נאות יעקב חלק ב· רבי ישראל יעקב אלגאזי
סימן ו
שטר שנכתב מדעת המקדש והמתקדשת ואח"כ חזרו בהם שניהם או אחד מהם ובטלו הקדושין אם יכול לחזור ולקדש בו:
דין זה מתבאר יפה ממאי דאמרי' לענין גט בר"פ השולח דל"ב איבעיא להו חוזר ומגרש או אינו חוזר ומגרש בו ר"נ אמר חוזר ומגרש בי ורב ששת אמר אינו חוזר ומגרש בו והלכתא כוותיה דר"נ ופריך איני והא קי"ל הלכתא כר"י דאמר חוזרת ומשני הכי השתא התם דבור ודבור אתי דבור ומבטל דבור הכא דנהי דבטלה לשלחותיה דשליח גיטא גופיה מי קא בטיל ע"כ:
והנה בדין זה נחלקו הפוסקים דאיכא מ"ד דאפי' בטל גופו של גט בפי' וכגון בגט שכתבו והיה בידו של בעל ואמר בפי' הרי הוא בטל או אחד מהלשונות השייכים בביטול גופו של גט אינו מבוטל וחוזר ומגרש בו דגט שנכתב לשמה כתקנו וישנו בעין אי אפשר שיתבטל כשם שאי אפשר לבטל ס"ת שנכתב בהכשר דהכתיבה חשיבה מעשה ולא אתי דבור ומבטל מעשה וזו היא דעת הר"ן והתוס' ז"ל כפי מה שתפסו עיקר בפ' האומר בקידושין יע"ש וכן נראה מדברי התוס' בגיטין (דף ח"י ע"ב) ד"ה שמא פיס וכו' בשם ר"מ יע"ש וכן הוא דעת הרא"ש בפסקיו בפ' השולח וכן הוא דעת הרשב"א זלה"ה בחי'
אמנם דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' גירושין הוא שאם בטל הגט בפירוש שהיה בידו ואמר גט זה בטל אינו מגרש בו לעולם והרי הוא כחרס הנשבר ואם גרש בו אינה מגורשת וכן דעת הסמ"ג עשין נ'. ויש לחקור ולהבין דלכאורה סברת הרמב"ם ודעמיה ז"ל סברה דחוקה היא דמאיזה טעם נאמר בגט שנכתב כתקנו ולשמה ובציווי הבעל וכבר נעשית מעשה הכתיבה לגמרי שיוכל לבטלו בדבור בעלמא דהא ודאי אין כח הבעל יפה כי אם לבטל הגירושין אבל גופא דגיטא מאין הרגלים ליתן כח לבעל לבטלו בדבור בעלמא ולהוציא שם גט מעליו:
ואשר אחזה לי ליישב הענין הוא דהר"מ לשיטתיה אזיל דס"ל דמאי דבעינן ציווי הבעל הוא מדין שליחות דוכתב דקרא אבעל קאי וצריך שיכתבנו הוא או הסופר בשליחותו וכמו שכתבנו לעיל בסי' ה' וכמו שהאריך הרב מכתב מאליהו (שער ה' סי' ה') יע"ש וא"כ נוכל לומר דא"ש שהרי הא ודאי כשממנה הבעל שליח לסופר שיחשב כתיבתו כאילו כתבו הוא היינו בתנאי שיבא הגט לכלל גירושין באופן שיגיע ליד האשה אך אם לא יבא לכלל גירושין בטלה שליחות למפרע דמה צורך יש, לבעל שיהיה שלוחו באותה כתיבה יכול על מגן וע"כ לומר דאנן סהדי דמינהו שליח ע"ת וחשיב כאילו אמר בפי' לסופר אני ממנה אותך שליח ע"מ שיבא גט זה לכלל גירושין ואם לא יבא יתבטל השליחות וא"כ בשעת הגעת הגט ליד האשה נתקיים השליחות למפרע ואם לא הגיע הגט לידה בטלה השילחות למפרע והנה כי כן שפיר מצי לבטל גוף הגט דבאומרו שיתבטל הגט כוונתו לבטל שליחות הסופר הואיל ועדיין לא נתקיים התנאי שלא הגיע ליד האשה דחשיב דבור ודבור ואתי דבור ומבטל דבור וכההיא דקי"ל כר"י דהאומר לאשה התקדשי לאחר שלשים יום דחוזרת ולרבי יוחנן הוא הדין נמי באומר על מנת שאתן לך מאתים זוז וכיוצא דהוי מעכשיו דחוזר קודם קיום התנאי אף דבהתקיים התנאי חיילי הקדושין למפרע וכמ"ש הרשב"א בחי' בפ' מי שאחזו עלה דאמרינן התם (דע"ו ע"א) ת"ר אמר לה בפני ב' הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר ואמר לה וכו' ומשם בעל העיטור יע"ש ואע"ג דס' זו יחידאה וכל הפוסקים חולקים עליו וס"ל דכל תנאי דמעכשיו חשיב מעשה ואינו יכול לחזור בו וכמ"ש הרשב"א שם וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ה מה' גרושין דין א' אפשר דבכה"ג שמתנה עם הסופר במינוי השליחות ע"מ שיגיע לידה כ"ע מודו דאף דחשיב כתנאי דמעכשיו דבהגעת הגט לידה מתקיים השליחות למפרע בשעת הכתיבה עכ"ז יכול לחזור בו ולומר שאינו רוצה בקיומו של שליחות אף שיתקיים תנאי ואמינא לה מהא דכתב הרשב"א בחי' שם עלה דהך סברא דבתנאי דמעכשיו אינו יכול לחזור בו וז"ל ואי ק"ל הא דגרסי' בפ"ק דקדושין וכו' זכו בשדה זו לפ' ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר ובין בשדה דאלמא דאף בע"מ חוזר הוא ומבטל תנאו וכו' ואין עיקר לקושייתם כלל דהתם שלוחים שוויניהו ומבטל שליחותו ואזיל כל אימת דבעי וה"ק להו ע"מ שתעשו שליחותי שתכתבו את השטר ולא תעכבו אתם בכתיבתו כל זמן שאיני חוזר בי אבל בתולה בדעת הקונה ודאי אינו חוזר בו דאילו אמר לחברו זכה בשדה זו ע"מ שאכתוב לך את השטר כותב הוא השטר בע"כ ומקיים תנאו וזוכה בשדהו למפרע וכו' עכ"ל והמתבאר מדבריו הוא דמחלק בין כשמתנה עם הזוכה ובעל הדבר ההוא למתנה עם השליח ודון מינה ואוקי באתרין דמה שמתנה עם הסופר ותולה שליחותו עד שיגיע הגט לידה לא חשיב כמתנה עם הבעל הדבר עצמו דשליחות הסופר איננו מעלה ומוריד לסופר כלל ולא נפקא מינה אם תתגרש האשה בהגעת הגט לידה וכל כי ה"ג מבטל שליחותיה ואזיל כל אימת דבעי ואף דחשיב כאומר לסופר ע"מ שיגיע הגט לידה מצי לבטל שליחותיה שאפילו יתרצה אחר הזמן ליתנו לה לא תתגרש מכיון דבטל שליחותיה דהסופר וחשיב כנכתב שלא בשליחותו.
הן אמת דנראה דזה אינו דא"כ יצא לנו לענין דינא דאף לדעת הר"מ דמצי ליבטל גיטא גופיה היינו דוקא בכותב ע"י שליח אבל בכותב הבעל עצמו לא שייך ביטול כלל דמאי ביטול שליחות איכא ואי דינא הכי כל כי הא צריך לאודעי ולא משתמיט שום א' מרבוותא לחלק כן ובעיקר הדין בס' הרמב"ם אני מסופק אם הוא דוקא כשמבטל ואומר בפי' גט זה שכתבתי בטל הוא או כחרס הוא וכיוצא מהלשונות דשייכי בביטול גופו של גט דכיון הא גלי דעתיה דמלבד דמבטל הגירושין ונמלך מלגרשה עוד מבטל גופו של גט שיהיה כחספא בעלמא וכאילו לא היה שם גט מעולם ואפי' יחזור לגרשה בו יחשב כמגרשה בנייר בעלמא אבל אם לא פירש לשון ביטול הנופל לגוף הגט כלל אלא כי הוא אמר שנמלך מלגרשה או שראינו שחזר בו מלגרשה דבכה"ג לא בטל גוף הגט כי אם גוף הגירושין לא נתבטל גוף הגט וחוזר ומגרש בו או"ד ל"ש דכל שראינו בו שנמלך בודאי מלגרשה הרי הוא בטל ואינו חוזר ומגרש בו ומאי דקאמר התלמודא נהי דבטליה לשליחותיה דשליח גיטא גופיה מי קא בטיל הכונה לומר נהי דבטליה לשליחותיה דשליח דחוזר בו שיהיה שלוחו בגט זה אבל גיטא גופיה כלומר גירושין גופייהו מי קא בטיל הא מאן נימא לן דכוונתו לימלך מלגרשה הא אין כוונתו כי אם לבטל השליח ועדיין דעתו לגרשה על ידו או על ידי שליח אחר וכן דרך התלמודא שמכנה לגירושין בלישנא דגט עצמו כמו הר"ז גט או אינו גט דהוי במקום מגורשת וא"מ ונראה דהעיקר כהצד הא' וכן מתבאר מדברי הריב"ש בתשו' סי' קכ"ז שכתב וז"ל ועוד נראה ברור כי אפי' לדעת הרמב"ם שסובר שיכול לבטל הגט אחר הכתיבה אף ע"פ שנכתב כתקנו ובכשרות זהו דוקא בשאומר בפי' שהוא מבטל גופו של גט ואומר יהא כחרס או יהיה בטל וכו' או אחד מהלשונות הנז' בתלמודא במבטל הגט אבל זה שלא אמר לשון בביטול הגט עצמו רק שאמר על הנתינה שהוא נותנו בכח אף אם היה אומר בפירוש שאונסים אותו על הנתינה אין זה ביטול על הגט עצמו שלא יוכל מלגרש בו אלא מסירת מודעא הוא על הנתינה וגופו של גט אינו בטל וכו' עכ"ל הרי מפורש בדבריו דאף שאומר בפי' שבאונס מגרש ובכן נמצא דדעתו לבטל הגירושין שאין רצונו לגרש כל שלא אמר לשון ביטול השייך בגופו של גט אינו בטל וחוזר ומגרש בו וכן יש להוכיח מדברי מהרי"ט ז"ל בח"א סימן נ' דכ"ה ע"א וז"ל וא"ל אי לא מקיימא תנאה בטיל ליה גיטא בביטולו של תנאי והיאך הוא חזר ומגרש בו וכו' הא ליתא דביטול גופו של גט אינ' ראדי בתנאי אלא הגירושין הוא שתלאן בתנאי שאמר לה אם תקיימי תנאה תהא מגורשת בגט זה ומותרת לכל אדם ואם לאו אל תתגרשי בו ונמצא דבשלא קיימא התנאי לא נתגרשה באותה נתינה וחוזר הגט לכמו שהיה עכ"ל הרי מפורש שאפי' שתלה הגירושין בתנאי ודעתו שאם לא יתקיים התנאי אין רצונו שתתגרש כל שלא הוציא מפיו לשון ביטול בגופו של גט חוזר ומגרש בו דמה בחוזר מהגירושין איננו מבטל גופו של גט:
איברא דראיתי למהרי"ט ז"ל עצמו בח"א בסוף סי' ס"ו שכתב לחלק בין מתנה הבעל עם האשה ע"מ כו"כ למתנה במינוי השליח ע"מ כו"כ דבמתנה במינוי השליח ע"מ כו"כ אף שנתבטל התנאי ונתבטל השליחות יכול לחזור ולגרש בו דשליחותא בטיל גיטא גופיה לא קא בטיל אבל במתנה עם האשה שנתן לה גיטא על תנאי ונתבטל התנאי ונתבטל הגט אינו חוזר ומגרש בו עכ"ל דמדבריו בתשו' זו נראה דאף דלא בטל בשום אחד מהלשונות גופו של גט בפירוש כיון שאמר לאשה ע"מ כו"כ וכונתו שאם יתבטל התנאי לא תהיה מגורשת ולא נתקיים התנאי הרי נתבטל הגט לגמרי כיון שנמלך מלגרשה אם לא יקיים תנאה וזה סותר למ"ש בתשו' הנז' ומה גם דמדברי הריב"ש הנז' אינו נראה כן:
הן אמת דנראה דיש להוכיח מקצת דוכתין דכל דגילה דעתו דנמלך מהגירושין בלבד בטל הגט לדעת הרמב"ם ודעמיה ויצא הא' ממ"ש הרשב"א בחי' עלה דאמרי' בתלמודא די"ח ע"ב אמר"ל לא הכשיר ר"ש כי אם לאלתר אבל לאחר י' ימים לא דחיישינן שמא פייס דר"ת פי' דהכוונה דחיישינן שמא פייס ונמלך מלגרשה ובטל הגט:
ולדעת ר"י שהביא הרשב"א שם היינו משום דס"ל כסברת הרמב"ם יע"ש ואם איתא דבעי שיבטא בשפתיו לשון ביטול בגופו של גט ולא סגי בנמלך מלגרשה א"כ מאין הרגלים לנו לחוש ולומר שבטלו דנהי דאריכות הזמן שנתעכב הגט משעת כתיבתו עד נתינתו י' ימים מורה שנמלך בנתיים מלגרשה ובעבור זה נתעכב עד שחזר ונמלך מ"מ מאן לימא לן דאמר בפי' שיהא גוף הגט בטל דיו לנו לומר שנמלך בנתיים ודין גרמ"א דעני' ראה אך אי אמרי' דכל דדיינינן דנמלך מלגרשה חשיב ביטול א"ש דבהיות ה"ה העמד"ה והארכ"ה בנתיים מורה באצבע דנמלך והמלכתו זהו ביטולו וכן יש להוכיח ממאי דאמרי' פ' המגרש דפ"ח ע"א גבי מתני' דשייר מקצת הגט וכו' דמוקי לה תלמודא כשיש ריוח מלמטה ופריך ודילמא אמלוכי אמליך וכתב ופי' רש"י דילמא מתחילה נמלך מלגרשה והדר אמליך לאחר זמן לחזור ולגומרו ונמצא דהראשון בטל ואינו יכול לחזור ולגרש בו ע"כ. ואם איתא דבעי' לשון ביטול גופו של גט א"כ נהי דמדחזינן שינויא שהניח הנייר חלק למטה יש לחוש דנמלך בנתיים מ"מ מאין לומר שבטלו לגוף הגט בפי':
ועוד יש להוכיח כן ממ"ש התוס' בסוף פ' הזורק (דף פ"ב) ד"ה צא והשלם וכו' וז"ל מעשה בא לפני ר' משולם בא' שכ' גט לאשתו והחתים עליו ב' עדים ואחר זמן החתים עליו עוד עד ג' והכשירו מסברא וכו' עד וכן פי' הר' אלחנן ז"ל דנראה לפוסלו דכיון דבא להחתים עד ג' גילה בדעתו שלא יהיה גט עד שיחתום עד ג' וחתימתו אינו כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה עכ"ל וכתב הר"ן ז"ל שם דדעת הרב אלחנן הוא דאזיל בשיטה זאת דאם ביטל הגט בפירוש מבוטל כס' הרמב"ם ז"ל ומשום הכי בהיות שגילה בדעתו שלא יהא גט כי אם בעד ג' אף שעכשיו אנו אומרים לו שאין העד הג' כלום ומתרצה לגרשה בב' עדים לאו כל כמיניה כל שבתחילה בטלו אם לא יהיה בו עד ג' יע"ש הרי מוכח דאף שלא פי' לשון ביטול בגופו של גט כי אם שגילה דעתו ותנאי התנה שתתגרש ע"מ שיהיה בו ע"ג חשיב ביטול כיון דאם לא יתקיים תנאו אין דעתו לגרשה דלפי ס' הרב אלחנן הנז' י"ל מההיא דאמרי' בפ' המגרש דף פ"ד גבי מתני' דחוץ מפ' כתבו בתוכו אע"פ שחזר ומחקו פסול כמתבאר שם דאם כתב חוץ מפ' לפני התורף וחזר ומתקן הגט בטל מן התולה ולאחר התורף פסול מדרבנן דגזרינן אחר התורף אטו לפני התורף ולפי ס' הרב אלחנן ק' דבין לפני התורף ובין לאחר התורף ליהוי פסולייהו מן התורה אף דליכא טעמא דכריתות והיה טעמו דכיון דכתב כן בתוך הגט לפניו או לאחריו דתורף גילה בדעתו דאין רצונו לגרש כי אם בתנאי זה שלא להתירה לפ' ואם א"א לקיים דבורו לא יהיה גט ובכן נתבטל הגט מעיקרו ואף שחזר ומחקו ונתרצה לאו כל כמיניה דכיון דבטלי' שוב אינו יכול לחזור ולגרש בו:
עוד י"ל אם נאמר בס' זאת דלדעת הרמב"ם כל שנמלך מלגרש בטל הגט מההיא דאמרי' פ' ב' אוחזין (דף ח"י ע"א) גבי הא דתנן מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים הר"ז לא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן ופריך טעמא דנמלך עליהם שלא ליתנן הא אמר תנו נותנין ואפילו לזמן מרובה ורמינהי וכו' יע"ש. ולפי ס' זאת עדיין מתני' ק' טעמא דנמלך הא אמר תנו נותנין ואמאי ליחוש דעכשיו אומר תנו ושמא נמלך בנתיים מלגרשה דהנפילה מורה על זה ובכן נתבטל הגט ועכשיו אינו יכול לחזור ולגרש בו ואין לומר דהכי דייק תלמודא הא אמר תנו והבעל אומר שלא נמלך בנתיים ולא בטלו מעולם נותנין והבעל נאמן לומר הכי להתירה להבא הואיל ובידו לגרשה ונאמן במיגו דא"כ לאשמעינן מתני' דלא יחזיר אפי' אמר תנו כל דלא ידעינן אי נמלך בנתיים וי"ל דהיא גופא מצינן למימר בכוונת מתני' דקאמר לא יחזיר בין אם לא אמר תנו ובין אם אמר תנו ולא ידעינן אם נמלך בנתיים שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנן ובכן נתבטל הגט ואינו יכול לחזור ולגרש בו ואהא דייק תלמודא הא אמר תנו ולא נמלך בנתיים כלל נותנין:
שוב ראיתו דהא ליתא שהרי מתני' דומי' דדייתיקי מתנה ושוברים קתני להי לגיטי נשים ושחרורי עבדים וכמו שלגבי ד"מ ושוברים לא יחזיר כל שלא אמר תנו וכל שאמר תנו אפילו נמלך בנתיים יחזיר הכי נמי בגיטי נשים משמע דכל שאמר תנו אפי' נמלך בנתיים נותנין ועוד דאם איתא דמאי פריך התלמודא הא אמר תנו היינו כשאומר שלא נמלך כל כי הא הו"ל לתלמודא לפרש הא אמר תנו ומעולם לא נמלכתי ומדקא דייק תלמוד סתם ש"מ דכל דאמר תנו סתם סגי:
והנה ראיתי להרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות גירושין דין ט"ז וי"ז שכתב וז"ל גט שנמצא קרוע שתי וערב שהוא קרע ב"ד הרי גט בטל כשאר השטרות בד"א כשהיה הגט יוצא מתחת ידה בע"ח ואין שם ע"מ אבל אם היה שם ע"מ דנמסר לה בפניהם הר"ז כשר אע"פ שהיה קרוע שו"ע כשנתן לפניהם עכ"ל ומתבאר מתוך דברי ה"ה שם ומתוך דברי הרשב"א ז"ל בחי' בפ' האומר בסוגייא דצריכה ב' שיאמרו בפנינו אמרה וב' שיאמרו בפנינו קבל דהיינו טעמא דכשאין שם אלא ע"ח בלבד ואינו מקויים חיישי' דילמא נמלך הבעל מלגרשה וקרעו ומצאו באשפה יע"ש וק"ק דא"כ אפילו בע"מ אמאי כשר כשראו שנתנו קרוע ואמאי לא ניחוש דנמלך הבעל מלגרשה וקרעו ובטלו ועכשיו חוזר לגרש בו וי"ל דמיירי דהבעל גילה דעתו בשעת מסירת הגט דהקריעה לא היתה לשם ביטול כי אם בטעות היתה. הן אמת דראיתי להרשב"א שם שחלק על הרמב"ם בזה וס"ל דאם היה קרוע קרע ב"ד בשעת מסירה דבטל הוא שהרי כחרס ה"א כיון שקרעו וראיתי להמבי"ט ח"א סי' כ"ד שהעלה שם שלא פסל הרשב"א כי אם שקרעו בידים בכונה מכוונת דאזי חשיב כבטלו ומבוטל אבל נקרע קרע ב"ד בטעות אפי' הרשב"א מודה דתורת גט עליו והכריח הדבר מדברי הרשב"א ז"ל יע"ש באורך:
והנה כי כן אמור מעתה דמדברי הרשב"א ז"ל נלמוד לדברי הרמב"ם ז"ל דמכשיר אף שקרעו בכוונה דאלת"ה במאי קמפלגי ודבר ק' דכיון דקרעו בידים קרע ב"ד אין לך ביטול גדול מזה ועל דברי הרשב"א ז"ל דפוסל מטעם דכיון דקרעו היינו דמבטלו אין להק' שהרי הרשב"א הוא מהסוברים דאפילו בטל גוף הגט בפי' אינו מבוטל דאפשר לומר דשאני התם דה"ט דלא אתי דבור ומבטל מעשה הכתיבה שנכתבה בתקינה לא כן הכא שעשה מעשה בגוף הגט שקרעו בידים לבטלו דשפיר מתבטל דאתו מעשה ומבטל מעשה:
הן אמת דראיתי להרשב"א ז"ל בחי' בפ' המביא תניינא עלה דמתני' דאין כותבין במחובר לקרקע ר"י פוסל עד שתהא כתיבתו וחתימתו בתלוש שהעלה שם דמדברי ר"י נשמע דאם כתבו בתלוש וחברו ובטלו וחתמו לרבנן א"נ כתב וחתמו בתלוש לר"י וחברו ובטלו ותלשו ונתנו לה כשר דלא הקפיד הכתוב שיהא בתלוש אלא אכתיב' וחתמה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ע"כ ואם איתא דכל דנמלך ובטלו ועשה מעשה בגוף הגט כמו קרעו דמתבטל דאתי מעשה ומבטל מעשה א"כ כ"ש הכא בחברו בין כתיב' לנתינה ובטלו נהי דמשום חסרון מעשה לא מפסיל אמאי לא מפסיל מטעם דכיון דחברו ע"ד לבטלו דהיינו שלא לתולשו עוד הרי גילה דעתיה דבטל הגט ונמלך מלגרש בו הואיל וחברו ע"ד להניחו שם לעולם ונמצא שבטלו במעשה ואתי מעשה ומבטל מעשה והאי מעשה דחברו ובטלו חשיב יותר מקרעו דאילו קרעו לא עשה שום מעשה בגוף הגט שפוסל אותו שאפי' קרעו כשר הוא אי לאו טעמא דביטול ואילו חברו ובטלו אין לך ביטול גדול מזה שכיון שחברו הרי נפסל לגמרי שאי אפשר ליתנו לה בעודו מחובר וי"ל ודוק:
איך שיהה העולה בידינו לענין הלכה מכל האמור דלדעת הריב"ש ומהרי"ט ז"ל בתשובה נראה דאפילו לדעת הרמב"ם ודעימיה ז"ל דס"ל דאם ביטל הגט בפירוש הרי הוא בטל ואינו חוזר ומגרש ה היינו דוקא במבטלו בפי' בא' מהלשונות דשייכי בביטול גופו של גט כמו הרי הוא בטל וכיוצא אבל אי נמלך מלגרשה או גרשה ע"ת ולא נתקיים התנאי דחשיב כנמלך לגרשה לא נתבטל גופו של גט וחוזר ומגרש בו אמנם לדעת רש"י בההיא דשייר מקצת הגט וכו' ולדעת ר"ת בההיא דחיישי' שמא פייס וכו' לדעת ר"י ז"ל דס"ל דאזיל כסברת הרמב"ם ולדעת רבינו יואל ז"ל בההיא דהחתים עד ג' נראה דכל שנמלך מלגרשה אפי' לא בטל בפירוש בא' מהלשונות הרי הוא מבוטל ואינו חוזר ומגרש בו ולדעתם נראה דה"ה לענין ש"ק אשר לפנינו דלדעת הרמב"ם ודעימיה לא מבעיא אם בטלוהו בפירוש המקדש והמתקדשת בא' מהלשונות דשייכי בגוף השטר דבטל הוא ואינו חוזר המקדש בו אלא אפי' חזרו בהם המקדש והמתקדשת בלבד או אם קדשה ע"ת ונתבטל התנאי הרי הוא בטל ואינו חוזר ומקדש בו ונראה פשוט דלאו דוקא בטלוהו או חזרו בהם שניהם אלא אפי' בטלו או חזר אחד מהם מתבטל כיון דעיקר הקדושין תלוי בדעת שניהם ומיהו נראה דאפשר דהיינו דוקא למ"ד דבעינן שיכתבנו מדעתה דדעת מקנה בעינן דלמ"ד הכי אפילו לפי האמור בטעם ס' הר"מ דמאי דיכול לבטל הגט היינו משום דס"ל דבעינן שליחות לכתיבה ובטוליה בטליה לשליחותיה דסופר ה"ה הכא דכיון דבעינן דעתה ע"כ מדין שליחות הוא כמו שהארכנו לעיל וכל שחזרה בו או בטלו בטלה לשליחות הסופר וחשוב שנכתב שלא מדעתה אך למ"ד דלא בעינן דעתה אפשר דחזרה שלה או בטול שלה אינו מעלה ומוריד וחוזר ומקדש בו: