נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה סז
וששאלת שמעון מוציא שטר בח"י ראובן ובקיום לוי ויהודא מעידים על הקיום ועל גוף הענין כתוב בו לאמר איך ראובן שלח את שמעון אצל אדון א' להשתדל לו איזה כתב מהאדון אשר יש בו צורך לראובן וכאשר יביא מהאדון אותו הכתב יתן לו ראובן מאה זהובים בשכרו ועוד כתוב בו תנאים ואופנים ותובע עתה שמעון שכרו מראובן והכתב מהאדון כבר מסר לראובן רק תובע אותו בהשטר הנ"ל. השיב ראובן כבר נתפשרתי עמך וסלקתי לך ומה שלא לקחתי השטר ממך היינו כי בעת שחתמתי לא הי' כתוב רק ב' שיטן בעלמא ועתה כל הנמצא כתוב בשטר שקר הוא כי האופנים נעשו בדרכים אחרים לא כפי המבואר בשטר ואני לא ידעתי ולפי שלא הי' שטר גמור האמנתיו לך ולא חששתי ושאלנו לשמעון מדוע מסרת הכתב של האדון ליד ראובן קודם שישלם שכרך השיב כי ויהודא הנ"ל נתערבו לי עבורו ולא זו בלבד כי גם קודם נסיעתי להאדון לא האמנתי כלל לראובן כי אין לו מכיר עמדו רק לוי ויהודא המה נתערבו לי וע"י ערבותם נסעתי להאדון וגם שטר הזה לא הי' כלל בידי רק ביד לוי ויהודא כי אני לא רציתי כתבו כלל רק ע"י ערבותם עשיתי השליחות ועתה סמוך למשפט לקחתי הכתב מידם כדי לתבעו לראובן והפשר שאומר ראובן מכחיש שמעון ועוד האריכו בטענותם וזה תורף הענין עד כאן לשן שאילתך:
הנה הדבר פשוט דשטר זה שמוציא שמעון חספא בעלמא הוא כיון שמודה שמעון שלוי ויהודא ערבים לו וכפי הנראה מלשון השאלה שהם עדיפי מקבלן ויש עליהם דין ערב שלוף דוץ שלא רצה כלל שמעון שיהי' ראובן בעל דברים דידי' ולא לקח כלל השטר לידו ויהיה איך שיהי' אפי' סתם ערב פסול לעדות ואפי' קרובי הערב פסולים לעדות בכל עניני טענות הנולדים בין הלוה להמלוה הן בטענות להד"מ או פרעון כמבואר בסימן ל"ג ע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ד ממילא כאן כיון שעדי השטר פסולין להעיד הרי השטר חספא בעלמא הוא ויכול ראובן להכחיש כל דברי השטר ההוא בכל מה שירצה וכל טענות שמעון בזה אינו רק תביעות בע"פ וישבע ראובן ויפטר אם מודה במקצת ישבע שד"א ואם כופר הכל ישבע היסת ואפילו אם ירצה שמעון לפטור עתה את לוי ויהודא מהערבות ולא יהיו נוגעים אפילו הכי לא מהני חדא דלפי הנראה שלוי ויהודא הם כערב שלוף דוץ דמבואר בסימן קכ"ט דבה"ג אין להמלוה על הלוה כלום א"כ מעיקרא אין לשמעון תביעה על ראובן כלל כל זמן שיש ללוי ויהודא נכסים וא"כ לוי ויהודא הם עצמם בעלי דברים דראובן ואין כאן מקום כלל לזה שיפטרנו מהערבות כמובן ותו דאפילו לא הי' לוי ויהודא רק סתם ערבים אפ"ה אין מועיל פטור כמבואר בש"ע ח"מ סימן קכ"א סעיף ט' דאפי' אם פוטר הלוה את השליח משבועה כדי שלא יהי' נוגע לעדות אינו מועיל משום דאיכא למימר דבשביל ההוא הנאה שפוטרו משבועה הוא מעיד לו ע"ש ותו דאפילו היכי דמהני סילוק לנוגע בעדות צריך הוא לחזור ולהעיד בב"ד אחר שנסתלק כמבואר בח"מ סימן ל"ג סעיף ט"ו וז"ל שאם הי' נוגע בדבר וכו' יכול להסתלק בענין שלא יהי' נוגע בדבר ויעיד עכ"ל הרי דבעינן שיעיד אחר שנסתלק ובודאי כך הדבר פשוט מצד הסברא דמה שהגיד בהיותו נוגע לא מחשיב עדות כלל ובעינן שיעיד מחדש וא"כ עכ"פ בנ"ד עכ"פ שטר זה בטל משום דעשאוהו בעת שהי' נוגעים וא"כ אף שיסתלקו אח"כ צריכין הם לבא ולהגיד בע"פ וא"כ נעשית תביעה זו בע"פ ונהי דבמה שמכחיש ראובן את האופנים והתנאים שביניהם יכולין להעיד העדים בע"פ מ"מ מה שאמר עוד שכבר נתפשר עמו ופרע לו מהימן בשבועה ולא אמרינן שישבע שמעון שהוא בעל השטר נגד טענות פרעון דהא ליתא כי השטר נתבטל ועוד ראי' לזה מההוא דסימן ל"ו סעיף א' בהגה"ה שטר שחתום עליו עד פסול ונתבטל כל העדות אם הכשרים זוכרין יכולין לחזור ולהעיד ע"ש הרי דעכ"פ שטר זה נתבטל וכ"כ הש"ך בסימן מ"ה ס"ק כ"ד דהשטר בטל תמיד ע"ש ואין לחלק בין ההוא דהתם שהחתים קרוב או פסול ובין נ"ד שהם פסולים משום נגיעה דאע"ג דמבואר בסימן ל"ו בש"ך ס"ק ט"ו דנוגע החתום על השטר עם עדים כשרים לא נתבטל עדות הכשרים ע"ש מ"מ לענין זה אין חילוק כלל והדבר פשוט דשטר זה שנעשה בהיותם נוגעים אין בו ממש ועתה שנסתלקו אין עדותן מועיל רק שיגידו לפנינו עתה נמצא תביעה זו נעשית תביעת על פה ומצי למימר פרעתי משבועה וכ"ז הוא פשוט כביעותא בכותחא אין מהצורך להאריך בו כלל ואולם אמרתי אגלה אזניך בענין זה: