נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה סו
ואשר בקשת לעמוד על דעתי בבהמה שנמצא בה ג' כליות ב' עומדים בשורה והג' חוץ לשורה וניכר שהיא היתירה ואותה היתירה נסמסה והשנים האחרות המה בריאות בשר ואמרת שיש שרצו להטריף ואמרו דל"ד להקטינה היתירה דכשר משום דטרפית דהקטינה הוא דבר התלוי בגידול הבהמה שמתקטנת מידי יום ביום וקיבלו רז"ל דטרפה לכן הם אמרו דביתרת אין מטריף שאין קטנותה מזיק כלל לבהמה משא"כ המסמסה שהוא חולי וכאב וקיבלו חז"ל דכאב זה גדול בבהמה כ"כ עד שמחמת הכאב א"א לה לחיות לכן יש לומר דזה אוסר גם בהיתרת משום דמה לנו בזה שהיא יתירה מ"מ הכאב יגרום לה שתמות ושאלת אם הדין עמהם:
נ"ל דאין הדין עם המטריפים וזה מצד הסברא משום דהקטינה דטרפה הטעם הוא ממש כמו בהמסמסה שהכאב גדול בבהמה והוא מחמת חולי ולא כאשר חשבו הם שהוא מצד גידול הבהמה דהרי כל מיני טרפות אין אוסרים בכוליא דהרי ניטל הכוליא כשרה וכל המטריף בה הוא רק מחמת שקיבלו כך רז"ל שהוא חולי וכאב גדול ומש"ה הקטינה בתולדה כ' הרא"ש בפ' אלו טרפות דף נ"ה דכשירה ודוקא היתה גדולה והקטינה דיש בה חולי הרי דטרפותה הוא מחמת חולי וכאב וכן בלשון הט"ז סימן מ"ד סקי"ג שכ' כל שהקטינה מחמת חולי שנרקבה כו' ע"ש הרי דהוא חולי ורקבון והוא ממש כמו המסמסה וכ"ז פשוט הוא אין צורך להרבות בראיות בזה וא"כ כי היכי דבהקטינה היתירה כשר ה"נ בנתמסמסה היתירה דכשר וזה פשוט אצלי:
ולהפיס דעת אותם שרצו לאסור ולומר דאין דין זה נוהג רק בהקטינה ולא בקלקול שנעשה בגוף האבר כגון נתמסמס אמרתי להם להראות דבר מפורש שאינו כך והוא מדברי הצ"צ בסימן צ"ח שנשאל על בהמה שיש לה שני טחולין והיתירה נקבה בסומכי' והאריך שם להתיר מדין הקטינה היתירה דגבי כוליא ע"ש באורך והנה הצ"צ בעצמו בסימן ע"א האריך לפסוק דנקב בטחול בסומכי שהי' בתולדה שנבראת כך כשירה וכדעת הט"ז ע"ש וא"כ ע"כ דשאלה זו בסימן צ"ח היינו שניקב ע"י חולי או קוץ וכדומה הרי דאפילו קלקול שנעשה בגוף האבר אפ"ה אינו מטריף בהיתרת והרי זה ראי' ברורה וראיתי במפתחות הצ"צ שהביא השאלה דסימן צ"ח שהי' ב' טחולים וא' ניקבה בסומכי' וסיים עלה וניכר שהי' כך בתולדה ע"ש ובמחילה מכבוד המציין אותן המפתחות אפשר שהי' ת"ח אבל בזה טעה טעות גדול ושכח שהצ"צ מכשיר בנקב בתולדה והוסיף דברים מלבו מה שבגוף הספר בלשון השאלה לא נזכר כלל ומכח זה בא לכלל טעות והדבר ברור דאותה עובדא לא הי' הנקב בתולדה. שוב ראיתי שכ"כ המנחת יעקב כלל פ"ט סק"ח ע"ש וממילא דיש ראי' לנ"ד ועיין פרי מגדים במשבצות זהב סימן נ"ה סק"ד מה שפלפל בענינים אלו והנראה לפענ"ד כתבתי: