אור ברסלב
נאות דשא שאלה קלד

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה קלד

שאלה קלג

נתעצמו לפני בדין ו' אנשים מק"ק פלונית בשנת פלוני ותוכן הענין היות שיש באותה העיר מעיין יוצא מן ההר ונמשך בגובה האויר בצנור עד מרחוק ואצל הצנור בארכו עומדים ה' וויניציס דהיינו הבתי' ששורפין שם יי"ש ומן זה הצנור הגדול נמשך לכל וויניצא צינור קטן ומקלח מים לתוך הכלי הנקרא טרובניק עד שנתמלא הכלי וכשרוצה כ"א למלאות הכלי ההוא סותם את הצנור ובאים המים דרך צנור קטן אל הכלי זולת הוויניצא השלישות והרביעית הם בנוים באופן שהצנור גדול עצמו נמשך ועובר בתוכם על הטרובניק הנ"ל ונקוב שם הצנור אל תוך הטרובניק וכשמתמלא הטרובניק סותם את הנקב ונמשך המים להלאה ובשאר הוויניציס נמשך המים דרך צינורות קטנים כנ"ל ועתה בשנה הנ"ל שיש יובש גדול בעולם והרבה מעיינות נפסקו לגמרי גם מעיין הנ"ל נתמעטו מימיו מאוד מאוד ולא יתמלא טרובניק א' זולת בשיעור חצי יום ויותר ואין יכולים ששה אנשים הנ"ל לעשות מלאכתן כסדר והמה מתקוטטים תמיד מי ימלא לו כלי שלו ועתה באו לפני להורות להם עפ"י דת תוה"ק מה משפטם בעסק הזה וקודם שאבאר עיקר דין זה מוכרחני להציע הסוגיא בקצרה ולבארה ככל אשר יצטרך לענינינו:

גרסינן בהנזקין דף נ"ט ע"ב בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום פירש"י ז"ל אמת המים המביאה מים מן הנהר לשדות ורגילים לעשות בורות שאם תיבש האמה ימלאו מן הבור וישקו השדות ומרגילי' מי האמה לבור עד שיתמלא ותקנו חכמים שיתמלאו בורות שבשדות העליונות שהם קרובים למוציא האמה ואח"כ ימלאו התחתונים וכשהוא ממלאה סוכר את האמה עד שיתמלאו ותקנו כך מפני דרכי שלום שלא יהיה מחלוקת ביניהם אני אסכור ראשון כו' עכ"ל מבואר בדבריו דאעפ"י שבלשון המשנה אין מבואר רק בבור הראשון בלבד אשר היא קרוב למוצא האמה שיתמלא ראשון ומבורות היתר לא מיירי כלל וא"כ איכא למימר דליכא תק"ח רק בבור הראשון בלבד מ"מ לא רצה רש"י ז"ל לפרש הכי אלא קאי על כל הבורות שיתמלאו כסדרן מלמעלה למטה דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דאכתי אתי שאר בעלי השדות לאנצויי אע"כ דעל כולם היה התקנה ועיין מ"ש אי"ה לקמן ובגמרא דף ס' ע"ב אתמר בני נהרא רב אמר תתאי שתי מיא ברישא ושמואל אמר עלאי שתי מיא ברישא בדמזיל כ"ע לא פליגי ופירש"י אם אין סוכרין הנהר אלא דולין והנהר מושך כפשוטו כ"ע מודה שכל הרוצה לדלות ודלה ופי' התוס' דקמ"ל אפילו נהר קטן שמימיו פוסקין כל הרוצה ידלה כיון שמושך הנהר כפשוטו) כי פליגי במסכר ואשקויי שמואל אמר עלאי שתי ברישא דמקרבי טפי ורב אמר תתאי שתי ברישא דאמרי נהרא כפשטי' ליזול ופריך ממתניתין דתני בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון ופירש"י קרוב לאמה הייני עילאי תרגמא שמואל אליבא דרב באמה המתהלכת ע"פ בורו פירש"י שמתמלא מאליו כדרך הלוכו וא"צ לסכור הנהר א"ה מאי למימרא מהו דתימא מצי אמרי לי' סכר מסכר ואשקי באנדזא פירש"י כפי מה שיעלה לך מן משיכת הנהר כמונו קמ"ל וקאמר הש"ס השתא דלא אתמר הלכתא לא כרב ולא כשמואל כל דאלים גבר עכ"ל הגמרא ונראה פשוט דלמסקנא זו דכל דאלים גבר ומתני' במתהלכת ע"פ בורו וקמ"ל דלא מצי אמרי לי' סכר מסכר ואשקי' בהינדאזא דפירש"י לדלות מן משיכת הנהר כמונו ומשמע דמיירי שאמה מושכת ומתהלכת רק עפ"י בור זה לבדו א"כ בור שהוא קרוב לאמה היינו כפשוטו באותו בור לבדו מיירי שתקנו לו חכמים מפני דרכי שלום שלא יצטרך לסוכרו ורש"י במתני' שפי' בור הקרוב לאמה היינו קרוב קרו' קודם הוא לפי הה"א אבל להמסקנא לא מיירי כלל בנותרים מי ידלה תחלה דבהו לרב תתאי ברישא רק בבור הראשון הקרוב לאמה והאמה מתהצכת ע"פ בורו בהא משתעי מתני' וגם ליכא למימר דמתני' מיירי כשהאמה מתהלכת ע"פ כל הבורות וכל הקרוב קרוב קודם דא"כ נשאר קושיות הש"ס מאי קמ"ל דבשלמא כי מיירי שאותו בור לבד מתהלכת עליו האמה אז שפיר משני דה"א דאמרינן לי' אשקי בהינדאזא כמונו אבל כשכולם מתהלכת עפ"ב מאי קא משמע לן ותו דהא לרב תתאי שתי ברישא משום דאמרי נהרא כפשטי' ליזול מה שאין כן בזה שהנהר מושך באמת כפשוטו וכל הקרוב קרוב מתמלא ראשון ממילא איכא בעילאי שני הסברות דאינהו מקרבי טפי וגם הנהר אזיל כפשטי וא"כ ודאי אין שום ה"א בעולם שלא יהי' קרוב קרוב קודם ומאי קמ"ל אלא ע"כ דלא מיירי רק שהבור הראשון הוא מתהלכת עפ"י בורו והשאר אינם כך ומש"ה הוצרך לאשמועינן דה"א דאמרי לי' אשקי בהינדאזא כמונו ולא תהי' את עדיף מינן וממילא דלפ"ז ע"כ הא דתני בור קרוב לאמה אליבא דרב דתתאי שתי ברישא אין פי' המשנה דקרוב קרוב קודם אלא בראשון לבד מיירי שהוא מתמלא ראשון אבל באינך תתאי שתי ברישא מיהו לשמואל שפיר מתפרש מתני' כדפירש"י דקרוב קרוב קודם דאיהו הכי ס"ל דעילאי שתי ברישא ולא מיירי כלל מתני' במתהלכת עפ"ב משא"כ לרב ע"כ לא מיירי מתני' רק בבור הראשון לבד וכאמור:

וגם להלכתא דמסקינן כל דאלים גבר ג"כ ע"כ אין ביאור בור הקרוב לאמה כדפי' רש"י ז"ל וכאשר אבאר דהנה הב"י בח"מ סימן ק"ע הקשה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דפסקו דכל דא"ג בפלוגתא דרב ושמואל וממילא דלפ"ז לא מתוקמא מתני' דהקרוב לאמה מתמלא ראשון אלא במתהלכת עפ"ב והם העתיקו המשנה כצורתה ולא כתבו דמיירי במתהלכת עפ"ב ותירץ בשם הראב"ד דדוקא אליבא דרב לא מתוקמא רק בהכי משא"כ כיון שחזר הדין לכל דאלים גבר טוב הוא שניחוש לדרכי שלום ומי שקרוב לה הוא דאלים עכ"ל והב"י עצמו תירץ גם כן קרוב לזה ופסק כך בש"ע דכד"ג אבל בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון ומשמע דהכי קאמרי הראב"ד והב"י בדעת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש דהדרכי שלום הוא בעליון לבד אבל בהשאר לא שייך כ"כ ד"ש רק בו לפי שהוא קרוב וסמוך למוצא המים מש"ה בשאר בעלי שדות כד"ג אבל בעליון אע"ג דמדינא ג"כ נכנס תחת סוג כד"ג על ידי מה דמספקינן אי כרב אי כשמואל מ"מ מפני ד"ש עשינו אותו כאלו הוא גבר וממילא דלפ"ז מה שכתבו כולם כלשון המשנה דבור הקרוב לאמה מתמלא ראשון אין כוונתם כדפירש"י דקרוב קרוב קודם דהא באמת בכולהו אמרינן כד"ג אלא מיירי בראשון לבד הסמוך למוצא האמה על הדרך שפרשתי תחלה ודע דלדבריהם הללו קשה דמאי פריך לרב ממתני' והו"ל לתרץ בפשיטות דאע"ג דמדינא תתאי שתי ברישא מ"מ מתני' מיירי מראשון לבד ומפני ד"ש הוא ממלא ראשון משא"כ באינך דליכא בהו ד"ש תתאי שתי ברישא כי היכי דאינהו מפרשים לשון המשנה באופן זה לפי ההלכתא דכד"ג ה"נ נפרש לרב ואולם י"ל בכוונת הראב"ד והב"י דבאמת ד"ש שייך בכולהו דלא לייתי לאנצויי וכמ"ש לעיל על דברי רש"י במשנה אלא דאפ"ה אין הד"ש פועל נגד הדין דכד"ג רק בעליון לבד פועל הד"ש ונדון כאלו הוא אלים וגבר מש"ה מתמלא ראשון ומש"ה ליכא לפרושי כך רק לפי ההלכתא דכד"ג אבל לרב דס"ל תתאי שתי ברישא ולא ס"ל כד"ג ליכא לתרץ כך דאף אי מתניתין בראשון לבד מיירי מ"מ קשיא לרב דלמה הראשון קודם הא אין הד"ש פועל נגד הדין מיהו דחוק הוא דאם הראשון נדון כאלים ע"י ד"ש אזי מסתבר דכל הקרוב קרוב נדון כאלם נגד אותם שלמטה ממנו וא"כ למה משתנה הראשון שנדון כאלם וקדים ובהשאר אמרינן כד"ג וגם לשונו של הראב"ד אינו מורה כלל כך אלא כדפרישית תחלה דד"ש לא שייך רק בעליון לפי שהוא קרוב למוצא האמה וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דה"מ לשנויי הכי לרב ואין להאריך ועיין ודע עוד דאיך שיהיה ביאור דברי הראב"ד והב"י הן אם כמ"ש תחלה הן אם כמ"ש אח"כ מוכח דפלוגתא דרב ושמואל בדינא פליגי ר"ל דרב ס"ל דכיון דנהרא כפשטי' ליזול דינא הוא דתתאי שתי ברישא ושמואל ס"ל איפכא דעילאי כיון דמקרבי דינא הוא דאינהו שתי ברישא ולא פליגי בד"ש לומר דרב חמר דתתאי אתי לאנצויי ויאמרו נהרא כפשטי' ליזול לכן מפני ד"ש תקנו דאינהו שתי ברישא אבל בסברא דמקרבי ס"ל לרב דאינו סברא כלל ולא אתי עילאי לאנצויי ושמואל ס"ל איפכא דעילאי אתי לאנצויי ויאמרו אנן מקרבינן טפי ולהסברא דנהרא כפשטי' ליזול לא חש שמואל ולא אתי לאנצויי כלל עבור סברא זו אבל מדינא כל הקודם זכה ואין בזה דין כלל דכך הוי אפשר לכאורה לפרש כפשטא דשמעתא אבל מדברי הראב"ד הנ"ל מוכח שאין הדבר כך אלא בדינא ממש פליגי דאם איתא דסברות של רב ושל שמואל אינן אלא ד"ש א"כ קשיא לראב"ד למה הוצרך לתרץ דבעליון דשייך ד"ש עשאוהו כאלו הוא גבר ולמה לי' לעשותו כאלו גבר הא בלא"ה כיון דבעליון איכא ד"ש שהוא ידלה ראשון א"כ גם רב מודה בו דאיהו שתי ברישא אע"כ דרב ושמואל בדינא פליגו ומספקינ' הלכתא כמאן ואמרינן כד"ג ואז גם העליון מדינא נכנס תחת סוג כד"ג ומשום ד"ש עשאוהו כאלו הוא גבר ומכ"ש לפי' השני שפרשתי בדברי הראב"ד דבכולהו שייך ד"ש רק שאינו פועל נגד הדין דכד"ג מוכח בבירור יותר דכד"ג הוא מדינא וע"כ דרב ושמואל בדיני פליגי וכאמור:

איברא דמדברי התוס' שם לא משמע הכי יעו"ש בדף הנ"ל בעובדא דאביי שהיה שדה שלו עומדת באמצע והלך רב שימי בר אשי להשקותה ואזיל לעילאי אמר להו תתאי שתי ברישא ולתתאי אמר עילאי שתי ברישא אדהכי והכי סכר מסכר ואשקי ואמר לי' אביי כבי תרי עבדת לי ולא טעמינהו אביי לפירי דהאי שתא וכ' התוס' לא טעמינהו להודיע שלא על פיו עשה ושמא מכרם דאין כאן גזל אלא מפני ד"ש בעלמא ע"כ הרי משמע בהדיא מדברי התוס' הללו דפלוגתא דרב ושמואל בעילאי ובתתאי אינו אלא בתורת דרכי שלום אבל מדינא אפילו האמצעי כשקדם זכה דאם איתא דפלוגתא דרב ושמואל מדינא הוא וס"ל למר דעילאי מדינא ברישא ולמר מדינא תתאי ברישא וא"כ באמצעי איכא ממ"נ גזל גמור ממילא מוכח לכאורה היפוך מדברי הראב"ד והב"י ונ"ל דאין מדברי התוס' הללו סתירה כלל וגם התוס' מודה דרב ושמואל בדינא פליגי ומה שכתבו דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא הוא על כוונה אחרת דל"ד זה לשאר גזל אע"ג דהוא באמת גזל מדינת מ"מ הרי גם בכל שאר גזל דעלמא יש לו תקנה בהשבון וכאשר משיב את הגזלה אשר גזל הרי הוא כאלו מעולם לא גזל וא"כ בזה דאע"ג דמה ששתה האמצעי בראשונה עשה גזל מן הדין מ"מ אח"כ כשהשאר שותין ג"כ אחריו הו"ל כאלו השיב את הגזלה ואין כאן גזל כלום לאסור הפירות ממילא כי היכי דכל גזל אשר מפני ד"ש דינו היא שאינו יוצא בדיינים כמבואר שם באותו הדף ולא היתה עיקר התקנה רק שלכתחלה לא יעשה כך ה"נ גזל זה אע"ג שהוא מדינא מ"מ אינו אלא כגזל של ד"ש דגם כאן אין הדין רק לענין לכתחלה מי ידלה בראשונה אבל בדיעבד מה שעשה עשוי דהרי האחרים שותין אח"כ ואיכא השבה וזהו כוונת התוס' במ"ש דאין כאן גזל אלא מפני ד"ש בעלמא כן נ"ל ודוק אבל לעולם דעיקר דין זה מי ידלה תחלה הוא מדינא וכאשר הוכחתי מדברי הראב"ד והב"י:

אמנם אכתי איכא לעיוני דהא מוכח מהש"ס דא דאין בזה אלא מפני ד"ש דהא המקשה פריך ממתני' לרב דאמר תתאי שתי ברישא הרי דלשמואל ניחא דמתני' קאמר כוותי' דעילאי ברישא והא במתני' תני בהדיה מפני ד"ש הרי דמלתא דשמואל מפני ד"ש הוא וקשה על הראב"ד והב"י (הן אמת דלפמ"ש אי"ה לקמן דיש מקום לומר דלמסקנא דמשני במתהלכת עפ"ב גם לשמואל מתוקמא מתני' בהכי יעו"ש בדברינו בד"ה ואשר כו וא"כ י"ל דנהי דהמקשה לא פריך לשמואל משום דאיכא למימר דשמואל נמי מפני ד"ש קאמר מ"מ לפי המסקנא דמתוקמא מתני' במהלכות עפ"ב גם לשמואל אז ס"ל לראב"ד דמלתייהו דרב ושמואל מדינא הוא ולא מפני ד"ש וא"ש אולם למה שאבאר שם אי"ה דז"א אלא דלשמואל א"א כלל לאוקמי במתהלכת עפ"ב אלא דלדידי' מתני' כפשטי' דעילאי שתי ברישא כמו שהבין המקשה א"כ מוכח דמלתא דשמואל מפני ד"ש הוא). והנראה דס"ל להראב"ד ז"ל דאע"ג דמלתי' דשמואל הוא מפני ד"ש מ"מ מלתא דרב הוא מדינא ובהא פליגי דרב ס"ל דמדינא תתאי שתי ברישא וליכא בי' ד"ש כלל אלא עומד הדבר על הדין ושמואל ס"ל דליכא בהא מלתא דינא כלל או דמודה נמי דמדינא תתאי ברישא רק דמפני ד"ש תקנו דעילאי ברישא והשתא נמי אנן דמסקינן הלכתא כמאן אמרינן כד"ג ממילא א"ש דברי הראב"ד דשפיר הוצרך לומר לענין דהראשון קודם שהטעם הוא משום דע"י ד"ש חשיב כאלו הוא גבר דאי לאו דחשיב כאלו הוא גבר ע"כ נהי דהד"ש נותן שהוא ימלא ראשון מ"מ הא אנן מספקינן דלמא כרב דמדינא תתאי ברישא ולא עשו כלל תקנות ד"ש מש"ה הוצרך לומר דעבדינן לי' כאלו גבר וא"ש ולפ"ז ניחא נמי דברי התוספות הנ"ל בההוא דלא טעמינהו לפירי דהאי שתא ואין אנו צריכין למה שתרצנו תחלה משום דהוי השבה מה שהאחרים שותין אחר כך אלא דבריהם מתפרשים כפשוטו על פי מה שכתבו שם מתחלה בד"ה כבי תרי עבדת לי וזה לשונו ורב שימי סבר כיון דכד"ג יכיל להערים עליהם ול"ד דממה נפשך מצעי לא שתי ואילעי ותתאי הוא דשייך כד"ג עכ"ד וממילא דלפ"ז שפיר כתבו דלא הי' שם גזל אלא מפני ד"ש והיינו דנהי דלרב מדינא תתאי ברישא מ"מ כיון דלשמואל עילאי ברישא ואינו רק מפני ד"ש ואנן דמספקינן ואמרינן כד"ג ממילא הי' רשאי אביי לאכול הפירות דנגד תתאי יוצא מטעם כד"ג מאי אמרת דעשה שלא כדין נגד העילאי א"כ אינו גזל אלא משום ד"ש ומיושב היטב דברי התוס' ור"ל דאביי יכול לומר קים לי כשמואל דעילאי שתי ברישא דהא מה"ט כד"ג שאומר הגובר קים לי וא"כ יאמר אביי קים לי כשמואל וא"כ ליכא גזל נגד עילאי רק מפני ד"ש וא"ש באופן שדברי הראב"ד ודהתוס' לאחדים המה ואין עליהם קושיא מהגמרא ודוק:

וראיתי שכן כתב מהר"מ שיף ז"ל שם בהא דמשני הש"ס לרב באמה מתהלכת עפ"ב והקשה אמאי לא קמ"ל נמי במתניתין דבני נהרא תתאי שתי ברישא מפני ד"ש באין מתהלכת עפ"ב ותירץ דלרב מדינא תתאי שתי ברישא משום דנהרא כפשטי' ליזול. ולשמואל מדינא אין לא' קדימה על חברו ומשום ד"ש תקני דעילאי ברישא עכ"ד יעו"ש הרי כדברינו דמלתא דרב הוא מדינא ומלתא דשמואל הוא מפני ד"ש ומה שאמר מוהר"מ שיף ז"ל דלשמואל ליכא שום דינא בהא ולא אמר נמי דנוכל לומר דשמואל גופי' מודה דמדינא תתאי ברישא אלא דס"ל שתקנו משום ד"ש דעילאי ברישא וכמו שכתבתי תחלה נ"ל שהדין עמו שלא פי' כך דא"כ אנן דמספקינן כמאן הלכתא לא הוי לן למימר כד"ג אלא כיון דהדין הוא מבורר דתתאי שתי ברישא ויש ספק בתקנה אם תקנו בזה איזה תקנה משום ד"ש או לא הוי לן להעמיד על הדין וכמו שבארנו לעיל בתשובה (בסימן צ"א) דכל ספק בתקנה מעידין הדבר על הדין אפי' להוציא מיד המוחזק יעו"ש. מכ"ש הכא דאין כאן שום מוחזק מש"ה כתב דלשמואל ליכא שום דינא בהא מלתא רק ד"ש לבד מש"ה כיון דמספקינן הלכתא כמאן אמרינן כד"ג וגם מדברי התוס' הנ"ל מוכח כך שכתבו בהא דלא טעמינהו לפירי דהאי שתא שאין בו גזל רק משום ד"ש ופירשנו משום דנגד התתאי יכול לומר קים לי כשמואל והשתא בשלמא לפמ"ש המהר"מ שיף ז"ל דלשמואל ליכא שום דינא בהא מלתא וכל הקודם זכה רק משום ד"ש עילאי ברישא ממילא א"ש דיוכל אביי לומר קים לי כשמואל ואז לא עברתי רק על ד"ש משא"כ אי נימא דשמואל גופי' מודה דמעיקר הדין תתאי ברישא אלא שחז"ל עקרו דין זה משום ד"ש ואמרי דעילאי ברישא ממילא כל היכי דליכא ד"ש נשאר הדבר על הדין וא"כ לענין האמצע דליכא ד"ש א"כ גזל את התחתונים גזל גמור דכל היכי שנעשה הדבר כפי הוראת ד"ש אז נעקר הדין ממקומו משא"כ כל שלא נעשה כפי הוראות הד"ש איכא גזל גמור אע"כ כמ"ש המוהר"מ שיף ז"ל דלשמואל ליכא בהא מלתא דינא כלל ודוק כי כל זה ברור באופן שהדבר מוכרח מהסוגיא והפוסקים דבהכי פליגי רב ושמואל דרב ס"ל דמדינא תתאי ברישא ושום תקנה לא עשו חז"ל בדבר זה ושמואל ס"ל דליכא שום דינא כלל בזה רק ד"ש הוא דאיכא דתיקנו דעילאי ברישא וכמ"ש מוהר"מ שיף ז"ל. ומה שהוקשה מוהר"מ שיף ז"ל שם על דבריו הללו דאם איתא דלרב מדינא תתאי ברישא משום דנהרא כפשטי' א"כ איך תני לדידי' במתני' דהראשון הקרוב לאמה ממלא ראשון במתהלכת עפ"ב מפני ד"ש משמע דאי לאו מפני ד"ש לא הי' הוא ממלא ראשון והרי מדינא נהרא כפשטי' ליזול וזה הבור הי' כרוי' ועומד כבר והוא מתמלא במשיכת הנהר כפשוטו א"כ מדינא אינו צריך לסכור פי בורו ולמה תני מפני ד"ש ובשלמא אי נימא דגם מלתי' דרב מפני ד"ש הוא וסברא דנהרא כפשטי' אינו אלא מפני ד"ש אבל מדינא כל מי שיקדים א"ע זכה א"ש דכמו שתקנו משום ד"ש דתתאי ברישא עבור הך סברא דנהרא כפשטי' ה"נ תני במתני' דאם העליון מתהלכת עפ"ב אזי הוא קודם משום ד"ש מה"ט גופי' דנהרא כפשטי' אבל להנ"ל דסברא זו דנהרא כפשטי' דינא הוא א"כ איך תני במתני' מפני ד"ש זהו תורף קושיות מוהר"מ שיף ז"ל ומה שרצה ליישב שם אינו מובן יע"ש וא"כ לכאורה מוכח דמלתא דרב נמי ד"ש הוא אלא דאין זה הוכחה כלל דמה שהחליט מוהר"מ שיף ז"ל לפשיטות דהבור הוא כרוי ועומד כבר קודם שהעבירו המים דרך שם ובאמת דבר זה הוא מחלוקת הפוסקים שהביא הב"י כך בשם הרשב"א והמ"מ אבל בש"ע לא הביאו מאחר שהטור לא הזכירו ורמ"א הגיהו בלשון י"א וכבר כ' בספר עטרת פז דטעם הטור שלא הזכיר סברא זו היינו משום דס"ל דאם הי' הבור חפור מתחלה קשה קושיות הגמרא מאי למימרא ולא שייך תירוץ הגמרא דה"א שיאמרו לו סכר מסכר דאמאי הרי זכה בו תחלה ולמה הוצרך לומר בהא ד"ש כלל מש"ה מוקמי לה שלא הי' חפור הבור מתחלה ואף שחפר שלא כדין ומדינא צריך לסתום מ"מ מאחר שכבר עשה כך אם נצריכנו לסתום יתקוטטו (והעטרת פז סיים בזה וז"ל ואף דעשה שלא כדין מ"מ כיון שאף אם לא הי' חופר הי' הדין כד"ג ובמה שחפר כבר גברה ידו ולא מצריכינן לי' לסכורי הבור וזהו מפני ד"ש עכ"ד ואין זה מספיק רק בישוב דברי הטור אשר לא הביא דברי הרשב"א והמ"מ והיינו משום דלהלכתא כד"ג אז אף בקדמו המים לבור ג"כ הוא מתמלא ראשון אבל אכתי אהש"ס אין מיושב וקשה מאי למימרא דהא בש"ס דין זה דמתהלכת עפ"ב אינו אלא אם הי' חפור מתחלה דהא לרב איירי בש"ס דלדידי' תתאי ברישא ולא אמרינן כלל כד"ג ולכן צ"ל כדברינו כאן וק"ל) לכן תקנו חז"ל שאחר שכבר עשה מעשה א"צ לסתום ממילא דלפי דברי הפוסקים הללו ודאי דא"ש ולק"מ קושיות מוהר"מ שי"ף ס"ל אלא דנראה דאפילו לדעת הרשב"א והמ"מ דמיירי שהבור קדם מ"מ נ"ל דלק"מ כי זה הוא עצמו קושיות הש"ס דפריך א"ה מאי למימרא ור"ל דבודאי הוא משקה ראשון מדינא בלי ד"ש כלל כיון דהנהר כפשטי' אזיל ומשני דאפ"ה ה"א דאמרי' לי' אשקי בהנדאזא ופירש"י כמוני ר"ל שאומרים לו דלמ' את עדיף מינן ואע"ג שהבור היה עומד שם מתחלה קודם שהמשיכו לשם מים מ"מ בעת שממשיכין המים דרך שם ה"א שאומרים לו סכור בורך ולא תהיה עדיף מינן ונמשיך המים לכאן קמ"ל מפני ד"ש שכיון שבורו עומד על מקום שרוצים למשוך המים דרך שם והנאתו ממילא אתי שיתמלא בורו אינו צריך לסכור בורו וימשיכו מים דרך פי בורו כן נ"ל ברור בישוב קושיות מוהר"מ שי"ף ז"ל וכבר רמזנו ביאור דברים אלו בדברינו בריש התשובה אבל לעולם דסברא דנהרא כפשטי' דינא הוא אלא דמלתא דשמואל דעילאי ברישא משום דמיקרבי זה אינו דין רק ד"ש וס"ל לשמואל דמדינא כל הקודם זכה וכאמור וברור ועוד תירוץ א' על קושיות מהר"מ שיף הזו יש ללמוד מדברי הט"ז בח"מ ס"ס ק"ע שאביא אי"ה לקמן (ובד"ה) ושם יבואר אי"ה:

ואחרי שבארנו דברי התלמוד בזה נבאר דעות הפוסקים בזה והנה הטור פסק כפשטא דתלמודא דכד"ג זולת במעפ"ב מתמלא ראשון אבל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו כלל אוקימתא דמעפ"ב והביאו המשנה דבור הקרוב לאמה כצורתה וכבר הבאתי לעיל מ"ש הב"י בשם הראב"ד בדעת הרי"ף והרמב"ם דכיון שחזר הדין לכל דא"ג אזי הקרוב לאמה ממלא ראשון אפילו באין מעפ"ב וכבר כתבתי לעיל ובד"ה וגם) לבאר דברים אלו בשני פירושים באורך וכתבתי שם ג"כ דעל שני הפירושים קשה מאוד ושניהם דחוקים יעו"ש בדברינו ותו קשיא טובא מה נאמר בדעת הרא"ש ז"ל שהרי גם הוא עשה ככל אשר עשה הרי"ף וכ' המשנה כצורתה ואם נפרש לדידי' כאשר פי' הראב"ד את דברי הרי"ף ודלא ס"ל כלל אוקימתא דמעפ"ב א"כ קשיא אהטור איך חולק על הרא"ש אביו שהרי הביא אוקימתא דמעפ"ב ואיך יחלוק על אביו ולא יזכיר דעתו כלל וכן הקשה בספר עטר' פז והוא תירץ דהרא"ש לא הוצרך כלל להזכיר אוקימתא דמעפ"ב דהואיל והזכיר דבפלוגתא דרב ושמואל כד"ג ממילא ע"כ נדע מעצמינו דמתני' במעפ"ב יעו"ש וזה דבר צר ודחוק מאוד דבגמרא עשה מזה קושי' ותירץ ולמה יהיה זה בעיני הרא"ש ז"ל לפשוט עד שלא הוצרך לבארו ואיך ישמיט הרא"ש ז"ל פלפול שם מהש"ס אשר הוא נ"מ לדינא לזאת ודאי דבריו אלו בטלים באופן שנעלם מאתנו דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ולהבינם היטב במה שלא הביאו אוקימתא דמעפ"ב:

ואשר אחזה אנכי בישוב דבריהם כאשר אבאר דהנה יש להקשות לכאורה קושי' חמורה למאי דמוקי במעפ"ב למה תני במתני' האי דינא בבור הקרוב לאמה דהיינו הראשון הרי ודאי בכל בור דינא הכי ואפי א' מהבורות האמצעים אם האמה מתהלכת עליו ודאי שייך ד"ש אם נצריכנו לסוכרו וכן הוא בהדיא לשון הטור וז"ל אבל אם האמה מושכת דרך הלוכה עפ"י א' מבעלי הבורות ימלא בורו וא"צ לסתום פי בורו מפני ד"ש וא"כ למה תני במתני' בור הקרוב לאמה ובישוב קושיא זו נ"ל פשוט דאע"ג דרש"י ז"ל פי' במתני' דקרוב לאמה הכוונה למוצא האמה דהיינו להתחלתו זהו לפי הה"א או לשמואל גם להמסקנא דהא איהי הכי ס"ל דעילאי שתי ברישא אבל אליבא דרב דאמר תתאי שתי ברישא ומסקינן לדידי' במעפ"ב כך הוא פירושא דמתני' בור שהוא קרוב לאמה ר"ל שהבור קרוב וסמוך למי האמה עד שמחמת קורבתו המים מקלחים לתוכו ואין פירושו שקרוב למוצא האמה אלא למי האמה ולזה כיון רש"י במ"ש על דברי המקשה וז"ל הקרוב לאמה היינו עילאי ורצה בזה דהמקשה הכי הוי ס"ד דקרוב לאמה היינו עילאי משא"כ למתרץ כך נ"ל ביאור דברים הללו ובהא מיושב מה שהקשה להתוס' שם בהא דאמרינן כד"ג ול"א הלכתא כשמואל בדיני משום דמסתבר טעמי' דרב הא צריכינן לדחוקי מתני' אליבא דרב יעו"ש ולהנ"ל נ"ל דאדרבא לרב הפי' במתני' מרווח טפי היטב דאלו לפירש"י במשנה קשה דהכי הול"ל בור שהוא קרוב למוצא האמה וגם לשון מתמלא ראשון קשה דהו"ל לומר ממלאהו ראשון דהא לשון מתמלא משמע דמעצמו מתמלא ממילא אע"כ דקרוב לאמה דקתני ר"ל שמעפ"ב שהבור קרוב ונמשך אצלו האמה עד שהאמה מקלחת לתוכו ומתמלאת ממילא נמצא דאוקימת מתני' אליבא דרב הוא פי' הנכון ומרווח ומיושב קושיות התוס' ויותר מזה י"ל בהא דקאמר הש"ס תרגמא שמואל אליבא דרב כו' ולא קאמר תירצה שמואל או אמר שמואל וכה"ג ורגילים המחברים בכל מקום לפרש לשון תרגמא לומר דבלאו אותה הקושי' ג"כ מוכרח לפרש כך ויפורש עפ"י דברינו דבאמת אוקימתא דמעפ"ב הוא הפי' נכון ומרווח במשנה ובאמת גם לשמואל מוכרח לפרש כך מכח הנך קושי' שכתבנו מדלא תני קרוב למוצא האמה וגם מדתני מתמלא ראשון דמשמע דמתמלא ממילא אלא משום דהמקשה הוי סבור דקרוב לאמה היינו עילאי ופירושו קרוב למוצא האמה מש"ה קאמר תרגמא שמואל אליבא דרב משום דלפי דעת המקשה דהוי מתיישב לי' פירושא דמתני' קרוב למוצא האמה לא הי' צריך שמואל לומר לו פי' א' רק בכדי דלא תקשי לרב הוצרך להשיב אבל באמת עיקר פירושא דמתני' הוא במעפ"ב גם לשמואל ולפ"ז ממילא מתיישב שפיר דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל שכולם ס"ל כפשטא דש"ס וכדברי הטור ומה שהביאו המשנה כצורתה ולא הביאו כלל אוקימתא דמעפ"ב היינו משום דלא הוצרכו לזה דהא הכי הוא פשטא דמתני' קרוב לאמה היינו מי האמה וכאשר נתבאר ורש"י במתני' דפי' קרוב למוצא האמה היינו משום דהמקשה הוי ס"ד הכי ודרך רש"י ז"ל לכתוב במשנה מה שהוא לפי הה"א אבל בתר הכי אמרי תרגמא ור"ל כאשר בארנו שזה הוא הפי' הפשוט במשנה ושוב לא הוצרכו הם להביא זאת כלל והטור בא לבאר יותר דברי אביו הרא"ש ז"ל מש"ה כ' בפי' דמיירי במעפ"ב אבל עכ"פ על מה שהם ז"ל לא הביאוהו ליכא לאקשויי כיון שהפי' הפשוט כך הוא במשנה בין לרב בין לשמואל וכאמור וא"ש באופן שאין שום א' מהפוסקים סובר כלל דבור הקרוב למוצא האמה מתמלא ראשון אלא כולם נכנסים תחת כל ד"ג מן הראשון אל האחרון זולת מי שהאמה מעפ"ב שהוא אינו תחת כד"ג וכאשר פסק הטור ואין ביאור דעת הרי"ף והרמב"ם כאשר בארם הראב"ד והב"י וכנ"ל. אולם אף שכל פי' זה נכון ופשוט בדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מ"מ בטלה דעתי נגד דברי הראב"ד והב"י אשר מפרשים בדעת הרי"ף והרמב"ם דאפילו באינו מעפ"ב ממלא ראשון ותו דלפי מה שאכתוב אי"ה לקמן (בד"ה בדרך יותר) דלשמואל א"א כלל שיהי' פירושא דמתני' קרוב למי האמה דהיינו מעפ"ב מהטעם שיתבאר שם יעו"ש אלא דלשמואל גם להמסקנא פירושא דמתניתין הוא קרוב למוצא האמה דהיינו עילאי א"כ אע"ג דפירושינו נכון הוא אליבא דרב למאי דמוקי במעפ"ב בכדי ליישב קושייתינו מה שהקשינו (בריש דבור זה) למה מצייר מתני' דינא דמעפ"ב בבור ראשון דוקא ומשום קושיא זו נכון פירושינו אליבא דרב דקרוב לאמה היינו למי האמה שמעפ"ב מ"מ כיון דעכ"פ לשמואל אין הפי' כך אפי' במסקנא תו הו"ל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש להביא בהדיא אוקימתא דמעפ"ב דבשלמא לפי מה שרציתי תחלה לבאר בלשון תרגמא לומר שזה הוא הפי' הפשוט במשנה ושהוא כך גם לשמואל אז שפיר הי' אפשר לפרש כך בדעת רי"ף ורמב"ם דלא הוצרכו כלל להביא אוקימתא זו דאע"ג דהמקשה טעה בזה והי' מפרש מתני' קרוב למוצא האמה מ"מ המתרץ גילה לו שטעות הוא בדבר פשוט אבל לדברינו אלה דלשמואל גם להמסקנא אין פי' המשנה במעפ"ב אלא קרוב לאמה היינו עילאי א"כ הו"ל לרי"ף ולרמב"ם לבאר דמיירי במעפ"ב ולכן מסתבר לומר לדעתם כאשר ביארוה הראב"ד והב"י ומ"מ נ"ל דהטור והרמ"א ז"ל המה מפרשים דברי הרי"ף ורמב"ם ורא"ש כאשר פירשתי דכוונתם במעפ"ב ואעפ"י שיש בו קצת דוחק וכמו שכתבתי מ"מ כבר בארתי דגם פירושו של הראב"ד לא ימלט מדחוקים לכן פירשו הם באופן שיסכים לפשטא דשמעתא מש"ה כ' הטור במעפ"ב וס"ל דכוונת אביו הרא"ש ז"ל כך הוא כאשר בארתי וכן מפורש לדעתו ברי"ף ורמב"ם וכן הרמ"א ז"ל הכי ס"ל דהרי במ"ש המחבר ובור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון הגיה רמ"א ז"ל והנהר מושך בו ע"פ הלוכו והקשה שם הסמ"ע דהו"ל להגיה בלשון י"א כיון דמדברי הרי"ף ורמב"ם ורא"ש לא משמע הכי יעו"ש ולי נראה לדברינו הנ"ל דרמ"א ס"ל כהטור דדברי כל הפוסקים מתפרשים כך דביאור קרוב לאמה היינו למי האמה שמעפ"ב ולכן לא כ' כלל לשון י"א כיון שאינו נמצא כלל מי שחולק עליהם בפי' וכמו שכתבו האחרונים כמה פעמים דהיכי שיוכל לשון המחבר להתפרש ג"כ כך לא כ' לשון י"א מש"ה כתב כאן רמ"א ז"ל והנהר מושך כו' והוא פי' וביאור על לשונו של המחבר בתיבת קרוב לאמה וכ"ז נ"ל ברור באופן שבכוונת דברי הרי"ף והרמב"ם ורא"ש יש שני דעות דעת א' הוא פי' הראב"ד וב"י דבכל הבורות כד"ג זולת בבור הראשון הוא ממלא ראשון ודעת ב' הוא פי' טור ורמ"א בדבריהם דאפי' בבור הראשון נמי אמרינן כד"ג ולדינא הדבר ברור דכד"ג גם בראשון כיון דאיכא ב' דעות בהו והטור ורמ"א החזיקו בהדיא בדעה זו דבעינן מעפ"ב ורמ"א בתראה הוא ממילא נהי שיהי' נכנס זה הדבר תחת סוג ספיקא דדינא א"כ כי היכי דבפלוגתא דרב ושמואל דמספקינן בי' קי"ל כד"ג ממילא ה"ה בבור הראשון דיש בו דעות הפוסקים אמרינן כד"ג וזה ברור:

בדרך א' נ"ל ליישב קושייתינו (שבריש דבור הקודם) למאי דמשמע מפשט דברי המפרשים והפוסקים דלישנא דמתני' בור הקרוב לאמה הכוונה למוצא האמא כדפירש"י במתני' אלא דאוקימתא הוא דמוקי לה הש"ס אליבא דרב במעפ"ב אבל לא שיפורש כך לישנא דמתני' וממילא דלפ"ז באמת הדבר תמוה למה ציירה המתני' דין זה דמעפ"ב דוקא בבור הראשון והרי דין זה נוהג בכל הבורות כמבואר בטור ונ"ל דרבותא הוא קמ"ל דהא אליבא דרב הוא דאוקימנא הכי ולדידי' תתאי שתי ברישא וקמ"ל דאפילו הראשון שהוא הגרוע מכולם אפ"ה אם מעפ"ב הוא ממלא ראשון וממילא דלפ"ז לשמואל א"א כלל לאוקמא מתני' במעפ"ב דהא הראשון דמיירי מיני' מתני' הוא ממלא ראשון אפי' באין מעפ"ב רק לרב דוקא הוא דמוקי כך וקמ"ל מתני' דבראשון לרבותא והטור ששינה מלשון המשנה וכתב דין דמעפ"ב בכל הבורות היינו משום דלדינא למאי דמספקינן אי כרב אי כשמואל וקי"ל כד"ג אזי אין רבותא בראשון יותר מבאחרון דהא כולם שוים וכד"ג דזה שמעפ"ב אינו בסוג כל ד"ג ממילא דרבותא זו היא בין בראשון בין באחרון בין באמצעי מש"ה כתב הטור דין זה בכל א' מבעלי בורות משא"כ מתני' תני הדין בראשון לשמואל משום דעילאי ברישא ולרב ולרבותא דאפי' בראשון שהוא גרוע מכולן אפ"ה אם מעפ"ב הוא ממלא ראשון וא"ש ובהא מיושב קושיות מוהרמשי"ף ז"ל שהבאתי לעיל (בד"ה וראיתי) שהקשה לרב אמאי לא תני במתני' דין זה דתתאי שתי ברישא מיא ולהנ"ל א"ש דלא הוצרך כלל למיתני דין זה דממילא משתמע מדקמ"ל בבור הראשון דמתמלא ראשון במעפ"ב וקמ"ל הרבותא בראשון מחמת שהוא הגרוע מכולם הרי נכלל דתתאי שתי ברישא:

בדרך יותר אמרתי נ"ל לתרץ קושייתינו הנ"ל מאי דקמ"ל דין מעפ"ב בראשון דוקא והוא בשום לב להבין דענין הדרכי שלום במעפ"ב הוא שיתקוטט אם נצריכנו לסכור פי בורו אשר המים הולכין לשם מעצמם ואנחנו נטריחו לסכור ולסתום מידי דאתי לי' ממילא ולפ"ז פשוט אצלי דדין זה דמעפ"ב לא נאמר רק לענין התחתונים ממנו אי תתאי שתי ברישא דלא מצי תתאי לעכב עליו שיסכור פי בורו מפני ד"ש משא"כ העליונים ממנו אי עילאי שתי ברישא אין נ"מ כלל במעפ"ב דמ"מ יכולים העליונים למשוך המים אצלם ומפסק המים מאותו הבור ולא שייך בהא ד"ש כיון דאין אנו מצריכינן אותו כלל לסכור פי בורו ולפ"ז לשמואל א"א כלל לאוקמי במעפ"ב דלדידי' אין שום נ"מ במה שמעפ"ב דהעליונים קדמו לו אעפ"י שמעפ"ב והתחתונים מאוחרים לו אפי' אין פ' ממעפ"ב רק לרב דתתאי שתי ברישא אז יש נ"מ במעפ"ב נגד התחתונים ונתיישב עפ"ז בפשיטות קושיות מוהרמשי"ף הנ"ל מה שהוקשה אמאי לא תני במתני' הך דינא דתתאי שתי ברישא ולהנ"ל א"ש דע"י מה דקמ"ל הדין דמעפ"ב ממילא מוכח ע"כ דתאאי שתי ברישא וכאמור. והשתא מיושב קושייתינו הנ"ל מה דתני במתני' הך דינא במעפ"ב בקרוב לאמה משום דקבעי למיתני מתמלא ראשון ובאמת דתמיד אותו הבור שמעפ"ב מתמלא ראשון דאם הוא סמוך לאמה אזי כיון דמשום ד"ש א"צ לסוכרו ממילא מתמלא ראשון ואם באמצע הוא מתמלא ג"כ ראשון דנהי דנגד הראשונים לא שייך ד"ש מ"מ הוא קודם לראשונים דהא תתאי שתי ברישא משום דנהרא כפשטי' ולאחרונים הוא קודם משום ד"ש שלא יצטרך לסכור פי בורו וממילא אי הוי תני האי דינא דמעפ"ב מתמלא ראשון מפני ד"ש באמצעי הוי משמע דנגד עילאי ג"כ הטעם מפני ד"ש ובאמת דין זה דנהרא כפשטי' הוא מדינא ולא מפני ד"ש כאשר בררתי לעיל ובד"ה אמנם אכתי) ע"ש מש"ה צייר במתני' דין מעפ"ב בראשון דהוא מתמלא ראשון מפני ד"ש ודו"ק ומה"ט הטור שכתב דין מעפ"ב בכל הבורות ולא בראשון לבד לא כתוב לישנא דמתני' שימלא בורו ראשון רק כתב בלשון זה ימלא בורו ואין צריך לסתום פי בורו מפני ד"ש ע"כ ורצונו משום דלפום מאי דקיימא לן כד"ג רק דאותו שמעפ"ב אינו בסוג כד"ג א"כ יש חילוק דאם הראשון מעפ"ב אז מתמלא ראשון משא"כ כשהאמצעי מעפ"ב אין בו פעולה רק נגד התחתונים שעמהם אינו בכד"ג משא"כ נגד העליונים הוא בכד"ג דהא נגדם ליכא ד"ש וכאמור מש"ה לא כתב רק ימלא בורו וא"צ לסתום כו' דהיינו דלא אמרינן שצריך לסתום לטובת התחתונים ממנו קמ"ל דלא ואיננו עם התחתונים בכד"ג משא"כ עם העליונים עומד בכד"ג וקל להבין:

ויצא לנו מזה דאע"ג דמעפ"ב מתמלא ראשון ואינו בכד"ג היינו דוקא נגד התחתונים ממנו אבל נגד העליונים ממנו הוא בכד"ג ונראה לי להביא ראיה ברורה עוד לזה דהנה קשיאילי על הטור שהביא דין דמעפ"ב והרי לרב הוא דמוקמינן מתני' בהכי אבל לשמואל הוי פירושא דמתני' כפשטי' דבור הקרוב לאמה היינו עילאי קדים וא"כ דין זה שיהיה שייך ד"ש במעפ"ב לא שנינו לדידי' בשום מקום ממילא הוי הדין דמעפ"ב ספיקא דדינא דלרב איתי' ולשמואל ליתי'. וממילא כיון דבפלוגתא דרב ושמואל קיי"ל כד"ג ה"ה במעפ"ב כד"ג דדלמא הלכתא כשמואל וא"כ קשיא על הטור שפוסק כד"ג והביא דין מעפ"ב לומר שאינו בתורת כד"ג וקשיא למה ועד שתמה הב"י והראב"ד על הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו אוקימתא דמעפ"ב יותר אני תמה על הטור שהביאו ובשלמא בבור עליון א"ש דינו של הטור דאם שם מעפ"ב הוא ממלח ראשון ממ"נ דאי כשמואל דעילאי שתי ברישא הוא קדים ואי כרב דתתאי שתי ברישא א"כ ע"כ הפי' במתני' במעפ"ב נמצא הוא קדים בממ"נ אבל הטור דמצייר הדין מעפ"ב בכל הבורות קשיא דאם אותו הבור הוא אחרון או באמצע הוא עם העליונים ממנו בכד"ג דדלמא הלכה כשמואל וזהו לכאורה קושיא גדולה אע"כ כדברינו הנ"ל דדין מעפ"ב אין לו מקום רק לרב דהיינו נגד התחתונים דאם נצריכנו לסכור פי בורו אתי לאנצויי אבל לשמואל דעילאי שתי ברישא בלא"ה אין מקום לדין זה דמן התחתונים בלא"ה קדים אפי' אין מעפ"ב והעליונים קודמין לו אפי' מעפ"ב משום דכנגד העליונים לא שייך ד"ש כלל וזהו רמז הטור במ"ש ואין צריך לסכור פי בורו דהיינו נגד התחתונים מה שאין כן נגד העליונים שרוצין להקדימו והוא אינו סוכר כלל פי בורות דליכא ד"ש כלל. ולפי זה אתי שפיר דינו של הטור גם באמצעיים דהיינו נגד התחתונים ממנו דמהם קדים ממ"נ דלרב קדים מצד שמעפ"ב ולשמואל קדים מצד שהוא עילאי הבל העליונים הם עמו בכד"ג ואם הם גוברים הם ממלאים תחלה דדלמא הלכה כשמואל דעילאי קדים וא"ש ויש ראיה לדברינו והבן באופן שדין זה שחדשנו כאן הוא אמת משני צדדים. האחד מצד מה שכתבתי והבאתי ראיות דענין הד"ש במעפ"ב אינו רק שלא יצטרך לסכור פי בורו וזהו רק נגד התחתוני' אבל נגד העליונים לא שייך ד"ש הזה דהא הוא אינו סוכר כלל פי בורו. השנית דאפי' אי הוי אמרינן דשייך ד"ש גם נגד העליונים מ"מ נגד העליונים לא מהני הד"ש כלל דדלמא הלכתא כשמואל דלדידי' אין למעפ"ב מעלה כלל ונשאר אדיני' דעילאי קדים ממילא הם עמו בכד"ג ודוקא נגד התחתונים מהני הד"ש הזה של מעפ"ב דהוא קדים ואינו בכד"ג משום דממ"נ או אי עילאי שתי ברישא או אי תתאי שתי ברישא אז מעפ"ב קדים וכאמור ודו"ק. ואכתי איכא למידק לכאורה דהיכי דהאמצעי הוא מעפ"ב אם הוא גבר על העליונים יכולין אח"כ התחתונים להתגבר עליו לפי מה שכתבתי לעיל (בד"ה וראיתי) דסברא דנהרא כפשטי' הוא דינא וסברא דעילאי קדים אינו אלא ד"ש וכתבתי שם דכל שלא נעשה הדבר כפי הוראת הד"ש אז אין הדין נעקר ממקומו ואין הד"ש פועל כלום יעו"ש בדברינו וא"כ זה האמצעי כשהגביר על העליונים מדוע לא יתגברו עליו התחתונים ונהי דלא מצי למימר ליה דלמא תתאי שתי ברישא דהרי אם תתאי ברישא אז האי דמעפ"ב קדים מ"מ יאמרו לו דלמא עילאי קדים ואז אין למעפ"ב מעלה כלל שמגיע לראשונים ואתה שגברת עליהם לא נעשה כתיקון חכמים וא"כ אין הד"ש פועל כלום ויכולים אנו להגבירך וא"כ מדוע אמרינן דהיכי דהאמצעי מעפ"ב אינו עם התחתונים בכד"ג אלא דהא ליתא חדא דהא כבר בארתי שם שהעיקר כדברי מוהרמשי"ף ז"ל דלשמואל ס"ל דליכא שום דין כלל בדבר זה אלא כל הקודם זכה מדינא רק שחז"ל עשו מפני ד"ש דעילאי ברישא וא"כ אין התחתונים יכולים להתגבר על האמצעי דממ"נ אי תתאי שתי ברישא אז הוא קדים מצד מעפ"ב ואם עילאי ברישא משום ד"ש וזה האמצעי שהגביר על העליונים לא נעשה כהוראת ד"ש מ"מ נשאר אדיני' הדבר וכל הקודם זכה וכיון שהוא כבר קדים זכה ואין אלו התחתונים יכולין להתגבר עליו דממ"נ הן מצד הד"ש כל הקרוב למוצא האמה קודם מאותן של אחריו והן מצד הדין כל הקודם זכה וכבר זכה וגם קודם שתגבר האמצעי ליכא למימר שיתגברו התחתונים דהרי אז ממ"נ אין להם שום זכות דאם העילאי קדים מגיע לראשון ואם תתאי קדים מגיע לאותו שמעפ"ב והבן. ותו דאפי' אי נימא דלא כמהר"מ שי"ף ז"ל אלא דגם שמואל ס"ל דמדינא תתאי שתי ברישא רק ס"ל דחכמים עשו בו ד"ש לעקור את הדין שיהי' עילאי ברישא מ"מ אין התחתונים יכולין להתגבר חדא באותו הסברא שכתבתי לעיל דהיכי שלא נעשה כהוראת הד"ש נשאר אדיני' הוא דבר חדש לא נמצא במחברים ואין לנו כח לדון כך אלא דשפיר נוכל לומר דאעפ"י שעבר על הד"ש נגד העליונים מ"מ נגד התחתונים עומד הד"ש במקומו שקרוב קרוב קודם ותו דאפי' אם יהי' סברתינו דלעיל אמיתית מ"מ כאן אין עניינו כלל לדלעיל דהתם עבר הדיני' בממ"נ משא"כ כאן שלא עבר כלום דהא דינא הכי דנגד העליונים כד"ג ועוד יש לחלק בכמה אנפי למעיין ואין להאריך ודו"ק ויצא לנו הדין מכל מה שכ' דכל היכי שאין שום א' מהם מעפ"ב אזי כד"ג ואם העליון מעפ"ב הוא קדים ואם האמצעי מעפ"ב אזי נגד העליוני' כד"ג ונגד התחתוני' אינו בכד"ג אלא הוא קדי' ואם התחתון מעפ"ב אזי כד"ג והיכי דכולהו מעפ"ב אזי הקרוב קרוב קודם ול"א בהא כד"ג דבה' ליכא ספקא כלל דבין לרב בין לשמואל קרוב קרוב קוד' דהא הנה כפשטי' אזיל וכל דמקרבו מתמלאי' תחל' בזה בתחלת התשובה:

עוד אביא ראיה למ"ש דדין מעפ"ב אינו אלא נגד התחתונים והוא כי הט"ז בססי' ק"ע הקשה על מ"ש הטור דין וועפ"ב משום ד"ש ולמה לי' ד"ש כלל ולמה הוצרך להביא האי דינא כלל הא בלא"ה אמרינן כד"ג וזה כבר גבר שהרי המים הולכין לבורו ובשלמא הש"ס מוקי למתני' בהכי לרב דאיהו ס"ל תתאי שתי ברישא דאז שפיר קמ"ל דמעפ"ב קדים משום ד"ש משא"כ למאי דקיי"ל כד"ג לא נ"מ כלל זהו תורף דברי הט"ז יעו"ש ואם איתא דמעפ"ב קדים אפילו לעליונים אין מקום כלל לקושי' הט"ז דשפיר צריך הד"ש נגד העליונים דבשלמא נגד התחתונים אתי שפיר סברות הט"ז דהו"ל כאלו גבר כיון שהמים באים אליו קודם שבאו לתחתונים משא"כ את העליונים עדיין לא גבר דהא הם אם יסכרו למעלה לא יבואו המים להאמצעי אע"כ כנ"ל והבן כי זה ברור:

והנה בגוף קושי' הט"ז הנ"ל עדיין צריך להסביר דלכאור' הפי' הפשוט הוא דהד"ש במעפ"ב הוא שאין אחר יכול להתגבר עליו ולסכור פי בורו דאע"ג דכד"ג מ"מ זה עדיין לא התגבר רק שהמים באים ממילא ולכן הי' יכול אחר להתגבר עליו אי לאו ד"ש אלא דסברות הט"ז הוא דכל מי שהמים באים אליו הו"ל כאלו גבר כבר וזכה ושוב אין אחר יכול להתגבר עליו ולכאורה קשה על סברא זו מגוף מה דפסקינן בפלוגתא דרב ושמואל כד"ג ואם איתא דכל מי שהמים באין אליו הו"ל כאלו גבר א"כ בפלוגתא דרב ושמואל כל הקודם זכה דכל מי שסכר מסכר והמים באים אליו הו"ל כאלו גבר וזכה וא"כ מאי ענין כד"ג לכאן והו"ל למימר כל הקודם זכה אכן הענין הוא כאשר אבאר דבאמת כד"ג היינו אם גבר והוציא מחברו חבל כל שעדיין לא הוציא מרשות חברו לא הו"ל גבר כלל וממילא גבי פלוגתא דרב ושמואל לא אמרינן כל הקודם זכה דבשלמא אם העליון קדים וסכר מסכר ואין המים באים לתחתון א"כ הוי גבר שהרי העליון הוציא המים מרשות התחתון שעשה פעולה שלא יבא אליו וזכה העליון משא"כ אם התחתון סכר מסכר דאז אעפ"י שהמים באים לרשותו מ"מ לא הו"ל גבר דהא לא הוציא עדיין המים מרשות העליון דהרי המים עוברים דרך עליו ועדיין יוכל לסכור דכל אדם יוכל לעשות ברשות של. עצמו מה שרוצה ולכן אף שקדם התחתון וסכר מסכר מ"מ לא זכה ויכול העליון להתגבר עליו ולסכור לעצמו לכן לא אמרינן דכל הקודם זכה אלא אמרינן כד"ג והיינו שאין התחתון יכול לזכות אח"כ מתגבר על העליון ואין מניחו שם לסכור אבל העליון באמת זכה במה שסכר מסכר לעצמו וממילא שפיר הקשה הט"ז במעפ"ב למה שבארנו שאין מעלתו רק נגד התחתונים ממנו אבל עם העליונים אין לו מעלה כלל והוא עמהם בכד"ג ולכן הקשה הט"ז דנגד התחתונים א"צ כלל ד"ש דמדינא נמי כך הוא כיון דכד"ג וזה כבר הו"ל כגבר נגד התחתונים במה שבאו המים לרשותו ועי"ז נמנעו מלבא להתחתונים כן נראה לי ברור בסברות הט"ז בקושייתו והוצרך לתירוצו ויש נ"מ לדינא כאשר אבאר אי"ה:

והנה תירוץ הט"ז על קושיא זו דכד"ג הוא דוקא עד כדי צורכו דהיינו שאף אם גבר מ"מ אינו זוכה רק למלאות תחלה מה שהוא צריך להשקות עתה ומיד שיש לו די ספוקו ישקו האחרים ומעפ"ב יש לו מעלה שמתמלא כל בורו אפילו ביותר מכדי צרכו עכשיו וזה מפני ד"ש עכ"ד ואיכ' למידק דלפי מה שבאר' דמעפ"ב אין לו מעל' רק נגד התחתוני' ממנו אבל עם העליוני' ממנו הוא בכד"ג וא"כ עיק' הנ"מ במעפ"ב הוא שאם גבר על העליונים שוב אין התחתונים יכולין להתגבר עליו וא"כ עדיין הרי זה שמעפ"ב אינו יכול להשקות אלא כפי צורכו דאם ירצה למלאות יותר מכדי צרכו לא יניחוהו העליונים כיון דלא זכה נגדם אלא מחנות כד"ג וי"ל דנ"מ אם העליונים מניחים לו וקמ"ל דנגד התחתונים ממלא אפילו יותר מצרכו וגם נ"מ אם העליונים גברו והשקו הם מתחלה ואז זה שמעפ"ב ממלא יותר מצרכו דכנגד התחתונים איכא ד"ש אפי' ביתר מצרכו ודע דעם דברי הט"ז הללו מיושב קושיות מוהר"מ שיף ז"ל שהבאתי לעיל (בד"ה וראיתי) שהקשה כיון דסברא דרב דנהרא כפשטי' ליזול הוא מדינא ולא משום ד"ש ח"כ למה תני במתני' בור הקרוב לאמה מתמלא ראשון מפני ד"ש ואוקימנא לה במעפ"ב למה לי ד"ש הא מדינא מתמלא ראשון כיון דהנהר מושך כפשוטו יעו"ש ועם תירוץ הט"ז גם זה מתורץ דהא הסברא דנהרא כפשטי' אינו מועיל רק לענין כדי צורכו דהרי הא דאמרינן כד"ג ואם גבר התחתון הדין עמו היינו משום דאומר קים לי דתתאי שתי ברישא מחמת הסברא דנהרא כפשטי' ואפ"ה הין מועיל כד"ג רק לענין כדי צרכו הרי דסברא דנהרא כפשטי' לא נאמר רק לענין כדי צרכו ממילא זה שמעפ"ב אין לו מעלה רק שממלא כדי צרכו ומש"ה תני מתני' דהוא מתמלא ראשון אפי ביותר מכדי צורכו משום דרכי שלום:

וקשיא לי טובא על תירוץ הט"ז הזה דהרי לפי מה שביארתי לעיל (בד"ה ויצא) דמעפ"ב אין לו מעלה נגד העליונים משום דהוי ספקא דדינא דלשמואל ליתא לדין מעפ"ב ואמרינן נגד העליונים כד"ג רק דנגד מה שלמטה ממנו יש לו מעלה ממ"נ או מטעם עילאי קדים או מטעם מעפ"ב וח"כ ע"כ א"א לומר שישקה יותר מכדי צרכו זה שמעפ"ב דדלמא עילאי קדים ומעפ"ב אין לו שום מעלה ואז אינו רשאי להשקות יותר מכדי צרכו וא"כ ע"כ הטור שכתב ימלא עפ"ב ע"כ דמיירי בכדי צרכו או אם תאמר דממלא אפי' יותר מכ"צ כדמשמע לישנא דימלא בורו צריכינן למימר דסברות רב ושמואל אי עילאי שתי ברישא או תתאי שתי ברישא תאמר גם לענין יותר מכדי צרכו עד שימלא כל הבור וא"כ הדרא לדוכתי' קושיות הט"ז דלמה לי ד"ש הא בלא"ה הרי כבר גבר. ותו קשיא לי אהט"ז דלדבריו רמז הטור סברא זו דמעפ"ב ממלא ביותר מכ"צ בלשונו שכ' ימלא בורו דהאי לישנא משמע באמת שממלא כל הבור אפי' אין צריך עתה כ"כ וח"כ הרי גם במתני' תני האי לישנא גופא מתמלא ראשון דמשמע נמי דממלא כולו אפילו אין צריך לו עתה כ"כ ולשמואל לא מוקמינן ליה כלל במעפ"ב אלא מתפרשי' מתני' כפשטי' דעילאי שתי ברישא הרי דהסברא דמקרבינן טפי מועיל ג"כ לענין שיוכל למלאות אפי' יותר מכ"צ ואם זו הסברא דשמואל שאינה רק מפני ד"ש מועיל ליותר מכדי צרכו מכ"ש סברא דרב דהוא מדינא מכ"ש שמועיל ליותר מכ"צ ממילא דכד"ג ג"כ מועיל ליותר מכ"צ ואין מקום לתירץ הט"ז דהא גם מחמת דכד"ג ממלא יותר מכ"צ אולם משום קושיא זו היה אפשר לתרץ בפשיטות דודאי מסתברא דכל א' אינו לוקח רק בכ"צ דא"כ אין לדבר סוף ודרך משל בדמיזל שכ"א דולה אף שעי"ז פוסק האמה מאותן שלמטה ובודאי שאינו דולה רק בכ"צ דכל שיש לו כ"צ ודאי ראוי שידלו האחרים וזה פשוט ובסכר מסכר דהיינו שכל א' מושך דרך ניגרים קטנים עד שהשדות מתלחלחים כדפירש"י בגמרא ג"כ ודאי דדינא הכי דמיד שהשדה יש לו כ"צ ודאי צריך להניח המים לאחרים והיכי שיש לכולם בורות וממלאין הבורות כדי שיהיה להם להשקות בעת שתיבש האמה כדפירש"י במשנה אזי ודאי אף שהמלוי הבור הוא לו עתה יותר מכ"צ מ"מ כיון שכולם צריכין למלא כך כדי שיהיה להם להשקות בעת היובש הו"ל ג"כ כל מלוי הבור כדי צרכו וכ"א ממלא בורו ומש"ה תני במשנה לשמואל מתמלא בראשון דעילאי שתי ברישא וממלא כל ח' כל הבור שלו אבל הא ודאי דאם א' יש לו בור והאחרים אין להם בורות רק משקים ע"י דלי' או שממשיכין בנגרים פשיטא דאינו יכול למלאות כל בורו רק כפי מה שהוא צריך עתה דלמה יהא הוא עדיף מאחרים וח"א לו למלאות כל הבור אלא בעת שאין האחרים צריכין להשקות וכ"ז פש ט דבודאי הסברות שלרב ושל שמואל אינם מועילים רק לענין מי יוקדם אבל ודאי אין א' מהם עדיף מהאחרים ולהא מלתא מהני מעפ"ב דעל ידי שתקנו לו חכמים מפני ד"ש שאינו צריך לסתום פי בורו ממילא הבור מתמלא כולו אף על פי שהאחרים שותים בדלי' או בנגרים דאם לא ימלא רק כ"צ יצטרך אחר כך לסתום פי הבור ויש בזה מפני ד"ש ואתי שפיר ומיושב קושיא זו השניה ושפיר יש נ"מ בזה שמעפ"ב אבל בטור עדיין לא מתיישב דהא הוא כ' זה אבל אם האמה מושכת דרך הילוכה עפ"י א' מבעלי הבורות כו' הרי דמיירי שכולם יש להם בורות ובה"ג כד"ג וממלא כל הבור כאשר כתבתי וא"כ אין נ"מ כלל בהד"ש ונשאר קושיות הט"ז וגם קושי הראשונה קשה כנ"ל:

מכל הלין טעמי אומר אני נסתרה דרכו של הט"ז בזה בתרוצו וקושייתו באמת לכאורה קושי' אלימתא הוא דודאי דבר זה הוא מסתבר דכאשר חפר והמשיך מים ע"פ בורו הו"ל אלים וגבר נגד התחתונים וכאשר ביארתי לעיל קושייתו וא"כ למה לי ד"ש הא בלא"ה כד"ג ומה שנ"ל בישוב דבר זה נ"ל בדרך אחד בפשיטות דהא כבר בארנו כ"פ דסברא דשמואל הוא רק מפני ד"ש וא"כ לק"מ אהטור דבאמת האי דינא גופי קאמר דאם הא' מעפ"ב הוא קדים נגד התחתונים מחמת דהו"ל אלם ואומר קים לי כשמואל והיינו מפני ד"ש דקאמר הטור והרי אנו רואין בקושיות מהר"מ שיף ז"ל שהבאתי לעיל (בד"ה וראיתי) שהקשה על מ"ש מעיקרא דמלתא דרב דינא הוא א"כ למאי דמוקי במעפ"ב ושייך גבי' סברא דרב דנהרא כפשטי' ולמה לי ד"ש משמע בהדיא דאם סברא דרב לא הי' רק מפני ד"ש אז לא הוי קשה דהיינו אומרים דזהו הד"ש עצמו דתני במתני' וממילא דלמאי שכבר תירצנו שם קושיות מוהר"מ שיף ז"ל באופן דלא שייך גבי' הסברא דנהרא כפשטי יעו"ש ולא בא הט"ז להקשות רק דא"צ הד"ש עבור שכבר גבר וזוכה מצד הסברא דשמואל דעילאי קדים א"כ לא קשה תו למה ליה הד"ש דהא סברא דשמואל אינו אלא ד"ש ובשלמא מהר"מ שיף שהקשה שזכה מחמת סברא דרב דנהרא כפשטי' אז שפיר קשה דהא סברא זו דינא הוא מה שאין כן קושיות מוהר"מ שיף שאינו רק מחמת כד"ג ויזכה עפ"י סברות שמואל והרי זה אינו אלא ד"ש ואף שנראה תירוץ זה קצת דחוק מ"מ אחר העיון שפיר י"ל כך ודוק:

אלא דנראה דאין צורך לכ"ז ובלא"ה לק"מ קושיות הט"ז והיינו לפי דה"ת שהבאתי לעיל (בד"ה אמנם אכתי) שכתבו דל"ה כד"ג רק בעילאי ואתאי אבל האמצעי אף אם גבר מוציאין ממנו בדין כיון דאיהו ממ"נ לא שתי וא"כ הרי הטור צייר דינו באחד מבעלי הבורות וא"כ שפיר נ"מ באם האמצעי מעפ"ב דאז מצד דהו"ל כגבר לא הועיל כלום כיון דממ"נ לא שתי משא"כ כיון שמעפ"ב ומשום ד"ש דאז לרב הוא שתי ברישא ומועיל לו מה שמעפ"ב נגד התחתונים שהוא קודם להם וגם נגד העליוני' מועיל במקצת דאם לא משום שמעפ"ב ומשום ד"ש לא הי' זה האמצעי אפי' בכלל כד"ג כדברי התוס' הנ"ל שאפי' אם גבר מוציאין ממנו ועתה אין יכולין העליונים להוציא מידו אא"כ גברוהו כיון דלרב מגיע לזה האמצעי והוא עם העליונים בכד"ג ומן התחתונים היא קודם וא"ש ומיושב קושיות הט"ז ובהא מיושב ג"כ מה שהטור שינה מלשון המשנה דהמשנה צייר דין מעפ"ב בבור הקרוב לאמה דהיינו ראשון והטור צייר הדין בא' מבעלי הבורות והיינו בשלמא מתניתין דמוקמינן במעפ"ב היינו אליבא דרב דתתאי ברישא א"כ נ"מ במעפ"ב גם בראשון ומש"ה צייר במשנה לרבותא בראשון דאע"פ שהוא הגרוע מכולם אפ"ה במעפ"ב הוא קודם משא"כ הטור דמיירי אליבא דהלכתא לדידן דקיי"ל כד"ג אז היכי שהראשון מעפ"ב ליכא נ"מ כלל וא"צ הד"ש דהא בלא"ה הוא הו"ל גבר כקושיות הט"ז ואין נ"מ רק באמצעי וכאשר כתבנו. הן אמת דהט"ז הקשה קושייתו על פי דברי הסמ"ע שם שכ' דהרמב"ם והטור ומחבר מוכח דלא סבירא להו כהתוס' הנ"ל מדכתבו כל המתגבר זכה משמע דאפי' האמצעי יכול להתגבר משום דכל שהדבר עומד בספק בין עליון ותחתון יכולין גם האחרים להתגבר מטעם שלעילאי הם מדחים באמרם תתאי ברישא ולהתתאי להיפוך ועיין שם. ולפי זה שפיר הקשה הט"ז:

אלא לדברי הסמ"ע אין נ"ל בזה ואין לנו לדחות דה"ת המפורשי' בשביל משמעות בעלמא של הפוסקי' ותו דנ"ל מוכח מהטור להיפוך מדבריו מדכ' דין מעפ"ב בא' מבעלי הבורות יקשה הרי אם האמצעי מעפ"ב ליכא נ"מ כלל דהרי כבר בארנו כ"פ דמעפ"ב אין לו מעל' נגד העליונים משני טעמים הן משום דלח שייך ד"ש נגד העליונים והן מטעם דהוי דין מעפ"ב ספקא דדינא כאשר בארנו לעיל לבד"ה ויצא לנו) רק דנגד התחתונים קדים בממה נפשך יעוין שם בדברינו ואם כן קשה הרי מאחר שזה האמצעי הוא עם העליונים בכד"ג ממילא גם התחתונים בכד"ג לסברות הסמ"ע הזו דכל שהדבר מסופק בין ב' בעלי בורות שוב הם כולם בכד"ג ודוחק לומר שאין נ"מ במעפ"ב רק היכי שהעליונים כבר גברו ולא נשאר להשקות רק זה שמעפ"ב עם התחתונים מיינו דאז מגיע לזה שמעפ"ב ממ"נ ואין כאן כד"ג דזה דחוק דמשמעות הטור ודאי דזה שמעפ"ב מדחה תיכף להתחתונים והא ליתא להסמ"ע ובשלמא היכי שהעליון מעפ"ב הוי א"ש דברי הטור דאז ליכא שום כד"ג משא"כ כשהאמצעי מעפ"ב אז כולם בכד"ג להסמ"ע א"ו דלא כהסמ"ע וממילא לא קשה מידי קושיות הט"ז:

אמת שיש מקום ליישב קושיא זו על הסמ"ע וגם יתיישב מה שהקשיתי על הט"ז לעיל (בד"ה וקשיא לי) והיינו דנימא דבאמת כהסמ"ע דכל שיש ספק אזי כולם בכד"ג ואפ"ה שפיר כ' הטור דאף אם האמצעי מעפ"ב התחתונים נדחים ממנו אעפ"י שהאמצעי עם העליונים בכד"ג מ"מ י"ל קושיות הט"ז לתרץ דנהי באמת גם התחתונים הם בכלל כד"ג מ"מ נגדם כבר גבר זה שמעפ"ב רק עם העליונים הוא בכד"ג משום דנגדם עדיין לא הוי זה שמעפ"ב כגבר כאשר בארתי לעיל בד"ה (והנה בגוף) ע"ש וממילא דהשתא קושיות הט"ז חמורה מאוד דכיון דאפי' שמעפ"ב מ"מ אינו זוכה נגד התחתונים רק מצד דהו"ל כגבר א"כ למה לי' הד"ש דהא בלא"ה האמצעי יכול להתגבר וע"ז תירץ דמעפ"ב יש לו מעלה לענין יותר מכ"צ ולכן אי לאו הד"ש לא היה ממלא רק כ"צ אע"ג דהו"ל כגבר משא"כ עכשיו משום הד"ש ממלא ביותר מכ"צ ומיושב קושייתי הנ"ל שהקשיתי על תירץ הט"ז דהא ביותר מכ"צ ליכא ממ"נ ז"א דעכשיו י"ל קושיות הט"ז לתירץ דנהי דממ"נ ליכא ביותר מכ"צ וא"כ הו"ל ספקא דדינא דלרב מגיע לו יותר מכ"צ ולשמואל לא והרי בפלוגתא דידהו קיי"ל כד"ג והרי כבר גבר מש"ה ממלא ביותר מכ"צ וא"ש ודוק ממילא דלפ"ז נתיישב דברי הסמ"ע וגם דברי הט"ז מ"מ עדיין אין דעתי נוחה בזה חדא דדברי הט"ז עדיין לא נתיישבו דאכתי קשיא עלי' קושיא השני' שהקשיתי לעיל (בד"ה וקשיא לי) ע"ש וגם דברי הסמ"ע לא נ"ל לדינא כאשר אבאר אי"ה:

ומתחלה אבאר מה שלכאורה היה נ"ל להביא ראי' לדברי הסמ"ע והיינו משום דקשה לי טובא אהרי"ף והרמב"ם והרא"ש למה לא הביאו דין דמעפ"ב דנהי דהראב"ד תירץ על קושייתו שהקשה דהוי להם להביא דדין בור הקרוב לאמה דמתמלא ראשון הוא דוקא במעפ"ב וע"ז תירץ דזה הראשון שותה אפילו באין מעפ"ב משום דהד"ש עושהו כגבר מ"מ איפכא קשיא לי דהו"ל להביא דין מעפ"ב כמו שהביא הטור דאם א' מבעלי בורות מעפ"ב כגון אמצעי הוא קודם לתחתונים בממ"נ או מצד עילאי קדים או מצד מעפ"ב וזהו קושי' גדולה לכאורה ולדברי הסמ"ע מיושב דאינהו לא הביאו כלל דמעפ"ב דלדידהו ליכא שום נ"מ במעפ"ב דממ"נ אם הראשון מעפ"ב הא בלא"ה הוא שתי ברישא לשיטתם ואם אמצעי מעפ"ב אינו מועיל אף נגד התחתונים כיון דמ"מ עם העליונים הוא בכד"ג שוב גם התחתונים הם בכד"ג כדברי הסמ"ע וכ"ת דאכתי נ"מ היכי שהשני מעפ"ב דאז אי לאו שמעפ"ב הי' הראשון שותה תחלה והאחרים היו כולם בכד"ג ועכשיו שמעפ"ב אזי הראשון שותה ואחריו השני ואינו בכד"ג דהא כאן לא הי' שום כד"ג ולא שייך סברות הסמ"ע ז"א דהא הטע' מה שפוסקים הרי"ף ורמב"ם שראשון שות' תחלה ביאר הראב"ד דהיינו משום שהד"ש עשאו כאלו גבר וא"כ הרי גם בכה"ג כבר היה כאן כד"ג ושוב שייך סברות הסמ"ע דכולם כד"ג וא"ש כך הי' נ"ל לכאורה ראיה לדברי הסמ"ע שוב ראיתי שכ"ז אינו מכמה סתירות ושעדיין אין קושייתינו מתורץ על מה שלא הביאו דין דמעפ"ב חדא דנ"מ בשני וכנ"ל ואף על גב שהראשון לא זכה רק מצד כל דאלים גבר מכל מקום לא שייך סברות הסמ"ע דאחר שגבר הראשון ושתה אז ודאי אין האחרונים מתגברים על השני כיון דנגדם הוא קדים בממ"נ. וכן נמי נפקא מינה בכל א' מהאמצעים אם הוא מעפ"ב דנהי שהוא עם הראשונים בכל דאלים גבר מכל מקום אחר שגברו העליונים אותו ונשאר הוא עם התחתונים אז הוא קדים להם מצד הממ"נ דסברות הסמ"ע אינו אלא רק בעת שאלו השנים רוצים להתגבר זע"ז אז גם האחרים יכולין להתגבר אבל אחר שנשאר זה לבד עם התחתוני' הדבר פשוט דאינם יכולין להתגבר עליו כיון דמגיע לו ממה נפשך ואם כן עדיין הוי ליה להביא דין דמעפ"ב להיות נפקא מינה לכה"ג אחר שגברו העליונים וכאמור. ותו דשפיר נפקא מינה בא' מהאמצעיים כשהוא מעפ"ב דקדים אפילו בתחלה בעת שהוא עם העליונים רוצים להתגבר זה על זה דנהי להסמ"ע כל שיש ספק ביניהם אזי כולם בכלל כד"ג מ"מ נהי דהתחתונים הם בכד"ג מ"מ הרי זה שמעפיב כבר גבר על התחתונים כקושיות הט"ז וכמו שכתבתי תחלה ותו דיש לדון ולומר דיש נ"מ גדולה היכי שהשני מעפ"ב דאז מודים הרי"ף והרמב"ם דהוא עם הראשון בכד"ג דנהי דהד"ש עושהו כגבר מ"מ זה שמעפ"ב אומר דלמא תתאי ברישא ואז יש לו ג"כ ד"ש וא"כ נ"מ דאלו לא הי' מעפ"ב הי' הראשון קדים ועכשיו הוא בכד"ג אלא שבזה פלפלתי הרבה אם יודו בזה הרי"ף והרמב"ם שיהי' בכד"ג עם הראשון עפ"י הפירושים שכתבתי בריש התשובה בדברי הראב"ד הללו ויש בזה אריכות דברים ואין רצוני להאריך בזה משום דליכא נ"מ לדינא דכבר בארתי לעיל (בסוף ד"ה ואשר) דקיי"ל בכולם כד"ג אפי' בראשון ודלא כפי' הראב"ד בדברי הרי"ף ולכן לא אאריך בזה ועכ"פ הנך רואה שקושיותינו על הרי"ף והרמב"ם עדיין לא נתיישב דהו"ל להביא דין מעפ"ב דנ"מ לכמה דברים כמ"ש תחלה ולכן אין ראי' לדברי הסמ"ע:

ואחר שנתבאר דאין ראי' לדברי הסמ"ע נ"ל לסתור דבריו לגמרי ואעפ"י שאיני כדאי מ"מ תורה היא והדבר תמוה דאיך אפשר לומר שבשביל שהראשון והאחרון עומדים בספק יבואו גם האמצעיי' לגבר לגבר ולדחו' את שתיהן בדחיות לומר לזה דלמ' אין מגיע לך ולזה אמרו דלמ' אין מגיע לך וקשי' טוב' דא"כ בההוא ארבא דהוי מינצי עלי' בי תרי דקיי"ל בב"ב דכד"ג אם יבא השלישי ויחטוף מהם בלי שום טענה זכה בו גם כן והרי בהדיא מבואר התם דאם חטפה אחר מהם ואינו טוען שהוא שלו מוציאין מידו והוא מבואר בח"מ סימן קל"ט ונחלקו שם הפוסקים דקצתם סוברים דאין לו תקנה עד שישב לכ"א ואחד לפי שאינו יודע למי יחזיר וקצתם סוברים דמניח ביניה' ומסתלק אבל לכ"ע על כל פנים מוציאין מידו ממילא כאן גם כן דאמצעיים באים לחטוף בלי שום טענה דהא להם ודאי אינו מגיע ואם כן נהי דכאן לא שייך לחזור לכל אחד ואחד דזה הוי כקרקע ע"ש בסימן קל"ט מכל מקום על כל פנים מוציאין מידו ודברי הסמ"ע תמוהים ותו דאיך נדחה דברי התוס' המבוארים כך בהדיא ולא ראינו שום חולק עליהם רק ממשמעות בעלמא וגם שום א' מהאחרונים לא הביאו הסמ"ע ונ"ל דגם הסמ"ע לא אמרה לדינא ושיהיה דעתו לפסוק כך רק כ' שיש קצת משמעות מפוסקים אלו שחולקים על התוס' אבל מכל מקום לדינא מאחר שדברי התוספות מבוארים ודברי הפוסקים מסופקים אין להאמצעיים זכות להיות כל דאלים גבר ודמי הא מלתא קצת להמבואר שם בסימן קל"ט סעיף ד' ע"ש ודו"ק באופן שלדינא נ"ל ברור כדברי התוס':

ואע"ג דנראה דהט"ז מסכים לדברי הסמ"ע וכמ"ש לעיל (בד"ה ואמת) שעם סברות הסמ"ע מיושב היטב דברי הט"ז יעו"ש בדברינו הנה אני רואה שאף עם דברי הסמ"ע עדיין אין דברי הט"ז מיושבים וא"כ שוב אין להביא מהט"ז שום ראיה והוא כי בתרומת הדשן סימן שנ"ב כ' דכל היכי דאיכא ספק דפלוגתא יש לפסוק שיחלוקו ולא כד"ג והקשה מההוא דהנזקין דאמרי' בפלוגתא דרב ושמואל כל דאלים גבר ותירץ ג' תירוצים חדא דההוא שאני דלא אפשר בחלוקה משום דעיקר טענותם אינם על גוף המים דהם ודאי שייכים לכולם רק טענותם לענין קדימה מי ישקה תחלה ואם כן איך נאמר דיחלוקו דהיינו שישקה כ"א חצי השדה א"כ עדיין יטענו על אותו חצי השדה מי יקדים תירוץ ב' דהתם א"א בחלוקה משום דבכה"ג הוי ודאי פסידא לתרוייהו כי לכ"א יתקלקל חצי שדהו תירוץ ג' דלפעמים תקנו חז"ל דכד"ג אפילו בלי טעם ולכן היכי דחזינן בהדיא בש"ס דכד"ג אי תניא תניא אע"ג דמדינא הי' ראוי להיות יחלוקו עכ"ד ודברי תה"ד אלו הובאו בקצרה בסמ"ע וש"ך ס"ס קל"ח יעו"ש והשתא נסתר מה שכתב לעיל (בד"ה הנ"ל) בישוב דברי הט"ז שתירץ דמיירי ביותר מכ"צ ואף על גב דעל יותר מכ"צ אין שייך ממ"נ מ"מ הו"ל ספיקא דדינא דתליא בפלוגתא דרב ושמואל ואמרינן כד"ג והוא הו"ל כגבר נגד התחתונים ומש"ה ממלא בורו וא"צ לסותמו ומתמלא כולו יעו"ש בדברינו והא ליתא דלענין יותר מכ"צ כיון דתליא בפלוגתא לית לן למימר כלל כל דאלים גבר דבהא ליכא כל ג' תירוצים הנ"ל דתירוץ ראשון ליכא דהא כאן הטענות והספק הוא על גוף המים מה שהם יותר מכ"צ דלרב המים הוא שלו ולשמואל המה שייכים להתחתונים ולא לו כי אין מגיע לו רק כ"צ דלשמואל אין מעפ"ב שום מעלה כלל ואם כן שפיר י"ל שחולקים ולא יקח רק חצי מאותו היתר על כ"צ תירוץ הב' לא שייך דמאי פסידא לתרוויהו איכא הכא דהא שדהו לא יתקלקל דהא ביותר מכ"צ איירינן תירוץ ג' לא שייך דהא בספק זה לא אשכחן בגמרא שיהיה כד"ג ושימלא כל הבור דנהי דהש"ס מוקי למתני' במעפ"ב וקתני מתמלא דמשמע שימלא כולו אפי' ביותר מכ"צ היינו לרב דאז מעפ"ב הוא מעלה בודאי משא"כ לדינא דיש בו פלוגתא דרב ושמואל אם הוא יעלה או לא שוב לא חזינן בש"ס שיהיה בו כד"ג וממילא אית לן למימר דחולקים וא"כ עדיין קשיא אהטור איך כתב שממלא כל הבור ותו דנ"ל דאפילו חלוקה לא אמרינן בהא אלא אינו לוקח כלל יותר מכ"צ והיינו דהוא עיקר מעלה דמעפ"ב הוא מפני ד"ש ובארנו לעיל דהד"ש היא שיתקוטט במה שנצריכנו לסתום בורו ולכן הניחוהו חז"ל למלאות משא"כ השתא דמספקינן אי כרב אי כשמואל וא"כ מדינא הו"ל למימר חולקין וא"כ סוף סוף יצטרך לסתום פי בורו ממילא שוב ליכא הד"ש ונשאר אדיני דצריך לסתום ואינו לוקח רק כפי צרכו וכן נ"ל לדינא וא"כ נסתרו כל דברי הט"ז בזה ואינו לוקח בשום פעם יותר מכ"צ אלא הדין בזה כאשר בארתי לעיל [בד"ה וקשיא] דבדמיזל כ"ע דולה כ"צ ואם יש לכולם בורות וכולם ממלאין הבורות על עת יובש אז הו"ל כל מילוי הבור כ"צ ואם ממשיכין בנגרים אין ממשיך כ"א רק כ"צ והיכי שהא' מעפ"ב והאחרים דולין או שעושין נגרים אזי אין זה שמעפ"ב לוקח רק כ"צ ואם השאר יש להם בורות אז כולם ממלאים וממילא גם זה שמעפ"ב ממלא וא"כ לא תירץ הט"ז כלום אקושייתו דנהי שהטור מיירי בשכולם יש להם בורות ומש"ה שפיר כ' הטור שזה שמעפ"ב ממלא כל בורו מ"מ קושיות הט"ז במקומו דהא בכה"ג בלא הד"ש ממלא כל הבור מצד שהוא הגובר וכל מילוי הבור הוי כ"צ באופן שאפי' לדברי הסמ"ע אין דברי הט"ז מיושבים ולכן אין להביא ראי' להסמ"ע מדברי הט"ז ומש"ה נ"ל לדינא דלא כהסמ"ע ואז אין התחלה כלל לדברי הט"ז כמו שכתבנו כי נ"מ במה שמעפ"ב היכא שאמצעי מעפ"ב דאז לא זכה מצד כד"ג כדברי התוס' או כתירוץ הראשון שתירצנו לעיל [בד"ה מכל] דאפי' בראשון אם מעפ"ב שפיר כ' הטור שהוא מפני ד"ש דנהי דזכה מטעם כד"ג היינו משום שאומר דלמא עילאי קדים וזה הוא עצמו מפני ד"ש יעו"ש ובלא"ה אין מקוה כלל לקושי' הט"ז לפמ"ש הש"ך בח"מ סימן קל"ט דהעיקר לדינא היכי דכד"ג אפילו אם גבר א' וזכה יכול אח"כ השני להתגבר עליו וליקח ממנו יעו"ש א"כ פשיטא דלק"מ קושיות הט"ז דצריך הד"ש דאי לאו משום הד"ש אזי נהי שזה שמעפ"ב הו"ל גבר מ"מ היו יכולין התחתונים אח"כ להתגבר עליו ולסתום פי בורו אלא שהטור לא פסק כך בסימן קל"ט ולכן אין זה תירוץ על דברי הטור וצ"ל כתירוצים הראשונים שתרצנו ודו"ק בכ"ז היטב

ועפ"י דברינו אלה נראה דעכשיו מיושב קושייתינו שהקשיתי לעיל (בד"ה ומתחלה) על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש למה לא הביאו דין מעפ"ב שיש בו נ"מ שהוא קודם להתחתונים מצד ממ"נ וע"ש בדברינו שלא עולה בידינו תירוץ על קושיא זו ולהנ"ל א"ש דלא הוצרכו להביאו כקושיות הט"ז דהוא סברא פשיטא דהרי הוא גבר וא"צ לד"ש והטור שהביאו תירצנו עליו ג' תירוצים תירץ הראשון דבאמת זכה מטעם כד"ג וד"ש דקאמר הטור היינו האי ד"ש גופי' דעילאי קדים ועכ"פ עלייהו אין קושי' בזה שלא הביאו זאת כי הוא דין פשוט דזכה מטעם כד"ג וכ"ת דעדיין הו"ל להביאו להיות באם האמצעי מעפ"ב למאי שסתרתי דברי הסמ"ע דבאמצעי ל"א כד"ג דאם יש נ"מ במה שמעפ"ב שאז הוא עם העליונים בכד"ג ומן התחתונים הוא קדים בממ"נ ז"א דנהי דמעפ"ב יש לו מעלה לרב שלוקח יותר מכ"צ מ"מ עתה דמספקינן אי כרב אי כשמואל ובארנו דדינא הוא דיחלוקו במה שיתר מכ"צ וכתבנו ג"כ דמאחר שסוף סוף צריך לסתום פי בורו שוב נדחה הד"ש ונשאר אדיני' א"כ צריך לסתום פי בורו ואינו לוקח אפילו כ"צ דנשאר זה האמצעי אדיני' דאיהו לא שתי בממ"נ ואינו אפילו בכד"ג אפילו לענין כ"צ וא"כ א"ש מה שלא הביאו דין מעפ"ב משום דלדינא אין בו שום מעלה כלל דממ"נ אם העליון מעפ"ב [היינו השני מהעליון לשיטת הרי"ף והרמב"ם דהעליון תמיד קדים וק"ל] א"כ בלא"ה הוא קרוב מחמת כד"ג ולא הוצרכו להביא שהוא פשוט דזה שמעפ"ב הוא גבר וכקושיות הט"ז ואם האמצעי מעפ"ב אז אינו לוקח כלל אפי' שמעפ"ב אפילו כ"צ וא"ש וממילא נסתר באמת התירץ השני שתרצתי לעיל [בד"ה אלא דנראה] על הטור שהוא דין מעפ"ב שהוא נ"מ באמצעי יע"ש וז"א דבאמצעי לא מהני כלל מעפ"ב כאמור וצ"ל בטור התירוץ הראשון שזוכה באמת מחמת כד"ג וזהו עצמו הד"ש ועל הרי"ף והרמב"ם שלא הביאו לאו קושיא הוא כי הוא פשוט ועיקר דין מעפ"ב הנאמר בגמרא הוא רק שחידשו בו ענין הד"ש משא"כ לדינא לדידן אין בו שום ד"ש לכן לא הביאוהו דברי הש"ס במעפ"ב וגם לא תקשי דהו"ל להביאו לענין שפועל מעפ"ב שאין האחרונים יכולין להתגבר עליו כתירוץ הג' שכתבתי תחלה עפ"י דעת הש"ך דהיכי דכד"ג אם גבר א' יכול השני אח"כ להגביר עליו ז"א מב' טעמים חדא דהפוסקים אלו לא ס"ל כלל בזה כהש"ך אלא כמבואר בש"ע ובב"י שם בסימן קל"ט שהרא"ש כ"כ בהדיא דאין השני יכול להתגבר ואפשר גם רי"ף ורמב"ם הכי ס"ל רק בשם פוסקים אחרים הביא שם הש"ך את דעתו הנ"ל ותו דאפילו להש"ך אין בזה נ"מ כלל כיון דבארתי דלדידן נסתר ד"ש זה לגמרי מאחר שמ"מ צריך לסתום פי בורו וא"כ לא זכה זה שמעפ"ב רק מחמת דהו"ל כגבר ממילא יכול השני אח"כ להתגבר עליו ודו"ק היטב:

איברא דעדיין אין מיושב הקושי' דנהי דהיכי שיש באותו בור שמעפ"ב יותר מכ"צ דאז ליכא הד"ש כלל ואז אין שום כ"מ מ"מ יש נ"מ במה שמעפ"ב היכי שכל הבור הוא כ"צ וכגון שכל בעלי השדות יש להם בורות דבכה"ג כבר בארתי דהוי כל מלוי הבור כ"צ ואז נהי דאם הראשון מעפ"ב ליכא נ"מ דהא בלא"ה זכה משום דה"ל גבר וגם אין נ"מ לענין שאין השני יכול להתגבר עליו לפי דברי הש"ך הנ"ל דאם לא הי' מעפ"ב אף אם גבר הי' השני מגבירו אח"כ והשתא שמעפ"ב דאיכא בי' ד"ש אין השני מגבירו מחמת הד"ש דכיון שאין בו רק כ"צ איכא בי' דיש שהרי לא צריך בשום פעם לסתום פי בורו כל שאין בו יותר מכ"צ דז"א דהא כיון דהד"ש הוא לדידן ספיקא דדינא וא"כ על הד"ש גופי' יהי' הדין לדידן כד"ג א"כ יכול השני להתגבר עליו וממילא דבראשון ליכא שום נ"מ במעפ"ב מ"מ באמצעי אם מעפ"ב יש כ"מ שפיר דאם לא הי' מעפ"ב אינו בכלל כד"ג וכמו שסתרתי כבר דבר הסמ"ע והשתא שמעפ"ב הוא בכלל כד"ג דהא יאמר אולי תתאי קדים ואז מגיע לי משום ד"ש וכיון שהד"ש הוא לדידן ספקא דדינא הוי לדידן כד"ג דאע"ג שכתבתי לעיל דבספק זה של מעפ"ב לא שייכי ג' תירוצים של התה"ד ואין הדין כד"ג היינו ביותר מכ"צ דשם לא שייכים התירוצים משא"כ כאן לענין הכ"צ שפיר שייכים ב' תירוצים הראשונים של התה"ד שהבאתי לעיל כמובן למעיין ונשאר הדין כד"ג וא"כ קושייתינו במקומו עומדת דהו"ל להו להביא דין דמעפ"ב דנ"מ באמצעי דע"י הד"ש של מעפ"ב הוא בכלל כד"ג ודו"ק היטב:

ואל יפול לב אדם בזה לומר דהשתא יהי' שוב ראי' לדברי הסמ"ע דהאמצעי יכול ג"כ להתגבר דאז יהי' שפיר תירוץ הנ"ל דאין נ"מ גם באמצעי במה שמעפ"ב משום דבלא הד"ש ג"כ זוכה הוא מחמת כד"ג ולכן לא הוצרכו להביאו ולעיל כתבנו (בד"ה ומתחלה) במה שרציתי להביא ראי' מחמת קושיא זו להסמ"ע וכתבתי שם שגם להסמ"ע אין מיושב הקושי' יעו"ש משא"כ עפ"י דברינו אלה מיושב שפיר להסמ"ע וא"כ נביא מכאן ראי' להסמ"ע דהא ליתא דעדיין גם להסמ"ע אין מיושב מה שלא הביאו דין מעפ"ב לפי מ"ש שם (בד"ה הנ"ל) דזה פשוט דדברי הסמ"ע אינם אמורים רק בעת שהראשון והאחרון רוצים להתגבר זע"ז אז גם אמצעי יכול להתגבר אבל אחר שגבר הראשון ונשאר א' שזוכה בממ"נ שוב אין השני יכול להתגבר ע"ש בדברינו א"כ עדיין יש נ"מ במעפ"ב באמצעי דאי לאו משום ד"ש אזי אחר שגבר הראשון ושתה אז עדיין הי' האמצעי עם האחרון בכד"ג והשתא דיש ד"ש במעפ"ב אזי אחר שגבר הראשון ושתה קדים האמצעי להאחרון מצד ממ"נ שוב ראיתי דליתא דהא גם בלי הד"ש הי' מגיע להאמצעי אחר שגבר הראשון דהרי האמצעי הו"ל כגבר נגד האחרון מצד שמעפ"ב וממילא לא הוצרכו להביא דין זה כלל כיון דזוכה ע"י דהוי כגובר וכאשר כתבנו בזה דכל שזוכה בלי הד"ש מחמת דהוי כגבר לא הוצרכו להביא וממילא דלפ"ז שפיר יש מקום ראי' לדעת הסמ"ע דאלו לפ"ד התוס' יש נ"מ גדולה היכי שהאמצעי מעפ"ב דאלולי הד"ש הי' הראשון והאחרון כד"ג אבל האמצעי אעפ"י שגבר במה שמעפ"ב מוציאין מידו כיון דממ"נ אין שייך לו משא"כ מחמת הד"ש אזי הראשון והאמצעי כד"ג אבל האחרון ודאי אין לו אבל להסמ"ע אין שום נ"מ דאף אלולי הד"ש מחמת שלפי הדין המה כולם כד"ג ממילא זה שהאמצעי שמעפ"ב והו"ל כגבר כבר אזי אין כד"ג רק הראשון והאמצעי וכן הוא גם עכשיו שיש ד"ש ג"כ אין כד"ג רק הראשון והאמצעי ואף שהאחרון ג"כ הוא בתורת כד"ג להסמ"ע מ"מ כבר גבר אותו האמצעי במה שמעפ"ב זולת לדברי הש"ך הנ"ל יש נ"מ גם להסמ"ע דאם לא זכה זה רק מצד דהו"ל כגבר הי' יכול האחר להגבירו אבל מחמת ד"ש זכה מכח ממ"נ ואין יכול שוב להגבירו אבל כבר כתבתי דפוסקים אלו לא ס"ל כהש"ך וא"כ יש לכאורה מקום ראי' להסמ"ע אלא שיש עדיין לדקדק מכמה טעמים ולא אאריך כי בלא"ה לא לדינא כהסמ"ע מחמת הסתירות שכ' לעיל על דבריו ודוק:

ואחרי שפלפלנו עד הנה נבאר בקצרה כל הדינים הללו כפי מה שעולים מפלפולינו להלכה רק מתחלה נבאר עוד בקצרה איזה דברים הנה לענין הי"א שהביא רמ"א בהגה"ה שם דמעפ"ב אינו מעלה רק בקדם בור לאמה אבל איפכא לא והוא דעת הרשב"א הובא בב"י והמחבר לא הביאו בש"ע משום דשאר הפוסקים שסתמו דבריהם משמע דלא ס"ל הכי אלא דתמיד שייך ד"ש והעטרת פז כ' הוכחה לדבריהם יעו"ש ממילא בקדם אמה לבור הוי ספיקא דדינא מיהו מסתברא דדוקא לענין אי שייך בי' ד"ש הוי ספקא דדינא אבל מה שהמציא דזה שמעפ"ב הו"ל כגבר בהא מלתא ליכא פלוגתא דכ"ע מודי דהו"ל כגבר אפילו קדם אמה וכן יבואר בהדיא בהט"ז למעיין ולפ"ז לפעמי' יש נ"מ לדינא בפלוגתא זו ולפעמים ליכא נ"מ כלל מהפלוגתא דרך משל אם העליון מעפ"ב דאז הוא קדים מצד ממ"נ ואין, אחר יכול להתגבר עליו ממילא היכי דקדם אמה לבור להי"א אלו דליכא ממ"נ ואינו זוכה רק מחמת דהו"ל כגבר כבר ממילא יכול אחר להתגבר עליו למאי דפסק הש"ך להלכתא דכל היכי דכד"ג אם גבר א' יכול אח"כ להתגבר ולשאר כל הפוסקים דס"ל דגם בכה"ג איכא ד"ש ממילא אף בכה"ג אין אחר יכול להתגבר עליו ומאחר שהוא מחלוקת הפוסקים ובדינים אלו אמרינן במחלוקת הפוסקים כד"ג מחמת הטעמים שנתן התה"ד שהבאתי לעיל ממילא יכול האחר להתגבר ממילא דבנ"ד יש נ"מ לדינא במחלקות הזה ולפעמים אין נ"מ אצלינו מהאי פלוגתא כגון היכי שיש לכולם בורות והאמצעי מעפ"ב דאז אף שהוא מעפ"ב היו ראשון ואחרון כד"ג ולהאמצעי אין לו כלום אע"ג דחשיב כגבר מחמת מעפ"ב מ"מ המה מוציאין ממנו דאפי' אם האמצעי גובר ממש נמי לא מהני כמו שסתרתי דברי הסמ"ע ועכשיו ע"י שיש ד"ש במעפ"ב רק שהד"ש הוא ספקא דדינא אז הראשון והשני הם כד"ג וכאשר בארתי בזה לעיל [בד"ה איברא ובד"ה ואל] וממילא תליא נמי בפלוגתא הנ"ל דאם קדם אמה לבור אזי לי"א אלו הראשון והאחרון כד"ג ולא האמצעי ולשאר פוסקים האמצעי בכד"ג ממילא מאחר שהוא מחלוקת הפוסקים נשאר האמצעי בכד"ג דבכל ספק פלוגתא בדינים אלו אמרינן כד"ג נמצא דלדינא אין לנו שום נ"מ ושינוי דין מחמת פלוגתא זו מיהו מ"מ נשתנה הדין ע"י פלוגתא זו דנעשו שלשתן כד"ג ואם לא הי' מחלוקת הפוסקים בדין זה אזי אי הוי כ"ע ס"ל דשייך בי' ד"ש היו שני הראשוני' כד"ג ואי הוי כ"ע ס"ל דליכא בי' ד"ש הי' הראשון והאחרון כד"ג ועתה מחמת שהוא מחלוקת הפוסקים המה כולם כד"ג דהראשון אומר אולי עילא' קדים שני אומר דלמא תתאי קדים ושייך ד"ש בקדם אמה שלישי אומר דלמא תתאי קדים ולא שייך ד"ש בקדם אמה לכן הם כולם כד"ג ונהי דהאמצעי כבר גבר נגד התחתון במה שמעפ"ב דממילא כשבאין שלשתן לב"ד הם פוסקים הראשון והאמצעי לבדם הם כד"ג אבל לא התחתון דכב' גבר אותו האמצעי מ"מ פוסקים ג"כ הב"ד דאם יגביר אח"כ השני עליהם זכה ג"כ משום דהוא ג"כ בכלל כד"ג וכבר פסק הש"ך דאף אם גבר האחד יכול האחר להתגבר עליו ודו"ק ולקמן אי"ה כשאכתוב קצורי הדינים אבאר בכל מקום איך הדין בקדם אמה יעו"ש:

ולענין בדמיזל דאמרינן בש"ס דכ"ע לא פליגי פירש"י שכל הרוצה לדלות ידלה וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש אבל הר"ן כ' כ"ע לא פליגי דעילאי שתי ברישא וכן הוא לשון הטור כולם משקין על הסדר וכן הוא לשון המחבר וע"ש בסמ"ע וכתבתי בחדושי לגיטין דאין כאן שום מחלוקת ודברי כולם המה לאחדים והיינו דכיון דמיזל היינו שהנהר הולך דרך הילוכו ושואבין ממנו ומשקין השדות ואין סוכרין כלל רק דמיירי שהנהר קטן מאוד כמ"ש התוס' ועי"ז כשהעליון שואב נפסק המים מהתחתון נמצא בשאיבת עליון יש לתחתון היזק אבל בשאיבת התחתון אין היזק לעליון כלל דודאי אעפ"י שאנו אומרים במיזל כל הרוצה לדלות ידלה היינו כל אחד אצל גבול שדהו אבל פשיטא שהתחתון מוחה בעליון שלא יקח מים בגבול שדהו וכן העליון מוחה בתחתון שלא יקח למעלה בגבול שדהו וא"כ מה שפירש"י שכל הרוצה לדלות ידלה היינו שלא יעכב התחתון על העליון ששואב למעלה אף שיזיק לו בשאיבתו לפי שכל אדם עושה בגבול שדהו מה שרוצה כל שאינו סוכרו אבל העליון מה לו לעכב על התחתון השואב שם למטה מאחר שהמים כבר חלפו עברו לגבול התחתון מה יזיק שאיבתו לעליון וא"כ דברי רש"י ודברי כל הפוסקים הנ"ל המה לאחדים דבמיזל משקין על הסדר וי"ל שהתחתונים אין מעכבים על העליונים אבל העליונים שיעכבו על החתונים אין לו מקום כלל ופשוט ולזה נתכוין הסמ"ע שם ע"ש ואין מקום למה שהוקשה הט"ז בר"ס ק"ע שדברי רש"י והפוסקים סותרים זא"ז וכן דברי הטור והרמזים והבין הט"ז דכי אמרינן דכל הרוצה לדלות ידלה היינו אפי' בגבול שדה חברו ולכן רצה לעשות פלוגתא בין הפוסקים משום דמלשון רש"י משמע שגם האחרון מותר לשאוב תחלה אפילו למעלה דאז שאיבתו מזיק לעליון אפ"ה רשאי ומדברי הר"ן משמע דדוקא על הסדר משקין וכן הוא בדברי הט"ז בהדיא שם דאפילו בגבול שדה חברו שואב אבל נ"ל ברור לדינא כמו שכתבתי דכ"א מוחה בחברו מלשאוב בשדהו ומה דאמרינן הכא דאינו יכול למחות לא מיירי רק לענין שישאב בגבול עצמו ולכן דברי רש"י והפוסקים הכל עולה בקנה אחד מיהו לכאורה איכא למידק במ"ש רש"י ז"ל ד"ה כי פליגי במוסכר ואשקוי' שאין בו כדי לדלות כולן יחד כו' משמע דבמיזל היינו שיש באמה כדי לדלות לכולן יחד ודלא כהתוס' שפירשו דמיירי שהנהר קטן שפוסק ע"י שאיבת העליון וא"כ קשה לדברי רש"י מאי קמ"ל הש"ס בהא ומה"ט פירשו התוס' דמיירי בנהר קטן וכמ"ש מוהרש"א ז"ל וא"כ קשה קושיא זו לרש"י ובשלמא לדברי הט"ז שכל א' יכול לדלות אפילו בגבול שדה חברו י"א דהוא גופי' קמ"ל הש"ס אבל לדברינו דלא מיירי הש"ס רק שישאב כ"א בגבולו קשה מאי קמ"ל וא"כ לכאורה יש ראי' דלא כדברינו אך ז"א דודאי יש חילוק בדבר דבנהר גדול יכול לדלות אפילו בגבול חברו דלמה ימחה לו כיון דאין הנהר פוסק וכופין על מדת סדום משא"כ בנהר קטן הפוסק שפיר יכול למחות כ"א בחברו מלשאוב בגבולו ממילא שפיר י"ל לרש"י דקמ"ל דשואב בגבול חברו דבנהר גדול אנו מודים דאינו יכול למחות ואדרבא יש ראי' לדברינו הוא חדא מדאשמועינן בנהר גדול דאינו מוחה בחברו מלשאוב בגבולו משמע דבקטן מוחה דאל"כ מאי קמ"ל בגדול הא אף בקטן דינא הכי ותו מדהוקשה לתוס' מאי קמ"ל ולא אמרו דקמ"ל דשואב בגבול חברו אע"כ ס"ל דמוחה בזה ואף שאין כל אלה ראיות מכריעות כמבואר למעיין מ"מ מסברא כ"ל חילוק זה דבנהר קטן הפוסק מוחה ובאינו פוסק אינו מוחה ובהא מיושב בפשיטות יותר שינוי לשון הנ"ל אשר בין רש"י והפוסקים והיינו דלפי דרש"י מפרש בדמיזל בנהר גדול לכן כ' שכל הרוצה לדלות ידלה והיינו והיינו שאין א' מעכב על חברו מלדלות בגבול שדהו לא העליון על התחתון ולא התחתון על העליון ולכן שייך שפיר הלשון דכל הרוצה לדלות משא"כ הפוסקים הנ"ל מוקמי לי' בנהר קטן הפוסק דאז מוחה כ"א בחברו מלשאוב בגבולו רק דאמרינן כ"ע לא פליגי היינו מלשאוב בגבול עצמו לכן כתבו דמשקים על הסדר משום דבכה"ג אין מקום כלל לעליון למחות בתחתון דהא השאיבה בגבול תחתון אין מזיק לעליון לכן כתבו משקין על הסדר דהיינו שאין התחתון מוחה בעליון אבל שימחה עליון בתחתון אין לו מקום כלל וכאמור ומה"ט נמי אין דברי הטור ורמזים סותרין כי ברמזים כתב בלשון זה אין האחד יכול לעכב לחברו מלהשקות כשבאים להשקות ביחד כו' דהאי לישנא מורה בודאי שישבו די להשקות כולם ביחד וכפירש"י מש"ה כ' שם שאין א' מעכב לחברו וכלישנא דרש"י שכל הרוצה ידלה משא"כ בלשון הטור מורה למעיין דמיירי בנהר קטן כדברי התוס' לכן כ' משקין על הסדר נמצא דא"ש כל לשונות הפוסקים בזה רק דבלשון התוס' ליכא תירוץ זה דהם כתבו דמיירי בנהר קטן וסיימו כל הרוצה ידלה וצ"ל בלשונם כמ"ש בראשונה דמ"ש כל הרוצה ידלה היינו לענין שאין התחתון מוח' בעליון אבל לשונות של רש"י והפוסקים מיושב יותר וכאמור ודו"ק ואחרי אשר עד הנה עזרני ה' לבאר דברי הש"ס והפוסקים באלה הדינים אכתוב בקצרה כל דינים אלו כפי מה שעולה מתוך כל דברינו ובכל דין אכתוב בקצרה טעמו וחלקתים לשמונה סעיפים ובכל סעיף כמה דינים והכל דין מראה מקום אל תוך התשובה:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה