אור ברסלב
נאות דשא שאלה נח

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה נח

שאלה נז

ואשר שאלת עוד היכי שהשליח עבר ע"ד משלחו הדין נותן שהשליח והמשלח יכולין לבטל המקח מה דינו אם המשלח והשליח רוצים שיתקיים המקח והמוכר רוצה לחזור בו אם יוכל המוכר לבטל המקח או לא.

לכאורה נ' דזה דמי לדין אונאה המבואר בסימן רכ"ז סעיף ד' דהמתאנה יכול לחזור ולא המאנה ואפי' החולקים שם וס"ל דגם המאנה יכול לחזור י"ל דהכא גרע משום דהתם שיש בו אונאה אמרינן מסתמא המתאנה יחזור בו כל שלא שהה שיעור שיראה לתגר מש"ה אין שם מקח עליו כלל משא"כ בנ"ד שלא נתאנה ואף דלא עשה השליח כאשר ציוהו המשלח מ"מ י"ל אולי המשלח יתרצה בזה לכן כל כמה דלא חזר בו המשלח והשליח שם מקח עליו ואין יכול המוכר לחזור בו מיהו יש לסתור זאת דהרי כ' הסמ"ע שם בסק"ח דגבי אונאה כיון שלא גילה המתאנה בדעתו שרוצה לחזור בו לא הוי כנתבטל המקח מיד ואפ"ה ס"ל לדעה זו דכיון דהמתאנה יכול לחזור בו הוי כלא נגמר המקח מעולם מש"ה גם המאנה יכול לחזור בו וא"כ ה"ה בנ"ד דכל זמן שא' מהם יכול לחזור יכול גם השני לחזור ואדרבא י"ל דאפילו דעה ראשונה מודי בנ"ד דדוקא התם דעכ"פ מקח הוא אלא שיש בו אונאה מש"ה כ"ז שאין המתאנה חוזר אמרינן מסתמא סבור וקיבל ושוב לא יחזיר בו והוי כנגמר המקח לגבי המאנה משא"כ בנ"ד שהשליח לא קנה רק לצורך המשלח וכיון שנתברר שעבר ע"ד משלחו אמרינן מסתמא המשלח לא ירצה ויתבטל המקח ומסתמא גם השליח לא ירצה דהרי גם עתה לא קנהו לצורך עצמו וא"כ הוי מיד כנתבטל המקח ולכן גם המוכר יוכל לבטל והכי משמע מדיהבי דעה ראשונה טעמא למלתייהו משום שלא יהא חוטא נשכר כמ"ש הסמ"ע שם בסק"ז משמע דאלולי האי טעמא הוי מודי דכיון שזה יכול לחזור גם אידך מצי לחזור וא"כ בנ"ד דליתי' לה"ט מודי דגם המוכר מצי למיהדר בי' וכן משמע עוד יותר מדברי המחבר שם בסעיף יו"ד וסעיף י"א ע"ש:

איברא דלכאורה אכתי יש להביא ראי' מההוא דסימן קפ"ה סעיף וי"ו דשם הוא ג"כ ממש כעין נ"ד בסרסור שמכר והודיע ללוקח שהחפץ אינו שלו דיכול המוכר לחזור בו ואפ"ה כ' שם הסמ"ע בס"ק ט"ו בשם הב"י דאין הלוקח יכול לחזור בו וא"כ משמע דה"ה בנ"ד דבהא ליכא לחלק החילוקים דכתיבנא דהרי שם מכר ג"כ דבר שאינו שלו וגם ליכא התם טעמא דלא יהא חוטא נשכר ואפ"ה אמרינן דאין הלוקח יכול לחזור בו ומשמע נמי דכ"ע מודי בהא אפי' דעה שני' דסימן רכ"ז הנ"ל ומ"מ הדבר פשוט דאינו ענין כלל לההוא דהכא דהתם מיירי שהמשלח לא אמר לו בכמה ימכור רק נתן לו למכרו סתם ולא פסק לו דמים כמ"ש שם בסמ"ע סקי"ג ע"ש וממילא כיון דלא הי' בו אונאה אין מקח זה עומד כלל להתבטל דמסתמא גם המשלח יתרצה במה שעשה הסרסור מש"ה כל כמה שאין המוכר חוזר בו אין הלוקח יכול לחזור משא"כ בנ"ד שהשליח עבר ע"ד משלחו מה שציוהו בפירוש לכן אמרינן מסתמא לא ירצה המשלח ועומד מקח זה להתבטל מש"ה גם המוכר יכול לחזור בו ואפשר ג"כ לדמות קצת לדין עייל ונפיק אזוזי שבסימן ק"ץ סעיף יו"ד דאמרינן דגם הלוקח יכול לחזור ומ"מ נראה דאחר שנתרצו המשלח ושליח בקיום המקח שוב אין המוכר יכול לחזור בו אע"ג דבעייל ונפיק אזוזי אין הדין כך י"ל דבהא דמי לאונאה וכמו שחילק הסמ"ע בסימן רכ"ז סק"ח בין אונאה ובין ההוא דעייל ונפיק אזוזי ויש לדין בדבר זה הנה והנה אבל קודם שנתרצו המשלח והשליח נ"ל ברור לדינא דהמוכר יכול לחזור בו:

ועם שהדבר פשוט בעיני כך מ"מ לא אוציאך חלק ונ"ל ראי' לזה מלשון התוס' ב"ק דף ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיעו לבעל חיטין יעו"ש שכתבו ואם נפרש מי הודיעו כו' אז ליכא למפרך לר"א וא"כ אמאי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו דמשמע שקונה אותו השליח עכ"ל דאיכא למידק לאיזה צורך האריכו לסיים ואם הותירו הרי קושייתם אינו אלא על מה דפחתו לו הרי יוכל השליח לבטל המקח אבל מהותירו לק"מ אע"כ דקושייתם גם על הותירו לו דכיון דהשליח יכול לבטל גם המוכר יכול לבטל וא"כ אמאי הותירו לו ואע"ג דלפמ"ש לעיל בסימן נ"ה (בד"ה ומצאתי) דמה שהוקשה להם על פחתו לו ולא מצינן לאוקמי שהמשלח רוצה בקיום המקח דאז אין השליח יכול לבטל לשיטת הראב"ד אשר התוס' בהאי פירושא עומדים בשיטתו וכתבנו שם דהיינו משום דא"כ אמאי אם הותירו לו הרי המשלח רוצה במקח אע"כ דמיירי שאין המשלח רוצה יעו"ש בדברינו וא"כ לכאורה נסתר ראייתינו משום די"ל דמה דסיימו התוס' ואם הותירו אין הכוונה שיהי' קאי הקושי' עלי' אלא רמזו ע"ז דא"א לאוקמי ברוצה המשלח הא ליתא חדא דכבר סתרתי שם דברים אלו וכתבתי דלפום סברות בני מערבא לא מהני מה שהמשלח רוצה בקיום המקח והראב"ד דפסק כך הוא להלכתא דלא קיי"ל כבני מערבא ע"ש בדברינו והוא פשוט. ולכן ע"כ מה שסיימו לכתוב ואם הותירו היינו כמו שפרשנו דגם בהותירו קשה. ותו דאפילו למאי דהוי ס"ד מעיקרא מ"מ רחוק הוא מאוד לפרש כך דכוונתם לומר דמש"ה סיימו בהותירו כדי לשלול משלח רוצה דאיך ירמזו לזה מאחר שהתוס' לא דברו כלל מדין משלח שרוצה בקיום המקח שיוכל לכוף את השליח כשיטת הראב"ד ז"ל וא"כ ודאי דא"א כלל לפרש זאת בכוונתם אבל פי' זה נ"ל קרוב לפשוטו שרוצים להקשות גם על הותירו לו למה לא יוכל המוכר לבטל המקח והרי לנו ראי לדברינו ודו"ק היטב

והנה לכאורה יש להבי' מסוג' זו ראי' להיפך מדברינו דאלו לפי דברינו כי הק' בני מערבא מי הודיעו לבעל החיטין באו להקשות גם על הותירו לאמצע דלמה לא יבטל המוכר את המקח דכיון שהשליח יכול לבטל גם המוכר יכול לבטל א"כ קשה מאי קאמרי מי הודיעו דמשמע דאי הוי מיירי בהודיעו הוי ניחא וכ"כ התוס' בד"ה שאני חטים יעו"ש וקשה הרי אדרבא בהודיעו קשה יותר למה לא יתבטל המקח דיותר מתבטל המקח בהודיעו מבלא הודיעו כמבואר בסימן קפ"ב וכך הקשה שם הפ"י ותירץ דהוי מצי לאוקמי בהודיעו שהוא שליח ואמר לו שעושה כמו שאמר לו המשלח וששלחו לקנות שעורין דמש"ה אין השליח יכול לבטל המקח משום דמצי למימר לי' לדבריך הראשונים אני מאמין שלא עברת כלל ע"ד המשלח יעו"ש אבל לדברינו ליתא להאי תירוצא דהא בהותירו לאמצע קשיא למה לא יבטל המוכר את המקח ולא יאמין לדבריו הראשונים אלא לדבריו האחרונים שעבר ע"ד המשלח בשלמא אי נימא דאף היכי דהשליח יכול לבטל המקח מ"מ המוכר אינו יכול לבטל א"ש דאז קושיות בני מערבא אינו רק על פחתו לו ואז שפיר תירץ הפ"י דבהודיעו ניחא והשליח אינו יכול לבטל משום שהמוכר אומר לו לדבריך הראשונים אני מאמין משא"כ לדברינו דהמוכר ג"כ מצי למיהדר א"כ קושיות בני מערבא גם מהותירו וזה קשיא גם בהודיעו דלמה לא יוכל המוכר לבטל את המקח ולהאמין לדבריו האחרונים וא"כ לכאורה איכא ראי' להיפך איברא כי דייקינן אין זה כלום חדא דשפיר איתא לתירוץ הפ"י אף לדברינו דהא מה דאתינן עלה לומר דהמוכר יכול לבטל היינו מצד שהשליח יכול לבטל והוי כלא נגמר המקח כלל ממילא בהודיעו שהשליח אינו יכול לבטל משום דהלה מצי למימר לדבריך הראשונים אני מאמין נגמר מיד המקח ולא מצי מוכר למיהדר ביה ולומר שמאמין לדבריו האחרונים דאעפ"י שמאמין לדבריו האחרונים מ"מ לא מצי למיהדר מצד שהשליח לא מצי למיהדר ותו דכבר כתבתי ברסי' נ"ה (בד"ה והעומדים) ישוב אחר לקושיות הפ"י דהתו' ס"ל כהרשב"א דאפילו ידע זה שהוא שליח המקח קיים ואם כן אתי שפיר דבני מערבא שהוקשו לסברתם דהיכי דלא הודיעו לא קנה משלח כלל וגם השליח לא קנה הוי ניחא להו בהודיעו דאז קנה משלח לשיטת הרשב"א ואף על גב דלרשב"א כל שכן בלא הודיעו דהמקח קיים היינו להלכתא דלא קיי"ל כבני מערבא אבל לסברתם הוי בהיפך דדוקא בהודיעו נקנה מקח. ותו דאף לפי מ"ש בסימן נ"ה דהתוס' בהאי פירושא עומדים בשיטת הראב"ד נמי א"ש וכמ"ש שם (בד"ה איברא) דבהודיעו הוי ניחא להו לבני מערבא משום דמצי לאוקמי שהמשלח רוצה בקיום המקח מש"ה הותירו לאמצע ופחתו לו ולא קשיא להו רק בלא הודיעו דאז לא מהני מה שהמשלח רוצה ודו"ק היטב לכן כך נלפענ"ד דכל היכי דהשליח יכול לבטל יכול גם המוכר לבטל ודע דעם מה שכתבתי בסימן נ"ה ובסימן זה יש אריכות דברים ופלפול באותה סוגיא דב"ק וליראת האריכות עזבתים לפי שאין בו נ"מ כ"כ לענין הנדון שלנו והנחתי מקום למעיין והנראה לפענ"ד כתבתי.

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה