נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה קיז
פיצול מגבה שיש גומא תחתיו ואותו הפיצול קצר מהגומא שתחתיו ואין הגומא מתמלאת מהפיצול איך יש לנהוג בזה כי הט"ז ביו"ד סימן ל"ה סקי"ב מטריף בזה ובנקודת הכסף השיג עליו ומכשיר:
גרסינן בפרק א"ט דף מ"ז ע"א אמר רבא ה' אוני אית לה לריאה תלתא מימינא וב' משמאלא חסר או יתיר או חליף טרפה (פי' רש"י יתיר משום דכנטול דמי) האי יתירתא דאתי לקמי' דמרימר כו' לית הלכתא כרבא ביתרת וה"מ בדרא אבל ביני וביני טרפה האי ביני ביני דאתא לקמי' דרב אשי סבר למטרפי' א"ל כל חיוי ברייתא הכי אית להו וקרי לי' טבחא עינוניתא דורדא וה"מ מגואי אבל אגמא אפילו כטרפא דאסא טרפה עכ"ד הש"ס ודקדק התב"ש והת"ח בדברי רבא דאמר ה' אוני אית לה לריאה שזהו מיותר ולא הו"ל לומר אלא ג' אוני אית לרואה מימינא וב' משמאלא ומזה הוכיח הת"ח דכל שיש ה' אונ' כשר אפי' אם בימין ד' ובשמאל אחד אמנם כל האחרוני' חולקי' עליו בזה וא"כ נשאר הקושי הנ"ל ועיין תב"ש סי' ל"ה סקכ"ט כ' ג"כ ישוב לקושי' זו ואני כתבתי בתשובה לעיל סימן ע"ה בד"ה (ובהא מיושב) ליישב קושיא זו כי טעם יתרת דטרפה היינו כמ"ש רש"י דכל יתר כנטול דמי ודלא כדמשמע ממהרי"ט ותב"ש דיתרת סופו להתפרק וכבר הוכחתי שם בתשובה הנ"ל דליתא ודוקא ביתר מגבא כתבו הפוסקים דסופו להתפרק משום שמתחכך בצלעות מבואר מזה דבמקמא או בדרא לרבא אין סופו להתפרק ולא מיטרף אלא משום יתר כנטול ואנן פלגינן עליה דרבא ביתרת בדרי משום דסבירא לן דאורחי' בהכי ולא הוי כנטול ורבא ס"ל דלאו אורחי' והו"ל כנטול. ולפ"ז הא קיי"ל דל"א י"כ אא"כ עומד במקום האבר אבל אם עומד במקום אחר לא וא"כ בשלמא בדרא הוסר רבא שפיר אבל מקמא למה אוסר הא אין שם מקום האונות וכן מגבא א"ש דטריפה משום שתתפרק אבל מקמא קשה וצ"ל דריאה ל"ד בהא לשחר אברים כיון דכולה אבר א' שלם וממנה נפרדים אברים קטנים דהיינו האונות מש"ה שלא במקומן כמקומן דמי כי כל הריאה הויין מקום האונות כיון שהוא כולה אבר א' ולפ"ז היינו דאמר רבא ה אוני אית לה לריאה לומר שכל הריאה הוי מקום האונות ומש"ה יתרת טרפה וזה ברור הצלי ועיין בתשובתי הנ"ל תירץ זה באורך כי כאן קצרתי וע"ש:
ולפ"ז להרמב"ם וסייעתו האומרים דגם ביתרת מקמה לא קיי"ל כרבא וכשרה וכן מנהגינו כמבואר בש"ע יש לומר שני טעמים על הכשר יתרת מקמא או די"ל דקים לן דאורחא בהכי להיות לפעמים אונא מקמא וכמו דמכשירינן מה"ט יתרת בדרי משום דאורחא אבל אי הוי ס"ל במקמא דלאו אורחי' היינו מטריפין ומודינן בהא לרבא דכל הריאה הוי מקומן של האונות רק דמכשירינן משום דאורח. ולפ"ז במגבא דמודינן דלאו אורחי טרפה משני טעמים חדא דהו"ל כחסר אונא ואידך דסופו להתפרק ולינקב או די"ל דמה דמכשירינן יתרת מקמא הוא אפי דלאו אורחי' מ"מ כיון דאינו עומד במקום האונות לא אמרינן ביה י"כ ופלגינן בהא ארבא דאמר דכל הריאה מקומן של האונות ואנן לא ס"ל כוותי' וח"כ גם ביתרת מגבא אע"ג דמודינן דטריפה אין טעמו משום י"כ דהא אינו עומד במקום הראוי להיות אונא וע"כ הינו טרפה חלת משום שמתחכך בצלעות ותתפרק ונ"מ לדינא בין שני הפירושים הללו הוא בשאילתינו דמצד דהפיצול קצר מגומא מוכח דהוא יתרת ואינו פיצול וכמ"ש הט"ז שם בסקי"ב אלא דכיון שהגומא תחתיו אינו מתחכך ואין סופו להתפרק דלפי' הראשון מ"מ טרפה דאע"ג דלא יתפרק מ"מ הו"ל כחסר הונח דהא מודינן בהא לרבא דכל הריאה הוא מקומם של האונות משא"כ לפי השני דיתרת מגבא לא מיטרף רק משום שסופו להתפרק ממילא זה שלה יתפרק כשר וכאשר נברר איזה מהפירושים אמת מבורר שאילתינו:
והנה בחדושי לחולין ולעיל בתשובה סימן ע"ה (ובד"ה ובזה מיושב היטב) כתבתי דבהא מלתא מחולקים הש"ך והט"ז כי במה דפסק רמ"א בסימן ל"ה להטריף ב' ורדות תמהו ט"ז וש"ך הא רש"י בשמעתין לא מטריף ב' ורדות אלא מטעם דהו"ל יתרת מקמא וא"כ אנן הא מכשירינן יתרת מקמ' ותי' הש"ך בס"ק י"ז דהכי קים להו דיתרת מקמ' בצורת אונא אורחי' ובצורת ורדא לאו אורחי' עכ"ד הרי ס"ל להש"ך דמה דמכשירינן מקמא היינו משום דאורחי' ובצורת ורדא דלאו אורחי' הו"ל יתרת מקמא וטרפה דהו"ל כחסר אונא אע"ג דשם אין מקום אונו מ"מ מודינן בהא לרבא דכל הריאה הוי מקומן (וכן אע"ג דאין לה צורת אונא אפ"ה אמרינן בי' י"כ משום דאונא אין לה צורה ידועה ויוכל לפעמים להתהוות אונה בתואר של ורד) הרי דהש"ך ס"ל כפי' הראשון אבל הט"ז שם בסק"ד תירץ דלדידן דאע"ג דיתרת מקמא כשר מ"מ כיון דלדידן דחסרה הורדא טרפה מש"ה אסור ב"ו מטעם י"כ והו"ל חסרה הורדא ומזה הוציא הט"ז דאין איסור ב' ורדות אלא כששניהם עומדים במקום הראוי להיות ורדא דאל"כ ל"א י"כ ודלא כהש"ך דאוסר אפילו ביתרת ורדא בשמאל והתב"ש נתקשה בדברי הט"ז אלו דממ"נ הי גם בצורת ורדא אורחי' א"כ לא הועיל הט"ז בתירוצו דכיון דאורחי' כך לא הוי כחסר ורדא ואי בצורת ורדא לאו אורחי' א"כ יכול לתרץ בפשיטות כתירץ הש"ך יע"ש והאמת דדברי הט"ז ברורים דאיהו ס"ל כפי' ב' דלעיל דיתרת מקמא לאו אורחי' רק דמכשירינן משום דאין כל הריאה נקרא מקומן של האונות מש"ה הוקשה לו דגם בצור' ורד יש להכשיר מה"ט ואהא תירץ דכיון דיש לה צורת ורדא ועומד במקום הורדא הוי ליה חסר ורדא ואתי שפיר והתב"ש שנתקשה בזה משום דאזיל לטעמי' דכל יתרת דריאה דטרפה הוא משום שסופו להתפרק אבל למה שביארתי שאין הדבר כך אלא הטעם משום דכנטול דמי א"כ מקמא אע"ג דלאו אורחי' כשר כיון שאין שם מקום האונות לכן בצורת ורדא אינו טרפה אא"כ עומד במקום הורדא ומטעם חסר ורדא וכן אפילו עומד במקום ורדא אם יש לי צורת אונא כשר משום דאז לא הוי כחסר אונא כיון שאינו במקום האונות וכן לא כחסר ורדא כיון שאינו בצורת ורדא (משום דורדא יש לה צורה ידועה לא כמו אונא שכתבתי בסמוך דאין לה צורה ידועה כמבואר כ"ז באחרונים) כ"ז הוא ביאור דברי הט"ז הנ"ל ודבריו נכונים מאוד ועיין בתשובתי הנ"ל נתבאר זאת באורך יותר הנה נתבאר לנו דהט"ז וש"ך פליגי בהא מלתא דהש"ך ס"ל כפירוש הראשון והט"ז ס"ל כפי' השני:
והשתא יש לתמוה טובא דהט"ז והש"ך החליפו שיטתם דכיון דנתבאר דהט"ז ס"ל כפי' השני א"כ לדידי' הו"ל להכשיר בפיצול הקצר מהגומא מאחר דאין סופו להתפרק ולמה הוא מטריף בסקי"ב ולהש"ך דס"ל כפי' הראשון א"כ לדידיה הו"ל להטריף בדין זה דנהי דאין סופו להתפרק מכל מקום טרפה משום י"כ וכמו שכ' בעצמו שם לענין יתרת נגד חריץ הורדא דאע"ג דיש לו מקום לנוח בו מ"מ אינו מועיל כיון דאמרינן י"כ וע"ז רמזתי לעיל בסימן ע"ה בסוף ד"ה אולם אין מהצורך ע"ש וא"כ למה הוא מכשי' בנה"כ בזה וזה תימ' רבא ולו' דלא השיג בנה"כ רק על הט"ז ולשיטתו השיגו אבל איהו גופי' דעתו להטריף כ"ז הוא דוחק גדול דודאי מבואר ומשמע שם בנה"כ דלדינא הוא משיג עליו וא"כ החליפו שיטתם ועכ"פ לדינא הי' נ"ל דכיון דבדין ב' ורדות סוגיין דעלמא כהש"ך להטריף אפילו בצד שמאל ובדעתו תפסו שם כל האחרונים וכן עמא דבר א"כ קיי"ל כפי' הראשון הנ"ל א"כ יש להטריף בשאילתינו:
והתב"ש בסימן ל"ה סק"ד כ' להכשיר וזה לשונו דליכא ריעותא שתתחכך ואי משום הטעם שכ' הט"ז דמזה נראה דלאו פיצול הוא אלא יתרת י"ל דזה ימי' נתפצלה וגדלה ריאה עם גומא והפיצול לא גדל כ"כ מחולשתה וכ"ד הש"ך בנה"כ ופר"ח אף ע"ג דיש להשיב אהשגתם מ"מ דעתם נ"ל עיקר אמנם אם יש במקום הקצר ההוא כשיעור חסרון בריאה שנתבאר בסימן ל"ו לא עדיף מאלו היתה כאן שלימה והי' בה חסרון מבחוץ עכ"ד. והנה במ"ש דיש להשיב אהשגתם אפשר כוונתו למ"ש והאמת כך הוא דהשגת הנה"כ אינה השגה כלל לדינא כאשר נתבאר ומה שאומר התב"ש דאעפ"כ כשרה משום דתלי' דפיצול הוא דבר זה הוא תמיה בעיני מאוד להכשיר טרפות יתרת מגבא שהוא טרפות מבורר בש"ס ואיסורא דאורייתא ונבא להכשירו בדבר קל כזה לתלות בדבר רחוק ואדרבא אית לן למימר דכיון דאיכא למימר דהוא יתרת מגבא ואיכא למימר דהוא פיצול מגבא יש להטריפו מספק וכמ"ש התב"ש עצמו כמה פעמים בכיוצא בזה לאסור מספק ועיין בדברינו לעיל בסימן פ"א הבאתי שם דאפי' ספק תרתי לריעותא שאינו מוזכר בש"ס כלל אוסר התב"ש מכ"ש בזה ואפילו למה שכתבתי שם דנ"ל דבספק לריעותא יש להכשיר משום דדין ב' לריעותא אינו רק חומרות האחרונים אבל ביתרת מגבא שהוא טרפות ברור ודאי יש לאסור ותמהני על התב"ש שבכל המקומות אינו מתיר אלא בדבר ברור מנופה היטב ולא עשה כך בדין זה. ואולי לפי שראה דבלא"ה הש"ך והפר"ח מתירין רק שלא הוטבו טענותיהם קצת בעיניו לכן רפא דבר זה על נקלה. אבל לפי מה שביארתי דלדינא אין מקום כלל להשגת הנה"כ ויש לאסור יתרת בכה"ג לפי מאי דקיי"ל בההוא דב' וורדות כהש"ך א"כ פשיטא דאין טעם התב"ש מספיק להתיר משום דס' יתרת יש לאסור ג"כ:
ודבר זה דס' יתרת אסור מוכח מדברי רש"י ותוס' בסוגיא הנ"ל בהא שכ' רש"י וכדמשתכחן תרתי עינוניתא כו' דחדא גופיה כו' ע"ש ורצונו דיש להטריף ב' ורדות כיון דמודינן לרבא ביתרת מקמא להטריף משום דהו"ל כחסר אונא ומה"ט הי' רוצ' רב אשי להטריף ולא הכשי' רק משו' דאורחיה בכך ממילא כשיש ב' דאז השניה לאו אורחי' והוי כחסר אונא (דאע"ג דאין לה צורת אונ' כבר נתבאר דאונ' אין לה צורה ידועה) זהו תוכן דברי רש"י וסייעתו וקשיא טובא דהא ענין יתר כנטול ביארתי בסי' פ"א דהיינו שחיות האבר נחלק לשנים ומחמת זה א"א לאותו הבעל חי להתנהג ולחיות ע"ש א"כ כי איכא ב' וורדות מנ"ל לומר דחיות, אונא נחלק והוי כחסר אונא נימא דחיות הורדא נחלק והוי כחסרה ורדא דמכשירין בי' בעלי השיטה הזאת וצ"ל דרש"י ז"ל וסייעתו אסרו מספק דכיון דאינהו מפרשים בש"ם להטריף יתרת מקמה מש"ה הוי אצלם יתרת מקמא טרפות ברור בש"ס ואסור מספק דחיישי' שמא ב' אונות הם ולח ב' וורדות ואכתי קשיא הא קיי"ל בכל דוכתא תולין במצוי בין להקל בין להחמיר וא"כ כאן שאנו רואין ב' וורדות דיש הוכחה שורדא היא וצורתה מוכחת עלי' למה ניחוש מספקא לומר דאונא הוא ומנ"ל לרש"י ז"ל להטריף בזה וראייתו לאו ראי' הוא כלל דרב אשי דרצה להטריף היינו משום דאכתי לא הוי ידע שיש עינוניתא בעולם אז דן אותה ליתרת מקמא כיון דאונא אין לה צורה ידועה והו"ל כחד אונא אבל אחרי שידענו שיש שם עינוניתא א"כ כי משתכחן ב' מסתב' טפי לו' שהוא ורדא יתיר' ממה שנאמר שהוא אונא יתירה והנה בחדושי לחולין הארכתי בזה ובארתי בדעת רש"י ז"ל וסייעתו דס"ל דהא דצורתה מוכחת עלי' אינו סימן מובהק והוכחה ברורה שהוא ורדא ולא אונא כיון דאונא אין לה צורה ידועה ואנן סימן מובהק בעינן וכל דליכא סימן מובהק אסרינן מספיקא ושם הארכתי בזה וכאן קצרתי ועל כל פנים הדברים ק"ו דאם בב' וורדות דצורתה מוכיח דורדא יתירה הוא ולא אונא יתירה אפילו הכי כיון דיתרת מקמא לדידהו מוזכר בש"ס אסרו מספק ולא סמכו אהוכחה זו כל שכך וק"ו ביתרת מגבא שהוא לכ"ע טרפה ובנדון שאילתינו דלא די דאין הוכחה להכשיר אלא דגם יש הוכחה להטריף דכיון דהוא קצרה מהגומא מוכח דהוא יתרת רק דאנו באים ליישב זאת בדוחק שגדלה הריאה והפיצול לא גדל מכ"ש שיש לאסור מספק:
תו איכא ראיה לזה דהנה כתבתי בחדושי שיש להקשות ג"כ איפכא למנהגינו דמכשירים י"מ ואוסרים ב' ורדות ופי' הט"ז משום חסר ורדא וקשיא איפכא למה נטריף דלמא הוא אונא יתירה וכ"ת דאסרינן מספק זה לא מסתבר כלל כיון דדין חסר ורדא לא הוזכר בש"ס אפי' ברמז ואדרבא רבו מאוד המכשירין ולמה נאסור בספיקן ובשלמא להש"ך א"ש דאיהו ס"ל דכל יתרת בצורת ורדא לאו אורחי' וטרפה מטעם יתרת מקמא א"כ טרפה ממ"נ דבין אם נימא דחיות אונא נחלק וזו אונא יתירה היא טרפה משום חסר אונא ואי נימא דורדא יתירה הוא זו טרפה משום חסר ורדא אבל לשיטת הט"ז שבארנו דאונא מקמא כשר כיון דאין שם מקום האונות רק ורדא יתירה אסורה כיון דשם מקום הורדא א"כ קשיא מאן לימא לן דזו היא ורדא דלמא אונא הוא וכתבתי בחדושי לתרץ דאע"ג דחזינן דרש"י לא הכשיר ב' ורדות משום דס"ל דצורתה אינו סי גמור שהוא ורדא היינו להכשיר לא סמכינן אהאי סימנא ואסור מספק דלמא הוא אונא אבל להטריף מידי ספקא לא נפק' מש"ה לדידן אע"ג דלית לן טעמא להטריף רק משום חסר ורדא וטרפות זה רבו המכשירין ויש להכשיר בספקו מ"מ צורתה הוי הוכחה קצת דורדא הוא ומש"ה אוסרין ועיין בחידושי בזה באורך הרי דאפילו בטרפות חסר ורדא שהוא דבר קל וראוי להתיר בספקו מ"מ כיון דיש קצת אומדנא לאיסור דהיינו צורתה מש"ה אסרינן אע"ג דאינו הוכחה גמורה כמו שהוכחתי מדברי רש"י ז"ל א"כ כ"ש וק"ו בשאילתינו דדין יתר מגבא הוא מדאורייתא ואין חולק ויש הוכחה שהוא יתרת ואפי' אם זו ההוכחה לא תהיה הוכחה ברורה משום שתוכל לומר שנתגדלה עם הגומא והפיצול לא גדל מ"מ לא גרע הוכחה זו מהוכחה דצורת ורדא וא"כ כ"ש שיש לאסו' הנה נתב' שאין די בדברי התב"ש להתי' בשאילתינו א"כ נראה לכאורה דיש לאסור מאחר דקיי"ל כהש"ך בדין שני הורדות וכמו שביארתי:
ותו דאפילו נימא בנ"ד שהוא ספק שקול אם הוא פיצול או יתרת ואין סברא לתלותו יותר ביתרת מלתלותו בפיצול מ"מ הא כבר פסק רמ"א ביו"ד סימן נ' סעיף א' בהגה"ה דבס' השקול כל היכי דנעשה בודאי מחיים אסור ולא אמרינן בכה"ג נשחטה הותרה והכי קיי"ל ואפילו להאומרים דגם בנולדה ריעותא מחיים אמרינן נשחטה הותרה בספק השקול מכל מקום כבר העלה התב"ש עצמו בס"ס כ"ט דדוקא היכי שברור שלא נולדה כך מתירין אבל אם י"ל שנולדה כך לא התירו ואם כן הרי ביתרת מבואר בסימן פ"א דהוא בא מן הבטן ממילא אם נימא שהוא יתרת הרי בא מן הבטן ואם כן מודה כ"ע דאסורה מספק ויש בענינים אלו אריכות דברים אלא שאין כאן המקום להאריך דכאן ודאי אין מקום לומר נשחטה הותרה משום דחיברה לה יחדיו כל הגריעותות משום דשכיח טפי לאיסורא דהיינו דמסתבר טפי שהוא יתרת ומה שנאמר שנתגדלה הריאה כדברי התב"ש הוא רחוק וגם נעשה ודאי הריעותא מחיים וגם שי"ל שנולדה כך (ועיין בתשובתי לעיל בסימן י"ד ובסימן כ"ב) וא"כ ברור שאין די בטעמו של התב"ש להכשיר וא"כ נתבאר שאין שום טעם בנ"ד להכשיר:
איברא לפי שראיתי להקת הנביאים מתנבאים להכשיר בשאילתינו הלא המה הנה"כ והפר"ח והכרו"פ והתב"ש והפר"מ ואין גם א' מהם שידבר ממה שהוקשה לנו לזאת נתתי אל לבי ואומר אני ליתן מקום להיות דבריהם קיימים לדינא להכשיר ובתחלה אבאר מה שעשיתי סמיכות לפירושו של הט"ז דהרמב"ם המכשיר יתרת מקמא טעמא הוא משום שאין שם מקום האונות ואע"ג דלאו אורחי' דהנה על הרמב"ם שמכשיר י"מ תמהו רבים וכן שלימים מנין לו כיון דבש"ס אמר סתמא דביני וביני טרפה ומה דמסיק בתר הכי כל הני חיוי ברייתא כו' הוא בעינוניתא א"כ מהיכן נבא לחדש להכשיר מקמא ותו תמהו הא מהש"ס מבואר דאסור דהא חזינן דסבר רב אשי למטרפי' מחמת יתרת מקמא והשיבו לו כל הני חיוי כו' אבל ביתרת גמורה דלאו כל חיוי אית להו נשאר אקמייתא להטריף ולקמן אבאר אי"ה קושיא זו בביאור יותר וכתבתי בחדושי ליישב קושיא הראשונה בכמה דרכים:
דרך ראשון דהנה הוקשו המחברים למה הוצרך רבא לומר דחלוף טרפה הא הוא בכלל חסר או יתיר דהא הוא חסר מצד ימין ויתיר מצד שמאל ונ"ל פשוט דלק"מ למה שבארתי לעיל דרבא אמר ה' אוני אית לריאה להורות דכל הריאה הוי מקומן של האונות לכן האי חילוף אינו טרפה כלל מטעם חסר ויתיר דכיון דבכל הריאה איכא ה' אונות הוי לן להכשיר דאין כאן לא חסר ולא יתיר להכי קאמר דטרפה מטעם חילוף שהוא טרפות בפ"ע ואינו ענין כלל לחסר או יתיר וזה ברור ומיהו ק"ק דא"כ איך כ' רש"י בדף מ"ג ע"א ד"ה לא תיפוק דחליף בריאה הוא בכלל חסרו והרי בארנו שטרפות דחליף הוא ענין בפ"ע וא"כ איכא יותר מן ח"י טרפות וצ"ל בדוחק דאע"ג דבתורת חסר אינו טרפה מ"מ לענין המספר נכלל שפיר בחסר. אולם לשיטת הרמב"ם ז"ל יש בזה דרך מרווח יותר והוא לשיטת הט"ז דמה דמכשירינן יתרת מקמא היינו משום דלא ס"ל דכל הריאה הוי מקומן של האונות א"כ א"ש דדוקא רבא דמטריף גם במקמא דס"ל דכל הריאה הוא מקום האונות לכן הוצרך לחשוב חליף בפני עצמו דאין בו תורת חסר כלל כיון דכל הריאה יש לה ה' אוני משא"כ לדידן דס"ל דאין כל הריאה מקומן של האונות ואין מקום האונות אלא בדרא דידהו בימין ובשמאל א"כ חליף טרפה מטעם חסר וליכא יותר מן ח"י טרפות וכ"ת אכתי קשיא לרבא דאיכא טפי מן ח"י טרפות י"ל דלרבא לשטתי' בלא"ה א"ש דאיהו משני בפ"ב דחולין דף ל"ב אלו אסורות קתני וס"ל דנקובת הושט הוא תמיד נבלה ולא ס"ל כאינך שינויי דמשני שם הש"ס לחלק כאן ששחט במקום חתך וכדומה אלא תמיד הוא נבלה א"כ י"ל דתנא דר' ישמעאל לא חשיב רק טרפות ולא אסורות ונחסר נקובת הושט ועייל חליף ואף על גב דבלאו הכי אין נכלל נקובת הושט ופסוקת הגרגרת במנין הח"י טרפות דהא כולהו נקובי חשוב כחד וכן כולהו פסוקי כחד מ"מ י"ל ע"ד שכ' מהר"מ שיף ז"ל במשנה באלו טרפות ליישב קושיות התוס' שם דנקט לבית חללו לאשמועינן רבותא דאפ"ה אינו נבלה ע"ש וממילא לרבא דס"ל דחשיב במתני' גם נבלות לא מוכח ממתני' דאינו נבלה וי"ל שפיר באיזה טרפות דחשיב במתניתין שהיא נבלה ותדר"י לא חשיב לי' ועייל חליף וא"ש לרבא לשיטתי' ולדידן דלא ס"ל אלו אסורות תני דאז ליכא תירץ הנ"ל א"ש בלא"ה דחליף נכלל בחסר וא"ש ממילא נתיישב הקושי' על הרמב"ם די"ל דמזה יש הוכחה להרמב"ם לדינו בכדי דלא תקשי דאיכא יותר מן ח"י טרפות וממילא דיש סמיכות מזה לשיטת הט"ז דאלו להש"ך לא שייך כל זה דהא לדידי' אע"ג דמכשירינן י"מ מ"מ מודינן דכל הריאה הוא מקומן של האונות וא"כ אין חליף נכלל בחסר ואין מיושב קושיות רש"י במה דיש יותר מן ח"י טרפות ואין מיושב הקושיא על הרמב"ם:
דרך השני בישוב קושי' הראשונה על הרמב"ם ז"ל דהנה קשיא לי בהא דקאמר לית הלכתא כרבא ביתרת וה"מ דקיימי בדרא אבל ביני ביני טרפה וקשה מדוע ניקום לרבא דלא כהלכתא ולמה לא נאמר דרבא ג"כ מיירי בביני וביני והכי הו"ל למימר הלכתא כרבא ביתרת וה"מ ביני ביני אבל בדרא כשר אולם לשיטת הרמב"ם דאין מכשירין יתרת מקמא וכפי דרכו של הט"ז א"ש דרבא הא קאמר ה' אוני אית לה לריאה וביארנו לעיל דאמר זאת ליתן טעם על טרפות דיתרת מקמא או מגבא משום דכל הריאה הוא מקומן של האונות וקאמר נמי חליף טרפה משום שאינו נכלל בחסר משום דכל הריאה מקום האונות מקרי מש"ה לא מצינן לאוקמי דברי רבא כהלכתא דהא לדידן לא מיטרף אלא מגבא ומטעם שתתפרק להכי קאמר לית הלכת' כו' וה"מ כו' אבל ביני ביני טרפה ור"ל דבהא טריפה ולא מטעמא דרבא כלל רק משום שתתפרק וביני ביני דקאמר הכוונה מגבא ולפי הלשון ביני ביני מתפרש נמי מקמא מש"ה מייתי תיכף עובדא דרב אשי דהוי סבור למטרפי' משום דהוי ס"ד דרב אשי דהא דאמר לעיל ביני ביני טרפה הכוונה בין מקמה בין מגבא והשיבו לו כל הני חיוי כו' דלתשובה זו ס"ל להרמב"ם דכל מקמא כשר ממילא מה דאמר לעיל דביני ביני טרפה הכוונה מגבא והא דאמר ה"מ בדרי ולא אמר דאפילו מקמא לית הלכתא י"ל דלרבותא קאמר דאפי' בדרי כשר דאפילו עומד במקום האונות ומכ"ש במקמא שאין שם מקום האונות כך י"ל לשיטת הרמב"ם ושהי' לו הוכחה לדבריו מכח קושי' הנ"ל וממילא דלדרך זה יש ג"כ סמוכות לדעת הט"ז דאלו להש"ך ליתא לכל הנ"ל דאף דאנן מכשירין מקמא מ"מ י"ל דרבא מיירי מגבא ובא להורות דמלבד טעם דתתפרק אית ביה נמי טעמא דיתר כנטול לאשמועי' אפילו היכי דאינו מתחכך וכנדון שאלתינו אפ"ה טרפה וא"כ שפיר מצינן לאוקמי לרבא כהלכתא וגם מה שאמרנו דהא דקאמר וה"מ בדרא רבותא קמ"ל ליתא להש"ך דהא גם לקמא הוי כמו בדרא דכל הריאה הוי מקום האונות כדרבא רק דס"ל דבין מקמא ובין בדרא אורחייהו הוי א"כ אין רבותא בדרי יותר מבמקמא. הנה נתבאר שיש סמוכות לדברי הט"ז כאמור:
ועתה נבא ליישב קושי' השני' על הרמב"ם במה שהוא מוסתר מהש"ס דהא חזינן דרב אשי רצה להטריף וליכא למימר נמי דהרמב"ם ס"ל כפי' ר' אפרים שהובא בתוס' דשני וורדות הביאו לפני רב אשי וא"כ י"ל דר"א רצה להטריף עבור יתרת דורדא והשיבו לו דאורחא בב' וורדות אבל יתרת מקמא כשר דהא ליתא דלשיטת הט"ז כיון דחזינן דרצה להטריף ב' ורדות והיינו מטעם דהוי כניטול ורדא ולא הכשירו רק משום דאורחא א"כ מוכח עכ"פ דחסר ורדא טרפה ובאמת הרמב"ם דפסק דחסר ורדא כשר ג"כ ואמת דלשיטת הש"ך שפיר י"ל כך לכאורה דרצה להטריף משום יתרת בצורת ורדא דלאו אורחי' אבל בצורת אונא ידע דאורחי' והשיבו לו דגם בצורת ורדא אורחייהו דחיוי ברייתא כך הוא מש"ה שפיר פסק הרמב"ם דחסרון ורדא ויתרת ורדא ויתרת מקמא הכל כשר. אולם מ"מ דחוק הוא כמובן ותו דמנ"ל להרמב"ם לפרש כך בש"ס ולהכשיר יתרת מקמא שאין לזה גלוי כלל בש"ס וכיון דמעיקרא אמר ביני וביני טרפה ולא מצינו שנסתר זה בגמרא מהיכן נכשירהו דהא כבר ביארתי דלדרך הש"ך אין ראי' מהש"ס לדינו של הרמב"ם:
אולם לפי דרכו של הט"ז דלדידי' כבר ביארתי לעיל שהיה לו להרמב"ם הוכחה להכשיר יתרת מקמא ולא קשיא לן לדרך הט"ז רק דמהכא מוכח דטרפה וכאמור ונ"ל ליישב לפ"ד הט"ז דכיון דהא מכשירינן יתרת מקמא היינו לפי שאין שם מקום אונות ולא אמרינן בי' י"כ א"כ י"ל דס"ל לרמב"ם כרש"י דבימי רב אשי לא כל הבהמות הי' להם וורדות וס"ל דמ"מ כבר ראה רב אשי ורדא בבהמות דמ"מ יותר שכיח בי' גם אז שיהי' ורדא אלא דלא ידע רב אשי שנקרא ענינותא כמבואר כך בש"ס דאמרו לו וקרי ליה טבחי' כו' משמע שלא ידע זאת ממילא כיון שידע רב אשי שיש כך בבהמות מזה שפט דמקמא הוא ג"כ מקום האונות משום דאונא אין לה צורה ידיעה ושפט רב אשי שזה הוא אונא וא"כ מקמא הוא ג"כ מקום האונות וס"ל להרמב"ם כפי' רבינו אפרים שהביאו לפני רב אשי ב' ורדות ורצה להטריף משום יתרת מקמא דהא גם שם מקום האונות וע"ז אמרו לו שאין הדבר כן אלא כל חיוי ברייתא דוקא הכי אית להו חבל שאר בהמות אין להם זאת וטבחי' קרי לי' ורדא ואינו ענין כלל לאונות נמצא שאין מקמא מקום האונות וכשר כל יתרת מקמא בין אונא בין ורדא בין חסר ורדא וא"ש פסק הרמב"ם ומה שהוצרכו לומר וקרי לי' טבחא כו' ולא היה די להם במה שאמרו דדוקא ברייתא הכי אית להו דז"א דמה"ט עדיין אין להכשיר דכיון דעכ"פ יש להבהמות שיש להם אונא מקמא א"כ שפיר הו"ל מקמא מקומן של האונות ממילא כשיש ב' הו"ל יתרת מקמא וטרפה לכן אמרו דקרי' לי' ורדא ואינו מין האונות כלל וגם לא הי' להם די לומר זאת לבד דקרי לי' טבחא ורדא משום דזה ג"כ אינו מספיק אלו הי' כך בכל הבהמות אז חסרה הורדא טרפה וא"כ כיון שיש ב' ורדות הו"ל חסר ורדא לכן כדי לשלול מזה ב' טעמים שיש להטריף בזה אמרי לו דמה שראית כך בבהמות הוא רק בברייתא וא"כ חסר ורדא כשר וגם מה ששפטת שמקמא הוא מקום אונות אין הדבר כך כי לזה קרי טבחא ורדא ואינו מין אונא כלל וא"ש נמצא לא מוכח מהכא דיתרת מקמא טרפה ומיושב שיטת רמב"ם לפי דרכו של הט"ז דלפי שהיה לו לרמב"ם הוכחות הנ"ל להכשיר מקמא מש"ה מפרש סוגיא דש"ס בדרך הנ"ל הרי נתבאר לפנינו ישוב לכל דברי הרמב"ם ז"ל לפי דרך הט"ז ויש לפ"ז סמוכים לשיטת הט"ז:
אמנם נראה להוכיח מהב"י לכאורה דס"ל כשיטת הש"ך ודלא כהט"ז דהא כ' הב"י בסימן ל"ה לבאר המחלוקת שבפוסקים בחסר אונא בימין אם הורדא משלמת וכ' הב"י דתלוי בדין יתרת מקמא דהאומרים דמשלמת אזלי לטעמייהו דמכשרי יתרת מקמח אלמא דמקמא הוי כדרא דאוני מש"ה משלמת ורש"י לשיטתי' דאוסר יתרת מקמא אלמא דמקמא לא חשיב כדרא מש"ה פסק דאינו משלים עכ"ד מבואר מזה דס"ל להב"י כהש"ך דהמכשירין יתרת מקמא טעמייהו משום דאורחא בהכי מש"ה הו"ל כמו דרא דאלו להט"ז דטעם המכשירין משום דאין מקמא מקום אונות כלל והפוסלים ס"ל דכל הריאה הוי מקום האונות ח"כ כלפי לייא דאדרבא להמכשירין יתרת מקמא ראוי לומר דאין הורדא משלמת דהא במקמא אין מקום האונות כלל ולהפוסלים מקמא משום דכל הריאה הוא מקומן של האונות י"ל דמשלים וא"כ איכא תיובתא מהב"י על הט"ז ורמזתי לקושי' זו לעיל בסימן ע"ה (בסוף ד"ה ובזה מיושב) ע"ש. ולכאורה לפ"ז איכא תיובתא להט"ז גם מרש"י ז"ל דפוסל מקמא ואפ"ה ס"ל דאינו משלים אלא דז"א דא"כ קשיא לכ"ע דהא אפילו הש"ך מוכרח להודות דמאן דפוסל יתרת מקמא ס"ל דכל הריאה הוי מקום האונות וא"כ אמאי אינו משלים אע"כ הדבר פשוט דנהי דלענין יתר כנטול אמרינן דכל הריאה הוי מקום האונות משום דכולה אבר א' ומתפרדים ממנה אברים קטנים מ"מ בשביל זה אין ראיה שישלים וראי' דהרי חליף מטריף רבא אע"ג דאיהו ס"ל לענין יתרת דכל הריאה הוי מקום האונות ואפ"ה לא אמרינן דמה שהוא בשמאל הוי כאלו הוא בימין וזה הוא פשוט וא"כ ליכא סתירה להט"ז מרש"י חבל מ"מ מהב"י שפיר הוי תיובתי' דהט"ז דלדידי' איך אמר הב"י דפלוגתייהו תלוי בהכי והרי השתא ומה להפוסלים יתרת מקמא משום דלענין יתרת הוי כל הריאה מקומן דאונא אפ"ה אינו משלים מכ"ש להמכשירין יתרת מקמא דלדידהו אפי' לענין יתרת אין כל הריאה מקום האונות מכ"ש דאין משלמת וא"כ לכאורה נסתרה דרכו של הט"ז:
ואמינא דליכא סתירה כלל מהב"י דהב"י אזיל לשיטתי' דמכשיר ב' ורדות להמכשירין יתרת מקמא דאיהו ס"ל דיתרת דורדא תלוי ביתרת מקמא וכמו שהביא הש"ך בשמו שם בסימן ל"ה בסקי"ז מש"ה קאמר שפיר דתלי' פלוגתייהו בהכי דהמכשיר מקמא אפי' בצורת ורדא ע"כ טעמו משום דאורחי' בהכי משום דלדידי' ליכא למימר דטעמו משום דאין שם מקום האונות דהא שם הוא עכ"פ מקום הורדא והו"ל למימר דהוי כחסר ורדא ואפילו אם נימא דהם מכשירין ג"כ חסרה הורדא ואז ליכא ראי' דס"ל דמקמא אורחי' מ"מ נהי דליכא ראי' אפ"ה נוכל לומר כך בלא ראי' דהכי ס"ל דמקמ' אורחי' וממילא הוי כמו דרי מש"ה ס"ל דמשלים ורש"י לשיטתו דפוסל מקמא אלמא ס"ל דלאו אורחי' מש"ה אע"ג דכל הריאה הוי מקום האונות לענין יתר כנטול מ"מ לענין להשלים כיון דלאו אורחי' לא הוי כדרי ואינו משלים וא"ש דברי הבית יוסף אבל הטורי זהב אומר דבריו לדידן דב' ורדות טרפה ומקמא כשר אז ליכא למימר דטעמא משום דאורחי' דא"כ בצורת ורדא נמי יכשר ולא ס"ל כהש"ך דבצורת אונא אורחי' ולא בצורת, ורדא דמי ירד חדרי בטן לידע זאת מאחר דאין רמז לזה בש"ס כמו שביארתי בזה לעיל (סימן ע"ה) אע"כ דמש"ה מכשירין יתרת מקמא משום דאין כל הריאה מקומם של האונות מש"ה בצורת ורדא טרפה משום דשם מקום ורדא וכאמור ומש"ה אפילו להמכשירין מקמא מ"מ אינו משלים ואדרבא כ"ש הוא לדידהו דאינו משלים כיון דאין נקרא שם מקום האונות כן נ"ל ברור באופן שאין מדברי הב"י סתירה להט"ז. ואמינא עוד דאדרבא יש ראי' מתוך דברינו אלה לשיטת הט"ז דלשיטתו מיושב קושי' הש"ך שם בס"ק מ"ב שהקשה דרמ"א הביא י"א דאינו משלים והכי נהוג מטעמא אחרינא ותו דבד"מ לא הוזכר טעמא אחרינא כלל והוצרך הש"ך לדחוק שם דרמ"א פליג בהא אב"י דאפילו הסוברים יתרת מקמא אורחי' הוי כמו בדרי אפ"ה אינו משלים משום דלהשלים בעינן בדרי ממש ע"ש והוא דחוק דעדיין אין מיושב קושייתו דהא בד"מ שתיק לי' להב"י ואיך נימא דפליג עלי' וגם שזה הטעם דבעינן בדרי ממש לענין השלמה הוא ג"כ טעם חדש לא הוזכר בב"י ובד"מ אולם לשיטת הט"ז א"ש דבאמת מודה רמ"א להב"י דלא בעינן בדרי ממש ולכן אם יתרת מקמא אורחי' אז הוי כמו בדרי ומשלים ומש"ה דברי הב"י נכונים דאותן המכשירין מקמא אפי' בצורת ורדא וס"ל דאורחי' בהכי אז משלים והאומרים דאינו משלים משום דאסרי מקמא ואעפ"כ למה שכבר הגיה רמ"א דמנהגינו לאסור ב' ורדות אע"ג דמקמא כשר א"כ טעם הכשר מקמא לדידן משום דאין שם מקומן דאוני אם כן להמכשירין מקמא הוי כל שכן דאינו משלים חם כן כשהביא רמ"א וי"א דאינו משלים היינו מטעמא דפסלו ב' וורדות דאז בין אם יכשירו מקמא בין יאסרו מ"מ תמיד אינו משלים וכדאמרן מש"ה כ' שפיר והכי נהוג מה"ט גופי' דהא אנן פסלינן ב' וורדות וא"ש ומיושב קושיות הש"ך ודוק כי הוא נכון בע"ה (ומ"מ הדין שהוציא שם הש"ך דאונא מקמא אינו משלים הוא אמת ג"כ לדברינו דכיון דפוסלין ב' וורדות דאז גם הב"י מודה דאונא מקמא אין משלים וא"צ כלל לעשות מחלוקת בין ב"י ורמ"א אלא גם רמ"א ס"ל כהב"י דלא בעינן דרי ממש ואע"ג דהראי' שהביא מהאגודה לא נתיישב בדברינו דהא האגודה מכשיר גם ב' וורדות ואפ"ה ס"ל דאינו משלים א"ו ס"ל דלהשלים בעינן בדרי ממש מ"מ דחוק לומר דרמ"א ג"כ הכי ס"ל מדלא השיג בד"מ) הנה נתבאר לנו כמה סמוכות וראיות לשיטת הט"ז והמעיין יראה שגם פשטן של דברים מורין כך דאיסור ב' וורדות הוא משום חסרה הוורדא:
ואחרי שביארתי ששיטת הט"ז נכונה וגם בכדי שיתיישבו דברי הנקה"כ שהוזכרתי לעיל לבי אומר לי דגם הש"ך כהט"ז ס"ל דמה שפי' בסקי"ז טעם פסול ב' וורדות משום דבצורת ורדא לאו אורחי' הכוונה הוא והוי יתר כנטול והו"ל חסרה הוורדא דהא ודאי אי אורחי' בצורת ורדא אז אין שום טעם להטריף לכן הוצרך לומר דלאו אורחי אבל עכ"פ האיסור משום חסר וורדא ומה שהוצרך לומר דבצורת אונא דאורחי' בהכי ולא אמר בפשיטות דאין שם מקום האונות אפשר דה"נ קאמר דהא הטעם דיתרת שלא במקום האבר כשר היינו משום דלא הוי רק דלדול בעלמא ואינו אבר כלל והיינו דבמקום האבר אין דרך להיות דלדול אלא הוא אבר גמור מהחיות של אותו האבר שנחלק לשנים אבל שלא במקום האבר אורחי' להיות דלדול בעלמא אפי' שיש לו צורה כאבר וא"כ נוכל לומר שזהו עצמו כוונת הש"ך במ"ש דמקמא אורחי' הוא ומ"ש הש"ך ורדא בשמאל אע"ג דאין שם מקום הורדא י"ל דס"ל דאע"ג דפלגינן עלי' דרבא וס"ל דאין כל הריאה מקום האונות אע"ג דכולה אבר א' היינו דוקא מצד לצד אבל כל צד אחד כחדא חשיב מש"ה כל מקמא הו"ל מקום הורדא אבל לא מקום האונות כיון דמקום הורדא מקמא ומקום האונות בדרי ופליג בהא הש"ך על הט"ז דלהט"ז אפילו צד א' מהריאה לאו כחדא חשיב מש"ה אין איסור ב' ורדות אלא במקום הוורדא ואלו להש"ך כל מקמא כחדא חשיב מש"ה אוסר יתרת דורדא אפילו בשמאל אבל בהא מודה דאין מקמא מקום האונות ומש"ה מכשירינן יתרת מקמא ואם שידעתי שיש בזה קצת דוחק לפרש כך בכוונת הש"ך מ"מ מוטב לסבול מעט מהדוחק וליישב דבריו בנה"כ דעכשיו לפי דברינו אלה שפיר פסק בנה"כ דפיצול שהוא קצר מהגומא כשר כיון דאין סופו להתפרק וגם שאין שייך בו יתר כנטול כיון דאין בכל אותו צד מקום האונות וא"ש ואפ"ה שפיר השיגו הד"מ והש"ך אהמכשירין יתרת נגד חריץ הורדא ואמרו דאע"ג שלא תתפרק מ"מ שייך לומר י"כ אע"ג דמקמא אין מקומו של האונות היינו משום דדין זה דיתרת נגד חריץ הורדא מיירי להפוסלים יתרת מקמא כמ"ש הש"ך שם ואינהו ס"ל בכל הריאה הוי מקום האונות מש"ה השיגו שפיר אבל לדינא לדידן דמכשירין יתרת מקמא מודה הש"ך דמקמא או מגבא לאו מקומן של האונות ולא אסור יתרת מגבא לדידן רק מטעם שתתפרק מש"ה מכשיר בקצר מהגומא ומיושב דברי הנה"כ וממילא דלפ"ז ראוי לפסוק לדינא כדברי הנה"כ להכשיר ואע"ג שאנו מחמירין בורדא מהשמאל כהש"ך היינו מטעם דכל מקמא כחד דוכתא חשיב אבל בהא כשר וכאמור:
אמנם דקדקתי עוד יותר בדבר וראיתי בנה"כ בקונטרס אחרון איך שהט"ז בדף האחרון השיג על הש"ך בסקי"ז שאוסר ורדא בשמאל וכ' הט"ז וכבר הבאתי ראיה לדברי מיתרון רגל דכשאין היתרת במקום האבר כשר וכ' ע"ז בנה"כ שם וז"ל אומר אני דיתרת כי האי כנטול דמי דשאני הכא בריאה דאי נימא כנטול הו"ל ניקבה ריאה וע"ש בסימן מ"א סקט"ו וסימן מ"ג סק"ט ותראה דלא דמי להדדי וכמ"ש עכ"ד והנה דבריו הללו צריכין ביאור וכפי הנראה בהשקפה ראשונה בכוונתו הוא דס"ל כדעת הפר"ח שהביא הרב משבצות זהב סימן נ"ה סק"ד דהמרדכי בשם ראב"ן שמהם מקור דין זה דכשאין היתרת במקום האבר לא אמרינן י"כ היינו משום דאינהו ס"ל כשיטת רמב"ן ורשב"א דיתר כנטול היינו כאלו היתר לבד ניטול ממקומו ועושה שם נקב או חסרון ולכן אם אין רגל השלישי עומד במקום בוקא דאטמא ונימא דהו"ל כנטול אינו כלום מש"ה בעינן דוקא שעומד במקום הרגל דהיינו שיוצא מן בוקא דאטמא או מן צומת הגידין אבל לפירש"י ורמב"ם שמפרשים דיתר א' כנטול א' וס"ל דאפילו אין היתרת דבוק כלל אמרינן ג"כ י"כ מש"ה לדידהו אפילו אם היתרת אינו עומד כלל במקום הראוי לאותו אבר אפ"ה אמרי' בי' י"כ זהו מה שאני מבין בדעת הפר"ח כי אינו לפני והשתא משמע דבנה"כ הכי ס"ל מש"ה סתר ראייתו של הט"ז שהביא מותרת רגל דשלא במקומו דכשר לכן כתב דל"ד בשלמא התם כשעומד שלא במקומו אז אם נימא דהיתרת לבד הוא כניטל ממקומו אינו מזיק כלום משא"כ כאן דהיתרת דבוק באבר שנקובתו במשהו לכן אף ע"ג דהורדא אין מקומה בשמאל ואמרינן דהיתרת לבד ניטול והו"ל ניקבה הריאה כך משמע לי לכאורה בכוונתו ז"ל:
אכן אין נייח לי כלל אחר העיון שיהיה זה כוונת הרב ז"ל חדא דחם הש"ך ז"ל שאסר ורדא בשמאל ביאר אח"כ טעמו בעצמו כנ"ל א"כ הרי דעת פר"ח הנ"ל דחוי' הוא וכמ"ש גם במשבצות זהב שם וכן כל הפוסקים סתמו כדברי ראב"ן דלכל הפירושים ביתר כנטול כשר היכי שאין היתרת עומד במקום האבר וא"כ איך פסקו כל האחרונים כדברי ש"ך בב' וורדות אחר דלא קיי"ל כדעת הפר"ח ותו דבש"ך בסימן נ"ה לא השיגו כלל אהך דינא דראב"ן ומשמע דלא ס"ל כהפר"ח. ותו דאם כוונתו כנ"ל א"כ למה הוצרך לחלק מחמת דה"ל כניקבה הריאה והא בפשיטות ה"מ למיסתר ראייתו של הט"ז דלשיטת רש"י דיתר כחסר אין מקום לדינא דראב"ן והט"ז תפס כדעה זו דהא כ' דטעם ב' וורדות משום דהו"ל כחסר וורדא א"כ ה"ל להנה"כ לסתור דלרש"י אין שייך זה וכן הש"ך בסימן מ"א וסימן מ"ג משמע דתפס עיקר כדעת רש"י ז"ל וכן בסס"י נ"ד בהדיא. ותו דאם יהיה כוונתו כנ"ל דמטריף ורדא בשמאל משום דהו"ל כאלו הורדא היתירה ניטלה וניקב הריאה זו וממילא מש"ה ביתרת מקמא הוצרך הש"ך לומר דאורחיה בהכי דאל"כ היה טרפה דאע"ג דאין במקמא מקום האונות דמ"מ ה"ל כאלו ניטל היתרת וניקב הריאה אע"כ דהא דמכשירינן מקמא משום דאורחי' א"כ יתרת מגבא דודאי לאו אורחי' הו"ל כניקבה הריאה א"כ הדרא קושיא לדוכתא איך בנה"כ עצמו השיג על הט"ז לענין פיצול הקצר מהגומא להכשיר הואיל ואין סופו להתפרק הא מ"מ נימא בי' י"כ וא"כ איך והיה דברי נה"כ בסימן אחד סותרים זא"ז ותו דמאחר דהש"ך תופס עיקר לדינא כפירש"י דיתר א' כחסר א' וכמו שהוכחתי וכן רמ"א ס"ל כך בסימן נ"ד ואפ"ה הביא רמ"א דברי ראב"ן והש"ך לא השיג א"כ ע"כ ס"ל דאפילו לדעת רש"י איתא לדינא דראב"ן א"כ ראיות הט"ז נכונה מיתרת רגל ומה השיב לו בנה"כ על זה:
ומה שנ"ל בזה דהנה דין זה דיתרת שלא במקום האבר כשר מקורו הוא מהראב"ן והעתקתי דבריו לעיל (בסימן פ"ג) וז"ל בדין יתר רגל דכל יתר כנטול דמי ובכל אחד י"ל הוא היתר והוי כניטול והרי הוה חסר רגל ונ"ל דאי איכא לאותו היתר היכרא כגון שהא' עומד במקומו והשני שלא במקומו דאע"ג דכנטול דמי אותו היתר כשרה דלאו חסר הוא עכ"ל ובארתי דברים חלו לעיל (בסימן הנ"ל) דסבירא ליה דמחשבינן להיתר כאלו אינו ולפי דבכל חד י"ל דהוא היתר דהיינו שיש על שניהם שם יתר משום דחיותן נחלק א"כ הו"ל כאלו שניהם נטלו משא"כ היכי דאחד מהם נשתנה לגריעותא עד שיש היכר שהוא היתר דאז ידעינן שלא נחלק חיותן כלל א"כ לא הוי כניטול רק היתרת ולית לן בה ע"ש בדברינו באורך ותבין יותר ודין זה דראב"ן הביא במרדכי ומבואר שם בגליון דיתרת שלא במקומו כשר בין לפירש"י בין לרמב"ן ודלא כהפר"ח והנך רואה דאדרבא הראב"ן כרש"י ס"ל כאשר בארתי דבריו וכן הוא שם במרדכי בגליון ואפ"ה מכשיר ע"ש וספר הפר"ח אינו בידי ועכ"פ הנך רואה דטעמא דכשר יתרת שלא במקום האבר הייני מחמת שמה שאינו עומד במקומו הוא היכר שהוא היתרת ואמרינן דהיתרת לבדו הוא כניטל כאשר ביארתי בזה היטב לעיל בסימן הנ"ל ממילא יש חילוק בזה בין פירש"י ובין פי' רמב"ן דלרש"י דיתר כנטול היינו כאלו ניטלו שניהם מתחלה ברייתן ממילא כשהיתר שלא במקומו אמרינן דהוי רק כאלו היתר בלבד נחסר מתחלת ברייתא ואז ליכא שום ריעותא מה שאין כן לפירוש רמב"ן לכאורה הוי לן להטריף דהא אפילו ביתרת במקום האבר לא הוי כניטל רק היתרת וא"כ הא גם כשהיתרת שלא במקומו הוי כאלו היתרת ניטל אין חילוק ביניהם כלל אלא דלשיטה זו בלא"ה כשר דאע"ג דהוי כניטל ביד ונעשה נקב או חסרון מ"מ לא שייך זאת אלא כשדבוק ממש באותו האבר אבל כשאינו דבוק בו נהי דניטל ביד מאי איכפת לן וא"כ אפי' כשעומד במקום האבר כל שאינו דבוק בו כשר מכ"ש כשאינו עומד במקומו כלל ויש נ"מ לדינא בינייהו ביתרת שלא בדרי דאונא אי אמרינן דאין כל הריאה מקומן של האונות דלפירש"י כשר ולא שייך בי' לומר י"כ מתחלת ברייתא דכיון דהיתרת לבד נברא חסר א"כ אין כאן שום ריעותא כלל משא"כ לפי' רמב"ן אע"ג שהיתר שלא במקומו מ"מ כיון דאמרינן דהיתרת הו"ל כניטל ביד הו"ל ניקבה הריאה וטרפה ודוקא ביתרת רגל שלא במקומו וכן בשאר אברים שאם ניטל היתר לא עשה שום טרפות אז כשר משא"כ בזה וכל הדומה לזה שאם ניטל היתרת בידים עשה מעשה טרפה אז שפיר אפילו שלא במקומו אמרינן כל י"כ ונ"ל אעפ"י שדבר זה לא נתבאר בפוסקים מ"מ הוא אמת אין חולק עליו כיון שמקור הדין דשלא במקורו הוא מהראב"ן הנ"ל וביאר בעצמו הטעם כנ"ל דלא חשבינן לניטל רק היתרת א"כ בשלמא לפירש"י דס"ל כנחסר מברייתא כשר משא"כ לפי' רמב"ן וזה ברור:
ובזה בארתי דברי הגהות שערי דורא סימן פ"ט שהם תמוהים מאוד יאעתיק לשונו פעם א' אירע מעשה שנמצא כמו יד על הטחול והטריף מורי הר' אליעזר זצ"ל ואמר יתיר כנטול דמי היינו כניקב והרב הוכיח זה מדאמרינן גבי ריאה או חסר או יתיר או חליף כגון שנים בימין וג' בשמאל טריפה ומקשים ע"ז תיפוק לי' משום חסר ומתרץ כיון שהמנין שלם חמש אונות הוי כשר ואין נפקותא בדבר היכן עומדים ויש ספרים שמתרצים בענין אחר דה"פ חליף שחלפו האונות כגון הקטנה שהיא עומדת במקום שיש לעמוד הגדולה ועתה מה צריכים הספרים לזה התירץ וכי אינו מתורץ בתירץ הראשון אע"כ דיתר כנטול הוי פירושו כניקב וכיון שהוא כנקוב אז תיפוק לי' שהיא טרפה מכח יתרת שלא בדרי דאונא עכ"ד ואין לדברים אלו ביאור כלל והנראה שיובן עם דברינו שבא ה"ר אליעזר להוכיח דהא דאמרינן יתר כנטול היינו כפי' רמב"ן שהוא כניקב ואז יתר בטחול אסור משום דניקב הטחול טרפה דאלו לרש"י דהוי כניטל כשר יתר בטחול דהא ניטל הטחול כשר ואופן ההוכחה כאשר אבאר דהנה הקשו למה קאמר רבא חליף הא הוא טרפה מחמת חסר ויתיר ותירצו דאצטריך רבא לאשמועינן (וכמו שבארתי זה לעיל בד"ה דרך הראשון) דהא רבא אמר ה' אוני אית לה לריאה משמע דלא קפדינן רק שלכל הריאה יהיה ה' אונות ואין נ"מ איך יהיו או בימין או בשמאל וכ"ת למה אמר רבא ה' אוני אית לה לריאה לא יאמר רק ג' אוני אית לריאה מימיני וב' משמאלא ואז לא יצטרך לומר חליף טרפה ז"א כאשר ביארתי בתחלת התשובה דהוצרך לומר ה' אוני כו' שהוא טעם על יתרת שלא בדרי דאוני דטרפה אע"ג דהיתרת שלא במקום האבר לה"ק ה' אוני כו' לומר דכל הריאה הוא מקומן של האונות וממילא כיון דכל הריאה הוא מקומן ה"א להכשיר חליף דאין כאן לא חסר ולא יתיר מאחר דבכל הריאה יש ה' אוני קמ"ל דרבא ויש ספרים דמתרצי דחליף מיירי בצורות וכה"ג ומוציאין מזה דין חדש דחליף בצורה טרפה וקשה מנ"ל ללמוד דין חדש וכי לא סגי בתירוץ הראשון אע"כ ס"ל לאותן הספרים כפי' הרמב"ן ואז אין מתורץ בתירוץ הראשון משום דתקשי לא נימא רבא כלל ה' אוני כו' ולא נימא כלל דכל הריאה מקומן של האונות וכ"ת א"כ למה יתרת שלא בדרי טרפה הא ליתא דתיפוק לי' דטרפה אעפ"י שאינו בדרי משום דהו"ל היתירה כמאן דניטלה וניקבה הריאה משא"כ אם נימא כפרש"י דיתר א' כחסר א' והיינו מתחלת ברייתו אז שפיר הוצרך רבא לומר דכל הריאה הוי מקום האונות דבל"ז לא הוי יתרת שלא בדרי טרפה כלל דאם הו"ל היתירה כאלו לא נבראת כלל ליכא שום ריעותא וק"ל גם נוכל לומר בקצרה דהתירוץ הראשון דחליף אינו טרפה כלל בתורת חסר ויתיר דהא באמת כל הריאה הוא מקום האונות ולכן חליף הוא טרפות חדש אינו ענין לחסר ויתיר וכמו שבארתי לעיל (ד"ה דרך הראשון) ובאמת דזה קצת דחוק דאם כל הריאה מקומן א"כ אין מקום לאסור גם בתורת חילוף דאין כאן חילוף כלל כיון דכל הריאה הויא מקומן מה נ"מ אם בימין או בשמאל אע"כ מדמטריף חליף ש"מ דאין כל הריאה מקומן וא"כ הדרא קושיא לדוכתא שהוא בכלל חסר ויתיר נמצא דתירוץ זה דחוק הוא אלא דמ"מ מוכרח הדבר שכך הוא מדמטריף שלא בדרי משום דכל הריאה הויא מקומן דאל"כ תקשי הא אין היתרת במקום האבר אע"כ דכל הריאה מקומן ואפ"ה חליף טרפה אלמא אע"ג דכל הריאה מקומן אפ"ה מטעם חליף שפיר טרפה אמנם היש ספרים לא ניחא להו בתירוץ זה דס"ל דכיון דחזינן דחליף טרפה מוכח דכל הריאה אין מקומם ולכן הוקשה להם דנכלל בחסר ויתיר לכן הוצרכו לתירוץ א' וקשיא לדידהו כיון דאין כל הריאה מקומם למה טרפה יתרת שלא בדרי א"ו דיתר כנטול היינו בניקב ודוק ויש לפרש עוד בדרכים אחרים עפ"י דברינו ואין להאריך עכ"פ הוכחנו מדברינו מה שאמרנו דלפי' רמב"ן טרפה אפי' אם עומד היתרת שלא במקומו כל שהוא באבר שאסור בניקב וראיתי להרב בשפתי דעת סימן ל"ה סק"א הביא דברי הגהת שע"ד הנ"ל ופירשה ג"כ ידרך בה בדרך הנ"ל אמנם המעיין יראה שכדבריו המה רחוקים מהפשוטו ואשר כתבנו כאן הוא קרוב יותר לפשוטו אכן גם הרב ז"ל עכ"פ כ' שם כן דאע"ג שאין היתרת במקום האבר אפ"ה לפי' הרמב"ן הו"ל כניקב אלא שלא ביאר הענין היטב וקיצר בדבר אבל כאשר בארנו כאן מדברי הראב"ן מובן הדבר היטב:
ונראה שדבר זה מבואר הוא גם במרדכי פא"ט וז"ל כל יתר כנטול נראה לפרש כל היכי דיש לו רגל יתר חשבינן לי' כו' והרי אין לה כ"א רגל אחד וטרפה וכעין זה פירש"י ור"י הי' מפרש כל יתר כנטול כאלו נחתך רגלו ודוקא כשהרגל דבוק וסמוך לרגל וכיון דהוא יתר כנטול דמי הוי כאלו נחתך רגלו מן הארכובה ולמעלה במקום שדבוק אותו יתרת וכן גבי ריא' היכי דלא קיימי בדרי דאונא חשבינן לי' כאלו ניטל והרי יש נקב באותו מקום עכ"ד וקשיא לי טובא בהאי לישנא דלאיזה ענין בא לבאר בשיטת ר"י טעמא דיתרת שלא בדרי ובשיטת רש"י לא ביאר הרי אין שום קושי' על שיטת ר"י מיתרת שלא בדרי עד שהוצרך לבאר טעמו ואי בלי שום קושיא ביאר כך א"כ גם בשיטת רש"י הי' לו לכתוב דיתרת שלא בדרי טרפה משום דהו"ל כחסר אונא והברור אצלי שכ' זאת דרך ראיה על שיטת ר"י דאלו לשיטת רש"י צריכין לדחוק בטעם יתרת שלא בדרי ולומר דכל הריאה הוי מקומם של האונות והוא דחוק משא"כ לשיטת ר"י א"ש דאע"ג שאין היתרת במקום האבר מ"מ בריאה אסור משום דהו"ל כנקב כן נ"ל ברור. ובזה אפשר לבאר מ"ש שם המרדכי תיכף אחר שיטת ר"י וז"ל וכבר היה מעשה במגנצא תרנגולת א' שהיתה יתרת כגון רגל שלישי ממש לצד הזנב כו' והתירו עכ"ד וכ' שם הגה"ה ע"ז וז"ל לעניותי שזה אפילו לפירש"י כשר אלא ארישא דמלת' דראב"ן דהוי יתר' שלא במקומו מייתי האי מעש' ע"כ וכוונתו שהק' לבעל ההגה"ה דמשמעו' המרדכי להבי' ממעש' זה ראי' לשי' ר"י והא באמ' גם רש"י מודה ביתרת שלא במקומו דכשר לכן תי' דמעשה זו לא קאי כלל אהא מלתא אלא על מה שהבי' תחלה בשם ראב"ן להכשיר יתרת שלא במקומו והמעיין יראה שהיא דחוק דהא דבריו אלו הם ענין בפ"ע במרדכי וכבר הפסיק מלדבר בדברי ראב"ן ואין עסוק כלל באותו הענין ע"ש ולדברינו אפשר לומר דהמעשה זו הביא לראיה על פיר"י ונמשך לדבריו הראשונים שהביא ראיה מן יתרת שלא בדרי דלפירש"י קשה למה טרפה הא אין היתרת במקום האבר ולבל תאמר דלמא באמת לפירש"י ליתא להאי דינא כלל אלא דאפילו יתרת שלא במקומו ג"כ טרפה וכמו שעלה על דעת פר"ח שהבאתי לעיל וא"כ אין ראיה כלל לפיר"י מן יתרת שלא בדרי דאונא דהתם שפיר טרפה מש"ה כ' המרדכי ע"ז שהיה מעשה במגענצא כו' והכשירו ר"ל שהכשירו דין יתרת שלא במקומו באין חולק משום דלפירש"י ג"כ כשר ומש"ה איכא שפיר ראיה לפיר"י מיתרת שלא בדרי דאוני כן נ"ל ודו"ק:
ועתה אחרי שבארנו כל הנ"ל הנך רואה שזהו כוונת הנה"כ בקו"א שסתר הראי' שהביא הט"ז מיתרת רגל ואמר שאינו דומה לרגל משום דבריאה אע"ג שאין היתרת במקום האבר מ"מ לשיטת הרמב"ן הו"ל היתירה כנטול וה"ל ניקבה הריאה זהו ברור בכוונתו ז"ל ואע"ג דקיי"ל כפירש"י דיתר כנטול היינו כחסרו שניהן מברייתן מ"מ הא מבואר בסימן מ"ג לענין יתרת טחול דבאין ה"מ טרפה משום דחיישינן לפי' רמב"ן ממילא ה"נ כך הוא כוונתו ז"ל לחסור ורדא בשמאל באין ה"מ עכ"פ ועכשיו אני אומר אם הש"ך ז"ל עצמו בנה"כ לא חלק אהט"ז בדין ורדא בשמאל רק מטעם דלהרמב"ן הו"ל ניקבה הריאה ולא השיב בפשיטות על דברי הט"ז דלא דמי ליתר רגל משום דכל הריאה הויא מקומן של האונות מבואר דגם הש"ך מודה דאין כל הריאה מקום האונות ומש"ה לא אסר ורדא בשמאל רק עפ"י שיטת הרמב"ן ובאין ה"מ ואע"ג דרש"י ז"ל בפא"ט דף נ"ח כ' דיתרת שלא בדרי טרפה משום דכנטול דמי ובב' ורדות אסר רש"י ג"כ מטעם ביני וביני א"כ משמע דאסר רש"י ז"ל בב' וורדות משום דהו"ל כניטל אונא היינו משום דרש"י ז"ל לשיטתיה דאוסר יתרת מקמא וכרבא ומאן דס"ל הכי ודאי דטעמו משום דכל הריאה הוא מקום האונות דכיון דרש"י ס"ל יתיר כחסר מברייתא א"כ אין טעם לפסול יתרת מקמא אי לאו משום דכל הריאה מקומן דאוני אבל אנן דקיי"ל להכשיר יתרת מקמא מודה גם הש"ך דס"ל דאין כל הריאה מקומן ומחמת ההוכחות שהוכחתי לעיל (מן ד"ה איברא ואילך ע"ש) ואי תקשי א"כ למה הוצרך הש"ך לומ' דטעמא דמכשירין יתר' מקמ' הוא משו' דאורחי' בהכי ולא אמר כפשוטו משו' דהוי יתרת שלא במקומו ז"א דבאמ' לפירש"י די בזה אלא דאכתי הוצרך הש"ך לזה בכדי דלא תקשי לשי' רמב"ן דיתר הוי כנטל ביד והו"ל ניקב ולמ' מכשירין יתרת מקמא והוי לן למיחש לשיטה זו באין ה"מ עכ"פ ולאסור יתרת מקמא וכמו דאסרינן בטחול באין ה"מ מש"ה הוצרך הש"ך לומר דאורחיה בהכי וממילא בצורת ורדא דלאו אורחא דינא הכי דאם יתיר ורדא בימין במקום הורדא אז טרפה מטעם חסרה הורדא ואם בשמאל אזי באין ה"מ טרפה מחמת דחיישינן לשיטת הרמב"ן כן נ"ל ברור בכוונתו ז"ל (ועמ"ש מזה לקמן בסימן ק"ך):
ולפ"ז בשאילתינו בפיצול מגבא שהפיצול קצר מהגומא שנחלקו בו הט"ז והנה"כ שהוקשה לנו לעיל שהחליפו שיטתם ועתה לפי דרכינו א"ש כי הט"ז לשיטתי' שמסכים בסי' מ"ג ובסימן נ"ה לשיטת הרמב"ן ופוסק בטחול לאסור אפילו בה"מ מש"ה אוסר בזה דנהי דליכא טעמא דתתחכך וגם אינו עומד במקומו מ"מ היתר הו"ל כניטל והו"ל כניקב וטרפה. נמצא דברי הט"ז בזה נכונים ובאמת דלפ"ז גם בורדא בשמאל ראוי להטריף דל"ד לרגל ובאמת השיגו הנה"כ וכאשר בארתי ועמ"ש עוד אי"ה לקמן לסימן ק"כ) והנה"כ דמכשיר בפיצול זה אי בעינא אמינא דכוונתו להתיר בה"מ דקיי"ל כרש"י דלא הוי יתר כנקוב אלא שינויא דחוקא לא משנינן דהנה"כ כ' סתמא להכשיר משמע אפילו בלא ה"מ וא"כ קשיא הא לשיטת הרמב"ן טרפה בהא ונ"ל דהא בלא"ה כ' התב"ש דיש סברא לומר שהוא פיצול רק שהריאה נתגדלה והפיצול לא גדל אלא שכתבתי לעיל דא"א להתיר משום הך סברא משום דשמא יתרת הוא ויש לן לאסור מספק משום דיתרת הוא איסור ברור בש"ס עיין בדברינו לעיל (בד"ה והתב"ש ולהלאה) ממילא כיון דכבר ביררנו דאפי' אם יהיה יתרת מ"מ כיון דאין סופו להתחכך שרי מדינא ולחומרא בעלמא אסרינן באין הפסד א"כ הוי איסור קל ושרי מספקא וכ"כ בהדיא הרב פרי מגדים בפתיחת הספר דכל היכי דבה"מ שרי אם ישבו איזה ספק מותר אפילו באין ה"מ ממילא צדקו דברי הנה"כ דאזיל לשיטתי' דס"ל בטחול להתיר בה"מ כשיטת רש"י מש"ה כאן אפי' באין ה"מ שרי:
העולה מכל מ"ש לדינא בנדון שאילתינו דיש להתיר ואפי' באין ה"מ כדברי נה"כ ופר"ח ותב"ש ואע"ג דלהט"ז דחשש לשיטת הרמב"ן אפילו בה"מ יש לאסור לכאורה בכאן מ"מ סתימת דברי האחרוני' שם בטחול משמע דמסכימין להתיר בה"מ כהש"ך מש"ה כאן מותר כאשר נתבאר דכיון דלא תתפרק ויתר כנטול נמי לא שייך דבררתי דכ"ע ס"ל דאין כל הריאה מקום האונות וליכא חששא רק להרמב"ן דהו"ל כניקב ושרי בה"מ מש"ה אף באין ה"מ שרי משום דאית בי' ספקא שמא הוא פיצול ואפילו לדעה הט"ז שהחמיר גם בה"מ כרמב"ן מ"מ יש לדון בדבר די"ל דכאן הוי ס"ס דהיינו ספק א' שמא הוא פיצול ואת"ל יתרת הו"ל ספקא דלרש"י כשר ורוב הפוסקים בשיטה זו קיימי ולכן הפר"ח ותב"ש כתבו בפשיטות דכשר לכן נלענ"ד דיש להתיר אפי' באין ה"מ ועמ"ש עוד אי"ה בסימן קי"ט ע"ש: