נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה סד
(דין כסות יום שיחדו להיות כסות לילה והי' כך איזה זמן ואח"כ חזר ויחדו להיות כסות יום אי מחויב לעשות ציצית מחדש משום תעשה ולא מן העשוי או לא):
ולפי"ז יצא לנו דאעפ"י שביררנו לעיל בסימן ס"ב דכסות לילה שיחדו ליום איכא בציצית דידהו משום תולמ"ה מ"מ אם הי' מתחלה כסות יום ויחדו אח"כ שיהי' כסות לילה ואחר זמן חזר ויחדו להיות כסות יום רשאי לברך על הציצית וליכא בהו משום תולמ"ה כיון דמתחלתן נעשו בהכשר ואח"כ בהיותו כסות לילה לא היה פסול וציצית עצמן רק שהי' שלא לצורך וביררנו שפיר דכה"ג ס"ל להב"י והט"ז ומ"א דליכא תולמ"ה וא"כ אין לחוש כלל ומכ"ש בזה שאין בו חשש רק לשיטת הרא"ש משא"כ לשיטת הרמב"ם דכסות לילה שלובש ביום חייב בציצית דלדידי' בלא"ה ליכא בהא חשש תולמ"ה ממילא כיון שכבר נתברר לנו דבה"ג שתחלתו בכשרות כ"ע מודו דליכא תולמ"ה א"כ בכה"ג אין שום מיחוש כלל בעולם והנה החילוק זה שבררתי לענין אם מתחלתו נעשה בהכשר בין היכי שהציצית נפסלו מצד עצמן שאירע בהם פסול ובין היכי שהפסול מצד אחר עיין בלבוש סימן כ"ג דמפקפק קצת בזה והובא דבריו במג"א שם ועכ"פ בזה אינו חולק כי אדרבא דעתו שם נוטה דאפילו אם הפסול בגופן מ"מ ליכא בהו תולמ"ה ומ"מ בהא ודאי א"א לסמוך עליו מאחר דמבואר להיפוך בדברי הב"י והאחרונים ותו דבסימן תרכ"ו חזר הלבוש והודה בזה והביא ראי' מטפת דיו שנפלה על האות דאין מועיל גרירה משום חק תוכת (דזה הוי כמו תולמ"ה) אע"ג דמתחלה נעשה בהכשר והיינו משום דהטפה מקלקלת האות עצמו ונתערב בו ונתבטל עשייתו הראשונה יעו"ש בלבוש והוא ראי' נכונה לכן כל הנ"ל הוא ברור להלכה בלי שום פקפוק. ועתה אחרי שהגיעני עד כה אשיב לך על אשר: