נאות יעקב חלק ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
סימן יב
כתב שני שטרות ונתן בידה ואמר לח התקדשי באחת היום וכאחד לאחר שאגרשך מה דינו ומה משפטו:
דין זה מפורש יוצא לענין קדושי כסף בקדושין בפרק האומר (סב.) עלה דאמר רבי יוחנן כל שבידו לאו מחוסר מעשה דמי, ופריך אלא הא דאמר רבי אושעיא הנותן פרוטה לאשתו וא"ל הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך א"מ הכי נמי לר"י דהוו קדושין, ומשני נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה, ופריך ותפשוט דבעי ר"א הנותן ב' פרוטות לאשה באחת אמר התקדשי לי היום ובאחת אמר לה התקדשי לי לאחר שאגרשך תפשוט דלא הוי קדושין, ומשני דלמא כי היכי דתפיס קדושי השתא תפסי נמי אח"כ ע"כ:
הנה פשטא דסוגיין משמע דבעיין דר' אושעיא לא אפשטא ובכן כשיגרש אותה תהיה ס' מקודשת מחמת פרוטה ב', אמנם הרמב"ם בפ"ז מהלכות אישות כתב וז"ל, הנותן ב' פרוטות לאשה ואמר לה הרי את מקודשת לי היום באחת ובאחת לאחר שאגרשך הרי זו מקודשת וכשיגרש אותה תהיה מקו' עד שיגרש אותה פעם ב' מן קדושי פרוטה ב' עכ"ל. נראה מדבריו בהדיא דס"ל דבעיין איפשטא וכשיגרשנה הויא מקו' גמורה, וכתבו ה"ה והר"ן ז"ל בשם הרשב"א דה"ט דבעיין דר' אושעיא אפשטא לן מדוכתא אחריתי דאמרינן בפרק אעפ"י גבי מקדיש מעשה ידי אשתו ומי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמיה קדיש מתקיף לה ר' ינאי אלמא לא אילו האומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדוש מי לא קדשה מתקיף לה ר' ירמיה מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידה לגרש את עצמה אלמא כל שבידו להקדיש עכשיו חייל לקמיה אעפ"י שיבא זמן בנתיים שלא יהא ראוי להקדיש ואף כאן כיון דב' רוצים עכשיו בכך ובידם הוא שתתקדש מעכשיו דלעולם אעפ"י שכשיתן לה הגט לא תהא ברשותו להתקדש לו כיון שביד ב' עכשיו שתתקדש לעולם אפילו קדושין דלאחר גירושין מהני:
וכתב הר"ן ז"ל ע"ז וז"ל ואני חוכך להחמיר ולו' דלא אפשטא בעיא דר"א מההיא דפרק אעפ"י דהתם ה"ט שכיון שבידו להקדישה עכשיו יכול הוא ג"כ להקדישה לאחר זמן לפי שאותו הקדש עצמו בהוא מקדיש לאחר זמן אף מעכשיו יכול הוא להקדישו מה שאין כן בקדושי אשה שאותה קדושה שניה אי אפשר שתח"ל עכשיו שהרי היא מתקדשת קדושה ראשונה דבבת אחת נותן ב' פרוטות הללו עכ"ל:
ונראה לע"ד דאם נתן ב' פרוטות לאשה ואמר לה בא' התקדשי לפ' היום ובאחת התקדשי לי לאחר שימות או שיגרשך פ' ואותו פ' עשהו שליח לזה הנותן לקדשה לו וגם האשה גלתה דעתה בעת נתינת הקדושין שמתרצית להתקדש עצמה היום למי שירצה השליח לעצמו או למשלחו דלכ"ע אף לדעת הר"ן ודעמיה דסברי דבעיא דר"א לא אפשטא בכי ה"ג מקודשת לב' כשיגרשנה או ימות הא' כיון דביד השליח לקדשה מעכשיו ולעולם לעצמו ונוהג במשלחו מנהג רמאות כיון שהאשה רצויה בכך ואעפ"י שיבא זמן בינתים שאינו יכול לקדשה ש"ד דומיא דההיא דאעפ"י שהביא הרשב"א ז"ל ודא ודא אחת היא כיון דבכי האי גוונא קדושין הב' של ב' שמקדש לאחר זמן אותה קדושה עצמה יכול לקדש מעכשיו. ולדעתי דעת הדיוט יש להביא ראיה עוד מההיא דאמרינן פרק יש נוחלין (דף קל"ז) דאייתי שם תלמודא הא דתניא נכסי לך ואחריך לפ' ואחריו לפ' מת א' קנה ב' מת ב' קנה ג' מת ב' בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי א' ומוקי תלמודא דהך ברייתא אתיא כרשב"ג דאמר אין לב' אלא מה שמשייר הא' דאחריך שאני וגופא ופירי נתן לא' כל ימי חייו וקי"ל הכי וכמו שמפורש בדברי הפוסקים הלא בספרתם יע"ש ובכן מפורש יוצא דכל שבידו להקנות מעכשיו יכול להקנות לאחר זמן אעפ"י שיבא זמן בנתים שלא יהא ראוי להקנות דאל"כ איך מצי להקנות לב' אחריו של א' כיון שיש זמן בנתים כל ימי חייו של ראשון שהקנה לו גוף ופירי שאינו ראוי להקנות לב' אם לא שנאמר דה"ט דכיון דבידו להקנות לב' מעכשיו ולבטל מתנת הא' כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי:
אשר עפ"י זה יש לתמוה לדעת הרשב"א דמשוה בעיא דר"א לההיא דפרק אעפ"י דא"כ בסוגיין דקדושין ובסוגיין דנדרים (דף ל') דקא מהדר תלמודא למפשט לבעיא דר"א ולא אשכח אמאי לא פשיט לה תלמודא מהך ברייתא מפורשת דנכסי לך ואחריך לפ' וכו' והר"ן ז"ל בסוגיין דנדרים כתב על דברי הרשב"א הנז' וז"ל וכתב א"כ אמאי לא פשטינן לה מהתם י"ל בההיא ר' אילא הוא דקאמר לה מסברא דנפשיה ור' ירמיה לא ידע לה ומש"ה מבעיא ליה דלא מצי למפשטיה ממתני' או ממתנית' עכ"ל. ודברים אינם מובנים דהא ר' ירמי' גופיה איהו דקא מותיב לר' אילא מי דמי שדה זו שאני מוכר השתא בידיה הוא וכו' הן בסוגיין דאעפ"י ובפ' בתרא דנדרים (דף פ"ו) דנראה בהדיא דאיהו שמיע ליה כלומר ס"ל דכל שבידו אף דמ"מ זמן בנתים ש"ד ולפי דברי הרשב"א איך לא שת לבו ר' ירמיה אף לזאת למפשט מינה ואולי הר"ן ז"ל גרסא אחרת היתה אתו ולא גריס ר' ירמיה לא בסוגיין דאעפ"י ולא בפ' בתרא דנדרים:
והנה בעיקר הדין יש לחקור דנהי דלענין דינא נוכל לומר דחלין ב' הקדושין הואיל ובידם השתא להתקדש לעולם מ"מ כיון דכשיגרשנה מיד בלי הפסק חוזרת להתקדש ולא היתה בה שעות ליהוות את עצמה א"כ אעיקרא דמלתא אין הגירושין גירושין דהא בעי' ויצאה והיתה שתהיה ראויה מחמת הגט להוות את עצמה למי שלא היתה ראויה להוות את עצמה מקדמת דנא מסיבה היותה אשת איש וכדאמרינן בפרק המגרש עלה דבעא רבא מר"נ חוץ מקדושי קטן מהו מי אמרינן השתא מיהא לאו בת הויה הוא א"ד אתי לכלל הויה א"ל תניתוה קטנה מתגרשת בקדושי אביה ואמאי והא בעי' ויצאה והיתה וליכא אלא אתיא לכלל הויה ה"נ אתי לכלל הויה ע"כ הרי דמשוה הש"ס אינה ראויה להוות את עצמה מחמת שיור הבעל לשאינה ראויה להוות את עצמה מחמת דבר אחר דמעכבה לה שלא בשיור הבעל ומשו"ה כיון דקטנה ראויה להוות את עצמה קרינן בה כיון דאתיא לכלל הויה ה"ה באומר חוץ מפ' קטן דחשיב שיור ומינה ילפינן דכל דבר דלא חשיב שיור אם שיהיה מחמת שיור הבעל אם בכי האי גוונא מחמת עצמה בלא שיור הבעל אינה ראויה להוות א"ע לא קרינן ויצאה והיתה וא"כ בנ"ד דכשיגרשנה מיד קדושין תופסין בה לא קרינן בה ויצאה והיתה דלא דמי לקטנה דאתיא לכלל הויה דשאני התם דאינה מחוסרת מעשה דזמן ממילא קא אתי לא כן הכא דאף דאיכא זמן שתבא לכלל הויה מחמת גירושין אלו כשיגרשנה פעם ב' ושפיר גירושין הא' אתיוה לכלל הויה שאם לא היו הגירושין הא' לא היו גירושין הב' מתירין לה מ"מ לכשתהיה ראויה להויה היא מ"מ שיגרשנה פעם ב' ונהי דאם גילה המגרש דעתו שרצונו לגרשה לגמרי ובשעה שצוה לכתוב גט א' ההוא אמר שרוצה לכתוב גט ב' מיד בזה אחר זה לגרשה נמי מקדושי פרוטה ב' וכן עשה כאשר זמם ותיכף שנתן גט הא' נכתב גט ב' ונתן בידה וגרשה לגמרי דבכה"ג ש"ד כיון דבשעת גירושין הא' בודאי להתגרש פעם ב' קיימא ובידו לגרשה ובכן אתיא לכלל הויה קרינן בה ולקטנה דמיא אבל אם גרשה פעם א' סתם ואגלאי מלתא אח"כ שעמדה נשואה עמו עוד זמן מה דבכה"ג אפשר שכשגרשה לא היתה בדעתו כי אם לגרשה מקדושין הא' כדי להפחידה וכיוצא ולא היה בדעתו לרחקה לגמרי כמו שנראה לבסוף בהא ודאי כיון דבשעת גירושין א' לא קיימא להתגרש גירושין ב' וקי"ל סתם אשה לאו לגירושין קיימא כדאמרינן בריש מס' זבחים לא חשיב אתיא לכלל הויה כמו קטנה שהרי בסוגיין דהמגרש אבעיא לן עוד חוץ מן הנולדים מהו השתא מיהא לא אתייליד או"ד לאתיילודי קיימי ולא אפשטא ופסקו הפוסקים דהוי ס' מגורשת הרי הנולדים לאתיילודי קיימי ובכן אתו לכלל הויה משום דהוו מ"מ לא חשיב שיור וכ"ש דסתם אשה לא לגירושין קיימא כיון דבשעת הגירושין ראשונים לא קיימא להתגרש פעם ב' לא קרינן ויצאה והיתה דאלת"ה בנולדים נמי אמאי לא פשיטא ליה לתלמודא דחשיב שיור ואף דבנולדים קי"ל דהוי ספיקא בנ"ד נמי להוי ספיקא אי בכה"ג קרינן בה ויצאה והיתה ובכן אף אם יגרשנה פעם ב' מקדושי פרוטה ב' כל שלא גירשה ב' פעמים בזאח"ז מהב' פרוטות מיד הויא ס' מגורשת דדלמא גירושין לא הועילו ובכן לא חלו קדושין הב' ועדיין בחזקת קדושין הא' קיימא וכשיגרשנה פ"ב כמו כן נמי לא הוו גירושין וא"כ איך כתב הרמב"ם ז"ל דכשיגרשנה הרי היא מקודשת עד שיגרש פעם ב' דמשמע דבגירושין ב' היא מותרת לגמרי ולא חלק בין עבר זמן בנתים ללא עבר דבכל גוונא מגורשת גמורה היא ויש ליישב דהא ודאי כיון שהגירושין מועילים לכשיחולו הקדושין הב' שפיר קרינן בה ראויה להויה אף דלא קיימא להתגרש פ"ב דלא חשיב אינה ראויה להויה אלא כגון קטנה דגופה לא חזיא להויה מחמת קטנותה לא כן בנ"ד שהאשה מחמת עצמה בנתינת הגט ראויה להויה היא אלא שמחמת הקדושין הב' שקדשו אינה יכולה להוות עצמה לאחר הרי הקדושין הב' שחלין מהמגרש עצמו מחמת הגט חשיב כמי שנתהווה לאחר מן השוק דמ"ל קדם אחר וקדשה תיכף ומיד אחר הגירושין דחשיב ראויה להויה ומ"ל שקדם הבעל מקודם וקדשה שלא יקדמנו אחר דמחמת היותה ראויה להויה היא מקודשת לו וזה פשוט:
אמנם אגב אורחין זו היא שקשה בעיני דכפי מה שלמדנו מסוגיין דהמגרש נראה דאשה שאינה ראויה להויה מחמת עצמה וגם לא אתיא לכלל הויה אינה מתגרשת ומשנה שלימה שנינו בפ' הניזקין (דף נ"ה ע"א) העיד ר"י בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט והובאה מתני' ביבמות ר"פ חרש (דף קי"ב) פקח שנשא פקחת ונתחרשה אם רצה יוציא שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה וכו' העיד ר"י בן גודגדא ע"כ הרי בהדיא שחרשת קטנה שקדשה אביה שהם קדושי תורה או פקחת גדולה שקדשה עצמה קדושי תורה ונתחרשה מתגרשת והדבר תימה שהרי לא קרינן בה ויצאה והיתה שאינה ראויה להויה מדאורייתא דנהי דמדרבנן תקנו לחרשת קדושין מ"מ הא מדאורייתא לא קרינן בה ויצאה והיתה דאם איתא דמה שתקנו רבנן קדושין מהני לן למקרי ראויה להויה אף מדאורייתא א"כ מאי מייתי ראיה תלמודא לסוגיין לבעיין חוץ מקטן מהא דקטנה דשאני קטנה דתקנו רבנן לה קדושין וראויה להויה מקרי משא"כ בקטן שלא תקנו לו רבנן קדושין אם לא שנאמר דכיון דאינה ראויה להויה מדאורייתא לא קרינן בה ויצאה והיתה וא"כ בחרשת שאינה ראויה להויה וגם לא אתיא לכלל הויה דמלתא דלא שכיחא הוא שחרש יפשה פקח ובהדיא אמרי' בסוגיין דהאומר חוץ מן הנכרי והעבד דלא הוי שיור ואמרי דה"ט דלא חשיבי אתו לכלל הויה כיון דלא עבידי דמגיירי ומשחררי ומלתא דלא שכיח יע"ש והדבר צריך אצלי תלמוד:
ויש לעמוד ולברר בדין שלפנינו בנותן ב' פרוטות ואמר באחת התקדשי לי היום ובאחת לאחר שאגרשך וכן בשליח דאמר באחת התקדשי לפ' היום ובאחת התקדשי לי אחריו של פ' אי דיינינן להו כמקדש לאחר ל' יום דקי"ל כר"י דאמר דחוזר וחוזרת בתוך הל' יום וכמו כן יכולין לחזור קודם הגירושין או קודם מיתה או גירושין של המקדש הא' דכוונת המקדש שלאחר שיגרשנה או לאחר שימות המקדש הא' יחולו קדושין הב' או קדושי הב' או"ד כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום דקי"ל דאין יכולין לחזור בהם דיינינן ולא דמי לאומר לאחר ל' יום דשאני הכא דכיון דאמר בא' התקדשי היום ובא' לאחר שאגרשך או בא' לפ' היום ואחריו לי כוונת המקדש לומר דב' הקדושין תרווייהו כי הדדי נינהו ויתחילו לחול מעכשיו וכשישכחו רווחא אחר שיגרשנה או ימות או יגרש הא' יחולו קדושין הב' או קדושי השני והא דאמר לאחר שאגרשך או אחריו של פ' אין הכוונה שלא יחולו עכשיו כלל אלא הכי קאמר דלא מצי לחול ולהועיל כי אם לאחר שיגרשנה או ימות או יגרש הא' ואם תמצי לומר דלא דיינינן ליה סתמא כאומר מעכשיו אם אמר מעכשיו בפי' מה דינו אי אין יכולין לחזור בהם כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום או"ד יכולין לחזור בהם דלא דמי לאומר מעכשיו ולאחר ל' יום דשאני התם דמצי חיילי קדושין מעכשיו לא כן הכא דכיון שהיה מקוד' בפרוטה א' קדושי ראשונים או קדושי ראשון אף דבבא ונתן ב' הפרוטות וחשבינן להו כנותן פרוטה ב' בתחלה ואמר לה התקדשי לאחר שאגרשך או אחר שימות או יגרש הא' ואח"כ נתן לה הפרוטה א' ואמר לה התקדשי היום לי או התקדשי היום לפ' בזאח"ז מ"מ אי אפשר שיחולו קדושין ב' או קדושי ב' למפרע משעת נתינת הפרוטה כאומר מעכשיו ולאחר ל' יום כיון שבאותה שעה הרי תלו פרוטה או קדושי' של א' ושניהם לא יכונו שיחולו בזמן א':
ונראה לע"ד דדין זה יתברר שפיר מההיא דאמרי' פ' יש נוחלין (דף קכ"ה פ"ב) ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי הויא ברתא דהוה נסיבא שכיבא ברתא בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבא סבתא אתא בעל קא תבע אמר זה לירתאי ואפי' לירתי ירתאי ור"ע אמר לירתאי ולא לירתי ירתאי שלחו מתם הלכתא כוותיה דר"ע ולא מטעמיה וכו' ובעל ה"ט דלא ירית משום דהו"ל ראוי ואין הבעל יורש בראוי כבמוחזק ופריך מכלל דר"ה סבר בעל נוטל בראוי כבמוחזק אמר"א דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים כל האומר אחריך כמעכשיו דמי אמרינן מסתברא טעמא דבני מערבא דאם קדים סבתא וזבנא זבינה זביני ע"כ והנה כפי סוגיא הלזו איכא חלופי דעות בין הפוסקים ז"ל דלדעת הרי"ף והרמב"ם ורשב"ם והרא"ש הכי פי' דר"ה סבר דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וכוונת הנותן ליתן לא' פירות כל ימי חייו וגופא מהיום ופירי לאחר מיתת הא' למקבל הב' ומשו"ה לא חשיב ראוי לגבי בעל וכמוחזק דמי וירית לה ואהא פליג רבא ואמר דמסתברא טעמא דבני מערבא דודאי האומר אחרי' לאו כאומר מעכשיו דמי ולעולם גופא ופירי נתן לא' ולא הקנה לב' כלום מעכשיו כי אם אחר מיתת הא' מה שישייר אחריו דהא קי"ל כרשב"ג דאם קדם א' ומכר אין הב' מוציא מיד הלקוחות ולפי פי' כתבו לענין דינא דקי"ל כבני מערבא דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי אבל אם אומר בפי' נכסי לך ואחריך לפ' מעכשיו לא נתן לא' כי אם פירי ואם קדם ומכר ראשון ב' מוציא מיד הלקוחות אמנם דעת הרא"ה וה"ר יונה והר"ב המאור והרשב"א והר"ן דפי' הסו' הכי הוי דר"ה ס' דהאומר אחריך כאו' מעכשיו דמי ולאו למימרא דלא נתן לא' כי אם פירו' דהא לכ"ע גוף ופירות נתן לא' מעכשיו אלא הכוונה דאף לב' נתן מעכשיו מה שישייר הא' דאם ישייר הא' זוכה הב' למפרע מעכשיו בשעת חלות קנין הא' ובכן משו"ה אף דאם קמת סבתא וזבנא זבינה זביני כיון דגוף ופירות הם שלה כל ימי חייה עכ"ז לא חשיב ראוי לגבי בעל כיון שמה ששיירה סבתא אחריה זכתה הבת למפרע משעה ראשונה ואהא פליג רבא ואמר מסתברא טעמא דב"מ וכו' דס"ל לרבא דאף שהאמת כן הוא דהאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי על הדרך דאזיל ר"ה מ"מ לא חשיב מוחזק לגבי בעל כל שיש בזכיית הבת צד הפקעה שלא תירש הנכסים דאם קדמה סבתא וזבנא זבינה זביני ולא תשייר מידי אחריה ובכן לענין דינא קי"ל דאחריך כמעכשיו דמי ומעכשיו מקנה לב' מה שמשייר לא' ונמצא דבין א' ובין ב' קונים מעכשיו וקנין ב' חל בב"א אלא שקנין הב' תלוי ועומד עד דישכח רווחא לזכות דהיינו לאחר מיתת הראשון ומשום הכי אם מכר ראשון מה שמכר מכר ואפילו במפרש מעכשיו דינא הכי לדעת הפוסקים הנז' מלבד הרא"ה ז"ל דאיהו סבור דלישנא יתירא דמעכשיו לטפויי אתא ולא נתן לא' כי אם פירות כמבואר כל זה באורך בב"י ח"מ (סי' רמ"ח ס"ב) בשם הר"ן ז"ל יע"ש וכן מתבאר בתשוב' הרשב"א ח"ב (סי' ח"י) ועפ"י שיטה זאת סובב הולך מ"ש הרשב"א בתשובה ח"א (סי' תש"ד) דהאומר נכסי לך ואחריך לפ' והראשון ראוי ליורשו אפילו אמר לב' מעכשיו ירושה היא ואין לה הפסק וע"כ מהאי טעמא הוא דס"ל דהאומר ואחריך מעכשיו נותן גופא ופירי לא' ומה שתשאר אחריו לב' מעכשיו וחלו הב' קנינים מעכשיו ובכן נמצא דכבר זכה הא' גופא ופירי ואין לירושה הפסק דאלו לדעת הרי"ף כיון שאמר מעכשיו לא חשיבא הפסק ירושה כיון שלא זכה מעולם בגוף כלל הא' וכמו שנראה מדברי הר"ן שהביא מרן הב"י ז"ל בסי' הנז' ס"א על דברי הרשב"א הנז' יע"ש:
הן אמת דיש לחקור בס' הר"ן ודעמיה הנז' דאיך יתכן לומר דבהיות שמעכשיו מקנה לא' גוף ופירי א"כ איך אפשר שיזכה הב' מה שישאיר הראשון אחריו למפרע מעכשיו דחלות ב' הקנינין בב"א לא יכונו דאי כמר לאו כמר וכל שהראשון קונה מעכשיו כל הנכסים איך יכול לקנות הב' מה שהוא כבר קנוי ועומד ביד הראשון ואין כח חלות זכות הב' כי אם אחריו של ראשין לגמרי ולא מעכשיו ומדברי הר"ן ודעמיה מבואר דהשני זוכה זכיה גמורה מעכשיו אלא דחשיב ראוי לגבי בעל כל שביד הראשון להפקיע זכותיה דב':
וי"ל דלעולם דכוונתם דמ"ש דהראשון קונה גוף ופירי לגמרי בין מה ששייר ובין מה שלא שייר אלא שהנותן מפסיק קנינו אחריו של ראשון ומזכה לב' מעכשיו ומעכשיו חל קנינו של ראשון ושל שני אלא שיש בזה מה שאין בזה שקנינו של ראשון הוא קנין גמור ומועיל לו לעשות כטוב בעיניו מעכשיו בנכסים אך קנינו של שני הוא זוכה מעכשיו ולגמר הקנין מעכשיו אך אינו מועיל קנינו ליהנות מהנכסים עד שישכח רווחא אחריו של ראשון ונפקא מינה במה שנגמר קנינו של א' מעכשיו דאם אמר נכסי לך ואחריך לפ' בב' מקבלים דוקא ומת ב' בחיי ראשון הנכסים הם של יורשי ב' כיון שכבר זכה אביהם מחיים משעה ראשונה ולא חשיב יורשים את אביהם בקבר וכמו שמבואר בדברי הר"ן הנז' ויבא לפנינו בס"ד ואין מקום לחקירתנו איך מועיל גמר קנין לב' בשעה שהנכסים של רא' שהרי הרשב"א בחידושיו לקדושין בפרק האומר עלה דאמרינן בגמ' דף ס"ב ע"א) כגון דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו דק' אמאי אצטריך לומר מעכשיו הא לר"מ בלא מעכשיו אדם מקנה דשלב"ל ותירץ הוא ז"ל דנפקא מינה באמירת מעכשיו דאלו לא אמר מעכשיו הו"ל כלאחר שלשים יום דאם מקנה בשטר צריך שיהיה השטר קיים אחר השלשים יום וגם יכול לחזור תוך הל' יום וכמו כן הכא צריך שיהיה השט"ח קיים לכשיקחנו דיכול לחזור בו קודם שיקחנו אך באומר מעכשיו אין צריך שיהיה השטר קיים לכשיקחנו וגם אינו יכול לחזור בו מקודם שיקחנו כיון שמעכשיו נגמר שחרורו דלמ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לדידיה הו"ל כדבר שבא לעולם ובדבר שבא לעולם אם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום דינא הכי יע"ש באורך וכיוצא לזה כתבו התוס' בסוגיא הנז' שם בד"ה לכשאקחך וכו' וכן העלה הריטב"א בחי' שם יע"ש ובכן דון מינה ואוקי באתרין דאף לדידן דקי"ל דלא כר"מ בדבר שלא בא לעולם בכה"ג דאומר אחריך לפלוני דלא חשיב מחוסר מעשה הואיל בידו של נותן ליתן לשני מעכשיו לגמרי וכמו שביארנו בראש אמי"ר דיינינן ליה כר"מ בדבר שלב"ל דלדידיה חל ונגמר הקנין מקודם שיבא לעולם כמו כן הכא א"ש דשני הקנינין חלין ונגמרין מעכשיו אלא שקנין השני איננו מועיל לו עד שישכח הרווחא אחריו של א':
הן אמת דראיתי להר"ן ז"ל בחי' לגיטין עלה דהך ברייתא דכתב ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו דמייתי שם תלמודא (דף ע"ה) שהוקשה לו למה נקט לישנא דמעכשיו ודחה סברא זאת שכתבנו שמועיל מעכשיו שלא להצריך להיות ש"ח קיים לכשיקחנו מכיון שחל הקנין ונגמר מעכשיו דהא ליתא דאיך אפשר שיחול הקנין מעכשיו והעבד לאו דידיה היא השתא והעלה שם דודאי אי אפשר לומר שיהיה גמר קנין מעכשיו ובעי' שטר חוב קיים לכשיקחנו כמשחרר לאחר שלשים יום דבעינן ש"ח קיים אחר הל' יום ואהני לן מעכשיו לשלא יוכל לחזור בו עד שלא יקחנו ונתן טעם לדבר יע"ש והנה כי כן לדעת הר"ן קשה דא"כ בדין זה איך ס"ל להר"נ דאומר אחריך כאומר מעכשיו וחל קנינו של ב' מעכשיו לכשישכח רווחא אחריו של ראשון אף בהיות שהנכסים קנויים לראשון מעכשיו ולאו בחזקת הנותן נינהו:
איך שיהיה נמצינו למדין מהרשום בכתב דהאומר נכסי לך ואחריך לפלוני לדעת הרי"ף ז"ל ודעמיה לאו כאומר מעכשיו ואפילו במפרש אין כוונת הנותן ליתן גוף ופירות לא' ולב' כי אם כוונתו ליתן פירות לא' כל ימי חייו וגופא מהיום לב' ופירא לאחר מיתת הא' אך לדעת הרשב"א והר"ן ודעמייהו האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וכונת הניתן ליתן לראשון גופא ופירי מעכשיו ולשני ג"כ מעכשיו מה שישייר הא' אחריו ואף במפרש מעכשיו דינא הכי ובכן דון מינה ואוקי באתרין בדין אשר לפנינו דאם אמר השליח בא' התקדשי לפלוני היום ובראשון התקדשי לי אחריו של א' דלדעת הרי"ף ז"ל ודעמיה לאו כאומר מעכשיו דמי ויכול לחזור מקדש השני עד שלא ימות הא' או יגרשנה וכמו כן באומר בא' היום ובא' למחר שאגרשך אך לדעת הר"ן והרשב"א באומר השליח התקדש לפלוני ואחריו לי פשיטא דהאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וכוונת המקדש שיחולו ב' הקדושין מעכשיו ואף שקדושי השני אין מקום פנוי להם לחול מעכשיו בהיות שמקודשת לא' מ"מ שפיר חלין ונגמרין מעכשיו קדושי השני ולא יוכל לחזור בו מקדש הבני עד שלא ימות הראשון או יגרשנה דמעכשיו חלין כשישכחו רווחא אחריו של ראשון ולע"ד לדידהו ה"ה נמי באומר התקדשי היום ולאחר שאגרשך דחשיב כאומר מעכשיו ולאחר שאגרשך כדין נכסי לך ואחריך לפלוני דמה לי שני קנינין בזה אחר זה בב' גופין מחולקין ומה לי שני קנינין בזה אחר זה בגוף א' דכשם דבאומר אחריך לפלוני כאומר מעכשיו דמי מטעמא דכוונת הנותן ליתן מעכשיו והאי דאומר אחריך היינו משום דלא מצי להועיל קנינו כי אם אחריו של ראשון כמו כן באומר לאחר שאגרשך כוונת המקדש שיחול מעכשיו והאי דאמר לאחר שאגרשך משום דלא מצו חיילי לגמרי להועיל כי אם לאחר שיגרשנה ואף אם ירצה בעל הדין לחלוק ולומר דבכי האי גוונא דהוו שני קנינין בזה אחר זה בגוף א' דלא חשיב מעכשיו במפרש ואומר מעכשיו ולאחר שאגרשך לדעת הר"ן והרשב"א ודעמייהו ז"ל אין להסתפק כלל דודאי שני הקדו' חלין מעכשיו לגמרי ולא יוכל המקדש לחזור בו קודם שיגרשנה לכשישכחו רווחא לאחר הגירושין:
אמנם ראיתי לה"ה בפ"ז מה' אישות ולהר"ן בסוגיין דהאומר שכתבו משם הרשב"א בתשו' וז"ל ונראה ודאי שהקדושי הב' לא עדיפי מהאומר התקדשי לי לאחר ל' יום דכל שלא אמר מעכשיו יכולין הם לחזור בתוך הזמן אף כאן הרי לא אמר מעכשיו ולאחר שאגרשך ואפילו אמר מעכשיו ולאחר שאגרשך י"ל כן שאי אפשר לחול להם מעכשיו שכבר היא מקודשת מחמת קדושין הא' אלו דבריו ז"ל ויש לתמוה שהרי כבר הוכחנו בדברים הניתנין למעלה בבירור דדעת הרשב"א דבאומר אחריך כאומר מעכשיו דמי וא"כ באומר לאחר שאגרשך נמי כמעכשיו דמי ואף שנחלק בזה כאמור לעיל באומר מעכשיו בפי' ליכא מאן דפליג דדעת הרשב"א דב' הקדושין חלין מעכשיו לכשישכחו רווחא אחר הגירושין כאומר נכסי לך ואחריך לפ' ואין מקום לטעם שנתן הרשב"א מפני שהיא מקודשת מחמת קדושין הא' שכבר כתבנו טוב טעם לזה שהרי לדעת הרשב"א למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מצי חייל ונגמר הקנין קודם שיבא לעולם לכשיבא לעולם ואינו יכול לחזור בו מקודם וגם על הר"ן קשה שהביא דברי הרשב"א ז"ל ולא השיג עליו כמודה לדבריו:
ועיין במ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לנדרים הביא דבריו הר"ן ז"ל בפ"ד נדרים (דף כ"ח ע"ב) גבי הרי הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו שנראה מדבריו בהדיא דאם אמר מעכשיו מהני לחול קנין הב' מעכשיו אף בקנין חזקה דכלתה קנייתו יעו"ש וכמו שיבואו דבריו באורך לקמן בס"ד:
וראיתי למהרי"ט ז"ל בחי' לקדושין בסוגיין דהאומר שתמה ע"ד הרשב"א ז"ל מסברא דנפשיה אמאי לא יחולו ב' הקדושין מעכשיו לכשיבואו רווחא לאחר שיגרשנו ולא יוכל לחזור בו וראויין הדברים למי שאמרן ושורש גדול נמצא בדבריו כמ"ש והר' הנז' בהיות ס' זאת אמיתי' בעיניו פי' דברי הרמב"ם ז"ל באופן הנז' וכתב שדקדוק דברי הרמב"ם מורה כן שכ' בלשון הזה נתן לו ב' פרוטות וא"ל וכו' הרי זו מקודשת וכשיגרש אותה תהיה מקוד' עד שיגרש אותה פעם ב' מן קדושי פרוטה ב' דמה בא לאשמועי' באו' ה"ז מקוד' וכי יעלה על הדעת שלא תהיה מקוד' כלל אלא הכוונה דבא לאשמועי' דהיא מקודשת כדברי המקדש מכח ב' הפרוטו' דמעכשיו חלו ב' הקדושין ולכי משכחי רווחא חיילי דכשיגרש אותה תהיה מקודשת מחמת קדושין הב' ולכך לא כתב וכשיגרש אותה יחולו עליה קדושין ב' בהיות שכבר חלו משעה ראשונה ועכשיו שמגרש אותה רווחא הוא דאשכחו ליקרא אשת איש בקדושין אלו ובכן אינן יכולין לחזור קודם הגירושין ול"ד לאומר לאחר ל' יום דאינן חלין כי אם לאחר ל' יום ויכולין לחזור בהם עד שיפרש מעכשיו דשאני הכא דהאומר בא' התקדשי היום ובא' לאחר שאגרשך תרווייהו כי הדדי נינהו והתחילו לחול מעכשיו והא דאמר לאחר שאגרשך אין הכונה דלא יחולו עכשיו כלל אלא ה"ק דלא מצי לחול ולהועיל כי אם אחר שיגרשנה אלו תוכן דבריו ובאמת שדברי הרמב"ם ז"ל מורין כן כמ"ש הוא ז"ל:
אך ק' שהרי הרמב"ם הוא מהסוברים גבי נכסי לך ואחריך לפ' דלאו כאומר מעכשיו דמי עד שיפרש ולימא מעכשיו וכמו שנראה מדברי הרמב"ם פי"ב מה' זכיה סוף דין י"ב שכתב וז"ל מעשה בא' שאמר נכסי לאמי ואחריה ליורשי והיתה לו בת נשואה ומתה הבת בחיי בעלה ובחיי אם אביה ואח"כ מתה הזקנה ואמרו חכמים אין הבעל יורש אותם הנכסים מפני שהן ראוים לאשתו ולא זכתה בהם האשה אלא אחר שמתה וכו' ואילו אמר כשימות הזקנה הרי הם לבתי מעכשיו היה הבעל יורש אותם אחר מיתת אשתו עכ"ל וכתב ה"ה ומ"ש ואילו אמר מעכשיו וכו' הן דברי ר"ח והרי"ף ורבינו יש ללמוד שהאומר אחריך לפ' מעכשיו אם ירד הא' ומכר הב' מוציא מיד הלקוחות עכ"ל נראה מדבריו דמשוה דעת הרמב"ם עם דעת הרי"ף לגמרי דס"ל דהאומר אחריך לא כאומר מעכשיו:
הן אמת דיש לדחות ולומר דיש לפרש דברי הרמב"ם שם דס"ל כס' הרא"ה הנז' שהביא מרן הב"י ז"ל בסי' הנז"ל דס"ל דבאומר אחרי' סתם כאומר מעכשיו דמי אך גופא ופירי נתן לא' ומה שישייר אחריו מעכשיו לפ' ומשו"ה אם מכר ראשון מה שעשה עשוי ואין הבעל יורש אותם מטעם דכל דיכול הא' להפקיע זכות האשה לאו זכיה גמורה מקרי אבל באומר מעכשיו בפירוש כיון שלא היה צריך לאומרו ואמרו לישנא יתירא לטפויי אתא ולא נתן לא' כי אם פירי וגופא מהיום לב' ומשום הכי הבעל יורשה ולא חשיב ראוי ומה שהשוה ה"ה דעת הרמב"ם לדעת הרי"ף היינו לענין אומר מעכשיו בפירוש דדעתן שוה דאם מכר א' הב מוציא מיד הלקוחות:
שוב ראיתי דהא ודאי ליתא דאם איתא דס"ל להרמב"ם ז"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו ומעכשיו חל קנין הב' לכשישכח רווחא א"כ קשה טובא מ"ש בפ' הנז' דין ז' וז"ל נכסי לך ואחריך לפ' מת א' קנה ב' מת ב' בחיי ראשון יהיו הנכסים של יורש א' ע"כ. והדבר ק' דכיון דהאומר אחריך כאומר מעכשיו הרי זכה הב' משעה ראשונה מה שישייר הא' אלא שזכייתו תלויה ועומדת עד דמשכח רווחא וא"כ אפילו מת ב' בחיי ראשון אמאי יהיו הנכסים של יורשי א' ולא יזכו בהם יורשי הב' מכח אביהם שכבר זכה בחייו והרי מדברי הר"ן הנז' שהביא מרן הב"י בסי' הנז' מתבאר באר היטב דלגירסת הרי"ף דגרים נכסי לסבתא ובתרא לירתאי ולס' הרי"ף דאחריך לאו כמעכשיו דמי צריך לומר דהא דב"מ דאמרי דאין הבעל יורש משום דהוי ראוי לאו דוקא דה"ה יורשי הבת מצד האב שאינה יורשי הסבתא דאינן יורשין מכיון דלא זכתה הבת בחייה ואין הבן יורש את אמו בקבר אך למ"ד אחריך כמעכשיו בעל דוקא לא ירית אבל יורשי הבת שאינם יורשים מכח הסבתא יורשים את הבת כיון שכבר זכתה הבת התחלת הזכיה בחייה יע"ש וכמו כן אי ס"ל להרמב"ם הכי אמאי לא יזכו יורשי הב' כיון שכבר זכה אביהם מחיים ואדרבא לפי סברא זאת מאי דנקט בברייתא השנויה בפ' יש נוחלין דין זה בג' מקבלין נכסי לך ואחריך לפ' ואחריו לפ' א"ש דלכאורה יקשה דלמה הוצרך ליקח הדין בג' מקבלין ולא בב' כמו שנקט הרמב"ם כלפי ס' האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי לא משכחת לה כי אם בג' מקבלין אם מת ב' בחיי א' דיחזרו ליורשי א' ולא לג' דאף דב' זכה משעה א' לכשישכח רווחא מ"מ לא מצינן למימר שירשו בניו אחריו כיון דדעת הנותן להפסיק מתנתו של ב' אחריו והואיל ומת בחיי א' ולא הספיק למשכח רווחא להיות מחזיק בנכסים ליהנות בהם כמו הראשון שכבר היו הנכסים מוחזקים בידו לגמרי ליהנות בהם יחזרו הנכסים ליורשי הראשון שישארו הנכסים בחזקת של ראשון כיון שהג' אינו יכול לזכות דאחריו של ב' קאמר ליה וליכא אבל בב' מקבלין בדעת הנותן להשקיע הנכסים בב' לעולם אמאי לא יזכו בניו אחריו לכן מדין זה נראה בהדיא דס"ל להר"מ כהרי"ף לגמרי דאחריך לאו כאומר מעכשיו דמי ומתוך דברינו נשאר קשה לדעת הרמב"ם אמאי לא נקט בברייתא הנז' דין זה בב' מקבלין דוקא ואף אם נאמר דלרבותא נקט לה בג' מקבלין דלא מבעיא בב' מקבלין דכיון דאין דעת הנותן ליתן מכחו ליורשיו של ב' כלל כי אם מה שיזכו מכח ירושת אביהם דפשיטא ודאי דיחזרו הנכסים ליורשי הראשון כי אם אפילו בג' מקבלין דדעת הנותן ליתן לג' מכחו עכ"ז כל שלא זכה השני אינו זוכה דאחריו של ב' קאמר וכמו שכתבו התוספות בסוגיין דנכסי לסבתא וכו' הנזכר בד"ה לירתי וכו' יע"ש מ"מ יקשה אמאי לא הביא הר"מ דין זה דג' מקבלין נמי הואיל חידושא הוא וצ"ע. דבר הלמד דודאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דהאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי וכפשט דברי ה"ה ז"ל:
איברא דראיתי להרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר דין ה' שכתב ז"ל אבל הבריא שנתן מתנת בריא עד"ז וכתב לזה נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייך א' בין שיהיה הראשון ראוי ליורשו בין שלא היה הראשון ראוי ליורשו ע"כ דמפשט דבריו נראה דבריא שנותן בדרך זה היינו שיזכה השני בין אם ימות הראשון בחייו של נותן בין אם ימות הא' בחיי הנותן וכן נראה ממה שהוצרך לאשמועינן דאפילו היה הא' ראוי ליורשו דבכה"ג לא שייך ירושה אין לה הפסק ואי מיירי דוקא שיזכה הב' אם ימות הראשון בחיי הנותן מהי תיתי לומר דשייך ירושה אין לה הפסק כיון שמעולם לא היו הנכסים ביד היורש אחר מיתת מורישו והנה כי כן קשה דכיון דסתם אחריך לאו כאומר מעכשיו ואינו מקנה לשני כי אם אחריו של א' א"כ בבריא שאינו כש"מ דבדבורא מקנה איך אפשר להקנות לב' אחריו של ראשון אם ימות הראשון אחר מיתת הנותן דאם יקנה לו בשטר מטלטלי אגב מקרקעי ואחר מיתת הראשון יקנה השני בשטר קיים שבידו הא ליתא דהא קי"ל דאין שטר לאחר מיתה דהא קמו נכסי קמי יתמי ואי מיירי שמקנה לב' בשטר וכתב לו מעכשיו בפי' הא נמי ליתא דהא ס"ל להר"מ דהאומר בפי' מעכשיו לא נותן לא' כי אם פירי ואם מכר א' השני מוציא מיד הלקוחות ואיך כתב בדין הבריא דאין לב' אלא מה ששייר א' אך אי ס"ל להר"מ דסתם אחריך כאומר מעכשיו דמי א"ש דהכא מיירי בסתם ועכ"ז מעכשיו מקנה לשני באחד מדרכי ההקנאות וכיון דהקנין נגמר מעכשיו ושוב אינו יפול לחזור בו הנותן לא חשיב קנין לאחר מיתה אך בפי"ז עומד עלינו ככותל דין הז' שהוכחנו מיניה איפכא לכן נראה למ"ד דדעת הר"מ ז"ל כדעת הרי"ף לגמרי דסתם אחריך לאו כאומר מעכשיו כלל לא לומר שלא נתן לא' כי אם פירי ולא לומר דמעכשיו חל קנינו של שני לכשישכח רווחא ובאומר מעכשיו בפי' כוונת הנותן ליתן פירות לא' וגופא מהיום לב' ופירא לאחריו של ראשון ובדין הבריא מיירי שהקנה לב' בקנין סודר וקי"ל דסתם קנין מעכשיו הוא ובכן ס"ל להרמב"ם דכיון דלא אמר מעכשיו בפי' כי אם מסתמא אמרינן דמעכשיו קאמר דאי לאו הכי הדרא סודרא למארי לאו חשבינן ליה כאומר מעכשיו בפי' אלא במקנה לראשון מעכשיו גוף ופירי כל ימי חייו ומה שישייר אחריו מעכשיו לשני לכשישכח רווחא דתפסת מועט תפסת דבהכי סגי לן לקיים הקנין דלא ליהוי לאחר זמן דמהדר סודרא למריה ובכן א"ש דקנינו של שני ישנו בחיי הנותן ולא חשיב קנין לאחר מיתה והנה כי כן בהא סלקינן ובהא נחתינן דהאמת כפשט דברי ה"ה ז"ל דדעת הרמב"ם ז"ל דהאומר אחריך לאו כאמר מעכשיו וא"כ לא יתכנו דברי הרב מהרי"ט ז"ל שפי' בדברי הר"מ בדין אשר לפנינו דהאומר ובאחת לאחר שאגרשך מעכשיו קאמר והאי דקאמר לאחר שאגרשך היינו משום דלא מצי לחול ולהועיל כי אם אחר הגירושין דאם כן מ"ש התם גבי נכסי לך ואחריך לפלוני דלא מתרצינן דבוריה הכי דמעכשיו קאמר והאי דקאמר אחריך היינו משום דלא מצי לחול ולהועיל קניינו כי אם אחריו של ראשון וצ"ע:
והנה מהרי"ט עפ"י דרך הקדים דס"ל להרמב"ם דמעכשיו חיילי ב' הקדושין כתב וז"ל ומעתה אני אומר דהר"מ בעיית דר"א מדוכתא אפשיטא ליה דלר"י שאמר כל שבידו לאו כמחוסר מעשה אמרינן לעיל בסוגיין דמודה באומר לאשתו התקדשי לי לאחר שאגרשך דלא הוו קדושין דנהי דבידו לגרשה אין בידו לקדשה ואע"ג דלכי מגרשה אינה יכולה לחזור בה דלאלתר חיילי הקדושין עלה ולאו מ"מ הוא כיון דבידו לגרשה י"ל דכי אמרינן דכל שבידו לאו כמ"מ דמי היינו כההיא דהאומר פירות ערוגה זו מחוברת תהיה תרומה על פירות ערוגה זו תלושין לכשיתלשו דבידו לתולשן ובכן יחול עליהם שם תרומה ואין רצון אחרים מעכבתו אבל באומר לאשתו התקדשי לאחר שאגרשך דכשירצה לגרשה כדי שיחולו הקדושין אין בידו שתרצה היא בע"כ להתקדש ורצון אחרים מעכבתו דאם תרצה היא יכולה לחזור קודם הגירושין שהרי עדיין לא חלו דא"א היא וכל כי הא מ"מ מקרי והלכך בנותן שני פרוטות בב"א ובא' אמר התקדשי לי היום ובא' לאחר שאגרשך דחשיב כאומר עכשיו ואי חיילי קדושי הב' מהשתא חיילי ואינה יכולה לחזור קודם גירושין לר"י דאמר כל שבידו לאו כמ"מ דמי פשיטא דמקודשת שהרי אין מעכבתן לקדושין שיחולו כי אם הגירושין ובידו לגרשה שיחולו לאלתר ואפילו אם עומדת וצווחת קודם הגירושין לא מצי למיהדר בה שכבר נתרצית מההיא שעתא ואינה יכולה לחזור ובכן בידו לגרשה ולקדשה קרינן ביה ולר"י ודאי בעיין אפשטא וכו' יע"ש. ולע"ד דבריו תמוהים דלפי דברי הרב מה שחשיב מ"מ במקדש לאשתו היינו משום דיכול לחזור בה קודם גירושין והדבר קשה דכיון דגירושין בידו ואין מי שיעכב בידו ובהכי מעשה הגירושין לא חשיב חסרון מעשה א"כ מ"ש ממקדש לאחר ל' יום שמשום שאינו מ"מ אף שיכולה לחזור בה קודם הל' יום חיילי הקדושין ועוד קשה דכפי דברי הרב דטעם הר"מ ז"ל בנותן שני פרוטות בב"א היינו משום דחיילי מעכשיו ואינה יכולה לחזור א"כ תיפוק ליה דאפילו נותן פרוטה לאשתו ואמר לה מעכשיו ולאחר שאגרשך מקודשת וכ"ש בנותן שני פרוטות לכן נראה ודאי דטעמא דהאומר לאשתו דהוי מ"מ לאו משום דיכולה לחזור קודם הוא כי אם משום דכי אמרינן כל שבידו לאו כמ"מ היינו כההיא דהאומר פירות ערוגה וכו' דבמקום שהוא אומר מהיום קודם תלישה ליהוו תרומה לכשיתלשו בידו ואין רצון אחרים מעכבתו בה שעתא שעלה בדעתו לעשותן תרומה ליקרא להם שם תרומה אחר התלישה לא כן הכא גבי מקדש לאשתו שאין בידו שלא להזכיר שום קדושין קודם גירושין כי אם לגרשה ואחר כך ליתן לה פרוטה לקדשה שהרי רצון אחרים מעכב בו שאפשר שהאשה אעפ"י שאנו רואין שמתרצית להתקדש עכשיו היינו משום שאומר לה ענין הקדושין בעודה תחתיו ואגידא ביה ומה בידה לעשות אם ירצה לא יגרשנה אבל מאן לימא לן שאם יגרשנה ואח"כ יקדשנה שתתרצה כיון שהיא ברשות עצמה וא"כ לא קרינן ביה בידו שלא לקדשה מהשתא כי אם לגרשה ואח"כ לקדשה ודברים אלו באו מפורשי' בדברי הרשב"א בחי' לסוגיין יע"ש וא"כ מה יושיענו בנותן ב' פרוטות בב"א אף דאי חיילי חיילי מהשתא ואינה יכולה לחזור בה כיון דבעי' שיהיה בידו לעשות ולגמור המעשה מהשתא אם היה רוצה לגרשה עכשיו ואח"כ לקדשה והא אינו בידו שרצון אחרים מעכב בו אף שאנו רואין שהיא מתרצית עכשיו לקדש עצמה בב' פרוטות היינו משום כשהיא גמרה בדעתה להתקדש פעם ראשונה בתחלה לגמרי כשהוא בא לקדשה קדושי ב' מה בידה לעשות אם לא תודה לו בידו שלא לגרשה מעולם מקדושין הא' אבל אם יגרשנה מקדושין הא' ואח"כ ירצה לקדשה אפשר היא לא תתרצה ובכן ודאי אף לר"י ספיקא הוי ובעיין מדוכתא לא אפשטא ודברי הרב צ"ע:
איך שיהיה דבר הלמד מהרשום בכתב דלדעת הרמב"ם ז"ל והרשב"א בעיין דר"א איפשטא וכשיגרשנה היא מקודשת גמורה מפרוטה ב'. וראיתי למרן הכ"מ ז"ל שכתב דהרמב"ם ז"ל מקודשת מספק קאמר וכתב דהכי דייק לישניה שכתב וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש אותה פ"ב דמשמע דאינה מקודשת אלא לענין שצריכה גט דאילו מקודשת ודאי קאמר הכי הול"ל וכשיגרש אותה יחולו קדושי ב' ומהרי"ט ז"ל באי' תמה על דבריו ודחה ס' זו בב' ידים יע"ש. וכתב הרב הנז' שם דלהכי כתב הרמב"ם הרי היא מקודשת עד שיגרש וכו' לאשמועינן דל"ת דיכול ליתן לה גט בעומדת תחתיו לומר הרי זה גיטך לאחר שאגרשך ואע"ג דבידו לגרשה ולאו כמ"מ דמי אף שנותן לה ב' גיטין ובחד אומר תתגרש לאלתר ובא' לאחר מכאן דכל בהוא נכתב קמי דחיילי הקדושין לאו כלום הוא דרחמנא אמר כי יקח איש אשה וכו' וכתב לה ס' כריתות ולזה כתב הר"מ וכשיגרש אותה תהיה מקודשת עד שיגרש וכו' כלומר דקודם גירושין א"א לו לגרשה מקדושין ב' ודמי קצת להקמה בנדרי אשתו דאתמר בפ' נערה האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פ' לא חמר כלום דהקמה לא שייכא אלא דאיתיה לנדרה עכ"ד ודבריו נפלאו ממני כאשר נראה מדבריו כאילו הוא יצא לדון בדבר חדש בדין זה דגט שנכתב קודם קדושין דלא הוי גט ומפשטיה דקרא דכי יקח וכו' וגם הביא לנו עצות מרחוק מדין הקמת נדרי אשתו וזה תימא דדין זה סוגיא ערוכה היא ביבמות (דף נ"ב) אמ"ר בר חמא אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט ולאשה בעלמא לא הוי גט ע"כ הרי בהדיא דאם כתב גט לאשה בעלמא קודם קדושין לגרשה אחר הקדושין לא הוי גט ודין זה פסקו הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' גירושין דין ז' וז"ל אמר לסופר כתוב גט לפ' ויהיה עמי לכשאשאנה אגרשנה בה ונכתב ונשאה וגרשה בו אינו גט מפני שלא היתה בת גירושין ממנו כשנכתב גט זה ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין ע"כ הרי בהדיא למדנו מדברי הרמב"ם דטעם הדבר לאו משום גזרת הכתוב הוא כדברי מהרי"ט ז"ל כי אם משום דלא חשיב לשמה ולשם גירושין כיון דבשעה כתיבתו מסופק הכותב אם יבא גט זה לגירושין הואיל ומ"מ הוא דדלמא לא יכנסנה וכן נראה מדברי התוס' והרא"ש בסוגיין דלאו היינו טעמא משום דכתיב כי יקח ואח"כ וכתב שהרי כתבו בדין זה היינו דוקא למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל אבל למ"ד אדם מקנה הוי גט יע"ש ואם איתא דפשטיה דכי יקח משמע הכי דיקח מקודם ואח"כ וכתב א"כ מ"ט דמ"ד אדם מקנה דשלב"ל דמהני כיון דגזרת הכתוב הוא אם לא שנאמר דטעם הדבר משום דלא חשיב לשמה ובכן למ"ד אדם מקנה חשיב שפיר לשמה הואיל ולדידיה לא חשיב מ"מ והיותר תימה לדברי הרי"ט ז"ל דהא כפי דברי התוס' והרא"ש אלו יצא לענין דינא דכי היכי דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל מהני גט הכתוב קודם חלות הקדושין משום דלדידיה לא חשיב מ"מ ולא תלינן לומר מי יימר שיבא לעולם הכי נמי בנ"ד שנותן לה גט ב' שתתגרש לאחר שיגרשנה מקדושי פרוטה ב' הדין נותן דליהוי גיטא מעליא דהא קי"ל כר"י דאמר כל שבידו לאו כמ"מ דמי והכא נמי כיון שבידו לגרשה בע"כ לאו מ"מ מקרי ושפיר חשיבא כתיבת גט ב' לשמה גמורה:
הן אמת דמלתא כדנא לאו מלתא דפשיטא הוא לגמרי שהרי בסוגיין שם סמוך ונראה אבעיא לן ליבמתו מהו כיון דאגידא ביה כארוסתו דמיא או"ד כיון דלא עבד בה מאמר לא וסלקא בתיקו והרא"ש ז"ל בפסקיו כתב דהכי קא מבעיא ליה מי אמרינן כיון דאגידא ביה וכו' אע"ג דאין בידו לגרשה ולהתירה לשוק בגט מ"מ יכול לבא עליה בע"כ ואז יכול לגרשה ולהתירה לשוק נמצא הלוי בו ואין אחר יכול לעכב על ידו וכו' או"ד השתא מיהא לא בא עליה ואין בידו לגרשה הרי מבואר דאף דיבמה בידו לכונסה עכ"ז מספקא ליה לתלמודא לענין כתיבת הגט קודם שיכניסנה אי חשיב לשמה:
איברא דתמיה מלתא טובא דמאחר דקי"ל כר"י דאמר דכל שבידו לאו כמ"מ דמי א"כ מ"ש הכא דמספקא ליה לתלמודא אי חשיב מ"מ כיון דבידו לבא עליה בע"כ ואין רצון אחרים מעכב בו והא ודאי אין לומר דשאני גט דבעינן לשמה גמורה וכל שיש ס' אם יכניסנה אף דבידו לכונסה לא חשיב לשמה דא"כ מ"ש דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל כותב גט לאשה דעלמא והיותר תימא מ"ש התוס' ז"ל בד"ה ליבמתו מהו וז"ל אין לפרש דמבעיא ליה אם גרשה בגט זה לאחר שיבמה יבומין גמורין אי הוי גט או"ל דפשיטא דאין ניתרת בגט זה לשוק דהא בההיא שעתא לא היה בידו לגרשה ולהתירה לשוק ע"י גט זה וכו' עכ"ד. והדבר קשה איך כתבו בפשיטות דלא אפשר לפרש דקא מבעיא ליה אי הוי גט גמור או לא כיון דקי"ל כל שבידו לאו כמ"מ דמי וכמו כן יקשה בדברי הרשב"א בחי' שכתב דהכי קא מבעיא ליה כיון דאגידא ביה דבר תורה ומן שמיא אקנו ליה ניהליה כארוסתו דמיא הואיל ובידו להתירה לשוק בחליצה בידו לעשות שלי' אפי' על הניר ושליחות בעל קרינן ליה אעפ"י שאין בידו להתירה בגט ממש או"ד כיון שאין בידו לגרשה בגט ממש כאשה דעלמא היא לגבי גט הרי שגם הרשב"א ז"ל ביקש צדדין לבעיין מצד אחר כמבואר בדבריו ולא הזכיר כלל צד זה דבידו לבא עלי' בע"כ. וכבר עמד בענין זה הר"ב בני יעקב ז"ל בדנ"א ע"ב יע"ש ולעיל בסי' ד' עמדנו בענין זה ומתוך דברי התוס' ז"ל בנזיר העלינו דיש חילוק בין כותב הגט הבעל עצמו לעושה שליח לסופר לכתוב דבשלמא בכותב הבעל עצמו כיון דבידו לכונסה ולגרשה לאו מ"מ ושפיר חשיב לשמה אבל בעושה שליח לכתוב לא מצי משוה שליח דנהי דלגבי בעל כיון דבידו לכונסה לא חשיב מ"מ ושפיר נגמר בדעתו לעשותו שליח מ"מ השליח עצמו אינו נגמר בדעתו להעשות עצמו שלי' ולאו שליחותיה דבעל קא עביד כיון דמ"מ לגבי דידיה דאין ביד שלי' לעכב בידו שלא יחזור בו מלגרשה אחר שיכניסנה דאפשר דאחר הכניסה רוח אחרת אתו שלא לגרשה כמו שהארכנו לעיל בטוב טעם. ולפי"ז יצא לנו לענין דינא דלדעת התוס' ז"ל שכתבו דלא קא מבעיא ליה לתלמידא אם גירשה בגט זה אחר שכנסה דהא ודאי פשיטא דאם גירשה א"מ כיון שנכתב בשעה שלא היתה ראויה לגרושין וכן לדעת הרשב"א שכתב דמאי דמצדד התלמוד ביבמתו היינו משום דדילמא כיון דאגידא ביה דבר תורה ומן שמיא אקנו לה ניהליה כארוסתו דמיא כנר' זה שכתב מהרי"ט דלא מצי לגרשה קודם גירושין מקדושי פרוטה ב' דכל גיט' שנכתב קודם קדושין ל"מ היינו דוקא בכותבו ע"י שלי' אבל בכותבו הבעל עצמו ש"ד דכיון דבידו לגרשה מקדושי פ' א' ואח"כ לגרשה פ"ב לאו כמחוסר מעשה דמי אך ע"י שליח דוקא ל"מ כיון דאין ביד שליח לעכב בידו שלא יחזור בו אחר גירושין של פ' א' ולדעת הרא"ש ז"ל שכתב דצדדי הבעיא הוא משום דבידו לכונסה וכן לדעת התוס' בנזיר דס"ל בצדדי הבעיא כהרא"ש ז"ל נפקא מינה דאפי' ע"י שליח הויא ס"מ דהא בעין לא איפשטא ופסקו הפוסקים לחומרא:
ומעתה אבא נבא לענין ש"ק אשר לפנינו ונר' דה"ה לענין ש"ק דאם כתב ב' שטרות ופירש איזה מהם יהיה לקדושין הא' ואיזה מהם יהיו לקדושין הב' דבהכי נמצא שנכתב כל א' לשם קדושין שעתיד להתקדש בו ונתנן בידה ואמר לה באחד התקדשי לי היום ובאחד לאחר שאגרשך דלדעת הרמב"ם והרשב"א דבעיא דר"א איפשטא ה"ה הכא דמקודשת גמורה הוי אפילו אחר שיגרשנה משטר א' ולדעת הפוסקים דלא איפשטא ה"ה הכא דהויא ס"מ כדין הפרוטות ממש. אמנם יש להסתפק אם כ' ב' שטרות ופי' איזה מהם לקדושין הא' ואיזה מהם לקדו' ב' ובשעת נתינה החליף את של זה בזה ושל זה בזה מה דינו דכיון דש"ק צריך שיכתבנו לשם קדושין ולא לשם דבר אחר להתלמד וכיוצא כדין גט אפשר דעכובא הוא שיכתב לשם אותם קדושין שעתיד לקדש בו ולא לשם קדושין אחרים דבלאו הכי לא חשיב לשם קדושין:
ונלע"ד פשוט דלא בעי שיכתוב לשם אותם קדו' שעתיד לקדש בו דכיון שנכתב לשם אשה זו ולשם קדושין ש"ד ואעפ"י שאין ראיה גמורה לדבר יש קצת ראיה לדבר מההיא דאמרינן בזבחים (דף ט' ע"ב) אמר רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת ע"ז כשירה רב אחא בריה דרבא אמר פסולה ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת ע"כ הרי מפורש דאף דלענין חטאת ילפינן מקרא דושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת ולא לשם עולה וכיוצא וכן שתהא לשם בעליו ולא לשם אחר מקרא דוכפר עליו הכהן ועכ"ז ס"ל לרבא דחטאת חלב אם שחטה לשם חטאת דם חשיב שפיר לשם חטאת כיון דשם חטאת חד הוא ושוים בדינם הם ואע"ג דרב אחא פליג ע"ז וקי"ל כרב אחא כמו שפסק הרמב"ם בפט"ו מה' פסולי המוקדשין דין ו' היינו משום דיליף לה מקרא יתירא דעל חטאתו דמשמע שתעשה לשם אותו חטא כמ"ש הר"מ ז"ל שם בדין ג' והתוס' ז"ל שם כתבו עלה דרב אחא וז"ל ושחט אותה לחטאת לעיל בפרקין דרשינן לה למלתא אחריתי לשמה הכא דריש מדלא כתב ושחט לחטאת אותה עכ"ל דנראה בהדיא דרב אחא מרבויא דקרא מפיק לה ורבא דלית ליה הך ריבויא קסבר דכשרה וא"כ ה"ה לענין קדושין דאע"ג דבעינן לשם קדושין ולא לשם דבר אחר ולשם האיש המקדש והאשה המתקדשת לא בעינן שיכתבנו לשם קדושין אלו ולא לשום קדושין אחרים דכל דשם קדושין חד הוא ושניהם באשה אחת הוא ש"ד:
עוד יש לחקור אם כתב בשטר א' לישנא דקדושין הראשונים וקדושין הב' דהיינו שכתב התקדשי לי היום ולאחר שאגרשך מה דינו מי אמרינן דמאחר דקפיד קרא וכתב לה ולא לה ולחברתה דמינה ילפינן בפ' המגרש דחמשה שכתבו כלל בתוך הגט אנו פ' ופלוני גרשנו נשותינו פלוני' ופלוני' דכיון דבדבור א' של גירושין כוללין לכולן לא מהני דקפיד קרא דבדבור ראשון של כריתות לא יתגרשו ב' נשים וכבר כתבנו לעיל בסימן י' דה"ה בש"ק אם כלל שני נשים בשטר שכתב אתם פלונית ופלונית מקודשות לי פסול א"כ אפשר דהיה ב' קדושין בזמנים מחולקים באשה אחת יהיה כמו שני קדושין דב' נשים כיון דעיקר ההקפדה הוא דבדבור אחד לא יחולו שני קדושין ומ"ל בגופין מחולקין ומ"ל בגוף א' ויש להביא ראיה דבב' קדושין בגוף א' ליכא הקפדה אם מתקדשת שני פעמים בדבור א' מהא דגרסינן בתוספתא ברפ"א דנדרים והביאה הר"ן בנדרים (דף ע"ג) וזה לשונו ר"י ב"ר יהודה ור"א בר"מ אומר הפרת נדרים מעת לעת כיצד היו על אשתו ה' נדרים או שהיו לו ה' נשים ונדרו כולן ואמר מופר כולן מופרים ע"כ הרי מפורש מהתוס' הנז' דלענין הפרת הבעל יכול להפר כמה נדרים בדבור אחד ואע"ג דלכאורה אדרבא יש ללמוד מהתוס' הנז' להפך שהרי אמרו בכלל היו לו ה' נשים ונדרו כולן והפר לכולן בבת אחת בדבור אחד מופרים וע"כ צ"ל דהאי תנא סבר דיניא אותה לאו דוקא ויכול להפר ב' נשים בב"א וא"כ י"ל דמש"ה סבר האי תנא דה"ה דמפר ב' נדרים בב"א באשה אחת כשם שיכול להפר בגופין מחולקין ואדרבא נראה דבחדא מחתא מחתינהו ענין הפרת נדר ב' נשים עם ב' נדרים באשה אחת דדיניהם שוים דמ"ל ב' נדרים בגוף אחד ומ"ל שני נדרים בב' גופין וא"כ לדידן דקי"ל דאין מפר לב' נשים כאחת דיניא אותה דוקא ה"ה דאין יכול להפר שני נדרים באשה אחא הא ליתא שהרי כתב הר"ן ז"ל שם משם הרמב"ן ז"ל דעכ"צ לומר דהך תוספתא משבשתא היא ולא מתניא בה ר' חייא ור"א כיון דבגמרין נקטינן דלכ"ע אותה דוקא ואין מפר לב' נשיו כא' יע"ש ולפי דברי הר"ן ז"ל נראה דהך חלוקה דהיו לו ה' נשים דוקא משבשתא כיון דמצינו בגמרין איפכא אבל בחלוקה הב' דהיו על אשתו ה' נדרים לאו משבשתא היא ונקטינן מינה דאפילו לדידן דקי"ל דאינו יכול להפר לשני נשיו כא' יכול להפר שני נדרים בב"א וכן ראיתי להר"ן ז"ל בנדרים (דף פ"ו) עלה דאמרינן במתני' אמרה קונם תאנים וענבים וכו' שכתב וז"ל אמרה קונם תאנה שאני טועמת וכו' הרי אלו שני נדרים לאו למימרא שיהא צריך הפרה לכל אחד וא' בפני עצמו דהא שני נדרים הפרה א' להם וכדתניא בתוספתא היו עליה ה' נדרים הפרה א' להם עכ"ל. הן אמת די"ל דמאחר דבתוספתא כלל השני חלוקות דה' נשים וחמשה נדרים בדין א' דנראה דדא ודא אחת היא ואי לאו דס"ל בה' נשים הפרה א' סגי לא הוה ס"ל דה' נדרים הפרה א' סגי ומצינו בגמרין איפכא וע"כ משבשתא היא מנין לנו לו' דחלוקת ה' נדרים מתרצתא היא הא אפשר לומר דלא קתני הכי אלא לפום שיבושא דה' נשים דקא משבש ותני דהפרה א' להם אבל לדידן דאינו כן מאחר שלא מצינו בגמרין שמחלק בין ה' נשים לה' נדרים מנין לנו לחלק כיון דלכאורה אין טעם לחלק:
איך שיהיה נמצא דס"ל להר"ן דיש לחלק בין שני נדרים דשני נשים לשני נדרים באשה אחת וממנו נקח לנ"ד דאע"ג דרבי קרא שלא יקדש בדבור אחד שני נשים מ"מ יכול לקדש ב' קדושין בדבור א' ואפשר דלס' מ"ד שהביא הר"ן ז"ל שם דס"ל דרבינא פשיטא דיכול להפר ב' נשים כא' ומייתי ראיה מהך תוספתא דלדידיה מתרצתא היא דיש ללמוד ממנה דשני נדרים בגוף א' חשיב כשני נדרים בשני גופים אלא דיש לדחות דלאו משום דתני להו אהדדי שוים הם דאפשר דאפילו במקום דאי אפשר בשני גופים בגוף א' ש"ד:
איברא דמצד אחר י"ל דאם כתב לישנא דשני קדושין בשטר א' מהני שהרי קי"ל גבי גט דבעינן ונתן בידה שיתנהו לה במתנה ושתזכה בו האשה ואם אמר הרי זה גיטך והנייר שלי א"מ וכדאמרינן בפרק המביא תניין (דף כ') וא"כ ה"ה בש"ק דדינו דומה לגט כמו שהארכנו בסי' י"ג וכיון שכן קדושין הראשונים לא מצו חיילי אם לא שתזכה האשה בגוף השטר וא"כ כיון דמתקדשת בשטר זה פעם א' קנתה גוף השטר לגמרי לשם קדושין א' ובמה תתקדש אחר שיגרשנה פעם שני כיון דהשטר שלה דכבר קנתה אותו בקדושין הא' ולהתקדש בו פעם שני צריך שתחזור ותתנהו למקדש לשם מתנה ויחזור ויקדשנה בו כדאמרינן בפרק המגרש (דף פ"ד ע"ב) עלה דמתני' דכיצד יעשה יטלנו הימנה וכו' מאן תנא אמר חזקיה ר"א היא וכו' ר"י אמר אפילו נימא ר' דילכון אמר שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל לכהונה עכ"ל. הרי דאפילו קנאתו קצת ליפסל לכהונה צריך שיחזור ויתנהו לבעל וכל שכן הכא שקנאתו האשה לשם קדושין לגמרי. אמנם נראה דהיינו דוקא אם נאמר דהאומר התקדשי לי בפ' היום ובפרוטה לאחר שאגרשך אפילו אמר מעכשיו אינן חלין הקדושין כי אם אחר שתתגרש ויכול לחזור בו קודם קדושין דאי אפשר דיחולו שני קדושין בבת אחת וכמו שהוא דעת הרשב"א ז"ל שהביא ה"ה ז"ל בדין זה אבל לפי מה שהעלינו דהרשב"א ז"ל עצמו ושאר פוסקים ס"ל דאם אמר מעכשיו שפיר חלין מש"ה לכשישכחו רווחא ותתגרש ואינו יכול לחזור קודם גירושין ואם קדשה בשטר אינו צריך שיהיה קיים עד אחר הגירושין אפשר לומר דשפיר מהני אם כלל שני הקדושין בשטר א' דכיון דשני הקדושין חלין בבת אחת ואין אנו צריכים לקיום השטר אחר שתתגרש הרי לא נגמרה לקנות השטר אלא עם חלות שני הקדושין יחד ובהצטרפות שני הקדושין זוכה בשטר ואינה זוכה מכח קדושין הראשונים יותר ממה שזוכה מכח קדושין השני דמסבת שניהם בשוה זוכה בו ואע"ג דנמצא כפי זה דלעולם אינה זוכה בשטר שלם מכח קדושין הראשונים ושטר שלם מכה קדושין הב' כי אם בהצטרפות שני והתורה אמרה ונתן בידה דמשמע שיתן ותזכה בגוף הגט מסיבת הגירושין ולא מסיבה אחרת והכא בכל א' מהקדושין אינה זוכה בשטר מסבת כל א' ואחד לבדו כי אם בהצטרפות שני מ"מ לית לן בה דלא הקפידה תורה אלא שתזכה בגוף הגט ולא יהיו אותיות פורחות באויר יהיה מסיבת הגירושין או מסיבה אחרת לית לן בה כיון דאין עיקר ההקפדה שתזכה בו כדי שיהיה לה קצת הנאה לאשה שהרי כתבו על איסורי הנאה כשר דונתן דקרא אנתינת הגט קאי כדאמרינן בפרק המביא (דף כ' פ"א) ועוד אמרינן התם שם ע"ב דאם כתב הגט על טס של זהב ואמר לה התקבלי גיטך והתקבלי כתובתיך דנתקבלה גיטא ונתקבלה כתובתה הרי דאעפ"י שאינו נותן לה גוף הגט מחמת הגירושין כי אם בתורת פרעון כתובתה ש"ד כל שהגט קנוי לה וכמו שכתבו התוספות ז"ל שם אשר עפי"ז מינח ניחא לי הא דאמרינן בפ' השולח (דף מ' ע"א) דתניא הכותב שטר אירוסין לשפחתו ר"מ אומר מקודשת וחכמים אומרים א"מ ומוקי פלוגתייהו דהכא במ"ע דאמר צאי בו והתקדשי בו דר"מ סבר יש בלשון הזה לשון שחרור ולשון קדושין וחכמים או' אין בלשון הזה לשון שחרור ולשון קדושין עד כאן דלכאורה יש לתמוה הא ע"כ לר"מ דאמר מקו' צ"ל דאין הקדושין והשחרור חלין בב"א דאי אפשר שיחולו הקדושין כי אם אחר גמר השחרור וכיון דבשטר זה שחררה הרי בגמר חלות השחרור קנתה השפחה גוף השטר לגמרי לשם שחרורה דבשטר שחרור נמי בעינן שתזכם בו הואיל ודינו שוה לגט אשה כנודע וא"כ במה תתקדש אח"כ כיון שהשטר שלה אם לא שתחזור ותתנהו לרבה ויחזור ויקדשנם בו ואף אם נאמר שאפשר שיחולו הקדושין והשחרור בב"א דבהדי דהשטר משחרר לה מקדש אותה ואף דאין הקדושין תופסין בה כי אם בהיותה משוחררת גמורה די"ל דהנז' דומה למאי דאמרינן בפ"ק דקדושין דלרבנן העבד עצמו מקבל גיטו מיד רבו דאע"ג דאין לו יד לזכות כי אם אחר השחרור מ"מ גיטו וידו באים בבת אחת דכיון דהגט עצמו בחלותו מזכה ליה יד ועיקר נתינת הגט ע"ז הוא בא אמרינן גיטו וידו באים כא' וה"ה הכא דכיון דבשטר זה בחלותו מזכה לה יד להיותה משוחררת וראויה לקדושין אמרינן גיטה וידה באים כא' ובהדי דהשטר משחרר אותה מקדש אותה נמי וכיון דחלין בב"א לא גמרה לקנות השטר אלא עם חלות ב' יחד דבהצטרפות השחרור והקדושין זוכה היא בשטר כאמור:
האמנם אכתי קשה דנמצא כפי זה דלעולם אינה זוכה בשטר שלם מכח הקדושין ושטר שלם מכח השחרור כי אם בהצטרפות שניהם והתורה חייבה שיתן בין בשחרור ובין בקדושין שטר שלם ותזכה בו מכח השחרור או מכח הקדושין ולא מסבה אחרת והכא אינו זוכה בשטר מסיבת כל א' ואחד לבדו כי אם בהצטרפות סיבת שניהם אך לפי האמור א"ש דלא הקפידה התורה אלא שתזכה בגוף השטר יהיה מסיבת השחרור והקדושין או מפינה אחרת לית לן בה כדמוכח בההיא דכתבו על טס של זהב כמדובר:
איברא דראיתי להרשב"א בחי' בההיא דכתבו על טס של זהב שכתב וז"ל תמיהא איך אפשר לומר כן דכיון דנותן לה גופו של טס לכתובתה הו"ל פורח באויר ונ"ל כיון דאמר הכי והיא קבלתו הו"ל כאומר לה התקבלי גיטך ומחלי כתובתיך עכ"ל דמדברי הרשב"א ז"ל אלו נראה דס"ל דבעינן שתזכה בגוף הגט מסיבת הגירושין ולא מסיבת דבר אחר ולפי זה הדבר קשה בסוגיא זאת שהרי אפילו נאמר דבב"א חלו הקדושין והשחרור כאמור מ"מ כל שלא זכתה השטר מסיבת השחרור לחודיה או מסיבת הקדושין לחודייהו כי אם בהצטרפות ב' אמאי מקוד' לר"מ ודוחק לומר דמיירי באומר לה צאי בו ונותנו בידה ומשתחררת וחוזר ונוטלו ממנה וזכה בו המקדש וחוזר ונותנו לה לשם הקדושין דבכי האי גוונא איכא נתינת שטר שלם בכל אחד וא':
והנה ראיתי להרשב"א בתשו' ח"א (סי' תש"ז) שכתב שם בסוף התשוב' דלר"י דאמר דהאומר מעכשיו ולאחר ל' יום אפי' קדושי מאה תופסין בה אם קדשוה אפי' מאה מעכשיו ולאחר זמן יכולין ליתן גט כל א' וא' ולא שיתנו כולם גט א' שהרי צריך שיהיה קלף הגט של כל א' וא' מהם ולא שיהיה קלף הגט שלו ושל חברו ואי אפשר להקנותו כל א' ואחד לחברו שאין גט ב' מתקבלים בזמן א' עכ"ל ולכאורה צריך להבין דבריו במ"ש שאי אפשר שיכתבו גט בכללות אנו פו"פ גרשנו נשותינו פ' משום דצריך שיהיה הקלף של כל או"א דלכאורה אינו מובן דהא מה שצריך שיהיה הקלף משל הבעל היינו משום דכתיב ונתן בידה דמשמע שהוא שלו ונתנו לה במתנה כדמוכח בסוגיא דהמביא (דף ק') יע"ש וא"כ בנ"ד שעושים גט בשותפות ובין כולם נותנין אותו לה במתנה אמאי לא מהני הרי אין אותיות פורחות באויר שהרי הגט נשאר בידה ומה לי נותנו מחמת הבעל לבדו ומה לי אם אחרים שותפים עמו וי"ל דהרשב"א ז"ל אזיל לשיטתיה דס"ל דבעינן שתזכה בגט מחמת הגירושין ולא מחמת דבר אחר ומשו"ה כיון דלכל א' וא' מקודשת לו ומדינא צריך שיתן לה גט גמור לפוטרה צריך שיתן לה גט א' לבד לא כן אם יתנו בין כולם גט א' דנמצא דאין כל א' וא' מהם נותן גט שלם בסבת גירושיו לבדו אם לא בהצטרפות גירושי חבירו אמנם מ"ש שאי אפשר להקנותו כל א' וא' לחבירו שאין גט ב' מתקבלין בזמן א' אינו מובן כלל דאמאי לא יוכלו לגרש בגט א' באופן זה שכל א' וא' יזכה בו לגמרי קודם ויגרש בו ויחזור ויטלנו ממנה ויזכה בו ויתנהו לחבירו ויגרש בו דבכה"ג נמצא דכל א' וא' מגרש בשלו לגמרי ומ"ש מהא דתנן בפ' המגרש ה' שכתבו כלל בתוך הגט אנו פו"פ גרשנו נשותינו פו"פ כשר וינתן לכל א' וא' הרי התם שנכתב הגט בשותפות כלם וכיון דבשעת נתינה מקנהו לחבירו וכל א' וא' נותנו לאשתו ש"ד וה"ה הכא והטעם שכתב שאין גט ב' מתקבלים בזמן א' דהכוונה לע"ד הוא משום דבאופן זה אי אפשר שיגרשו כולם בב"א בנתינה אחת כי אם בזה אחר זה אינן מספיק כלל דמאי איכפת לן שיחולו גירושי כולם בבת אחת בזה אחר זה נמי אכשר:
ולעד"נ לומר בכוונת הרשב"א בהקדם מ"ש הוא עצמו בחי' לגיטין גבי ההיא דכיצד יעשה יחזור ויטלנו ממנה דמוקי התלמו' דאתיא אפי' כרבי הואיל וקנאתו ליפסל לכהונה שהביא פירש"י ז"ל וכ' וז"ל ואינו מחוור דא"כ דמחמת שנפסלה בו לכהונה חשבי' לה דקנאתו כי הדר שקיל ליה מינה האיך היא מתגרשת בו דגט זה כבר חל מקצתו וגרם ליפסל בו וכיון שקנאתו היא הורע כחו והאיך חוז' הוא ומגדש בו והא אין אשה מתגרשת שני פעמים בגט א' עכ"ל הצ"ל וצריך לידע דין זה שחדש הרשב"א דאין אשה מתגרשת ב' פעמים בגט א' דהיינו שגרשה וקדשה בו ביום דאינו יכול לגרשה בגט הא' מאיזה טעם הוא ונראה דה"ט משום דכל גט שגרש גירושין גמורים או מקצת גירושין הורע כחו ומתבטל ואין בו כח לגרש כמו שנראה מפשט דבריו דאין לומר דה"ט משום דס"ל דבעינן שיכתב לשם גירושין של קדושין אלו וזה לא נכתב כי אם לשם קדושין א' דמלבד דכבר כתבנו לעיל דכל דנכתב לשם גירושין דאשה זאת אף שלא נכתב לשם קדושין אלו לית לן בה כיון דשה גירושין אחד הוא כמו שלמדנו כן מדין לשמה דקרבן חטאת יתר על כן הא לא אפשר דא"כ מם מדמה דין זה לקנאתו ליפסל לכהונה שנייא הכא דאע"ג דחל מקצתו ליפסל לכהונה לא מפני זה הורע כחו מלגמור גירושיו כיון שמתחלה נכתב לשם גירושין גמורים ולשם קדושין אלו אלא ע"כ טעמו כאמור וא"כ נמצא מדברי הרשב"א דכל גט שחל כולו או מקצתו באשה אחת שוב אינו יכול לגרש בו וממנו נקח לנ"ד דהתשו' דס"ל דבכתבו גט א' בשותפות ונותנו כל א' וא' בזה אחר זה לא מהני דכיון דכל הקדושין הם באשה א' כמו שבקדושין דאדם א' אם התחיל לגרש ליפסל לכהונה בגט א' שוב לא מצי לגמור בגט זה הכא נמי כיון שגרש הא' בו הורע כחו ונתבטל לגרש בו שאר צד אישות שבה דכיון דקנאתו היא ליגרש בקצת צד אישות שבה מאיש זה הורע כחו ונתבטל ושוב לא מצי להתגרש בו מאחריני ולא מצי לגרש בגט א' כי אם באופן שיחולו גירושי כולן בב"א דבכה"ג ש"ד מידי דהוה לאדם א' שמגרש בגט א' לגמרי וכיון דהא לא אפשר צריך שיכתבו כל א' וא' גט א' ולא דמי לההיא דה' שכ' כלל בתוך הגט דהתם לא חל בנרושי הא' שום חלות גירושין באשת חבירו ופשוט הוא:
והנה כי כן נמצינו למדין מדברי הרשב"א זלה"ה למאי דאתאן עלה דלדעת הרשב"א שכתבנו דס"ל לענין גט דבעינן שיתנהו לה מסיבת הגט ולא מסיבה אחרת אם כתב שני הקדושין בשטר א' דהיינו שכתב התקדשי לי היום ולאחר שאגרשך מעכשיו אף דחלין הקדו' בב"א מש"ר א"מ קדושין ב' כיון דבעינן דמסיבת כל אחד וא' לבדו תקנה השטר ולא בהצטרפות ב' הקדושין ולדעת התוספות בסוגיין דהמביא גבי ההיא דכתבו על טס של זהב דס"ל דלא בעינן שיתנהו מחמת הגט דוקא אלא דכל שהאשה זוכה בו מאיזה סיבה שיהיה ש"ד נראה דבנ"ד מקודשת ואין לומר דהתינח מטעם זה אבל הא אכתי לפי מ"ש הרשב"א דאין אשה מתגרשת שני פעמים בגט א' וה"ה נמי ודאי לענין קדושין שאם קדש וגרש בו ביום אינו יכול לחזור ולקדש בו אפשר דאפילו לדעת ההיכ' אם קדש בשטר זה שכלל בו הג' קדושין אע"ג דחלין בב"א אינה מקוד' דהא ליתא שהרי לא אמרינן הכי אלא במגרש שני פעמים בזה אחר זה וכמו כן בקדושין משום דמשעה שכבר גמר ענינו שכבר גרש או קרש בו הרי קנאתו הוא מחמת גירושין הא' או קדושין הא' והורע כחו ואינו יכול לחזור לגרש בו אבל בנ"ד שכולל שני הקדושין בשטר א' וחלין ב' בב"א כיון דלא קנאה כי אם בהצטרפות ב' הקדושין ש"ד:
ודע דכל זה הוא במפרש בתוך השטר ומוכיח בתוכו שנתקדש שני פעמים אבל אם כתב נוסח שטר א' לבד ונתנו ואמר לה התקדשי לי בו היום ומעכשיו ולאחר שאגרשך פשיטא דלא מהני לכ"ע שהרי עיקר הקדושין הוא ע"י מה שכתוב בתוכו אבל הכא שאינו מוכיח מתוכו ענין הקדושין הב' ל"מ לר"מ דאמר ע"ח כרתי דלדידיה כל דבר הצריך לגט או לשטר קדושין צריך שיהיה מוכיח מתוך ע"ח וכמו שמתבאר בר"פ כל הגט גבי מתניתין כתב לגרש את אשתי ונמלך ומצאו בן עירו וכו' דמוקי מתני' כר"א דאמר ע"מ כרתי וכתבו התוס' שם דלר"מ לא אתיא כיון דלדידיה ע"ח כרתי ובעינן שיהא מוכיח מתוך ע"ח מי הוא המגרש ומי היא המתגרשת יע"ש אלא אפילו לר"א דע"מ כרתי ובב' יוסף בן שמעון לא בעינן שיוכיח מתוך הגט איזה מהן המגרש דמה שמוכיח מתיך ע"מ דיו בכה"ג דאינו מוכיח כלל ענין הקדושין הב' לא עדיף מענין שמות האיש והאשה דלרוב הפוסקים ס"ל דאם לא כתב שמות האיש והאשה הגט בטל מן התורה אפילו לר"א דכיון דאינו ניכר כלל לאו סיפור כריתות הוא:.
הן אמת דכפי זה תמיה לי טובא בההיא דהכותב שטר אירוסין לשפחתו דאיך קאמר ר"מ דמקודשת משום דיש בלשון הזה לשון שחרור הרי אינו מוכיח מתוך ע"ח דלשון זה דהרי את מקודשת לי הכתוב בשטר נכתב בכונה זאת לומר הוי ראויה להתקדש ותתקדשי ואף דבע"פ בשעת נתינה עלה על דעתו שתצא בו ותתקדש בו כל שאינו מוכיח מתוך ע"ח שמעידים בחתימתם על זה הוי כמשחרר בדיבורא בעלמא וליישב זה ע"כ צ"ל דמאי דבעי' לר"מ מוכיח מתוך ע"ח היינו שיוכיח ענין הגירושין ומי המגרש והמתגרשת אבל לא בעינן שיוכיח מתוכו אם זה המגרש שכתב גט זה גרשה בו שהרי ביוצא מתחת ידה מגורשת אעפ"י שאינו מוכיח מתוכו שנתנו בידה לשם גירושין דאפשר שנתנו לשם פקדון בידה וא"כ הכא דלר"מ אפשר לפרש לשון השטר לענין קדושין ולענין שחרור ולא נשאר לנו לידע אלא אם רצונו לקדשה לבד או לשחררה נמי כיון דמתוך ע"מ ניכר שרצונו לקדש ולשחרר דיו דגילוי זה דמתגלה מתוך ע"מ חשיב כגילוי שמתגלה ע"י ע"מ אם נתנו בידה לשם גירושין או לשם פקדון והנה כי כן כל שכן בנ"ד דלשון הקדושין שייך לכל קדושין שירצה לקדש דודאי לא בעינן שיהא מוכיח מתוכו שרוצה לקדשה שני פעמים דכל דלא נשאר לנו לידע אלא אם רצונו לקדשה ב' פעמים בע"מ סגי ומפיהם אנו חיין וכיון דבב"א חלין הקדושין שפיר אפשר לומר שתתקדש בשטר ראשון שני פעמים. אמנם לע"ד זה דוחק גדול וגם הדין היוצא מזה רחוק הוא בעיני:
והנה ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לנדרים עלה דאמרינן התם דכ"ט דהאומר הנטיעות האלו קרבן עד שיקצצו פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו דעלה בדעתו לומר דה"ה לדיני ממונות דהאומר לחבירו שדה זו נתונה מעכשיו עד שאלך לירושלים אם חזר וקנאה ממנו קודם שעלה לירושלים חוזר וזוכה בו מקבל שכך אמר לו לעולם יהא שלך עד שאעלה לירושלים ומעכשיו ולאותו זמן שיקנה אותו ממנו נתנו לו ואפילו הקנהו לו בשטר והשטר אינו קייים בשעה שחזר וקנה ממנו או בחזקה דמשעה ראשונה כלתה דכיון דאמר מעכשיו הרי כל הקנינים שיבואו אחר כך מש"ה הקנה לו ובב"א חלין כולן ובאותו שטר וחזקה ראשונה קונה כולם אלא שאח"כ נסתפק בזה וכתב וז"ל ואפשר שאין זה אלא במקדיש בלבד וכו' אבל במקנה לחבירו בעלמא אי אפשר דבמאי קני דאע"ג דאמר לה מעכשיו אי אפשר לו לקנות אלא בכסף או בשטר או בחזקה וכסף ושטר וחזקה אלו שנעשו על מכר זה או מתנה זו ראשונה כשחזר זה וקנאו כבר כלתה קנייתן של אלו ובמה הוא קונה לבסוף וה"ט נמי דאיצטריך למינקט הא דר' הושעיא בשני פרוטות ולא נקט ליה בחדא פרוטה עכ"ל הרי מתבאר מדברי הרשב"א אלו לענין קנין דבשטר א' אינו יכול לקנות קנין ראשון וקנין שני כשיחזור ויקנה אותו ממנו אף דאמר מעכשיו ומש"ה בב"א חלין שני הקנינין ומסתמיות דבריו נראה דלאו דוקא בשטר שכתוב שדי נתונה לך לבד ובע"פ אמר לו קני בו עד שאעלה לירושלים אלא אפילו כתב כן בשטר ונראה דהיינו טעמא דבשטר קנין נמי בעינן ספר מקנה שיהיה השטר של הנותן ויקנה אותו למקבל כדמוכח בפרק המביא (דף כ' ע"ב) דפריך התלמודא והא בעינן ספר מקנה וליכא יע"ש ולדעת הרשב"א ז"ל דס"ל בגט דצריך שתקנה הגט מסיבת הגירושין ולא מסיבה אחרת ה"ה בכל שטר דצריך הקנאה למקבל בשטר קנין צריך שיקנה אותו מסיבת הקנין ולא מסיבה אחרת ובמקנה ב' קניינין בשטר א' נמצא דאין כאן שטר שלם בכל קנין וקנין לבדו כי אם בהצטרפות שני ולא מהני:
והנה מ"ש דמהאי טעמא איצטריך למינקט דין זה דר' אושעיא בב' פרוטות דבפרוטה א' אם אמר התקדשי לי היום ואחר שאגרשך א"מ דנראה דדעתו ז"ל דאפילו אמר מעכשיו דחלין הקדושין מש"ר א"מ שהרי לענין קנין ממון שכתב לא מהני לקנות בשטר וחזקה וכסף ב' קנינים מיירי אפילו אמר מעכשיו ואהא מייתי מהא דר' אושעיא דנקט דינו בב' פרוטות ואיכא למידק מההיא דאמרי' בפ"ב דקדושין (דף ו' ע"ב) בעי רבא ב' בנותיך לב' בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן והאיכא ממונא או"ד בתר דידהו אזלינן והא ליכא תיקו ע"כ הרי דאפילו בקדושין דב' גופין מחולקין מספקא ליה לרבא דכיון דהמקבל האב בתר דידיה אזלינן והא איכא ממונא אף דלגבי הבנות ליכא פרוטה לכל א' וא' מהן וא"כ הכא אפילו שנאמר דהיות ב' קדושין באשה א' בזמנים מחולקים חשיב כקדושי ב' בנות מ"מ בכלל בעיית רבא איתיה כיון דס"ס אף דב' קדושין הם ואי בתר קדושין אזלינן ליכא ממונא לכל א' וא' מ"מ אפשר דבתר מקבל אזלינן והאיכא ממונא כיון דבב"א חלין הקדושין ומש"ה קנתה הפרוטה בהצטרפות ב' הקדושין ולא קנתה בה מחמת קדושין הא' יותר מהב' ודוק: