נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה עו
ועתה צריכין אנו לבאר דין סרכא תלוי' או בועא או שאר ריעותא העומדת על יתרת מקמא מה דינה וגם יתרת מקמא שיש ממנה סרכא דבוקה דהו"ל שלא כסדרן כמבואר בסימן ל"ט סעיף וי"ו מה דיני אי מהני מיעוך לדידן וכן סרכא שלא כסדרן מן יתרת בדרי אי מהני מיעוך:
והנראה לבאר כאשר אגיד. הנה בסימן הקודם כתבתי שלשה טעמים לומר דיתרת בדרי לא הוי ריעותא וביתרת מקמא ליכא טעם הראשון דלשם כי במקמא רבו הפוסקים להטריף ומ"מ שני הטעמים האחרים איתנהו נמי במקמא לומר דאינו עד כלל ואינו נקרא שום ריעותא לענין להצטרף לתרתי לריעותא ולפ"ז מסתבר ג"כ דאפילו סרכא דבוקה מן יתרת מקמא מהני מיעוך כמו בכל סרכא שלא כסדרן בכל מקום בריאה משום דהאי יתרת מקמא קינו מזיק כלל וגם הבאתי ראיה לזה בסוף סימן הקודם דמהני מיעוך בסרכא מתוך יתרת מקמא וע"ש כי לא אכפיל הדברים ולפ"ז מכ"ש סרכא שלא כסדרן מתוך יתרת בדרי דאונא דמהני מיעוך כך הי' נ"ל בעיני לפשוט:
אולם לפי שהתב"ש כ' בפשיטות לאסור בועא על יתרת אפי' בדרא והרב גבעת שאול והפ"מ כ' ג"כ לאסור סרכא תלוי' אפי' מתוך יתרת בדרי ואף שהרב גבעת שאול נטה להיתר מ"מ כ' שירא להתיר יעו"ש לזאת אעפ"י שאני חלוק עליהם והתרתי בסי' הקודם ביתרת בדרי מ"מ במקמא נתתי אל לבי והנני כופף ראשי להודות לדבריהם אמנם לא מטעמייהו דאמרי דיתרת הוי ריעותא אפילו בדרי ואני אומר דאפילו מקמא אין מקום כלל שיצטרף להיות נקרא ב' לריעותא כי יתרת אינו עדות כלל וכאמור אלא מטעם אחר אני מודה ותחלה אומר דסרכא מן יתרת מקמא לא מהני מיעוך אע"פ שהבאתי ראיה בס"ס הקודם דמהני מיעוך מ"מ כיין שאין הדבר מבואר כ"כ מסתבר לומר דלא מהני והטעם בזה אע"ג דלא הוי ב לריעותא מ"מ נהי דיתרת מקמא לא הוי ריעותא מ"מ לא עדיף מטינרי דמבואר ג"כ בכל הפוסקים דאינו נקרא ריעותא כלל וסירכא תלוי יוצאה מטינרי כשרה ואפ"ה כ' הע"ז בסימן ל"ז בסקי"ב דבסרכא שלא כסדרן מתוך הטינרי לא מהני מיעוך וביאר שם הטעם בשמלה חדשה אות ב' ובתב"ש אות ו' דאע"ג דהטינרי אינו כלל ריעותא נמצא אין כאן ב' לריעותא אפ"ה מאחר שמיעוך ומשמוש הוא קולא גדולה ורוב הפוסקים בבנין ומנין מטריפין רק מנהגא הוא שנהגו במדינות אלו לסמוך ולהקל במיעוך לכן היכי דאיכא עוד משום קלקול כל דהו אע"פ דאינו ריעותא כלל שוב לא סמכינן על המיעוך עכ"ד יעו"ש. ועתה אף אנו נאמר דלא גרע הך יתרת מקמא מטינרי וכיון דהסרכא ממנה הוי שלא כסדרן ובעי מיעוך לכן מחמת הקלקול כל דהו של היתרת לא סמכינן על המיעוך וממילא דה"ה סרכא של"כ מתוך יתרת בדרי כיון דמדינא בעי מיעוך עכשיו שיש ריעותא כל דהו דיתרת לא סמכינן על המיעוך כן נ"ל מיהו היכי שיש ספק אם זו הסריכה היא היתירה או שיש ספק אם בא הסרכא מהיתירה או מהעיקרית אבאר אי"ה כל פרטים אלו לקמן בססי' פ"א ע"ש באורך:
אמנם בדין סרכא תלוי' או בועא או שאר ריעותא העומד על יתרת מקמא דשם לא שייך האי טעמא דכתיבנא דהא לא בעי בהו מיעוך ממילא מאחר דאמרנו דאין יתרת נקרא ריעותא אין כאן ב' לריעותא ויש להכשיר. אכן אני דן דבר מתוך דבר דכי היכי דחידש לנו הט"ז לענין דין מיעוך כיון דהוא קולא גדולה מש"ה לא סמכינן עלי' היכא דאיכא ריעותא כל דהו ה"נ נאמר לענין יתרת מקמא שהדבר ברור בש"ס ורוב הפוסקים בבנין ומנין להטריף יתרת מקמא רק מנהגא הוא שנהגו במדינות אלו להתיר יתרת מקמא ואין יכולת לבטל מנהגם וכמו שבואר ג"כ התב"ש בסימן ל"ה דהעיקר בש"ס ופוסקים להטריף לכן היכי דאיכא עוד שום ריעותא כל דהו אל היתרת מקמא כגון סרכא תלוי' או בועה וכה"ג אע"ג דבאמת אינו מצטרף שיהיה ב' לריעותא כיון שהיתרת לח חשיב ריעותא לענין ב' לריעותא שאינו עדות על נקב ולא על שום דבר מ"מ כיון דמעיקר הדין היתרת לבד טרפה ומנהגא בעלמא הוא להכשיר לכן היכי שיש עוד ריעותא עלי' עבדינן כעיקר הדין ולא משגיחינן במנהגא כנ"ל וסברא נכונה היא זאת בעיני להעמיד בה דברי השלשה גדולים הנ"ל התב"ש והג"ש והפ"מ לאסור בריעותא על יתרת מקמא אע"ג דאינהו לאו מה"ט אסרו לה מ"מ טוב לנו לקיים בזה דברי חכמים כן נראה לפענ"ד.