אור ברסלב

נאות יעקב חלק ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי

סימן יד

סימן יג

קדשה בשטר ונמצא פסול מאחד מהדברים הפוסלים אותו ויש בנייר שוה פרוטה או אין בנייר ש"פ מה דינו ומה משפטו:

עיקרא דהאי מלתא נלמד מההיא דאמרי' בפ' האיש מקדש (דף מ"ח ע"א) נימא כתנאי התקדשי לי בשטר ר"מ אומר אינה מקודשת ור"א אומר מקודשת וחכמים אומרים שמין את הנייר אם יש בו שוה פרוטה מקודשת האי שטר היכי דמי אילימא שט"ח דאחרים קשיא דר"מ אר"מ אלא בשט"ח דידה ובמקדש במלוה קמפלגי ומשני אר"נ בר יצחק הכא במ"ע כגון דקדשה בשטר שאין עליו עדים ור"מ לטעמיה דאמר ע"ח כרתי ור"א לטעמיה דאמר ע"מ כרתי ורבנן מספקא להו אי כר"א אי כר"מ הלכך שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת ע"כ. ולכאורה נראה דלרבנן אף דבתחלה לא פי' שתתקדש מדין שטר או מדין כסף אלא נתנו סתם ואמר לה התקדשי לי בשטר זה כל ששמוהו אח"כ ויש בו שוה פרוטה מקודשת מדין כסף אף שהשטר פסול מצד עצמו והיינו טעמא דסתמא דמלתא כל שלא פירש שתתקדש בתורת שטר דוקא אמרינן דדעתו לקדשה בכל מאי דאפשר בשטר זה דאם השטר כשר תתקדש מדין שטר ואם הוא פסול תתקדש מדין כסף וכן נראה מדברי רש"י שכתב וז"ל מספקא להו אי כר"מ אי כר"א וסבירא להו דדעתא נמי אניירא הלכך שמין וכו'. ולפי פי' זה נראה בעיני דלא גרסי' בהא דרבנן ואם לאו א"מ אלא וחכמים אומרים שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת ובאין שוה מידי לא איירי משום דמספקא להו בההיא אי כר"מ אי כר"א והשתא ביש בו הוא דאתו לאפלוגי דאם יש בו ש"פ מקודשת בתורת כסף דדעתייהו נמי אנייר עכ"ל דודאי כוונת רש"י ז"ל מפורשת היא דה"ט דדעתייהו לניירא שאם לא תוכל להתקדש בשטר תתקדש מתורת כסף

והנה מדברי רש"י ז"ל נראה דר"מ פליג בזה דלר"מ אפילו יש בנייר ש"פ אינה מקודשת דכיון שקדשה בתורת שטר מתחלה לאו דעתייהו אניירא וכ"כ התוס' ז"ל בד"ה שמין וכו' יע"ש וי"ל דלפי שיטה זאת אמאי הוצרך תלמודא לומר דרבנן מספקא להו אי כר"מ אי כר"א נימא דרבנן בשיטת ר"מ קיימי דע"ח כרתי ואם יש בנייר ש"פ איכא בינייהו. ונ"ל דלפי מ"ש רש"י ז"ל דלא גרסי' במלתייהו דרבנן ואם לאו אינה מקודשת וכן כתבו התוס' ז"ל בד"ה ורבנן א"ש דלא מצינו למימר דרבנן פשיטא להו דע"ח כרתי דא"כ אמאי לא איירי באין בו ש"פ לומר דאינה מקודשת הואיל ומצינן למטעי בדבריהם דמאי דלא אמרו באין בו ש"פ מידי הוא משום דמספקא להו אי כר"מ אי כר"א כמו שהוא אחר האמת:

אמנם ראיתי להריטב"א בחי' דלא ניחא ליה בהכי וס"ל מדלא מוקי התלמודא פלוגתייהו דר"מ ורבנן דאם יש בנייר ש"פ ש"מ דאם יש בנייר ש"פ כ"ע לא פליגי דודאי מקודשת דדעתייהו נמי אניירא ואפילו ר"מ מודה נמי דהא מלתא דמסתבר הוא שדעתו במאי דאפשר וכתב עוד שם דמאי דלא איירי בה ר"מ משום דלא שכיחא דהיהוי ביה ש"פ תדע דהא רבנן דמתני' דלעיל דאמרי א"מ ולא אמרי' שמין את הניייר וליכא למקשי דרבנן אדרבנן אלא ודאי דלעיל לא איירי בה דלא שכיח וכיון דאמרי מלתא פסיקתא בענין החוב שא"מ לא איירי בדין הנייר אבל הכא דלא מצו למימר דין ברור בקדושי החוב לא סגיא דלא איירו בקדושי הנייר עכ"ל ודבריו אינן מובנין במאי דהכריח דמשום דלא שכיח לא איירי ביה ר"מ דאל"כ תקשי לן דרבנן אדרבנן דהא לפי מאי דס"ד דתלמודא לומר דבשט"ח דאחרים פליגי נמי הכא עכ"צ לומר דרבנן דהכא לאו רבנן דהתם נינהו דאל"כ עדיפא מינה תקשי לן דהתם פשיט להו לרבנן דא"מ והכא מספקא להו דהא ודאי לפי הס"ד צ"ל נמי דרבנן מספקא להו בענין החוב כמו שנראה מפשט דברי הריטב"א איך שיהיה נמצינו דדעת הריטב"א לומר דדין זה דדעתייהו אניירא אפילו ר"מ מודה בו וכן דעת הרשב"א בחי' יע"ש וכן דעת הרמב"ן בחי' ובסוף דבריו כתב לענין הלכה ומכאן אתה למד לכל מי שמקדש בשטר והוא פסול שאם הנייר ש"פ מקודשת יע"ש:

ולענין הלכה לא נפקא לן מידי דבין הכי ובין הכי ודאי קיימא לן כרבנן דרבים נינהו והרי"ף ז"ל בפ"ק דקדושין הביא הירושלמי וז"ל הדא דתימא בשטר שאין בו ש"פ אבל אם יש בו ש"פ כסף הוא עכ"ל וכתב הר"ן ז"ל שם וז"ל ועוד נראה לי שכתבו ללמדנו למקדש בשטר ופסול מדין שטר כגון שנכתב שלא לשמה שאם הוא ש"פ מהני מדין כסף דבקדושי שטר דעתייהו נמי אנייר והכי מוכח בפרק האומר דתניא וחכמים אומרים שמין את הנייר וכו' עכ"ל וי"ל דמעיקרא לא ניחא ליה להר"ן לומר דללמד השטר לא בעי ש"פ הביא הרי"ף הירושלמי מפני דזו היא בידינו מהברייתא השנויה בגמ' כתב לה על הנייר וכו' אעפ"י שאין בו ש"פ ולבסוף איך ניחא ליה לומר דבא ללמד דהמקדש בשטר דעתייהו אניירא כיון דהא נמי הוא בידינו מהברייתא השנויא בהאומר דלכולהו אוקמתי דמוקי תלמו' הקם לרבנן מיהא המקדש בשטר דעתייהו אניירא וי"ל דאי לאו הירושלמי הוה אמינא דלכ"ע לאו דעתייהו אניירא ומאי דקאמרי רבנן שמין את הנייר הכי קאמרי דבאין בו ש"פ לא מצי איירי ביה משום דמספקא להו ואין בידם לומר בפשיטות אלא שאם קדשה בתורת שטר אם ירצה לקיים הקדושין בעודו השטר ביד האשה שמין את הנייר ואם יש בו ש"פ יתרצו ביניהם לגמור הקדושין בתורת כסף ובכן היא מקודשת ולא אתו רבנן לאשמועינן מידי כי אם לאפוקי מדר"מ דאיהו פשיטא ליה דע"ח כרתי וא"מ דלדידהו מספקא להו וס"מ דיינינן לה וכיוצא לזה כתבו התוס' בפ"ק דקדושין (דף ה' ע"ב) ד"ה ורב יוסף וז"ל תימא דלקמן בפ"ב תניא שמין את הנייר וכו' ומשמע שמין את הנייר אחר הקדושין ואע"ג דמתחלת שומת הנייר לא היתה ידועה וי"ל דללישנא דבכל דהו נמי פליגי ה"ק ואם רוצה לקדשה בשטר שמין את הנייר מתחלה אם יש בו ש"פ מקודשת כלומר אם שמוהו מתחלה לאפוקי ממ"ד מקו' אעפ"י שאין בו ש"פ מטעם שטר עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דללישנא דבכל דהו פליגי לר"י מאי דקאמרי רבנן שמין את הנייר היינו שיקדשנה בפירוש בתורת כסף וא"כ כיון דלר"י כונת רבנן הכי ולא אתו לאשמועינן הך דינא דדעתייהו אניירא מאן לימא לן דרבה דפליג עליה ס"ל דרבנן הך דינא אתו לאשמועינן הרי כלל זה בידינו שלא לאפושי פלוגתא ואפשר דלרבה ללישנא בתרא ולכ"ע ללישנא קמא לא אתו רבנן לאשמועינן הך דינא כי אם דאתו למימר דאין בידם להכריח לא כמר ולא כמר באין בו ש"פ מה דינו להתקדש בתורת שטר אלא שאם נתרצה לגמור הקדושין כנודע לו דהשטר יש בו ספק פיסול שתתקדש מתורת כסף שמין את הנייר ואם יש בו ש"פ מקו' ולאפוקי מסברא זו הביא הרי"ף דברי הירושלמי ללמוד הך דינא דדעתייהו אניירא דמפורש יוצא מדברי הירושלמי הנז' דין זה כמבואר לעומד ברברי הירושלמי במקומו וכמו שכתבנו לעיל (סי' א') יע"ש נמצא דלענין דינא דעת הרי"ף והר"ן ז"ל לפסוק דין זה דהמקדש בשטר דעתיה אניירא וכן כתב הטור בסימן ל"ב משם הרמ"ה וז"ל וכתב עוד שאעפ"י שהשטר פסול לקדש בו שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת ואם אין בו ש"פ הוי ספק קדושין עכ"ל ואע"ג דמרן הב"י ז"ל נסתפק שם בכונת דבריו כבר כתב הרב בעל לחם משנה ז"ל בפ"ג מהלכות אישות דאין להסתפק כלל כמו שנראה מתוך סוגיין יע"ש ומדבריו למדנו עוד דאפילו בשטר שאין בו ש"פ דעתייהו נמי אניירא והיא ס"מ מתורת כסף שמא ש"פ במדי וי"ל על זה מההיא דאמרי' בכתובות (דף מ"ד ע"א) אר"א המקדש במלוה ובעל על תנאי ובעל ד"ה צריכה הימנו גט א"ר אמי המקדש בפחות מש"פ ובעל צריכה הימנו גט בהא הוא דלא טעי אבל בהנך טעי ע"כ נראה משם דלכ"ע המקדש בפחות משוה פרוטה לא טעי דאדם יודע דאין קדושיו תופסין בפחות מש"פ והנה כי כן מאין לנו לומר במקדש בפחות משוה פרוטה דדעתיה נמי אניירא בשלמא בשיש בו שוה פרוטה שפיר א"ל דמעיקרא אסקי אדעתייהו דלמא ימצא השטר פסול ויהבי דעתייהו בנייר הואיל ויש בו שוה פרוטה ומקודשת לגמרי אבל באין בו שוה פרוטה כיון דלא טעו אינשי בכך איך אפשר דיהבי דעתייהו אנייר כיון דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה ואף אם נאמר דאדם יודע דהמקדש בפחות מש"פ חיישי' שמא ש"פ במדי והויא ספק מקוד' אפשר לומר דדוקא ביש בו ש"פ ס"ל לרבנן הכי דמסתמא אומדנא דמוכח דהבא לקדש בשטר ויש ב' קנינין לפניו וב' שוין דבב' מקו' גמורה הוי אמרינן מסתמא יהיב דעתיה אב' אבל כשאין בו פרוטה דאיכא מ"ד דהויא ס"מ מן התורה ואיכא מ"ד דלא הוי אלא קדושין דרבנן שמא שוה פרוטה במדי כמו שמפורש בא"ה (סי' ל"א) דנמצא כפי זה דאין קנין השטר שוה לקנין הכסף מאין לנו לומר דמסתמא יהיב דעתיה אניירא דאדרבא אומדנא דמוכח הוא דרוצה לקדשה קדושין ודאי ולא ניחא ליה בקדושי ספק או קדושין דרבנן דהא ודאי סברא הוא דקפדי אינשי בכך שרוצים קדושין גמורים ולא קדושי ספק או דרבנן וכמו שעלה ונסתפק מהר"י רוזאניס ז"ל בפ"ז מהלכות אישות דין כ' דהעושה שליח לקדש לו אשה וביד השליח לקדשה קדושין גמורין וקדשה קדושי ספק או קדושין דרבנן דאפשר לומר דהוי שינוי בשליחות וא"מ יע"ש:

והנה מדברי הריטב"א והרשב"א הנז' לעיל דס"ל דאפי' ר"מ מודה בדין זה נראה דלדידהו אם אין בנייר שוה פרוטה אינה מקו' כלל דאל"כ היכי קאמר ר"מ אינה מקודשת הא אפילו דר"מ לא איירי כשיש בו ש"פ דלא שכיח מ"מ בסתם שטר שאין בו ש"פ מקוד' מס' שמא שוה במדי ודוחק לומר דא"מ גמורה קאמר והרמב"ם השמיט דין זה דאם השטר פסול דדעתייהו אניירא ולא ידעתי למה אבל נראה פשוט דאם אין בו ש"פ ס"ל להרמב"ם דלא שייך דין זה דאל"כ איך כתב בפ"ה מה' אישות דין ה' שאם כתבו שלא לשמה או של"מ אינה מקודשת כלל ואמאי תיהוי ס"מ מתורת כסף. וראיתי בשלטי הגבורים כתב בשם ריא"ז וז"ל ואם יש בנייר ש"פ כתבו שלא לשמה או שלא מדעתה הוי זו הלכה מסופקת והולכים בה להחמיר עכ"ל ודבריו תמוהים דהא כיון דיש בנייר ש"פ מקודשת גמורה היא מדין כסף דהא קי"ל דדעתייהו אניירא ולעד"נ דטעות סופר נפל בדבריו וצ"ל ואם אין בו ש"פ והכי דייק דאל"כ אפילו יש בנייר ש"פ הוי ס' מקודשת הו"ל לאשמועינן דלאו דעתייהו אניירא וראיתי בס' דינא דחיי בה' קדושין (דף ט"ו ע"א) שהגיה בדברי ריא"ז הנז' כאשר הרואה יראה בדבריו ולע"ד דבריו אינם מובנים כלל והעיקר כמ"ש:

אמור מעתה דדין זה פשוט דאם השטר פסול ויש בנייר ש"פ מקודשת מדין כסף ודע דלאו דוקא בנמצא השטר פסול דה"ה נמי אם קדשה בשטר ואמר לה התקדשי לי לאחר ל' יום דקי"ל דצריך שיהיה השטר קיים בעת חלות הקדושין כל שיש בו ש"פ מקודשת מדין כסף אפילו אין השטר קיים וכמ"ש הרשב"א והר"ן בר"פ האומר יע"ש והנה אחר שהוכחנו דלכ"ע דינא הכי צריך ליתן טעם כעיקר לדין דלכאורה נראה מלתא בלא טעמא דאף אם נאמר דדין זה אינו אלא באומר התקדשי לי בשטר זה סתם דכיון דסתם דבריו ולא פי' ואמר התקדשי לי בשטר זה בתורת שטר גלי דעתיה דב' קנינין לפניו כסף ושטר ודעתו לקדש במאי דאפשר משניהם מ"מ כתיבת השטר עצמו מוכיח מתוכו דדעתיה לקדש בשטר ולא בכסף דאל"כ למה טרח וכתב שטר יכול על מגן בהיות שבידו לקדשה מתורת כסף בנייר עצמו בלא כתיבה והכי אמרינן בפ' המגרש עלה דמתני' גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ר"י אומר ודין וכו' ואמרינן התם ובהא פליגי דרבנן סברי ידים שאינן מוכיחות הוויין ידים ואע"ג דלא כתב לה ודין מוכחא מלתא דבהאי גיטא קא מגרשה ור"י סבר ידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים וטעמא דכתב לה ודין דמוכחא מלתא דבהאי גיטא קא מגרשה אבל לא כתב לה ודין אמרי' בדבור גירשה ושטרא ראיה בעלמא הוא ע"כ. והריטב"א בחי' לקדושין בסוגיין דידים שאינן מוכיחות דאיתא התם ד"ה ע"ב כתב דה"ה במקדש בשטר דבעינן דלכתוב ודין לר"י יע"ש אמור מעתה דלפ"ז הך דינא דשמין את הנייר נחזי אנן כמאן אתיא דאי כרבנן דהתם א"כ איך אפשר לומר דדעתייהו אניירא כיון דמוכחא מלתא דבתורת שטר דעתו לקדשה ולא בתורת כסף מדטרח וכתב לה שטר בכל דיניו ולא נתן בידה נייר חלק שתתקדש מתורת כסף דהו"ל כמפרש שתתקדש מתורת שטר ואי כר"י הא לר"י בש"ק נמי בעינן שיכתוב ודין וכו' וא"כ איך אפשר לומר דדעתייהו אניירא כיון דבפירוש אתמר בתוך השטר דבתורת שטר מקדשה וצ"ל דלכ"ע ליכא הוכחה גמורה דבתורת שטר ניחא ליה ולא מתורת כסף דאי משום דטרח וכתב לה שטר וכתב בו ודין וכו' אפשר לומר דכונתו היה לקדש בתורת שטר מאיזה סיבה מ"מ בשעת נתינה כיון שנתן עיניו לקדשה אנן סהדי דיהיב דעתיה שמא השטר פסול ומימר אמר תתקדש במאי דאפשר כיון דבשעת הנתינה נמי לא פירש שתתקדש מתורת שטר:

הן אמת די"ל ע"ז מההיא דאמרינן בפ"ק דמציעא (דף י' ע"א) גבי הא דאמר ר"ל ד' אמות של אדם קונות לו ופריך ממתני' דפאה דקתני נפלה לו עליה מעבירין אותו הימנה ומשני כיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני בארבע אמות לא ניחא ליה דלקני דמוכח מכאן דכל דגילה דעתו לקנות בנפילה אמרי' דעיקר קנין ד"א ואין דעתו לקנות מדין ד"א כלל ואמאי נימא כיון דנתן עיניו לזכות מימר אמר אזכה למאי דאפשר מכח נפילה זאת ולעולם כונתו היה לזכות מדין ארבע אמות ואם לאו מחמת נפילה ומחמת שנסתפק לו מחמת נפילה ומחמת שנסתפק לו אם יזכה מדין ארבע אמות נפל עליו כדאמרינן הכא דלעולם כוונתו לקדש במאי דאפשר אף דגילה דעתו דבשטר ניחא ליה וכן י"ל ממ"ש ה"ה משם הרשב"א ז"ל בפ"ג מה' מכירה דין ג' וז"ל וכתב הרשב"א ז"ל היתה עומדת בר"ה ולא אמר לו מוכר מידי ואזל לוקח ומשך ל"ק עד שימשכנה כדינא מר"ה לסמטא אע"ג דנקנית במסירה בר"ה דמסירה אינה צריכה שימסור מיד ליד אפ"ה כיון שהתחיל למשוך כבר גלי דעתיה שאינו רוצה לקנות במסירה אלא במשיכה עכ"ל. וק' דמאן לימא לן דמשום דהתחיל למשוך גלה בדעתו שאינה רוצה לקנות במסירה אפשר דדעתו היה לקנות במאי דאפשר מצד הדין אי משום מסירה וכן י"ל מההיא דאמרי' בפ' חזקת הבתים (דף כ"ד ע"א) אמר שמואל האי מאן דפסק דקלא אדעתא דדקלא קני אדעתא דחינתא ל"ק ה"ד שקל מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדקלא כולו מחד גיסא אדעתא דחיותא ופירש רשב"ם ז"ל ומיהו בלקיטת הענפים מתכוון הוא להחזיק בדקל ולקנותו בחזקה זו ול"ק דאף ע"ג דממילא מהני לדקל כיון דאינו מכוון לתקן הקרקע וכו' לא הויא חזקה וכמחזי' שלא מדעת לקנות דמי עכ"ל ואמאי נימא דכיון דנתן עיניו לזכות מימר אמר אזכה במאי דאפשר לפי הדין וכמו כן י"ל מההיא דאמרי' בפ' מי שמת (דף קנ"ב) אתמר מתנת ש"מ שכתוב בה קנין שמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה ע"כ ואם איתא אמאי לא נאמר דכיון דנתן עיניו ליתן מימר אמר שיזכה במאי דאפשר ולעולם אין דעתו לעקור קנין ש"מ:

והנח מרן הב"י בח"מ (סי' רס"ח) כתב משם הר"ן ז"ל שכתב גבי ההיא דפ"ק דמציעא דאמרי' דכיון דנפל גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני וכו' וז"ל איכא מ"ד דדוקא בקנין דרבנן משום דהוי כאומר אי אפשי בתקנת חכמים דשומעין לו אבל בקניו' דאוריי' אע"ג דגלי דעתיה קנה כיון דמ"מ מכוין לזכות הוא אבל הרשב"א ז"ל כתב דה"ה בקניות דאורייתא אבל הרא"ה חולק בדבר וס"ל דאפי' בקניות דרבנן קנה דכיון דר"פ פריק תיובתי' בפרוקא אחרינא שבקינן האי סברא לגמרי עכ"ל. ולע"ד אפשר לומר דלמ"ד בקניות דאורייתא אע"ג דגלי דעתיה קנה וה"ט דכיון דרוצה לקנות לאו כל כמיניה לברות קנין לעצמו ולעקור קנין תורה דה"ה הכא בנדון דש"ק דאפילו גילה דעתו בשעת נתינה ואמר התקדשי בתורת שטר מקו' בנייר מדין כסף דכיון דרוצה לקדש לאו כל כמיניה לעקור דבר מן התורה לומר שלא תתקדש מדין כסף בלא שום טעם אלא דיש לדחות דשאני הכא דאפשר דמה שאינו רוצה לקדש מדין כסף הוא מטעם שהאשה מקפדת על עצמה להתקדש מדין כסף בנייר בעלמא דחציפא לה מלתא דבשלמא אם מקדש לה מדין שטר כיון דלא נחתי אדעתא דהנאת ממון שפיר מתקדש' אבל אם תתקדש מדין הנאת ממון לא ניחא לה בהאי פורתא דחציפותא הוא לגבה וכל כי האי בידה להקפי' כמו שיש בידה שלא להתקדש מדין כסף בשוה פרוטה דוקא עד שיהיה דבר הראוי לה:

איברא דאגב אורחין תמיה לי ס' זאת כמ"ד דבקניות דאורייתא אע"ג דגלי דעתיה קרא מההיא דחזקת הבתים הנז"ל דמאן דפסק דקלא אדעתא דדקלא קנה אדעתא דחיותא לא קנה ואם איתא אמאי ל"ק כיון דקנין חזקה מדאורייתא והוא רוצה לקנות ואף שמתכוין אדעתא דחיותא בלא כונתו תקני ליה חזקתו ולס' הרא"ה שהביא הר"ן והיא ס' הרמב"ם והרי"ף והרא"ש כמ"ש מרן הב"י שם דס"ל דאפילו בקניות דרבנן קנה י"ל מההיא דמתנת ש"מ שכתוב בה קנין דל"ק ואם איתא דאפי' בקניות דרבנן קנה הכא אמאי לא קנה כיון דרוצה בקיום המתנה דאף על גב דבלי דעתיה דבקנין ניחא ליה דלקני לאו כל כמיניה:

תוכן העניינים

נאות יעקב חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה