אור ברסלב
נאות דשא שאלה קכד

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה קכד

שאלה קכג

איך ראוי לנהוג בדין המבואר בי"ד סימן נ"ד סעיף ג' נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חולי' עמה טרפה והט"ז והש"ך כתבו שם בשם מוהרש"ל ושאר אחרונים דטרפה גם בצלעות קטנות בצלע וחצי חולי' עמה עיין שם וחיך יש לנהוג בזה:

גרסינן בפרק א"ט דף נ"ב ע"א אמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טרפה ופירש"י דמיירי בצלע לבדה בלי שום חוליא עמה ופליג אדרב דלא מטריף אלא בצלע וחצי חוליא והתוס' שם פירשו דמיירי עם האסותא והיינו כדרב) ופריך ורמינהו כמה חסרון בשדרה ב"ש אומרים ב' חוליות וב"ה אומרים חוליא א' ואר"י אמר שמואל וכן לטרפה וקשה למה לי החוליא הא בלא"ה בצלע לחוד מיטרפא ומשני בשלהי כפלי דיש שם חוליות בלי צלעות ע"כ וקשיא למה פריך מההוא דחסרון בשדרה לשמואל ולא אדרב דאמר התם מעיקרא נעקרה צלע וחצי חוליא עמה טרפה א"כ למ"ל התם החוליא דאם נעקרו גם ב' הצלעות עמה הא בצלע וחצי חוליא לבד מטרפא ולא מבעיא לפי' התוס' דשמואל מיירי נמי עם האסיתא וכרב ודאי קשיא דכי היכי דפריך לשמואל ליפרך לרב אלא אפי' לפירש"י ז"ל דשמואל מיירי בלא האסותא מ"מ כיון דלרב נמי קשה ליפרך מעיקרא לרב וראיתי שעמד בזה מהר"מ מלובלין ז"ל בחדושיו שם ותירץ דלרב לא פריך משום דאיהו לא קאמר וכן לטרפה לכן י"ל לדידי' דלענין טרפה די בצלע וחצי חולי' עכ"ד ומיהו לכאורה קשה דהא כתבו התוס' שם בדף מ"ב ע"ב בד"ה ואמר רב יהודא אמר שמואל וכן לטרפה דהוא מוכח מאותו מתני' גופי' משום דחסרון לענין טומאת אהל תלוי בשיעור מיתה כי היכי דתני שם בתר הכי כמה חסרון בגלגולת ב"ש אומרים כמלא מקדח וב"ה אומרים כדי שינטל מן החי וימות וכיון דהוי שיעור מיתה מטרפא בי' וא"כ גם לרב קשה ממתני' גופי' דאע"ג דאיהו לא קאמר וכן לטרפה דמ"מ למה צריך לענין חסרון לטומאת אהל חוליא שלימה כיון דבצלע וחצי חוליא לבד יש שיעור מיתה ונהי דלב"ש לא מוכח מגופא דמתני' שיהיה חסרון לאהל תלוי בשיעור מיתה כיון דאינהו אמרי בגלגולת כמלא מקדח ולא אמרו שיעור מיתה מ"מ לב"ה דהלכתא כוותייהו מוכח בודאי וא"כ אמאי לא פריך לרב. אכן י"ל בפשיטות דלק"מ דהתוס' שם לא כתבו אלא דמגופא דמתניתין מוכח דעכ"פ כמה דהוא חסרון לענין אהל מטרפא בי' אבל כבר אפשר דאפי' בפחות מטרפא רק דטרפה חי' ולענין אהל צריך שיעור מיתה מש"ה בעי טפי או אפי' טרפה אינו חי' היינו שאינה חי יב"ח ולענין אהל בעי שיעור מיתה היינו שימות מיד מש"ה בעי טפי וכאשר הארכתי בזה בע"ה בכ"ז בחדושי לחולין בר"פ אלו טרפו' מש"ה לא קשיא כלל לרב רק לשמואל דאמר וכן לטרפה וס"ל דלא מטרפה בפחות מב"ח לב"ש ובפחות מחוליא א' לב"ה מש"ה לדידיה פריך שפיר והוצרך לתרץ בשלהי כפלי וא"ש. זהו פשטן של דברים:

איברא הא קשיא לי בהא דאמר התם מעיקרא אמרי' לי' רב כהנא ורב אסי לרב נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן וחוליא קיימת מהו ואמר להו רב גיסטרא קאמריתו וגיסטרא הוא מאותן ששה נבלות המטמאין מחיים משום דחשבינן להו מיד כמתה ואין שיעור מיתה יותר מזה וא"כ אפילו למאי דמסיק התם דר"כ ור"א מיירי בצלע וק"ח מכאן וצלע וק"ח מכאן מ"מ קשיא לרב ממתניתין דלמה צריך לב"ה חוליא שלימה עם הצלעות כיון דבשני צלעות עם מקצת מהחוליא אפי' אמציעותה של חוליא קיימת היי גיסטרא וא"כ הדרא קושיא אמאי לא פריך עלי' דרב ונ"ל ליישב דהא חזינן דבמתניתין תני סתם נשברו רוב צלעותי' ומפרש התם בש"ס דהוא דוקא בצלעות גדולות שיש בהם מוח ולא בהקטנות מש"ה ס"ל להש"ס דסתם צלע היינו דוקא בגדולות מש"ה הא דאמר רב דהוי גיסטרא בצלע וק"ח מכאן ומכאן היינו נמי דוקא בהגדול' ומש"ה לא פריך לרב מההוא דחסרון בשדרה דאף ע"ג דאותו המקשה לא אסיק אדעתי' לומר דמיירי בשלהי כפלי כדחזינן דפריך חוליא בלא צלע היכי משכחת מ"מ הא שפיר אסיק אדעתי' דמיירי שם בצלעות הקטנות מש"ה לא פריך לרב וא"ש ואכתי קשיא לפ"ז דקים להו להש"ס דכל סתם צלע דקאמר היינו בגדולות אם כן הא שמואל נמי קאמר נעקרה צלע ומיירי בסתמא בגדולות וא"כ גם לדידי' למה הוצרך לתרץ בשלהי כפלי ולא מוקי בצלעות קטנות וא"ל כמ"ש הרב שפתי דעת שם סק"ד דקים ליה להש"ס דכל שנעקר חוליא עם צלעות אעפ"י שהקשר קיים דהיינו שנעקרו רק קצת חוליא מכאן וק"ח מכאן הו"ל גיסטרא וכדפשיטא לי' להיש"ש כו' ושמואל קאמר וכן לטרפה משמע דאינו רק טרפה מש"ה הוצרך לתרץ בשלהי כפלי ואע"ג דהתוס' שם כתבו בד"ה והא דמעיקרא לא הוי קשיא לי' אהא דאמר רב נעקרה צלע וכל החוליא עמה טרפה הא הו"ל נבלה די"ל דלא הו"ל גיסטרא בהכי ע"ש י"ל דהיינו קודם דאסיק אדעתי' כלל מענין גיסטרא אבל לבתר דאיירי בי' פשיטא לי' להש"ס דכל שנעקרה חוליא עם הצלעות הו"ל נבלה מש"ה פריך שפיר עלי' דשמואל דאמר טרפה והוצרך לתרץ בשלהי כפני וכ"ת א"כ הו"ל למפרך בפשיטות אההוא דוכן לטרפה אפילו בלא ההוא דאמר שמואל נעקרה צלע מעיקרא טרפה הכא י"ל דבאמת ה"מ למפרך כך בפשיטות היכי קאמר וכן לטרפה הא בעקירת חוליא עם צלעותי' הו"ל נבלה ג"כ אלא דלא אלים לי' למיפרך כ"כ ומש"ה פריך טפי דשמואל אדשמואל ודאע"ג דאיכא לאוקמי בקטנות לא ניחא לי' בהכי משום, דא"כ הוי נבלה וכנ"ל כ"ז צריך לומר לפ"ד הרב ז"ל ומלבד שהוא דחוק א"א לאומרו כלל לפי דברינו הנ"ל שהוכחנו דזה ח"א כלל שיהי' בצלעות קטנות צלע וק"ח מכאן ומכאן נבלה דא"כ הו"ל למפרך גם לרב וח"כ הדרא קושיא לדוכתא דממ"נ אי ס"ל להש"ס דכל היכי דנקט סתם צלע הכוונה אף בקטנות א"כ גיסטרא דר"כ ור"א מיירי אף בקטנות וא"כ הו"ל למפרך לרב ואי ס"ל דצלע היינו דוקא גדולה א"כ גם שמואל דאמר נעקר' צלע מיירי בגדולה דוקא א"כ גם לשמואל לא פריך כלום ול"צ לתרץ בשלהי כפלי אלא דמיירי שם בקטנות:

והכרו"פ בריש סימן נ"ד כ' מכח הך קושי' להוכיח דצלע וח"ח טרפה אף בקטנות דאל"כ לא הוי צריך לתרץ לשמואל בשלהי כפלי אלא הו"ל לתרץ דמתני' מיירי בקטנות ע"ש והנך רואה דא"א כלל לומר כדבריו דא"כ עדיין נשאר קושייתינו דהו"ל להקשות גם לרב דאי פריך לשמואל משום דפשיטא לי' דכיון דשמואל אמר סתם נעקר' צלע מיירי גם בקטנות א"כ גם גיסטרא דר"כ ור"א מיירי בהכי וקשיא לרב וכ"ת דלעולם י"ל דסתם צלע מיירי רק בגדולות מש"ה לא פריך לרב משום די"ל דר"כ ור"א מיירי בגדולות רק דלשמואל קשיא לי' משום דהא פשיטא להש"ס מבחוץ דצלע וחצי חוליא טרפה עכ"פ אף בקטנות זה א"א דמלבד שהוא דוחק גדול דמנ"ל למפרך אף גם א"א לומר כלל כך דא"כ קשיא לשיטת רש"י דשמואל מיירי בצלע לבד בלא אסיתא מאי פריך דלמא מתני' בקטנות דהשתא א"א לומר דפשיטא להמקשה מבחוץ דגם בקטנות טרפה דמהיכן פשיטא לי' זאת הא חזינן לבר זכאי ור' יוחנן דבעקירת צלעות בעינן רובא והקטנות אינן מצטרפות אפילו לרוב (דהכי מוכח מפשטא דשמעתא מדפריך וברוב שני הצדדים א"א דלא קיימי חד מינייהו זה כנגד זה ואם איתא דהקטנות מצטרפות שפיר משכחת זה שלא כנגד זה והוא פשוט וכן כתבו האחרונים בסימן הנ"ל וגם מדאמר ר"י בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדים משמע דנעקרו שוה ממש לנשתברו בכל דיניהם וכמו שכתבו התוספת שם בחולין דף מ"ב ע"ב בד"ה ואמר שמואל דלר' יוחנן נעקרו ונשתברו שוה בכל הדינים וא"כ הא בנשתברו קאמר בש"ס בהדיא דאין טרפה רק בגדולות והקטנות אינן מצטרפות לרוב ממילא דה"ה לנעקרו וכ"ז פשוט) וא"כ די לומר דשמואל דפליג עלייהו ומטריף אפילו בחדא היינו בגדולות ומהיכי תיתי לעשות פלוגתא רחוקה לומר דשמואל מטריף אפילו בקטנות וא"כ א"א כלל לומר דפשיטא לי' להש"ס כך מבחוץ ובשלמא אם היינו אומרים דכל היכי דנקט צלע סתמא הכוונה בין גדולות בין קטנות שפיר הי' אפשר לומר כך דכיון דשמואל אמר נעקרה צלע ע"כ פליג פלוגתא רחוקה ומטריף אף בקטנות מש"ה פריך עלי' והוצרך לתרץ בשלהי כפלי אבל לומר שיהי' פשוט זאת להש"ס מבחוץ זה א"א וכנ"ל וא"כ מאחר שנתבאר שזה א"א כלל לומר דסתם צלע היינו אף קטנות וא"כ גם לרב קשיא וגם בלא"ה לא מסתבר כלל למימר כך שיהי' פשוט כ"כ להש"ס דסתם צלע יהי' הכוונה גם בקטנות דהא גם במתניתין קתני נשתברו רוב צלעותי' סתמא והוי דוקא בגדולות וא"כ הדרא קושיות הכרו"פ מאי פריך לשמואל:

לכן נראה לפענ"ד דאף שדברי הרב בשפתי דעת סק"ד שהבאתי לעיל דחוקים המה וכמו שכתבתי מכל מקום צריכים לסבול אותו הדוחק דבענין אחר לא יתיישב כלל דברי הש"ס שיהיה קשיא לשמואל ולא לרב אכן לא כדבריו ממש דאיהו קאמר דפשיטא ליה להש"ס דצלע וק"ח מכאן ומכאן הו"ל גיסטרא דכבר סתרתי זאת לעיל שזה דבר שא"א דאדרבא מוכח דפשיטא לי' להש"ס דאינו גיסטרא בכה"ג בקטנות דא"כ הו"ל למפרך לרב וכמו שכתבתי לעיל אע"כ פשיטא ליה דסתם צלע היינו דוקא גדולות וכדחזינן במתניתין דתני סתם צלעות והוי דוקא בגדולות ומש"ה גם גיסטרא דר"כ ור"א בגדולות מש"ה לא קשיא לרב ודלא כהרב בשפתי דעת אלא נאמר קרוב לדברי הרב הנ"ל והוא דפשיטא ליה להש"ס דחולי' שלימה עם צלעותי' הו"ל גיסטרא אף בקטנות וזהו דבר מסתבר דהא נפסקה בהמה באמצעותה ומכ"ש לדברי הכרו"פ בסימן הנ"ל שכ' דודאי כל היכי שנחסרה כל החוליא סוף החוט ליפסק או שבודאי נפסק הוא תיכף בהחסר כל החוליא וא"כ אין לך גיסטרא גדולה מזו דבשלמא בשלהי כפלי שם כבר תשש כח החוט דאין פסיקת החוט מטריף שם ואינו עוקר בנין הבהמה שפיר י"ל דלא הוי גיסטרא משא"כ בצלעות קטנות בשלמא אם נעקר צלע וק"ח מכאן ומכאן אינו גיסטרא דקשר הבנין קיים משא"כ כשניטלה כל החוליא נפסק כל הבנין ופשיטא להש"ס דהוי גיסטרא מש"ה פריך שפיר לשמואל והוצרך לתרץ בשלהי כפלי דאלו בצלעות קטנות א"א לומר מדאמר וכן לטרפה ואלו התם הו"ל נבלה משא"כ לרב לא פריך משום דצלע וק"ח מכאן ומכאן פשיטא ליה להש"ס דלא ה"ל גיסטרא בקטנות ממילא מתניתין דהתם מיירי בקטנות ובעי שם שיעור מיתה דהיינו שיעור מיתה ממש שיהיה גיסטרא מש"ה בעי חוליא שלמה וא"ש כן נ"ל בזה:

ומעתה נבא לנדון שאלתינו הנה הטור כ' דצלע וחצי חוליא כ' הרשב"א דאינו טרפה רק בגדילות וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק עכ"ד והברור בפשט דברי הטור דלא בא לומר דהרא"ש חולק עם הרשב"א דמנ"ל הא דאדרבא דברי הרשב"א ברורים בטעמם דהא חזינן דסתם צלעות הכוונה רק בגדולות כדתניא במתני' צלעות וכוונתו בגדולות וממילא גם רב דאמר צלע וק"ח טרפה היינו בגדולות דוקא וא"כ מה זה ראיה ממה שהרא"ש לא חילק דלמה לי' לחלק דמאחר שהביא דברי הש"ס לענין נשתברו רוב צלעותי' שהוא דוקא בגדולות תו לא הוצרך לבאר בכל הנך דינים וסתמא כפירושו שהוא דוקא בגדולות וכ"כ היש"ש אע"כ לא בא הטור רק לומר שהרשב"א חילוק בהדיא ושהרא"ש ז"ל לא כ' בהדיא החילוק ההוא ואין הכרע בדבריו אי ס"ל כהרשב"א או לא ממילא דעכ"פ אין לנו מי שיחלוק בהדיא על הרשב"א זולת שהאחרונים ז"ל הביאו ראיות נגד דעת הרשב"א. והנה הראי' שהביא הכרו"פ כבר הבאתי ונתבאר דאינו ראיה כלל והיש"ש שם בסוגיא הביא ראיה דלא כהרשב"א ז"ל מדפריך א"ה היינו דרב ולא משני דרב איירי בצלעות גדולות ואינהו בעי בקטנות ודוחק לומר דמש"ה לא מוקי בקטנות משום דס"ל דבכה"ג לא הוי גיסטרא ז"א דמאחר שנעקרו ב' צלעות עם החוליא פשיטא דהוי גיסטרא א"ו פשיטא לתלמודא דכל היכי דאיכא חוליא לגבי צלעות אין חילוק בין קטנות לגדולות עכ"ד ואם שאיני כדאי להרהר אחר דבריו מ"מ הא נתבאר דזה א"א שיהי' צלע וק"ח מכאן ומכאן גיסטרא דא"כ קשה אמאי לא פריך לרב מההוא דחסרון בשדרה וגם מ"ש היש"ש דמאחר שנעקרו ב' צלעות עם החוליא פשיטא דהוי גיסטרא תמיהני למה פשיטא הוא והא כל הקשר קיים והא קמן דאפילו בגדולות כה"ג הי' בעיא לר"כ ור"א והוי ס"ל דכשר נמי הוי וא"כ מאין ולאין נבא לומר דפשיטא דאפילו בקטנות הו"ל גיסטרא אלא אדרבא איפכא הוי כמש"ל דפשיטא לי' להש"ס דלא הוי גיסטרא בכה"ג בקטנות מש"ה לא פריך לרב וממילא דאין מקום לראיות היש"ש די"ל דגם צלע וק"ח בקטנות כשר והא דלא מוקי לר"כ ור"א בקטנות משום דפשיטא לי' דבקטנות לא הוי גיסטרא וכאמור (ומלבד זאת כבר סתר הכרו"פ שם ראיות היש"ש דמש"ה לא מוקי לר"כ ור"א בקטנות משום דפשיטא לי' להש"ס דכל היכי דקאמר סתם צלעות היינו בגדולות ע"ש והוא פשוט) ואדרבא מדברי הש"ס הזו יש קצת ראי' וסיוע להרשב"א דקצת יש לדקדק באריכות לשון הש"ס דקאמר מכלל דר"כ ור"א צלע בלא חוליא קאמרי ואמר להו גיסטרא קאמריתו והאמר עולא כו' ולאיזה ענין מסיים ואמר להו גיסטרא קאמריתו והרי הקושיא לא תלוי כלל בהכי דאפילו אי לא הוי קאמר רק שהוא טרפה נמי קשיא דהא מההוא דעולא מוכח שהוא כשר לגמרי וא"כ לאיזה ענין הביא דהו"ל גיסטרא ולא הו"ל להביא כלל תשובת רב להם רק אח"כ ור"א גופי' הו"ל להקשות מה איבעיא להו הא מוכח מר' יוחנן דכשר ולדברי הרשב"א ניחא דאי לאו דהשיב להם דהוא גיסטרא לא הוי קשיא כלום דשפיר הוי מצינן לתרץ דאינהו מיירי ג"כ בצלע וק"ח מכאן ומכאן רק דמיירי בקטנות והשיב להם דהוא טרפה מש"ה קאמר ואמר להו גיסטרא קאמריתו ממילא תו א"א לאוקמי בקטנות דבקטנות פשיט' דלא הוי גיסטרא בכה"ג אע"כ בגדולות א"כ ע"כ מיירי בצלע לבד בלי שום חוליא וקשיא והאמר עולא וכו' הרי יש מכאן ראי' דלא כהיש"ש אלא דרב מיירי בגדולות ומש"ה הי' אפשר לאוקמי דר"כ ור"א בקטנות אי לאו מחמת דהשיב להם גיסטרא קאמריתו ואם שזה הוא קצת בדרך חידוד מ"מ לא נמנעתי מלכותבו שהוא קרוב קצת לפשוטו ויהי' איך שיהי' עכ"פ ליכא שום סתירה לדעת הרשב"א וגם לא מצינו מי שיחלוק עליו בהדיא:

ונ"ל דאדרבא מוכח מהסוגיא כדעת הרשב"א לפי מה שביארנו דפשיטא לי' להש"ס דצלע וק"ח מכאן ומכאן לא הוי גיסטרא והיינו משום דסתם צלע דנקטי ר"כ ור"א הו"ל גדולות א"כ חזינן דכל סתם צלעות היינו גדולות וא"כ הך דינא דצלע וח"ח מיירי בגדולות דוקא ואין לומר דבאמת כל היכי דנקט סתם צלעות אין הכרע שיהי' דוקא בגדולות רק דלא פריך לרב משום דמנ"ל להקשות דלמא לא מיירי רב רק בגדולות ודוקא לשמואל פריך דלא מצי לאוקמי לדידי' מתני' בקטנות מדאמר וכן לטרפה כמו שביארתי לעיל אבל לעולם לקושטא דמלתא גם רב מיירי בקטנות הא ליתא דמכל מקום יש ראיה מדאהדר רב בריתחי' לר"כ ור"א גיסטרא קאמריתו וכדאמר בסוף הסוגיא כיון דא"ל גיסטרא קאמריתו היינו ריתחי' וקשה למה רתח עלייהו הו"ל לשיילינהו דלמא אינהו בעי בקטנות ובקטנות לאו פשיטא הוא בשום אופן שיהי גיסטרא וכמו שביארתי לעיל דאפי' אם יהי' שהאמת שהוא גיסטרא מ"מ אינו כ"כ מלתא דפשיטא עד דירתח עלייהו אע"כ דפשיטא לי' לרב מדאמרי סתמא צלע מכאן מיירי בגדולות ומוכח דכל צלע סתם היינו גדולות ואם שיש לפקפק קצת בראיה זו מ"מ גילוי מלתא בעלמא בעינן משום דפשטא דשמעתא בלא"ה מורה כדברי הרשב"א מדנקט במתניתין סתם צלעות ומפרש הש"ס דמיירי בגדולות ובתר הכי בכל שאר הדינים לא ביאר שוב אי בגדולות אי בקטנות משמע דכל אותן הדינים קאי אדמעיקרא דהיינו בגדולות ועוד ראיה לדעת הרשב"א ז"ל דצלע וק"ח אינו טרפה בקטנות מדפריך הש"ס והא קאמרי לי' ולא רתח ומשני כיון דאמר להו גיסטרא אמריתו היינו ריתחי' ע"ש משמע שר"כ ור"א ידעי כל דינו דרב מתשובתו שהשיב להם דהא פריך מעיקרא וליבעי מיני' כדרב ומשני סברי ליבעי מיני' חדא דפריש לן תרתי הרי דמשאלתם ותשובת רב להם ידעו כל דברי רב דגם בצלע וק"ח מצד א' טרפה וא"כ לפי מה שביארתי לעיל דצלע וק"ח מכאן ומכאן לא הוי נבלה בקטנות ור"כ ור"ח מיירי בגדולות ממילא מן ריתחי' דרב דאמר גיסטרא קאמריתו לא מוכח דטרפה בצלע וק"ח רק בגדולות וא"כ בקטנית לא מוכח כלל דטרפה וש"מ דבכה"ג כשר וק"ל ואם שכח הדוחה יוכל לדחות הראיות שהבאתי בדחיות בעלמא מ"מ נ"ל שיש די בראיות הללו לחזק דברי הרשב"א מאחר שלא מצאנו מי שחולק עליו בפירוש וגם פשטא דשמעתא מורה כדבריו דכל צלעות דמיירי התם בגדולות דוקא אמורים ומ"מ אין להקל נגד האחרונים שהביאו הט"ז והש"ך אבל בהפסד מרובה וכה"ג נראה דהמקיל כדעת הרשב"א והש"ך לא הפסיד וכן מסיק הכרו"פ להקל בה"מ בצלע וחצי חוליא בקטנית:

והנה בחדושי לחולין בסוגיא הנ"ל כתבתי דקשיא לכאורה דהא בריש פרקין דף מ"ב חשיב התם במנין הח"י טרפות ג טרפות בצלעות דהיינו נשתברו רוב צלעות דמתניתין וחוליא בשלהי כפלי לשמואל חשיב בין בסגר ונעקר הצלע דשמואל חשיב בין שב שמעתתא הרי ג וקשיא הא איכא עוד צלע וחצי חוליא לרב דמטריף בי' וא"כ יש יותר מן ח"י טרפות ובשלמא שמואל דאמר נעקרה צלע מעיקרא טרפה לפירש"י דהיינו בלא שום חוליא ממילא תו אין להשיב צלע וק"ח משא"כ לרב קשיא דיש ד' דהיינו נשתברו ונעקרו אי כבר זכאי אי כר' יוחנן דכתבו התוס' בדף הנ"ל בד"ה אמר שמואל דאפילו לר' יוחנן חשבינן נעקרי ונשתברו בתרתי הרי ב' ושלהי כפלי וצלע וק"ח הרי ד' וכתבתי ליישב דרב לא ס"ל כלל דין דשלהי כפלי דהא חזינן בהא דאסיק אדעתי' דרב דאמר צלע וחוליא היינו כל החוליא עם הצלעות א"כ ש"מ דלה ס"ל כלל דחוליא בלא צלע בשלהי כפלי טרפה ממילא גם במסקנא אע"ג דאין הכרח שוב לזה מ"מ לא ס"ל שלהי כפלי ויש במקומו צלע וק"ח והחשבין מכוון ובזה הוכחתי שיטת רש"י דשמואל דאמר נעקרה צלע היינו בלי שום חוליא דאלו להתוס' דשמואל נמי כוונתו כרב א"כ קשיא לשמואל דאיכא ד' טרפות בצלעות דהא איהו ס"ל דין דשלהי כפלי אע"כ כדעת רש"י ממילא לרב חשיב צלע וק"ח ולא כפלי ולשמואל איפכא כ"ז בארתי בחדושינו שם וא"כ לכאורה לפמ"ש כאן דגם לרב גופי' ה"מ למפרך מההוא דחסרון בשדרה דלמה לי התם כל החוליות כיון דבצלע וק"ח מכאן ומכאן נמי הו"ל גיסטרא רק משום דלרב איכא לתרוצי דמיירי בצלעות קטנות א"כ לכאורה נשאר הקושי הנ"ל דלרב איכא טפי מן ח"י טרפות דנהי דשלהי כפלי לא ס"ל מ"מ חוליא עם צלעות קטנות טרפה בודאי ושם לא מטרף צלע וק"ח כאשר הוכחנו כאן וא"כ איכא ד' טרפות בצלעות דהיינו נעקרו ונשתברו ונעקרו צלע וק"ח בגדילות וחוליא עם צלעותי' בקטנות מיהו לאו קושיא הוא דהא בארנו לעיל דחוליא שלימה עם צלעותי' פשיטא להש"ס דהוי גיסטרא ממילא אינו נכנס בחשבון עם הח"י טרפות דהא נבלות לא חשיב כדאמרינן בהשוחט דף ל"ב ע"ש:

ולפ"ז לכאורה נצמח דבר חדש דלמאי שהוכחנו דצלע וק"ח בקטנות אינו טרפה וצלע וק"ח מכאן ומכאן בקטנות אינו גיסטרא א"כ מוכח דאפילו טרפה ג"כ אינו בצלע וק"ח מכאן ומכאן בקטנות דאל"כ איכא טפי מן ח"י טרפות דהיינו נעקרו ונשתברו וצלע וק"ח בגדולות וצלע וק"ח וכאן ומכאן בקטנות דבשלמא אם הי' מכאן ומכאן נבלה אף נבל' בקטנות לא קשי' דאיכא טפי מן ח"י טרפות דהא נבלה לח חשיב וכן אי הוי צלע וק"ח בצד א' טרפה בקטנות הי' ג"כ החשבון מכוון משא"כ כיון שהוכחנו דצלע וק"ח כשר בקטנות אם הוא מצד א' והוכחנו ג"כ דמכאן ומכאן בקטנות אינו נבלה אם כן אם איתא שהוא טרפה יש יותר מהמנין אע"כ דכשר איברא אין בידינו להקל בזה כיין דמפשטא דשמעתא אין הוכחה לזה דאע"ג דכתבנו לעיל דכולה שמעתא משמע דמיירי דוקא בגדולות מ"מ חין מוכח מזה רק שאינו גיסטרא במכאן ומכאן גבי קטנות אבל כבר אפשר שהוא טרפה ואין לנו הטכחה להכשיר רק מכח קושיא הנ"ל שיהיה לרב יותר מן ק"י טרפות. הנה שערי תירוצים לא ננעלו ויש ליישב ע"פ דברי התוס' דף מ"ג ד"ה הנך דאפקת שהקשו למאן דלא ס"ל דרב מתנא מאי ניהו ח"י דטרפות ותירצו דאפילו מאן דפליג ארב מתנא מודה באעכול ניבי' ע"ש ולפ"ז למ"ש התוס' בדף נ"ז בד"ה למה ליה דלרב כשר אפילו באעכול ניבי' א"כ י"ל דנחסר לרב ההוא דרב מתנא ועייל הך ועוד יש ליישב בכמה אנפי ולכן אין להקל בזה ולכן נ"ל דבצלע וק"ח מכאן ומכאן טרפה ואין להכשירו בקטנות ואפילו בה"מ (ומ"מ נבלה אינו כמו שהוכחנו) אבל בצלע וק"ח מצד א' בקטנות יש להכשיר בה"מ וכאמור:

והנראה עוד להביא ראי לכלל דברינו מדברי התוס' דף ל"ב ע"ב בד"ה וליחשוב נמי דחזקי' שכתבו דמש"ה לא פריך ממפרקת ורוב בשר משום דהוא טרפה בלאו הכי מחמת פסיקת החוט והא דפריך מגיסטרא משום דמשכחת גיסטרא שהחוט שלם דהיינו נעקרה הצלע מכחן ומכאן עכ"ד והנה כוונתם ע"כ על צלע וק"ח מכאן ומכאן דהא בצלע גרידא מסיק הש"ס בסוגיין דאפי' טרפה אינו אע"כ כוונת התוס' עם ק"ת והיינו גיסטרא דר"כ ור"א ולפ"ז קשיא טובא דהא מסיק הש"ס דצלע וק"ח בצד הא הוי טרפה ומב' צדדים הוי גיסטרא וא"כ מאי פריך וליחשוב גיסטרא הא כי היכי דלא פריך ממפרקת משום דאין לחושבו הואיל והוא טרפה קודם שבא לכלל נבלה ה"נ זה הוא טרפה קודם שבא לכלל נבלה דהיינו מצד א' ומה לו לחשוב עוד משני צדדים וצ"ל דכוונת התוס' על צלעות קטנות וס"ל דאף בקטנות מב' צדדים הו"ל גיסטרא ודלא כדברינו. אכן עכ"פ מוכח דס"ל דצלע וק"ח מצד ח' בקטנות אינו טרפה דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך וליחשוב גיסטרא הא הוא טרפה קודם שנעשה נבלה כן נ"ל ברור מוכח מהתוס' דס"ל דצלע וק"ח מצד א' בקטנית כשר ומב' צדדים הוי גיסטרא. ובאמת דלשיטתם זו נשאר קושיות יש"ש שהבאתי לעיל מאי פריך ה"ה הייני דרב הא רב ע"כ בגדולות ואינהו מצי מיירי בקטנות דהשתא לה א"ש התירוץ שתרצנו לעיל על קושיא זו כמובן ויש לפלפל בזה ועכ"פ יצא לנו מהתוס' סיוע גדול לכל דברי להתיר בצלע וק"ח מצד א' בקטנות ולאסור מב' צדדים דאע"ג שהוכחתי דאפילו מב צדדים אינו רק טרפה והתוס' ס"ל דהוא נבלה יש בכלל נבלה טרפה ואין כ"כ נ"מ בזמן הזה ומוכח עכ"פ כדברינו להתיר בצלע וק"ח בקטנות במצד א' ולאסור במב' צדדים. ומיהו איני מתיר רק בה"מ כמו שביארתי ויש אופן אחד דמותר חף באין הפסד מרובה ויתבאר אי"ה בסימן שאחר זה והנראה לפענ"ד כתבתי:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה