נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה קטז
מיהו בג' ולא קבלינהו אלא דנו בכפי' וטעו בשיקול הדע' ויש גדול להחזי':
בהא נראה לכאורה שיהי' נ"מ מתוך פלפולינו דהא כיון שדנו בכפי' והם ג' הדיוטות ואין דינם רק כיחיד מומחה דלא קבלוהו דאמרינן מש"ע וישלם מביתו וקיי"ל נמי דאפי' גדול אינו מחזיר ובזה יהיה נ"מ מתוך פלפולינו והיינו דלפמ"ש בסי' קי"ד (בד"ה ואם) דאע"פ שהש"ך בסקי"ד אית ט' נתן טעם לדין זה משום דלא הו"ל לדון בכפי' מש"ה קנסו איתם דאין הגדול מחזיר מ"מ באות י' חזר מטעם זה אלא כיון דג' הדיוטות יכולין לדון בתקנתא דרבנן אין לנו לקנוס אותם עבור שעשו כך רק הטעם דאין הגדול מחזירי' הוא מצד הדין כיון דאינם מביני' דברי הגדול ממיל' למה שבארתי בס"ס הקודם דכיון דהרא"ש ס"ל דטעם דאין מבין דברי הגדול אינו מועיל לחייב את הדיינים לשלם מש"ה יכולין הדיינים לומר קים לי כהרא"ש בהא ולא בהא ע"ש בדברינו א"כ גם בשאילתינו הזו בג' הדיוטות שדנו בכפי' ויש גדול יכולין הדיינים לומר אנו מבינים ופטורים מלשלם זולת היכי שנו"נ ביד ולא מצי למימר אנו מבינים כמו שבארנו שם בע"ה:
אמנם פטורים ג' הדיוטות שדנו נ"ל דבלא"ה בכפי' היכי דלא נו"נ ביד אפי' ליכא גדול משום דפשיטא לי דהדיינים המוחזקי' יכולין לומר קים לי כהרי"ף ורמב"ם והב"י דס"ל דבג' הדיוטות בלא קבלה היכי דלא נו"נ ביד הדין חוזר ופטורים מלשלם וא"כ אע"ג דהבע"ד מוחזק א"צ להחזיר מה שלקח משום דאומר קים לי כהרא"ש דקם דינא מ"מ הדיינים פטורים דאומרים קים לי כרי"ף ורמב"ם דהדין חוזר וממילא לפ"ז בג' ולא קבלוהו אפילו אין גדול נמי דינא הרי דבלא נו"נ ביד פטורים אבל בנו"נ ביד חייבים לשלם מהטעם שביארנו בסוף סימן הקודם דהיכי דנתנו בידים אינם יכולין לומר קים לי איפכא. מיהו לכאורה י"ל דבשאילתינו הזו חייבים לשלם אפילו בלא נו"נ ביד אפילו יש גדול ומכ"ש באין גדול משום דלא מצי למימר קים לי כהרי"ף ורמב"ם או אנו מבינים מ"מ יאמר הלה מה הוי לכם דאזיקתן דאע"ג דבארנו בס"ס הקודם דהיכי דלא נו"נ יכולין לומר קים לי איפכא או אנו מבינים הייני משום דהתם בקבלינהו איירינן וא"כ עשו הדיינים ברשות הבע"ד יהיו סבורים שעשו כדין מש"ה יכולין לומר קים לי איפכא ואין מקום לחייבם שם רק בנו"נ דעל הנתינה בידים לא היה הקבלה והוי שלא ברשות בעלים וכאשר ביארתי שם משא"כ בנדון זה שדנו בכפי' א"כ הדין גופי' הי' שלא ברשות בעלי' וא"כ אפי' בלא נו"נ לא מ"ל קים לי איפכא וחייבים לשלם וה"ה אפילו היכי שיש גדול לא מצי למימר אנו מבינים כיון דהתובע אינו מחזיר מה שלקח משום שאומר קים לי דאין הדיינים מבינים ממילא אם יאמרו הדיינים שמבינים היינו קים לי איפכא וכבר נתבאר דאין מקום לומר קים לי איפכא היכי שעשו שלא ברשות כך י"ל לכאורה. איברא דנ"ל פשוט דליתא דכיון דג' הדיוטות יכולין לדון מתקנתא דרבנן בכפי' לכן אעפ"י שאין כאן רשות בעלים מ"מ רשות חז"ל ותקנתם כרשות בעלים הוא ולכן יכולין לומר קים לי איפכא זולת בנו"נ ביד דע"ז לא הי' תקנתא דרבנן דהם לא תקנו רק שידונו אבל לא שישאו ויתנו ביד דוקא ולכן הדרן לקמייתא דאפי' באין גדול אם לא נו"נ ביד יכולין לומר קים לי כהרי"ף והרמב"ם ופטורין חבל אם נו"נ אפילו יש גדול חייבים משום דאינם יכולין לומר קים לי כהרי"ף או אנו מביני' משום דכ"ז הוי קים לי איפכא וכיון שעל הנשיאה ונתינה ביד אין כאן לא רשות בעלים ולא רשות ותקנות חכמים אינו יכול לומר קים לי איפכא וחייבין לשלם וכאמור (ומה"ט אפי' אם יהי' מקום לבע"ד לחלוק על מ"ש בסימן הקודם ד"ה ואם דהש"ך באות יו"ד חזר מהטעם שנתן באות ט' ואם ירצה בע"ד לחלוק בזה וא"כ יאמר דמה"ט אפי' בלא נו"נ יש לחייב להדיינים ואפילו ביש גדול משום דקנסו אותם על שדנו בכפי' מ"מ אין בדבריו כלום דהא בלא"ה פטורים מטעם קים לי כהרי"ף וכנ"ל דפטורים אפילו באין גדול וא"כ אין מקום כלל לאותו הטעם דאפילו אם אמת כאותו טעם דקנסו אותם על שדנו בכפי' מ"מ כיון דאעפ"כ הדיינים פטורים א"כ מה מקום לקנס בזה וממילא דלפי אותו הטעם של אות ט' הי' ראוי לפסוק דבג' ולא קיבלוהו הדין חוזר ביש גדול דכיון דהדיינים פטורים אין מקום לקנס אלא דאעפ"כ אין הדין חוזר מחמת הטעם המבואר באות יו"ד שאינם מבינים דברי הגדול ממילא היכי דלא נו"נ פטורים הדיינים משום שאומרים אנו מבינים וק"ל):
איברא דעדיין יש לפלפל בזה כאשר יבואר דהנה הרי"ף והרמב"ם והב"י אע"ג דקיימו בחד שיטה דבמומחה ולא קבלו או בג' הדיוטות דלא קבלו אי לא נו"נ חוזר הדין והדיין הוא פטור מ"מ חילוק יש ביניהם דלהרי"ף היכא שא"א בחזרה כגון שהלך למד"ה הדיין פטור ואלו הרמב"ם והמחבר פסקו דהיכי דא"א בחזרה ישלם הדיין כאשר מבואר כ"ז להמעיין בב"י וא"כ אע"ג שכתבתי דבג' ולא קבלונהו יכולין הדיינים לומר קים לי כהרי"ף ורמב"ם מ"מ יש עוד חילוק בדבר לפי המורגל בין הפוסקים האחרונים לומר דאין אומרים קים לי כפוסק א' היכי שכל חכמי ישראל חלוקים עליו א"כ בשלמא היכי דאפשר בחזרה דאז הרי"ף ורמב"ם וב"י כולהו ס"ל דהדין חוזר מש"ה מצי המוחזק לומר קים לי כוותייהו אעפ"י שכל חכמי ישראל חולקים עליהם אבל היכי דא"א בחזרה דאז לרמב"ם ומחבר הדיין חייב. וכן להרא"ש וכל סייעתו חייב הדיין ולא מצינו מי שיפטור הדיין זולת הרי"ף לבדו שוב לא מצי לומר קים לי כהרי"ף וממילא דבמומחה לבד או בג' הדיוטות היכי דאי אפשר בחזרה חייבים הדיינים לשלם ולפי זה נ"ל דאף על גב דאפשר בחזרה מכל מקום הדיין חייב דאף על גב היכי שאפשר בחזרה רבים המה העומדים בעזרת הדיינים דהיינו הרי"ף ורמב"ם ומחבר מ"מ כיון דהתובע אומר קים לי כהרא"ש וסייעתו דאין הדין חוזר ולא הו"ל כלא אפשר בחזרה כיון דלא אפשר להוציא מיד התובע וממילא אפשר בחזרה אין כאן מקום פטור להדיין זולת להרי"ף. והם כן יש לומר דחייב הדיין לשלם וכבר הוזכרתי סברא זו בסימן קי"ד (בד"ה ולפ"ז ולכאורה) עיין שם דהיכי דאין התובע צריך להחזיר מחמת שאומר קים לי הו"ל כהיכי דא"א בחזרה וחייב הדיין ונ"ל ראיה ברורה לסברא זו מדין ערב דקיי"ל דאינו יכול לתבוע להערב תחלה אלא יתבע הלוה תחלה וכשאין לו ממה לפרוע יפרע מן הערב וקיי"ל דאם הלוה אומר פרעתי במלוה ע"פ נשבע ונפטר גם הערב אבל אם הלוה אומר להד"מ חייב הערב לשלם כיון שהוא מודה שהלוה חייב כמבואר בח"מ סימן קכ"ט סעיף ח וא"כ זהו ממש דכוותיה לפי שיטת הרמב"ם והמחבר דהתובע צריך להחזיר והיכי דא"א בחזרה חייב הדיין ח"כ הוא דמי ממש לערב ממילא היכי שהתובע אינו מחזיר מחמת שאומר קים לי כהרא"ש ודיין זה מוכרח להודות שאין הלכה כהרא"ש אלא דהדין חוזר א"כ התובע יעכב שלא כדין וחייב לשלם לו וא"כ חייב הדיין ממ"נ דלהרא"ש קם דינא וחייב ולהרמב"ם מחוייב התובע להחזיר ואינו מחזיר ושלא כדין היא וחייב הדיין ואפילו להש"ך שם בסימן קכ"ט סעיף קטן י"ט דיש סברא לפטור את הערב משום דהדעתא דהכי לא נתערב מתחלה עיין שם מכל מקום פשיטא דהכא לא שייך זה דהא הוא ערב ועומד בעל כרחו מחמת פסקו שפוסק ואין מקום לומר דאדעתא דהכי לא נתערב ותו דהתם לפי דברי הלוה שאומר להד"ם פטור גם הערב משא"כ כאן שגם לפי דברי התובע האומר דהלכה כהרא"ש חייב ג"כ זה הדיין וא"כ חייב ממ"נ והבן היטב כי הוא ראי' נכונה וברורה וממילא כיון שכן הוא נראה בג' הדיוטות או במומחה ולה קיבלו אפילו היכי דלא נו"נ ביד חייב הדיין לשלם כיון דהתובע אינו מחזיר מחמת שאומר קים לי כהרא"ש הו"ל כא"ח בחזרה וחייב לכ"ע זולת להרי"ף ולא מצי למימר קים לי כיון שכל חכמי ישראל חלוקים עליו והבן מיהו אינו מחליט הדבר עדיין כי אין כעת ספרים לפני לעיין בהם ולברר אי מצי למימר קים לי כהרי"ף נגד כל חכמי ישראל לעיין ספר גט פשוט בסוף הספר בכללים) וגם חין ספרים לפני לעיין אם יש עוד עומדים בשיטת הרי"ף האומר דבמומחה ולא קיבלו בלא נו"נ וח"א בחזרה פטור ועיין במלחמות בזה ואינו כעת לפני לכן איני מחליט איך הדין בזה וצריך להתברר אם יוכל לומר קים לי כהרי"ף נגד כל חכמי ישראל או אם יש עוד עומדים בשיטתו אז פטורים הדיינים ואם יתברר שהרי"ף יחיד הוא בזה וגם יתברר שאין יכולין לומר קים לי כהרי"ף נגד כל חכמי ישראל אזי חייבים הדיינים והיינו באין גדול אבל ביש גדול אזי אם לא נו"נ יכולין לומר אנו מבינים וקים לי כהרא"ש וכמ"ש לעיל בתחלת סימן זה ואע"ג דהתובע א"צ להחזיר והו"ל כמו א"א בחזרה אפ"ה הא כבר פסק הש"ך בסקי"ד אות י"ג דכל היכי דגדול מחזיר פטורים הדיינים אפי' היכי שא"א בחזרה ע"ש אבל היכי דנו"נ ביד חייבים וכמש"ל כן נ"ל ויש נ"מ עוד מתוך פלפולינו לענין כמה דברים והמעיין יבין ואין להאריך יותר והנראה לפענ"ד כתבתי: