ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא פליגי בהא דתנן שם אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו אם פחות משתות דהוי מחילה היינו נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו או פחות משתות הוי לאלתר מחילה וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ') איבעי' להו פחות משתות לרבנן לאלתר הוי מחילה או בכדי שיראה לתגר או לקרובו ואם תימצי לומר בכדי שיראה לתגר או לקרובו מאי איכא בין שתות לפחות משתות איכא דאילו שתות ידו על העליונה רצה חוזר רצה קונה ומחזיר אונאה ואילו פחות משתו' קנה ומחזי' אונאה:

וע"כ איפשר לומר דפליגי בזה רב אמר שיעור הוא (פי' דפחות משתות נמי הוי בכדי שיראה לתגר או לקרובו) ר' יוחנן אמר לית הוא שיעורא (פי' דפחות משתות לית לי' שיעורא בכדי שיראה לתגר או לקרובו) רב אמר כל הנושא והנותן במנת שאין לו עליו אונאה יש נו עליו אונאה וא"כ לא הוי רק בפחות משתות: וזהו משום דאזיל לטעמי' דפחות משתות לא הוי מחילה לאלתר אלא בכדי שיראה לתגר או לקרובו וע"כ אם התנה במנת שאין בו אונאה ע"כ אפי' פחות משתות נמי מחזיר אונאה דאלו לשתות אפי' בלא תנאי תנן דמי שהוטל עליו ידו על העליונה אלא ודאי דקאי אפחות משתות וא"כ פחות משתות נמי הוי בכלל אונאה וע"כ בעינן בכדי שיראה לתגר או לקרובו ולא הוי מחילה לאלתר:

וע"ז מביא הא דתני לוי האונאה פרוטה ופשיט מזה והוא דאיךתני לוי האונאה פרוט' דאם פחות משתות אפי' יותר מפרוטה נמי הוי מחילה אלא ודאי דפחות משתות נמי אית לי' שיעורא דכדי שיראה לתגר או לקרובו וע"ז אימר האונאה פרוטה דזהו דווקא מפרוטה ולמעלה תלוי בכדי שיראה לתגר או לקרובו אבל פחות מפרוטה הוי מחילה לאלתר כמו גבי גזל. אבל אם נאמר דפחות משתות הוי נמי מחילה לאלתר א"כ מהו דתני לוי האונאה פרוטה וכך הי' סבור המקשה וע"ז אומר האונאה לפרוטה דמיירי בשתות עצמה והא דקאמר האונאה פרוטה הוא משום דאמרינן בב"מ (ד' נה) וליתני נמי האונאה פרוטה אמר רב כהנא זאת אומרת אין אונאה לפרוטות (פי' דאפי' אם האונאה הוא שתות אעפ"כ בעינן דווקא מטבע של כסף) וע"ז תני לוי האונאה פרוטה אבל לעולם דפחות משתות לית בה שיעורא כלל אלא לאלתר הוי מחילה וע"ז אומר אונאה עצמה מהו (פי' אם פחות משתות הוי נמי בכלל אונאה בעינן דווקא בכדי שיראה לתגר או לקרובו או דלאלתר הוי מחילה):

וע"ז אומר תני נקנה המקח חוזר לו הונאתו דברי ר' יהודה הנשיא וחולק על הש"ס דילן שסובר דרבי הוא דאמר דידו על העליונה רצה אומר תן לי מקחי או תן לי מה שאוניתני. והירוש' סובר דר' יהודה הנשיא סובר דקנה ומחזיר אונאה וא"כ תיקשי מזה לרב שאומר דפחות משתות בעינן נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו וא"כ מהו הנ"מ בין שתות לפחות משתות אלא ודאי דפחות משתות הוי מחילה לאלתר ור' יוחנן אמר בטל מקחו ולפי"ז הי' נראה לי לגרוס ורב אמר בטל מקחו (וצ"ל) לבטל מקחו (פי' אם רוצה המתאנה לבטל המקח כסתמא דמתניתין וא"כ לפי"ז איפשר לומר דפחות משתות בעינן נמי בכדי שיראה לתגר או לקרובו והא דאיכא בין שתות לפחות משתות היינו דבשתות יכול לבטל מקחו ויכול לומר תן לי מקחי:

[ועוד איפשר לומר שרב מתרץ (לפי הגהתי) דהא דתני נקנה המקח חוזר לו הונייתו ומזה הקשה לרב דאמר דשיעור הוא פי' אפי' לפחות שתות נמי בעינן שיראה לתגר או לקרובו וא"כ לדברי ר"י הנשיא לשיטת הירושלמי דמחליף הא דרבי יהודה הנשיא לר' נתן ודר' נתן לר"י הנשיא לפי מה דאיתא בש"ס דילן שאמר דשתות קנה ומחזיר אונאה א"כ מאי איכא בין שתות לפחות משתות ע"ז אומר רב אמר בטל מקחו (פי' דשניהם סברי דבאונאה שתות אם רצה חוזר אלא דפליגי בלוקח ומוכר וכמו דאמרינן בב"מ (ד' נ"א) מי שהוטל עליו ידו על העליונה כו' מני מתניתין לא ר' נתן ולא ר"י הנשיא אי ר' נתן מתניתין קתני רצה וברייתא לא קתני רצה ואי ר"י הנשיא מתניתין קתני לוקח ברייתא קתני מוכר אמר ר' אלעזר אונאה זו איני יודע מי שנאה רבה אמר לעולם ר' נתן היא ותני בברייתא כר' נתן רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ לפי"ז ליכא תנא שסובר דקנה ומחזיר אונאה וא"כ איכא למימר דפחות משתות נמי יש שיעור כדי שיראה לתגר או לקרובו והחילוק הוא בין שתות לפחות משתות דהשתות רצה חוזר ומבטל מקחו אבל פחות משתות הוי מחילה וכל מה שביארתי הוא דלא כמו שכתב הפ"מ דפליגי אם שתות מקח או שתות מעות דשיטת הירושלמי משמע שסובר דשתות מקח הוא אליבא דכ"ע: וכמו שאבאר:

קטע ג

עוד שם בירושלמי כהנא בעי קומי רב בשעה שהמוכר מתאנה מתאנה עד חומש ובשעה שהלוקח מתאנה מתאנה עד שתות [פי' אהא דתנן האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע שתות למקח. וא"כ אם המוכר מתאנה דהיינו אם האונאה הוא ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע והמוכר נתאנה ולא נתן לו רק עשרים כסף וא"כ נתאנה בד' דינרים הוי חומש מהמעות. ואם הלוקח נתאנה נותן לו עוד ד כסף א"כ הוי שתות מהמקח שהוא כ"ד כסף. א"ל הוא והונייתו מצטרפין עד שתות וא"כ המוכר שנתאנה ולא נטל רק עשרים כסף וא"כ אם תצטרף האונאה הוי שתות וזהו שתות מלבר וכן אם נתאנה הלוקח שתות מלגו וכל מקום דהוי שתות הוי אונאה וא"כ חולק על הש"ס דילן דאמרי' בב"מ (ד' מ"ט) לרב דבתר מקח אזלינן חמשה בשתא בטל מקח הוי וכתבו התוס' וא"ת מנא לי' הא דילמא הא נמי הוי שתות מקח דהוי שתות מלבר. וי"ל דמסתמא אית לן למיזל בתר שתות שוה המקח שהאונאה והמעות תלוי' בו אבל לשיטת הירושלמי דאזלינן בתר תרווייהו אי מלגו או מלבר וא"כ הוא דלא כמו דאמרינן בש"ס דילן (ד' מ"ט) כי פליגי שוה חמשא בשיתא ושוה שבעה בשיתא לשמואל דאמר בתר מעות אזלינן אידי ואידי אונאה הוי לרב דאמר בתר מקח אזלינן חמשא בשיתא בטול מקח הוי שוה שבעה בשיתא מחילה הוי והוא משו' דסובר דאזיל בתר מקח הוא שתות מלגו דווקא וע"כ אמרי' דלרב דאמר בתר מקח אזלינן שוה חמשה בשיתא ביטול מקח הוי ושוה שבעה בשיתא מחילה הוי חבל לשיטת הירושלמי דאמר הוא והונאתו מצטרפין לשתות וא"כ שוה חמשה בשיתא אזלינן בתר שתות מלבר והוא והונייתו מצטרפין ושוה שבעה בשיתא הוי האונאה מלגו ח"כ בשניהם הוי האונאה וא"כ חולק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן וא"כ הוא דלא כמו שפי' הפ"מ דלרב דאמר דשיעור הוא היינו דווקא שתות מקח ור' יוחנן אמר לית הוא שיעורא דאזלינן נמי בתר שתות מעות דלשיטת הירושלמי דסובר רב דאזלינן בתר מלגיו ומלבר א"כ ליכא נ"מ]:

עוד שם מכר לו שוה חמשה בששה יכול מימר לי' חד דינר איגרבת סב דינרך. אמר ר' זירא יכול מימר לי' לית אקרי דיהון ברייתא אמרין פלוני איגחך. ואית דבעי מימר יכול מימר לי' לית הוא יקרי מלבוש בחמש' דינרים ר' יוחנן ור' אלעזר ור' הושעי' אמרי מה טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרים על דהות דחיק לי' יהבי אשתא דינרין סב דידך והב דידי:

ונראה דלא מיבעי' לי' רק אי אמרינן דמי שהוטל עליו ידו על העליונה דאי אמרינן דשתות קנה ומחזיר אונאה לא הוי קשי' שיחזיר לו עד פחות משתות וכמו דאיתא בב"ב (ד' צה) ת"ש האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמאי ליהדר עד פחות משתות ש"מ כל היכא דבעי לאהדורי כולי' מהדר הכי השתא התם מעיקרא שוה בשוה אמר לו כו' שתות ידיעה ולא מחיל כו' וע"ז לא קשי' לי דכיון דצריך להחזיר בשתות ע"כ מחזיר את כולו וכמו דאיתא (שם ד' צד) ת"ש דתני רבין בר ר"נ לא את המותר בלבד הוא דמחזיר אלא מחזיר לו את כל הרבעין כולן וכן איתא לקמן בירושלמי (פ"ז דב"ב ה"ג) הכא את מר הגוזל והכא את מר לא את הרובע בלבד מחזיר לו אלא את כל המות' אמר מכיון שאת מוציאו לפחות מחבל (צ"ל אם חסר ואם יתר) מחזירו את למדה בחבל (פי' כיון שהוא יות' מרובע וצרי להחזיר) את מוציאו למדה בחבל וצרי' להחזי' לו כולן והא דאומר מכר לו שוה חמשה בששה יכול מימר לי' חד דינר איגרבת סב דידך והוא כמו דתנן במתניתין מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאניתני וע"ז מקשה דמפני מה יכול לומר לו תן לי מעותי דהא יכול המוכר לומר לו חד דינר איגרבת סב דינריך וע"כ יהי' קונה ומחזיר לו אונאה א"ר זירא יכול מימר לי' לית אקרי דיהון ברייתא אמרין פליגי איגחך (פי' שישחקו עליו על מה שנתאנה תחילה) ואית דבעי מימר יכול מימר לי' לית היא יקרי מלבוש בחמשה דינרין (פי' שהוא רוצה דווקא מלבוש של ששה דינרין) ר' יוחנן ור' אלעזר ור' הושעי' אמרי מה טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הוי מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין על דהות דחיק לי' יהבי אשתא דינרין סב דידך והב דידי:

ונראה לי דהא דאמר טעמא דאהן תני' ידע אנא דלא הוית מיקמתי טבא (פי' שלא רצה תחילה ליקח את הבגד ולקח אותו רק מפני שהי' דחיק וע"כ כיון שראה שנתאנה ע"כ אינו רוצה ליקח הבגד הזה וע"כ קאמר טעמא דאהן תני' (פי' זהו התנא שסובר דמי שהוטל עליו ידו על העליונה ואמאי לא יקנה ויחזיר לו אונאתו) ע"כ אומר ידע אנא דלא הוית מוקמי טבא כו' וע"כ הוא רוצה דווקא בגד ששוה ששה דינרין

עוד נראה לי דהא דקאמרי טעמא דהדין תני' היינו שהם מפרשים הא דתנן מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאניתני זהו דווקא בלוקח שנתאנה אבל לא במוכר כמו דאמרינן בב"מ (ד' נ' ושם) מני מתניתין לא ר' נתן ולא ר' יהודה הנשיא אי ר' נתן מתניתין קתני רצה וברייתא לא קתני רצה (ופירש"י מתניתין קתני רצה דידו על העליונה ברייתא בדר' נתן לא קתני רצה אלא ע"כ קנה ומחזיר לו אונאה) אי ר"י הנשיא מתניתין קתני לוקח וברייתא תני מוכר כו' רבה אמר לעולם ר' נתן היא והני נמי בברייתא רצה ופי' רש"י ותני נמי בברייתא בדר' נתן ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ הפלוגתא הוא רק בלוקח ומוכר וא"כ הא דתנן במתניתין מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מקחי או תן לי מה שאניתני היינו דווקא בלוקח והכי טעמא דאהין תני' וכן משמע בש"ס דילן בב"מ (ד' נ"א) דאמרי' שם רבא אמר לעולם ר"י הנשיא היא ומאי דשייר במתניתין קא מחרש בברייתא אלמא דבלוקח איפשר לומר יותר כמו דאמרינן כל מי שהוטל עליו ידו על העליונה ועיין במהר"ם מה שכתב על פירש"י שם ולפי"ז איפשר לומר הא דמשנינן לעיל שזהו התירוץ על רבי דשתות קנה ומחזיר אונאה אלא דידו על העליונה ופליג בלוקח ומוכר וכמו דאמר רבה אמר לעולם ר' נתן היא ותני נמי בברייתא רצה ופירש"י דר' נתן רצה ובלוקח ומוכר הוא דפליגי וא"כ לפי"ז איפשר דגרסינן לעיל ר' יוחנן דע"כ אמר ר' יוחנן ור"א ור' הושעי' אמרי טעמא דאהן תני' (פי' מה שמחלק בין לוקח ומוכר הוא משו' דאמ' ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין כו' וע"כ סובר הדין תנא וכן מתניתין דקאמרה לוקח דווקא הואמשום דאמר ידע אנא דלא הות מיקמתי טבא אלא חמשה דינרין וע"כ קסבר האי תנא דדוקא בלוקח ולא במוכר:

קטע ד

עוד שם מכר לו שוה חמשה בששה לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מזה תמן תנינן ארבע מידות במוכרין מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' אמר ר' יוסי בר בון ותייא כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע:

וכתב הפ"מ בהא נראה דפליג על מימרא דרב חסדא בב"ב (ד' פ"ג) דקאמר דכשהוקר אח"כ הלוקח יכול לחזור בו ולא המוכר משום דא"ל אלו לא אוניתן מעיקרא לא הוית מצית הדרית בך השתא דאוניהן כו' ותנא תונא יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר כו' מאי קמל"ן מתניתין היא אי ממתני' הוי אמינא דילמא דרב חסדא תרוייהו מצי הדרי בהו כו' וא"כ הירושלמי חולק על הש"ס דילן דהא אמר ר' יוחנן דמכר לו שוה חמשה בששה ולא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע ר"י ב"א ר"א בשם ר"י כשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה א"כ פליג על רב חסדא:

והנה הפ"מ הביא מה שכתב הרמב"ן והאריך בזה דגם פירש דמאי דקאמר לא הספיק לישא וליתן עד שהוקיר משבע שהפי' הוא שלא משך עיי"ש במה שהאריך שם הרמב"ן בענין שתות מקח ושתות מעות:

ולי נראה לפרש דהא דקאמר לא הספיק לישא וליתן אין הפירוש שלא משך דמאי נ"מ דאם משך הוא לענין קנין גמור ואם לא מכך הוי במי שפרע אלא דקאמר לא הספיק לישא וליתן הוא משים דהי ושלמי לטעמי' שאמר מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכמו שביארתי ע"ז אמר לא הספיק לישא וליתן (פי' שהוא כמו דאיתא בסנהדרין (ד' ל"ד) אמר רב לא שנו אלא בשעת משא ומתן כו' וכן בירושלמי (פ"ד דסנהדרין ה"ד) ריב"ח אמר אפי' מחוסרין במשא ומתן וע"ז אומר שלא הספיק לישא וליתן (פי' שלא נשא ונתן עם המוכר) מהו רוצה אם הוא רוצה לבטל המקח או שרוצה שיהי' קונה ואחזיר אונאה והוא שאם הי' אומר הלוקח שרוצה לבטל המקח א"כ המקח בטל מיד וכן אם הי' אומר שרוצה שיהי' קונה ומחזיר לו אונאה א"כ מקנה המקח מיד:

וע"ז לא אמר ר' יוחנן כשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה וכמו שביארתי לעיל דשיטת הירושלמי הוא דבשתות ידו על העליונה ולא שקנה ומחזיר אונאה ור' יהודה הנשיא ור' נתן בלוקח ומוכר הוא דפליגי או שהפי' הוא שלא נשא ונתן דהיינו שלא הראה לתגר או לקרובו (ועי' תוס' ב"מ (ד' נ') ד"ה אמ' רבא כו' ורבא אית לי' שפיר דרב חסדא כו' כיון שהוקר בכ"י שיראה כו' ודו"ק) וע"ז קאמר ר"י דכשם שבטל מאצל זה כך בטל מאצל זה:

וע"ז אומר תמן תנינן ארבע מדות כו' מכר לו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו כו' וע"ז משני א"ר יוסי ב"ר בין ותיי' כהדין תנא הנישא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע אבל מ"מ יש בו משום מחוסר אמנה וע"כ אין מי שלא נתאנה יכול לחזור דאע"ג דהמקח בטל מאצל זה אעפ"כ כיון שהמוכר לא נתאנה לא יוכל לחזור דבדברים יש בהם משו' מחוסרי אמנה וההיא מתני' סוברת דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אבל ר' יוחנן סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה (ודלא כשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט)] וכמו דאמרינן לעיל ר"י ב"ז ר"א בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו (ושיטת הירושלמי דפליגי אליבא דר' יוחנן דאמר שם דר' יעקב בר אידי ר' אבהו בשם ר' יוחנן טבעת אין בה משום עירבון כל הנושא והנותן בדברים אן מוסרין אותו למי שפרע ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר אמר בשעה שאמרה צריך לומר כו' וא"כ לשיטת הירוש' דר' יעקב בר אידי אמר דאין מוסרין אותו למי שפרע משמע דבדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמו דמשני הכא ותיי' כהן תנא הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע משמע דבדברים יש בהם משו' מחוסרי אמנה ור' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן דאמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו פליג אהא דר' יעקב בר אידי וע"כ נראה לי לגרוס הכא ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן ולא ר' יעקב בר אידי דר' יעקב בר אידי סובר דר' יוחנן דבדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה:

והנה שיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט) יש חילוק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וא"כ הי' איפשר לתרץ הני תרי מימרי אליבא דר' יוחנן דבמתנה מרובה אין בהם משום מחוסרי אמנה ובמתנה מועטת יש בהם משום מחוסרי אמנה וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' מ"ט) דפריך ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר רבב"ח אמר ר' יוחנן האומר לחבירו מתנה אני נותן לך יכול לחזור בו פשיטה אלא מותר לחזור בו אמר ר"פ ומודה ר' יוחנן במתנה מועטת כו' אבל הירושלמי אינו מחלק בהכי וע"כ סובר ר' יעקב בר זבדי אליבא דר' יוחנן דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וע"כ משני דמתניתין דתנן ד' מדות במוכרין דהיו חיטין יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר היינו משום דמתניתין סוברת דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ כיון דלא נתאנה המוכר אף שהוקר אח"כ אעפ"כ אינו יכול לחזור משום מחוסרי אמנה אבל הש"ס דילן סובר לפי שיטה הבעל המאור דבתרי תרעי אין בהם משום מחוסרי אמנה (וא"כ לא מצי לשנויי דהטעם דמתניתין משום מחוסרי אמנה) וע"כ קאמר רב חסדא דלוקח יכול לחזור בו ולא מוכר משום דאמר לו אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך השתא דאוניתן מצית הדרת בך וע"ז פריך מאי קמל"ן מתניתין היא ומשני משום דה"א רע רע יאמר הקונה.

[ואפשר לומר דהא דלא מחלק הירושלמי בין תרי תרעי לחד תרעא וכמו שהוכחתי לעיל מהירושלמי (סוף שביעית) הוא משום דלא מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת ג"כ אבל לשיטת הש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת מחלק נמי בין תרי תרעי לחד תרעא והבעה"מ לא סבר להא שכתבו התוס' בב"מ (ד' מ"ט) בד"ה מודה ר' יוחנן במתנה מועטת ויוקר הוי כמו מתנה מועטת והבעה"מ סובר דהוי כמו מתנה מרובה וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דמחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת אבל לא לשיטת הירושלמי דלא מחלק בין מתנה מרובה למתנה מועטת וע"כ סובר דלמאן שסובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ע"כ אפי' אם נתייקר דהוי תרי תרעי נמי יש בו משום מחוסרי אמנה ודו"ק]:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה