נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה פ
ובועא במים זכים העומדת ע"ג יתרת מקמא מה דינה נבאר ג"כ מתוך דברינו:
דלכאורה היה נ"ל גם בזה להכשיר מהטעם שכתבתי לעיל דאע"ג דלטעמא דידי יש להטריף משום שריעותא כל דהו מעכבת מלהכשיר יתרת מקמא מ"מ מטעמא דידי לחוד לא מטריפנא זולת היכי דשייך ג"כ טעמא דידהו דהיינו ב' לריעותא ומש"ה במים זכים שהב"ח והש"ך מכשירין בתלוי' במים זכים במקום דמכשירין ב' בועי דסמיכי' במ"ז וס"ל דמ"ז לא לקותא הוא כלל א"כ לא הוי הכא ב' לריעותא ואע"ג שהט"ז והאחרונים חולקים עליהם ואומרים דמ"ז הוי לקותא אפי' במקום שמכשירין סמיכי במ"ז מ"מ עכ"פ בה"מ יש לסמוך על הב"ח והש"ך בתלוי' במ"ז להכשיר וא"כ ה"ה במ"ז ע"ג יתרת מקמא דיש להכשיר עכ"פ במקום הפ"מ. ומ"מ מסתפינא להקל בזה כיון דלטעמא דידי בלא"ה אסור דהא בועא במ"ז עכ"פ לא עדיף מטינרי ומקרי ריעותא כ"ד רק דאמינא מה שהתב"ש והפ"מ מתירין גם אנו יש לנו להתיר וא"כ במ"ז שהתב"ש והפ"מ תופסין במושלם כדברי הט"ז וכן הסכמת הרבה האחרונים לכן אע"ג דתלוי' במ"ז נ"ל דאלו בא מעשה לידי במקום הפ"מ הייתי סומך על הב"ח והש"ך מ"מ ביתרת מקמא אין להקל אפילו בה"מ זולת נ"ל בתערובת וכה"ג יש לצרף ולהקל כן נ"ל. והנה מתוך דברים אלו שכתבתי לך עד הנה בחילוקי דינים ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה איזה ריעותות מצטרפין להטריף ואיזה אינם מצטרפים ולא רציתי להאריך יותר בזה
ואחרי שביארתי לך עד כה אבא לעיקר שאלתך (הוא השאלה דלעיל סי' ע"ב) על הריאה שיש בה יתרת בדרי דאוני ומתוך היתרת בדרי יוצא ג"כ יתרת מקמא מה דפשיטא לי' למעלתך דהו"ל תרתי לריעותא וטרפה כאשר מבואר בלשון השאלה שם ומתוך כל מה שכתבתי תראה דיש להסתפק בי' טובא דכבר בארתי (בסי' ע"ה) דיתרת בדרי דאונא לא הוי ריעותא משלשה טעמים וגם הבאתי שם ראיות לזה ע"ש וגם בארתי (בסימן ע"ו) דיתרת מקמא אית ביה שני טעמים דאינו נקרא ריעותא ושיש גם לזה ראיה יעו"ש ממילא אין כאן ענין מקום ב' לריעותא בהצטרף יתרת בדרי עם יתרת מקמא לפי שאינם עדים כלל לא על נקב ולא על שום דבר זולת מטעמא דידי יש להטריף בזה ממה שחדשתי לעיל (בסימן ע"ו) ולומר גם בזה דכיון דיתרת מקמא העיקר להטריפו ואינו רק מנהגא להכשיר מש"ה ריעותא כל דהו פוסלו ובארתי ג"כ שם בסימן הנ"ל דיתרת בדרי י"ל דהוי עכ"פ ריעותא כל דהו ולכן י"ל שמצטרף לאסור יתרת מקמא נמצא דמזה יש מקום להטריף בשאלתך אולם למה שבארתי (בסי' ע"ח) דמהאי טעמא דידי לחוד איני אומר זולת היכי דאסור להתב"ש והנמשכים אחריו משום ב' לריעותא א"כ י"ל דשאילתך להתב"ש כשרה אע"ג דחשיב יתרת בדרי וכ"ש מקמא לריעותא מ"מ נ"ל דבהצטרפם יודה התב"ש דאינו נקרא ב' לריעותא כיון דהכל משם א' וכי היכי דהרבה יתרת בדרי כשרים וכן כמה יתרת מקמא מבואר בלשון האחרונים דכשרה ואע"ג שעומדים סמוכים זה לזה ולא אמרינן דהוי ב' לריעותא מטעם דהם שם א' ה"נ נ"ל בזה דאע"פ דזה יתרת בדרי וזה יתרת מקמא מ"מ הכל שם יתרת הוא והוי ריעותא חדא וכההיא שכתב בשמלה חדשה סימן ל"ז סעיף ה' ובתב"ש שם אות א' דאם יש הרבה מראות כשרות סמוכות זו לזו כשרות ואינו נדון לב' ריעותא משום דהכל שם א' ונסתפק היכי דאיכא שני מיני מראות כשרות סמוכות כגון אדום וככוחלא מי נימא דהוי ב' מיני לקותות כיון דהאי אדום והאי ככוחלא או דלמא כיון דהכל נקרא מראה הוי הכל שם א' ומסיק שם וברסי' ל"ח כשרה יעו"ש. ונ"ל דהדברים ק"ו דאם התם דכל מראה ודאי הוא קלקול וחולי אחר כמובן במושכל ראשון ואפ"ה אמרי' דלענין ב' לריעותא אינם נחשבים כשני עדים רק כעד ח' כיון דכולם שם מראה עליהם מכ"ש בזה דכל מין יתרת א' הוא ומה לי בדרי או מקמא כל יתרת דכשר הוי הכל שם א' וזה ברור אצלי ואם כן כיון דלהתבואת שור כשר אין לי להטריף משום טעמא דידי לחוד כנ"ל וא"כ נראה לכאורה דיש להכשיר בשאילתך.
עוד היה מקום לכאורה לומר דיש להכשיר בנ"ד אפילו להפוסלים יתרת מקמא לפי מה שבארתי לעיל (בסי' ע"ה ע"ש בד"ה ובהא מיושב ובד"ה ובזה מיושב) דהאוסרים יתרת מקמא אין הטעם משום שסופו לינקב או לינטל אלא עיקר הטעם הוא משום דכל יתר כנטול דמי והו"ל כחסרה אונא. ולפ"ז הדבר מובן דהיכי דהיתרת מקמא עומדת על אונא א' ממילא כשאנו אומרים יתר כנטול ר"ל כאלו ניטל אותה אונא שהיתרת עלי' ממילא עכשיו שהיה עומד על יתרת בדרי אם נאמר יתר כנטול הוי כאלו הי"ב ניטל וא"כ אין כאן משום יתרת ומה היזק יש בדבר דבשלמא למה שרצה התב"ש לומר דהיתרת המטריף סופו להתפרק ויהיה נקב ממילא גם בזה אסור אע"ג דכשיתפרק הי"מ לא יעשה נקב בגוף הריאה העיקרית דק בהי"ב מ"מ כבר בארתי לעיל דפשיטא דכל ריעותא אשר הוא משום לתא דנקב פוסל גם ביתרת לעיין בסימן ע"ב ע"ג ע"ד) חדא משום דהרוח יוצא מכל הריאה ואידך דכיון דכל הריאה עם היתרת הוא גוף א' ממילא כיון שנולד בה דבר דכאיב לה כאיב לכל הריאה אבל למה שבארנו דאין ביתרת לתא דנקב כלל רק שהתורה אסרה יחד במקום שנטול אסור ממילא י"ל דאם ריעותא דיתר עומד על יתר כשר כיון דאין היתר פועל רק שעושה מקום שעומד עליו כאלו אינו וכיון שעומד על יתר לית לן בה אמת דלשיטת הרמב"ן שמפרש יתר כנטול ביד דמי הוא ומקומו וכן לשיטת הרשב"א דמפרש יתר כנטול הוא לבד דמי ויהיה נקב אם כן אין מקום. להיתר זה דכל שיש י"מ על הי"ב להמטריפין י"מ ממילא כיון שאנו אמרינן דהוי כנטול ביד הוא ומקומו או הוא לבד ה"כ עכ"פ אמרה תורה דיתיר זה כאיב לה בנקב דאע"ג דאין סופו לינקב כלל מ"מ התורה העידה דיתיר כאיב לה בנקב ולכן מזיק גם ביתרת אבל לשיטת רש"י והרמב"ם דיתר הוי כחסר מתחלת ברייתו א"כ שפיר יש מקום להכשיר בזה משום דהוי כאלו נברא בלי הי"ב ומה בכך הנך רואה דיש מקום להכשיר בזה אפי' להפוסלים יתרת מקמא:
ודומה לזה ראיתי שכ' הרב פרי מגדים בשפתי דעת סי' ל"ה סק"ה ביתרת המטריף וצמקה דלכאורה יש להכשיר לפמ"ש בה"ג דצמקה אונא הוי ליה כחסרה אונא וא"כ אין כאן יתרת וסתר זאת מתלת טעמי חדא דלהחמיר אמרינן בכה"ג ולא להקל ואולי אין צימוק כחסר אונא ב' דהא דצימוק הוי כחסר היינו דהוי כניקב ולא כאלו נברא חסר לבד וא"כ הוי ניקבה הריאה ודלא כהר"ם דחלק לשנים ניקב וחסר. ג' אחר שכבר היה פסול מתחלת ברייתו שנולד היתרת עמו איך תחזיר להכשירו ע"י צימוק וטרפה אין לה היתר עכ"ד:
והנה בגוף דין זה אבאר אי"ה במקום אחר (ועיין לקמן סימן צ"ז) ועוד דיבר הרב ז"ל מזה בסי' ל"ו במ"ז ס"ק כ' ובשפתי דעת סקכ"ט ומעתה יש להבין דבנ"ד שפיר יש מקום לומר כנ"ל דאפילו המטריפים יתרת מקמא כשר בזה כיון שעומד על הי"ב והו"ל כאלו אינו ובהא ליכא ג' סתירות הללו דהסתירה ראשונה ודאי אין כאן דהא הלכה רווחת י"כ והו"ל כאלו אינו ושייך אפילו להקל והסתירה השניה ג"כ ליתא דהא אנו מדברים זאת לשיטת רש"י והרמב"ם דיתר הוא כחסר מברייתו ואף אם תאמר דחסר מברייתו ג"כ הוא כמו נקב או סופו לינקב כדברי הפ"מ מ"מ פשיטא דאינו ענין לנ"ד דזה שייך לומר בנברא אבר חסר הצריך לו אז נוכל לומר דהוי כנברא נקוב או סופו לינקב משא"כ בזה דאנו אומרים דהוי כאלו נבראת חסר הי"ב עם הי"מ א"כ נבראת ריאה כתיקונה ומה מקום בזה לנקב וק"ל. והסתירה הג' נמי ליתא דהא כי היכי דמסתמא הי"מ נברא מתולדה כך הי"ב גם כן נברא בתולדה והוי כאלו נבראת הריאה כתיקונה וא"כ יש מקום להכשיר בנ"ד אפילו לאותן הפוסלין יתרת מקמא והרי זה קרוב לדברי בעלי מחלוקתך אלא לאו מטעמייהו דאינהו מדמי לכוליא יתירה שהקטינה ולדידהו שום ריעותא לא יזיק ביתרת וזה הוא צחוק כאשר בארתי לעיל (בסימן ע"ב ע"ג ע"ד) אלא דאני אומר דריעותא דיתרת אינו מזיק ביתרת מטעם הנ"ל וכמו ריעותא דהפוך ושינוי תואר שנתבאר לעיל בדברינו (בסימן הנ"ל ע"ש) איברא דיש לפלפל בזה הרבה לשיטת המטריפין יתרת מקמא אין רצוני להאריך בזה כיון דעכ"פ לדידן דמכשירין י"מ נ"ל פשוט דאין מקום להטריף י"מ על הי"ב מהטעמים שנתבארו תחלה ואם נחוש לבא ולומר כיון דיתרת מקמא מדינא יש להטריף רק במדינות אלו מכשירין להו משום דגמירי להו דאורחייהו בהכי א"כ דלמא לא גמירי דהוי אורחי' בהכי אלא בעיקר הריאה אבל על י"ב לא הוי אורחי' והדר לדינא דיש להטריף י"מ. הא ליתא חדא וכי להוסיף על הטרפות יש ומאחר דגמירי דאורחיה בהכי מאן לימא לן דעל י"ב לאו אורחיה ומאחר דאין זה ענין לב' ריעותא מנ"ל להטריפו ובפרט דב לריעותא גופי אין לו שורש בש"ס ומכ"ש בזה דכבר ביררנו דלכ"ע אין מקום לומר דהוי ב' לריעותא דאפילו להתב"ש והנמשכין אחריו שאומרים דיתרת מקרי ריעותא ומצטרף לריעותא אחרת מ"מ אלו השנים הם משם א' ומכ"ש למה שהעליתי דשני יתרת לא מצטרף להיות ב' לריעותא וא"כ מאן ולאין נבא לחלק ולומר דבהא אורחיה ובהא לאי אורחיה אין זה אלא כמוסיף על הטרפיו ותו דלשיטת הט"ז בלא"ה אין מקום לזה לפי מה שבארתי לעיל (בסימן ע"ה בד"ה ובזה מיושב) דהא דמכשירין י"מ לאו משום דאורחיה בהכי אלא דאפילו דלאו אורחיה מ"מ כיון דאין שם מקומן של האונות ל"א בי' י"כ יעו"ש ממילא דלשיטה זו פשיטא דאין חילוק דאפי' עומדת על י"ב מ"מ כיון דאין שם מקום האונות אפילו אי לאו אורחי' אין שום טעם להטריפו וק"ל סוף דבר זהו מה שנ"ל להלכה ביתרת מקמא היוצא מותרת בדרי דאונא להכשיר כן נלפענ"ד נכון:
ולענין מה שאמרו בעלי מחלוקתך דאם אין ניכר איזהו היתרת פשיטת שיש להכשיר דמאן לימא לן דאונא הזו שיש עלי' היתרת מקמא הוה היתר דלמא זהו הוא האונא הראויה להיות ואונא האחרת היא היתירה וא"כ ליכא תרתי לריעותא אלו דבריהם ואתה הודית להם כמבואר בלשון השאלה (לעיל בסימן ע"ב) בתוך דבריך שכתבת דבודאי אם לא היה ניכר איזהו היתירה הדין עמהם ולה נחלקת עליהם רק מחמת דבאמת ניכר שזהו הוא היתירה מלתא דפשיטא לכו קמבעיא לי טובא כי נ"ל לומר דאפילו באין ניכר איזהו היתירה אפ"ה הוי ב' לריעותא כאשר אבאר אי"ה לקמן באורך (בסימן שאח"ז) ואע"ג דלדינא העליתי דשום ריעותא העומדת על יתרת בדרי יש להכשיר ואם כן לכאורה דליכא שום נ"מ בפלפולינו הזה כיון שאני מכשיר אפילו אם ניכר איזהו היתירה כאשר כבר הארכתי בסימנים הקודמים מ"מ ראיתי לפלפל בזה משום דאיכא נ"מ: