אור ברסלב
נאות דשא שאלה פא

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה פא

שאלה פ

לענין סירכא שלא כסדרן היוצא מתוך יתרת בדרי שהסכמתי לעיל (בסימן ע"ו) דלא מהני מיעוך מטעם דמיעוך קולא גדולה הוא וכל שיש עוד ריעותא כל דהו כגון יתרת בדרי לא סמכינן אמיעוך ויש לשאול בכה"ג אם יש ד' אונות בימין וסרכא של"כ ואין נודע איזהו היתירה אם יש להכשיר.

שלפי דבריכם אין לאסור בזה משום דתלינן שאותן האונות שהסרכא בהם הם עיקר האונות ואונא אחרת היא היתירה וסמכינן אמיעוך אבל לבבי לא כן ידמה כאשר אבחר. והנה באמת ראיתי שנמשכתם בזה אחר דברי הרב פרי מגדים בסימן ל"ז בדיני ב' לריעותא אות וי"ו שכ' בבועא על יתרת בדרי ואין נודע איזהו היתירה כשר ואין להטריף אא"כ יש ג' בועות על ג' אונות העליונות אע"ג דבאונא הסמוכה לאומא ליכא בועא אפ"ה טרפה ממ"נ דאם א' מהעליונות היא היתירה הו"ל ב' לריעותא ואם התחתונה היא היתירה שינתה הורדא מקומה משום דבמקום הורדא להיות תיכף אחר ג' האונות עכ"ד וכ"כ עוד שם בסימן ל"ה בשפתי דעת סק"ה ע"ש וה"ה נמי דמודה הרב ז"ל היכא דאיכא ראיה שזו שהבועא עלי' היא היתירה כגון שאין בה סמפון וכה"ג אע"ג דבהא ליכא ממ"נ להטריף דכבר אפשר לומר דאותה שהבועא עלי' הוא עיקר האונא ואפ"ה כשרה דאם אין סמפין באונא אינו פוסל אפ"ה הועיל זה שאין בו סמפון להיות ראי' שזו היא היתירה וכן מבואר בלשון הרב ז"ל שם בסימן ל"ה וכן מוכח בתב"ש סימן ל"ה ס"ק נ"ה ע"ש זולת היכא דליכא שום סימן כגון שכל האונות שוים בהא מכשיר הרב פרי מגדים ז"ל ואין דין זה מבואר בתב"ש ולא בשום אחרון רק מסברא דנפשיה אמרה הרב ז"ל ואסברה לה שם בסימן ל"ה משום דמספיקא הין ראוי לאסור ב' לריעותא דהוא רק אומרת האחרונים עכ"ד ובאמת מדברי השמלה חדשה בסימן ל"ז ובתב"ש שם אות ו' מבואר להיפוך שכ' שם דכל ב' לקותות שאין הדבר ברור להקל ולומר דהוי ריעותא יש להחמיר מספיקא דלא ליפגע באיסור תורה ובתב"ש שם ביאר יותר לומר דטרפה מדאורייתא מספק הרי דס"ל להתב"ש דב' לריעותא אינו חומרת האחרונים ואע"פ שלא נזכר בגמרא מ"מ אית ביה משום לתא דאיסור דאורייתא ואע"ג דיש לחלק בין ההוא דהתב"ש לנ"ד דהך דהתב"ש הוי ספק חסרון חכמה שאין המורה יודע אם קלקול זה נקרא ריעותא ומי שדעתו שלימה יותר יוכל להבין וכמו שהבחינו קדמונינו ז"ל באותן הדברים שביארו לנו איזה הוי ריעותא ואיזה לא הוי ריעותא ואלו לח ביארו לנו היינו מסתפקים בהם ממילא ה"ה במה שלא ביארו לנו ר"ל שלא נוכל להכריע הוי ספק חסרון חכמה משא"כ ההוא דנ"ד דהין נודע איזהו היתירה שזהו ספק לכל העולם ואין יכולין להבחין מ"מ במה שהתיר הרב עכ"פ מחמת שהוא רק חומרת האחרונים בעלמא ואלו להתב"ש דאית ביה איסור דאורייתא א"כ אפילו בספק גמור שאינו חסרון חכמה יש להחמיר כמו כל ספקא דאורייתא ויש לתמוה על הרב פ"מ שבכל דינים אלו נמשך לגמרי אחר דברי התב"ש וכהן נטה מדבריו. אולם אי משום הא לבד לה הייתי חילק על הפ"מ משום דנ"ל דבריו נכונים בהא. וכן ראיתי בכמה תשובות האחרונים ומצד הסברה ג"כ הכי הוא דדבר שאין לו שורש בש"ס לא יתכן בו לומר שיהי' דאורייתא. וגם לא דרבנן חלא חששת האחרונים אף שיש לפלפל בזה ג"כ עפ"י מה שהאריך התב"ש בסימן ל"ה ס"ק מ"ז מ"מ לא אכניס עצמי לפלפל בזה מאחר דבלא"ה נ"ל דלא כהרב פ"מ כאשר אבאר:

ובתחלה אומר שיש ראיה דלא כדברי הרב פ"מ ז"ל מההוא דב ורדות בשורש א' ואחת הפוכה או שינתה תוארה דאזלינן אחר היותר גדולה ואם אינה הפיכה כשרה ואם שניהם שוין דעת הש"ך וכל האחרונים לאסור משום דווספקינן דלמא זו ההפוכה היא העיקרית ואסרינן לה מספיקא והרי הדברים ק"ו דאם בהפוכה או שינתה תוארה דלא נזכר בהפוסקים קדמונים כלל ועיקר רק דבמדינו' אלו נהיגין הכי ואפ"ה אסרינן לה מספיקא ק"ו ב"ב של ק"ו בדין ב לריעותא שהוא מהקדמונים והלכה רווחת שיש לאסור מספקא ויותר מזה דבשינתה מקומה כ' התב"ש שם בסימן ל"ה ס"ק מ"ו דאפי' בקטנה טרפה משים דחמור מן שינוי תואר והיפוך משום שהוזכר בתום הרי דאע"פ שיש ראיה להיתר לפי שהיא הקטנה אפ"ה אסורה כ"ש ב' לריעותא דהא שינתה מקומה אע"פ שכ' התב"ש שמוזכר בתו מ"מ הין זה נקרא מוזכר בתו' חדא דהתו' מביאים פלוגתא ולשונם נוטה יותר להיתר. ותו דאפילו הדעה האוסרת בתו' מבואר שם למעיין דהיינו טעם יתרת מקמא כיון דלאו אורחא לעמוד שם אינו ורדא רק יתרת וכמו שפירש התב"ש עצמו דברי התו' ע"ש בסקמ"ב ממילא דלדידן דמתירין יתרת מקמח לא נזכר כלל איסור שינוי מקום ואפ"ה מחמיר התב"ש הואיל ויש עכ"פ זכר לדבר כל דהו בדברי התוס' מש"ה החמיר אפי' היא הקטנה מכ"ש בב' לריעותא שהוא איסור ברור באין חולק. אמת דמדברי תב"ש הללו אין להביא ראיה לזה דאם באנו לומר שיש ראיה מדברי תב"ש הללו א"כ נאמר בריעותא על היתרת אפילו היכי שיש ראיה שזו אינה היתירה אלא אחרת אפ"ה טרפה משום דלא סמכינן להקל אפילו בראיה. ובאמת זו לא שמענו ולא מסתבר כלל למימר כך ועמ"ש אי"ה לקמן סימן פ"ד פ"ה אע"כ דאין מדברי התב"ש הללי ראיה לענין הזה וטעמא דמלתא הוא כפי מה שביארתי לעיל (ברי"ס ע"ג) דאין כוונת התב"ש להחמיר היכי שהקטנה שינתה מקומה מטעם כיון דאיסור שינתה מקומה חמיר לא סמכינן למימר דהקטנה היא היתירה וחיישינן דילמא היא העיקרית דהא ליתא דאפילו בטריפות ברור סמכינן לומר דהקטנה היא היתירה אלא טעמו של התב"ש דאמרינן דלמא ריעותא דשינוי מקום מזיק אף ביתירה יעו"ש בדברינו באורך ממילא דמה"ט הוא שהחמיר התב"ש בדין אם הקטנה שינתה מקומה אבל לעולם דבר זה ברור הוא היכי דיש ראיה על אחת שהיא היתירה סמכינן על הראיה וכשיש ריעותא באחרת לא חיישינן לתרתי לריעותא ואם כן אין מהתבואות שור ראיה כלל לנדון שלנו וק"ל ועכ"פ הראיה הראשונה שהבאתי מגוף הדין הוא ראיה אלימתא דהיכי דשניהם שוין אסרינן מספק אפי' בהיפוך ושינוי תואר שאינו רק מנהג המדינות מכ"ש בתרתי לריעותא שיש לאסור מספיקא. שוב ראיתי שהרב פ"מ עצמו בשפתי דעת ס"ס ל"ה עמד בזה למה בשניהם שוים טרפה מספק הרי בשינוי תואר לא נזכר כלל בתלמוד ותירץ וז"ל י"ל כיון שהם בשורש א' מסתמא א' הם ומה לנו בזה שהיא קטנה מ"מ לא בשביל זה נדון אותו ליתר כיון שהכל א וזה הקטן הוא חלק מהורדא והוי ורדא הפוכה אע"כ דאע"ג דיש להם שורש א' מ"מ ודאי א' מהן מיותר הוא רק דלא ידעינן איזה וכל שא' קטנה ידעינן דהיא היתירה וממילא מדחזינן היכי דשניהם שוים וא' הפוכה דמטריפין לה ע"כ דהיינו מספקא משום דלא ידעינן איזהו היתרת וממילא דיש ראיה לנ"ד דמכ"ש בתרתי לריעותא דיש לאסור מספק ודלא כהפרי מגדים.

ועתה נסורה נא ונראה את הראיות אשר עליהן בנה הרב פ"מ יסוד להיתר ואעתיק לשונו בקצרה מה שכ' בזה בססי' ל"ה וז"ל מעשה דהר"ץ שהיה בימין ד' אונות עליונה כדרכה וקטנה וגדולה וקטנה והורדא היתה בין ד' לאומא ובדקו ורחא העליונה אין לה סמפון והטריפו חדא כיון דעליונה אין לה סמפון היא היתירה וא"כ הוי חליף שאמצעית גדולה משלישית ועוד דממ"נ טרפה דאם הרביעית היא היתירה א"כ הורדא שינתה מקומה דהא מקומה היא אצל אונא ג' מזה למדין דאם היה סמפון לעליונה והורדא היתה לאחר הג' כשרה או אם הד' גדולה כמו ג' וסמפון לעליונה לא הי' מטריפין מספק שמא הד' יתרת והוי שינתה מקומה עיין תב"ש אות ל"ט שכ' כעין זה כיון שלא הוזכר בתלמוד אין לאסור מספק ולפ"ז ה"ה ב' לריעותא דנתבאר דיתרת הוי ריעותא היינו דוקא שיודעים איזה הוי יתרת לא מספק עכ"ד הפ"מ הנה שמביא לסברתו שני ראיות חדא מדלא הטריפו במעשה דהר"ץ רק מחמת ראיה. אבל מספק לא חשו שמא האמצעית גדולה מהתחתונה משום שהיו תולין שהרביעית היא היתירה וכן לא חשו מספק שמא הורדא שינתה מקומה משום שהיו תולין לומר שהראשונה היא היתירה ולכן ה"ה בב' לריעותא לא חיישינן מספק ובאמת בפשיטות יותר ה"מ לאתויי ראיה דמספקא לא חיישינן לשינתה דאל"כ איך משכחת לדידן דין יתרת בדרי דאונא דכשר באם יש ד' בימין וקשה ממ"נ היכי עומדת הורדא אם עומדת אחר הג' ניחוש שמא הראשונה היא היתרת וא"כ עומדת הורדא אחר ב' אונות והוי שינתה מקומה ואם הורדא עומדת אחר הד' נימא שמא הד היא היתירה והוי שינתה מקומה אע"כ דמספק ל"ח לשינתה מקומה וק"ל). ראיה שנית ממ"ש התב"ש באות למ"ד דבדבר דלא הוזכר בתלמוד הין לאסור מספק ממילא ה"ה בב' לריעותא שלא הוזכר בתלמוד הין לאסור מספק זהו תורף דבריו ז"ל:

ואומר אני דאין מכל זה ראיה ובתחלה אבאר לסתור הראי' השני' שהביא מהתב"ש ונ"ל דאדרבא משם ראיה להיפוך דאדון חליף שחלפו האונות צורתן מימין לשמאל כ' שם דאם יש יתרת בדרי וא' שכנגדה חילפה צורתה עם זאת היתרת כשר בה"מ וע"ז כתב שם התב"ש אות ל"ט דלכאורה היה ראוי להחמיר ולומר מאי חזית דהאי יתרת היא דלמא אחריתי היא יתרת וזו היא העיקרית ושינתה תוארה והו"ל חליף אמנם כיון שנתבאר שאין להחמיר בהני חילופים ולא נתבארו בשום פוסק כ"א במהרי"ו כו' לכן יש להקל בה"מ וכן משמע דבעובדא דהר"ץ דתולין הריעותא בהיתרת ואמרינן דעיקר האונות הם כתיקונן (ר"ל דבעובדא דהר"ץ אמרו שכיון שהעליונה הין לה סמפון מוכח דהוא היתירה הרי דמהקלקלת תלינן בה לומר שהיא היתירה וה"נ כאן אע"ג שאין סימן בזו לתלות בה בזו שהיא היתירה מ"מ משום זה עצמה שחילפה צורתה תלינן בה לומר שהיא היתירה) וכ"ת הא יש כאן ב' לריעותא דהיינו יתרת וחליף דז"א די"ל דמהרי"ו לא החמיר חלא בחילוף גמור שא' מהג' נחלף עם א' מהב' מה שאין בן הכח דלא נחלף כ"א עם היתרת דבהא לה דיברו המחמירין לר"ל דכי היכי דבב' וורדות בשורש א' והקטנה הפוכה דמכשירין) אע"ג דכל ריעותות דריאה הוי כנקובה ומטריפין הבהמה אפילו אם עומדת ביתרת מ"מ הפוך ורדא ושינוי תואר כיון דאינו רק מנהג אמרינן דאין ריעותא זו מזיק היתרת וכמו שבארתי בזה באורך לעיל (בסי' ע"ג) משא"כ בשאר ריעותות דמטריפין מדינא מטרפי אפילו אם עומדת ביתרת ה"נ בחליף זה שאינו מוזכר רק במהרי"ו אמרינן דביתרת אינו מזיק כלל ואף על גב דאם הקטנה שינתה מקומה מחמיר התב"ש וכמו שהבאתי לעיל (בד"ה ובתחלה) ס"ל להתב"ש דשינוי מקום חמיר כיון שמוזכר בתו' וזה אינו מוזכר רק במהרי"ו ורבים מהאחרונים חולקים. (ועוד יש לחלק וק"ל) עכ"ד התב"ש הרי דעיקר טעם התב"ש להקל בזה הוא דכיון דלא הוזכר רק במהרי"ו לא מחמרינן ותולין הריעותא והקלקל' בהיתרת כדהביא ראיה ע"ז מעובדא דהר"ץ ממילא בנדון של הפ"מ לענין בועא על יתרת או שאר ריעותא הוי להיפוך דתולין הקלקלה בהיתרת לפי דעתם שתופסין יתרת לריעותא משום דכל יתרת המטריף סופו לינקב א"כ הבועת או הסרכא עצמה מעידה על האונא דהיא היתרה וא"כ מדברי התב"ש הללו מבואר ההיפוך דבנדון דהתב"ש אם הקלקלה בהיתרת כשר משא"כ כאן הוי להיפוך דאם הקלקלה בהותרת טריפה ומעובדא דהר"ץ גופיה יש ג"כ קצת ראיה לזה דתלי' הקלקלה בהיתרת ומשום זה הטריפו הרי נסתר הראיה השניה ומזה נסתר ג"כ הראיה הראשונה דהא דלא חשו בעובדא דהר"ן מספיקא שמא האמצעית גדולה מהתחתונה או שמא הורדא שינתה מקומה ה"נ כיון דטרפות אלו הם חומרא בעלמא אינם טרפות ברור (וכמ"ש לעיל בד"ה ובתחלה דגם שינתה מקומה אינו נקרא כ"כ מוזכר בפוסקים ע"ש) לא חיישינן כלל מספקא ולא גרע מהספקות בריאה דמתירין כמבואר בסימן ל"ט בשנים המכחישין זא"ז א' אומר כסדרן וא' אומר שלא כסדרן או בנסתפק אם הוא בגב או בחיתוך או במורנא או היכי דמשמשא ידא דטבחא דבכל הני תלינן להקל מטעם נשחטה הותרה מכל שכן בזה דלמה נימא שהורדא שינתה מקומה כיון שבורדא עצמה אין ריעותא וכן למה נימא שהאמצעית גדולה מהרביעית כיון שאין בהם שום ריעותא משא"כ היכא דיש סברא לומר דתולין הקלקלה בהיתרת כיון שהריעותא בה אמרינן דהיא היתרה דמה"ט הטריפו שם בעובדא דהר"ן ע"י שראו הקלקלה באונא א' שאין לה סמפון ותלו שהיא היתרה (ובלא"ה אין מזה ראיה מה דלא חששו בעובדא דהר"ן מספיקא שמא שינתה מקומה או שהאמצעית גדולה מהקטנה דמה ערך זה שאינם איסורין ברורין והרבה חולקים ואינם רק מנהגא והבו דלא לוסיף עלה לאסור מספקא ומה ענינם וערכם נגד איסור ב' לריעותא שהיא הלכה רווחת בישראל):

ואכתי קשיא בההיא דשתי ורדות בשורש א' והא' הפוכה דמטרפינן בשניהם שוים משום דלא ידעינן איזהו היתירה ולמה הכשיר התב"ש ביתרת בדרי שחילפה צורתה ותלינן שהיא היתירה אף שכולן שוין מטעם דתלינן הקלקלה במקולקל וה"ה בב' וורדות והא' הפוכה למה לא נימא דתלינן הקלקלה במקולקל ובשלמא מעובדא דהר"ץ י"ל דלק"מ דמה דלא הטריפו רק מהוכחות ומספיקא לא הטריפו לומר שמא הורדא שינתה מקומה או שמא האמצעית גדולה מהג' דהיינו כמ"ש לפי שאין שום ריעותא לפנינו בורדא ולא באונות לענין זה כיון דשפיר מצינן למימר דהתחתונה יתרה וא"כ אין אנו רואין שום ריעותא וכן נמי לא קשיא ממה שהטריפו ע"י שאין סמפון בעליונה הרי שהטריפו מחמת דתלינן הקלקלה במקולקל וכמ"ש התב"ש שם דמחמת ראיה זו לבד הי' ג"כ מטריפין וה"נ מכשיר בב' וורדות וא' הפוכה מחמת הסברא דתלינן הקלקלה במקולקל די"ל דמחמת סברא מחמרינן להטריף. אבל להכשיר לא יועיל סברא זו וכך הי' אפשר לתרץ אבל אין נראה לי כך לאמת אלא כמ"ש אח"כ אי"ה) חבל מההו' דהתב"ש קשי' שהוא הכשיר מחמ' סבר' זו אף דיש ריעות לפנינו שינוי צור' ולמ' לא נכשיר גם כאן בשוין ובדוחק י"ל דשינוי צורות האונות קל איסורייהו להתב"ש מדין שינוי תואר הורד' או הפוך ודחוק דכפי הנראה הם בערך א'. והעיקר נ"ל דבההוא דורדא הפוכה ושינתה תוארה כיון דמכשירינן היכי דאירע זאת בורדא היתירה משום דאמרינן דורדא יתירה אורחא להיות לפעמים הפוך או שינוי תואר א"כ תו ליכא כלל הסברא דתולין הקלקלה במקולקל משום דאצל הורדא יתירה אין זה קלקול וריעותא כלל וראיה שהרי כ' הרב פ"מ בדיני ב' לריעותא אות י"א בקטנה הפוכה לא הוי ריעותא כלל ואם יש שם בועא וכדומה לא הוי ב' לריעותא הרי דאם יתרת אין זה קלקול כלל אלא אורחא ממש בהכי ממילא אין כאן סברא דתולין הקלקלה במקולקל דהא אם זו היא היתירה א"כ אין ההיפוך קלקלה כלל משא"כ בההוא דהתב"ש דהוי קלקלה אפילו ביתרת אע"ג דכ' התב"ש דבהא לא דיברו המחמירין כו' כמו שהעתקתי לשונו לעיל ופירשתי דר"ל דשינוי תואר זה אינו מזיק ביתירה כמו שינוי תואר והיפוך בורדא יתירה מ"מ י"ל דס"ל להתב"ש דקלקלה מיהת הוי לענין דשייך ביה למימר תולין הקלקלה במקולקל אע"ג דריעותא אינו נחשב לענין שיצטרף לב' לריעותא מ"מ אע"ג דאינו ריעותא מ"מ הוא ריעותא כל דהו וקלקלה משא"כ הפוך ושינוי תואר דאסרו הבד"י בשוים הכי קים להו דאלו אינם קלקלה כלל ביתרת והתב"ש לא חש לומר דלמא הני נמי אינם קלקלה כלל ביתרת דכיון דטרפות זה אינו מוזכר רק במהרי"ו אין לאסור מספק ואמרינן דמאי דקי"ל להבד"י קים להו משא"כ בזה שלא מצינו מפורש אמרינן דהוא קלקלה גם ביתרת ותולין הקלקלה במקולקל וכן בעובדא דמהרי"ו בחסרון סמפון הוא ריעותא גם ביתרת אע"ג דריעותא גמורה אינו מ"מ קלקלה וריעותא כל דהו כמו שהוא באונא הוא ג"כ ביתר כן נ"ל בישוב דברים הללו ועכ"פ בריעותא ביתרת אף שכולן שוין שפיר שייך הסברא דתולין הריעותא והקלקלה ביתרת והוי ב' לריעותא וטרפה ודלא כהרב פרי מגדים:

עוד מטעם אחר נ"ל לאסור בזה היכי שד' בימין וכולם שוים וריעותא בא' מהם ולא שייך כלל לומר שמא אין זו היתירה והוא דנ"ל דעיקר הטעם במה דאמרינן כל יתר כנטול דמי הוא כמו שכתב הר"ץ הבאתיו לעיל (בסימן ע"ה ד"ה ותחלה) רק שלא כדבריו ממש כאשר כבר סתרתי שם דבריו אלא הענין הוא כך כי כל האבר שהחיות תלוי בו הוא מנהיג את הבעל חי וכל אבר ואבר יש לו חיות והנהגה השייך לו ואם חסר אין הבעל חי יכול להתנהג וימות והכי נמי כשיש שני אברים מאותו האבר אזי אותו החיות והנהגה נחלק לשני אברים וא"א להם להנהיג את הבעל חי מענין קידרי דבי שותפי כו' וכענין אין טוב ברבות הראשים כי אם הראש הא' וזהו ענין שברא הקב"ה כוניניות באדם וזה נודע בטבעי כל הב"ח שא"א להם להתנהג ביותר ממנהיג אחד וכך הוא הענין הנהגת האבר שיש בכחו החיות השייך לו להנהיג איברי אותו הב"ח ובהיות הנהגה זו נחלקת לב' בטלה ההנהגה והו"ל כחסר אותו האבר וזהו כל יתר כנטול ואולם זהו דוקא כשהן שוין לא ניכר איזו היתירה אז כל החיות השייך לאותו אבר נחלק לשנים משא"כ אם א' מהן נשתנה לגריעות עד שניכר שהיא היתר זהו סימן מובהק שאין אותו החיות נחלק כלל אלא העיקר האבר יש בו אותו החיות כולו השייך לו וזהו מיותר ואין בו כח ההנהגה כלל (ולכן בה"ג לא אמרינן יתר כנטול כגון שאין היתר עומד במקום המיוחד לאותו האבר או שאין לו צורת אותו האבר דאלו הם הסימנים שלא נחלק החיות ואין ביתר הזה חלק מהחיות השייך לאותו אבר ומה"ט הי' ראוי להכשיר באם היתרת הוא קטן שזהו סימן שהוא היתר אלא דבאיסור ברור אין אנו סומכין על מה מה שהוא קטן שיהי' ראי' שהוא היתר ודוקא לענין ורדא הפוכה שהוא איסור קל אנו סומכין ע"ז ולא באיסור ברור ודלא כהצ"צ בסימן צ"ח וכמו שאוכיח אי"ה לקמן בסימן פ"ג) משא"כ כשהם שוים אז יודעים אנו שחיותו נחלק לב' וטרפה והיכי דיתרת כשר כגון בדרי דאונא ה"ט משום דאורחיה בהכי ויכולה הבהמה להתנהג אף בהיות נחלק חיות האונא לשנים כל זה הוא ברור לכל בעל שכל ולפ"ז ביתרת היכי שהם שוים אין שייך כלל לומר שא' עיקרי וא' יתר אלא כל א' וא' מהם יש לו גריעותא דאבר העיקרי וגריעותא דיתרת דכיון שיש בו עכ"פ חצי החיות א"כ כל ריעותא המטריף באבר העיקרי מטריף בה דהא יש בה חצי מהחיות העיקרי וכיון שחצי חיות השני ניטל ממנה ונחלק וזהו הפסול של היתרת א"כ כל פסול ופסול ביתרת פוסל בה וזה ברור. זולת אם א' מהם קטן או איזה שינוי לגריעותא שיש היכר שזהו היתר אז אין על השני שום גריעותא של יתרת ומעתה בסרכא מתוך יתרת וכולם שוים לא שייך כלל לומר שמא אין זו היתרה משום דכל א' שם יתר עלי' ומה"ט גופיה אסרינן ב' ורדות שוין וא' הפוכה משום דכל א יש בה פסול יתרת כיון שחיות הורדא נחלש עבור שנתחלק ועכ"פ כל א' יש בה חצי החיות ובשורש א' אורחא בהכי וכשר ועכ"פ ההיפוך פוסל בכל א' מהם דהא בכל א' יש בו מהחיות העיקרי והראיות שהביא הפ"מ ג"כ אינן ראיות כי התב"ש שהתיר הוא מטעם דתולין הקלקלה במקולקל והוי סימן שאותה ששינתה תוארה הוא לבד היתירה ואין בה מהחיות העיקרי כלל (ומה דלא אמרינן כך בב' ורדות כתבתי בדיבור הקודם) או די"ל דהתב"ש הקיל באיסור זה משום דלא חמיר איסורו ואמרינן דמהרי"ו לא החמיר בשינתה תוארה רק באונא גמורה שיש בה כל החיות השייך לאונא אבל אם אין בה רק חצי החיות לח פוסל השינוי ואף דבב' וורדות אנו רואין דהשינוי תואר פוסל אף בחצי החיות מדלא הכשירו הבד"י רק בקטנה שינתה תוארה ולא בשוין מ"מ במאי דמצינו בהדיא מצינו ואמרי' דהכי קים להו משא"כ בשינוי תואר דאוני דלא מצינו כך בהדיא אמרינן דאין מזיק בחצי החיות משא"כ בב' לריעותא לא שייך כ"ז. והראיה הב מעובדא דהר"ץ ג"כ אינו ראיה כי מה שלא חשו מספק שמא הורדא שינתה מקומה דהיינו שהרביעית היא היתירה דז"א דאם היו כולם שוים ח"כ אין לומר שהרביעית היתירה אלא שנחלק חיות האונא הג' לשנים ונעשה ממנה ב' אונות וא"כ הורדא במקומה עומדת למטה מחיות של הג' אונות וכן לא חשו מספיקא שמא הראשונה יתירה והאמצעית גדולה מהד' דבאמת אין על שום א' מהן שם יתר ואע"ג דאפ"ה הו"ל לאסור בזה משום דאע"ג דחיות האונא נחלק לב' אפ"ה א"א שיהיה הסמוכה לאומא קטנה מהסמוכה לה אף אם הם אחד שנחלק חיותן לשנים וכמ"ש אי"ה אח"כ מ"מ לא היו אוסרין מטעם זה משום דזהו עצמו הוי שינוי וסימן שהיא היתירה ר"ל דכיון דדרך האונא הסמוכה לאומא להיות גדולה מאותה שאצלה והרי היא קטנה זהו סימן שהיא לבדה היתירה ושלשה העליונות כתיקונן והוא ק"ו מההוא דב' ורדות דהשתא ומה התם דאין הקטנות ריעותא כלל אפ"ה אמרי' כיון שהיא קטנה מהאחרת מסתמא היא היתירה מכ"ש בזה שהקטנות היא ריעותא דהא אורחא דסמוכה לאומא להיות גדולה מכ"ש דתלינן שהיא היתירה מש"ה לא הטריפו מספק אלא מחמת ההוכחות שהיה להם ומה שהטריפו שם מחמת כיון שהוורדא עומדת למטה מכולם אם נחשב הרביעית ליתרת הו"ל הורדא שינתה מקומה וכ' התב"ש שם דמה"ט לחוד יש בו די להטריף אף אם היו כולם שוים ולכאורה למה נטריף מה"ט לחוד הרי כיון דכולם שוים א"כ חיות אונא א' נחלק וא"כ עומדת הורדא במקומה אחר חיות הג' אונות לק"מ דבאמת אף שנחלק חיות אונא א' מ"מ עשה הב"ה כוניניות דאצל האומא צריכה האונא להיות גדולה מהסמוכה לה אע"ג דאם אותה האונא יתירה לגמרי לית לן בה במה שהיא קטנה היינו משום דאין בה כלל מחיות האונא א"כ אין שמה כלל אונא הסמוכה לאומא משא"כ כל שיש בה מחיות העיקרי של האונא אעפ"י שהחיות נחלק מ"מ צריכה הסמוכה להאומא להיות גדולה מאותה שאצלה והשתא שפיר הטריפו מה"ט לחוד דממ"נ אם נימא שנחלק חיות האונא א"כ האמצעית גדולה מהתחתונה ואם נחשוב הרביעית ליתרת דהיינו לומר שקטניתה מוכיח עלי שהיא לבדה היתירה ואין בה מחיות והנהגה העיקרת דאז אין מזיק מה שהיא קטנה א"כ הורדא שינתה מקומה והבן אבל עכ"פ זה ברור דכל שהם שוים אין מקום כלל לומר שהיא לבדה יתרת אלא שניהם יש בהם גריעותא של האבר העיקרי וגריעותא של יתרת וזה פשוט ונכון לכל בר דעת ודוק היטב בכל זה כי המה דברים נכונים:

ומ"מ משום הא אין בו כדי לסתור דברי הרב פ"מ דאף על גב דזה אמת דחיות האונא נחלק מ"מ הא קי"ל כל יתר א' כנטול א' נמצא היכי דיתר אונא הו"ל כחסר אונא ולא כחסר כל האונות והטעם משום כשיש א' יתירה אמרינן דחיות אונא א' נחלק לב' ולא אמרינן שחיות כל הג' אונות נחלק לד' ממילא כל היכי שיש בימין ד' אונות אזי הוי שנים כתיקונן ושנים יש בהם גריעותא דיתיר משום דהחיות שלהם נחלק לב' וא"כ שפיר קאמר הפ"מ דאם יש ריעותא בא' מהם אמרינן דלמא זו היא כתיקונה וא"כ אין טעם זה מספיק לדחות דברי הפ"מ זולת היכי שיש ריעותא על שלשה מהארבעה או היכי דיש ה' אונות בימין דהוי יתיר שנים וכחסר שנים וא"כ אונא א' כתיקונה והארבעה הם יתיר דאז טרפה גם ביש ריעותא על שני אונות ואם יש ששה אונות אז טרפה אפי' ביש ריעותא על אונא א' אבל ביש ד' אונות וריעותא בשנים אין נדחין דברי הפ"מ על פי טעם הזה ומ"מ אין נ"ל כדבריו מחמת הטעם הראשון שכתבתי דאסרינן מספיקא ותולין הקלקלה במקולקל כ"ז נ"ל לדחות דברי הפ"מ וא"כ אף דבלא"ה סתרתי לעיל דבריו ובסימנים הקודמים) לומר דיתרת אינו ריעותא ואינו מצטרף לב לריעותא מ"מ נ"מ בנדון שאלתינו במיעוך ומשמוש שהסכמתי דלא מהני מתוך היתרת מטעם דמיעוך קולא גדולה הוא ובהצטרף אלי' ריעותא כל דהו לא מהני אזי אפילו יש ד' אונות וכולם שוים לא מהני לתלות ולומר שמא זו אינה היתירה ומהני מיעוך ומשמוש לא אמרינן הכי מהני טעמא דכתיבנא:

מיהו במקום הפסד הסומך על הפ"מ בשאלתינו אין לגעור בו והיינו משום דהסתירה השניה כבר כתבתי שאין בה די לסתור דברי הפ"מ כיון דעכ"פ שני אונות אין בהם ריעותא דיתרת ואיכא למתלי דזו היא שאינה יתירה וא"כ לא נשאר לנו רק הסתירה הראשונה ועיקרה ויסודה הוא משום דתולין הקלקלה במקולקל אמינא דנהי דזה היא סתירה נכונה להפ"מ לשיטתי' דס"ל דיתרת סופה להתפרק ולנקוב (כמ"ש לעיל בד"ה ואומר ע"ש) א"כ הבועא או הסרכא עצמה שהוא ריעותא של נקב מעידה על אונא זו דהיא היתירה מ"מ כיון דכבר סתרתי בהא דברי הפ"מ והוכחתי דאין יתרת סופה לינקב כלל ואינה נחשבת ריעותא להצטרף לב' ריעותא משום שאין היתרת מעידה כלל על ניקב ואין בה חששא דניקב כלל רק דהסרכא היוצאה מן היתרת וצריכה מיעוך בהא לחוד הסכמנו דאין להתיר על ידי מיעוך מטעם דכל שיש עוד ריעותא כל דהו אף דאין בה לתא דניקב לא סמכינן על מיעוך שהוא קולא גדולה בהא שפיר י"ל דתלינן שזו אינה היתירה כלל דבהא ליכא למימר דהסרכא מעידה על זו האונא שהיא היתירה דסירכא אין לה שום שייכות לריעותא דיתר. ולכן הסומך בה"ג על הפ"מ במקום הפסד לא הפסיד. אולם בגוונא דשייך הסתירה שני' שסתרתי דברי הפ"מ דהיינו בגווני שכתבתי תחלה (בדביר הקודם) כגון שיש ה' אונות וחדא סרוכא לחברתא לא מהני מיעוך כי הסתירה השני' הוא ברור כשמש דביתרת יש ריעותא דיתרת בשניהם כי חיותם נחלק וכאן אף דחדא אונא לית בה ריעותא דיתרת מ"מ כאן שהסרכא מאונא לאונא א"כ הריעותא בשני אונות מיהו גם בזה יש להתיר ע"י מיעוך במקום הפסד ולומר שמא הסרכא באה מאותה שהיא כתיקונה ונדבקה אל היתירה רק דנ"מ ביש ד' אונות ונסרכו שנים וכן שנים האחרים נסרכו ושניהם באופן דבעי מיעוך וכאן ודאי יש סרכא א' ביתרת בהא ודאי אין להתיר ע"י מיעוך אפילו במקום הפסד ושלא במקום הפסד אין להתיר אפילו בסרכא א' משום הסתירה הראשונה דחיישינן שמא זו היא היתירה כמ"ש תחלה זולת היכי דיש סימן איזהו היתירה כגון שאין לה סמפון שזהו סימן מובהק עלי' שהיא היתירה והסרכא באחרות שזה מותר אפילו שלא במקום הפסד (ואם אותה שאין לה סמפון סרוכה לאחרת אין להתיר אלא במקום הפסד משום הספק שמא הסרכא באה מאונא העיקרית כמו בכולן שוין וסרכא א' וק"ל) ואם מוכח על אונא א' שהיא היתירה מצד קטנותה והסרכא באחרות אם יש להתיר יבואר אי"ה לקמן (בסימן פ"ה) כן נלפענ"ד מיהו גם ביש ד' אונות ונסרכו שנים וכן שנים האחרים נסרכו באופן דשניהם בעי מיעוך דכתבתי לעיל דאין להתיר ע"י מיעוך אפי' במקום הפסד עדיין יש לומר גם בזה שמא האמצעית נחלקו וסרכות אלו באו מאותן שבקצוות וכן בכל חילוקי דינים הכתובים כאן צריך עדיין לעיין ודוק היטב בכל מה שכתבתי:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה