נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה קכה
עוד יש לשאול בדין צלע וחצי חולי' דמבואר בסימן נ"ד סעיף ג' דטרפה אי דוקא חצי חולי' ממש בעינן ובפחות מחצי כשר הו דלמא הפילו שליש חוליא כל שניטל האסיתא שהבוכנא תקוע בו טרפה:
גרסינן בפרק א"ט דף נ"ב ע"א אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טרפה א"ל ר"כ ור"א לרב כו' כי קאמר רב צלע וחצי חוליא כו' עד כיון דאמר להו גיסטרא קאמריתו היינו ריתחי' ע"כ והנה מפשט לשון הש"ס דאמר כי קאמר רב צלע וחצי חוליא משמע דחצי ממש בעינן דאין להוסיף על הטרפות מה שלא מנו חכמים וכיון דלא מצינו בש"ס להטריף רק בחצי משמע ודאי דפחות מחצי יש להכשיר וכן ראיתי להרב במשבצות זהב סימן נ"ד סק"ג הביא כך בשם הפרי תואר. איברא דלכאורה מוכח מהש"ס דחצי לאו דוק מדפריך אי הכי היינו דרב והשתא אי נימא דרב בחצי חוליא ממש איירי והרי ע"כ ר"כ ור"ח ע"כ מיירי רק בשליש חוליא מכאן וכן מכאן וכמ"ש רש"י ואמציעותו של חוליא קיימת יעו"ש במהרש"א וא"כ לאו היינו דרב דאיהו מטריף בחצי ואינהו מבעיא מקצת חוליא מכאן ומכאן דהיינו רק האסיתא אע"כ דחצי שקאמר הש"ס לאו דוקא והכוונה חלק מהחוליא דהיינו האסיתא מיהו נ"ל דלק"מ משום דדבר פשוט הוא דבוכנא ואסיתא מכאן ומכאן חמיר מצלע וחצי חוליא מצד א' דהא בזה יש עכ"פ ב' צלעות וב' שלישי החוליא ובהא ליכא רק צלע א' וחצי חולי' ומש"ה פשיטא לי' להש"ס דהא חמיר ומשום הכי פריך א"ה היינו דרב ר"ל דחמיר מיני' דהא בלא"ה האי דאמר היינו דרב רצונו שהוא חמור מדרב וכמ"ש התוס' שם ע"ש. עוד נ"ל דאפילו אם נאמר שיש ג"כ סברא לומר איפכא דצלע וחצי חולי' הואיל שהחצי חוליא הוא במקום אחד יוכל להיות חמיר מן צלע וק"ח מכאן ומכאן אעפ"י שיש בו ב' שלישי חוליא מ"מ נוכל ליישב דעת הפרי תואר שיתיישב שפיר מאי דפריך א"ה היינו דרב והוא עם מ"ש בסימן הקודם (בד"ה והנה) להקשות דלרב דמטריף בצלע וח"ח איכא טפי מן ח"י טרפות ותרצתי דרב לית לי האי דשלהי כפלי ע"ש בדברינו וא"כ י"ל דפריך א"ה היינו דרב בדרך ממ"נ דאם כוונת רב דוקא בחצי חוליא ואינהו בעי מקצת חוליא קשיא תפשוט דמותר דאי אסור הדרא קושיא לדוכתא דאיכא טפי מן ח"י טרפות לפי שיש ד' טרפות בצלעות דהיינו נשתברו ונעקרו וצלע וחצי חוליא וצלע וק"ח מכאן ומכאן ואי רב מיירי נמי בק"ח ולא בעינן חצי ממש א"כ היינו דרב ופריך שפיר בדרך ממ"נ וממילא דזהו דוקא לר"כ ור"א דאיבעיא להו אם כשרה או טרפה כמ"ש מהרש"א שם דלא ניחא להו להש"ס לומר דר"כ ור"א בעי אי הוי נבלה רק אי כשרה או טרפה מש"ה פריך שפיר בדרך ממ"נ כנ"ל דאי חצי חוליא דוקא בעינן אז א"א שיהי' צלע וק"ח מכאן ומכאן טרפה משום שיהי' יותר מן ח"י טרפות משא"כ לפי מה שהשיב רב להם דהוי גיסטרא וגיסטרא לא נחשב במנין הח"י טרפות ממילא שפיר י"ל דצלע וחצי חוליא דוקא טרפה וכדעת הפ"ת דהא להאמת לתשובת רב ליכא יותר מן ח"י טרפות וא"ש דהמקשה לא פריך רק לה"א קודם שידענו שהוא גיסטרא ואהא משני לא שמיע לי דרב וכ"ת כיון דלא ידעו דינו של רב הי' להם להוכיח דטרפה בצלע וק"ח מכאן ומכאן דאל"כ נחסר מהמנין של ח"י טרפות דליכא רק ב' טרפות בצלעות נשתברו ונעקרו דשלהי כפלי לית ליה דרב כנ"ל י"ל דאיבעיא להו אי צלע וחצי חוליא טרפה וזה כשר או להיפוך דזה טרפה וצלע וח"ח כשר דהא אמרנו שיש בזה סברא לכהן ולכאן די"ל דזה חמיר וגם י"ל איפכא ואהא פריך ולבעי מניה כדרב ג"כ בדרך ממ"נ הוא דאי רב מיירי בק"ח למה שאלו בשני צדדים ולא שאלו בצד אחד וכ"ת דבצד א' פשיטא להו דכשר כבר הקשה כך מוהרש"א ז"ל ותירץ דלא מסתבר דמאי דפשיטא לרב דטרפה יהיה פשיטא להם דכשר ע"ש והי רב מיירי בח"ח דאז שפיר נוכל לומר דפשיטא להו לר"כ ור"א בק"ח מצד א' דכשר וכקושיות מוהרש"א מ"נו קשיא ולבעי כדרב דהיינו בח"ח מצד א' דהא אמרנו דעיקר ספקם אם זה טרפה וח"ח כשר או איפכא א"כ ישאלו על ח"ח ומשני שהם היו מסופקים גם בק"ח מצד ח' ומש"ה שאלו בק"ח מב' צדדים דאז פשיט להו גם בק"ח מצד א' ואהא פריך והא קאמרי' לי' ולה רתח קושיא זו היא ג"כ בממ"נ דאי רב מיירי פשיטא דקשה מדוע לא רתח ואם בח"ח מיירי מכל מקום קשיא מדוע לא רתח דנהי דהם מסופקים היו אם צלע וח"ח מצד א' חמיר וצלע וק"ח מב' צדדים או איפכא מ"מ הא אנן חזינן האמת מתשובתו של רב דצלע וק"ח מב' צדדים חמירי מצלע וח"ח מצד א' דהוי גיסטרא ובצלע וח"ח מצד א' אינו רק טרפה וא"כ כששאליהו שאלתם הו"ל למרתח ולומר דאפילו צלע וח"ח מצד א' דקיל מזה הוא ג"כ טרפה כדי שלא יטעו בדין צלע וח"ח מצד א' ואהא משני כיון דאמר להו גיסטרא קאמריתו היינו ריתחי' כפירש"י ז"ל וזה הכל בין אם כוונת רב בצלע וח"ח או בק"ח נמצא שאין מכאן שום קושיא על הפרי תואר והבן:
ואומר אני דאדרבא סייעתא נמי היכא להפ"ת משמעתין עפ"י דברינו הנ"ל. דהנה אהא דמשני כיון דאמר להו גיסטרא היינו ריתחי' ופירש"י דרצונו דמב' צדדים הוי גיסטרא ומצד א טרפה הקשה מוהר"מ שיף ז"ל האיך מוכח מריתחי' זו דמצד ח' טרפה הא ריתחי' זו לא היה רק במה ששאלוהו אם הוא טרפה ורתח עלייהו לומר דהוי נמי נבלה יעו"ש. ואולם לדברינו הנ"ל א"ש דהנה ענין הריתחא מצינו לומר דכדי שלא יטעו בדין מוכרח להדר להם בריתחי' שידעו דמצד א' נמי טרפה וא"כ משני שפיר דכיון שהשיב להם דהוי גיסטרא היינו ריתחי' דממילא מוכח דמצד א' טרפה דאל"כ חסר ממנין ח"י טרפות דהא שאלתם הי' אולי ק"ח מב' צדדים כשר רק ח"ח מצד ה' טרפה או איפכא ח"כ כשהשיב דק"ח מב"צ הוי גיסטרא וא"כ אינו נכנס במנין הח"י טרפות ע"כ דיש עוד טרפות וצ"ל דמצד א' טרפה וממילא לפ"ז להמסקנא מוכח כהפ"ת דצלע וח"ח דוקא מטריף רב מצד אחד דאי גם בק"ח מטריף הדרא קושיות הש"ס לדוכתי' דהו"ל למרתח שלה יטעו בדין ק"ח מצד א' ובזה ליכא תירוץ הש"ס דגיסטרא היינו ריתחי' דהא קשיא קושיות מהר"מ שיף הנ"ל ותירוצינו ליכא דנהי דיוכיחו שיש עוד טרפות בזה כדי להשלים מנין ח"י טרפות מ"מ אין מוכח רק ח"ח ויטעו עדיין ק"ח מצד א' ולמה לא אהדר בריתחא אע"כ דק"ח מצ"א כשר באמת ודוק. ועיין מה שאכתוב עוד אי"ה בסימן שאח"ז ואם שכל הנ"ל הוא בדרך פלפול קצת מ"מ לא נמנעתי מלכותבו שאינו רחוק מאוד מפשוטו:
ונראה עוד להביא ראיה לדעת הפ"ת מדברי התוס' דף ל"ב ע"ב בד"ה ולחשוב נמי דחזקי' שכתבו דמש"ה לא פריך דליחשב נמי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה משום דהוא טרפה קודם שתבא לידי נבלה מחמת פסיקת החוט והא דפריך מגיסטרא כוונתו משום דיש גיסטרא שהחוט שלם דהיינו נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן דזה לא נעשה טרפה קודם שהבא לידי נבלה עכ"ד וע"כ כוונתם שנעקרה צלע וק"ח מכאן וצלע וק"ח מכאן דהא בצלע לחוד מסיק הש"ס בסוגיין דאפילו טרפה אינו אע"כ כוונתם עם ק"ח והיינו גיסטרא דר"כ ור"א ולפ"ז קשיא טובא דהא צלע וק"ח מצד א' מסיק הש"ס דהוי טרפה וא"כ מאי פריך דליחשב גיסטרא דק"ח מב' צדדים הא גם זו כבר נעשות טרפה קודם שתבא לידי נבלה דהא מצד א' נטרפה וא"כ כי היכי דלא פריך ממפרקת ורוב בשר ה"נ מהא לא קשיא אע"כ כדעת הפ"ת דמצד א' אין טרפה בק"ח אלא בח"ח דוקא מש"ה פריך שפיר דבצלע יק"ח מב' צדדים לא נעשית טרפה קודם שתבא לידי נבלה וא"ש והוא ראי' נכונה להפ"ת:
אכן נ"ל דלא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה כיון דמשמעות דברי הר"ן מורים בהדיא דצלע וק"ח ג"כ טרפה ולא ראינו בפוסקים מי שחילק עליו בפי ולכן אעפ"י שאין קושיא מהסוגיא על הפר"ת מ"מ א"א כלל נגד דברי הר"ן ואע"ג שהבאתי ראיות לדברי הפר"ת אין באותן ראיית די להקל נגד דעת הר"ן כי הראי' הראשונה שהבאתי א"א לסמוך עלי' לדינא שהוא רק דרך פלפול והראי' השני' שהבאתי מדברי התוס' ג"כ א"א לסמוך עלי' כי בסימן הקודם ובד"ה ונראה עוד) כתבתי שיש ליישב דברי התוס' הדרך אחר דכוונתם על צלעות הקטנות שאין בהם מוח דשם אין טרפה בצלע וח"ח מצד א' ואפ"ה מב' צדדים הנ"ל הו"ל נבלה ע"ש ואע"ג דכתבתי שם דלאותו הפי' נשאר קושיות היש"ש שם יעו"ש בדברינו ותבין וא"כ לכאורה יותר נכון לפרש דבריהם על הדרך שכתבתי כאן שהוא פי' נכון לא יפול בו שום קושיא וא"כ יש ראי' להפ"ת מ"מ אין בזה די להקל כי שערי התירוצים לא ננעלו ויש ליישב קושיות היש"ש בכמה אנפי לכן פשוט אצלי לאסור אפילו בצלע וק"ח מצד א' ואפי' בה"מ וכדעת הרב במשבצות זהב שהבאתי בריש דברינו:
אמנם דין זה יצא לנו מתוך דברינו שיש להתיר בצלעו' קטנית שאין בהם מוח אם נעקרה צלע וק"ח מצד א' דאעפ"י שבסימן הקודם כתבתי דדוקא בה"מ יש להתיר אבל באין ה"מ יש להורות דדין זה דצלע וח"ח נוהג חף בקטנות ע"ש היינו דוקא בחצי חוליא אבל בקצת חוליא יש להתיר בקטנית אפילו באין ה"מ משום דעל דין זה ודאי ממ"נ יש ראיה ברורה מהתוס' הנ"ל להתיר דאם נפרש דבריהם על הדרך שכתבתי בסימן הקודם א"כ בצלעות קטנות כשר אפילו בצלע וח"ח ואם נפרש דבריהם על הדרך שפירשתי כאן ה"כ בצלע וק"ח כשר אף בגדולות ממילא דעכ"פ בצלעות קטנות בצלע וק"ח מוכח בבירור מדבריהם דכשר ולכן אומר בטח בכה"ג דיש להכשיר אפילו באין הפסד מרובה והנראה לפי עניות דעתי כתבתי: