נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה מו
על דבר המעשים רעים ומכוערים שנתהוו מה שעשה פלוני אלמוני להשותפים ראובן ושמעון עם בנו וגוף המעשה צריך לבאר בארוכה כדי שיובנו הטענות הנולדים מהמעשה ההוא. גופא דעובדא הכי הוי איש אחד החזיק אוראנדא בכפר א ובאו השותפים הנ"ל ושכרו מאתו ונתנו לו סך הרבה ואמרו לו שבשביל כך נותנים לו הרבה כי אינם שוכרין על שנה זו לבד אלא שיהי' הם מוחזקים לעולם ולא תהא אתה מוחזק ואנחנו קונים ממך החזקה. בשנה השני' נמכר כל הגלילות ההוא לאדון חדש דהיינו עיר וכמה כפרים השייכים לה אשר גם כפר זה בכללם:
בשנה השלישית כשבאו השותפים אל הקאמיסאר לשכור כפר הנ"ל השיב שאינו רוצה להשכיר כל כפר בפ"ע אלא שישכיר דוקא כל הגלילות לאיש אחד ואמרו להאדון שיסעו לביתם להתיישב אם לשכור כל הגלילות אח"כ נתיישבו בדעתם לשכור הכל ובאו להעיר ואח"כ בא גם פלוני הנ"ל מעירו לשם ורצה לשכור כל הגלילות והלך הוא תחלה להקאמיסאר ובראותו כי הוא ביוקר אמר להשותפים הנ"ל שהוא נוסע לדרכו והשותפי' הנ"ל נשארו שם כמה ימים והרבו הוצאו' עד שפיתו מעט מעט את הקאמיסאר והבטיחו שחדים לערך מאה אדומים עד שגמרו הדבר כחפצם בכמה פונקטין ובתוך הפונקטין היה שיתן להם בהקפה אלף מדות יי"ש וגם מכר להם בית גדול העומד שם בעיר ונקרא סטורייע בעד ארבעה אלפים זהובים שישלמו לאחדים תוך שני שנים גם האורנדא יהי' שתי שנים ואחרי כל הטרחות האלו הלכו אל הקאמיסאר לגמור השכירות בא גיסו של פלוני וצעק על הקאמיסאר מדוע אינו ממתין על ר' פ' ומחמת זה אמר להשותפים שילכו מאתו. ויבואו ביום שני ובתוך כך הודיע לגיסו פ' הנ"ל ובא לשם בלילה והשותפים הנ"ל השכימו בבוקר והלכו להאדון הלל ועשו תקיעת כף כדרך התגרים ונתנו השחדים שהבטיחו כנ"ל כי ע"י השחדים שכרו הכל בפחות משוויו בזול מאוד ולקחו מהאדון כתב הנקרא רעווירש וענין הכתב ההוא שכתב בו בקצרה כל הפונקטין וחותם בח"י ונתן זאת להם עד שיתן אח"כ כתב גמור הנקרא קאנטראקט וכאשר באו מהאדון וראה ר' פ' שכבר יש בידם רעווירש היטב חרה לו ורץ להאדון והם אחריו והשיב להם האדון שילכו להעיר ויתפשרו בינם לבין עצמם והלכו לעיר ואמרו לפלוני שמקבלים אותו לשותף על חלק חמישית כי אותם השותפים היו ארבעה אנשים דהיינו ראובן ושמעון ובנו ועוד א' ולא האמין להם פ' על השותפות עד שנתנו ת"כ וקבלו בקנין ודברו ביניהם שאחר י"ט הסמוך יעשו שטרי שותפות ובתוך כך עסקו השותפים הנ"ל בכל עניני השותפות ונתנו שכר ויי"ש בכל הגלילות להמוזגים שלהם אחר יו"ט נזדווגו פ' והשותפים להעיר לילך לה אדון ולהגיד לו איך נתפשרו ונתנו לו וועקסיל בחתימת חמישתן על ארבעים אלפים זהובים בעד האורנדא של שני שנים ושם דברי השותפים עם פלוני ואמרו לו כי השחדים שנתנו ועוד איזה הוצאות עולה סך ב' אלפים ממילא מגיע על כל שנה סך כ"א אלפים ונשתהו שם בעיר עד שהי' עיו"ט האחרון ונסעו כולם לביתם ודברו ביניהם שאחר י"ט יבא פלוני לעירם ויעשו כתבים אמנם פלוני הנ"ל חרש רעה על השותפים ומעת שנעשה שותף עד אחר יו"ט האחרון הי' כמה פעמים בפני האדון והגיד לו כי השותפים הנ"ל אינם בטוחים והם לא ידעו מזה ועשה כמה קלקולים ומחמת הרע אשר הי' בלבבו לא בא אצלם תמיד ביום מועד וזמן הקבוע שהעמידו להם שיתוועדו לעשות כתבים וגם בכל עת שנתוועדו יחד לחלוק את הגלילות בין השותפים שיברר כ"א וא' חלק מבורר תמיד קלקל פ' את הדברים שלא יבא לידי גמר וחלוקה והשיב להם תמיד לא כן יהי' כאשר אתם אומרים והם לא ידעו ולא הבינו רוע כוונתו ומחשבתו הרעה אשר חשב ואחר יו"ט שנתוועדו יחד אל העיר הנ"ל נתוודע להם כל רוע מהשבותיו אמר לו שמעון הנ"ל א"א שוב שנהי' שותפים אלא או אתה לבד תחזיק הגלילות או אנחנו לבד השיב להם פלוני בל"א איך טרעט אפ בלייבט איהר ודיברו ביניהם שילכו כולם להאדון ויגיד פלוני להאדון איך הוא מסלק א"ע וכוונתו בזה הי' לפי שידע שכבר קלקל הדבר בעיני האדון ואמר על השותפים שאינם בטוחים לזאת עלה בדעתו שכאשר יסלק א"ע לא ירצה האדון את השותפים וממילא יודחו השותפים והשותפים חשבו בדעתם שיעמידו בעדם בטוחים והלכו כולם להאדון ואמר ר' שמעון להאדון כבר דברנו בינינו שא"א עוד שנהי' שותפים רק או אנחנו לבד והי' הכוונה כדי שיאמר פ' להאדון שהוא מסולק אבל לא כדהי' אלא כאש' דיבר ר' שמעון ככה ככה להאדון:
א' פשט פלוני את ידו ועשה האנדשלתק עמו ומיד התחילו השותפים לצעוק ואמר להם האדון איני רוצה אתכם כי אינכם בטוחים. וגם פלוני אמר זאת להאדון בפניהם שאינם בטוחים וכאשר ראו שאין האדון פונה לדבריהם צעק ר"ש להאדון היכן מעותיי דהיינו השחדים וההוצאות אז אמר האדון לפלוני לך אתם ותסלק להם עד פרוטה א' בתוך שהלכו מהמבצר הגיד להם פלוני. ב' אל תדאגו כי אין ברצוני לדחות אתכם רק את שותף הרביעי שלכם אבל אתם ראובן ושמעון ובנו אינני מדחה ונחלוק הגלילות לג' חלקים ואם תרצו תקחו חלק א' ואם תרצו תקחו ב' חלקים רק הסטארייע יהי' שלי לבד ונשבע להם ע"ז ובאו להעיר וחלקו לג' חלקים דהיינו העיר עם ב' כפרים חלק א' ועוד ג' כפרים אשר א' מהם הוא הכפר שהשותפים ישבו בה מקדם הי' חלק ב' ועוד ג' כפרים אחרים הי' חלק ג' ומחמת שהבין פלוני כי א"א להשותפים לעקור דירם מהכפר שישבו שם מחמת שכבר נשתרשו שם בכמה דברים לכן עשה להם שומא של אותו חלק ביוקר מאוד ומחמת זה הוצרכו לברור להם חלק הג' הנ"ל והי' בדעתם שכעת ישארו באותו חלק ואח"כ יהיה להם משפט עם פלוני על כל הדברים ואמר להם פלוני שיתנו לו ערבון אף שכבר מגיע להם ב' אלפים הנ"ל מ"מ רוצה דוקא ערבון חדש ונתנו לו מאה זהובים באופן שאם יחזרו בהם ולא יחזיקו אותו חלק יוחלט ביד פלוני הסך מאה זהובים וגם הסך ב' אלפים והכפר שהשותפים ישבו בה מקדם הושכר פלוני לר' אברהם אשר ישב מקדם בחלק הג' הנ"ל ומחמת שהשותפים לא יכלו לעקור מהר מהכפר עבור שהיו שם כבדים במטלטלים הרבה החליפו עם ר"א הנ"ל על חודש א' שיהי' ר' אברהם מחזיק אותו החודש במקום שהוא יושב והם במקום שהם יושבים ואחר ר"ח יחליפו מקומן ואח"כ הלכו פלוני והשותפים והגידו להאדון מה נעשה ביניהם ונהנה על שנתפשרו ורצו לעשות כתבים רק שלא הי' נייר של מלכות ונסעו פלוני והשותפים לחלק הג' ועשו שם סדר והנהגה וחזרו לעיר ואז בקשו מפלוני שיעשו כתבים ודחאם בלך ושוב ובתוך כך הי' ר"ח ונסע ר' אברהם לכפר שלהם והם בקשו עוד מפלוני לעשות כתבים ודחאם ואח"כ נודע הדבר שאותו החלק הג' כבר הושכר פלוני לערל א' עבור שנתן לו ת"ת זהובים הוספה וכראות השותפין כי צר להם הלכו להערל ורצו ליתן לו עוד חמישים אדומים נוספים חוץ מן הוספה שלו ובא פלוני להערל ולא הניח שישכיר להם הערל ונשארו יושבים בכפר הראשון אשר ישבו מקודם וישבו בבית ערל א' כי ר' אברהם כבר בא לשם אח"כ הלך פלוני והלשין לפני האדון במלשינות גדולים עד שציוה האדון להשליך השותפים וכל אשר להם ע"פ הרחוב וכן נעשה והי' להם כמה גניבות והיזקות ופקד האדון שבתוך כ"ד שעות לא יראה ולא ימצא להם שום דבר בהכפר ופלוני צעק שיראה שלא ישאר מהשותפים הנ"ל שום רגל בכל גלילות ההוא ואח"כ ע"י בכיות הרבה שבכו לפני האדון ציוה שישבו שם בכפר באכסדרה א' אצל ערל א' עד שיגמור ביניהם במשפט בין השותפים ובין פלוני והאדון אמר כמה פעמים לפלוני שיעמוד עמהם לד"ת כי אחר כל הרעות הנ"ל שעשה להם לא רצה להחזיר להם הסך ב' אלפים שלהם והי' ירא לנפשו האדון הקאמיסאר פן יוכרחו לתבעו לפני השררה ויוודע להשררה מהשחדים ההם שלקח. אחר הדברים האלה תבע השותף הרביעי הנ"ל את פלוני בערכאות וג' השותפים הנ"ל ראובן ושמעון ובנו לא רצו לילך בעש"ג ומחמת כי העיר היא עיר קטנה אין בה רב ולא דיינים הביאו לפלוני הזמנה מהרב הגליל שיעמוד עמהם למשפט והשיב פלוני אחר שהביאו לו ההזמנה ואמר שיקח את רב הגליל לאותו העיר וידונו בפניו ואמר להם כי ביום מחר הוא שולח שלוחים למכור סחורות להעיר הגליל והשלוחים יביאו הרב ועל סמך זה נסעו השותפים ג"כ לשם לבקש את הרב שיסע עמהם ובבואם לשם ראו כי שלוחי פלוני לא רצו כלל ליקח את הרב אז בקשו מהרב שיתן עוד הזמנה ונתן להם וכאשר הביאו לו ההזמנה שחק ולעג כי בימים האלו בעו"ה אין תוקף לד"ת הקדושה מ"מ השיב להם להרב בודאי לא אסע אך בכאן אדון עמהם בד"ת לפני ג' נבררים ובירר פלוני לעצמו קרוב שלו והם בררו לעצמן וא' שיהי' שלש ודברו שיעשו שטרי ברורין ואמרו לו השותפים שבשטרי ברורין יהי' כתוב לשון קאמפראמש ולא לשון דין תורה כי עפ"י דינא דמלכותא כשכתוב בשטרי ברורין לשון דין תורה אין לו תוקף אלא צריך לכתוב תיבת קאמפראמעש ולא רצה פ' שיהי' כתוב כלל תיבת קומפראמעש וכראות השותפים כי אין ברירה הוכרחו לומר כדבריו ונתנו ת"כ זל"ז לעשות כך אכן קודם הת"כ מסרו מודעא בפני עד א' על הת"כ ואמרו שכאשר יראו בעיר הגליל שיהי' להם איזה תקיפות עליו אזי הת"כ בטל ונסעו תיכף לעיר הגליל וספרו להרב איך פלוני הוא מסרב והשיב להם היות ידעתי אשר פלוני איש רע ובודאי הוא מחלל שבת וע"ז יש לי תוקף לכן תביאו לי מעירו גביית עדות על חילול שבת או דברים אחרים ועי"ז אביאנו לכאן וממילא יוכרח לדון עמכם כאן ונסעו משם ויהי כאשר באו אצל פלוני הכניסו א"ע כמה אנשים ביניהם ועשו שערי ברורין וקאמפראמעש באופן שיהי' תוקף על הג' נבררים הנ"ל והגם שהשותפים לא רצה בזה מחמת שפלוני בירר קרוב שלו. ורצו שיברור איזה דין אחר רק פלוני לא רצה בשום אופן רק דוקא זה יהא הנברר שלו ועשו שטרי ברורין על יום מוגבל אחר זה שחקו כל אנשים על השותפים הנ"ל למה נתרצו על קרוב של פלוני רק מחמת שכבר עשו שטרי ברורין לא יכלו לחזור בהם ואח"כ נסעו השותפים הנ"ל להביא הנברר שלהם ולא רצה אותו הנברר לישב בעת המשפט וכאשר ראו שאין נברר שלהם רוצה אז נסעו לעירו של פלוני ולקחו גב"ד על פ' איך שהוא מחלל שבת וי"ט תמיד והביאו הגב"ד לפני הרב הגליל ואז לקח הרב איש חיל ושלח אחרי פלוני והביאו ובבואו הי' ירא הרב בעצמו להגיד לפלוני שידון עם השותפים שהוא הי' ירא פן ילשין אותו ולא הגיד לו הרב רק מעסק חילול שבת כי זה הוא ביד הרב אכן העמיד עליו אנשים מהצד שיגידו לו בלחישה כי אין כוונת הרב רק שידון עם השותפים ולא רצה פלוני ובקשו מאתו שיעשו ברורים שם באופנים שיהי' להם תוקף עפ"י דינא דמלכותא. ומקום המשפט יהי' באיזה מקום שירצה ואמר להם שאין הא בעולם שיעשו שטרי ברורין שם רק בביתו יעש' עמם שטרי ברורין והי' להם הוצאות בטארנפאל כמה ימים בחנם ולא הועילו כי העיז פניו גם בפני הרב ההוא אשר הוא גדול ליהודים ומשלשלת יוחסין והוא החציף פניו מאוד בכמה בזיונות עד כי נלאה הרב משם נסעו ובבואם לבית פלוני על סמך שהבטיח להם לעשות שם שטרי ברורין השיב להם מה לי לעשות שטרי ברורין הלא כבר עשיתי השיבו לו הרי נתקלקלו אותן ש"ב כי הנברר שלנו אינו רוצה להיות דיין ולא השגיח בדבריהם ודחאם. אח"כ כראות השותפים שאין שום ברירה נסעו אל השררה של הגלילות הנ"ל ובתוך הדרך בלבוב בא גם פלוני לשם ושלחו אליו כמה אנשים לאמר לו למה יניח אותם ליסע אל השררה מי יודע מה יולד מזה מוטב יעמוד אתם למשפט ולא רצה כלל ולא השיב להם שום דבר ונסעו משם אל השררה ותבעו מעותיהן והשיב להם שישלח לשם איזה אדונים שיעיינו בדינם ונסעו לביתם והמתינו על משפט האדונים שיבואו השותף הרביעי הנ"ל תבע כל המשך שעבר עד עתה את פ' בעש"ג ואח"כ נגמר בין פלוני ובין אותו שותף שיסעו יחדיו להאדון שהשכיר להם והוא יפשרם ונסעו יחדיו לשם והשותפים הנ"ל התרו לפלוני בפני ג' אנשים שלא יתן לאותו השותף אף פ"א באמרם כי אותו השותף לא נתן לתוך השותפות כלום ופלוני לא השגיח עליהם ונסעו להאדון ועשה פשר ביניהם וסילק פ' לאותו שותף כפי שציוה האדון ואותו השותף הבטיח לפוני בפני האדון שישתיק את כל השותפים ע"י אותו הסך שקיבל ממנו ובבואם שלח פ' להשותפים לומר שכבר נתפשר ונתן מעות להשותף הנ"ל ושיבואו אצל אותו השותף לקחת מעותיהן השיבו הם אותו הפשר אינו כלום כי כבר התרנו בך ואעפ"כ באו להתראות עם אותו שותף הרביעי ולא ענה אותם דבר כי אמר מה לי ולכם אני התפשרתי בעד עצמי אח"כ בקשו כ"פ והתרו ע"י ב"ד ישראל באותו פ' שיעשה עמהם ש"ב הנקרא קאמפראמעש ולא השיב להם שום דבר ואמר כי כבר נתפשר עם שותפם והתרו בו לומר שיוכרחו לדון אותו בערכאות ויבא לידי הוצאות גדולות ולא השגיח בהם והתירו בתי דינין ישראל להשותפים לתובעו בעש"ג והרבו בהוצאות ושחדים גם פ' גם השותפים וכראות שניהם גם יחד שמרבים בהוצאות הכניסו עצמם אנשים ביניהם שיעשו ש"ב ועשו ובירר לו פ' את הנברר שהוא קרוב שלו הראשון כי לא רצה בשום אופן ליקח דיין א' ועשו כתב קאמפראמעש בגופן של גוים ופ' רצה דוקא שיהי' כתוב בו לשון דין תורה ומחשבתו הרעה ניכרת מתוך מעשיו שרצה כן בכדי שכאשר לא יהי' טוב לפניו הפסק יוכל לבטלו ע"י שכתוב בו תיבת דין תורה והכותב ההוא שכ' הפסק קאמפראמעש לא כתב בתוכו ענין דין תורה בכדי שיהי לו תוקף מה עשה פלוני כשחתם א"ע כי בזה"ל פב"פ חתם על דין תורה והשלישו הכתבים ביד הכותב ההוא עד שיתוועדו הדיינים ממקומות מושבותיהם יקח השליש אותם הכתבים מידם וכאשר נתוועדו יחד הדיינים כתבו כתב קאמפראמעש מחדש באופן שיהי' לו תוקף וכמה יגיעות וטרחות עשו עם אותו פ' חמשה ימים קודם שנתרצה וחתם א"ע וישבו כמה ימים על המשפט ושמעו טענות ב' הצדדים ונתנו פס"ד על השותפים ועל הסך אשר פסקו עפ"י הדין שיתן פ' להשותפים וחתומים בהפסק כל ג' הדיינים אפי' הקרוב של פ' כי איש ישר וכשר הוא ופלוני רצה ליתן לנברר שלו שוחד רב שלא יוחתם על הפסק ולא השגיח בו וכאשר ראה פ' שחתם עצמו הנברר שלו הלך בערכאות של עכו"ם וקלקל את הפסק ע"י מה שבקאמפראמעש אשר נעשה בגופו של עכו"ם הי' כתוב אצל החתימה תיבת דין תורה ועי"ז נתרבו עוד הוצאות כמה וכמה עד שלא ישוער ובכתב קאמפראמעש שעשו דייני ישראל הנ"ל הי' כתוב הוצאות והיזקות מצד המסבב לכשנגדו ע"פ דבורו הקל ובשבועה היה זאת ביניהם ובכל היפוים המועילים. והנה מי יוכל לספר את כל התלאה אשר עשה פלוני הרע הזה להשותפים הנ"ל ומה שהעליתי בכתב הוא כטפה מן הים ומה שהחציף פניו אח"כ נגד הדיינים וגם נגד הקרוב שלו שהי' נברר מאתו לדיין וקלקל פסק שלהם בעש"ג והוצרכו להרבות הוצאות כפלי כפליים מן סך של כל התביעה עד שהוכרחו ע"י עש"ג לעשות עמהם ש"ב לפני דייני ישראל ועתה היכי לדייני דייני להאי דינא והנה פלוני הנ"ל הכחיש בפני הדיינים את כל דבריהם רק לא נכתב הכחשותיו לפי שנתברר אח"כ מפי כמה בתי עדיות על כל הכחשותיו איך שכל דבריו שקר וכזב זולת נכתב בכאן איזה הכחשות שלא נתבררו בעדים א' אומר פלוני כי אז במבצר הגידו לאדון בלשון אשכנז מיר טרעטין איהם אפ וגם אחר הליכתם מהמבצר אל העיר אמרו לפני אנשים בל"א מיר האבין איהם אפ גיטרעטין.
ב' אומר להד"ם כי כבר נשאר הכל בידו ובקשו מאתו שישכיר להם איזה כפר וכאשר חלק את הגלילות לג' חלקים נתרצו הם על חלק הג' ולא רצו בחל' הב' כלל.
ג' אומר כי לפי של' קאמפראמועש פירושו פשר ולא רצה שיהי' פשר רק דין תור' לכן לא רצה שיהי' כתוב תיבת קאמפרהמעש אבל לא כדי שיתבטל ולא יהי' לו תו תוקף אלו הם הכחשות אשר ביניהם שלא נתבררו בעדים עם מי האמת ועוד שאר קצת פרטי מעשיות שיש בענינים אלו ויתבארו עדיין מתוך דברינו אי"ה וזאת לדעת כי ע"י שנסעו השותפים הנ"ל להשררה לתבוע מעותיהן ושלחה איזה אדונים לעיין במשפטם וישבו שם בעיר ונתוודע להם השחדים שקיבל האדון הקאמיסאר וע"י כן נתוודע להם איך השכיר הכל בזול מאוד וגם מכירת הסטארייע הי' בשליש שווי' או פחות ועי"ז נתקלקל הדבר ולקחו האורנדא מפ' בשנה השנית וגם אומרים שיקחו ממנו הסטארייע הן כל אלה סיפור המעשה הנ"ל בקצרה ועתה שכפו את פ' לדין תורה הובררנו לעיין בדינם ולבאר פרטי מעשיהם וטענותיהם בקצרה מה שיש לפ' על השותפים ולהשותפים עליו ועל כל טענה וטענה נבאר בתשובה.
והנה טענה א' טוענים השותפים על פ' הנ"ל כי כל העסק הכל הוא בשותפות וגם הסטארייע והחלק הג' שכר בנו של ר"ש מכל השותפים לצורך עצמו ובהשאר אנחנו שותפים ואפי' במה שיקולקל מכל העסק אעפ"כ אנו תובעים חלקינו כי כ"ז נעשה בגרמת פ' ועבור שלא רצה לדון אתנו עוד טענ' ב' טועני' אותו חלק ג' ששכר בן ר"ש אלולי לקחה פ' מאתו הי' ריוח הרב' וראי' שפלוני לקח נוספה על כל שנה ת"ת זהובים ואח"כ רצו הם ליתן עוד חמישים אדומים הוספה על כל שנה הרי שאותו חלק הי' שוה הרבה יותר מדמי הקרן ועתה פ' מסרו ליד גוי השיב פלוני על ראשון שמחלו לו השותפים כמבואר בהכחשה א' הנ"ל ועל טענה ב' השיב שהי' מוכרח להשכיר אותו החלק להערל כי הערל אמר לו שכאשר לא ישכיר לו אותו החלק אזי ישכור הוא כל הגלילות ויתר הטענות מבואר אי"ה אח"כ ועתה נשיב על אלו שני הטענות:
תשובה הנה לפי טענות השותפים שלא הי' מחילה ולה מחלו לו רק לקח מאתם בחזקה בעל כרחם ודאי הם עדיין שותפים חדא דכבר נקנה להם האורנדא מהאדון ואידך דאפילו את"ל מאיזה טעמים דעדיין לא נקנה להם מהאדון מ"מ מי שגזל מהם יוצא בדיינים מדין דגים דיהבי סירייהו המבואר בתשובת מ"ב סימן כ"ז שהעתקנו בסימן למ"ד חות ח' יעו"ש בדברינו והכא נמי דכוותי' כיון שכבר טרחו טרחות ויגיעות רבות והוצאות לצורך שכירות האורנדא וסמכו דעתייהו והוי נמי אומנתן בכך דכבר ישבו בהכפר הראשון איזה שנים וגם עתה לא רצה האדון להשכיר להם אותו הכפר לבד אלא כל הגלילות ביחד ומחמת זה הוכרחו לשכור הכל והרבו בהוצאות ושחדים עד שבא לידן וסמכו דעתייהו א"כ פשיטא דהלקחם מאתם יוצא בדיינים ממילא ודאי דלפי טענות השותפים הם עדיין שותפים בהכל ואולם לפי טענות פלוני שאמרו בל"א מיר טרעטין אפ שהוא לשון סילק ומחילה שמסלקין עצמן מהאורנדא לפי טענתו צריכין לברר כי אם נאמר דלא נקנה עדיין האורנדא להשותפים שפיר מהני לשון זה שמחלו וסילקו א"ע מהזכות שיש להם בזה ונשאר כל אורנדא ביד פלוני מה שאין כן אי נימא דכבר נקנה להם האורנדא בדרכי הקניי' שוב לא מהני המחילה כמבואר בחק יעקב בסוף סימן קפ"ט דאחר שנקנה בדרכי הקני' אפילו מחלו זה לזה לא מהני ועיין ססי' של"ג ובסמ"ע רסי' שט"ו וא"כ כיון שכבר נקנה להם ונעשו שותפים לא מהני סילוק ומחילה אא"כ יהי' נקנה א' לחברו בדרכי הקנאה וזה פשוט ממילא לפי טענות פ' צריך לברר חי הי' כאן קנין:
הנה מהרש"ל בתשובה סימן ל"ו בדף כ' ע"ד האריך מזה וז"ל בתחלה צריכין אנו לדקדק אם דומה קנין זה של י"ש שהוא רק רשות לדבר שאין בו ממש מתרי טעמי חדא שאין בו ממש רק רשות וכח שלא יעשה אדם יי"ש זולתו ועוד שלא בא לעולם עדיין כו' יעו"ש באורך כל פלפולו והעלה דודאי יש בו קנין יעו"ש כל הענין אין בו צורך להאריך בזה אחרי שכבר הורה גבר בגוברין הגאון ז"ל ועוד נ"ל דמהרש"ל לא הוצרך לכל פלפולו אלא באותו הנדון שלא הי' רק רשות למכור יי"ש משא"כ באורנדא שלנו שיש בהם רחיים ושדות לזריעה ועבדים לעבודת השדה וגם הסטארייע שמכר להם האדון א"כ פשיטא דשייך בי' קנין דאע"ג שיש ג"כ באותו האורנדא מזיגת יי"ש ומכס וכדומה נראה דהכל נקנה ביחד כיון שכל אלו הדברים משכיר הכל ביחד ואינו קוצב סך לכל א וא' בפ"ע א"כ נקנה הכל אלא דהי' אפשר לדון בזה עפ"י פלוגתא המבואר בסימן ר"ג ס"י בהגה"ה ובשאר דוכתי במי שקונה דבר הנקנה עם דבר שאין בו ממש ביחד די"א דהכל אינו נקנה וי"א דהכל נקנה וי"א דזה נקנה וזה לא נקנה יעו"ש והיה להאריך בזה רק שאין בו צורך אחר דעכ"פ העלה מהרש"ל דאפילו ברשות לבד מהני שפיר קנין וכ"כ בתשובת מ"ב בסימן כ"ז דף י"א בד"ה ועוד בר מן דין ובד"ה ואע"ג דהלוקח כו' יעו"ש דאורנדא מועיל בה קנין שפיר כמו שכירות קרקע וע"ש שנסתפק קצת אי דין אורנדא דמי לקרקע אי למטלטלין ע"ש (ועיין באה"ע סימן צ' בב"ש סקנ"א ע"ש) אבל עכ"פ קנין מהני בי' לכ"ע והוא דבר מוסכם בכל המחברים:
ואחרי שבארנו דמהני קנין נבאר בנ"ד במה קנו השותפים את האורנדא והנה נ"ל דשכירות זה אפילו קודם שנתן להם האדון שטר הארנדא וכמבואר בסימן קצ"ד סעיף א' בהגה"ה עיי"ש בסמ"ע ממילא כיון דבעתים הללו המנהג בכל האדונים שאין נותנין כתב האורנדא עבור שהפקודה מהקיר"ה לבלתי יחזיק שום יהודי אורנדא ומחמת זה מנהגם שהיהודי השוכר אורנדא נותן להאדון וועקסל בעד כל דמי השכירות ומחזיק באורנדא ואין נותנין כ' אורנדא מש"ה הוי זה דינא דרמ"א ונקנה בכסף בלי שטר דאף הט"ז שגמגם שם בזה מ"מ לא כתב בלשון פלוגתא על ברי רמ"א רק בלשון קושיא וגם הקושיא אינה כ"כ על דין זה רק על דין השני הגדיל שם הקושיא ע"ש שבדין זה כבר תירץ הסמ"ע הובאו דבריו שם בט"ז ממילא מאחר דלשיטת הרשב"א וסייעתו פשיטא דל"צ שטר כמבואר שם בסמ"ע וט"ז ולשיטת החולקים ג"כ הכריעו רמ"א וסמ"ע דלא צריך שטר גם הש"ך ערער בדין השני ובדין זה לא ערער והסכים לדבריהם א"כ פשיטא דלא מצי למימר בכה"ג קים לי כיחיד נגד כל הנך גאונים בפרט שהיחיד אינו חולק רק מקשה דרך קושיא ועוד נראה דאפילו הט"ז מודה בנ"ד כי עיקר טעמו שם משום דסתם כותי אנס הוא ומש"ה לא סמכא דעתא דהישראל ואפילו במקום שהישראל גילה דסמכא דעתו ואיני חפץ בשטר מ"מ ביטלה דעתו אצל כל אדם יעו"ש וזה לא שייך בשרים דסתמן לאי אונסים דאדרבא הם מטיבים תמיד עם היהודים בכל אופן וא"כ שפיר סמכא דעתיה ותו דהא בעתים הללו שאין נותנין כל השרים כתב אורנדא מהטעם שנתבאר ואפילו כל היהודים שוכרים חוראנדיס בלי שטר ונוחנים וועקסל על כל דמי השכירות בעד שנה או שנתיים שעולה סך רב וכותבין בהוועקסיל שלוו מהשר כ"כ מעות עד שהשר יכול לתבוע כל סך ההוא ואפ"ה סמכא דעתייהו שהשר לא ישנה להם מדבורו א"כ אף אלו שעשו כן וסמכא דעתייהו לקנות האורנדא בלי שטר א"כ קנו שפיר והכא לא שייך סברות הט"ז דבטלה דעתם אצל כל אדם דאדרבא כל אדם עושה כן בכל מדינה זו כן נ"ל ממילא גם הט"ז יודה בנ"ד דנקנה שכירות זה אפילו בלי שטר רק בכסף לבד ועוד נ"ל דאין צורך כלל לכל הנ"ל עפ"י מ"ש בש"ע סימן קצ"ד סעיף ב' וז"ל בד"א במקום שאין משפט ידוע למלך אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יקנה בקרקע אלא מי שכותב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו עושין כפי משפט המלך עכ"ל ומשמע דלענין גוף הקנין כך הוא שאם הוא משפט המלך קונה שפיר אפילו אם הקנין אינו עפ"י הדין וכן ביאר רש"ל בתשובה הנ"ל בהדיא דברי הש"ע אלו שהוא מדברי הרמב"ם ומהש"ס וע"ש ברש"ל בדף כ"א ע"א שהביא לשון זה של הרמב"ם וסיים עלה וז"ל ק"ו הכא מה שרגיל אדם לקנות משלטוני העיר שאזלינן בתרייהו בדינא דמלכותא בידוע הוא בכל המלכות שקונין המוכסים ודוגמתו או יי"ש ושאר רשוית ושולטנות העיר כל הקנין ע"י שטר אורנדא וע"ז הם דנין כו' יעו"ש שהאריך ממילא ה"נ קנו שפיר ואע"ג שרש"ל הזכיר שם שטר אורנדא היינו שבזמנו היה כך משא"כ עתה בעתים הללו שמנהג השלטונים להקנות בלא כתב אורנדא ממילא שכל עיקר הקנין תלה המהרש"ל מחמת המנהג השלטונים ממילא כיון דעכשיו המנהג שעושין הכאת כף ולוקחים וועקסל ונותנין רעווארש ועל סמך זה עוסקים באורנדא השוכרים מאתם א"כ פשיטא כיון דאלו עשו כך נקנה להם האורנדא ופשיטא דאין להתעקש ולומר עבור שהפקודה מהקיר"ה לבלתי יחזיק יהודי אורנדא לכן לא שייך לומר דינא דמלכותא כיון דשכירות אורנדא הוא נגד דין המלכות הא ליתא דפשיטא דלא אזלינן בהא מלתא בתר דינא דמלכותא שאין זה רק גזרה בעלמא ואעפ"כ בכל המלכות מחזיקי' יהודים באורנדאס ע"י תחבולת והיתרים כידוע ומה שמנהג השלטונים בכל המלכות באופן קניות אורנדא הוא עיקר הדינא דמלכותא כמבואר בלשון מהרש"ל שהבאתי ועוד יש לי בזה טעמים אחרים אך לא נאריך בזה כי הדבר פשוט אצלי כמו שכתבתי ובפרט שיש עוד טעמים אחרים בקנייתם האורנדא כאשר אבאר אח"כ לזאת אין מהצורך להאריך כ"כ בטעם זה באופן שיצא לנו טעם א' שהשותפים קנו האורנדא בקנין עבור שעשו כמנהג כל השלטונים להקנות האורנדא להסוחרים לכן הוי קנין שפיר הרי טעם ה':
שנית נ"ל דקנו האורנדא ע"י שנתנו להאדון וועקסל ע"ס מ"ם אלפים וכיון שביארנו דשכירות נקנה מכותי בכסף לבד ממילא הוועקסל שנתנו הוי כאלו נתנו לו מעות והוא ממ"ש הש"ך סימן ק"צ סק"א שאם נתן הלוקח להמוכר וועקסל שיש לו על איש אחר. דינו כאלו נתן לו כסף ע"ש מעתה שט"ח דידי' עכ"פ לא גרע משט"ח דאחרינא דמה לי אם נותן למוכר שיעבוד על אחר מה לי אם נותן שיעבוד על עצמו וכמבואר בחלקת מחוקק סימן כ"ט סק"ח וכן מבואר בר"ן בהדיא שם בפ"ק דקדושין באותו הדין דמנה אין כאן משכון אין כאן ע"ש בדברי הר"ן תראה מבואר סברא זו דאין חילוק בין נותן שעבוד על אחרים או שיעבוד על עצמו וא"כ כי היכי דפסק הש"ך דממרני על אחר הוי כמו כסף ה"ה ממרני על עצמו ואע"ג דפסק שם הרמ"א באה"ע סימן כ"ט סעיף וי"ו דאם אמר התקדשי בדינר ונתן שטר על הדינר לא הוי קדושין היינו כמ"ש שם הח"מ דזהו שיטת הרמב"ן דס"ל דמה דאמר הש"ס מנה אין כאן משכון אין כאן היינו אפי' אם אמר קני בגוף המשכון בשיעבוד מנה לא מהני מטע' דהקדושין עדיין אגוד אצלו יעו"ש וסברא זו דאגוד אינו רק בקדושין אבל לא לענין קנין קרקע ממילא בקדושין שפיר פסק רמ"א דלא הוי קדושין והיינו עפ"י שיטת הרמב"ן וגם ע"ז השיג הח"מ ופסק דהוי ס' קדושין מחמת שאר השיטות דלא ס"ל הסברא דאגוד משא"כ במכר מודה גם הרמב"ן דמהני משום דסברא דאגיד בי לא נאמר רק לענין קדושין ולא לענין מכר ומנא אמינא לה דבמכר ליתא להך סברא חדא דהמעיין שם בפ"ק דקדושין בדברי הר"ן בשם הרמב"ן יראה כך להדיא דבההוא דמנה אין כאן משכון אין כאן הביא פי' הרמב"ן הנ"ל ופי' הראב"ד דמפרש כפשוטו דכיון דלא נתחייב לו במנה דהוי מילי בעלמא לא קניא לי' למשכון במידי וסיים על פי' הראב"ד וז"ל ודכוותי' נמי הא דאמרינן בסמוך פרוטה אין כאן נסכא אין כאן כלומר דכיון דלא נתחייב בפריטי אין השעבוד נתפס על הנסכא שהוא משכון כו' משמע כוונתו דבא להביא סמך והוכחה לפי' הראב"ד משום דבההוא דנסכא דאיירי במכר אין שייך הטעם דאגוד וכן כשפי' הר"ן בההוא דנסכא אח"כ לא הביא רק פי' כפשוטו שהוא כדברי הראב"ד ולמה לא הביא גם שם ב' הפירושים דהא נ"מ לדינא לענין אם אמר שיזכה בגוף המשכון א"ו משמע כדברינו ועוד ראי' מדברי הב"י שבאה"ע הביא שני הפירושים על מנה אין כאן משכון אין כאן. ואלו בח"מ סימן ק"צ לא הביא רק פירושו של הראב"ד ז"ל והיינו ע"כ כנ"ל ועוד ראיה דבתזכה בגוף המשכון כ' רמ"א באין חולק בח"מ סימן ק"ץ סעיף ט' דמהני ואלו באה"ע כתבו האחרונים דלא מהני ע"ש שהח"מ השיג על מ"ש רמ"א בפשיטות דמהני ובאמת הוא מלתא דתליא בפלוגתת הרמב"ן והראב"ד ואלו בח"מ פסק בפשיטות דמהני ואין שום א' מהאחרוני' לערער בדבר ולומר דלהרמב"ן לא מהני אע"כ דבמכר לא נאמר סברת הרמב"ן ממילא כי היכי דתזכה בגוף המשכון מהני ה"נ שט"ח דידי' דמהני גם בקצרה יש לי לומר דכיון דפסק רמ"א בח"מ דתזכה בגוף המשכון מהני ה"ה בשטר לפמ"ש הש"ך סימן ס"ו סקנ"ט וס"ק ס וס"ק ע"ז דשטר יש בו ג"כ תורת משכון יעו"ש והארכתי בביאור דברים אלו לעיל בסימן ק"א בד"ה והנראה אצלי דלק"מ כו' יעו"ש וא"כ נראה דשטר דמי לתזכה בגוף המשכון וא"כ ק"ק על רמ"א באה"ע איך פסק דבתזכה בגוף המשכון מהני ושטר לא מהני עוד י"ל לפ"ד הש"ך בסימן נ"ד סק"ד דשעבוד שבשטר הוא שוה פרוטה אצל הלוה א"כ השעבוד גופי' הוא כסף וא"כ למה לא תהי' מקודשת מיהו י"ל דאצל הלוה לבד הוא ש"פ משא"כ האשה לא קיבלה ש"פ מש"ה אינה מקודשת ובכ"ז יש קצת אריכות דברים אלא שאין להאריך כי לעיקרא דמלתא בנ"ד נראה ברור דמהני שט"ח דידי מהני טעמא דכתיבנא מעיקרא:
שלישית נ"ל דאותן השחדים שנתנו לו להאדון ששכרו ממנו הו"ל כסף משום דאותן השחדים הו"ל ג"כ דמי השכירות וממילא כיון שנתנו לו השתדים וכל דמי השכירות זקפו במלוה דהא נתנו לו וועקסל שפיר קנו כמבואר בסימן ק"צ סעיף יו"ד בהגה"ה דאפי' בעייל ונפיק אזוזי מהני בכה"ג יעו"ש ודבר זה נ"ל ברור בסברא דמה לנו למה שהמעות אלו הם שחדים ואינם באים לסקארב של השררה מ"מ כיון שאדון זה העומד מן השררה וניתן לו כח ורשות להשכיר ולעשות כאדם העושה בשלו ממילא כל מה שנותנים לו אינן נותנין אלא בעבור שכירות הקרקע לכן הוי גם זה שכירות הקרקע ואעפ"י שאין לי ראי' לזה מ"מ מצד השכל והסברא נראה לי זה ברור באין צורך לראי' ע"ז וא"כ כיון שביארנו כבר דשכירו' נקנה בכסף לבד נקנה להם האורנדא.
עוד נ"ל מטעם אחר דקנו האורנדא משום דהרעווארש שנתן להם האדון הו"ל שטר כיון שמבואר בו עסק המכירה וחתום בחתימת ידו ולא מבעיא לפי מה שהמנהג עתה שאין נותנים כתבי אורנדיש ליהודים מחמת הפקודה שלא להשכיר אורנדיש ליהודים ולכן אין כותבין בשטר שם השוכר האורנדא ואין ביד היהודי השוכר רק רעווארש ואין כתוב בו שום שם שוכר והוא לראי' ביד מי שהרעווארש בידו שהאורנדא מושכר לו א"כ פשיטא דזה הרעווארש הוא שטר גמור אע"פ שאין נזכר בו שם השוכר ולא גרע מכ' לו על הנייר שדי מכורה לו דג"כ לא נזכר בו שם הקונה ושם המוכר מכ"ש שנזכר בו שם המוכר רק שלא נזכר בו שם הלוקח וכיון שהוא בידו הוי כאלו כתוב בו שמו וא"כ הוי שטר גמור אלא אפי' לפי מה שהי' המנהג הקדם קודם שהי' הפקודה שלא להשכיר אורנדיש שאז הי' המנהג שהי' נותנין רעווארש לפי שעה עד שאח"כ נתנו כתב אורנדא גמורה כמבואר בלשון השאלה אז הי' מקום ג"כ לומר דחשיב שטר אלא שיש לדון בדבר כך וכך. עיין בש"ך סימן ס"א סק"ב ושאר דוכתי ולא נאריך בזה. כי הדבר ברור בעיני שכפי שהמנהג עתה זה הרעווארש היא שטר גמור ואע"פ שלא נזכר בתוכו בביאור כל פונק"ט השייך לאורנדא בפרטות מ"מ כיון שהפונקטין כבר נדברו והותנו בע"פ וע"ז נותן לו השטר ממילא נקרא שכירות האורנדא כפי הפונקטין הידועים אשר הותנו ביניהם ע"י זה השטר וא"כ יש כאן שטר וכסף שזהו קנין שקונין בו מהנכרי:
חמישית נ"ל לומר דאפילו נניח כל הנ"ל ונאמר שלא הי' כאן לא שטר ולא כסף דהיינו שנאמר שהרעווארש אינו שטר והוועקסל והשחדים אינו כסף אפ"ה יש כאן קנין והוא עם האמור בסוף סי' קצ"ב דחזקה לחודא קניא כל היכי דלא עייל ונפיק אזוזי ואפילו במקום שדרך לכתוב שטר ומבואר שם ג"כ דאפי' במכר או שכר עשר שדות כיון שהחזיק בא' מהם קנה כולם אם נתן דמי כולם ובשכירות אפילו לא נתן כלום קנה הכל משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ע"ש בסמ"ע ס"ק כ"ו ממילא גם כאן יש קנין משום דהחזקה באורנדא היינו כל שהתחיל השוכר לעסוק בענינים השייכים להאורנדא כאדם העושה בשלו וא"כ מיד ששכרו ובאו העיר והתחילו לעסוק בעניני המזיגה ושאר הדברים כאדם העושה בשלו הוי חזקה ואע"ג דבחזקה בעי' בפניו או שיאמר לך חזק וקני כמבואר שם גם בכאן ישנו כך כי מה שעסקו בעיר באורנדא ושם מושב האדון זה הוי החזיק בפניו א"כ כיון שקנה אוראנדא של העיר קנה שלכל הסביבות כדין עשר שדות וגם שבכל הדבורים שמדברים השוכר עם משכיר בעת גמר המקח ודאי יש בו לשונות של לך חזק וקני כידוע ומה גם שאלו השותפים כולם כבר השכירו עסק א' לאיש אחר ועשו כל מה שעושין אוראנדארש כאדם העושה בשלו איזה ימים והכל היה בידיעת האדון וגם כשנסעו מהעיר בערב פסח אמרו להאדון שבפסח לא יניח המעות ביד המוזגי' הערלים כי אינם בטוחים אלא יקח מהם ואחה"פ יקבלו ממנו א"כ כל חזקתם שהחזיקו באורנדא הי' כבפניו ופשיטא דהוי חזקה טובה וקנו בהחזקה ואע"ג דישראל מכותי אינו קונה בחזקה כמבואר בסי' קצ"ד מ"מ נ"ל דכאן מהני עיין בט"ז שם שכ' די"ל דכל שגילה דעתו דישראל דסמכא דעתיה שרוצה לקנות בלי שטר ואינו ירא מהכותי מועיל קנינו שפיר בכסף לבד ובזה לא דברו חכמים כלל רק שהט"ז כ' ע"ז דהא ליתא דבטלה דעתו אצל כל אדם יעו"ש ודברים אלו הם ג"כ לענין חזקה ממילא היום שהמנהג פשוט בכל מלכות הזה שהשלטונים אינם נותנים שטר ולא מקבלים כסף רק שהישראל מחזיק ועוסק באורנדא א"כ כל מי ששוכר האורנדא מגלה בדעתו שחפץ בכך ואינו ירא מהכותי ובהא לא שייך לומר בטלה דעתו דהרי אדרבא דעת כל אדם כך הוא ואם כן נקנה שפיר בחזקה:
תו נ"ל מהטעם המבואר בכל המחברים דמה שהוי קנין בדיניהם כדיניהם דיינינן וא"כ כיון דבדיניהם שהכאת כף קונה הו"ל קנין שפיר ובפרט שגם בישראל יש מנהג בארץ הזאת שהכאת כף קונה ונהי דודאי לא עדיף מקנין כסף וכדומה מ"מ מהני שפיר עתה במלכות הזה דהוי אתרא דלא כתבי שטרא ותו דכיון דהמנהג דליכא קנין אחר באורנדיש זולת ההכאת כף כי אין נותנין שטר (אם לא רעווארש שניתן כאן ג"כ) וגם כסף ן מקבלים אלא בסוף כל רבע שנה וא"כ עיקר קניות האורנדא עתה בכל השלטונים הוא רק ההכאת כף ועל סמך זה עוקרים דירתם ומקום האורנדא ועוסקים באורדנא והשלטונים אינם משנים דבריהם זולת א' מני אלף א"כ כל שוכר אורנדא הוי כאלו הותנו שיקנה בהכאת כף לבד ומועיל זאת כמו שמועיל בהותנו שיקנה בכסף לבד כמבואר בסימן קצ"ד ואף שהט"ז מפקפק שם בזה כבר כתבתי שאינו חולק רק מקשה ואין מקום לומר קים לי כוותי' וכן כל האחרונים תפסו להלכה כדברי הרמ"א עיין בחק יעקב סימן תמ"ח סק"ד ובהרבה אחרונים שכתבו בפשיטות כדברי רמ"א וגם נראה דגם הט"ז מודה בנ"ד כיון דכל עיקר השגתו שם על הרמ"א אינה רק מטעם דבטלה דעתו אצל כל הדם והנה אנו רואים היום שבכל המלכות הזה דעת כל אדם כך הוא בדבר זה כאשר נתבאר א"כ גם הט"ז מודה בנ"ד:
טעם שביעי נראה לנו לומר דאפילו אם הי' מקום לומר שלא נקנה האורנדא להם מ"מ אין א' מהם יכול לחזור בו ונקנה השותפות בתורת שותפים שנשתתפו שבסימן קע"ו ע"ש בסמ"ע סק"ז דכל היכי דעירבו מעותיהן והתחילו לישא וליתן מהני אפילו לענין שלא יוכלו לחזור מכאן ולהבא ממילא גם כאן כיון שכבר עסקו כולם בעסקי האורנדא אינם יכולין לחזור בהם ואע"ג שפלוני עדיין לא נתן מעות לתוך השותפות רק השותפים נתנו השחדים וגם שאר הוצאות שהי' להם מ"מ י"ל מכמה טעמים דגם נ"ד יהי' כערבו מעות חדא כיון שנתנו להאדון וועקסל ע"ס מ' אלפים והמה חייבים כולם להאדון סך זה ונתנו לו הוועקסל בעד האורנדא א"כ הו"ל כאלו לוו כולם מהאדון זה הסך ופרעו לו בעד האורנדא ונמצא שערבו מעותיהן וגם התחילו לישא וליתן. ועוד י"ל דאפי' אם מפקפק אדם בסברא זו לומר דלא הו"ל כאלו מהאדון לוו ונתנו לו מעות מ"מ כיון דהאדון נתן להם האורנדא בעד וועקסל שנתנו לו בשעבוד הונם ממילא עריבת השעבודים ששעבדו כולם א"ע בוועקסל א' הו"ל כערבו מעותיהם גם י"ל דהא פלוני הי' לו ג"כ הוצאות לצורך שכירות האורנדא במה שנסע לשם איזה פעמים ואלו היו נשארים שותפים בלא קטטות הי' מחשבין הוצאותיו נגד הוצאת השותפים וא"כ מחמת זה הו"ל כערבו מעות ועוד י"ל בשעה שהשכירו לאיש אחד איזה עסק השייך לאורנדא ולקחו ממנו ערבון כ"ב זהובים עי"ז הוי גם כן עירבו מעותיהם ועדיף מני' כי אותו העירבון לקח שמעון ואז היו כולם ביחד ובעירבון הזה הי' חלק גם לפלוני בו כיון שכולם נתנו וועקסל להאדון בעד האורנדא א"כ מעות עסק הלזה יש לכולם בו חלק שגבו דבר ששייך להם ע"י הוועקסל שנתנו וא"כ הרי יש בכאן גם מעות של פלוני וא"כ יש כאן ערבו מעות וגם שמעון משך מעותיו של פלוני דמהני זה יותר מערבו מעות כמבואר שם בש"ע סעיף א' וגם כבר התחילו לישא וליתן וא"כ נגמר השותפות בודאי גם לענין להבא עוד י"ל דיש כאן עירבו מעות עפ"י מה שלקח שמעון בגלילות ההוא אצל המוזגים הערלים שי"ג זהובים מה שהי להם ממזיגת יי"ש ואותו היי"ש נתן האדון להמוזגים ונחשב אח"כ לתוך האלף מדת יי"ש שהבטיח האדון בעת ששכרו האורנדא ליתן להם בהקפה ממילא אותו היי"ש נתן האדון להמוזגים לצורך כל השותפות והם נתחייבו חוב להאדון בעד היי"ש וא"כ אותו היי"ש הי' גם לפלוני חלק בו ממילא בזה הסך שי"ג זהובים שהי' אצל המוזגים הי' גם לפלוני חלק בו ומאחר שלקחו שמעון א"כ הוי כאן עירבו וגם משיכה כנ"ל הגם שיש לפקפק קצת בזה ולומר כיון שעדיין לא נתנו להאדון וועקסל בעד אלף המדת יי"ש א"כ כל מה שנתן האדון יי"ש להמוזגים נתן אדעתא דנפשי' ולא לצורך השותפים כיון שעדיין אין לו שט"ח מהם מ"מ י"ל שהאדון נתן על אמונתם אחר שראה שהם בטוחים ובפרט שכבר לקח מהם הרבה ממון וגם כבר נתנו לו וועקסל על כל המ"ם אלפים שהוא דמי האורנדא של ב' שנים ממילא מאז היו בטוחים על הי"ש וא"כ הי"ש הי' בחזקתם וסופו מוכיח שלא נתן אדעתא דנפשי' רק על דעת השותפים שוכרי האורנדא דהא לא קיבל הוא מעות מן המוזגים הערלים ואדרבא הפקיד קיבל מעות מהם ע"י בקשתם של השותפים שיקבל מאתם ויתן להם וגם לבסוף דחזינן שהאדון חושב אותו היי"ש לתוך אלף המדות שהתחייב א"ע להקיף להם ממילא איכא שפיר ערבו מעות וכנ"ל ועוד י"ל דע"י הסך כ"ב זהובים שקיבל שמעון עירבון מאיש אחד בעד איזה עסק שהשכירו לו איכא ג"כ עירבו מעות מלבד מה שכתבנו תחלה דע"י הוועקסל שנתנו שייך סך זה לכולם אלא אפילו אם עדיין לא היו נותנים הוועקסל של מ"ם אלפים מ"מ שפיר יש כאן עירבו המעות דהא כיון שהתחילו לישא וליתן אפילו בלא עירבו אינם יכולין לחזור לשעבר כמבואר בסמ"ע וט"ז רסימ"ן קע"ו א"כ כבר מעות זה הוא בשותפות והוי עירבו ותו מועיל גם לענין להבא ע"י תערובת המעות ובהיות כן שביארנו מכל הליו טעמי דאיכא כאן עירבו המעות ומשיכה באופן שנקנה השותפות ביניהם שהם שותפים עד זמן שקבעו אפילו לענין מה שירויחו מכאן ולהבא לכן נ"ל דשוב לא מהני סילוק בפה דמה שאומר שותף בל"א איך טרעט אפ' אלא בעי קנין כדין חלוקת השותפים וכדמשמע בלשון הפוסקים ברסי' קע"ו שכתבו כללו של דבר באותו דרכים שקונה הלוקח כו' יעו"ש מזה נ"ל וגם מצד הסברא דכיון שיש בזה קנין כמו לוקח וקנו כ"א וא' מהם לענין להבא ממילא כמו הלוקח אחר שהי' קנין המועיל לא מהני מחילה ה"נ בשותפים בזה לא מהני סילוק ומחילה אפילו לענין מה שירויחו מכאן ולהבא ואפילו לטעם האחרון שכתבתי דע"י שאינם יכולים לחזור איכא עירבו מעות דלכאורה י"ל דהא דאין יכולין לחזור לשעבר היינו מטעם דהוי כשכורין זה לזה ויש לכ"א שיעבוד הגוף על חבירו כמבואר סברא זו בפוסקים שם וא"כ לזה יהי' מועיל מחילה הא ליתא דמחילה לענין שעבוד הגוף ודאי לא שייך רק להבא משא"כ לשעבר לענין המעות שכבר שייך להם בשותפות ואותו המעות אפילו הוא ביד א' לא מהני מחילה מהשני דהא אינו דרך הלואה רק דרך פקדון וא"כ ע"י אותו המעות נעשה עירבו וכנ"ל והבן מיהו דק"ק לסברא זו א"כ באומנים המבואר שם בש"ע מאי טעמא יכולין לחזור להבא הא כיון דלשעבר אינן יכולים לחזור א"כ הרי יש להם תערובת מעות ממה שיש בידם בלשעבר א"ו משמע דבעינן דוקא שיתן כ"א מעות מכיסו ויערבו וא"כ קשיא על טעם האחרון שכתבנו בשלמא מה שאמרנו שע"י הוועקסל נעשה אותו הסך כ"ב זהובים של שותפים א"כ הוי כאלו נתן פלוני מעות מכיסו משא"כ לפי טעם האחרון שאמרנו שע"י שאינם יכולין לחזור לשעבר איכא תערובת א"כ הא דמי לאומנים מיהו מאומנים פשיטא דלק"מ דשם אין ממון זה מונח לתורת שותפות לישא וליתן בי דהא אינן עושין שום מו"מ רק תמיד בכל שכר פעולתם חולקים אלא מסעיף א' קשה דמבואר שם דהתחילו להתעסק לקנות או למכור דלא מהני בלא ערבו לענין להבא אע"ג דכבר יש להם מעות שותפות מריוח שלעבר מיהו י"ל דגם שם מיירי שחולקים בכל פעם מה שמרויחים וכבר חילקו בריוח הראשון אז יכולין לחזור להבא וגם דאפילו דעדיין לא חילקו רק כיון שאין הרווחים עומדים למשא ומתן רק לחלוק כל הרווחים לצורך פרנסתם לכן ליכא בזה תערובת מעות דבעינן עירבו מעות למשא ומתן מה שאין כן בנדון דידן שכל מה שלוקחים ומרויחים בעסק האורנדא מניחים הכל לתוך האורנדא למשא ומתן והוי שפיר ערבו מעות ע"י הטעמים ומועיל לענין להבא ושוב לא מהני מחילה וכנ"ל מיהו מה שיש להסתפק בדין ערבו המעות אם זה נתן מנה וזה נתן מנה והשתתפו לעשות מו"מ פלוני ואותו המו"מ צריך שיתנו לתוכו אלף זהובים אם יכול א' להכריח לחבירו שיתן מביתו חלק שלו מכפי כל הצריך לאותו המו"מ שנשתתפו לו דאולי נהי דאמרינן שאין יכולין לחזור אפי' מכאן ולהבא אינו אלא שלא יוכל ליקח מתוך השותפות אותו ממון שכבר נתן וא"כ בנ"ד שאמרנו שהוי עירבו ע"י סך שי"ג זהובים וסך כ"ד זהובים עדיין אין זה מועיל לענין כל השותפות בכללו ואולם מצד הסברא נראה דיכול א' להכריח לחברו שיתן חלקו לכל הצריך לאותו המו"מ כיון דידעו בשעת עשיית השותפות שיצטרכו כ"כ מעות ואדעתא דהכי נשתתפו והגע עצמך אם יומשך לשותף א מהם היזק ע"י מה שלא ימולא כל המעות הצריך לאותו המו"מ אטו נימא דאין שיתוף הב' צריך להשגיח בזה זה לא מסתבר ותו דאפילו אם תמצא לומר דאינו יכול להכריחו למלא מביתו מ"מ אין זה ענין לנ"ד כי השותפים האלו כולם לא היו צריכין לשום מעות זולת השחדים שנתנו אבל יותר מזה לא היו צריכין כי דמי האורנדא ח"צ לשלם רק בסיף כל רבע שנה מה שמאספים מאורנדא עצמה ואי משום שצריכין למעות להנהגות האורנדא כידוע הרי לצורך זה לקחו אצל האדון אלף מדות יי"ש אדעתא דהכי כי בזה הי' להם די והותר להנהיג כל האורנדא עד תשלום השתי שנים ששכרו וא"כ פשיטא דע"י עירוב המעות נגמר מו"מ זה ונתקיים ותו לא מהני מחילה וסילוק. ודע כי מטעם זה השביעי יש עוד לפקפק בו בכמה ענינים ויש דברים בגו רק ליראת האריכות עזבתים מאחר שבלא"ה יש בנ"ד טעמים הרבה על קניית האורנדא כאשר נתבאר ויתבאר עוד לכן אפילו לא יהי' טעם זה ברור יהי' לסניף בעלמא ולכן לא הארכנו בזה.
עוד מטעם אחר נראה לנו ברור דנקנה השותפות ביניהם עפ"י מה שבעת שקיבלו השותפים את פלוני לחלק חמישית ולא היו יכולים לכתוב שטרי שותפות ע"י שלא הי' אז מוכן בידם נייר של מלכות השלישו חתימות מקיימות ביד נאמן הקהלה והגיד השליש וכן הודו הצדדים שהונחו חתימות אלו על שיהיו כולם שותפים וששום אחד לא יוכל לחזור ושיעשו אח"כ שטרי שותפות וכן בלשון הקיום מבואר בזה"ל שבפנינו חתם א"ע על השותפות פלוני וניתן נאמנות כמאה עדים לכשנגדו מכל עניני השותפות ועל כל הפרטים המבוארים בגוף הכתב זהו תורף הקיום רק שבגוף השטר עדיין לא כ' כלום וזה השליש הי' רשאי לכתוב שטר על חתימות אלו מעניני השותפות וליפות בכל היפויים שיוכל וכמבואר מלשון הקיום הנ"ל שכתוב בו ועל כל הפרטים המבוארים בגוף הכתב אף שעדיין לא נכתב בהכתב כלום רק שלפי שרצו לכתוב שטר שותפות על נייר מלכות כי כשכותבין על סתם נייר מגיע קנס ואעפ"כ השטר יש לו תוקף בדיניהם ג"כ ולפי שהיו יראים זה מפני זה אולי קודם שיזדמן להם נייר מלכות יחזור א' מהן ע"ז השלישו כעת חתימות מקוימות בקיום הנ"ל בכדי שאם יחזור א' מהם יכתוב על חתימתו שותפות ביפויים ונאמנות כמבואר בקיום ויתן לצד המקיים אותו שטר וא"כ שטר זה הוי כאלו כבר נכתב בכל היפויים כיון דאנו רואים היפויים בתוך הקיום ומכ"ש לפי מה שכתב הסמ"ע בריס"י קע"ו דסתמא דמלתא כל שמקבל עליו לכתוב שטר שותפות הכוונה בכל יפויין ובח"ח ובשד"א ובכל אופנים המועילים ומתקיימים ומכ"ש שזה הנאמן הקהלה שהשלישו בידו החתימות הוא סופר העיר וכבר נודע שכל הכתבים שהוא כותב הוא כעמוד ברזל אשר א"א בשום אופן לסותרם אפילו דיבור א' ממילא כיון שקיבלו על עצמן שהוא יכתוב השטר ושיכתב בתוכו קנסים ועונשים כפי שירצה כמבואר ממה שהגיד לפנינו השליש הנ"ל והצדדים בעצמם א"כ הו"ל כאלו כבר כתבו ועדיין הוא רשאי לכתוב כפי האופן שהושלש בידו ממילא אנו רואין כאלו כבר עשאוהו וכאלו נכתב לפנינו שטר ביד השותפים בכל היפויים באופן שנגמר השותפות ונתקיים בכל אופני קיום שאפשר להיות בעולם וחוץ לזה בסתם חתימה כזו כ"ע מודי דהוי כאלו נכתב דאעפ"י שהע"ש והסמ"ע והש"ך מפלפלים בסתם ממרני הנה כל פלפולם לא שייך בכל זה וכל מה שמפקפקים שם לא שייך הכא שהושלשה ביד שליש על ענין מיוחד דהיינו ענין השותפות וזה קל להבין. וכיון שזכינו לדין דשטר זה הוי כאלו הוא כתוב לפנינו בכל היפויים שאפשר ממילא נגמר השותפות עפ"י שטר זה ואעפ"י שדיברו בפני השליש שאחר ימים יעשו שטר על נייר מלכות מ"מ כל זמן שלא כתבו שטר אחר יש לזה דין שטר לא מבעיא לדעת היש חולקים שבסימן ס"א סעיף א' בהגה"ה דכל שכתבו טופס ע"מ לכתוב שטר אעפ"י שלא נכתב השטר יש לטופס זה דין שטר א"כ ודאי דזה מועיל אלא אפילו לדעה הראשונה דס"ל שם דטופס השטר שביד הסופר שחתומין עליו עדים ולא הועתק השטר אין דין שטר לאותו טופס כבר כ' הש"ך דמיירי שהעדים והסופר כתבו זאת מעצמן לזכירה בעלמא אבל כל שהזכירה נכתב בידיעת הלוה מהני ואם כן מודי בנ"ד ותו דנדון דידן ל"ד כלל להתם ועדיף אפילו מהיכי שהזכירה נכתב בידיעת הלוה משום דהתם מיירי שנכתב לזכירה להיות מונח רק ביד הסופר והעדים עד שיכתבו שטר גמור משא"כ זה שבנדון דידן שהושלש בכוונה כדי שיתנהו לצד המקיים ושאם א' יחזור בו יכתוב שטר זה עצמו ויתנהו לצד שכנגדו א"כ הרי זה שטר גמור ככל שטרי דעלמא שנכתב ליתן ביד שכנגדו ממילא מועיל שטר זה ונתקיים השותפות בכל האופנים היותר מועילים ולפ"ז שוב לא מהני סילוק ומחילה דהא אפילו בשטר איכא פלוגתא בירושלמי אי מהני מחילה כל זמן שיש השטר בידו עיין רסי' רמ"א ובש"ך שם סק"ד ואע"ג דהתם קיי"ל דמהני התם שאני שאין אותו השט"ח רק לראי איך זה יש לו חיוב על חברו ולכן כיון שנמחל גוף החיוב נתבטל השטר משא"כ בזה שהשטר הוא שטר מקנה וקנין שעל ידו נשתתפו ונקנו השותפים ביניהם לא מהני מחילה וסילוק כל זמן שלא הוחזר השטר לשכנגדו ואפילו אם הוחזר הי' ראוי לדון בדבר אי מהני המחילה מדחזינן בשטר מתנה שאעפ"י שהוחזר לא חזרה מתנתו אבל עכ"פ כל זמן שלא הוחזר ברור אצלינו דדברינו בעלמא שאמר לשון מחילה וסילוק לא מהני ולא מידי דענין מחילה ליכא רק בהלואה וחוב ועיין בית שמואל סימן צדי"ק ס"ק ס' וס"א ותו דכיון דבכתב זה כתוב נאמנות כמאה עדים והושלש על אופן זה שמי שיעבור על ענין השותפות יותן לכשנגדו השטר זה א"כ הרי יש לשותפים אלו נאמנות כמאה עדים נגד פלוני וא"כ אפילו אי הי' פלוני מביא עדים על טענתו היו הם נאמנים מכ"ש שאין לו עדים ע"ז והדברים ברורים ומוכיחים ששקר בימינו שהוא אומר שבפני הרבה אנשים אמרו בל"א מיר טרעטין אפ ולא נמצאו כלל אנשים שיגידו זאת זולת אנשי משפחתו של פלוני המחזיקים בידו להזיק את השותפים והויה פסולים לו לעדות וא"כ פשיטא דהם נאמנים וכ"ת הא שטרות הללו הושלשו ליתן העוב' לצד המקיי' וא"כ בשלמ' אלו ידענו שפ' חזר בו שפיר יש נאמנו' להשותפי' משא"כ עכשיו דאין אנו יודעין ואולי האמת כדברי פלוני שהם מחלו לו וא"כ אין נאמנות כלל לשותפים הא ליתא דבשלמא אלו הי' פלוני הרע הזה ציית דינא שפיר משא"כ כיון שאנו רואין שמתחלתו לא רצה לעמוד לפני דייני ישראל שיפסקו הדין עפ"י תביעתם וגרם הוצאות רבות להשותפים וגם אחר שהוכרח ע"י עש"ג לעמוד לפני דייני ישראל סירב על הפסק שיצא מהדיינים והשתדל בעש"ג לקלקל הפסק דין מה יש עוד לומר שהוא אינו משנה ממה שנדברו והתנו בניהם אין זה אלא דברי שטות וא"כ פשיטא כיון דהושלש ביד השליש שאם א' יחזור בו יתן לכשנגדו השטרות והשותפים אלו צועקים לפני השליש שחזר בו. ודחה אותם מהשותפות ומבקשים מהשליש שיתן להם השטרות והרע הזה אומר שמחלו לו והם מבקשים שיעמוד עמהם לדין והרע הזה משיב שאינו רוצה א"כ ודאי שמוכרח השליש ליתן אז השטרות ביד השותפים כי מאחר שאינו רוצה לדון א"כ הרי הוא משנה מהשותפים דאולי יאמרו הב"ד שאין מועיל מחילה וכדומה איזה דברים אחרים באופן שעדיין לא נתקלקל השותפות ממילא הוא משנה ממה שנדבר לפני השליש ומוכרח השליש ליתן השטרות ליד השותפים ממילא מאז יש להם דין הנאמנות ועתה שהוכרח הרע הזה עפ"י כפיות להיות עומד למשפט לפני דייני ישראל שיבררו להם בזבל"א ושליש המרוצה מוכרחין אנחנו לדון עתה עפ"י אותו שטר אשר ביד השותפים ורואים אנו באותו שטר שיש להם נאמנות ממילא הם נאמנים במה שאומרים שלא מחלו דהא בכל עניני השותפות יש להם נאמנות כמבואר בהקיום וזה ברור:
עוד מטעם אחר נראה לנו דלא מהני כאן מחילה עפ"י מה שהאריך הר"ן בתשובה סימן כ"ג דלא מהני מחילה לחוב שבא אח"כ דאין אדם מוחל דשלבל"ע ע"ש באורך ה"ה בהא דממ"נ לא מהני מחילה אי תימא דנקנה להם האורנדא מהאדון א"כ כבר ביארנו דלא מהני מחילה ואי תימא דלא נקנה להם האורנדא מהאדון ולא נקנה ביניהם רק השותפות עפ"י טעם השביעי והשמיני שכתבנו שנגמור השותפות ביניהם אפילו להבא כל מה שירויחו א"כ איך אפשר למחול זאת דהא ליכא עדיין שום חוב לא' על חברו רק בכל עת שמרויחים בא החוב אז שחייב ליתן מאותו ריוח לכל שותפיו אבל אם לא מרויח באותה האורנדא ליכא שום שעבוד ושום חוב רק בעת שמרויח מתחיל חוב ע"י השטר שותפות שאמרנו או מחמת טעם השביעי הנ"ל וא"כ קודם שבא הריוח א"א למחול דבר זה ועיין בח"מ סימן ר"ט בסמ"ע ס"ק כ"א ותראה שדברים נכונים המה וקצרתי ודוק. באופן שהרבינו בטעמים דאדרבא אין כאן מחילה אלא הם נשארו שותפים וכמדומה לנו שכל טעם וטעם לבד מכל אלו הטעמים יש די והותר ומכ"ש בהצטרפות כל הטעמים כולם ביחד ממילא יצא לנו מדברינו דלא אהני להרע הזה רמאות שרימה את השותפים ועשה הכאת כף עם האדון אלא חמישתן הם שותפים כבראשונה:
ועתה נעתיק עצמינו מזה ונדבר במה שנעשה ביניהם אח"כ הנה כפי טענות השותפים שפלוני אמר להם אל תדאגו ושיחלק את הגלילות לג' חלקים ונתן להם הברירה שיקחו חלק א' או ב' חלקים כמבואר בל' השאלה א"כ לא היו השותפים אנוסים כלל במה שבררו החלק הג' ואי משום שמניח השומא על חלק אשר בו הכפר הראשון ביוקר כפי דבריהם מחמת זה הוצרכו ליקח החלק האחר א"כ טוב סחרם מכל סחורה של פלוני שחלקם שלקחו לעצמן הי' בזול וכ"ת שהעיר עם ב' כפרים אותן שלקח פלוני הם בזול אי משום הא לא אריא דהי' להם להשותפין ליקח אותו החלק או שני החלקים ויניחו החלק היוקר שהרי פלוני נתן להם הברירה ליקח ב' חלקים וא"כ לא היה להם שום אונס בחלוקה זו ונתבטל טענות השותפים בזה אלא נתקיימה החלוקה ונשאר כל הגלילות ביד פלוני זולת אותו חלק הג' שביררו להם וחלוקה זו נתקיימה היטב דהא נסעו השותפים מיד לחלק הג' והחזיקו בה בפני פלוני וקנו אותו החלק ממילא נשאר כל השאר ברשות פלוני רק הסטארייע שייך לכולם כי בזה היו אנוסים עפ"י דבורו של פלוני שלא רצה ליתן להם חלק בהאסטרייע וגזל מהם בע"כ ונשאר הסטארייע כבראשונה משא"כ כל האורנדא של כל הגלילות נשאר החלוקה כאשר חילקו ביניהם כ"ז הוא לפי טענות השותפי' ואולם לפי טענות פלוני כמבואר בלשון השאלה בההכחשות ע"ש שפלוני טוען שהשותפים מחלו לו ועי"ז שכר הוא הכל מהאדון ואח"כ בקשו ממנו השותפים שישכיר להם איזה עסק והוטב בעיניהם חלק זה הג' והושכר להם א"כ לכאורה י"ל כיון דביררנו דהמחילה אינה כלום א"כ הם שותפים בכל הגלילות לבד מחלק זה הג' ששייך להם לבד ע"י ששכרוהו מפלוני דהא המחילה לא מהני וחותו חלק הג' נקנה להם בחזקה ואולם די"ל ג"כ דאותו הקנין שהקנה פלוני להשותפים את החלק הג' הי' בטעות שהי' סבור שהמחילה מועיל ואלו ידע שאינו מועיל לא הי' משכיר להם אותו החלק הג' וא"כ לכאורה אין להשותפים רק חדא מתרתי דהיינו או שיהיו שותפים כבראשונה בכל הגלילות או ששייך להם רק החלק הג' לבד ולהם הברירה כמובן ואולם רואין אנו דדין זה שייך לדין אומדנא שבסימן ר"ז דבעינן אומדנא דמוכח דוקא ממילא באותו חלק שבירר פלוני לעצמו דהיינו העיר וסביבותי' ודאי אומדנא מוכחת שלא רצה שיהי' הם שותפים שלא באותו החלק אם החלק הג' יהי' שייך להם לבדם כי למה הם יהי' להם חלק מבורר שליש מן כל הגלילות והוא לא יהי' לו שום חלק מבורר וא"כ ודאי האומדנא מוכחת בהדיא דאי נקנה להם החלק הג' אזי אין רצונו באופן אחר רק שחלק הראשון יהי' לו לבדו מיהו בהכפרים הנשארים בעת ששכרו מהם חלק הג' דהיינו חלק הב' הנשאר אז בהא ליכא אומדנא שהשאיר פלוני לצורך עצמו אם יהי' חלק הג' שייך להם ואדרבא אומדנא בהיפוך שבאותו החלק נשארו שותפים כדקאי דהא מתחלה הי' הם ארבעה שותפים והוא לא הי לו רק חלק חמישית וגם אח"כ לא דחה אותם וא"כ נהי שלקח לעצמו חלק שלישית מן כל הגלילות כמו כל הארבעה שותפים מדוע לא יהי' השאר בשותפות וזה ברור הנה נתבאר דלפי טענות השותפים לא נשאר להם בכל הגלילות זולת אותו חלק הג' לבד מאוסטעריע שיש להם. בה ג' חלקים ולפלוני יש לו בה ב' חלקים דהיינו חלקו וחלק השותף שהתפשר עמו כמבואר בשאלה משא"כ לפי דעת פלוני יש להם יותר דהיינו מלבד חלק הג' שהוא שייך להם לבדם עוד הם שותפים בחלק הב' שיש להם ג"ח ולפלוני ב"ח ממילא נתבאר הטענה הראשונה מה שהם טוענים שהם שותפים בכל העסק והרי ראית שלפי הודאתם אין להם בכל העסק כלום זולת לפי טענות פלוני הם שותפים גם בחלק הב' והנה אותו חלק השכיר פלוני לאנשים ובו ריוח מועט ואומרים השותפים כי הזיל מאוד בשכירתם שהשכיר בזול מאוד הנה לפי טענות פלוני צריך שומא אם האמת כדברי השותפים שהי' אותו החלק שוה יותר הו"ל משנה ופושע ועשה היזק להשותפים וצריך לשלם להם חלקם משא"כ לפ"ד השותפים אין להם כלום בחלק הב' מעתה כיון דבטענה זו השותפים מזכים לפלוני ופלוני מזכה להשותפים הדבר ברור דכל כה"ג בשנים שנתעצמו בדין ולפי כל טענות א' מהם זוכה שכנגדו אזי אין מוציאין ממון מיד המוחזק כאשר יש לזה ראיות מהש"ע ובחדושי לגיטין פ' הנזקין בסוגיא דטהרות שעשיתי עמך נטמאו הוכחתי דין זה מאותה הסוגיא ע"ש ואע"ג דבשו"ת אבן השוהם סימן ס' כתב שם בכה"ג שלוי זיכה את שמעון ושמעון זיכה את לוי וכ' שם דאי לאו שהלך לוי בערכאות הי' מחויב שמעון להניח את המעות שהוא מוחזק בהם בב"ד יעו"ש נ"ל דזהו מחמת השבועה כמבואר שם וכיון שנשבע והוא מודה שחייב צריך לקיים השבועה כן נ"ל יע"ש אבל אי לאו השבועה נ"ל דאוקי ממונא בחזקת מרי' וכן בההוא דסי' ר"פ ס"ד שהוא ג"כ כה"ג שלדברי ראובן יירש גם שמעון עמי ולדברי שמעון לא יירש אלא ראובן וכמבוא' היטב ברשב"ם פ' יש נוחלין אהא דינא ואמרינן דלא יירש שמעון היינו נמי מה"ט דחשבינן לראובן מוחזק משום דנכסים בחזקת יורשים וראובן ודאי הוא יורש ואע"ג דלדברי ראובן גם שמעון הוא יורש אפ"ה לא קיימי הנכסים בחזקתי' כיון שהודה בעצמו שאינו יורש כן נ"ל והיכי דאין שום א' מהם מוחזק יש לדון בדבר ואין כאן מקומו כיון דבנ"ד פלוני הוא מוחזק וראיתי בשו"ת פרח מטה אהרן חלק א' סימן ס"ה דף קכ"א ע"א ד"ה וכ"ת פלפל בכיוצא בזה באורך ומסיק דאין מוציאין מיד המוחזק ע"ש ועיין עוד שם בסימן ס"ו בדף קכ"ח בד"ה עוד ראיתי בקונ' כו' ע"ש מאותו הפלפול יש לברר ג"כ איך הדין בכה"ג היכי שאין שניהם מוחזקים אלא שאין רצוני להאריך כאן בזה ועיין עוד שם בסימן יו"ד דף ל"א בד"ה תו הביא ראי' כו' ובסימן י"א דף ל"ג ע"ב ע"ש ממילא כיון דפלוני כבר השכיר אותו החלק הב' והמה באים להוציא ממנו הריוח שהי' בו וגם מה שהי' יכול להיות ריוח מותר הו"ל פלוני מוחזק וכיון שהם מזכים אותו בטענותיהם אין מוציאין ממון ממנו ונתבטלה טענה א'.
הטענה השנית נבאר עתה אחרי הדברים שאמרנו עד הנה הנה לענין האונס שאומר פלוני על טענה השנית אפילו אם יברר שהכותי אמר לו שאם לא ישכיר יקח את הכל ויברר ג"כ מפי אומדנות שהי' יכול הכותי ליקח מידם את כל הגלילות מ"מ אין זה אונס וכל כי האי לא הו"ל להציל א"ע בממון השותפים וליקח אותו החלק הג' שכבר נקנה להשותפים בקנין גמור כאשר נתבאר ולמסור ביד נכרי מחמת שהי' מפחד שלא ישכור הנכרי הכל ומי ביקש זאת מידו והו"ל לפחות להתיעץ עם השותפי' ולא די שלא נתיעץ עמה אלא אדרבא כיחש בפניהם עד שנסע ר' אברהם לחלק השני מה שהי' להשותפים חזקה בו ואח"כ הודיעו להם איך שהשכיר חלק הג' לנכרי כמבואר בטענות ודאי אין זאת כי אם רוע לבב ולא אנוס ואין בדבריו כלום ותו דאפילו אי נימא דהי' אנוס בזה והי' מוכרח בדבר מ"מ אין בדבריו כלום לא מבעיא לפי מה שפסק רמ"א בסימן שפ"ח סעיף ב' בהגה"ה דלא מקרי אונס אלא הכאות ויסורין אבל לא אונס ממון וס"ל שם להרמ"א דבאונס ממון והראה על ממון חברו חייב לשלם לחברו פשיטא דהכא נמי חייב אלא אפי' לפמ"ש הש"ך שם בס"ק כ"ב דדין זה הוי ספקא דדינא מ"מ הרי מבואר שם באותו הסעיף דדוקא בהראה הוא דפטור היכי שהוא אנוס אבל בנתן ונשא ביד אפי' שהוא אנוס חייב לשלם וע"ש בש"ך ס"ק כ"ד ועכ"פ בנו"נ ביד באונס ממון לכ"ע חייב לשלם כמבואר למעיין שם וא"כ פלוני הרע הזה שנעשה מוסר ממון ישראל ליד גוי ונו"נ ביד שלקח חלק השותפים והשכירו ליד גוי ונתן להם כתב אוראנדא על אותו החלק ואין לך נו"נ ביד גדול מזה ודאי דחייב לשלם להם כדין מוסר כל מה שהזיקם וזה פשוט. ולענין אופן התשלומין מה שצריך פלוני המסור לשלם להשותפים נ"ל דשייך בזה דין דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה וצריך לשלם להשותפים מה שהיה שוה אותו החלק הג' שנשכור על שתי שנים וכפי מה שהיה שוה אותו החלק להשכיר על ב' שנים בעת שמסרו פלוני לנכרי ככה צריך לשלם להם ולא מבעיא הסך ת"ת זהובים שלקח נוספה אצל הנכרי לשנה דמזה אנו רואין שהי' שוה ת"ת זהובים יותר לכל שנה פשיטא דמוכרח לשלם להם ששה עשר מאות זהובים אלא כל מה שיהי' נישום שהי' שוה אז יותר הכל מוכרח לשלם דזה כיון שנו"נ ביד וכבר בארנו דאין זה נקרא אונס א"כ הו"ל מסור וגזלן וכמבואר בפוסקים סימן שפ"ח יעו"ש ואנו דנין בו דין הגזלנים משלמין כשעת הגזלה ואעפ"י שעתה נתקלקל שהשררה לוקח כל האורנדא מאת פלוני בשנה השנית וגם בסוף שנה ראשונה כבר קלקל לו כמה דברים השייכים לאורנדא אין בזה כלום כי הוא חייב לשלם להשותפים כמה שהי' שוה בעת הגזלה ואם יאמר פלוני הרי קלקול זה נעשה ע"י תביעות השותפים שתבעוהו להשררה וא"כ מה שהם עצמם קלקלו למה יוכרח הוא לשלם להם אף אנו נאמר אליו דאין אנו משגיחין עתה כלל בזה וממ"נ כאשר נחקור בטענותיו מה שיש לו על השותפים כאשר יתבאר לקמן אי"ה ושם בין אותן הטענות הוא תובע להשותפים שמסרוהו וגרמו היזקות במה שנתקלקלו לו כל אורנדא אז נעיין ואם יצאו השותפים חייבים באותו טענה א"כ יצטרכו הם לשלם לו כפליים ממה שאנו מחייבים עתה לפלוני ואם יצאו זכאים מאותו טענה שוב לא יזיק להם דברים אלו כלל דמה שעשו בדין עשו שהוכרחו לתובעו להשררה עבור שלא רצה לציית דייני ישראל כאשר יבואר אי"ה במקומו וא"כ מה שנתקלקל האורנדא עי"ז לכאורה הי' לנו לומר דהוי כאלו נעשה ע"י פלוני בעצמו וכאלו הוא קלי' במעשיו הרעים שלא רצה לעמוד לדין ואלו השותפים מאי הו"ל למעבד שלא רצה ליתן להם מעות מזומן מה שנתנו לשחדים אחר שדחה אותם מאורנדא ומאי הו"ל למעבד וא"כ הוי כאלו הוא קלי' אלא שאין אנו צריכין לזה ולכל הפחות אנו דנין כאלו נעשה הקלקול בעצמו ולכן אמרינן שישלם כשעת הגזלה:
ומה שאנו דנין בזה דין הגזלנים משלמין כשעת הגזלה אע"ג דזה לא נאמר אליו רק במטלטלים משא"כ בקרקע בסימן שע"א דאם אירע בה קלקול הבא מאליו אומר הרי שלך לפניך יעו"ש ז"א מכמה טעמים לא מבעיא למה שרוצה המ"ב בסוף סימן ק"ז לומר דאוראנדא הוי מטלטלין יעו"ש א"כ פשיטא דצריך לשלם כשעת הגזלה אלא אפילו לסברא אחרת שכתב שם דהוי קרקע ע"ש מ"מ פשוט דאין לו ענין לההוא דסימן שע"א דאומר הש"ל דהתם הטעם משום דקרקע אינה נגזלת וכל היכא דאיתי' ברשותי' דמרי' איתא וזה לא שייך בשכירות הקרקע לומר דאינה נגזלת וד"ז הוא מושכל ראשון ועיין בש"ך סימן שי"ג מה שהאריך שם לבאר משכירות ליומא ממכר הוא לא אמרינן אלא לענין אונאה או לענין ההנאה של השכירות ולא לענין גוף הדבר הנשכר ומש"ה כיון שאין גוף החצר קנוי' לשוכר אין החצר זוכה לו אלא למשכיר הוא שזוכה וא"כ פשיטא דלא שייך בהא למימר כל היכי דאיתא ברשותי' דמרי' איתי' ומאחר דחזינן שהפקר קונה החצר למשכיר ולא לשוכר איך נימא כל היכי דאיתי' הוא ברשות השוכר ותו דאפילו בקנין פירות קי"ל דלאו כקנין הגוף דמי מכ"ש בשכירות דעלמא עיין בסימן רנ"ז סעיף ה'. וא"כ פשיטא דבשכירות לא שייך לומר קרקע אינה נגזלת ושיאמר לו הש"ל והגע עצמך אחד ששכר בית מחברו ותוקף בו אחד וגזלו מאתו ודר בו בכל השנה אטו יאמר לו בסוף השנה הרי שלך לפניך הא ודאי דליתא משום שצריך להחזיר לו דבר שגזל חף שנתקלקל וזה לא גזל גוף הבית רק השכירות הוא שגזל ומחויב להחזיר לו קרקע שכורה אצלו וזה אינו ויחזיר לו רק קרקע שאינו שכורה והשכורה נגזלת ה"נ בזה כיון שעתה נתקלקל השכירות שהשררה לוקח מהם כל האוראנדא פשיטא שאינו יכול לומר לו הש"ל כ"ז ברור בעינינו ומצורף לכל זה מה דאפילו אי הוי דמי לההוא דסימן שע"א מ"מ יש מקום לומר שישלם בעד כל הגזלה שלא יוכל לומר הש"ל מדין דהתם בסעיף ג' בגזל שדה ונטלוהו מציקין בכח המלך או מכת מדינה כגון שלקח המלך שדות של כל אנשי מדינה אומר הש"ל ואם מחמת הגזלן נלקחה חייב להעמיד לו שדה אחרת או לשלם ממילא בנ"ד שהשררה הזה יש לו הרבה עיירים וכפרים לערך שלש מאות ויותר ומן שום אדם לא לקחה האוראנדא תוך המשך רק מפלוני הזה א"כ ודאי שמחמתו נלקח וביחוד שיודעין אנו שמחמתו נלקח כי גם האדון עצמו שהשכיר לפלוני אינו רוצה לסייע לו כלום ואדרבא כעס עליו מאוד כשבא פלוני אליו שיסייע לו והשיב לו גם אותי בזית ולמה לא שלמת להיהודים השותפים לכל הפחות מעות מזו מן שהי' להם בתוך אורנדא ערך מאה אדומים והוכרחו לתבוע להשררה ועפי"ז נודע מהשחדים ועפי"ז לקחה השררה מידו וא"כ פשיטא דאין שייך לומר כאן הש"ל אפילו אם הי' כאן גוף קרקע.
מכל הטעמים האלו אנו דנין בזה שמחויב לשלם כפי מה שהיה שוה אותו חלק הג' להשכיר על ב' שנים בעת הגזלה שגזלו פלוני ומסרו ליד הגוי וצריך דבר זה להתברר בעדים כמה הי' שוה אז להשכיר ואם לא יוכל הדבר להתברר ישבע א' מהשותפים כמה הי' שוה אז וככה יטול מפלוני וזה מדין נגזל שנשבע ונוטל דאעפ"י דבמסור מבעי' לן אי איכא בי' תקנות נגזל ונשאר בתיקו ולקולא כמבואר בפוסקים סימן שפ"א מ"מ זה שנשא ונתן ביד כאשר בארנו לעיל וגם בארנו שם דאינו אנוס כלל ודברי שטות הוא לומר זאת אחר ששכר מהאדון כל הגלילות והחזיק כמה ימים והאדון קיבל שחדים הרבה ואמר לו ערל א' שכאשר לא ישכיר לו אותו חלק ישכור כל הגלילות משום כך חסר תיכף ממון השותפים ליד גוי הלזה יקרא אונס אין זה אלא אנס וגזלן ולכל הפחות הי' לו להמתין ולחקור אולי לא יעשה ערל כלל דבר זה או אפילו אם רוצה לעשות אולי לא יהי' לאל ידו ובנשא ונתן ביד הו"ל דין גזלן ושייך בי' תקנות נגזל כמבואר בסימן שפ"ח ולכן כשלא יהי' אפשר להתברר ישבע א' מהשותפים ויטול ומלבד כל זאת הנה פלוני הזה פסול לעדות ולשבועה חדא מההוא דסימן שפ"ח סעיף ח' וזאת שנית כתב אלינו הרב הגליל שעפ"י העדיות הנגבים לפניו על אותו פ' על עסק חילול שבת ושאר דברים הוא פסול לעדות ולשבועה וא"כ מאחר שהוא מודה במקצת שהרי מודה הוא הת"ת זהובים שלקח נוספה שזה נתחייב מיד לפי דבריו וגם כל הסך שנתנו השותפים שחדים שהוא מודה וא"כ חייב על המותר שבועה דאוריי' וכיון שהוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל ואם יאמר פלוני שאינו יודע כמה הי' שוה אז להשכיר מחויב לשלם בלי שבועתם כל מה שהם טוענים שהי' שוה אז מטעם דהו"ל מחושואיל"מ עיין בש"ך סימן שפ"ח סקל"א וסקל"ו שהאריך שם וביאר דאפילו היכי דלא הו"ל למידע אמרינן מחשואיל"מ רק דהתם מיירי שזה עצמו מודה שזה אינו יודע יעו"ש באורך ומכ"ש בנ"ד דודאי הו"ל למידע לאותו פלוני כמה הוא שוה ואותו פלוני הוא מעולם שוכר אורנדיש ודר בסמוך לגלילות ההוא ואינו יושב אהל רק תמיד עוסק ברמאות ופשיטא דהו"ל למידע ועיין שם בש"ך סי' שפ"ו ס"ק יו"ד ופשיטא דבנ"ד איכא שבוע' דאורייתא ושייך בי' שפיר מחשואיל"מ לא מבעיא אי הוי מטלטלין וכמ"ש לעיל בד"ה ומה שאנו כו' אלא אפי' אי הוי קרקע מ"מ הרי כבר נתקלקל והתביעה על ממון בעד שכירות קרקע וע"ש בש"ך סק"י ותבין דכאן לא שייך דין דאין נשבעין אקרקעות שבועה דאורייתא וגם מ"ש שם הש"ך דדינא דגרמי הוא מדרבנן לא שייך הכא דהוא גזלן בידים שנשא ונתן ביד וק"ל. אולם דכפי הנראה שבודאי יוכל דבר זה להתברר ממילא סך ששה עשר מאות זהובים חייב מיד והמותר כפי שיתברר מפי שמאים.
אולם מה שטוענים השותפים ומביאים ראי' שהוא שוה יותר עוד חמישים אדומים לשנה לבד הנוספה שהרי הם רצו ליתן כן לערל אין בדבריהם ממש חדא דדבר כזה צריך דוקא שומא ואולי אעפ"י שהם רצו ליתן מ"מ אינו שוה כ"כ ותו דמה שרצו הם ליתן כ"כ היינו שאצלם הי' באמת שוה כ"כ מחמת שישבו מקדם בהכפר אשר בחלק הא' והיו כבידים שם במקנה ומטלטלין ושאר דברים מחמת שנשארו בלי אורנדא הי' להם היזקות רבות כאשר יתבאר עוד אי"ה לקמן בהטענות אחרות שתובעים השותפים לפלוני ולכן כדי להנצל מהזיקות האלו הי' שוה אצלם החלק הג' סך כזה אבל לעולם י"ל שאותו החלק מצד עצמו לא הי' שוה יותר מן הסך ת"ת זהובים הנוספה שנתן הערל והא דמשלמין כשעת הגזלה א"צ לשלם רק כפי מה ששוה לכל העולם לכן צריך דוקא שיתברר עפ"י שמאים מיהו אכתי יש בזה מקום עיון בשלמא אם באותו טענה שהשותפים תובעים אותו היזקות נחייבוהו לפלוני לשלם להשותפים היזקם שהי' להם בכפר הראשון ע"י שלקח מאתם חלק הג' יפה אמרנו דאעפ"י שהי' שוה אצלם יותר כדי לינצל מהיזקות מ"מ פלוני שמשלם כשעת הגזלה א"צ לשלם רק כפי שהוא שוה לכל העולם לא כפי מה ששוה אצלם דהא הוא משלם להם כבר בעד היזקם משא"כ אם יהי שם הדין שא"צ לשל' להם היזק ונא' דהוי גרמ' בעלמ' ופטור י"ל לדקד' עתה בדין הגזלני' שמשלמין כשעת הגזל' אם אצל העול' שוה מעט ואצל הנגזל שוה יותר איך ישלם הגזלן ויפול ספק זה ג"כ בנ"ד שאנו יודעין שאצלם שוה יות' כדי שינצלו מההיזקו' לכן מי נימ' דאע"פ שבעד ההיזקו' א"צ לשל' להם לפי שהם גרמ' מ"מ בגזלה זו שמשל כמה שהי' שוה צריך לשלם כפי מה שהי' שוה אצלם או נימא דא"צ לשלם רק כפי מה שהי' שוה לכל העולם ועלה בדעתינו להביא ראי' לזה ממ"ש התוספת בכתובות דף ל"ד וז"ל דאיכא נמי סברא איפכא דע"כ לא מחייב ר"מ אלא בשורף שטר וכה"ג שראוי לכל העולם אבל שור הנסקל וקדשים אינו ראוי אלא לזה שנפטר בו עכ"ל וכ' ע"ז הש"ך בסימן שפ"ו סק"א וסתר דבריהם וז"ל דמה בכך שאינו ראוי אלא לזה סוף סוף גרם לו היזק ומה לו לזה שלא הי' ראוי לשאר העולם עכ"ד הרי שתופס בפשיטות דמה שהוא ראוי לאדם אעפ"י שאינו ראוי לאיש אחר כלל מ"מ זה שגזלו חייב לשלם כל מה ששוה אצלו וכ"ת דאין ראי' משם דהש"ך בא לסתור תירוץ התוס' אליבא דמאן דדאין דד"ג דלדידי' אין חילוק כיון דסוף סוף גרם לו היזק משא"כ אנחנו עתה שעומדים בסברא שלא נחייבוהו בגרמות הא ליתא דאעפ"י שאנו עסוקים בסברא זו שלא נחייבוהו על הגרמות היינו דאולי נאמר דהוי גרמא בעלמא ולא גרמי אבל ודאי גם אנן קיי"ל כר"מ דדאין דד"ג כמבואר ברסי' שפ"ו והרי הש"ך הקשה זאת על התוספת שמחלקים בין שורף שטרותיו לשור הנסקל ודעתו דמאן דמחייב בשורף שטרותיו מחייב גם בזה ממילא כיון דאנן קיי"ל בשורף שטרותיו דחייב כמבואר בסימן שפ"ו סעיף ב' יש לנו לחייב גם במה ששוה אצלו ואינו שוה לכל האדם וכנ"ל ואיכא ראיה שפיר אלא דלכאורה יש להביא ראיה להיפוך ממ"ש הש"ך סימן ע"ב ס"ק מ"ם באחד שהפקיד לחברו סייף של כותי והזיקו בידים א"צ לשלם רק כפי שהי' שוה הסייף אבל מה שהכותי מעליל עליו זה א"צ לשלם לו ע"ש הרי דאע"ג דאצל זה הסייף שוה יותר משום שעל ידה ינצל מהיזק מעלילות הכותי אפ"ה לא מצי למימר מאי הוי ליה גבי' דאזיקתי' וא"צ לשלם רק כפי מה ששוה לכל העולם ולא כפי מה ששוה אצלו אכן אין משם ראי' דהתם בעת ההיזק שעדיין לא הי' העלילה בעולם לא הי' הסייף שוה גם אצל המפקיד רק כמו שהוא שוה לכל העולם כיון דעדיין לא נולדה העלילה וכן בתשובת הרא"ש שהביא המחבר בס"ס שע"ח דאע"ג דדאין ליה התם כמזיק במזיד ובפשיע' אפ"ה אינו מחייבו במה שהכותי מעליל והיינו נמי מה"ט משום דבשעת ההיזק לא נודע עדיין שהכותי מעליל א"כ מסתמא אינו שוה יותר רק הדמים משא"כ כאן דבעת שהיזיקו הי' גלוי וידוע ששוה אצל השותפים סך רב כי אם ישארו בלא אורנדא יצמח להם היזקות א"כ י"ל שפיר דכיון דצריך לשלם כפי מה שהי' שוה בעת הגזלה ומחמת שבעת הגזלה הי' שוה להם יותר ככה צריך לשלם ועיין שם בלשון הש"ך ס"ק מ"ם בסופו שסיים ואפי' בהזיק בידים פטור מעלילה וכדלקמן רסי' שע"ח ע"ש בלשון זה ודאי יש שם ט"ס כי בר"ס שע"ח אין רמז לזה ויש אצלינו ספק אי צ"ל וכדלקמן ססי' שע"ח והכוונה לתשובת הרא"ש הנ"ל או אם צ"ל בר"ס שפ"ח ויהי' כוונתו להא דמבואר שם דמידי דלא הו"ל לאסוקי דעתיה פטור כשהוזקו עיי"ש ברסי' שפ"ח סעיף א' וה"נ כאן בדין הסייף לא הו"ל לאסוקי דעתיה שזה יעליל עליו מש"ה פטור ואם כך יהי' כוונת הש"ך ממילא במידי דהו"ל לאסוקי דעתי' הו"ל דין מזיק בידים בכל היזקות הנצמחים לו וחייב לשלם וא"כ בנ"ד הי' חייב לשלם כל מה שהי' שוה אצלו ומ"מ יותר נראה בעינינו לגרוס וכדלקמן בססי' שע"ח וא"כ אין מדברי הש"ך ראיה לנ"ד לא לפטור ולא לחיוב.
והנראה אצלינו בספק זה שנסתפקנו בו דהוא ממש פלוגתא דר"ש ורבנן בב"ק דף צ"ח ע"ב דאמר הש"ס בשורף חמץ שעבר עליו הפסח אצל הנפקד או הגזלן באנו למחלוקת ר"ש ורבנן. דלר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי חייב לשלם משום דגרם לו הפסד דאם הי' החמץ הי' יכול לומר הש"ל ומש"ה חייב לשלם אע"ג דהחמץ אינו שוה שום דבר דהא אסור בהנאה לכל העולם מ"מ גבי האי גברא שוה שהי' יכול להנצל מהיזק תשלומין ולרבנן דאמרו לאו כממון דמי פטור וא"כ אנן קיי"ל כרבנן וכמו שהאריך הש"ך בסימן שפ"ו ס"ק יו"ד וא"כ לכאורה שפטור מלשלם מה ששוה לזה יותר מלכל העולם ואע"ג דל"ד לגמרי דהתם גוף הדבר אינו שוה כלום לשום אדם ואינו דבר שבממון כלל וא"כ שפיר י"ל דהוי גרמא בעלמא כיון דהזיק עפרא בעלמא משא"כ דבר שבגופו ממון רק שלכל אדם אינו שוה כ"כ כמו אצל זה שפיר י"ל דכל מה ששוה אצל זה חייב לשלם ובפרט אחר שראינו בעינינו שהשותפים רצו ליתן עבורו כ"כ מעות ופלוני עצמו קלקל להם כמבואר בלשון השאלה מ"מ און בידינו מסברא זו להוציא ממון דהא שפיר י"ל דלענין המותר מה ששוה אצלו יותר מלשאר אדם דמי לחמץ שאין גופו ממון כלל וא"כ בשביל שאנו מדמין לא נוציא ממון. איברא דכל זה ליתא אחרי שאתה רואה בש"ך סימן שפ"ו סקי"א מה שהביא בשם הרמב"ן לחייב בשורף חמץ מחמת שגרם להפסיד ממון מכיסו ומהרש"ל השיג עליו איך פסק כר' שמעון ותירץ הש"ך שם דסבירא ליה להרמב"ן דלא כתירוץ התוספת הראשון משום דמה לי ששוה לכל העולם או ששוה לו סוף סוף גרם לו היזק ומודי רבנן בהא יעו"ש ומיישב דברי הרמב"ן להלכה הרי חזינן דהכי הלכתא דאף שלא שוה לכל העולם רק אצלו לבד חייב ג"כ רק שסיים שם הש"ך לחלוק על הרמב"ן מטעם אחר מחמת שהעלה שם בסק"א דמידי דלא שכיח פטור בדד"ג וכ שם בסק"א וז"ל אבל גוזל חמץ ועבר עליו הפסח לא שכיחא וגם אינו ראוי לקונסו שהרי אדרבא בשרפתו גרם תשלומין לנגזל והפסד לגזלן עכ"ל מה"ט לחוד חלק על הרמב"ן וכל דברי הש"ך הללו סלקי אליבא דהלכתא להמעיין בהסוגיית וסוגיא דעלמא כוותי' ממילא לפ"ז בנ"ד לא מבעיא להרמב"ן ודאי חייב אלא אפילו להש"ך שחלק עליו מטעמים הנ"ל משא"כ בנ"ד שהוא מלתא דשכיח טובא שקונים אורנדיש ואח"כ באים אנשי בליעל ונוטלין מידם וגורמין להם היזקות וכבר נתקבצו ע"ז גדולי הדורות ועשו תקנות לרוב הקלקולים שנתהוה מזה וכאשר יתבאר אי"ה לקמן מדברי תשובת הב"ח סימן ס"א ותשובת רש"ל סי' פ"ט א"כ פשיטא ופשיטא שחייב פלוני לשלם להשותפים כל מה שהי' שוה להם אותו החלק הג' שגזל מידם ומסרו בידים ליד גוי.
ואל יפול לב אדם להקשות על דברינו מדברי המרדכי ריש הגוזל קמא הובא בש"ך סימן שפ"ח סקל"ז שכ' שם ויש לחלק בין נזקי גופו לנזקי ממונו כו' אבל כשהזיק לממונו ומחמת אותו ממון נפסד ממון אחר כו' ופטור יעו"ש וא"כ איך אנו מחייבין כאן לאותו פלוני ששילם בעד חלק הג' כפי מה ששוה אצלם ע"י מה שנגרם להם היזקות בחלק הב' שישבו שם מקדם הא הו"ל מזיק ממונו של חברו ומחמת אותו ממון נפסד ממון אחר הא ליתא מכמה טעמא חדא והוא העיקר דהמעיין שם במרדכי כל דבריו יראה שאין זה ענין כלל לנ"ד דהתם מחלק בין נזקי גופו לממונו דבגופו אם הזיקו מחויב לשלם מה שנותן לרופא אע"ג שמשלם נזק במה שנפחת מדמיו משא"כ חובל בהמות חברו אינו משלם רק ההיזק ולא מה שצריך ליתן לרופא והיינו משום דכשמזיק לגופו על כרחו הוא נפסד גם הפסד ממון דאי אפשר להשתמט מלרפאות עצמו דמאן דכאיב ליה כאיכא אזיל לבי אסיא משום הכי חייב לשלם רפוי לבד מן הנזק מה שאין כן בחובל בהמה מי מכריחו לרפואתה מש"ה אין לו לשלם רק נזק יעו"ש משא"כ כל כי האי גוונא דנ"ד דע"כ נפסד ממון אחר א"כ הכל הפסד א' הוא שהפסידו וחייב לשלם כמו בנזקי גופו. ותו דהא בזורק מטבע של חברו כ' ג"כ שם המרדכי דפטור מלשלם מה שצריך ליתן לבר אמוראי שיעלהו מן הים משום דהוי ג"כ שמחמת אותו ממון נפסד ממון אחר ואפ"ה. כ' שם דהיינו דוקא באדי' אדוי' אבל שקלי' בידו מגזל גזלי' והשבה בעי למעבד ממילא בנ"ד שכבר ביארנו שיש לו דין גזלן ומסור שנשא ונתן ביד וא"כ חייב לשלם גם ממון אחר ותו דבלא"ה אין דברי המרדכי ענין למה שאנו עסוקים בו דהא אין אנו מדברים עתה אם מחויב לשלם אותו ההיזקות שנצמח להשותפים בחלק הב' ע"י שלקח מהם החלק הג' אלא שאנו אומרים דכיון דהו"ל גזלן בחלק הג' וצריך לשלם כפי מה שהיה שוה בשעת הגזלה צריך לשלם כפי מה שהי' שוה אצלם וא"כ אין זה ענין לההוא דהמרדכי שע"י אותו ממון נפסד ממון אחר דכאן משלם בעד אותו ממון עצמו שגזל כפי מה שהיה שוה אצלו.
מבל הלין טעמי אנו דנין בזה ואומרים שאף אם באותו טענה שהשותפין חוב היזקם בחלק הב' ע"י גזלות החלק הג' נפטור לפ' מלשלם אפ"ה חייב לשלם בעד החלק הג' כפי מה ששוה אצלם יותר ממה ששוה לכל העולם מחמת שע"י החלק הג' ניצלים מהיזקות ומיהו לא כפי מה שאנו רואין שרצו השותפים ליתן בעד אותו החלק הג' אלא יהי' נישום ע"פ אוראנדריש בקיאים ומיושבים שיבינו היטב כמה חלק הג' שוה לאלו השותפים משום דשמא אף שהם רצו ליתן סך רב מ"מ אינו שוה כ"כ אפי' להם ובטלה דעתם מש"ה צריך דבר זה להתברר ע"פ שומא וככה ישלם פלוני ואולם אם נברר אי"ה לקמן (בסימן מ"ז) שמחויב פלוני לשלם היזקות שנצמח להם בחלק הב' ע"י גזילות חלק הג' אין נ"מ מכל פלפולינו הזה דאז בודאי אין אותו פלוני צריך לשלם בעד החלק הג' רק כאשר שוה לכל העולם ולא כפי מה ששוה לדידהו דהא בעד ההיזקות משלם מבחוץ רק דכל פלפולינו זה אם נברר שם שאין פלוני חייב לשלם בעד ההיזקות ונאמר דהוי גרמא בעלמא וכדומה אז עכ"פ חייב לשלם מצד כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה כפי מה שהי' אצלם עפ"י שומא והדבר מובן דשומא זו לא יעלה לסך כל היזקות בשלימות והבן. ואם לחשך אדם לומר ולהקשות על דברינו אלה ממה שביארנו בסוף טענה הראשונה דלפ"ד פלוני נשארו כולם שותפים בחלק הב' אף אחר שהשכיר פלוני להשותפים חלק הג' ולפ"ד השותפים אין להם בחלק הב' כלום ואמרנו שם מחמת שהם מזכים לפלוני אף שלפי דברי עצמו הוא חייב אין מוציאין ממון מיד המוחזק וא"כ למה נחייב עתה את פלוני עבור החלק הג' שהשכיר להערל הלא אומר שעשה זאת מחמת שהערל גיזם לו שאם לא ישכיר לו חלק הזה יטול מידם כל הגלילות וא"כ יוכל פלוני עתה לומר כיון דלפי דברי המה שותפים בחלק הב' א"כ עשיתי זאת לטובת השותפות מה שהשכרתי להערל הא ליתא דפשיטא דזה הבל המה מעשה תעתועים חדא דא"כ ממ"נ או יתחייב אטענה ראשונה או על טענה זו וזה קל להבין. ותו והוא העיקר דכל כה"ג דבר גדול כזה אפילו אם יומשך מזה איזה טובה להשותפים הי' לו להתיעץ עם שותפיו ולא כאשר עשה ברמאות להשכיר חלקם בלי ידיעתם ולכחש בפניהם איזה ימים עד אשר נשארו כתוא מכמר אשר לא יכלו לתת עצות בנפשם כלל הלזה יקרא טובת השותפות ותו דאם רצה לעשות לטובת השותפות מאי חזית דדמא דידך סומק טפי ולמה הושכר חנק השותפים הי' לו להשכיר חלקו ותו מה טובת השותפות יש בזה מה שנשארו שותפים בחלק הב' הלא קודם מעשה הזה שהשכיר להערל חלק הג' כבר השכיר לר' אברהם חלק הב' בריוח מעט מזער א"כ מה טובה יש לשותפים בזה שלקח וגזל מהם חלק טוב כדי שיבא להם ריוח מעט מזער ותו דאפילו הי' נמשך להם טובה וכנ"ל מ"מ לא מצי למפטר נפשי' מדין שותף שעושה לטובת השותפות דהא עכ"פ בשעת עשייתן שעשה מעשה כזו הי' שינוי ופושע דאע"ג שאנו אומרים שלפ"ד אותו פלוני יכולים השותפים עתה לבטל החלוקה באופן שנשארו שותפים גם בחלק הב' מ"מ בשעת מעשה שהיו השותפים מוחזקים בחלק הג' ולא דיברו לפלוני מאומה ועדיין לא חזרו בהם ממילא הי' הכל בחזקת פלוני וא"כ פשיט' דהוי משנה ופושע ולא לטובת השותפות אלא לרעת השותפים ולטובת עצמו ותו דאפי' טובת עצמו ליכא בהא מלתא דכבר ביארנו דמה שאומר פלוני שנמשך מזה טובה להשותפים דאלולי שהשכיר להערל חלק הג' הי' נוטל כל הגלילות אין זה אלא דברי שחוק והיתול חדא מי שמע זאת מהערל שאחר כן ואפילו אם אמר כן מי שיאמר שהי' לאל ידו לעשות כך ומצד השכל לא הי' אפשר כלל להערל לבטל שכירותם ושמא לא אמר כך רק ליראו ולבהלו כדי שימלא משאלתו ואפי' אם יהי' איזה אומדנא שהי' יכול לעשות כך מ"מ איכא דגזים ולא עביד והי' לו להמתין קצת או לבקש על נפשו מהערל ולהגיד לו שאינו יכול להשכיר לו בלי שותפו עבור שזה נפל לחלקם והי' הערל מדבר עם השותפים אולי לא השגיחו הם בדברי הערל או היו מרצים ומפייסים אותו וא"כ אין לקרוא לדבר זה טובת השותפים והדבר ניכר ונראה לעינים והוכיח סופו על תחלתו שנתכוין לגוזלם ולהפסידם והעלים רשעתו מהם עד שנסע ר אברהם לחלק הב' כדי שישארו השותפים קרח מכאן וקרח מכאן ויש לכל אשר נגע יראת ה' בלבו להשיב לו גמולו בראשו עפ"י הדין והאמת וכ"ז ברור ואמת: