נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה עד
(לבאר דין ב' טחולים שנמצאו בבהמה ודבוקים בקולשי' או בסומכי' והיתירה נקובה בסומכי' וכן בהמה שנמצא בה ב' כליות ושתיהם מהם דבוקות יחד והקטינה היתירה או לקתה איך הדין בזה.
ומה"ט נ"ל ברור דמה שהכשיר הצ"צ בסימן הנ"ל ב' טחולים שניקבה היתירה היינו דוקא אם כל הטחול הוא בפ"ע אבל אם הם דבוקים בסומכי' אפילו לדעת המחבר שמכשיר בזה בסימן מ"ג סעיף ה' או שדבוקים בקולשי' דכשר לכ"ע מ"מ אם ניקבה היתירה אף שניכר איזו היתירה מ"מ טרפה וכן בכוליא אם לקתה היתירה רק שאותה היתירה דבוקה עם הראשונה טרפה וכמו שכתבתי תחלה כמו ביתרת בריאה דפוסל בה ריעותא. הואיל והם גוף אחד עם הריאה הכי נמי בזה כיון שהם דבוקים. וכן משמע קצת ביש"ש פ' אלו טרפות סימן פ"ט ע"ש ונהי דמיתרת דריאה שניקבה אז נולד בה ריעותא אחרת שדומה לניקבה דטריפה אין ראיה לנ"ד דבשלמא התם דכאשר ניקב היתרת יוצא הרוח מכל הריאה והוי נקובת כל הריאה משא"כ ניקב הטחול שאין טרפה רק משום שהנקב כאיב לה וא"כ י"ל דאבר המיותר אם נעשה בו נקב לא כאיב לה ואפילו שמחוברת לטחול העיקרי מ"מ אותו הנקב לא כאיב כלל לטחול העיקרי וכן י"ל בכוליא וליכא ראיה מ"מ י"ל כיון שכבר העליתי בדברינו דבורדא היתירה יש לקותות שאינם מזיקים לה כלל כיון דבלא"ה היא מיותרת הרי דאע"ג דמסתמא כל הטרפות האוסרים בריאה הוא משום דהוא בנקב או סופו לננקב ובנקב אין חילוק בין האונא העיקרית ובין אונא יתירה וכנ"ל דכיון דניקב קרום של האונא היתירה כל הריאה מפקא זיקה אפ"ה שייך בה הך סברא דאין ריעותא מזיק ביתרת והיינו מטעמא שאנו אומרים דאף דאותה ריעותא עושה האבר כניקב מכל מקום ביתירה און ריעותא זו מנקבתה או דנימא שיש ריעותות האוסרים הריאה בתורת חסר מברייתו ולא בתורת נקב דמפקא זיקה רק דיש לה טרפות ודחסר וכאיב לה או משום שברא הב"ה כוניניות כו' ולכן אין ריעותא זו מטריף אם ישנה ביתרת משום דאפילו אי נימא שזו הריעותא עושה היתרת כאלו אינו בעולם לית לן בה דבלא. יותר הוא ואפ"ה אמרינן דיש ריעותות האוסרין גם ביתרת ואמרינן נימא דכל ריעותא המבואר בגמרא להטריף לא סמכינן על סברתינו לומר שאינו מזיק אם ישנו באבר מיותר וכמו שהעליתי לעיל וא"כ קשיא איך חידשו הפוסקים דלקותא בכוליא יתירה שאינו פוסל אף שהוא טרפות מבורר וקשיא מאי שנא ביתרת בריאה דלא סמכינן על סברא זו ולמה בכוליא פשיטא להו דאין אותו הריעותא מזיק באבר המיותר אע"כ צ"ל דהא דבריאה לא פשיטא להו היינו משום שכולה גוף אחד משא"כ בכוליא וכן בטחול שכל א' עומד בפ"ע פשיטא להו שפיר שאין שום ריעותא מזיק ומכאיב בה ממילא היכי שהם דבוקים דמי ליתרת דריאה וכל טרפות המבורר בש"ס ופוסקים פוסל גם בהאבר המיותר וכמו בריאה והבן כי זה נראה לי נכון ודו"ק היטב:
ועוד נ"ל לחזק דבר זה דהנה בלא"ה אהך דינא דהקטינה כוליא יתירה השיג התב"ש בסימן מ"ד סקי"ב דדלמא לקותא אפי' בכוליא היתירה כאיב לה ע"ש ומה שרצה שם לומר בטעם הדבר דכיון דאמרינן כל יתר כנטול דמי והוי כאלו אינו כלל בבהמה זו כבר סתר שם בעצמו ע"ש ולי נראה דבלא"ה א"א למתלי טעמא בהכי דא"כ לדעת הסוברים דכל יתר כנטול היינו כאלו שניהם ניטלו וזה הוא אפילו אם אינם דבוקים כלל הוי כאלו ניטלו שניהם וכמ"ש בש"ך סימן מ"א סקט"ז והמחבר והש"ך בסימן מ"ג סק"ט הסכימו לסמוך על סברא זו וא"כ מדוע בסימן מ"ד לא הכשיר המחבר אלא בהקטינה כוליא יתירה ושתים נשארו כהלכתן והש"ך הוסיף עוד שם בסימן מ"ד לומר דדוקא בניכר שהנלקה הוא היתירה יעו"ש ואם איתא דטעם ההכשר בלקחה כוליא היתירה הוא מטעם דחשבינן לי' כאלו אינו א"כ כל שיש ג' כוליות (עיין מזה לקמן בסימן פ"ח) הו"ל להכשיר אפילו נלקו כולם כיון דחשבינן לכולם כאלו אינם אע"כ דאף דאמרינן דיתר הוי כאלו אינו מ"מ כל זמן שהיא בבהמה כאיב לה הלקותא וא"כ הו"ל להטריף גם הלקותא בכוליא היתירה ומה"ט חולק באמת התב"ש על דין זה אלא דמ"מ ודאי דהרוצה לסמוך על כל הפוסקים הראשונים ואחרונים ודאי אין מי ימחה בדבר ועכ"פ צ"ל דטעמא דהפוסקים הללו אינו משום יתר כנטול אלא דהכי קים להו דבאבר המיותר אין הלקותא מזיק וא"כ הבו דלא לוסיף עלה ודוקא היכי שהאבר היתר עומד בפ"ע אבל אם היא דבוק באבר העיקרי שפיר י"ל כיון דהיו לאחדים כאיב הלקותא בהיתר כמו באבר העיקרי כן נ"ל:
ועכ"פ בכל מה שהארכתי עד כה נתברר לך סתירת דברי אנשי מלחמתך האומרים בפשיטות לדמות בכל ענין יתרת הריאה להקטינה כוליא היתרה. ועתה הראת לדעת דאפילו בכוליא עצמה התב"ש חולק ואפי' להמתירין היינו דוקא אם כל א' עומדת בפ"ע אבל אם הם דבוקי' או ריעותא גמורה פוסל בה ובאונא יתירה נתבאר דבלא"ה יש לפסול כל ריעותא בהיתרת לפי שרוב הטרפות בריאה הם בתורת נקב ונקב ודאי פוסל גם ביתרת אלא דאעפ"כ יש ריעותות שאין פוסלין ביתרת כגון הפוך ושינוי תואר המבואר בסימן ל"ה זהו מה שיצא מדברינו ומזה הראת לדעת שאין ממש בדברי החולקים עליך ומ"מ נ"ל דיש עוד ריעותות שאינם אוסרים ביתרת בריאה ויתבאר אי"ה לקמן בדברינו בסי' () הנה עד הנה כתבנו בסתירת דברי החולקים עליך ואיברא בגופא דדינא מה דפשיטא לך להטריף קמבעיא לי טובא כאשר יתבאר אי"ה: