נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה קלה
פעם א' ראיתי לסופר שהי' לו דיו שמנה מאוד מחמת שנתן סוקר בהדיו שעי"ז הי' הדיו מבהיק מאוד אלא שלרוב שמנוניתו א"א שיתייבש הכתב אפי' יעמוד כך יום או יומים וצריכין ליבש הכתב אצל האש שלוקח גחלת ונופח בה סמוך לכל אות ואות בפ"ע עד שהגחלת כמעט שורף את הדיו תוך האות ועי"ז מתייבש ובאופן אחר לא יתייבש וכתב הסופר גט בדיו הזו ויבש הגט עם הגחלת כנ"ל ואמרתי שגט זה פסול הוא וקודם שאבאר זאת אבאר תחלה איך הדין אם נתן הגט בעוד שלא נתיבש הכתב ואח"כ אבא לנ"ד:
כתם הב"י סי' קכ"ד וז"ל כ' בעה"ת שלא יתן לה הגט עד שתתיבש הכתיבה והחתימה יפה פן יהי' קרוי כתב שיכול להזדייף וכ"כ סמ"ג וכ"כ בהג"מ בשם הגאונים עכ"ל והקשה שם החלקת מחוקק וזה לשונו יש לדקדק הא לעיל מבואר דיכול לכתוב ע"ד שיכול להזדייף כשנותן בעדי מסירה וראיתי במרדכי שכ' עלה דמשנה בכל דבר שהוא של קיימא מכאן יש ליזהר שלא יתן גט לאשה כשהוא לח שהרי אינו של קיימא כלומר כאלו כ' במשקין שבעודו לח בקל יכול להעבירו ואפשר לומר דאינו רק זהירות ולא לומר שהגט איכו גט כמו במשקין עכ"ד ובר"ס קכ"ה ביאר הוא ז"ל עצמו יותר את דבריו אלו גבי מ"ש שם בש"ע דגט שכתבו במשקין דאינו גט משום שהוא דבר שאינו עומד ר"ל שאינו של קיימא ע"ז כתב הח"מ בסק"ב דיש לספק ולומר דדוקא משקין שאין סופן להיות עומד דכשמתיבש אין רשומו ניכר אבל דיו לח שסופו להתקיים אף שהוא עתה לחה ואפשר להעבירה מ"מ אזלי' בתר סופו שיהי' בסוף דבר של קיימא או אפשר לומר דגם דיו לח אינו גט כיון שעכשיו אינו דבר של קיימא או עכ"פ אפי' אם תאמר דאינו בטל מדאוריי' פסול מיהא הוי מדרבנן משום דדמי לדבר שאינו של קיימא עכ"ד בתוס' ביאר והב"ש בס"ס קכ"ד הביא דבריו אלו ונטה לומר דהולכין אחר שעת נתינה וכיון דעכשיו אינו דבר של קיימא דמי למשקין יעו"ש הרי לפנינו במגרש בגט קודם שנתייבשו האותיות יש ב' טעמים לפסול הא' הוא הטעם שהביא הב"י משום דבר שיכול להזדייף הב' הוא טעם הביאו האחרונים משום דאינו דבר של קיימא וצריכין אנו לבאר ב' טעמים הללו ברחבה קצת:
והנה בטעם הראשון כבר כתבתי שהקשה הח"מ הא כל דבר שיכול להזדייף כשר בעדי מסירה וכבר נוהגין שנותנין כל גט בעדי מסירה א"כ למה יהיה אסור ליתן קודם שיתייבש והב"ש שם כ' וז"ל פן יהי' קרוי כתב שיכול להזדייף ואז צריך להיות עדי מסירה בפנינו עכ"ל:
וכוונתו לפי שנתבאר בסי' קכ"ד דגט הכתוב בדבר שיכול להזדייף כשתרצה האשה להנשא צריכה להביא עדי מסירה לפני הב"ד דאע"ג דכל גט שאשה מביאה לפני הב"ד כתוב וחתום מתירין אותה לינשא דאמרי' מסתמא נמסר בעדי מסיר' מ"מ בזה שהוא דבר שיכול להזדייף הו"ל כמזויף מתוכו לענין זה שצריכה להביא עדי מסירה לפנינו ועוד יש טעמים אחרים ע"ז ע"ש בח"מ סק"ב ובב"ש סק"ג ועכשיו קאמר הב"ש דה"פ שאם יתן בעודו לח דהו"ל דבר שיכול להזדייף תצטרך להביא עדי מסירה לפנינו ולא נתקרר דעתי בתירוץ זה דהא משמעות הפוסקים שיהי' פסול בזה ולדברי הב"ש אינו רק עצה טובה אבל אין בו אפי' שמן פסול כמו בכל דבר שיכול להזדייף והפר"ח כ' ג"כ כדברי הב"ש וביאר יותר וז"ל ובע"מ כשר אלא שצריכה להביא ע"מ כשתרצה להנשא עכ"ד ובאמת לשון הפוסקים משמע שיש בזה איזה פסול:
ואשר נ"ל פשוט דלק"מ לפי מה דקיי"ל מודה ר"א במזויף מתוכו ופירשו התוס' בטעם הדבר בריש גיטין ד' ד' בד"ה מודה כו' עיי"ש שכתבו ז"ל במזויף מתוכו שחתומים בו קרובים או פסולים דהתם בדין מופסל משום דילמא אתי למיסמך עלייהו להשיאה או להוציא ממון ע"פ אע"פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר כו' עכ"ל והשתא כי היכי דחזינן דמזויף מתוכו פסול משום דחיישי' דלמא יסמכו ב"ד על אלו עדים הפסולין ויעשו דין שקר אע"פ שגוף הענין אמת וכנ"ל ה"נ בדבר שיכול להזדייף דאמרנו דהו"ל כמזויף מתוכו לענין זה שאין סומכין על העדי חתימה דצריכה להביא ע"מ בפנינו מש"ה כשיתן קודם שיתייבש דאז הו"ל יכול להזדייף וא"כ הדין נותן שאין לב"ד לפסוק ע"פ אותן העדי חתימה וחיישי' שאח"כ כשיתייבשו האותיות ולא יהי' נודע שהי' יכול דבר להזדייף יסמכו ב"ד על עדי חתימה והו"ל דין שקר אע"פ שגוף הדבר אמת. תו דכבר הקשה הב"ש בסי' קכ"ד מ"ט לא נימא בכל דבר שיכול להזדייף דהוי מזויף מתוכו ולא מהני עדי מסירה ותירץ כיון דניכר הדבר מש"ה לא הוי מזויף מתוכו ממש עיי"ש ור"ל כיון דניכר ונראה שהוא דבר שיכול להזדייף לא דמי למזויף מתוכו דהתם חיישי' דילמא אתי למיסמך אעדי חתימה לבד כנ"ל משא"כ בזה שרואין שהוא דבר שיכול להזדייף ולא יסמכו אע"ח לבד ודמי לשמות מובהקים וממילא דבנ"ד שלא ניכר שהוא דבר שיכול להזדייף אחר שנתייבשו החתימות א"כ הו"ל ממש מזויף מתוכו דחיישי' שמא תוסיף בו האשה איזה דבר. והב"ד לא יצריכו להביא ע"מ כי יבא הגט לפניהם אחר שכבר נתייבש ומש"ה אפי' באים ע"מ לפנינו ומעידים דליכא זיוף לא מהני והבין כי זה נ"ל ברור ואע"פ שרש"י ז"ל בגיטין ד' י' ע"ב כתב מודה ר"א במזויף מתוכו דלמא אתי למימסר באפייהו ומוסמך עלייהו והרי לישנא משמע לכאורה דלא ס"ל כהתוס' הנ"ל אלא דמוסר בפני ע"מ כשרים לית לן בה אי בתר הכי יסמכו הב"ד על הע"ח כיון דהענין אמת וליכא טעמא גבי מזויף מתוכו רק דחיישי' שמא ימסור בפניהם וממילא דבנידן שלנו דליכא האי חששא ודאי מהני כשבאים ע"מ לפנינו ומעידים שלא זייפה שום דבר ונשאר קושיא הנ"ל ז"א חדא דדברי רש"י בלא"ה תמוהים וכבר האריך הפ"י לבאר דבריו שם ושגם רש"י ס"ל כהתו' הנ"ל יעו"ש תראה מבואר כך באורך תו דאפי' יהיה דעת רש"י כמשמעות הפשוט אפ"ה לק"מ ול"ד נ"ד לחתומים בו קרובים דהתם אי לאו שגזרו חז"ל דילמא אתי למימסר באפייהו היה ע"ח רשאים להיות ע"מ על גט שחתומים בו קרובים שכיון שרואין בשעת מעשה שהענין אמת שהבעל מגרש לאשתו וא"כ ליכא שום חשש וריעותא וניהו דהב"ד יסמכו אח"כ על הע"ח יסמכו ויסמכו דהא מ"מ הענין אמת משא"כ בנ"ד ודאי מודה גם רש"י ז"ל שאסור ליתנו קודם שנתייבש כיון שיכולה האשה לזייף בו וימשך מזה ריעותא כי כשתבא הגט לפני ב"ד לא יהיה ניכר הזויף והיא תמחוק תנאי וכדומה וכ"ז ברור ודוק כמלא בזה לכ"ע פסול ולא מהני שיבואו ע"מ ויעידו שאין בו זיוף ומיושב קושיות הח"מ ומהתימה על הפר"ח שהבאתי תחלה שכתב בדין זה דגט שלא נתייבש דכשר בע"מ כשמביאה לפנינו ובמחילת כבודו הרמה לא דק דהדבר ברור כדכתיבנא והמעיין בס' גט פשוט סוף סימן קכ"ד ס"ק מ"ט יראה ג"כ שכיון לדברינו ואולי זה ג"כ כוונת הב"ש שהבאתי תחלה במ"ש ואז צריך להיות ע"מ בפנינו ור"ל דכיון דבכל דבר שיכול להזדייף צריך ע"מ בפנינו וזה לא יהיה ניכר שהי' יכול להזדייף ויבואו לסמוך בלי ע"מ ומש"ה פסול אפי' בע"מ דהו"ל כשמות שאינן מובהקים וכדכתיבנא כן נ"ל ברור הרי בררנו שטעם הראשון בזה הוא טעם נכון ומועיל לפסול אפי' בדיעבד מדרבנן כמו כל מזויף מתוכו ודו"ק ועתה נבאר טעם השני:
ונבאר כל מה שיש לדקדק בטעם השני ראשונה מ"ש הב"ש בר"ס קכ"ה בשם הב"ח דהטור שכ' אין כותבין את הגט אלא בדבר שרישומו ניכר ולא כתב בדבר של קיימא או בדבר שרישומו עומד כלשון הרמב"ם משמע דלא ס"ל דלא בעינן כלל דבר המתקיים אלא כיון שניכר לשעתו חשוב דבר ש"ק לאפוקי כותב במשקין שאינו ניכר כלל יעו"ש וממילא דלפ"ז טעם זה הב' תלוי בפלוגתא איברא דהא ליתא חדא דהא אנן קיי"ל דבעי' שיהיה דבר המתקיים כדפסק בש"ע ותו דדברי הב"ח אלו נדחום וכמו שדחו האחרונים עיין בפר"ח ר"ס קכ"ה שדחה דבריו בטוב טעם יעו"ש גם בגט פשוט שם דחה דברי הב"ח דבריהם ברורים יעו"ש ותו דברסי' קכ"ד נתבאר דהרמב"ם ס"ל לענין הנייר דלא בעי' שיהי' דברי המתקיים ואפ"ה לענין הדיו מודה דבעי' דבר ש"ק וממילא דכ"ש הסוברי' גבי נייר דבעי' דבר המתקיים דה"ה נמי גבי דיו וכמו שביאר הג"פ ברס"י קכ"ה דטפי בעי' דבר של קיימא בדיו מבנייר ואין להאריך בהסרת הפקפוק הזה כיון דרוב הפוסקים כתבו בהדיא דבעי' שיכתוב בדבר של קיימא והכי קי"ל כיון דלא נמצא שום פוסק שיאמר להדיא בהיפוך:
שנית ראיתי שהפר"ח מדקדק שם בס"ס קכ"ד וכ' על טעם השני וז"ל וליתא דזה מיקרי דבר של קיימא אלא שיכול לזייף ולהעביר הדיו והרי עלה של זית יכול בנקל להעביר הדיו מעליו ואעפ"כ מיקרי דבר ש"ק וה"נ דכוותי' עכ"ל ואני תמה איך חלק מאומדנא בעלמא על דבר שהוא מפורש יוצא מפי המרדכי ומהר"י מינץ קבעו להלכה בסדר הגט שלו ע"ש ובודאי ל"ד כלל לעלה של זית דאפי' אם אמת הדבר שיכולין להעביר הדיו מעלה מחמת שעלה היא דבר חלוק לית לן בה דאטו מן קלף מי לא יכולין להעביר כתב הנכתב עלי' ע"י גרירה ומ"מ הוי דבר ש"ק לפי שאינו עובר בנקל כ"א ע"י גרירה ה"נ בעלה אף שיכולים לגוררו בטרחא יותר מועטת מ"מ גרירה מיהו בעי והוי שפיר דבר של קיימא או אפי' יעבור מעצמו מ"מ לא מצד עצמו עובר רק מצד גריעות של העלה שאינה יכולה להחזיק את הכתב משא"כ דיו לח שא"צ שום גרירה ובמחיקה בעלמא הוא עובר וצריכין לשומרו שלא ימחוק וגם שמצד עצמו הוא עובר מהנייר ודאי חשוב דבר שאינו של קיימא עוד יש לחלק דהתם העלה מצד עצמו הוי דבר המתקיים והכתב מצד עצמו הוי ג"כ דבר המתקיים רק שיוכל הכתב להפרד מהנייר דהיינו מהעלה ואנן לא קפדינן בהכי ועיקר הקפידא הוא רק שהנייר מצד עצמו יהי' דבר ש"ק והכתב מצ"ע יהי' דבר ש"ק משא"כ דיו לח שהכתב מצ"ע לא הוי דבר ש"ק כך הי' אפשר לחלק לכאורה אלא שראיתי שאין הדבר כן ודאפי' מה שהכתב נפרד מהנייר חשוב ג"כ דבר שאינו של קיימא וכמ"ש הג"פ בר"ס קכ"ה לענין דיו אשר מחמת גסותה קופלים האותיות מהנייר יעו"ש ומ"מ יש לדון בזה דאפשר בנדון דהג"פ חשיב ריעותא מחמת הדיו עצמה כיון שקפיצת האותיות הם מחמת גסות הדיו ויש לדון בזה ואכ"מ אבל עכ"פ החילוק הראשון שכתבתי הוא דבר ברור וכ"כ בג"פ שם לענין שכותבין גט על יד של עבד אע"ג דחמימות בשרו מעביר הכתב לאחר זמן וכדחזינן שאין כתב שעל בשר אדם מתקיים מ"מ הו"ל דבר ש"ק כיון דאין הריעותא מחמת גוף הדיו אלא מחמת דבר אחר גורם לו לימחק דהיינו חום הבשר וה"ל ככתב שנמחק אבל כתב דיו הגס שקופץ מחמת גסותו כמי פירות שאינו מתקיים כו' עכ"ל הרי בהדיא כדברינו וה"נ בכתב על עלה של זית דאע"ג דהעלה גורם לכתב שיוכל להעבירו בנקל מ"מ כיון שאין הריעותא הוא מצד עצמו אלא ד"א גרם לו הוי שפיר דש"ק משא"כ דיו לח שמחמת גריעות עצמו עובר מהנייר לא הוי דש"ק וז"ב ונדחו דברי הפר"ח ולכן דברי המרדכי ור"י מינץ שרירין וקיימין:
שלישית הוא מה שמפקפק ומסתפק הח"מ והבאתיו לעיל דדלמא אזלינן בתר סופו ולכן אע"פ שעכשיו הדיו לח הוא והוי דבר שאינו מתקיים מ"מ כיון שסופו שיתיבש ויהיה דבר המתקיים הוי שפיר דש"ק ואולם הב"ש הביא ראי' דאזלי' בזה בתר השתא מההיא דמבואר באה"ע סימן קל"ה סעיף ד' אם נתן לה נייר חלק כו' והיינו ממ"ש התוס' בסוגיא דף י"ט דהיכא דראו העדים בשעת הנתינה שהנייר חלק אע"ג שאח"כ ע"י מיא דנרא נפלטים האותיות וגט כתוב לפנינו אפ"ה אינ' מגורשת משום דבעת נתינה לא היו האותיות הרי דאזלי' בתר שעת נתינה וה"ה לענין דש"ק ואפי' להלבוש שכ' שם בדין הנ"ל דהוי ס' מגורשת מ"מ הכא אפי' ס' מגורשת לא הוי דהתם ביאר הלבוש הטעם משום דמפקפקי' דילמא לא הקפידה תורה שיהיה הכתב ניכר ונראה אלא הקפידה על הכתב והב"ש ביאר טעם אחר דשמא הי' קצת ניכר ולא השגיחו העדים יפה ונדמה להם שהוא חלק אבל הא עכ"פ מודים כ"ע דלית ספיקא כלל דאזלי' בודאי בתר שעת נתינה ממילא הכא דבעת נתינה הדיו לח אינו דש"ק בטל בדאורייתא ולית בי' ספיקא כלל זהו תורף כוונת הב"ש וראי' זו נ"ל נכונה מאוד ואין לחלק ולומר דהתם הוא דאזלי' בתר שעת נתינה משום דהאותיות לא יהיו נפלטים מעצמם אלא ע"י שיעברו עליו מיא דנרא לכן לא אזלי' בתר סופו כיון דהוא מחוסר מעשה אבל דיו לח כיון דעתיד לאחר שעה להתיבש ממילא בלי שום מעשה נדון שפיר ע"ש סופו דהא ליתא דאי נימא דהעברת מיא דנרא חשוב מחוסר מעשה א"כ קשה הא דמבואר שם בכל הסוגיא דדף י"ט ופוסקים ומפרשים שם דאם כתב במי מילין ונבלעו האותיות והעבירו עליו מיא דנרא ונפלטו האותיות יכול אח"כ לגרש בו דכל האותיות ניכרות בשעת נתינה אף שנבלעו תחלה שפיר מצי מגרש בי' וק' אמאי לא נימא דדמי לכתב במחובר ותלש ונתן דהגט בטל משום דמחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה והתורה אמרה וכתב ונתן לה שלא יהיה מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה וה"נ דכוותי' דכיון שהי' מתחלה ונבלעו ומחוסר העברת מיא דנרא ולא תהי' מגורשת גם אחר שנפלט משום דהוי מחוסר מעשה וכ' דכתבו במחובר שאני דבעת הכתיבה לא הי' ראוי לינתן מש"ה הו"ל מחוסר מעשה משא"כ זה שבשעת כתיבתו היו האותיות ניכרים והי' ראוי לינתן רק אח"כ נבלע מש"ה לא מיפסל משום מחוסר מעשה ז"א דאכתי קשי' לדעת הרמ"ה שבטור סי' קכ"ד דס"ל אפי' חתמו בתלוש וחתמו כך וחזר וחוברו ואח"כ תלשו ונתנו פסול דאפי' שהיה ראוי לינתן בשעת כתיבה מ"מ הקפידה תורה שלא יהי' מחוסר שום מעשה בין כתיבה לנתינה וא"כ לדידי' ודאי קשיא כנ"ל דהיכא שנבלעו פעם א' איך יוכל לגרש בו ע"י מיא דנרא הא הו"ל מחוסר מעשה אע"כ דהעברת מיא דנרא שהוא דבר קל לא חשוב מחוסר מעשה וכההיא דכ' הר"ן הובא בב"י רס"י קכ"ג אההיא דאשה כותבת גיטה דמחוסר הקנאה לאו מחוסר מעשה הוא או כההיא שכתבו התוס' גיטין דף ק"א ע"ב הובא בב"ש סימן קכ"ד סקי"ב דפסוקת יניקה לא חשוב מחוסר מעשה וממילא כיון שמוכח דהעברת מיא דנרא לא חשיב מעשה קמה וגם נצבה ראיות הב"ש דכי היכי דבנייר חלק לא אזלי' בתר סופו ה"נ לענין דיו לח מאחר דגם התם לא הוי מחוסר מעשה וכאמור שוב ראיתי שמה שכתבתי להוכיח דהעברת מיא דנרא לא חשיב מעשה אינו הוכחה כלל אלא מסתברא דחשיב שפיר מעשה ול"ד כלל להקנאת ופסיקת יניקה מכמה טעמים חדא דהנך קיל טפי לעשותן והעברת מיא דנרא לא דמי להו כלל ותו דנראה דהתם אין הטעם כן מחמת שהם דברים קלים לעשותן אלא טעמא אחרינא איכא בהו משום דהא דהקפידה תורה שלא יהא מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה היינו דוקא מעשה בגופו של גט משא"כ הקנאה שאינו בגופו של גט וכן פסיקת יניקה לא חשוב כל כך בגופו של גט או לפי שאין ניכר המעשה בגוף הגט דיניקה אינו דבר הניכר והנראה (ועיין בחידושיו לגיטין ר"פ מי שאחזו) ועוד יש לחלק בכמה חילוקים באופן שאין הם ענין כלל להעברת מיא דנורא אלא דשפיר חשיב העברת מ"ד מעשה ומה שהוקשה לנו דא"כ כל שנבלע פעם א' יופסל לעולם משום מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה הדבר פשוט דאין זה ענין כלל למחוסר מעשה דהא העברת מ"ד היא היא הכתיבה ומה לנו למה שפעם אחד כבלע דאז נתבטל שם גט ממנו כיון שאין בו כתב ואח"כ ע"י שיעבור עלי' מ"ד הוי ככותבו עכשיו עד שאני מסתפק היכא שכ' גט במי מילין שלא לשמו ונבלע והעביר עליו מ"ד לשמו דאפשר דכשר משום דהעברת מ"ד הוא ככתיבה חדשה וכאלו כותב עכשיו וכיון שיהי' העברה לשמו כשר ול"ד להעביר קולמוס לשמה באה"ע סימן קל"א סעיף ה' דפסול דהתם שאני דכיון דהכתב הראשון עדיין ניכר הו"ל כתב ע"ג כתב משא"כ כאן שהכתב הראשון נתבטל ואינו שייך כאן כתב ע"ג כתב והו' ככתיבה חדשה לגמרי ומ"מ מצד הסברא מסתבר שפסול משום שהרי האותיות הראשונים הם הם הנפרטים והרי נכתבו שלא לשמה ולא הוי רק כמגלה הכיסי' מעליהם שמתחלה הי' הנייר מכסה עליהן מחמת שנבלעו בו ועתה מגלה אותו ומ"מ לא מצאתי ראי' לזה ועדיין הדבר צריך תלמוד ואין כאן מקומו ודוק. והרי זה דומה לגט הנדפס שכתב הב"ש סימן קכ"ה סק"ל דמשמע דכשר אע"פ שע"י הכאה שמכה בהדפוס על הנייר נעשה הגט כולו בפעם אחד ממילא מ"מ כיון שעשה מעשה בגוף האותיות כשר וכההיא דרשומא מיכנף כניף הנאמר בש"ס ע"ש ה"כ בזה שע"י שמעביר מיא דנרא על כל הגט נעש' הגט כולו ממילא בפעם א' והוא הוא כתיבתו וממילא דאין מקום כלל לומר דהוי מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ודבר זה פשוט הוא ואע"ג דכתוב בסי' קכ"ה סעיף ע"ז דאם צריך לתקן אותיות בגט יתקן קודם שיכתוב כדת משה וישראל וכתב שם הב"ש בשם הט"ז הטעם שלא יהי' מחוסר מעשה אחר גמר הכתיבה קודם הנתינה ע"ש דמשמע דאע"פ שהוא הוא הכתיבה דהא תיקן אותיות שהיה קצרים ומאריכין היא כתיבה ממש ואפ"ה אמרינן דכיון שכבר כתב כל הגט הוי מחוסר מעשה ודאי דההיא דהתם חומרא בעלמא וזהירות יתירה היא אבל ודאי דענין הכתיבה אינו כלל בסוג מחוסר מעשה דאם איתא דמדינא הו"ל מחוסר מעשה כמו כותב במחובר ותלשו א"כ אפילו קודם כדת משה וישראל לא הי' רשאי' לתקן והגע בעצמך כתב כל הגט במחובר ותלשו קודם כתיבת כדמ"ו הא ודאי שהוא גט בטל ואפילו כתב תיבה א' מהתורף במחובר אינו גט אע"כ דהתם חומרא וזהירות הוא וספר הט"ז אינו לפני כעת וממילא כיון דהעברת מיא דנרא הוי מעשה א"כ נסתר ראיות הב"ש ושפיר י"ל דמגרש בדיו לח מגורשת דאזלינן בתר סופו שכיון שיתיבש ממילא ול"ד לנתן לה נייר חלק משום דהוי מחוסר מעשה העברת במי די' ומ"מ מצד הסברא אין לחלק בין מחוסר מעשה לאין מחוסר מעשה לענין אי אזלי' בתר סופו וראי' דהרי הג"פ והפר"ח ברסי' קכ"ה הוקשו למה מגרשת במי מילין היכא שהאותיות ניכרים בעת הנתינה הא סופן להיות נבלעים וה"ל דבר שאינו ש"ק ותירצו דכיון דיכולי' הן ליפלוט ע"י מיא דנרא הו"ל שפיר דש"ק ע"ש הא קמן דנדון ע"ש סופו לענין דש"ק אפילו במחוסר מעשה דהא חשבינן לי' דבר של קיימא עבור שיוכל לפלוט ע"י מיא דנרא ואם איתא נימא כיון דיבלע מעצמו והפליטה יהי' ע"י מעשה ממילא הו"ל דבר שאינו של קיימא אלא ע"כ דאפי' מה שיבא ע"י מעשה אזלי' בתר סופו וא"כ קשיא דאפילו אין האותיות ניכרים בעת הגרושין ניזל בתר סופו שיופלט ע"י מ"ד אע"כ דבעינן שבעת הגירושין עצמו יהי' כשר וכל שבעת הגירושין אינו גט לא מהני מה שסופו להיות כשר הלכך דוקא כשהאותיות ניכרים בעת הנתינה אע"פ שיבלעו אח"כ מהני מה שיפליט אח"כ והוי תחלתו וסופו בכשרות אבל כל שבעת הנתינה אין האותיות ניכרים לא אזלינן ע"ש סופו להכשיר כיון שתחלתו בפסול וממילא אפילו אינו מחוסר מעשה לא אזלי' בתר סופו דאי הוי אזלינן בתר סופו באין מחוסר מעשה גם במחוסר מעשה הוי אזלי' בתר סופו א"ו דבעי' שיהי' כשר בעת הנתינה ג"כ וא"כ ראיות הב"ש נכונה דבמגרש בגט בעוד שלא נתיבש הכתיבה ואינו דש"ק בעת הנתינה אינו גט ולא מהני מה שעתיד להתיבש ודוק היטב. ומ"מ אף שהארכנו לחזק ראיות הב"ש וא"כ משמע מזה שיהי' בטל מדאורייתא במגרש קודם שנתיבש מ"מ הדבר פשוט דאין לסמוך ע"ז לומר דלא תפסו קידושי אחר כיון דלא מצי' סברא זו דדיו לח הוי דבר שאינו של קיימא רק במרדכי ומר"מ מינץ ושאר פוסקים לא כתבו טעם זה רק טעם שיכול להזדייף ואותו טעם אין פוסל רק מדרבנן משום מזויף מתוכו וכאשר בארנו בראש דברינו לכן ודאי דחיישינן לחומרא לדעת אותן הפוסקים דליכא בי' רק טעמא דמזויף מתוכו ואינו פסול רק מדרבנן דלדידהו תפסי קידושי שני אבל עכ"פ מחמת טעם המרדכי ור"י מינץ הוי ספק בטל מן התורה באופן כשמגרש בגט בעודו לח אית בי' ודאי פסול דרבנן וספק פסול דאוריית' וז"ש בש"ע ס"ס קכ"ד לא יתנו לה עד שיתיבש הכתיבה אינו לזהירות בעלמא אלא כמ"ש:
ונראה לי ראי' לזה ממ"ש הב"י בסימן ק"ל בשם הקונדרסי' והביאו שם בש"ע בסוף הסימן וז"ל יש מי שאומר שצריך שייבש הגט קודם שיחתמו העדים ע"כ. ולכאורה קשה למה בס"ס קכ"ד כתב סתם שלא יתן לה עד שתתגרש ולא כ' בלשון יש מי שאומר ובההוא דססי' ק"ל כ' יש מי שאומר ותו למה בס"ס קכ"ד כ' לא יתן לה עד שתתגרש משמע דלא קפדינן רק אשעת נתינה ובס"ס ק"ל קפיד גם אשעת חתימה וכבר עמד הג"פ בזה בסימן קכ"ד אע"כ כמ"ש הג"פ שם ואוסיף ביאור דבאמת אלו הם ג' דינים מחולקים דאם הוא לח בעת הנתינה אית בי' קפידא אפי' בדיעבד (ועיין בסימן קל"ג) וכ"ע מודי בי' לכן לא כ' לשון יש מי שאומר אבל שיהי' יבש בשעת התימה סברא יחידאה הוא ולא קפדינן בדיעבד ואינו רק זהירות ולכתחלה ונ"ל סברות הקונדרסים בזה הוא מטעם המבואר בכל סימן קכ"ו דאם צריך לתקן איזה אותיות בגט לא יתקן רק קודם חתימת העדים אבל אח"כ לא מהני כיון שחתמו בפסול והיינו כיון דעדים חתמו על הגט פסול וכי הדר מתכשר בתר דחתימי סהדי הו"ל כאלו לא חתימי עדים כלל דהא לא חתמו על גט כשר ודומה כאלו חתמו עדים על נייר חלק ואח"כ כתבו גט למעלה מחתימתן דפסול אפילו בשאר שטרות וכמ"ש התוס' בגיטין דף ד' ד"ה מודה ע"ש והא דמיא לי' כיון דבעת חתימתן הי' הגט פסול ואפילו מוסרו בע"מ מ"מ הו"ל מזויף מתוכו וע"ש בסימן קכ"ו באריכות בענינים אלו וממילא ס"ל להקונדרסים דכיון דקודם שנתיבשו האותיות הגט פסול אם מטעם מזויף מתוכו אם מטעם שאינו דש"ק לכן לא יחתמו בו עדים בעודו לח דהא הם חותמין על גט פסול ולא מהני תו מה שיתייבש אח"כ כיון שנחתם בפסול ושאר הפוסקים שלא הקפידו אשעת חתימה י"ל דס"ל דל"ד לההוא דסימן קכ"ו דהתם יש פסול בגט המחוסר מעשה שצריכין לתקנו מש"ה כשחותמין העדים הו"ל נחתם בפסול אבל זה אעפ"י שהוא עתה פסול מ"מ כיון שיתייבש מעצמו ואינו מחוסר מעשה לא הו"ל נחתם בפסול ורשאים העדים לחתום בו (דומה להא דאמרי' לילה לא הוי מחוסר זמן) ומדקדקים שלא יתן לה עד שיתייבש או י"ל טעם החילוק בדרך אחר דבההוא דסימן קכ"ו שיש בגט פסול גמור שאינו כלל ככל גיטין כי יש בו אותיות פסולים שאין בהם צרת אות כלל וכדומה וא"כ אינו בצורת גט כלל מש"ה כי חתימי סהדי עלי' הוי כאלו חותמין על נייר חלק משא"כ זה שאע"פ שהוא פסול עתה ליתנו להאשה מ"מ הרי הגט בצורת כל גט דעלמא וכל הגיטין א"א להיות כלל באופן אתר דהא כל הגיטין הם לחים בתחלה מש"ה כשחותמין העדים עליו הרי הם חותמין על גט כשר כיון שיש עליו צורת גט רק ארי' הוא דרביע עלי' שאסרו מליתן לה עבור שיכול להזדייף או שאינו דש"ק מ"מ העדים על גירושין הם חותמין ול"ד כלל לחותמין על נייר חלק בכן ס"ל להפוסקים דאין להקפיד בזה רק לכתחלה חיישינן לדעת הקונדרסים ואפשר דאפילו נחתם כל שלא ניתן יכתוב אחר אבל בניתן או בעגון כשר כן ב"ל בזה וממילא מוכח עכ"פ כמ"ש דכל שהנתינה הי' בעודו לח פסול אף בדיעבד והיינו כאשר בארתי לעיל דאית בי' ודאי פסול דרבנן וספק פסול דאורייתא וכאמור:
ועתה נבא לשאילתינו ואומר אני דמאחר שנתבאר דאם ניתן בעודו לח פסול וס' בטל א"כ בנדון שאילתינו אם נתנו אפילו אחר שנתייבש פסול משום דהו"ל מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה ודמי לכותב במחובר ותלשו ה"נ זה דבשלמא כל גיטין דעלמא שמתיבשין מעצמן לא הוי מחוסר מעשה ולכן אפילו אם רצה הסופר לייבשו אצל האש למהר היובש שפיר דמי וכמ"ש הג"פ ס"ס קכ"ד ולית בזה מחוסר מעשה ביון דבלאו מעשה דידי' הי' ג"כ מתייבש משא"כ בשאילתינו שמעצמו לא יתייבש וצריכין לייבשו אצל האש הו"ל מחוסר מעשה ופשיטא דזה ל"ד למחוסר הקנאה או מחוסר פסיקת יניקה דכתבו הפוסקים דלא חשיב מחוסר מעשה דהתם הוא מעשה קל וגם שאין המעשה ניכר ונראה בגוף הגט משא"כ לייבש האותיות שהוא מעשה הניכר ונראה בגוף הגט לא גרע מתלוש ממחובר ומכ"ש שגם בחסרון הקנאה י"א דהוי מחוסר מעשה כמ"ש הפ"י בגיטין פ"ב והארכנו מזה בחדושינו שם דלפ"ז ודאי הא דידן עדיף טפי ויותר וזה הי' כ"ל לומר דאעפ"י שבארתי דבנותן גט בעודו לח אין בו רק ספק פסול מדאוריי' מ"מ בשאלתינו בטל וודאי דאורייתא ולכן אפי' אחר שמייבשו אינו גט מדאורייתא מטעם מחוסר מעשה והיינו כי כ"ל מה ששאר הפוסקים (זולת המרדכי ור"י מינץ) לא הזכירו פסול בגט לח רק מטעם שיכול להזדייף שהוא מדרבנן ולא כתבו טעם שאינו דש"ק שהוא מדאורייתא טעמם הוא כאשר בארתי לעיל (בד"ה שלישית) דס"ל דאע"ג דבעודו לח אינו דש"ק מ"מ אזלינן בתר סופו שאח"כ יהיה דש"ק ובמי מילין דלא אזלינן בתר סופו היינו משום דמחוסר מעשה דהיינו העברת מי דנרא אבל גט לח שמעצמו יהיה אח"כ דש"ק כשיתייבש ואינו מחוסר מעשה כדון ע"ש סופו יעו"ש בדברינו וממילא דנ"ד שלא יתייבש ממילא והוי ג"כ מחוסר מעשה א"כ בעודו לח אינו נדון ע"ש סופו ולא הוי דש"ק ובטל מדאורייתא ומש"ה גם אחר שמיבשו בטל מטעם מחוסר מעשה כך הי' נ"ל בזה אלא דא"א לומר כך דהא בארתי לעיל (בד"ה הנ"ל) והבאתי ראי' דלענין שיהא נדון ע"ש סופו או לא לא תלוי כלל בהא דחסרון מעשה יעו"ש בסוף דברינו וא"כ א"א כלל לומר דטעם הפוסקים הוא מחמת שאינו מחוסר מעשה ולכן מדלא הביאו הפוסקים טעם המרדכי הנ"ל ע"כ דמאיזה טעם אחר לא ס"ל כהמרדכי ולכן אפילו בנ"ד שהוא מחוסר מעשה אם נתנו בעודו לח אינו רק ס' בטל דאורייתא ולכן כשנותנו אחר שמייבשו הוא ג"כ ספק מגורשת כנלפענ"ד:
עוד אני חוכך לומר אפילו בגיטין דעלמא שאינם בנדון שאילתינו שכתבנו שרשאי לייבשו אצל האש ולא הוי מחוסר מעשה כיון דבלא מעשה דידי' הי' מתייבש ממילא מ"מ היכי שנכתב סמוך לערב ואם היה אמתין עד שתתייבש היה צריך להמתין עד הלילה ושוב לא הי' רשאי למסור הגט זולת ע"י שליח כמבואר בסימן קכ"ז ומחמת זה מייבשו אצל האש למהר היובש שיתננו מבעוד יום הוי ג"כ מחוסר מעשה כיון דבלא המעשה לא הי' יכול להתייבש עד הלילה והי' נעשה מוקדם ולא הי' יכול למסור לה בעצמו א"כ ע"י המעשה מתכשר האי גיטא ומ"מ י"ל כיון דבלאו מעשה דידי' הי' לו עכ"פ תקנה ע"י שליח לכן לא הוי מחוסר מעשה ויכול ליתן כשמייבש מבעוד יום אצל אש אפילו בלי שליח וכ"ת דאכתי יהי' מחוסר מעשה דאם לא הי' מייבש אצל האש הי' נשתהה עד הערב ולא הי' יכולין העדים לחתום עד הערב כמבואר בס"ס ק"ל דלא יחתמו העדים עד שיתייבש הגט וא"כ הי' נכתב ביום ונחתם בלילה. ובזה לכמה פוסקים לא מתכשר אפילו ע"י שליח כמו שבארתי בתשובה אחת [לעיל סימן ל"ד] ז"א דהא בארתי דמה שהעדים לא יחתמו עד שיתייבש הוא רק לכתחלה אבל דיעבד לא מיפסל בהכי ולכן משום זה לא חשוב מחוסר מעשה וגם שנצרף הרבה פוסקים האומרים דגם נבוב"ל מתכשר ע"י שליח וממילא דממ"נ לא הוי מחוסר מעשה דאי משום איחור החתימה עד הערב הא אין זה רק זהירות כנ"ל ואי משום איחור המסירה כיון דהי' לו תקנה ע"י שליח לא הוי מחוסר מעשה כך י"ל לכאורה אלא דיש קצת לעיין בזה מההוא דסימן קכ"ד סעיף ב' דכותבין גט על קרן הפרה ונותן לה כל הפרה ואם כתב וחתך ונתן לה אינו גט דהוי מחוסר מעשה אע"ג דזולת המעשה הי' לו ג"כ תקנה ע"י שיתן לה כל הפרה וע"ש בב"ש סקט"ו. ומ"מ יש לחלק דהתם כיון שאינו רוצה ליתן לה כל הפרה רק הקרן שפיר הו"ל מחוסר מעשה דבלא המעשה לא הי' לו תקנה כלל כיון שאינו רוצה ליתן לה רק הקרן וק"ל משא"כ בנ"ד דמה שיכול ליתן ע"י שליח שפיר הו"ל יש לו תקנה וכן הפוסקים שם דס"ל דבחותך מנייר הגט אחר כתיבתו הו"ל מחוסר מעשה והוא בתוס' גיטין דף כ"א ע"ב ד"ה יצא ע"ש אע"ג דבלא מעשה הקציצה הי' יכול ג"כ ליתן לה הכל ויש לו תקנה בלי המעשה היינו נמי בכה"ג שאינו רוצה ליתן לה הכל וכן ראיתי שכ' הפ"י שם בתחלת דבריו ולכן בזה כיון שהי' לו תקנה ע"י שליח כשר ולא הוי מחוסר מעשה אולם הפ"י שם בסוף דבריו מסיק דמסתימת הפוסקים משמע דאפילו אם א"צ כלל לאותו המעשה פסלי משום דקרא קפיד דכמו שהגט הוא בשעת כתיבה כך צריך להיות בשעת נתינה ולא ישתנה ע"י מעשה יעו"ש וממילא דגם בנ"ד פסול אע"ג דבלא המעשה הי' לו תקנה ע"י שליח ולא צריך להמעשה אפ"ה הו"ל מחוסר מעשה אלא דז"א דלפ"ז נימא דאסור לייבש הגט אצל האש דאע"ג דבלא מעשה דידי' הי' מתייבש וא"צ להמעשה אפ"ה קפיד קרא שלא ישתנה הגט ע"י מעשה וזה ודאי דבר שא"א וכמו שהבאתי בשם הג"פ שרשאי לייבש אצל האש אע"כ צ"ל כיון דכל הגיטין נשתנה בזה ממה שהי' בתחלה כי בעת כתיבתן הם לחים ואח"כ מתייבשים ממילא לא קפיד קרא אשינוי זה דיובש לכן אפילו שנתייבש ע"י מעשה דידי' שמייבשו אצל האש כשר ולכן גם בנ"ד שהי' משתהה עד הערב אם לא הי' מייבשו אצל האש מ"מ כיון שהי' לו תקנה ע"י שליח כשר ודו"ק ותו דהעיקר נראה כמ"ש הפ"י בריש דבריו והארכנו מזה בע"ה בחדושינו שם וגם יש לצרף דעת רוב הפוסקים דס"ל דלא קפדינן כלל באיחור המסירה וא"צ ליתן ע"י שליח וכאשר בארתי בתשובה הנ"ל (סימן ל"ג) ולדידהו ודאי לא מקרי כלל מחוסר מעשה ולכן דעתי נוטה בזה להכשיר ומ"מ עדיין הדבר צריך תלמוד קצת:
אבל עכ"פ בנדון שאילתינו שא"א לאותו הדיו שיתייבש מעצמו אף אם יום או יומים יעמוד לא יתייבש אא"כ מייבשין אצל האש כמו שמבואר בלשון השאלה בזה אני אומר בטח דאף אם נתנו לה אחר שיבש אותו הגט פסול מדרבנן ואית בי' נמי ספק ביטול דאורייתא וכן הדין בכל גיטין כשמגרש בעוד שלא נתייבש הכתב וכאשר נתבאר והנלפענד"כ: