נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה עג
לבאר דין שני וורדות שיש להם שורש א' כעובי אצבע והקטנה הפוכה והגדולה היא כדרכה איך הדין בזה לדעת האוסרים יתרת מקמא וכן אם הקטנה שינתה תואר מה דינה להאוסרים יתרת מקמא):
הדבר נראה דדין זה לא נאמר אלא להמנהג שכ' רמ"א שמכשירים יתרת מקמא ומש"ה בזה שא הפוך והשני אינו הפוך אם ההפוכה היא הקטנה דאז אנו רואים שאינה עיקר הורדא אלא אמרי' דהגדולה היא הורדא וזו אנו דנין כיתרת מקמא ואז אין ההיפוך שלה מזיק כלל כי כל יתרת מקמא כשר באיזו צורה שיהי' הן בצורת אונא או ורדא או כורדא הפיכה בכל ענין הו"ל יתרת מקמא כי אונא אין לה ציור ידועה כמבואר בדברי האחרונים ולכן ורדא הפוכה זו לא דיינינן לה כלל בתורת ורדא אלא אמרינן דהיא יתרת מקמא אע"ג דהיא מושרשת בשורש א' עם הורדא אין זה ראי' שיהי שניהם ורדות אלא דיינינן להקטנה כיתרת מקמא ואז אין כאן שום שינוי והיפוך וריעותא כי יתרת מקמח וכן אונא אין להם תואר ידועה כלל אבל באמת לדעת האוסרים י"מ באמת זהו טרפה ואפי' להמתירין ב' וורדות דממ"נ אם נדונו ליתרת מקמא טרפה ואם נדינו לשני וורדות אף דנימא דזהו הקטנ' היא הורדא יתיר' מ"מ כיון דעכ"פ ורדא היא ואית בה ריעותא דהיפוך דהוי כחסר באותו מקום טרפה הגע בעצמך אלו הי' אותו ורדא הקטנה ניקבה ודאי הוי טרפה אע"ג דיתירה היא ה"נ בשום ריעותא המטריף בריאה דכולהו נכללים בכלל ריאה שניקבה או שחסרה מטריף אפי' ביתירה ותו דהוי תרתי לריעותא ויש מקום לומר דאפילו אם יש בו איזה ריעותא שכשר במקום אחר הכא טרפה מטעם ב' לריעותא חדא שהיא יתרת וחדא הריעותא שיש בה כגון הפוך וכדומה דבשלמא להמכשירין יתרת מקמא שפיר אמרנו דאנו דנין ההקטנה ההפוכה ליתרת מקמא ואז ההיפוך אינו ריעותא כלל וכמש"ל דיתרת אין לו ציור ידוע משא"כ להאוסרים יתרת מקמא ונאמר שזהו הקטנה ההפוכה ורדא יתירה היא א"כ אפילו לדעת המכשירין ורדא הפוכה הכא טרפה מטעם ב לריעותא לא מבעיא להש"ך שם בסקי"ז דמטריף ביתרת ורדא אפי' היכי שאין לה תואר ורד יעו"ש פשיטא הכא טרפה אלא אפילו להט"ז שם בסק"ד שמכשיר יתרת דורדא היכי שאין לה תואר ורד מ"מ בהא טרפה חדא דאיהו מכשיר מטעם דכיון דאין לה תואר ורד יש לנו הוכחה שהיא יתרת מקמא ואינה ורדא כלל משא"כ אנן שמדברים להפוסלים יתרת מקמא א"כ הכא ממ"נ טרפה דאם תבא לומר שכיון שהיא הפוכה ואינה כורדא היא יתרת א"כ בלא"ה טרפה ותו דהט"ז לא קאמר אלא דאין לה תואר ורד כגון שהיא משוכה וכדומה אבל אינו מדבר בורדא הפוכה שזו ודאי נידונית כורדא כיון שיש לה כל תואר ורד ורדא היא רק שהיא הפוכה וזה ברור דחי תימא דלהט"ז ביתרת בורדא והא' הפוכה כשרה דדיינינן לה להיתרת א"כ דין זה דמהר"ץ שהביא רמ"א בהקטנה הפוכה מיירי אפי' באין לה שורש א' ובאמת במהר"ץ ובמעתיק דבריו ציירו דין זה רק בשורש א' וא"כ קשיא אהט"ז א"ו דהפוכה תואר ורד מקרי וזה פשוט ולכן הדרינן לקמייתא דלהמטריפין יתרת מקמא גם בורדא קטנה הפוכה טרפה לא מבעיא לדידן דמטריפין בורדא הפוכה אלא אפילו להמכשירין ורדא הפוכה מ"מ בהא טרפה מטעם תרתי לריעותא וכדאמרן:
איברא דק"ק בלשון רמ"א ז"ל שם דבסעיף ג' בהג"ה הביא מחלוקת בדין יתרת מקמא שיש אוסרין ושכן נוהגין במקצת מקומות וא"כ מדוע בסעיף ב' בההוא דורדא קטנה הפוכה סתם להכשיר וה"ל לבאר שתלי במחלוקת זה דיתרת מקמא ודוחק לומר דמחמת דכ' שם דבמדינות אלו המנהג להכשיר היתרת מקמא לכן כ' אותו הדין דסעיף ב' בסתם דמ"מ ה"ל לבאר דבמקומות שאוסרים יתרת מקמא גם זה אסור כיון שהביא בסעיף ג' גם מנהגם וכה"ג מצינו בסוף סעיף ה' שם שכ' דין יתרת נגד חריץ הורדא אף שאין בו נ"מ רק למקומות המטריפין יתרת מקמא הרי דביאר לנו ג"כ דינים השייכין לאותן מקומות האוסרים יתרת מקמא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דגם בההוא דסעיף ב' הו"ל לבאר דאותן מקומות האוסרים יתרת מקמא גם זה אסור:
והיה נראה לתרץ ולומר דס"ל להרמ"א ז"ל דאיכא למימר דאפי למטריפין יתרת מקמא מ"מ כשר בהא ודיינינן לי' לורדא הפוכה ואפ"ה כשר מטעם דאמרינן דאע"ג דהפוך הוא לקותא בורדא וסופו לינקב או ליחסר היינו דוקא בורדא עצמה אבל הורדא היתירה אורחי' בהכי שתשנה צורתה לפעמים ולא הוי כלל לקותא אצלה ואינה נחשב אפילו לריעותא כדי שנאמר דהוי תרתי לריעותא ואע"ג דהדבר שקול ואין לזה הכרע דהא איכא נמי למימר דגם הורדא היתירה אין דרכה להתהפך והוא טרפה בהפיכתה או שהוא עכ"פ ריעותא והוי ב' לריעותא וא"כ טריפה להמטריפים יתרת מקמא מ"מ הכשירה רמ"א בסתם כמו שעשה בדין יתרת נגד חריץ הורדא הנ"ל דאע"ג דלא הוטב בעיניו דעת המתירין כ' דמ"מ המיקל לא הפסיד אפי' במקום שאוסרים יתרת מקמא כיון דכמה גאונים מכשירין יתיר מקמא לגמרי ע"ש בש"ך ס"ק ל"ט כך ה"נ בהאי דינא כיון דבלא"ה כמה גאונים מכשירין מקמא לכן יש לסמוך עלייהו עכ"פ בכה"ג דורדא קטנה הפוכה ולכן כ' רמ"א בסתם דמותר והיינו אפי' במקומות שנוהגים איסור מקמא כך הי' נ"ל לכאורה אולם הא ליתא דל"ד כלל לההוא דיתרת נגד חריץ הורדא דהתם המתיר התיר בפירוש אפי' להאוסרין יתרת מקמא כמבואר בש"ך שם ס"ק ל"ח לכן אעפ"י שלא הוטבו דבריו בעיני רמ"א ז"ל מ"מ אמר שנוכל לסמוך עליו כיון דהרבה גאונים כו' משא"כ בדין זה שמצא בבד"י וא"כ יש לפרש שפיר דאותן בד"י ס"ל די"מ כשר לכן מכשרי בהא אבל מודים הם דלאותן האוסרים מקמא גם זה אסור וא"כ שוב אין לאותן המקומות האוסרים מקמא על מי לסמוך בהא להכשיר וזה פשוט ותו דגם בדין זה דיתרת נגד חריץ הורדא גופיה לא הכשיר רק בשעת הדחק והפסד מרובה יעו"ש כמבואר וא"כ איך סתם כאן.
אמנם נ"ל בפשיטות בישוב דברי רמ"א דס"ל דכל ורדא שיש לה צורת ורדא ממש אין מסתבר כלל ליתן עלי' שם יתרת מקמא אלא דעל כרחה ורדא הוי וכמבואר בש"ך סקי"ז ע"ש ואפילו להט"ז בסק"ד שמכשיר שם אפי' בתואר ורד רק שאינה עומדת במקום ורדא היינו משום דבכה"ג לא שייך דין כל יתר כנטול ע"ש ותבין אבל עכ"פ בהא מודים כ"ע דלא ניתק ממנה שם ורדא ואינה נדונית רק לורדא ואעפ"י שנתהפכה כבר כתבתי לעיל דההיפוך אין מקלקל התואר וכיון שכל תוארה בה נקראת ורדא הפוכה וכיון שכן ע"כ דאותן הבד"י דמכשרי היכא דהורדא קטנה הפוכה טעמייהו משום דבורדא יתירה אין היפוך מזיק לה כלל ואפילו ריעותא לא הוי דאורחא בהכי דאל"כ לא הוי מכשרי אפילו למאן דמכשיר מקמא משום דזה ורדא היא ולא יתרת וא"כ מוכח שפיר דטעמייהו דהבד"י משום דההיפוך אינו מזיק לה ומש"ה כשר אפילו להפוסלים יתרת מקמא כנ"ל ליישב דעת רמ"א ז"ל:
ולפ"ז נ"ל דשינתה תוארה ל"ד בהך דינא להפוכה אע"ג דכ' הש"ך שם בס"ק י"ג דמשמע מדברי מהר"ץ דשינתה תוארה דמי להפוכה מ"מ בשינוי תואר נ"ל דבמקום שאוסרין יתרת מקמא אסור ג"כ היכי שהקטינה שינתה תוארה דבהא שפיר י"ל דהבד"י והר"ן דמכשרי לה היינו משום דחשבי לה ליתרת כיון דאין לה התואר של הורד ואזלינן לטעמייהו דמכשרי מקמא אבל הפוסלים מקמא אסור ממ"נ דאף אם יחשבוה לורדא הרי שינתה תוארה והוי טרפות בורדא או ריעותא על כל פנים יהוי ב' לריעותא דשמא שינוי תואר מזיק בוורדא יתירה גם כן דבשלמא הפוך בורדא מוכח מהבד"י דאינו מזיק בורדא יתירה וכמש"ל דאל"כ אין טעם להכשירו דע"כ אינו יותרת אבל בשינוי תואר ליכא הוכחה כן נ"ל:
ועכ"פ נתבאר המבוקש שלנו דאין להאנשים הנ"ל בעלי מחלקותך ראי לדבריהם מדין הזה דאפי' למה שהעליתי דדין דהרמ"א הוא אפי' במקום שאוסרין הי"מ מ"מ הרי נתבאר טעמא דהכי קים להו דשינוי דהפוכה אין מזיק כלל בורדא היתירה אבל אין מזה ראי' לשאר שינויים וריעותות דשפיר י"ל בהו דמזיק אף במה שהוא מיותר וכך משמע בבירור מלשון הש"ך הנ"ל בסקי"ג שכ' עוד משמע מדברי הר"ץ דשינתה תוארה דמי להפוכה דקצת אינו מובן מה שכתב דמשמע מהר"ץ כו' כאלו דבר חידוש וצריך להוכחה ולכאורה אין צריך לשום הוכחה לזה דהוא מושכל ראשון דכיון דאמרינן דהקטנה היא היתירה ומש"ה אין מטריף בה הפוכה ה"נ כל שאר פסולין אין מטריפין בה אע"כ דאף בורדא מיותרת פוסלים בה כל הריעותות וכדברינו הנ"ל מאחר שכל ריעותות דריאה בכלל ניקב או חסר והריאה כולה גוף א' הוא א"כ קלקול שבהיתרת הוא קלקול לכל הריאה אלא דהפוכה קים להו להגאונים הקדמונים ז"ל דאורחא דורדא יתירה בהכי וא"כ אין ראי' מזה לשום ריעותא לכן הוצרך הש"ך להוכיח מהר"ץ דד"ה שינוי תואר אורחא דורדא יתירה בהכי ואין מזיק בה אבל עכ"פ שאר ריעותות פוסל אף בדבר המיותר וממילא אין לבעלי מחלקותך ראי' מכאן דמאן לימא לן דיתרת מקמא אורחא להיות בדבר המיותר אם אמנם מלשון הת"ש שם סימן ל"ה סקמ"ו לא משמע הכי לכאורה מדכ' דדוקא שינוי תואר והיפוך דלא נזכר בפוסקים קדמונים רק מדינות אלו נהיגי הכי הם אמרו והם אמרו דאי איכא כה"ג אזלינן בתר הגדולה משא"כ שינוי מקום שהוזכר בתוס' לאיסור יש להחמיר עיין שם משמע דר"ל דדוקא בהא מקילי ואמרי דהגדולה עיקר אבל בשינוי מקום לפי שנזכר בתוס' אולי לא סמכו לומר דהגדולה עיקר ואלו לדברינו לא צריך לכל זה דבפשיטות הוי ליה למימר דשינוי מקום דלא נתבאר יש לומר דדמי לשאר ריעותא דמזיק אף בדבר המיותר אלא משמע דשום ריעותא בעולם אינו מזיק לדבר המיותר ומש"ה לא החמיר בשינוי מקום רק דמשום דהוא איסור המוזכר בתוס' לא סמכינן לומר דהקטנה הוא בודאי היתירה וא"כ בנדון דידך שנודע שזו היא היתירה מצד הסימפון שהוא סימן מובהק משמע דאין ריעותא מזיק בהם אפי' ריעותא המוזכר בפוסקים ועתה יאמרו בעלי מחלקותך שיש להם ראי' מדברי תב"ש הללו
אלא דהא ליתא דבעיון מעט נבין דאדרבא התב"ש אומר כדברינו דע"כ אין כוונתו כדמשמע לכאורה לשונו לומר דחיישינן דלמא הקטנה היא הורדא ושאם היינו יודעים בבירור שהיא היתירה לא הי' שום ריעותא מזיק בה דז"א. דהא ע"כ ניקב פוסל בה וכמ"ש לעיל דאם היא נקובה ניקב כל הריאה וכן כל הריעותות אשר הם בנקוב או סופו לינקב וא"כ ע"כ א"א לומר בה כללא דשום ריעותא אין פוסל בה זולת מה שמבואר בהדיא דאין פוסל ותו דהא הצ"צ בסימן צ"ח פסק בשני טחולין וא' ניקב בסומכי' דאם הקטנה ניקבה כשרה משוה דהיא היתירה ומייתי ראי' מההוא דורדא הפוכה אלמא לא שאני לי' בין איסור שאין מוזכר בפוסקים ובין איסור המוזכר דהא דין ניקב בסומכי' הוא מהגמרא ואפ"ה סמך לומר דהקטנה יתירה הוא הרי דזה הוא סימן מובהק שאותו שהוא קטן הוא היתר ואיך יחלק התבואות שור כאן כ"כ בפשיטות מסברא דנפשי' דבאיסור המוזכר אין סימן דקטנות מועיל לעשותו יתר ולחלוק על הצ"צ מבלי להביא דעתו כלל (ועמ"ש אי"ה לקמן סימן פ"ג פ"ד) אלא ברור דגם התב"ש מודה להצ"צ דלעולם אמרינן דהקטנה הוא היתירה אפילו לענין איסור ברור המוזכר בגמרא ולא בא בכאן לומר אלא דאיסור שינוי מקום אוסר גם ביתרת דכיון דריעותא דשינוי מקום לא מוזכר בבד"י להתיר בכה"ג לכן בהא אסור רק שלא רצה התב"ש לומר דאותן המחברים הבד"י הי' בקיאים כ"כ בדרכי גידול הבהמה עד שידעו לחלק בין שינוי תואר לשינוי מקום לענין להזיק בדבר המיותר דחכמה רמה כזו לא מצינן רק ברבותינו בעלי התלמוד וכמוהם יחידים שבדור לזה אמר התב"ש כך דבאמת מצד הסברא הי' נראה לאותן המחברים הבד"י דשינוים אלו אין מזיקין בדבר המיותר משום דאין בו דררא דנקב מש"ה בשינוי תואר והפוך שאינו חמור כ"כ סמכו על סברתם זו אבל בשינוי מקום לא סמכו על דעתם וחששו אולי מזיק גם בדבר המיותר או י"ל דשינוי תואר והיפוך שהוא מצד מנהג בעלמא טריפה אין בו כלל דררא דנקב לכן בדבר המיותר אינו מזיק משא"כ שינוי מקום שהוזכר בפוסקים ומדינא טריפה וא"כ ע"כ הוא בכלל ריאה שניקבה או שחסרה דהא ודאי טריפות חדש לא מצינו כדאמרינן וכי להוסיף על הטרפות יש כו' וכיון שיש בו דררא דניקב לכן מזיק בודאי גם בדבר המיותר דאם הוא ניקב ניקבה כל הריאה זהו בירור כוונת התב"ש. ובהיות כן יצא לנו מדברי התב"ש הללו לבטל דברי אנשי מלחמתיך האומרים להכשיר מטעם דביתרת אין מזיק ריעותא דיתרת מקמא והא ליתא דהא כללא כייל התב"ש דכל טרפות המוזכר בדברי הפוסקים אוסר גם ביתרת ומכ"ש יתיר מקמא שרוב הפוסקים אוסרים והוזכר פסולו בש"ס דבודאי א"א לומר בו שאינו פוסל ביתרת והצ"ץ לא יאמר כך רק בב' טחולים שהם כ"א בפ"ע ודמי לכוליא שהקטינה משא"כ זה שהוא גוף א' עם הריאה כמו שביארתי ברסי' הקודם והוא פשוט ונתבטלו לגמרי דברי החולקים עליך ודי בכל זה לבטל סברתם.