אור ברסלב
נאות דשא שאלה סג

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה סג

שאלה סב

ועל שאלתך השני' אשר שאלת ראיתי כי קודם שאשיב לך עלי' מוכרח אני לבאר לך היטב דברי האחרונים בסימן ט"ו שיש בהם קצת דברים מקושי הבנה ואז יתבאר השאלה לכן שמתי ריוח בין הדבקים ואבאר לך תחלה בקצרה כל הסימן ההוא אף מה שלא יהי' נוגע לענין השאלה ואח"כ נבאר תשובת השאלה:

ראוי שתדע דהט"ז והמג"א מחולקים בדין תולמ"ה בציצית שנעשו בהכשר ונפסלו להמ"א חוזרין להכשירן ול"א בכה"ג תולמ"ה ולהט"ז אפי' בכה"ג פסולין משו' תולמ"ה ומקו' מחלוקתם בזה תראה בסי' י' דהט"ז שם בסק"ט כ' לשיט' הרא"ש דוק' בחותך הראשונו' כשר באחרונו' אבל לא להיפך ע"ש וטעמ' דמלת' דבשלמא אחרונות אמרינן דמעת שעשאן איכא בל תוסף ולכן אעפ"י שפסולין אז לא הוי עשוי בפסול דמחמת איסור ב"ת הוי כאלו אינן עשויות כלל עד חיתוכן של הראשונות שאז האחרונים נעשה מחדש משא"כ הראשונות כבר הי עשיות בהכשר ואח"כ נפסלו משום ב"ת ממילא הו"ל תולמ"ה זהו טעם הט"ז והמ"א שם בסק"ט כ' שם דבחותך שניו' נמי מתכשרי וטעמו משום דתולמ"ה לא נאמר אלא היכי שתחלתן בעשייתן הי' בפסול חבל אם תחלה הי' כשר ונפסל חוזר להכשירו ולכן כאן ממ"נ כשר דאם חתך הראשונות כשר משום דבשניו' עדיין לא נעש' מעשה כלל כיון שעבר בב"ת ובחתך שניות כשר כיון דראשונות הי' תחלת עשייתן בכשרות הרי לך מקום מחלוקת הט"ז והמ"א בדין זה ובאמת דלכאורה קשה במ"ש הט"ז שם בסק"ו בסופו וכן יש ללמוד מהטיל ציצית דבסמוך ע"ש וקשה הא התם דמי לנשארו ראשונות דהא היו עשיות תחלה בהכשר ונפסלו בעשיית החמישית א"כ כשחותך החמישית כולם פסולים ואם חתך א' מהארבעה עכ"פ שלשה פסולין רק החמישית כשרה מחמת שהיתה מעת עשייתה בב"ת וצ"ל דהתם שאני דלא נעשה בפסול רק החמישית אבל האחרים ליכא בהו פסול ב"ת כלל והכא שאני שהשניות הן אצל הראשונות בכל כנף משא"כ התם דהאחרות לא נעשו בפסול כמ"ש הט"ז שם ומ"מ מ"ש הט"ז שם וכן יש ללמוד כו' אינו מובן דהא ליכא למילף מהכא רק לחתך החמישית כיון דנעשית מתחלה בב"ת משא"כ אם חתך א' מהד' אם באנו ללמוד מכאן יהי' פסול רק דמוכרחים לחלק כנ"ל ועכ"פ אין מקום ללמוד מכאן ודברי המג"א סק"ב שדבריו ג"כ כדברי הט"ז ח"ש כי הוא הולך לשטתו דמכשיר כאן בין בקמאי בין בבתראי אבל דברי הט"ז צ"ע קצת.

עוד תשוב תראה דהט"ז הכי ס"ל מדבריו בסוף סימן י"ב בסיום התשובה שם שכ' וז"ל ולענין מעשה נלפע"ד דאין איסור אם קושר הציצית רק במקום שנפסלו בקריעתן כו' כוונתו דקשירה תמה לא בעינן ולכן מועיל הקשירה דהוי כחוט א' אבל אם נקרע באופן שנפסל וקשר בו חוט אחד הו"ל תולמ"ה הרי דאף שמתחלה היו כשרים אפ"ה אית בי' תולמ"ה ואולם מה שסיים שם בסופו וכן לאחר שנעשה בהכשר דהיינו כדי עניבה אין לזה ביאור כלל וכן ממ"ש שם בריש התשובה וז"ל משמע הא איפכא שהי' קצר והאריכו הוי ולא מן העשוי כיון שפסול הי' אלא דאם הי' כשר בשעת עשי' ואח"כ נפסק ונפסל יש מקום לומר דלא מהני תיקון משום דבעינן קשירה תמה כו' כוונתו דבהא קצר מעיקרו והאריכו ודאי הוי תולמ"ה משא"כ בנפסק ונפסל דליכא משום תולמ"ה לכן נסתפק מצד אחר אולי בעי' קשירה תמה הרי משמע דס"ל להיפוך דאם הי' תחלתו בכשרות לא אמרינן תולמ"ה לכן אבאר לך דבריו דמ"ש בריש התשובה ונפסק ונפסל אין כוונתו שנפסק באופן שנפסל אלא מיירי שהיה הפסיקה באופן שעדיין לא נפסל בהא מסופק אי מהני הקשירה לענין אם אירע אחר הקשירה דבר שהי' פוסלו זולת הקשירה ועל הדרך שכ' בסוף התשובה וכאשר אבאר אח"כ את דבריו דלשם ובהא שפיר ליכא תולמ"ה כיון דבעת שקשרו לא הי' פסול וביאור לשון ונפסק ונפסל כך הוא שנפסק ואח"כ נפסל ור"ל תחלה נפסק באופן שלא נפסל ואח"כ נפסל ר"ל שאירע בו דבר שהי' פוסלו אם לא קדמו הקשירה וזהו ג"כ כוונתו בסוף התשובה במ"ש וכן לאחר שנעשה בהכשר דהיינו כדי עניבה ר"ל אם נעשה הקשירה בעת שהי' כשר דהיינו שהי' כ"ע מהני הקשירה ונ"מ לשיטת ר"ת שם אם נקרעו אח"כ ב' חוטין אחרים חשבינן עתה חוט הקשור לי"ב גודלין ולהרא"ש נ"מ אם נקרע חוט א' בלא שיור כ"ע ואפ"ה מקרי כ"ע כיון שצד השני שלם וקשר לאותו השיור ואח"כ נקרע צד הב לגמרי כשר בכל כה"ג אבל אחר שנפסל מחמת הקריעה לא מהני קשירה משום תולמ"ה אע"ג שהי' תחלתו בהכשר וע"ש ותבין כי זה נ"ל ברור בכוונת הט"ז:

ועתה אתחיל בביאור דברי המ"א והט"ז בסימן ט"ו בקצרה ותעיין היטב בכל דבריהם ואח"כ תעיין בדברי אלה ויתבאר לך הכל על נכון ואבאר לך תחלה דרך הט"ז שהולך בשטתו הנ"ל דתולמ"ה שייך אפילו בתחלתו בכשרות ולכן פי' הט"ז כאן בסק"ד דאפילו חוץ לג' אם נקרע כולו מהטלית אסור לתופרו משום תולמ"ה ודלא כהב"י והיינו דמה מהני מה שהרצועה רחב ג' מ"מ כיון שאין בו שיעור טלית (המבואר בסימן שאח"ז) א"כ מיד שנקרע מהטלית נפסלו הציצית וכשחוזר ותופרן הו"ל תולמ"ה ולדעתו צ"ל דדין זה שכ' המחבר בסעיף ג' דהיינו הך דאמרינן בפ' התכלת ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה ויהיב הרא"ש טעמא (הובא בט"ז סק"ד) משו דעל כנפי בגדיהם בעי וכנף זה כו כדברי המחבר כאן וק' לדעת הט"ז הנ"ל ל"ל ה"ט הא בלא"ה הו"ל תולמ"ה אע"ג דתחלת העשי' הי בהכשר וצ"ל דאמה על אמה יש בו שיעור טלית וליכא תולמ"ה דהא אף בעת שנקרע הכנף הי' בר חיובא מש"ה קאמר הרא"ש דאפ"ה פסול משום דבעינן דבשעת עשיית הציצית יהי' בבגד זה דוקא וניחא נמי לדעת הט"ז הא דמצריך בסעיף ג' שיעור להתעטף משום דאל"כ הוי תולמ"ה ואסור מא לחבר אליו עוד חתיכה ולעשות באותה חתיכה ציצית משום דציצית אלו שישנן כאן הו"ל תולמ"ה אע"ג שהיו תחלת עשייתן בכשרות מיהו בטלית אחת שנחלק לשנים ובכל א' שיעור הטלית לכאורה מותר לחברם דהא ליכא בי' תולמ"ה דלא נפסלו מעולם וגם טעמא דהרא"ש ליכא דהא הציצית היו בבגד זה בשעת עשי' אלא דגם בזה פוסל הט"ז בסק"ג וס"ל דכל שנקרע פעם א' לגמרי מהבגד הוי לי' ג"כ כאלו הי' בבגד אחר בשעת עשי' ושייך בי' טעמא דהרא"ש דס"ל להט"ז דמ"ש הרא"ש בשעת עשי' אין כוונתו בעת שתלה הציצית אלא כוונתו בעת שהם תלויים צריכין תמיד להיות בבגד זה ומיד שנקרע הו"ל כאלו הוא בבגד אחר וכי היכי דלענין עשוי' בפסול ס"ל להט"ז דלא תלוי בשעת עשיית הציצית אלא כל שנפסלו פעם א הו"ל עשוי בפסול ה"נ לענין כנפי בגדיהם לא תלוי בשעת עשיי' דוקא אלא אפילו אם בפעם אחד לא הי' בבגד זה שוב אין יכולין לפטור אותו בגד אם לא שיעשה מחדש בבגד זה ומה שאמרה ברייתא שלא יביא אמה ממקום אחר פי' הט"ז בסק"ד דלאו דוקא ממקום אחר אלא אפילו מבגד זה ג"כ הדין כך כל שנקרע לגמרי יעו"ש. היוצא לדינא להט"ז דכל שנקרע לגמרי מהבגד אפילו יש בו שיעור טלית כחוזר ותופרו הו"ל תולמ"ה מחמת טעמא דהרא"ש דהו"ל כאלו הי' בבגד אחר אלא בעינן שישאר מחובר ולא נקרע עדיין לגמרי אז מותר לתופרו ושיעור השיור שישאר מחובר הוא דוקא שלשה אצבעות כמבואר בט"ז סק"ד ולפ"ז הך דינא דסעיף ב' הוא מיותר לגמרי דהא לדינא אפי' מחובר הכנף עדיין בבגד זה עצמו אם החבור הוא פחות מג' אסור לתופרו והברייתא לא אמרה הך ושוין אלא לאשמועינן דאפילו למ"ד דסגי בשיור פחות מג' מ"מ מודה אם הכנף מבגד אחר או שנקרע לגמרי מבגד זה דאסור לתפור כמו שביאר הט"ז בסק"ד דהאי ושוין לא צריך כלל רק למ"ד דלא צריך ג' וא"כ לדינא דבעינן דוקא ג' ממילא סעיף ב' מיותר אלא דהב"י חולק בכל זה על הט"ז והולך בדרך המ"א כמו שאבאר אח"כ לפי שיטתו. הנה ביארתי לך שיטת הט"ז בכללות.

ועתה אוסיף לבאר לך בפרטות דברי הט"ז באיזהו מקומן שצריכין ביאור בסק"ד הביא שם השיטות וקצרן של דברים כך הוא לפירש"י קאי תוך ג' וחוץ לג' אכנף זה שנקרע ולהתוס' קאי אצד השני דהיינו שנקרע רצועה מאורך הבגד אם לא הגיע הקרע עד תוך ג' לצד שכנגדו דאז נשאר ג' אצבעות מחובר חשיב חבור ולא נפסל הציצית ואם לא נשאר ג"א שלם היינו תוך ג' ולא יתפור ולהרא"ש קאי ג"כ על צד שנקרע וכרש"י ומפרש דמיירי שנקרע כל הרצועה ולא נשתייר כלום ולכן תוך ג' לא יתפור דכמאן דליתא דמי וחוץ לג' יתפור אפי' בנקרע כולו אבל בנשתייר כל שהוא כשר אפי' תוך ג' והנ"י מפרש ג"כ כהרא"ש רק שחולק עליו בתוך ג' להכשיר ציצית שהטיל אחר התפירה נמצא יש כאן ד' פירושים כך הוא לדעת הב"י. והביא בש"ע כאן ג' דעות בתחלה דעת רש"י ואח"כ דעת הרא"ש ברב עמרם ואח"כ דעת הנ"י ברע"מ. עוד שם באותו הס"ק והלא עיקר הקפידא בברייתא דלא יביא אמה על אמה משמע אבל להביא חתיכה אחרת בלא תכלת כו' ואע"ג דהתם מיירי באמה על אמה שיש שיעור בגד ובה"ג לא אמרינן כמאן דפסיק דמי מ"מ מלשון אפילו אמה דקאמר משמע אבל להטיל אח"כ ציצית שרי אפי' בכל שהוא דהכי משמע לשון אפילו ודומה לזה כ' הש"ך י"ד סי' א' ס"ק כ"ד ושאר דוכתי עוד שם וע"כ כ' הנ"י דאם נפסק הכנף סמיך לציצית כו' חולק על הב"י בתרתי חדא דס"ל להב"י דלהרא"ש ציצית אחר התפירה נמי לא מהני ולדידי' מהני. שנית מה דהב"י מפרש דמיירי שנקרע כל הרצועה מהבגד להרא"ש ונ"י ודלא כהתוס' ולהט"ז גם אינהו מיירי שעדיין תלוי למטה אבל כשנקרע לגמרי אפילו רחב ג' לא מהני תפירה שיכשרו ציצית השנים. עוד שם ולפ"ז מתיישב אח"כ ושוין כו' נ"ל דהוקשה לו לשון ושוין להבנת הב"י בהרא"ש דפלוגתייהו מיירי בנקרע כולו מהבגד דלת"ק אסור לתופרו אא"כ רחב ג' ולתנא בתר' אפי' בפחות מג' שרי וא"כ הרבות' בהך דאמ' על אמה הוא לשניהם דהא שניהם ס"ל דאעפ"י שנקרע לגמרי תופרין כל שרחב ג' ואעפ"כ מודים דמבגד אחר לגמרי לא יקח משום כנפי בגדיהם וא"כ הרבותא שייך על דברי שניהם ולשון ושוין משמע דקמ"ל רבותא כמ"ד א' דכך משמע לשון ושוין דמ"ד השווה בדבר זה לבר מחלוקתו משא"כ להט"ז עיקר הרבותא למ"ד יתפור אפילו נשתייר פחות מג' וה"א דפחות מג' כנקרע לגמרי דמי ומדמתיר בזה יתיר ג"כ בנקרע לגמרי או להביא מבגד אחר קמ"ל דמודה בזה להחולק עליו דבה"ג שלא נשאר כלום מחובר הוי תולמ"ה ועוד י"ל דקשיא לי' להט"ז על הב"י דלא הוי ושוין מעין הפלוגתא דהא דין דאמה על אמה הוא משום תולמ"ה ואלו פלוגתייהו לא תלי כלל בהכי ומאן דמתיר מתיר אפילו בציצית הישנים והאוסר אפילו בחדשים אוסר משא"כ להט"ז פלוגתייהו נמי משום תולמ"ה והוי שפיר ושוין מעין הפלוגתא והמדקדק בדברי הט"ז יראה כוונתו על שני הענינים יחד שפירשנו והבן היטב בס"ק ה' מגיה תיבת לגמרי ודע דהט"ז מפרש דברי המחבר כך אם נקרע מהנקב שהציצית כו' ר"ל שהנקב עצמו נקרע עד קצה הבגד ולא נשאר שיעור קשר אגודל והמשך דברי המחבר כך הוא אם נקרע כו' אם קדם כו' כשר היינו עפ"י שנתבאר בסימן י"א דאם בשעת עשיית הציצית היה שיעור קשר גודל אף שאח"כ נפחת השיעור כשר משא"כ אם נפסלו הציצית ובא עתה להטיל ציצית חדשים פסול כיון דבעת עשייתן ליכא גודל ואח"כ כ' ואם נקרע ונשתייר כו' ר"ל דבנשתייר כל שהוא משכחת שיוכשרו בו אף ציצית חדשים דהיינו אם תפרו מתחלה משום דבנשתייר כל שהוא ל"א אע"ג דתפרי' כמאן דפסיק כמ"ש המחבר בסעיף ד' ואח"כ כ' ואם נקרע לגמרי ותפרו כו' איכא לספוקי נ"ל דמקום הספק היינו כיון דבלא נשתייר כלום אמרינן אע"ג דתפרי' כמאן דפסק דמי ופסיל מלהטיל בו הציצית אולי לענין זה ג"כ הוא חשיב כפסיק שאינו מצטרף לשיעור קשר גודל או דלמא אע"ג דהוי כפסיק לענין שלא להטיל בו ציצית מ"מ מצטרף לעשות שיעור גודל כמו בדין הגודל לעיל בסימן י"א סעיף י"א דאינו נחשב מהבגד להטיל בי ציצית ואפ"ה עולה לשיעור גודל ה"נ בזה או דלמא הא גרוע דהוי כנפסק לגמרי מהבגד כן נ"ל ביאור הדברים וע"ז תמה הט"ז מה מקום ספק בזה אפי' לדעת הב"י דתפירה כמאן דפסיק דמי מ"מ מה שנסדק מהנקב ולמטה והוא שלם משני הצדדים איך יהיה הנפסק דכמאן דנפסק נא שייך אלא ברצועה שנפרדה כולה מהבגד וחזר וחיברה ועוד הוסיף להקשות כמו שהשיג עליו בסק"ד וס"ל דבכל דוכתי מהני תפירה ג בלא"ה קשה לי במה שנסתפק הרב ב"י לענין קשר גידל אי משלים ולא אמרינן כפסיק דמי אלא לענין להטיל בו ציצית וכמו בההוא דגודל והא ליתא כיון דהוי כפסוק מהנקב ולמטה אע"ג דתפרי' ח"כ חין הציצית תלוים כלל על כנף הבגד אלא הם כתלוים באייר ול"ד כלל לההוא דגודל דהתם הציצית בבגד עצמו ושפיר אמרינן דעכ"פ דהגודל הוא משלים לשיעור גודל משא"כ בזה שנקרע הנקב עד סופו כל דנימא דהתפירה לא מהני והוי כמאן דפסיק פשיטא דהנקב פסול ודוחק לומר דהספק שנסתפק הב"י אי הלכה כרש"י והנ"י או כהרא"ש דאמרינן כמאן דפסיק דז"א דהא בב"י כתוב איכא לספוקי לכולהו פירושא הובא במג"א סקי"ב ולכך לפ"ד הט"ז אין ביאור כלל לדברי הב"י והמחבר אולם האמת יורה דרכו בכוונת המחבר כאשר אבאר אח"כ בדרכו של המג"א.

הנה בארתי לך דרכו של הט"ז בסימן זה בכלל ובפרט ועתה אבאר לפניך כל דרכו של המג"א עיין בסק"ג מתוך דברי הב"י משמע דעיקר הטעם כו' אזיל לשטתו דלא הו"ל תולמ"ה היכי שתחלת עשייתו בהכשר וכך ס"ל להב"י מש"ה פסק בסעיף ד' דחוץ לג' אפי' נקרע כולו יתפור ולא הו"ל תולמ"ה כיון שתחלתו בכשרות נעשה ולשיטה זו ניחא מה דיהיב הרא"ש טעמא בסעיף ב' משום ע"כ בגדיהם משום דבל"ז הי' כשר אפי' אם לא הי' בו שיעור טלית דלא הו"ל תולמ"ה בכה"ג ועתה קאמר המג"א דלא תימא דטעמא דהרא"ש לחוד יפסול ואז אפי' כנף שיש בו שיעור טלית אסור לתופרו מה"ט אלא דבאמת טעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל כלל רק הפסול משום תולמ"ה והא דהוצרך הרא"ש לטעמי' דידי' היינו דלא תקשי מחוץ לג' יתפור דלת הו"ל תולמ"ה משום דתחלת עשייתן בכשרות והרי גם כאן תחלת עשייתן בכנף זה הי' בהכשר לה"ק הרח"ש כיון דעשייתן הי' בבגד אחר א"כ עתה גם בבגד זה הו"ל תחלת עשייתן בפסול ופסול משו' תולמ"ה משא"כ כנף שיש בו שיעור טלית כשר אפילו מבגד אחר כיון שלא נפסל מעולם וליכא בי' תולמ"ה וק"ק לדעתו למה כ' המחבר בסעיף ג' שיש בו שיעור להתעטף מותר לחבר שני החלקים יחד (וכמו שביאר המג"א סק"ד) מטעם דתולמ"ה ליכא וגם טעמא דהרא"ש אינו פוסל לחוד כנ"ל וגם דכיון דהי' מבגד זה ליכא כלל טעמא דהרא"ש וקשה לדעת מג"א הנ"ל למה לי שיעור להתעטף הא אף בבציר מהכי מותר לתפור וליכא תולמ"ה כיון דתחלת העשי' הי' בהכשר בבגד זה והוא הך דינא דחוץ לג' יתפור אע"ג שנקרע לגמרי ושיעור להתעטף ליכא בחוץ לג' וי"ל בדוחק והעיקר יראה דשיעור להתעטף רבותא הוא דה"א כיון שיש בו שיעור טלית הי"ל הציצית שעליו כאלו הם בבגד אחר ושייך בי' טעמא דהרא"ש ול"ד לחוץ לג יתפור דהתם ליכא כלל טעמא דהרא"ש דהא רצועה זו הקריעה אין לה רק שם כנף ולא שם בגד משא"כ ביש בו שיעור טלית שייך בי' טעמא דהרא"ש דמה לי שהי' בבגד אחר לגמרי מה לי שנקרע מכאן והי' שני בגדים וזה דומה לסברת הט"ז בסק"ג קמ"ל דאפ"ה כשר דטעמא דהרא"ש לבד אינו פוסל רק טעם הרא"ש מועיל שיהי' תולמ"ה וכאן שהי' בו שיעור טלית ליכא תולמ"ה ולכן ממ"נ כשר דאם הי' שיעור טלית ליכא תולמ"ה ואם לא הי' שיעור הוי תחלת עשייתן בבגד זה בהכשר והבן היטב ונראה דלכוונה זו סיים המג"א וכ' וכ"מ בס"ג דלכאורה הוא תמוה אלא מביא ראי' לפירושו דטעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל רק בצירוף תולמ"ה דאי איתא דטעם הרא"ש לבד יש בו לפסול א"כ בסעיף ג' שיש בו שיעור טלית הו"ל כאלו הציצית בבגד אחר ושייך בי' טעמא דהרא"ש ולאדמי לחוץ לג' דלא נשאר שם בגד על הקרוע וכנ"ל אע"כ דטעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל רק בצירף תולמ"ה ולכן גם כשיש שיעור טלית דאיכא טעמא דהרא"ש אפ"ה כשר דהא ליכא בי' תולמ"ה העולה לדינא לדעת מג"א בשיעור טלית מותר לחבר אפי' מבגד אחר כיון דליכא תולמ"ה ומבגד זה בין כשיעור בין פחות משיעור כל שרחב ג' מותר לחבר ובסעיף ג' טלית שחלקוה צ"ל דלאו דוקא דהא אפילו משני טלתים מותר לחבר ודו"ק הנה נתבאר שיטות המג"א בכללות:

ועתה אבאר בפרטות דברי המג"א באיזהו מקומן שצריכין ביאור בסק"ד והב"ח כ' וכו' דכשמתחיל לתפור כו' ר"ל כשמתחיל לתפור פחות מג"א עדיין לאו חבור הוא כמבואר בסעיף ד' ואפ"ה כנף זה במקום תפירה נתבטל והו"ל בת ג' כנפות וסתר המ"א סברא זו מסימן יו"ד סעיף ג' דאעפ"י שתפר לא נתבטלו הכנפות משום דאמרינן דבודאי סופו להחזיר התפירות ואזלינן עתה אחר סופו מכ"ש כאן דכשמתחיל לתפור הרי מתחיל אדעתא שיתפור כל הבגד והוי מיד כאלו תפרו כולו דאזלינן אחר סופו וזה ברור וק"ל. בס"ק ז' בסופו מראה מקום לסימן יו"ד ס"ג וס"ו נ"ל כוונתו ליישב שני קושיות הט"ז על סברא זו בסק"ד דאיך נימא דאע"ג דתפרי' כמאן דפסיק דמי חדא הא נהי' לאחדים ואיך יהי' כפסוקים שנית איך יעשה בו ציצית דאם יעשה למעלה א"כ יהי' שיעור גדול מן קצה הבגד ומיישב המג"א דבסימן יו"ד ס"ג אמרינן בתפר לא נתבטלו הכנפות דאזלינן בתר סופו דודאי יתירם ה"נ כאן ס"ל להרא"ש דכל פחות מג' אין דרך להיותו תפור בקצה הבגד ובודאי סופו לקרעו משם ואזלינן בתר סופו והו"ל כפסוק ונתיישב קושיא א'. ובסעיף וי"ו שם כ דצריך להטיל בד' כנפות הפשוטים אעפ"י שהם למעלה מג' ע"ש (דבהכי מיירי המחלוקת שם דאם הכפל תוך ג' א"כ יעשה ציצית על הכפל ויוצא לכל הדעות אע"כ מיירי שכפלו עד למעלה מג"א) וע"כ הטעם כיון דבודאי יפשוט הכפלה דיינינן לי' עתה כפשוטה והוי הציצית שעושה בד' כנפות הפשוטים כחלי הם תוך ג"א א"כ גם כאן עושה הציצית למעלה וכ"ת דיש שיעור גדול מן קצה הבגד ז"א דהא דיינינן לרצועה זו כפסוקה והבן כי זה נ"ל ברור כוונת המג"א ומ"מ עיין בש"ע סעיף ה' ובמה שאפרש דבריו אי"ה אח"כ לפי דרכו של המג"א תראה קצת סתירה לזה דשם מסופק הב"י דשמא רצועה זו מצטרפות לשיעור גודל אע"ג דכפסוק חשיב ואפשר ליישב ודו"ק בסק"ט ולא נשער שיעור אגודל דע דהמג"א אינו מפרש דברי המחבר בסעיף ה' כמו שסובר הט"ז שהנקב נקרע אלא מ"ש המחבר שהנקב נקרע שהציצית תלוי בי ולמטה מיירי שנקרע רצועה מהבגד ולמטה מנקב הציצית דעד השתא הוי מיירי המחבר מכנף שנקרע מבגד עם הציצית לזאת כ' עתה המחבר אם נקרע מנקב וכאלו כ' אם נקרע למטה מנקב כו' שמשם נקרע רצועה ולא נשאר שיעור קשר גודל וקאמר עלה המחבר דהציצית הישנים ודאי כשרה מאחר שמתחלה הי' גודל אבל אם אח"כ עושה ציצית פסולים וקאמר עוד דאם נשתייר כל שהוא אז אפילו חדשים כשרים כגון שתפרו ואח"כ הטיל וקאמר עוד ואם נקרע ר"ל שנקרע הכל ולא נשתייר כלום ותפרו ואח"כ הטיל בזה יש ספק ולדרך זה לא קשיא מה שהקשה הט"ז בס"ק ה' וגם מה שהקשיתי אני לעיל לפי דרך הט"ז א"ש עתה דהמחבר מסופק מי נימא כיון דכמאן דקפסיק דמי אינו מצטרף ג"כ לשיעור גודל או דלמא דוקא לענין זה הוא כפסוק שלא יהי' בו הציצית אבל לשיעור גודל מצטרף שפיר וכמו הגדיל בסימן י"א סעיף י"א או דלמא זה גרע דהוי כאלו נפסק לגמרי ובס"ק י"ח פי' שנקרע כולו הנך רואה שינוי קצת דבט"ז כ' לשון לגמרי וכאן כ' כולו והוא מובן דלפי' הט"ז שנקרע הנקב סובל לשין לגמרי ולפי' המג"א שנקרע מלמטה רצועה סובל לכתוב שנקרע כולו כמו שהוא הלשון בההוא דסעיף ד' ובס"ק י"ב ומ"ש הב"י לכולהו פירושי כו' אבל לרש"י כו' ר"ל דרש"י לא ס"ל כלל האי סברא דכמאן דפסיק רק הוא מסופק אליבא דרב עמרם אי גם לענין גודל אמרינן כמאן דפסיק ורבים מתמיהים איך כ' המג"א דלהנ"י והרא"ש יש ספק הא להנ"י ליכא ספקא כלל דהא איהו הוא דס"ל דהש"ס לא מיירי רק לענין ציצית הישנים אבל הציצית שעושה אחר התפירה כשר ול"א כלל כמאן דפסיק ומכח קושיא זו שמעתי רבים מעילי' פילי בקופא דמחטא בזה ול"נ פשוט בכוונת המ"א דלדעת הנ"י ג"כ איכא לספוקי משום דבשיטת הנ"י נוכל לומר שבא להקל על שיטת הרא"ש ונוכל ג"כ לומר שבא להחמיר רצוני דנוכל לומר כפשטא דמלתא דמיירי כדמיירי הרא"ש שנקרע כולו ואפ"ה מיקל בציצית חדשים ובנשתייר כשר אפי' הישנים וא"כ הנ"י מקיל ונוכל ג"כ לומר דהנ"י מפרש להש"ס דמיירי בנשתייר כל שהו ואפ"ה ציצית הישנים פסולים אבל חדשים כשרים אבל היכי דנקרע לגמרי ס"ל כהרא"ש דאפילו חדשים אסור משום דכמאן דפסיק דמי והנ"י בא להחמיר על הרא"ש וכן כשהעתיק המחבר כאן דברי הנ"י העתיק בלשון דמשתמע לתרי אפי שמתחלה כ' על דעת הרא"ש ולפ"ז היכי דנשתייר כל שהוכשר ר"ל דהרא"ש דפוסל משום דכמאן דפסיק אפי' בציצית חדשים ע"כ מיירי בלא נשתייר כ"ש דבנשתייר ליכא למ"ד לומר אע"ג דתופרו כמאן דפסיק דמי ואח"כ כ' וי"א כו' שהוה דעת נ"י ולא ביאר דבנשתייר אפי' ציצית הראשונים כשרים כמו שחילק תחלה לדעת הרא"ש לפי דלהנ"י דמפרש על ציצית הישנים נוכל לומר דמיירי דוקא בנשתייר אבל בלא נשתייר פסול אפי' ציצית חדשים וכנ"ל ומש"ה כ' שפיר המג"א דהספק הוא גם לדעת הנ"י ודו"ק כי זה נ"ל ברור ועתה לדעתי כשתעיין היטב בדברי הט"ז ומ"א ואח"כ תשגיח בדברינו אלה יתבררו ויתלבנו כל דבריהם שם עד גמירא בע"ה:

הן כל אלה עשתה ידי זה ימים מקדם בארתי כל הנ"ל בגליון הש"ע ח"ח שלי אכן עתה דקדקתי ואין נוח לי לומר דהט"ז יסביר דתולמ"ה שייך אפילו בנעשה מתחלתו בכשרות מאחר שדבר מבואר בב"י בהדיא דלא שייך בכה"ג תולמ"ה (ע"ש בסימן יו"ד בד"ה והיכא) ואלו לא הוי ס"ל להט"ז הכי הי' מביא דברי הב"י והי' משיג עליהם ואיך נימא דהט"ז פליג עליהם מבלי תת זכר למו כלל לכן דבר זה בטל בעיני ודקדקתי עוד בדבר וראיתי כי הב"י והמג"א ס"ל אע"ג דס"ל דבנעשה מתחלה בכשרות ליכא תולמ"ה לא לכל דבר אמרו כך אלא חילוק גדול יש בדבר דדוקא היכי שהציצית עצמן כשרים רק שאירע איזה פסול בהטלית באופן שהטלית אינו בר ציצית דאז הציצית הם שם שלא לצורך בהא אמרינן ליכא תולמ"ה היכא דמעיקרא הי' הטלית כשר אבל היכא דאירע פסול בהציצית גופייהו שנפסלו בקריעה אז אף שנתכשר הח"כ אמרינן בי' תולמ"ה דבהא ליכא למימר כלל דמשום דתחלתו נעשה בהכשר לא יהיה בו תעשה ולמ"ה דזה אינו דמיד שנפסלו בטלו. וכאלו לא נעשו כלל ובטלה עשייתן לגמרי וכי הדרי ומתכשרי בתר הכי איכא בהו תעשה ולמ"ה משום דהוי כאלו מתחלתו נעשו בפסול ולמען לא יהיה בעיניך זה כדבר חדש אראך קצת מקומות שמוזכר חילוק זה בהדיא האחד בב"י סימן י' שכ' (בד"ה והיכי דפסקינהו) בדין הטיל למוטלת לשיטת הרא"ש דהיכי דפסקינהו לבתראי כשר בקמאי דבשלמא באחרונים יש חילוק בנתכוין להוסיף או לבטל משום דשייך בהו תולמ"ה משא"כ הראשונים שנעשו בהכשר ע"ש ואח"כ כ' לשיטת הרמב"ם (בד"ה והרמב"ם) דבמתכוין להוסיף כיון דעבר בב"ת לא מתכשרי אפי' בקמאי משום דכיון דנפסלו בראשונים ע"י כוונת תוספת בטלה עשייתן הראשונה וכאלו נעשו בפסול דמי וכשחתך השניים אמרינן בראשונים תולמ"ה עכ"ד העתקתים ברש"י הקודם וכוונתו כנ"ל דכיון דעבר בב"ת ונפסלו הציצית ופסול זה הו"ל בציצית עצמן לא מצד הטלית רק מצד עצמן שהם שנים ועשוין בתוספת וכיון דהפסול בעצמותן נתבטל עשייתן הראשונה ואיכא בהו תולמ"ה ואי"ה לקמן אוסיף עוד ביאר בדברי הב"י הללו (בד"ה וההוא) שנית בב"י סי' כ"ג כ' שראה קצת לומדים כשהי' נכנסין לבית הקברות הי' קושרין שני ציצית שבשתי כנפות זה עם זה והי' אומרים דבהכי מיבטלי מני' מצות ציצית וכ' עליהם שלא עשו ולא כלום שאם דעתם דבהכי מבטל מני' שם ד' כנפות ופטורה מציצית ז"א דהא איתא בס"פ הקומץ כו' כ"ש כשאינו קושר אלא הציצית דלא בטלו הכנפות ואם דעתם לומר דהציצית נפסלו משום דדמי לתלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהם דפסולין דז"א דשאני התם דלא נפסקי מעולם ועוד דסתם אפי' פסקן אח"כ מפסלי משום תולמ"ה כו' עכ"ד והובא בקצרה במג"א שם סק"א ודבריו סתומי' קצת והנך רואה שמתחלה כשכ' הב"י אם דעתם דמיבטל שם ד' כנפות לא הקשה עליהם איך הדרא ומתכשרי בהתרת הקשרים הא הו"ל תולמ"ה והיינו משום שתחלת עשייתן בהכשר אבל אחר כך כשכ' אם דעתם דהציצית עצמן נפסלו משום דהוי כלא פסק ראשי החוטין הקשה עליהם דאם כן הוי תעשה ולא מן העשוי כמו בההוא דתלאן ולא פסק ראשי החוטין אע"ג דהתם עשייתן מתחלה בפסול והכא בהכשר והיינו כיון דהציצית עצמן נפסלו אין חילוק כלל דמיד שנפסלו הן עצמן בטלה עשייתן הראשונה לגמרי. ואבאר לך ג"כ דברי המג"א בזה כי על מה שאמר הב"י דלדעתם יפסול משום תולמ"ה הקשה הלבוש מההוא דסימן תרכ"ו והיינו משום דהלבוש אזיל לשטתי' שהביא המג"א שם בשמו דאם עושה הסוכה כשהגג מכוסה ואח"כ מגלהו פסול משום תולמ"ה אלא עושה הסוכה כשהגג פתוח ואעפ"י שמכסהו אח"כ וחוזר ופותחו ליכא תולמ"ה משום שבתחלתו בהכשר נעשה ולכן הקשה על הב"י דה"ה הכא ליכא תולמ"ה הואיל ונעשה בהכשר אלו דברי הלבוש וסתר המג"א את דבריו דהתם שאין הפסול בסכך עצמו מהני מה שתחלתו בכשרות משא"כ כאן אם הציצית עצמן נפסלו לא מהני מה שהיו כשרים מתחלה וע"ז כ' וכן משמע סימן יו"ד סעיף וי"ו ע"ש ובב"י כוונתו דשם בש"ע ובב"י מבואר חילוק זה דפסק שם לשיטת הרמב"ם בנתכוין להוסיף אפילו חתך השניים לא מתכשרי בראשונים משום תולמ"ה אע"ג דנעשו בהכשר והיינו משום שהן עצמן נפסלו ע"י בל תוסיף וכמו שביארתי תחלה ועכ"פ הנך רואה החילוק הזה מבואר בהדיא ולכן לא אוסיף עוד להביא לך ראיות כיון שהדבר מפורש ודי בזה ומעתה כיון שכן שוב אין מחלוקת כלל בין הט"ז והמ"א וגם הט"ז מודה דהיכי דתחלתו בהכשר ל"א תולמ"ה ומה שפסל בסוף סימן י"ב אם נפסקו ולא נשתייר כ"ע וקשרו משום תולמ"ה היינו משום דהציצית עצמן נפסלו וכנ"ל:

וההוא דסימן יו"ד סק"ט שהבאתי ברסי' זה שמחולקים הט"ז והמג"א לשיטת הרא"ש אי מתכשרי בקמאי לא כמ"ש ברסי' זה דפליגי בדין תולמ"ה אי שייך היכי דנעשה מתחלה בהכשר והנך רואה שהמג"א והט"ז שניהם כתבו דבריהם בשם הב"י זה מכשיר וזה פוסל והב"י ודאי ס"ל דליכא תולמ"ה היכא שמתחלה בהכשר ותו דמלשון הט"ז שם שכ' אין זה פסול החוזר להכשירו משמע נמי דס"ל דהיכי שהי כשר ונפסל ליכא תולמ"ה אלא חוזר שפיר להכשירו רק דבאותו הדין פליג לומר שאותו הפסול אינו חוזר להכשירו ולכן הדבר ברור דפליגי הט"ז והמ"א בכוונת דברי הב"י כאשר אבאר דהמ"א מפרש דברי הב"י כאשר מורה פשט דבריו דמתחלה כשפי' הב"י שיטת הרא"ש כ' דבקמאי ודאי מתכשרי משום דלשיט' הרא"ש מה שעבר על ב"ת לא מקרי מעשה בפסול ואדרבא עדיף טפי דהוי כאלו לא עשאן כלל מש"ה בבתראי יש מקום חילוק דבנתכוין להוסיף הוי כלא עשאן כלל ולא הוי מעשה דידהו עד דפסק לקמאי משא"כ כשנתכוין לבטל הוי מעשה ותחלת עשייתן בפסול אבל קמאי שתחלת עשייתן בהכשר כשרים תמיד רק אח"כ לשיטת הרמב"ם דאיהו ס"ל דב"ת הוי מעשה בפסול אז כ' הב"י דקמאי נמי פסולין משום דפסול ב"ת הוי פסולו מגופו ובכה"ג לא מהני מה שנעשה בהכשר מש"ה כ' המג"א בשם הב"י דלהרא"ש כשרים בקמאי ואע"ג דגם לשיטת הרא"ש כ' הב"י דכל זמן שלא פסק א מהן פסולין וא"כ לכאורה האיך יתכשר בקמאי בשלמא בבתראי אמרינן דעדיין לא עשאן כלל כיון שעבר בב"ת משא"כ בקמאי י"ל דס"ל להמ"א דפסול זה לא הוי פסולו בגופו כי אין אותו הטלית פסול רק משום דא"א ללבוש טלית עם שני ציציות וא"כ כל א' מהציצית כשר בפ"ע רק שהציצית האחרים מונעים מללבוש הטלית וזה לא הוי פסולו בגופו. כמו הסוכה שתחת הגג שהגג פסולה ולא מקרי פסולו בגופו ה"נ בזה מש"ה דוקא בבתראי כי עשאן בלא כוונת תוספת איכא בהו תולמ"ה משום שנעשו מתחלה שלא לצורך אבל קמאי שתחלתן בהכשר ואח"כ לא נפסלו מצד עצמן מש"ה כשרים תמיד דאי נתכווין לבטל א"כ ליכא פסול בכל חד מינייהו רק שלא לצורך מש"ה הדרי מתכשרי וחי נתכוין להוסיף עדיף טפי דהוי כאלו האחרונים לח נעשו כלל ואפ"ה מונעים הם מללבוש הטלית כל זמן דאיתנייהו לתרוייהו והוי ג"כ פסולא דקמאי שלא בגופם ותו דאם תבא לומר דהוי הפסול בגופם הואיל דבכל חד מהציצית שייך בהו תוספת ומחמת זה תאמר דנתבטלה עשיות קמאי ולא הו"ל תחלת עשייתן בהכשר א"כ אף אנן נאמר בהו כמו בבתראי דכיון דאיכא בהו ב"ת נתבטלו לגמרי וליכא בהו שום עשיי' ולא נגמרה עשייתן עד דפסקינהו לבתראי הכי ס"ל להמג"א. ואמנם הט"ז ס"ל דאע"ג דמעיקרא כ' הב"י להכשיר בקמאי להרא"ש היינו מכיון דסבר הב"י דכיון דאפילו לא פסקינהו לחדא מינייהו ג"כ כשרה אבל בתר דמסיק הב"י דכי אתנייהו לתרוייהו פסולי הכי נמי פסול בקמאי לבד וס"ל להט"ז דפסול זה דאיכא כי איתנייהו לתרוייהו הוי פסולי בגופי ואפ"ה לא שייך למימר בהו שאין בהם שום מעשה כדאמרינן בבתראי דז"א דבשלמה בתראי שעכשיו הוא תחלת עשייתן אמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכי פסקינהו לקמאי אז הוי תחלת עשייתן והוי הכל מעשה אריכתא משא"כ הראשונים שכבר היו ציצית עשויים תו לא מצינן כלל למימר בהו שהיו כלא היו וגרע לענין הא מלתא היכי שנעשה תחלה בהכשר והבן כי הוא סברא נכונה וזהו שכ' הט"ז ומסיק הב"י ר"ל דלמסקנתו הוי הדין כך וכאמור וזהו ג"כ שכ' הט"ז אין זה פסול שחוזר להכשירו י"ל דבזה שפסולו בגופו לא מהני מה שתחלתו בהכשר לענין שיחזור להכשירו גם פירשתי עוד בכוונת הט"ז לומר דלמאי דמסיק הב"י אליבא דהרמב"ם יהי' הסברא כך ג"כ להרא"ש והוא ג"כ דבר נכון אלא שמחמת שהדרך שכתבתי ישר יותר בעיני לכן לא ביארתי לך הדרך הזה השני וסמכתי עליך ולא כתבתי רק להעיר לב המעיין.

וכן נמי ההוא דסימן וי"ו לא כמו שפירשתי לעיל דהט"ז והמ"א פליגי אי איכא תולמ"ה היכי שנעשה בהכשר אלא טעמא דהט"ז שפוסל בנקרע כולו מהטלית אפילו יותר מג' היינו משום טעמא דהרא"ש דעל כנפי בגדיהם דהא ס"ל להט"ז דכיון שנקרע מהבגד לגמרי הוי כאלו לא היו מחוברים מעולם זה בזה (והמ"א לא ס"ל הכי ובהא פליגי) וזה ג"כ נקרא תולמ"ה ר"ל שצריך שיהיה נעשה בבגד זה לא שיהיה עשוי ממילא בזה הבגד ומתחלה הי' עשוי בבבגד אחר ולפ"ז א"ש בההוא דושוין דיהיב הרא"ש ז"ל טעמא משום ע"כ בגדיהם והוי קשיא לן מעיקרא תיפוק ליה משום תולמ"ה והשתא ניחא כיון שמתחלתו בכשרות ליכא תולמ"ה מש"ה הוצרך לטעם זה וס"ל נמי להט"ז דטעמא דהרא"ש לחוד פוסל בלי טעמא דתולמ"ה ודלא כהמ"א בסק"ג ומש"ה פוסל הט"ז בסק"ג טלית שנחלק לחזור ולחברו אע"ג דבכל א' שיעור להתעטף דליכא בהו תולמ"ה דאפ"ה פסול משום טעמא דהרא"ש. ובזה מובן היטב כל המחלוקת שבין הט"ז והמגן אברהם וזה ברור אצלי אחר הדקדוק באופן דבהא לא פליגי וכולי עלמא סבירא להו דתעשה ולא מן העשוי ליכא היכי שמתחלתו נעשה בהכשר זולת היכי שהפסול בציצית עצמו דאז מיד שנפסלו אזל להו עשייתן הראשונה והוי כאלו עתה מחדש נעשו בפסול ואיכא בהו תולמ"ה ודו"ק:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה