אור ברסלב
נאות דשא שאלה קלו

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה קלו

שאלה קלה

איש אחד רצה לגרש את אשתו והי' נחפז ללכת לדרכו ועשה כמ"ש בסדר הגט שני אות ס"א דהיינו שאמר לעדים וסופר כתבו וחתמו כנהוג ועשה שליח את הסופר ליתן הגט במקומו ליד שליח הולכה והלך לדרכו וכאשר כתבו וחתמו הגט השגיח הסופר ולא ישר הכתב בעיניו כי רצה שתהי' הכתיבה מהודרת יותר עבור ששולחין אותו לעיר אחרת וכתבו וחתמו גט אחר ואח"כ שרף הסופר את הגט הראשון ונסתפקו הלומדים בדבר אם גט זה השני כשר או לא לפי שנכתב בעוד גט הראשון קיים וצריכין לכתוב גט שלישי או שמא אף גט שלישי לא מהני ויבואר אי"ה:

גרסינן בפ' התקבל דף ס"ג ע"ב ההוא דהוי קרי' לה נפאתא אזיל סהדי וכתוב טאפאתא (פירש"י שאמר הבעל להם כתבו וחתמו ותנו לאשתי וטעו בשמה). אמר רב יצחק עשו עדים שליחותן (פירש"י לגט א' עשאן שלוחין וכבר כתבו גט א' ואם יכתבו גט אחר הו"ל כאלו כותבין בלי שליחות הבעל) מתקיף לה רבה מי אמר כתובו חספא והבו לה אלא אמר רבה ודאי אי כתבו סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן מתקיף לה ר"נ מי קאמר להו כתובו ואנחי בכיסייכי (ממילא כל שלא נתנו ליד האשה לא עשו עדיין שליחותן וכותבין גט אחר) אלא אמר ר"כ כותבין וחותמין אפי' מאה פעמים בעי רבא מר"נ כתבו ותנו לשליח מהו סליקי מסלק להו או דלמא לטרחא דידהו חייש [פירש"י שנתנו גט לשליח ואבד השליח מי אמרינן עשו כל שליחותן ונסתלקו דכיון שנתנו לשליח גמרו כל שליחותן א"ד שליחותן קיים עד שיגיע הגט ליד האשה אלא לטרחא דידהו חש שלא להטריחם בהולכה) א"ל רבינא לרב אשי ויוליך לה מהו תיקו (פירש"י את"ל בבעיא קמייתא דעשו שליחותן כיון דכל מה שציוה להם גמרו ועשו הכא דאמר ויולך שמא כוונתו דעשאם שלוחים עד שיגיע ליד האשה ורשאים לכתוב גט אחר) ע"כ וכתבו התוס' כותבין ונותנין אפי' מאה פעמים נראה לר"י היכי דלא נאבד הגט אלא שמסופקים בו אם נעשה כתיקון או לא דאין לעשות אחר שהרי עשו שליחותן אם הוא כשר לפיכך טוב ללמוד את הבעל שיאמר שיכתבו כמה גיטין שירצו עד שיצאו מצד הספק ע"כ ובלשון זה כתב ג"כ הרא"ש וז"ל דאם נאבד כותבין כמה פעמים ומיהו אם לא נאבד ומסופקין אם הוא כשר או לאו כו' הרי עשו שליחותן אם הוא כשר לפיכך טוב כו' עכ"ל ויש לתמוה הרבה. על התוס' והרא"ש ז"ל דדין זה כתבו שלא במקומו אצל דין נאבד דאמר הש"ס דכותבין גט אחר וע"ז כתבו דאם נמצא בו ספק פסול אין הדין כך ובאמת אין מקום דין זה לדין נאבד אלא הו"ל לכתוב דבריהם הללו בראשונה אצל דברי רבה כי שם מקומו דאמר רבה דאם נמצא בו פסול כותבין אחר ואהא הו"ל לכתוב דדוקא אם נמצא פסול ודאי דינא הכי אבל אם נמצא ספק פסול לא ותו יש לדקדק בדבריהם בלשון שכתבו ומיהו אם לא נאבד אלא שמסופקים כו' דלשון אם לא נאבד הוא מיותר ואין לו שייכות כלל לכאן והו"ל לכתוב מיהו בנמצא ספק פסול אין לכתוב אחר כי מה תלוי דין זה בנאבד ותו יל"ד שכתבו דין זה בלשון נראה לר"י כאלו הוא איזה חידוש ולכאורה אין בכאן שום חידוש דבכל התור' מחמירין היכי דאיכא ספק וכאן כיון שאין הפסול רק ספק חיישינן שמא עשו שליחותן ואין יכולין לכתוב אחר וכלשון זה של תוס' והרא"ש ג"כ כ' הר"ן ז"ל וגם עלי' קשיין כל הנך קושיות:

והנראה ברור בפשט דבריהם בהסביר תחלה דברי הש"ס היטב דרבה אמר תחלה דאם מצאו פסול בגט לא עשו עדיין שליחותן אבל באבדו ס"ל דעשו שליחותן דאע"ג שציוה להם ליתן להאש' ועדיין לא נתנו מ"מ ס"ל דהי' כאן ב' עניני שליחות דהיינו על הכתיבה ועל הנתינה וכל א' הוא שליחות בפ"ע וכשגמרו שליחות הכתיבה נסתלקו משליחותן הראשון ואינם שלוחים רק על הנתינה ולכן כשאבדו הגט אין יכולין לכתוב אחר דאע"ג שעדיין הם שלוחין ליתן מ"מ אין להם מה ליתן וכ"ת א"כ בנאפתא נמי נימא הכי דנהי דבגוף הגט שהוא שליחות הראשון נמצא בו פסול מ"מ נימא דאותן שורות הראשונות שקודם הטעות כבר עשו שליחותן ז"א דכל כתיבת הגט שליחות א' הוא ויותר מזה כ' הב"י בסי' קכ"ד בשם הרשב"ץ דהכתיבה והחתימה הוא ענין אחד וכל שלא נחתם כהוגן גם הסופר לא עשה שליחותו יעו"ש משא"כ הכתיבה והנתינה הם שני שליחות ואהא פליג ר"נ וקאמר מי קאמר כתבו ואנחי בכיסייכו ירצה בזה דנהי דשליחות הראשון כבר כגמר מ"מ כיון דציוה להם לכתוב וליתן להאשה ועתה נולד בגט איזה דבר אשר מחמתו לא יוכלו ליתן דהיינו האבידה לכן גם שליחות הראשון הו"ל כאלו לא נעשה כיון שנולד בגופן דבר אשר מחמתו חין יוכל להעשות שליחות השני ואהא בעי בתנו לשליח מי נימא דנתינה לשליח הוי גמר כל הענין או לא זהו ביאור דברי הש"ס ועכשיו יובנו דברי התוס' ורא"ש ור"ן היטב דלא העמידו דבריהם על דברי רבה. כי הוא באמת פשוט דמה ענין ספק פסול לודאי פסול ושמא הוא כשר ועשו שליחותן רק העמידו דבריהם על דברי ר"נ דאמר באבד דכותבין אחר הואיל ונולד בגופו דבר אשר מחמתו אין יוכל להעשות שליחות השני לכן גם שליחות הראשון הו"ל כאלו לא נעשה דלפ"ז משמע דגם בנמצא בו ספק פסול כותבין אחר דנהי דניחוש שמא הוא כשר לית לן בה דנהי שלפי האמת כשר מ"מ מחמת הספק השקול שאנו מסופקים אין אנו יכולין ליתנו נמצא נולד בגופו דבר אשר מחמתו לא ינתן ודמי ממש לאבד ולכן מדברי ר"נ יש ללמוד דאם מצאו בו ספק פסול קודם שנתנוהו ליד האשה יכולין לכתוב אחר דדמי לאבד קודם שנתן ליד האשה ואהא חידש ר"י דלא דמי לנאבד דהתם כולד בו דבר אשר בודאי א"א לינתן אבל בספק פסול אף שאין אנו יכולין ליתנו מ"מ אינו רק מספק וחיישינן שמא אפשר לינתן וכבר עשו שליחותן הראשון ואהא כתבו לפיכך טוב ללמוד כו' ועיין מ"ש אי"ה בתשובה בסימן שאח"ז יעו"ש דהנה נתבאר מדברינו דהיכי דנמצא הספק פסול אחר שנתנו כבר ליד האשה לא נסתפקו התוס' כלל ולא הוצרך ר"י לאשמועינן כלל בהא דהרי כל עיקר הה"א לכתוב גט אחר הוא מחמת שנולד בו דבר שלא יוכל לינתן דמי לאבד ודין אבד אינו נוהג רק קודם שנתנו להאשה ואהא חידש ר"י לומר דאם לא נאבד אלא שמסופקי' כו' כוונתו דמסופקי' ל"ד לנאבד אבל בנמצא הס' פסול אחר שנתנו להאש' אין ה"א כלל לכתו' אחר דהא אף יהי' דמי לנאבד הרי נאבד מיד אשה ונהי דבודאי פסול כותבין אחר אפי' לא חזו להפסול עד אחר שנתנוהו להאשה התם שאני דחזינן דלמפרע חספא הי' ולא אמר כותבו חספא משא"כ בספק פסול שלא עלה על דעתם רק לדמות לנאבד והיינו דוקא כשנמצא הספק פסול קודם שנתנו להאשה וקאמר ר"י דאפילו בה"ג אין יכולין לכתוב גט אחר דלא דמי כלל לנאבד כ"ז נ"ל פשוט בביאור הדברים:

ועתה כבא לשאילתינו ואבאר תחלה מה שיש להסתפק בו ואח"כ נבאר אי"ה איך דינו והנה מקום הספק הוא בהא דאמר ר"נ מי אמר כתבו ואנחי בכיסייכו כו' א"כ משמע דאבד דקאמר לאו דוקא דאפי' לא נאבד מ"מ כל שעדיין לא נתנוהו להאשה לא עשו שליחותן ולכן אפילו אם כבר כתבו גט כשר רשאים להניחו בכיסם ולכתוב אחר או דעכ"פ רשאים לשורפו ולאבדו בידים ולכתוב אחר או דלמא דוקא בנאבד מעצמו באונס כותבין אחר אבל אם מאבדין בידים ומכ"ש בעודו קיים עשו שליחותן ואין יכולין לכתוב אחר זהו מקום הספק בשאילתינו ומה שנ"ל בזה לפי מה שבארנו בטעמא דר"נ דאע"ג דכתיבה ונתינה הם ב' שליחות והוי לן למימר באבד דשליחות הראשון כבר נגמר מ"מ כיון שבגופו נולד ריעותא אשר מחמתה לא יוכל לי נתן הו"ל גם שליחות הראשון כלא נעשה ממילא זהו דוקא באבד אבל כל שישנו בעין כבר נעשה שליחות הראשון ואין יכולין לכתוב אחר כיון דלא נולד ריעותא בראשון ועדיין יוכל לינתן וכן אפי' האבידו ושרפו בידים אין יכולין לכתוב אחר והא דאמר ר"כ מי אמר אנחו בכיסייכו דהאי לישנא לכאורה משמע דכל שמונח בכיסם לא עשו שליחותן אין הדבר כך אלא כוונת ר"נ כאשר אבאר דהא היכי שאמר כתבו וחתמו ולא עשאן שלוחים ליתן אין רשאין באבד לכתוב אחר ולא אמרינן כיון דכוונת הבעל הי' שיתן הגט לאשתו ונולד בו דבר שלא יוכל לינתן נמצא לא נתמלא כוונת הבעל והו"ל גם שליחות הראשון כאלו לא כעשה הא לא אמרינן ולא אזלינן רק בתר דברי הבעל זה שעשאן שלוחים וכן בכתבו ותנו לשליח דקאמר הש"ס דמה שנתנו לשליח גמרו שליחותן כי לא אזלינן בתר כוונת הבעל שכוונתו לגרש אשתו מאחר שלא עשאן שלוחים על הגירושין ודוקא בכתבו ותנו לה שעשאן בפירוש שלוחים גם על הנתינה אז אמרינן דכל שנולד בו ריעותא שלא יוכל לינתן לא כגמר עדיין מעשה הראשון וזהו כוונת ר"נ מי אמר כתבו ואנחי בכיסייכו הרי עשאן שלוחין ליתן להאשה ממילא כיון שנולד ריעותא שלא יוכל לינתן לא נגמר גם שליחות הראשון וזה פשוט בדברי ר"נ אבל לא אמר האי לישנא למידק מיני' דכ"ז שמונח הגט בכיסם לא עשו שליחות הראשון דז"א דכל זמן שלא נולד בו ריעותא אשר מחמתה לא יוכל לינתן עשו כבר שליחותן הראשון ואין כותבין אחר ולכן אפילו שורפין בידים מ"מ כיון שכבר עשו שליחות באופן שהי' יכול לגמור גם שליחות השני כבר עשו שליחותן כי שליחות הראשון לא תלוי בשני לומר דכל שלא גמרו שליחות השני אז הוי גם הראשון כלא נגמר ומש"ה כל שלא נתנו להאשה יכולין לכתוב אחר הא לא אמרינן אלא שליחות שגמרו גמרו רק לענין זה תלוי שליחות הראשון בשני שאם כולד מעצמו איזה ריעותא בגופו אשר מחמתו לא יוכל שליחות השני לינתן וכיון שהבעל עשאן שלוחים גם על השני אזי בכי הא אמרינן שפיר דגם הראשון הו"ל כאלו עדיין לא נגמר כן נ"ל בזה ועתה אתחיל להביא ראיות לזה בע"ה:

ראיה הא' הוא מדברי התוס' והרא"ש והר"ן שהבאתי ובארתי דבריהם דאם נמצא הספק פסול אחר שנתנו ליד האשה לא הי' ה"א כלל לכתוב אחר רק דעיקר חידושא דידהו אם נמצא הספק פסול ביד העדים ועדיין לא נתנו להאשה והשתא קשיא מאי קאמרי שמא הוא כשר ועשאן שלוחים הרי בידם להצניע הגט ולהניח בכיסם ואז יכולין לכתוב אחר אפילו אם לא הי' בו שום ספק פסול או שיכולין לשרפו אע"כ כדברינו ולדעתי זה ראיה גדולה כיון דהוכחתי פי' הזה בדבריהם מחמת קושיות עיין בריש דברינו ותו דאפילו ירצה הדוחה לדחות אותן הקושיות ויפרש דבריהם דמיירי שנמצא הספק פסול אחר שנתנו ליד האשה הא ליתא דא"כ מאי כתבו אם לא נאבד אלא שמסופקים דהאי לישנא משמע דאם נאבד היו כותבין אחר וא"כ ודאי מיירי קודם שנתנו ליד האשה דאחר שנתנו לה לא מהני מידי מה שנאבד א"ו כדאמרן:

ראיה ב' אפי' אם נרצה לדחוק ולפרש דברי התוספת ורא"ש ור"ן הנ"ל דמיירי אחר שהגיע ליד האשה מה שאינו כ"ל ראי' אחרת מסדר כתיבת הגט להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל ויאמר להם לכתוב ולחתום כמה גיטין עד שיהי' א' כשר כו' לפי שמחמירין הרבה חומרות כו' לפיכך צריך לעשותן שלוחין מעיקרא לכתוב ולחתום כמה גיטין שירצו עד שיהי' א' טוב כו' ואחר שיחתמו יתנהו ליד הבעל ויתנהו ליד האשה כו' עכ"ד הרי כ' הרא"ש דברים אלו בכל גיטין אשר הבעל עצמו מגרש ואין עושה אותם שלוחים ליתן להאשה וע"ז כ' דמחמת חשש שיהי' בו ספק פסול יאמר הבעל לכתוב כמה גיטין ובהא קשיא שפיר למה לי' לתקנה זו שיצוה לכתוב כמה גיטין הא בלא"ה כשימצאו ספק פסול ישרפו הראשון ויכתבו אחר ובהא ליכא למימר כנ"ל דנ"מ אחר שיהי' הגט ביד האשה אז יהיו רשאין לכתוב אחר בלי ציוו הבעל דהא ליתא דבכה"ג שנתנו הגט ביד הבעל והבעל גירש בו אשתו ודאי כבר עשו עדים שליחותן ונסתלקו ואפי' בפסול ודאי שנמצא בו נראה בכה"ג דעשו שליחותן וכמבואר בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסימן קכ"ב בד"ה וכ' הרשב"א על גט ארוסה כו' ע"ש בסופו וז"ל ועוד אתה צריך לדעת כו' תורף הדברים שכאשר כבר נתן המגרש את הגט ליד שליח שוב אין יכולין לכתוב גט אחר דבזה נתרצה לעשותו שליח ולא באחר עכ"ד ואף שלשון זה י"ל דהקפידא אינו רק על השליח להולכה אבל לא על הסופר והעדים מ"מ בתשובה רמב"ן שהביא שם הב"י בסמוך מבואר יותר וז"ל אבל אם עשאו שליח על גט הראשון שוב אין לסופר ולעדים לכתוב גט אחר ולא לשליח ג"כ להוליך גט אחר אלא מדעת הבעל ע"כ הרי דכל שלקח המגרש את הגט הפסול מיד העדים ונתנו לשליח כבר עשו עדים שליחותן ומכ"ש בשכבר נתנו המגרש לאשתו עצמה וא"כ ע"כ א"א דדברי הרא"ש הנ"ל יהי' מיירי בנמצא בו ספק פסול אחר שכבר הוא ביד האשה וא"כ יש ראי' לדברינו מיהו לכאורה מהכא ליכא שום ראי' די"ל לעולם שיכולין להניח בכיסם או לשרוף ולכתוב גט אחר מטעם דכל שעושה אותו שלוחים על ב' דברים ולא גמרו השני חשוב גם הראשון כלא כגמר והכא בדברי הרא"ש שאני שלא עשאן שלוחים רק לכתוב ולחתום והוא עצמו יגרש והתם ודאי דמי שכתבו עשו שליחותן ואפילו אבד ממש אין יכולין לכתוב גט א' זולת בנמצא פסול הוא דכותבין אחר משום דלא אמר להם כתובו חספא ואהא קאמר הרא"ש שפיר דשמא יהי' בו ספק פסול לפיכך טוב להנהיג וליכא ראי' כלל:

אולם נ"ל דשפיר יש ראי' למה שאבאר אי"ה בסימן קל"ח בכל כה"ג דאומר כתבו וחתמו ושיתנו לידו והוא עצמו יגרש דאז אם כבר בא ליד הבעל אפילו נמצא בו פסול ודאי אפ"ה אין כותבין גט אחר כדמשמע מרשב"א ורמב"ן שהבאתי ואם נאבד מידם קודם שנתנוהו לבעל אז ודאי יכולין לכתוב אחר כמו בכתבו ותנו לשליח ונאבד קודם שנתנו לשליח דמה לי תנו לשליח או תנו לי ע"ש בדברינו (בד"ה והיכי) וא"כ שפיר איכא ראי' הנ"ל דהא ליכא למימר דהרא"ש בסדר הגט חשש שמא ימצא ספק פסול אחר שיהי' ביד הבעל דז"א דא"כ למה כ' שימצא ספק פסול משמע דאלו מצאו ודאי פסול לא הי' צריך להנהיג הבעל שיאמר כתבו עד מאה ואלו הוא ביד הבעל אפילו בודאי פסול אין יכולים לכתוב גט אחר ותו דכי אמר כתבו עד מאה לא מהני מידי דמיד שלקח הבעל הגט מידם כבר נסתלקו לגמרי וכאשר אבאר שם אי"ה אע"כ דהרא"ש חשש שימצא ספק פסול בעוד שלא יתנו להבעל דאז אי מצאו ודאי פסול לא הי' צריך להנהיג שיאמר הבעל כו' משום דהרא"ש לשיטתי' דס"ל בתנו לשליח דבנמצא פסול כותבין אחר ולא כהרמב"ם וה"ה בתנו לי וכאשר אבאר שם אי"ה ולכן לא חשש רק לספק פסול ולכן כ' טוב להנהיג כו' ובהיות כן שפיר איכא ראי' דכיון דמיירי בעוד שלא נתנו להבעל ואז בנאבד כותבין אחר א"כ מה צריך להנהיג הבעל הא יכול להצניע או לשרוף א"ו דזה לא דמי לנאבד דדוקא נאבד באונס כותבין אחר אבל כל שישנו בעין או שמאבדו בידים אין כותבין אחר ומש"ה כ' טוב להנהיג דלולי זאת לא הי' יכול לכתוב אחר אעפ"י שעדיין לא נתנו לבעל וממילא ה"ה בתנו לשליח אע"ג דבנאבד קודם שנתנו לשליח כותבין אחר אבל בשרפו קודם שנתנו לשליח אין כותבין אחר ושפיר יש ראי' וכאמור אמנם לפי עה שאכתוב שם אי"ה (בד"ה הנ"ל) סברא אחרת לחלק בין תנו לי ובין תנו לשליח דדוקא בתנו לשליח אם נאבד קודם שנתנו לשליח כותבין אחר משום דהנתינה לשליח הוי שליחות גמורה ומה לי אם עושה שליח ליתן לאשתו ומה לי ליתן לשליח שיתן לאשתו ושייך הכל לענין מעשה הולכות הגירושין אבל תנו לי זה אין נקרא שליחות כלל כי הוא יכול ליקח מעצמו מידם א"צ הוא לעשותם שלוחים ע"ז שיתנו לידו ולכן אין כאן רק שליחות א' דהיינו כתיבה וחתימה ולכן אם נאבד מידם קודם שנתנו לבעל אין כותבין אחר יעו"ש בדברינו א"כ אין ראיה זו ראי' כלל דכיון דמיירי הרא"ש שם כשהבעל עצמו מגרש וחשש שימצא פסול קודם שיתנו להבעל ואז אין יכול להניחו בכיסו או לשרפו דהא אפילו נאבד לא מהני בזה ממילא ראיה זו תלוי' בספק זה שאבאר אי"ה שם:

ראיה ג' מכתבי מוהרא"י סימן ל"ח הובא בקצרה בב"י סי' קכ"ב וז"ל מורי הגאון הי' מדקדק לומר עד שיהי' כשר לדעתו בין בכתיבה בין בחתימה שאם יאמר בכתיבה לחודי' אולי יהי' שום ספק בחתימה ואז עשה הסופר שליחותו ומסתמא ה"ה לעדים ג"כ ואולי אחר שיחתמו יראו שום נדנוד בכתיבה מה שלא ראו קודם חתימה ע"כ ביאור דבריו דמורו הי' מדקדק לומר לסופר בין בכתיבה בין בחתי מה משום דחשש שמא יארע פסול בחתימה נהי דאם יארע ודאי פסול בחתימה יוכל הסופר ככתוב אחר כדברי הרשב"ץ שהביא הב"י שם דכל זמן שלא נחתם לא עשה גם הסופר שליחותו מ"מ שמא יהי' ספק פסול בחתימה וניחוש שמא הוא כשר ואז נהי דהעדי' עדיין לא עשו שליחותן ע"י שאמר להם חתמו מא' עד מאה מ"מ הסופר אינו רשאי לכתוב אחר כיון דלא ציוה לו לכתוב עד מאה רק עד שיהי' כשר בכתיבה וכבר היה כשר בכתיבה לכן יאמר בין בחתימה וע"ז כ' מוהרא"י דמסתמא כמו שהי' מורו מדקדק בסופר ה"נ הי' מדקדק לומר לעדים בין בכתיבה ובין בחתימה ואהא כתב דלכאורה בעדים ל"צ לזה דממ"נ אם יארע ספק בכתיבה לא יחתמו כלל עליו ויכתוב הסופר אחר ואם לא יארע בכתיבה ספק חתמו שפיר ואצ"ל לעדים רק עד שיהא כשר בחתימה אהא כ' דחיישינן אולי יארע ספק בכתיבה ולא ירגישו בו עד אחר החתימה דאז אעפ"י שהסופר יוכל לכתוב גט אחר מ"מ העדים לא יוכלו לחתום שכבר הי' גט כשר בחתימה לכן יאמר להעדים ג"כ בין בכתיבה כו' זהו ביאור דברי מוהרא"י ז"ל מבואר מדבריו דבאמירה לסופר בין בחתימה לא הוצרך לחשוש שלא ירגישו מיד בהקלקול אלא כ' סתם שמא יהי' שום ספק בחתימה והשתא בין אי מיירי מהרא"י באומר כתבו ותנו לאשתי בין בכתבו ותנו לי יש הוכחה לדברינו מדחשש שמא יארע ספק בחתימה וירגישו בו תיכף א"כ לא יתנוהו כלל לאשה ויוכל הסופר לכתוב גט אחר כמו באבד או יוכלו לשורפו אע"כ דלא מהני שישרפוהו והכא ליכא לפרש שחשש אולי אחר שיגיע ליד האשה אוליד הבעל ירגישו בהספק פסול דהא מיירי שירגישו מיד בהקלקול א"ו כדאמרן אמנם כמו שכתבתי בראי' השנית דלפי מה שאבאר אי"ה לקמן סי' קל"ח דבכתבו ותנו לידי ונאבד מידם אין יכולין לכתוב גט אחר אין ראי' ע"ש ה"נ כאן לאותה סברא אין ראי' זו ראי' די"ל דמיירי מהרא"י בסתם גיטין שהבעל עצמו מגרש ושפיר חשש דאף שירגישו תיכף בהספק פסול מ"מ עשה סופר שליחותו אפי' אם ישרפנו דהא גם באבד אינו רשאי לכתוב גט אחר וא"כ תלוי ראי' זו בסברא זו וכמו שתלוי בזה ראי' הקודמת:

ראי' ד' ומ"ש הב"י וז"ל ומתוך תשובות אלו למדנו כו' יעו"ש עד סופו ותורף דבריו שמ"ש התוס' והרא"ש והר"ן דטוב להנהיג את הבעל כו' לכאורה אינו צורך כל דהא אף אם לא יאמר הבעל כך יוכל ליתן שני הגיטין ותתגרש בא' מהן ממ"נ ולא הוצרך לאמירה זו רק שלא יצטרכו לשמור שלא יאבד א' מהן דהא יצטרך ליתן שניהם משא"כ כשאומר הבעל כך אינם צריכים לשמור הראשון לפי שלא יתנו רק השני והנה תוספ' ורא"ש ור"ן כתבו דברים אלו אהש"ס דמיירי בכתבו ותנו לאשתי וא"כ קשה ממ"נ למה לי אמירה זו דאם ימצאו הספק פסול אחר שנתנו ליד האש' מה נ"מ באמירה הא גם בלי האמירה יכתבו גם גט אחר ויתנו דבהא לא שייך דברי הב"י שלא יצטרכו לשמור דהא כבר נתנו הראשון ואם ימצאו הספק פסול קודם נתינה לאשה ישרפוהו ויכתבו אחר אע"כ כדאמרן ולכן הוצרכו לאמירה זו אם ימצאו הספק פסול קודם הנתינה לאשה ואם היינו אומרים דדברי התוס' ורא"ש ור"ן אמורים בכתבו ותנו לידי אז הי' תלוי ראי' זו במה שתלוים ראי' שנית ושלישית כמובן אבל באמת דבריהם אמורים על הש"ס וכנ"ל ואיכא ראי' ודו"ק:

ראי' ה' מדברי הרשב"ץ שהביא הב"י דאם עדיין לא נחתם לא עשה גם הסופר שליחותו יעו"ש והרי כיון שלא נחתם לא ניתן עדיין ובה"ג אפי' נחתם יכול לכתוב אחר ולהצניע את זה או לשורפו א"ו כדאמרן מיהו ראי' אי מיירי הרשב"ץ בכתבו ותנו לאשתי אז שפיר יש ראי' דאף שעדיין לא נתנו להאשה אין רשאין לכתוב אחר או אי מיירי רשב"ץ בתנו לשליח ג"כ מוכח שפיר דהא כל שלא נחתם לא נתנו לשליח אבל אי נימא דמיירי בתנו לידי ומשמע מרשב"ץ דאף שעדיין לא נתנו לבעל אם נגמר אין כותבין אחר אז תלוי ראי' זו במה שתלוי ראי' ב' וראי' ג' וק"ל:

ראי' וי"ו מדברי רמ"א בהגה"ה שעל דברי המחבר דמיירי בכתבו ותנו לאשתי העתיק דברי רשב"א ורמב"ן וז"ל ואם העדים רוצים לכתוב אחר וליתן לה שניהם הרשות בידם ואין צריכין לשאול לבעל ע"כ ולשון זה וליתן לה שניהם מבואר שעדיין הגט בידם ולא נתנו לה הראשון ואפ"ה מצריך ליתן לה שניהם ולא נימא שישרפו הראשון ויתנו השני לבד א"ו כדאמרן דאין זה דומה לנאבד אמת דמרשב"א ור"ן גופייהו שכתבו דברים אלו ליכא ראי' משום דאינהו מיירי בכתבו ותנו לשליח וכבר נתנו ליד השליח כמבואר. בדבריהם למעיין ושם אפילו בנאבד אין כותבין אחר דהא הוא בעיא בש"ס לפירש"י ולהרמב"ם אינו בעיא כלל ובודאי אינם רשאים לכתוב גט אחר כמבואר בב"י אבל מהרמ"א שכתב דברים אלו על דברי המחבר דמיירי בתנו לאשתי ודאי איכא ראי' וכאמור ודו"ק:

ראי' זיי"ן מדברי המחבר עצמו שכ' לכן אם הבעל הולך מהעיר יאמר כו' עד מאה ודברים אלו כתב אריש דבריו דמיירי בתנו לאשתי והרי כ' בב"י שלא הוצרכנו לאמירה זו אלא שלא יצטרך ליתן שניהם רק השני לבד וא"כ בתנו לאשתי למה לי אמירה זו דממ"נ אם ימצאו הספק פסול אחר הנתינה לאשה יכתבו גט אחר ויתנו לה וחם קודם הנתינה ימצאו הפסול לא יתנו, ג"כ רק השני וישרפו הראשון א"ו כדאמרן וראי' זו דומה לראי' הרביעית אלא דשם יוכל הדוחה לומר דתוס' ורא"ש ור"ן קאי בכתבו ותנו לידי כמ"ש שם משא"כ המחבר כאן שכ' מדבריהם אלו על תנו לאשתי א"כ יש ראי' שאין עלי' תשובה וק"ל:

ראי' ח' גם לפ"ד הב"ש סק"ב דהוצרכנו לאמירה בכדי שלא יתן ב"ג דאין ליתן ב"ג אלא מדוחק וכותב ג"כ דבריו על תנו לאשתי א"כ מוכח דהוצרך האמירה להיכי שימצאו הספק פסול קודם הנתינה להאשה דאם אח"כ א"כ סוף סוף נותן ב' גיטין וגם נראה דבה"ג שכבר נתן לה א' ונמצא בו גמגום ונותן אחר א"צ בזה דוחק דאין שייך החששות של ב"ג בכה"ג ואון מקום להאריך בזה כאן וכ"ת דכיון שהגמגום בגט שכבר ניתן אינו רק ספק א"כ נותן עתה הגט הב' בספק חיישינן בי' לברירה משא"כ כשיאמר הבעל עד מאה אז מגורשת בשני בתורת ודאי ולית בי' ספקא כלל מש"ה הוצרכו לאמירת הבעל אכתי קשיא מי מכריח למסדר הגט לומר לבעל ולאשה שמספקא צריך גט ב' יאמר להם שהראשון ודאי פסול ויש לגמגם בראי' זו אלא לפי שיש בו אריכות דברים עזבתי' ודו"ק:

הרי ערכתי בזה שמונה ראיות לדברינו אמנם לכאורה יש להביא ראי' בהיפוך מלשון הרמב"ם שהעתיק המחבר סעיף ב' בכתבו ותנו לשליח וכתבו ונתנו לשליח ונמצא הגט בטל או פסול אין כותבין גט אחר כו' והיינו משום דמפרש בעיא דש"ס בתנו לשליח אפילו בנמצא פסול כמבואר בב"י דבהא לא אמרינן מי אמר כתובו חספא כיון דעדיין אינה מתגרשת בנתינה לשליח עשו שליחותן גם בגט פסול ע"ש בב"י וא"כ קשיא למה כ' רמב"ם בנתנו כבר לשליח שאין כותבין הא אפילו בנמצא פסול בעודו בידם אין כותבין אחר כיון דבתנו לשליח דין הפסול כדין הכשר דבשלמא בנאבד קודם שנתנו לשליח שמבואר בדברי כולם דכותבין אוזר זה ניחא כיון שנאבד קודם שגמרו כל מה שציוה להם הבעל כותבין אחר כמו בתנו לאשתי ונאבד קודם שנתנו לה ה"נ בתנו לשליח אבל נמצא פסול לא מהני לי' כיון דהפסול הוי בכאן כמו כשר אע"כ דכל היכא דבנאבד כותבין אחר אז גם בלא נאבד והוא עדיין בידם כותבין ג"כ אחר ודלא כדברינו או דעכ"פ כששורפין בידים כותבין אחר ומש"ה שפיר כ' רמב"ם דוקא באם כבר נתנו לשליח וכן כ' הב"י בדבריו דין זה דוקא בנתנו כבר לשליח ע"ש והיינו דאם עדיין לא נתנו אז יכולין לכתוב אחר ולשרוף הראשון אפילו אם הי' כשר לגמרי ונמצא מוכח לכאורה דלא כדברינו אולם נ"ל ברור לדינא דלשון זה שברמב"ם ובב"י שכתבו נתנו לשליח הוא לאו דוקא ובאמת גם אם נמצא הפסול מתחלה ג"כ דינא הכי ולא אתי אלא לאשמועינן דבתנו לשליח הוי פסול כמו כשר ונתקיים כל שליחותן בגט פסול ג"כ ולכן אפי' עדיין לא נתנו לשליח דינא הכי דהא עדיין יכולין ליתן ואינהו דכתבו ונתנו לשליח עיקר דינא קמ"ל דבנתינה לשליח גט פסול נתקיים. ג"כ שליחותן וממילא דה"ה כשלא נתנו כיון שיכולים ליתן כן נ"ל לדינא וכדי שלא יהי' זה דחוק בעיני המעיין שיהי' לשון הרמב"ם והב"י והש"ע בזה לאו דוקא מצאתי ראי' לזה דהנה הב"י כ' בריש הסימן דהרמב"ם. לא כ' דין דר"נ דבנאבד כותבין אחר משום דילפינן לי' במכ"ש וכ' עליו הג"פ דרמב"ם ס"ל כיון דרבה ור"נ פליגי בנאבד הלכתא כרבה ואין כותבין גט אחר דכיון דשליחות הראשון של הכתיבה כבר נגמר הו"ל עשו שליחותן אף שעדיין לא נתנו להאשה כי זה הוא שליחות אחרת יעו"ש והשתא קשי' לדידי' דאם רמב"ם לא ס"ל דין נאבד כלל א"כ למה כ' בתנו לשליח אם נמצא בו פסול אחר הנתינה לשליח הא גם אם נמצא הפסול מתחלה אין כותבין אחר דהשתא לישא למימר כמו שאמרנו דיוכלו לשורפו ויהי' כנאבד דהא הרמב"ם עצמו ס"ל דאפילו בנאבד ממש אין כותבין גט אחר א"ו דלשון ונתנו לשליח לאו דוקא ועיקר מלתא אתי לאשמועינן וה"ה קודם וכדאמרן ודו"ק:

אמנם ראיתי להפר"ח בסק"ב שכ' היפוך מדברינו ואין דעתי נוחה בכל דבריו כאשר אבאר מ"ש דהכי מוכח מדברי ר"נ דאמר ווי אמר אנחי בכיסייכי אלמא דכל שמונח בכיסם לא עשו שליחותן כבר סתרתי ראי' זו בטיב לעיל בדברינו (בד"ה ועתה נבא) ע"ש באופן שאין מזה שום ראי' ע"ש כי אין לככול הדברים ומה שהביא בשם ריא"ז שכ' כדבריו ואין ספר שה"ג לפני אולם אפילו יהי' כן דעת ריא"ז כבר הוכחתי בכמה הוכחות שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא ס"ל כך ומ"ש עוד ומה דמשמע מרשב"ץ שאם חתמו ב' עדים כבר נגמר הענין התם מיירי שעשאן שלוחים לכתיבה וחתימה בלבד ולא לנתינה דבה"ג מיד שחתמו נגמר הענין הנה כבר כתבתי זאת לעיל בראי' ה' וכתבתי שהדבר ספק דאולי אפילו היכא שהוא בעצמו מגרש לא גרע מתנו לשליח דמה לי תנו לשליח מה לי תלו לי וכל זמן שלא נתנו לידו יכולין לכתוב אחר בנאבד ואז שפיר יש ראיה מדברי רשב"ץ רק אם נימא דתנו לי גרע מתנו לשליח אז באמת אין ראי' כדברי פר"ח מיהו אפילו יהיה כך מ"מ יש שאר ראיות לדברינו כאשר נתבאר ועכ"פ מה דס"ל להפר"ח בפשיטות דהיכי שהוא עצמו מגרש ונאבד קודם שנתנו ליד הבעל אין יכולין לכתוב אחר לדידי הדבר צריך תלמוד ומידי ספקא לא נפקא ואבאר אי"ה לקמן בסימן קל"ח ומש"ע וגם הרא"ש ותשובת הרשב"א שהביא הב"י מיירי בה"ג שלא עשאן שלוחין על הנתינה א"נ כשכבר נתנוהו ליד האשה ע"כ הנה מ"ש מהרא"ש אם כוונתו על ראי' א' שלנו אין מקום לשני תירוצו דליכא למימר כתירוצו הראשון דהא על דברי הש"ס כתבו דבריהם דמיירי בתנו לידה וגם דאי מיירי בכה"ג קשה מה זה שכתבו תוס' ורא"ש ור"ן בשם ר"י אם לא נאבד אלא שמסופקים דמשמע אם הי' נאבד היו כותבין והרי הפר"ח אומר בה"ג שהבעל מגרש אז גם בנאבד אין כותבין וגם דתקשי הג' קושיות שהקשיתי בריש התשובה ע"ד תוס' ורא"ש ור"ן עי"ש שפירשתי שרצו לדמות לנאבד ולא מיירי בה"ג הרי גם אין כותבין בנאבד ודוק. ותירוץ שני שכתב דאיירי שנמצא ביד האשה דהיינו בכתבו ותנו לאשתי וכבר נתנוהו לה עיין בדברינו מן תחלת תשובה עד גמר ראיה א' תראה שסתרנו זאת ע"ש כי אין לכפול הדברים ואם כוונת הפר"ח על ראיה ב' דלעיל שהבאתי מהרא"ש יעו"ש אזי תירוצו השני אין לו מקום כלל כאשר בארתי שם ותירוץ ראשון יש לו מקום אלא שתלוי במה שתלוי הראיה מהרשב"ץ שכתבתי תחלה ועיין שם בדברינו בראיה ב' שנתבאר הכל בטוב ומ"ש מתשובת הרשב"א דבריו תמוהים אצלי מאוד כי משם אין התחלה ראי' כלל אבל לא מחמת דבריו וכדי לברר זה אבאר תחלה פשט דברי רשב"א ורמב"ן שהביא ב"י ואז תראה שדברי פר"ח תמוהין והנה עיין בב"י ד"ה וכתב הרשב"א בתשובה על גט ארוסה כו' ע"ש כל לשון הרשב"א ורמב"ן ודבריהם לאחדים רק שינוי מועט יש ביניהם כי ברשב"א כתבו לו שאלה שהגט כבר ביד שליח ונמצא בו ספק פסול שכתוב אנתתי במקום ארוסתי ולא ביארו לו איך בא הגט ליד השליח אם המגרש עצמו מסרו לו דהיינו שלא אמר לסופר ועדים רק כתבו וחתמו או שאמר להם גם תנו לשליח ונתנו הם עצמם לשליח וע"ז השיב להם שאם הי' המעשה שהם עצמם מסרו לשליח מעתה כיון שיש בו ספק פסול יכולין לכתוב גט אחר וליתן שניהם ותתגרש ממ"נ דאם הראשון פסול השני כשר (דס"ל פשיטת רש"י באיבעי' דתנו לשליח ולא כרמב"ם ומ"ש הב"י בסוף הסימן להיפוך הוא תמוה באמת וכבר עמד בזה הפר"ח והג"פ ולדעתי ט"ס הוא שם בב"י) ואם ראשון כשר שני פסול אבל לא יתנו השני לבד דשמא הראשון כשר ואם הי' המעשה שהבעל עצמו מסר לשליח שוב אין יכולין לכתוב גט אחר שבזה נתרצה לעשותו שליח ולא באחר ודע דאף שלשון זה מורה לכאורה דאין הקפידא רק על ש"ה דגבי' אמר הרשב"א דבזה נתרצה כו' אבל סופר ועדים יכולין לכתוב אחר אין הדבר כך מ"מ אין הכוונה כך וכמו שבארתי לעיל בראי' ב' ע"ש בדברינו וגם אף דלכאורה משמע מרשב"א דדוקא כשכבר נתן המגרש לש"ה הוא דאמרינן דעשו שליחותן אבל אם עדיין הוא בידו יכולין לכתוב אחר אין הדבר כן אלא עיקרא דמלתא כך הוא דמיד שבא הגט ליד המגרש אפי' יש בו ודאי פסול מ"מ כל שבא לידו ונתרצה כבר נסתלקו הם ונגמר כל השליחות ואפילו לא ראה עדיין את הפסול ויותר מזה נראה דאפי' אמר כתבו מא' עד מאה אפ"ה לא מהני ואפילו בפסול ודאי משום דכל עיקר שליחותן אינו נמשך עד עת שבא הגט ליד המגרש וזה ברור אצלי ואבאר אי"ה בסי' קל"ח ומ"ש הרשב"א שאם מסר המגרש ליד אבי הנערה להוליכו לא תידוק מכי' דכשעדיין הוא בידו יכולין לכתוב אחר דז"א אלא לפי שהשאלה בלה אליו שהגט ביד השליח ולא בארו מיד מי בא הגט לשליח אם מסופר אם מבעל לכן כ' להם שאם מסופר בא אז הדין כך ואם מבעל בא אז הדין כך הנה נתבאר דברי הרשב"א ואח"כ הביא תי' הרמב"ן ושם הי' השאלה שאמר כתבו ותנו לשליח שלי שאעשה והשיב דיכולין לכתוב אחר אע"ג שהגט כבר ביד השליח ונמצא בו ס' פסול ויתנו לה שניהם ולא השני לבד דשמא הראשון כשר והוסיף עוד לומר דאעפ"י שאמר להם תנו לשליח אעפ"כ אם בעת שמינה את השליח כבר הי' הגט כתוב וחתום ואמר לו שממנה אותו שליח על זה הגט ושהסופר יתן לידו הגט אז הו"ל כאלו בא ליד המגרש ונסתלק שליחותם ומכ"ש דמודה רמב"ן בדין רשב"א כשכבר בא למגרש וכן רשב"א מודה לרמב"ן אלא שזה השיב כפי שאלתו וזה כפי שאלתו ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי ומזה תראה שמ"ש הב"ש בסק"ה שיש פלוגתא בין פ' רמב"ן להרשב"א ע"ש במח"כ לא דק וחשב שהרמב"ן מיירי נמי שמסר המגרש לידו ואפ"ה הקפיד דוקא שעשאוהו על גט זה בפי' ע"ש והדבר ברור כנ"ל דרמב"ן מיירי שסופר מסרו לשליח ולא פליגי וכאמור וקצרתי ועיין בב"י ובב"ש ובארתיו יותר בסימן שאח"ז בד"ה וכאשר ע"ש ותבין ואחרי שבארתי לך היטב את דבריהם הנך רואה שאין משם ראי' כלל לנ"ד דהא אינהו מיירי שכבר הגט ביד השליח ונתנו לשליח ונאבד מיד השליח אין כותבין גט אחר דלרש"י הוא האיבעי' ולרמב"ם בודאי אין כותבין וא"כ אין התחלת ראי' כלל אבל תירוצי הפר"ח תמוהים מאוד דהא נתבאר דמיירי בתנו לשליח ולא בתנו לידי או לאשתי ותירץ הב' הוא תמוה מאוד גם מצד אחר דאיך אפשר דמיירי שכבר הוא ביד האשה א"כ איך כתבו שיתן שניהם ולא השני לבד דשמא הראשון כשר הרי בהדי' דעדיין לא נתנו לה הראשון באופן שדברי הפר"ח תמוהים מאוד הם והעיקר לדינא כאשר הביא שם בשם הרדב"ז דדוקא בנאבד כותבין גט אחר אבל כשהוא בעין אין יכולין לכתוב אחר אפי' אם ישרפו הראשון מחמת הראיות שהבאתי ודוק היטב:

שוב ראיתי בג"פ סק"ד שדיבר מדין זה ודחה ראי' א' שהבאתי וע"ש תירוצו הראשון הוא דחוק מאוד דאי נימא כמשמעות דברי ר"ן דכל שמונח בכיסם לא עשו שליחותם ודאי אין שום חילוק מאיזה טעם הם מעכבים הגט אצלם וע"ש בג"פ ותבין עוד תירוץ כמ"ש הפר"ח דמיירי באומר כתבו וחתמו בלבד וכבר סתרתי זאת זאת ואולם על הג"פ לכאורה יש לתמוה דבסקי"א נסתפק בכה"ג ומשמעות לשונו שם לכאורה דבנאבד מיד הסופר קודם שנתנו לבעל יכולין לכתוב אחר עיין שם בסקי"א דכתב דבנאבד מיד הבעל אין כותבין אחר משמע דבנאבד מידם כותבין אחר ואפשר דבסקי"א יש ט"ס מ"ש ונאבד מיד הבעל וצ"ל ונאבד מידם יעו"ש ואבאר אי"ה בסימן קל"ח ועכ"פ אפילו אם יהי' הדבר כך הנך רואה שהסתירה שכ' כאן על ראי' זו אינו ברור בידו דהא בסקי"א נסתפק בדין זה ואולי ס"ל להג"פ לחלק בין אומר כתבו ותנו בידו דבה"ג מיירי בסקי"א לכן נסתפק דאפשר דמי לתנו לשליח דמה לי תנו לידי מה לי ליד שליח וכאן מיירי באומר סתם כתבו וחתמו ואז מיד שכתבו וחתמו נסתלק שליחותן אולם אין נ"ל לחלק ואבאר אי"ה בסימן קל"ח ומ"מ אח"כ כ' הג"פ שם דמשמע מדברי הפוסקים כדברינו ואולי כיון לראיותי שכתבנו (וע"ש בג"פ מ"ש אלא דק"ל טובא לפ"ז איך אסיקנא כו' א"ו יראה דס"ל להגמרא כו' האי א"ו תירוץ הוא על קושייתו לומר דיש חילוק בין נאבד להיכא שהוא בעין ע"ש ותבין) ולדינא מסיק שם דאם נולד גמגום ושרפוהו יכולין לכתוב גט שני כיון דהגט אינו בעולם ובהא יודו כל הפוסקים אבל אם הוא בעין וכתבו גט אחר הוא ספק מגורשת מחמת דריא"ז מתיר לכתוב גט אחר אלו דבריו ז"ל וליתא כי המעיין בראיות שהבאתי נתבאר דאפילו נולד גמגום ושרפוהו אין רשאין לכתוב אחר ואז אין שום תקנה אא"כ יחזור הבעל ויצוה או אם אמר מתחלה כתבו עד מאה ואם הי' כשר ישרפוהו אז אמירה זולא מהני וצריך לחזור ולצוות מחדש לכן העיקר כדינא דבכל ענין הוי ספק מגורשת ועתה בשאילתינו שהגט הראשון הי' כשר אזי אין תקנה שיכתבו גט אחר אפי' אחר ששרפו הראשון אלא צריך ציוו מחדש ואם הראשון הי' בו ספק פסול אז כאשר כתבו השני הי' יכולין ליתן שניהם לשליח ותתגרש ממ"נ אבל מאחר ששרפו את הראשון שוב אין שום תקנה כי אין יכולין ליתן השני לבד שמא הראשון הי' כשר אם לא שאמר כתבו עד מאה כנהוג דאז יכולין ליתן הגט השני וכ"ז לדעתי לדינא ברור ונכון והנראה לפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה