אור ברסלב

נועם ירושלמי על בבא מציעא

פרק ד · הלכה ב

הלכה א

קטע ב

שם (ה"ב) כיצד משך ממנו פירות כו' אמר ר' חנינא הלכה כר"ש ולא אמרין לה לכל אפין [ואיפשר לומר דסובר דהלכה כר"ש דמדאורייתא מעות קונות ות"ק סובר דמשיכה קונה מד אורייתא וכמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ז) בשלמא לריש לקיש היינו דאיכא בין ר"ש לרבנן (פי' דרבנן סברי דמשיכה קונה מדאורייתא ור"ש סובר דמשיכה קונה מדרבנן ומשום שמא יאמר נשרפו חיטיך בעלי'). וע"ז אומר אמר ר' חנינא הלכה כר"ש ולא אמרין לה לכל אפי (פי' דהלכה כר"ש דמדאורייתא מעות קונות ומשיכה קונה מדרבנן אבל לא לכל אפין דר"ש סבר דלא תיקנו משיכה אלא במוכרין ולא בלוקח ובזה אין הלכה כר"ש אלא כת"ק דשניהם יכולים לחזור ואע"ג דהלכה כר"ש דמשיכה הוי דרבנן אעפ"כ כדרך שתיקנו משיכה במוכרין כך תיקנו משיכה בלקוחות וכמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ז):

ועוד איפשר לומר הא דקאמר הלכה כר"ש ולאו לכל אפין היינו לענין דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דהא אמרינן בב"מ (ד' מ"ח) ר' שמעון אומר אעפ"י שאמרו טלית קונה דינר זהב ואין דינר זהב קינה טלית מ"מ כר הלכה אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול כו' והנושא והנותן בדברים נא קנה והחוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו כי' וא"כ סובר ר"ש דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ובזה אין הלכה כר"ש שר' חנינא סובר כרב דאמרי' בב"מ (ד' מ"ט) דאיתמר רב אמר דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה וכמו שיתבאר לקמן]:

קטע ד

שם ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר אמר בשעה שאמר צריך לומר בדעת גמורה מבתר כן אין חזר בי' חזר בי' (כצ"ל) ובשביעית גריס לה הקושי' שהקשה ר' יוסי לר' יעקב וההן לאו צדק ומשני בשעה שאמר הין צדק הוי) הדא דתימר בעני (צ"ל בעשיר) אבל בעשיר (ט"ס וצ"ל בעני) נעשה נדר רב מפקד לשמשי' אימת דנימר לך תתן מתנה כו' אין הוי מסכן הב לי' מיד ואין עתיר אימליך בי תניינות:

והנה בסוף שביעית איתא בירושלמי שם על הא דאמר ר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו ע"ז אומר שם פליגא דרב אומר כי אמר לבני ביתו ליתן מתנה כו' לינה חוזר בו מתניתא פליגא על רב אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה ברה"ר או בחצר שאינה של שניהם ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו ברשות המוכר לא קנה עד שיגביה או עד שימשוך את הכל מרשות הבעלים ברשות זה שהיו מופקדים אצלו לא קנה עד שיזכה בהן או עד שישכיר לו את מקומן (והוא ברייתא בב"ב ד' פ"ה עיי"ש) מה עבד לה רב כאן שהעמידו עמו כאן שלא העמידו וקשה דמאי מייתי ראי' מהך ברייתא דאימתי אמרו מטלטלין כו' דהא התם בקנין גמור מיירי וא"כ מאי קא מקשה לרב דאמר דמתנה מועטת אינו חוזר והא הכא אין בזה רק משו' אין רוח חכמים נוחה הימנו אבל לא הוי קנין שלא יוכל לחזור בו ויהי' מחוייב עפ"י הדין לקיים המקח:

ע"כ נראה לי לבאר כמו שביארתי בספרי עמק יהושע טל מה שהקשה המחנה אפרים בה' צדקה (ס"ג) דהא הולך לאו כזכי דמי כמו דאיתא בגיטין (ד' ל"ב ואמאי אמרי' דהילך כזכי דמי בצדקה ותירץ ע"ז המחנה אפרים דכיון שנתחייב כו' ליתן לעני ה"ז זוכה לעניים כמו דהולך בחוב כזכי דמי. ויש לי להביא ראיה לזה מהירושלמי (פ"ד דמ"ש) בעי קומי ר' מנא אף לענין מתנה (פי' אם אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו) א"ל תמן התורה זיכתה אותה בגיטה הוא עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ועוד מן הדא דר' יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו קם ר' יוסי עם ר' יעקב בר זבדי א"ל והיינו הין צדק אמרי בשעה שאמר הין צדק הי' (ופירשתי שם דבמתנה לא הוי הולך כזכי אעפ"י שעשאו האחר לשליח דהא יכול לחזור בדיבורו ולא הוי כחוב משמע דבצדקה שאינו יכול לחזור בו דמי לחוב דה"ל הולך כזכי כמו דאמרינן בספ"ק דגיטין (ד' י"ד):

ובזה יתבאר הכא ג"כ דתני בברייתא דברשות המופקדין אצלו לא קנה עד שיזכה בהן ובש"ס דילן בב"ב (ד' פ"ה) א תא עד שיקבל עליו כו' וע"כ פרי' בירושלמי לרב דאמר שבמתנ' מועטת אינו יכול לחזור א"כ אמאי תני עד שיזכה או שישכיר את מקומו הא כיון שיאמר נו הן הוי כזכי דהא כיון דבמתנה מועטת אינו יכול לחזור א"כ הוי הן כזכי (וכמו דאמרינן דהולך כזכי בעני דכיון שאינו יכול לחזור הוי כחוב וע"כ הולך כזכי וא"כ בהן נמי וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' י"ב) ועוד פי' ר"ת דשיחרור עבד הוי כעין מלוה דאמרינן בה הן והולך כזכי אע"ג דבמתנה לא הוי כזכי דשיחרור אי לאו דעבד נייח נפשי' לא הוי משחרר לי' משום הכי חשיב כחוב דאמר תן כזכי וע"ז אמר כאן בשהעמידו עמו כאן בשלא העמידו עמו והוא שרוצה לתרץ דבאמת אית לי' לרב דמתנה מועטת יכול לחזור בו והא דקאמר אי אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר היינו דווקא כשהעמידו עמו ומשום מעמד שלשתן וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דשבועות ה"ה) גבי הא דחנוני על פנקסו כו' הדא דתימר בלא השמידו עמו אבל העמידו עמו אין בעה"ב חייב כלום והוא מחמת מעמר שלשתן כמו דאמרינן בגיטין (ד' י"ג) אבל לעולם דרב סובר דבמתנה מועטת יכול לחזור בו:

וע"ז אומר אח"כ רב פליג דרב אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנ' כו' (והוא ט"ס וצ"ל] אח"כ תדע לך כו' וכן הגיה הגר"א והוא שאומר תדע לך חד בר נש אפקיד עירבון על מילחיא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כל ערבונו (והוא ט"ס וצ"ל) כדי ערבונו (וכן הגיה הגר"א) או ימסור למי שפרע מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר (פי' שמביא ראי' דהא דאמר רב דאי אמר לבני ביתו ליתן מתנה שאינו חוזר הוא כשהעמידו עמו ומשום מעמד שלשתן דאי איפשר שיהי' משום מתנה מועטת דהא חד בר נש אפקיד עירבון ע"ג מילחא ויקרת אהא לגבי' רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע וא"כ מוכח מזה דבמתנה מועטת מותר לחזור דאל"ה איך אמר שיקנה לו כנגד ערבונו אבל לא יותר ואם יש בדברים משום מתנה מועטת א"כ אינו יכול לחזור בו אפי' יותר מכדי ערבונו וכה"ג אמרינן בש"ס דילן בב"מ (ד' מט) רב כהנא יהב לי' זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא אתא לקמי' דרב א"ל במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברים נינהו ודברי' אין בהם משום מחוסרי אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה:

והכי נמי פשיט הירושלמי מהאי עובדא ורק דבירושלמי הוא קצת באופן אחר) וקאמר תדע לך (פי' דרב סובר דבדברים לית בהן משום מחוסרי אמנה דחד אפקיד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע וא"כ מוכח מזה דיותר מכדי ערבונו מותר לחזור וא"כ מוכח שסובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה) וע"ז מקשה מחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה לינה חוזר בו וא"כ קשה דא"כ צריך לתרץ כמו שתירץ מתחילה דכאן כשהעמידו עמו והוי כמו מעמד שלשתן דהוי קנין כאן בשלא העמידו עמו מותר לחזור דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה: וע"ז משני בירושלמי תמן למידת הדין ומה דרב נהג למדת חסידות (פי' דחוזר מתירוצא קמא דרב מיירי בשהעמידו עמו דא"כ למה א"ר על עצמו שאינו חוזר הא אי הוי משום מעמד שלשתן א"כ הוי קנין גמור אלא תמן למידת הדין ומה דרב כו' למידת חסידות):

[והנה מהירושלמי הזה מוכח שסובר דלא כשיטת בעה"מ והרא"ש דבתרי תרעי אין בהם משום מחוסרי אמנה דא"כ איך פשיט הירושלמי תדע לך חד בר נש אפקד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן כל ערבונו או ימסור אותו למי שפרע (פי' וא"כ מוכח מזה דרב סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה) וע"ז אומר מיחלפא שיטתיה דרב תמן הוא אמר כד אנא אמר לבני ביתי ליתן מתנה כו' לינה חוזר בו וא"כ מוכח מזה דרב סובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה וא"כ לשיטת בעה"מ לא קשה דהא הבעה"מ סובר דבתרי תרעי לית בה משום מחוסרי אמנה והביאו הרא"ש והא דקאמרי' בב"מ (ד' מ"ט) רב כהנא יהב לי' זוזי אכיתנא כו' אתא לקמי' דרב אמר במאי דנקיטת זוזי הב להו ואידך דברי' נינהו ודברי' אין בהם משו' מחוסר אמנה דאיתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה פי' הבעה"מ דלא תלי' בהכי דכיון דתרי תרעי נינהו א"כ אפי' למאן דאמר דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אעפ"כ מותר לחזור והא דקאמר דאיתמר לאו דווקא ובמקצת ספרים גרים איתמר:

ולפי מה שביארתי הירו' דקאמר תדע לך חד בר נש אפקיד עירבון על מילחא ויקרת אתא לגבי רב א"ל או יתן לו כדי ערבונו או ימסור אותו למי שפרע ומוכח מזה דרב סובר דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ומקשה מזה דמיחלפא שיטתי' דרב תמן הוא אמר כד אמר לבני ביתי ליתן מתנה כו' לינה חוזר בי' ואמאי לא משני כיון דיקרת א"כ הוי תרי תרעי ובתרי תרעי לית בי' משום מחוסרי אמנה אלא ודאי דשיטת הירושלמי דמאן דסובר דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אפי' בתרי תרעי נמי יש בהם משום מחוסרי אמנה דלא כהבעה"מ והרא"ש אך שהם פירשו לשיטת הש"ס דילן ובסמוך יתבאר שמחולקים בזה הש"ס דילן עם הירושלמי כמו שיתבאר):

קטע ה

עוד שם ר"י יהיב דינרין לקרובי' על משח יקר משח אתא שאל לר' ינאי א"ל מדבר תורה מעות קונין ולמה אין קונין שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלי' ר' שמואל בר סוסרטאי בשם ר' אבהו אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן ר' יצחק מקשה מה אנן קיימין אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו ואי לא קנו לו מעותיו של זה נשרפו והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד:

והנה בספרי נועם ירושלמי בעירובין (פ"ז) ביארתי שם (שיש ט"ס בכאן ונתחלפו השורות וכצ"ל) ר' יצחק מקשה מה אנן קיימין כו' (פי' שמקשה כמו שהקשו התוס' בעירובין (ד' פ"א) דמהו הפעולה שתיקנו שלא יהיו מעות קינות שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלי' הא יכול המוכר לומר נשרפו מעותיך בעלי') וע"ז אמר ר' יצחק מקשי מה אנן קיימין (פי' מהו הפעולה של התקנה) אם בשקנו לו מעותיו שלו נשרפו (ונראה לי שהוא ט"ס וצ"ל) אין שלו נשרפו (פי' שיאמ' לבעל המעות נשרפו חיטיך בעלי') ואם בשלא קנו לו מעותיו של זה נשרפו (פי' דא"כ יאמר המוכר שלא קנו לו מעותיו שלך נשרפו א"כ בין כך ובין כך של לוקח נשרף ובכאן (צ"ל) ר' שמואל בר סוסרטאי בשם ר' אבהו אם אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן והוא כמו שתירצו התוס' בעירובין (ד' פ"א) דמעות נוח לשומרן ואין טורח בהצלתם. וע"כ לא מהימן אם יאמר לו נשרפו מעותיך בעלי' וע"ז משני ר' אבהו דבחיטים אם אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן (פי' אבל במעות אינו נאמן)]:

ובזה נראה לי לבאר הא דאמר אח"כ ר' סימון בשם ריב"ל בר נש דיהב לחברי' עשרה דינרין א"ל אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא כרי מהדין כרמא אסור מה בין כרם לבית ביתאינו מצוי ליפול כרם מצוי ליפול. וצריך לבאר דמהו השייכות להא דאמר מתחילה ובפ' איזהו נשך ה"ל לאתויי ע"כ נראה לי דמייתי הך דר' סימון כו' להביא ראי' שים חילוק בין כרם ובין בית דבית מצוי ליפול והכא נמי יש חילוק בין חיטים למעות דבחיטים נאמן לומר נשרפו חיטיך בעלי' ומעות ששומרן אינו מצוי ליפול בדליקה והוא ראי' להא דמשני ר' שמואל בשם ר' אבהו דאם אמר לו נשרפו חיטיך בעלי' נאמן

קטע ו

עוד שם אמר ר' יוסי את ש"מ בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום בהון מאה גרבין מכיון ששלח יד בהם צריך להעמיד לו מקחו (עיין במראה הפנים מה שהביא מה שכתב בשיטה מקובצת מה שכתב הרמב"ן והוא דוחק דהא כבר אמר דמעות קונות למי שפרע):

וע"כ הי' נראה לי (שיש ט"ס וחילוף השורות וצ"ל אחר הא דרשב"ל) דאמרי' שם רשב"ל אומ' או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך אתה צריך משיכה ואי את צריך משיכה מיד העובד כוכבים על דעתי' דרשב"ל לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע א"ר יוסי ב"ר בון ותייא כהדין תנאה דתני הנושא ונותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע והוא כמו דאמרינן בב"מ (ד' מ"ז) תנן אבל אמרו מי שפרע כו' אי אמרת בשלמא מעות קונות משום הכי קאי באבל אלא אי אמרת מעות כו' אמאי קאי באבל משום דברים ובדברים מי קאי באבל והתני' ר' שמעון אומר כו' דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל וע"ז אומ' הירושלמי על דעתי' דרשב"ל לאיזה דבר מוסרין אותו למי שפרע (פי' כיון דאית לי' דמדאורייתא משיכה קונה). וע"ז משני ותייא כהדין תנאה דתני' הנושא והנותן בדברים אין מוסרין אותו למי שפרע (פי' אבל יש בהם משים מחוסרי אמנה וע"כ אי איכא בהדיי' מעות קאי באבל). וא"כ הכל משום דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה והנה בחו"מ (ס' ר"ט) האריכו בזה האחרונים אם מקנה לו במעות דבר שלא בא לעולם אעפ"י דלא קנה אך לענין אם קנה והוא חוזר בו אם מוסרין אותו למי שפרע. וע"כ נראה לי דלשיטת הירושלמי דלר' יוחנן הא דקאי באבל הוא משו' דמדאוריית' מעות קונות ולא משום דברים וכמו שביארתי דלשיטת הירושלמי דאמר ר' יעקב בר זבדי כו' אמר ליתן מהנה לחבירו וביקש לחזור חוזר בו וא"כ בדברים ליכא משו' מחוסרי אמנה והא דקאי באבל הוא רק משום דהוא קנין דאורייתא אבל לר"ל דהכל משום דברים אלא דדברים ואיכא בהדיי' מעות קאי באבל אבל בדברים בלא מעות לא קאי באבל. וא"כ אם הקנה לו אפי' דבר שלא בא לעולם במעות והוא קנה אח"כ ע"כ כיון דאיכא מעות ודברים צריך להעמיד לו מקחו ואם לאו קאי במי שפרע אפי' בדבר שלא בא לעולם ועיין בב"ב (ד' ס"ט) א"ל ארעא דיקלא חזינא אי אית לי' דיקלי יהיב לי' הרי דיקלי ואי לית לי' זבין לי' תרי דיקלי ופירשב"ם יקנה לצורכו שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה כו' אע"ג דהוי דבר שלב"ל אף עפ"כ צריך משום מחוסרי אמנה.

וע"ז אומ' אח"כ (לפי הגהתי) אמר ר' יוסי את שמע מינה בר נש דיהיב לחברי' עשרה דינרין א"ל במנת דתיקום לי בהון מאה גרבי (פי' שצריך לקנות עוד ואינו תחת ידו) ע"ז אומר מכיון ששלח ידו בהן צריך להעמיד לו מקחו והוא משום דברים ומעות ע"ז אומר מכיון ששלח ידו דהינו שקנה דכל זמן שלא קנה אין לו לקנות רק אם קנה חייב להעמיד לו וא"כ לפי"ז יהי' נ"מ בין ר' יוחנן לר"ל לענין מי שפרע (ועיין רש"י (בב"מ ד' מ"ח) ונפקא מינה לענין קידושי אשה דלר' יוחנן הוי קידושין דמדאורייתא מעות קונות ודידי' הוא וע"כ הוי קידושין אך יש מהפוסקים שחלקו על זה דכיון דחכמים תיקנו דמשיכיה קונה א"כ אף מדאורייתא לא הוי קידושין ועיין בב"מ (דף מ"ח) אבל מידי אחריתא דמחוסר משיכה לא מעל עד דמשך משמע דלר' יוחנן מעל משום דמדאורייתא מעות קונות. אך איפשר לומר משום דמדאורייתא מותר להשתמש באותן המעות ע"כ מעל ועיין בב"מ (ד' מ"ג) בתוס' שם ובב"ק (ד' ע"ט) בד"ה תיקנו משיכה בשומרין ולפי מה שביארתי לשי' הירו' יש נ"מ לענין מי שפרע (אך יש עוד נ"מ לענין משיכה בעובדי כוכבים אי קונה או לא ועיין בבכורות (ד' י"ג) ואפשר דמדר"ל שמעינן לר"י נמי דלענין מי שפרע הוא אפי' בדשלב"ל נמי]:

תוכן העניינים

נועם ירושלמי על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה