אור ברסלב
נאות דשא שאלה ל

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה ל

שאלה כט

ולענין מה שבא בשאלתכם הראשונה לעיל (סימן כז) שביני וביני קודם שנגמר ההתפשרות עם האדון שכר א' מהם את הנתינות אצל האדון על עצמו בעד הסך שהיה אדון מבקש והשבתי בסוף תשובתי הראשונה שאין לו לאותו האיש זכות בזה רק הוא שייך לכלל המוזגים ועתה שמעתי כי האנשים ההמה עושין את שלהם ולא נתקררה דעתם במה שכתבתי בתשובתי הראשונה.

תשובה ודאי כל האיש אשר בשם ישראל יכונה לא נשאו לבו להתיר לעשות דבר כזה ומחמת זה לא הארכתי בתשובתי הראשונה בדבר זה כי אמרתי ששום אדם לא יעלה בלבו לומר שדבר זה מותר לעשות אפילו לא היה דבר כזה מבואר בדברי הפוסקים. אכן אחרי רואים כי האנשים ההמה מחזיקים בדעתם וסוברים שהדין עמהם בדבר זה ואפשר נמצאו ג"כ קצת אנשים חכמים בעיניהם האומרים להם שדינא הכי הוא לכן אמרתי לבאר לכם דין זה באורך קצת עד אשר יתברר לאמתו בע"ה. הנה בדבר הנתינות אלו שמגיע להשר יותר מכפי התפשרות שהתפשר עם העיר דהיינו הקווארטע מגיע לו מכל קווארט שלשה ג' פ' שכך הוא הסך הקצוב המגיע להקיסר והקיסר משכירו להשר בכל עיר ויש כח ורשות להשר ליקח קצבה זו וכן הקטלאווע מגיע להשר סך קצוב מכל יורה כאשר הוא כתוב בפראווע של העיר רק בהיות השר יודע בעצמו כי הקצבות אלו כבדים על אנשי העיר מאוד לזאת נתרצה לוותר נגדם ומוחל להם ויתפשר עמה' ובהיות כן ד"פ הוא שאין לאותו השוכר שום זכי' מהדין שביארנו לעיל בסכ"ז ובסכ"ח שא' מהשותפים שמחל לו המוכסן ע"י בקשתו שייך לשותפות אפילו אמר המוכסן בפי' שאינו מוחל אלא לזה ומ"ט השר שמחל לא' מבני העיר המס אעפ"י שמיקל סך זה על העיר אפ"ה צריך ליתן מס כדעת ר' שמחה והוכחתי בסימן כ"ח דהכי הלכתא והיכי שאינו מיקל סך זה מעל בני העיר אין שום חילוק יעו"ש והשתא פשיטא שאפי' הי' הענין זה דבר חדש שעד הנה לא התפשר השר כלל עם אנשי העיר רק הי' נותנים תמיד כפי הקצבה הנ"ל ועתה בא האיש אל השר ועשה כאשר עשה מ"מ הי' אותו האיש מוכרח ליתן בנתינות אלו שוה עם כל אנשי העיר והדברים ק"ו דהשתא אם היו השר מוחל בפי' לאותו האיש את חלקו הי' מוכרח ליתן המס כדעת ר' שמחה הנ"ל מכ"ש כאן שהשר לא מחל לו כלל רק שמחילה זו הי' מחילה והתפשרות על כלל העיר דהרי מהקצבה המגיע להשר מכלל העיר מחל והתפשר שלא יקח מכל העיר זולתי כפי אותו הסך א"כ אין כאן מחילה כלל לאותו האיש פשיטא שהוא חייב בנתינות אלו כפי הערך שיגיע מכל בי"ט וכ"ת כיון שהשר עשה התפשרות הזה בדרך השכרה שהשכיר זאת לאותו האיש א"כ הרי נתרצה השר שאותו האיש לא יתן מ"מ לא עדיף מאלו מחל לו חלקו בפירוש ומן כל העיר הי' לוקח קצבתו שהי' מוכרח אותו האיש ליתן לבני העיר המגיע ממנו מכ"ש עתה שאותו איש עצמו הוא הגובה מבני העיר שהוא מוכרח ליתן להם חלקו וזה ברור. וחזרתי בכמה צדדים לחלק בין זה ובין דינא דר' שמחה וראיתי שאין שום חילוק ביניהם ואיזה מתעקש אשר ירצה לחלק ביניהם אין זה כי אם עקשות במי שאין בו י"ש לדון האמת לאמתו אבל כל הישר הולך ומביט בתורת ה' לאמתו יראה שזה הוא ממש דינא דר' שמחה הא חדא.

שנית מאחר שבכל שנה כשעושה השר ההתפשרות הזה אינו מתפשר עם כלל העיר כי אינו רוצה שיהי' מוכרח לתבוע לכל א' וא' בפ"ע ולהעמיד לו נחמן שיכתוב לו ביטי"ן שידע כמה יגיע מכל א' וא' וגם אנשי העיר אינם רוצים שיוודע להשר סכום הביטין פן יאמר להבא שההתפשרות הי' מעט נגד סכום הביטי"ן ולכן בכל עת התפשרות אינו מתפשר רק עם איש אחד או ב' מטובי העיר ועושה כתב עמהם כאלו משכיר להם בכדי שיהיו הם לבדם בעלי דברים דידי' רק שהשוכרים בכל שנה ושנה אינם עולים על לבם כלל לעשות בזה ריוח ומו"מ ומטילים ההתפשרות על כלל העיר והשר בעצמו יודע מזה רק שעושה הכתב כך עמהם בדרך השכרה כדי שיהיו הם בע"ד דידי' כנ"ל א"כ מאן לימא לן דגם עתה דעת השר לא הי' כך כמו שעושה תמיד רק אלו הבעלי כיסין רוצים לעשות מזה ריוח ומו"מ וממשלה ישתקע הדבר הא לך מתרי טעמי שאין בעשייתם זו ממש דהיינו מטעם שהם שותפים עם כלל המוזגים בנתינות אלו וא"כ אפילו אם ידענו שהי' דעת השר באמת כך כפי הכתב הקאנטראקט שעשה עמהם אפ"ה הוי זה כדינא דר' שמחה כנ"ל בטעם א'. והשנית שלא ידענו כלל אם השר מחל להם כי אולי הי' דעתו כמו שעושה תמיד ומסתמא כך הוא ואפי' הי' הדבר מסופק בודאי הרבים הוי מוחזקים ואיך יוציאו עשירים אלו ממון מן כלל העיר וכ"ז פשוט.

שלישית אפילו אם אותו האיש לח הי' שותף עם בני העיר מנתינת הללו כגון שלא הי' מוזג אפ"ה לא זכה בזה מדברי הגאון בשארית יוסף סימן י"א שהבאתי בתשובתי הראשונה בסוף סימן כ"ו שנשאל בבני העיר ששכרו מהשר המס שנותנים הקצבים ואומרים הקצבים מה לכם להרויח בנו ואנחנו ניתן להשר הסך שהתפשרתם וכתב שם בסוף התשובה וז"ל שהדין עצמו תמוה לרבים לירד לדון בענין שלפי הנראה הוא פשוט ומחזי כשקרא שירויחו הם מהם בעל כרחם כו' יעו"ש ואף שקצת דבריו מגומגים שם מ"מ עכ"פ בגופא דמלתא ראה איך הי' הדבר פשוט ותמוה בעיני הגאון ז"ל דבר זה לעשות לעצמו ריוח ומו"מ בחבירו עד שלא נראה בעיניו אפילו שיעמדו לדון על דבר כזה כי באמת הדבר רחוק מאוד מהדעת לעשות כזאת בעיני כל משכיל.

ד' גדולה מזו מבואר בתשובת הב"ח סימן סמ"ך דאפילו באורנדא שאין הלה מרויח בחבריו אפ"ה הרבים קודמים ליחיד ויעו"ש בעובדא דידי' שהי' מבואר בתקנת הקהל ובפנקס העיר שכל מי שיחזיק אותה הראנדא גי שנים שוב אין אחר רשאי להוציא מידו כל ימי חייו ואח"כ אחר שהחזיק בה אדם א' כמה שנים מוחים בו הקהל שלא להחזיק עוד כי הם חפצים להחזיק בה לטובת כל הקהל שיהי' לרבים פרנסה ופסק שם לבטל התקנה ההוא בענין רבים נגד יחיד ע"ש שהאריך וסיים וז"ל הנה אין ספק דראוי ונכון הוא עפ"י הדין והסברא לפסוק שיחזיקו בו רבים דזכות הרבים עדיף והם קודמים לשוכרה מטעם ועשית הישר והטוב דלא גרע מדינא דבר מיצרא דקאמר בפ' המקבל כו' כ"ש נדון דידן דהקהל קודמים לשוכרה דפרנסה דרבים קודמי' ליחיד ועוד שאלו היחידים הם עשירים ורוב הקהל הם עניים א"כ פרנסת עניים קודמים כו' יעו"ש שהאריך בזה בהוכחת ועתה איך אלו האלמים יעשו לעצמם ריוח הלא הרבים קודמים ומכ"ש בנ"ד שהריוח יהי' בעניים עצמם לא יעשה כזאת בישראל ואל תאמר כי הב"ח מיירי בענין השכירות שרוצים לשכור ע"ז פסק דהרבים קודמים משא"כ בנ"ד שכבר שכר הא ליתא מאחר שהרבים כבר עסקו בשכירות הזה מן השר והוא הלך בגניבה ושכר בלי דעת שום אדם פשיטא דלא אהני מעשיו ואי עביד לא מהני דעדיף התעסקות הקהל בשכירות זה מהשר מן המחאה בעובדא דהב"ח שמיחו בו שלא לשכור ואיך ימלט מעשה זה את בעליו לומר שבשביל שעבר ועשה בתרמה יזכה הא ודאי ליתא ופשוט. ודע דעובדא זו דהב"ח לא מיירי כעין עובדא דהשארית יוסף שהבאתי כי השא"י מיירי שעושין בני העיר ריוח בהקצבים ולכן הי' הדבר תמוה כ"כ בעיניו כיצד הלה עושה סחורה בשל חברו ועובדא דהב"ח הוא מה שקורין בלשונינו פדיפינאציע ששייך מזיגת הי"ש להשר וראוי ורגיל הוא להשכיר המזיגה זו בכל שנה לאיזה איש ועתה אומרים הקהל שרוצים לשכור זאת לטובת כל הקהל שיהי' לרובם פרנסה ולכן לח מצא להם זכות רק להיותם רבים ועניים מכ"ש בנ"ד דהא והא איתא דהיינו נדון דהשארית יוסף וגם נדון דהב"ח יחדיו ידובקו עולה לנו מזה דאפילו אם הי' זה אורנדא ואלו האנשים החזיקוהו זה כמה שנים אפ"ה עתה הרבים הם קודמים מכ"ש בדבר שלא הי' אורנדא מעולם ומאז ועד עתה לא עלה בדעת שום אדם לשכור זאת ולעשות ממנו ריוח ומשא ומתן ועיין במסגרת השלחן סי' ק"מ העתיק דברי הב"ח הללו לדינא יעו"ש:

ה מלבד כל זאת מבואר במסגרת השלחן סימן ק"מ בשם תשובת הב"ח מה שעשו הקהלות תקנות וגזירות שכל המחזיק באוראנדא ג' שנים שוב אין רשות לשום אדם להוציא ממנו כל ימי חייו יעו"ש ממילא בנ"ד שהקהל מוחזקים באוראנדא זו זה כמה שנים שוב אין לשום אדם רשות להוציא מהם ואף כי י"ל שהטעמים המבוארים שם לתקנה זו לא שייכים בזה וכמו שכתוב שם בתשובת הב"ח סימן ס"א שבחכירות הטשאפווע לא עשו תקנה זו לפי דלא שייכי שם הני טעמים ע"ש וא"כ אפשר דגם בנ"ד דמי לטשאפווע. מ"מ אחרי רואי הטעם שהחליט שם הב"ח בריש התשובה ההוא אשר ע"פ הדין אין תורת חזקה באורנדא זולת ע"פ התקנה וז"ל שם מדינא אין תורת חזקה לא באורנדיש ולא בטשאפווע כי המלך והבאים מכחו מחכירין לכל מי שימצא לו מעות וכל הקודם זכה זריז ונשכר כו' מבואר מזה דבכי האי גוונא דנ"ד שמעולם אין דרך השר להחכיד זאת בתורת אורנדא ליחידים אלא שיהיה מוטל על כלל העיר כמו שכתבתי לעיל שאינו מחכיר רק לפנים בכדי שלא יצטרך לתבוע את כל אנשי העיר כ"א וא' בפ"ע:

אבל מיום התחדשו הנתינות אלו הלא תמיד מוטל על כלל העיר לא שייך טעם זה שכ' הב"ח לומר כי השר מחכיר לכל מי שימצא לו מעות ושכל הקודם זכה זריז ונשכר כיון שהשר עושה זאת תמיד לטובת כלל העיר א"כ מדוע לא יהי' בזה דין חזקה כמו בכל חזקות דעלמא וזה פשוט בעיני אין מהצורך להאריך בזה:

ו מההוא דסוף הניזקין עני המנקף בראש הזית מה שתחתיו גזל מפני דרכי שלום. ר' יוסי אומר גזל גמור וקאמר בש"ס דנ"מ להוציאו בדיינים דלרבנן אינו יוצא בדיינים והכי קיי"ל. ובביאור דין זה האריך במשאת בנימין סימן כ"ז בד"ה הדין השלישי ותמצית דבריו שם דהיינו היכי דטרח טרחא מעולה עד דסמכי' דעתי' ע"ז אסור לאחר להקדימו יעו"ש ומש"ה כ' שם בנדון דידי' ובד"ה אבל מדין השלישי) וז"ל שהרי ראובן מאחר שהפך בה אצל הגוי שותפו ורדף אחריו והשיגו עד שהי' הגוי מוכרח לרצות אותו בודאי סמכי' דעתי' כאלו בא לידו כבר שהרי המניעה דפיסוק דמים לא היתה מצד הגוי רק מצד ראובן ועדיף טפי מעני המנקף דאמרינן סמכי' דעתי' ק"ו הכא דטרח ראובן והלך אחר השר כו' ולפיכך הוי שפיר טרחא מעולה כי לא הי' אפשר לגוי כ"כ לעכב אלמלא השותפים שעמדו במקומו כו' יעו"ש עכ"ל וזהו ממש ג"כ בנ"ד כי השר הוכרח ליתן הנחה לבני העיר עתה והמניעה דפיסוק דמים לא הי' מצד השר רק מצד אנשי העיר שהיו רוצים יותר הנחה ולא הי' באפשרי כלל להשר לעכב בזה ובודאי הי' מוכרח להניח להם עוד הנחה אלמלא לא בא אותו האיש כי כך דרכם בכל שנה ושנה בעת שאין השנה כתיקונה כ"כ אזי מצירי' להשר ומרצי' אותו ברצוי דברי' עד שמוכרח להניח להם הנחה כרצונם ממילא ודאי סמכי דעתייהו דבני העיר היטב כאלו כבר בא לידם וכבר טרחו ג"כ כ"פ טרחות הרבה והלכו להשר כ"פ בהוצאת דברים ובטרחות וא"כ דמי ממש להאי דינא דהמ"ב וזהו ברור ואולם כי בההוא דינא קיי"ל דאינו יוצא בדיינים רק שהם גזלנים דרבנן וכמבואר בח"מ סימן ש"ע ומה"ט לא חייב המ"ב שם בנדון דידי' מחמת האי דינא לפי שאינו יוצא בדינים אמינא דלא דמי נ"ד לנדון דהמ"ב דהרי הכא אותו האיש בא להוציא מן אנשי העיר יותר מהסך הנתינה המגיע מאתם ואטו נימא דלפי שעשה שלא כהוגן ושכר אצל השר יהי' חשוב כאלו בא לידו עד שנחשוב את בני העיר כאלו בא להוציא מידו עד שנאמר שאינו יוצא בדיינים הא ודאי ליתא דאדרבא הוא בא להוציא מבני העיר בכל משך השנה וע"ז אנו דנין אם יש לו זכות זה שיוכל להוציא מהן או לא ממילא ודאי אמרינן שאינו יכול להוציא מן בני העיר כי הוא גזל מדבריהם ומכ"ש דקיי"ל דרבים נגד יחיד חשובי תמיד מוחזקים והיחיד הוי כאלו בא להוציא מידם ק"ו בנ"ד דבאמת בא להוציא מהם. וגם דהא בודאי עדיין לא זכה בזה דהא הוא דבר שלא בא לעולם וכמו שהאריך בזה הט"ז בא"ח סימן ת"ן סק"ו בישראל השוכר רחיים מהשר דאפילו אם כבר נתן המעות להשר מ"מ המכירה לא חלה עד שיבא ובכל עת שלוקח המדה הוי כאלו קונה בעת ההוא כי הקנין הראשון לא חל כלל כיון שלא בא לעולם יעו"ש. ממילא בנ"ד כיון דעדיין לא קנה אותו האיש בשכירות זה רק בכל עת שעושין המוזגים את הביטי"ן הוי כקונה קנין חדש וא"כ תמיד בא להוציא ואמרינן שאינו קונה כי בני העיר קודמין כדין עני המנקף כו' וכנ"ל ובשלמא המ"ב בנדון דידי' לא מצי לחייב מהאי דינא משום דהתם הי' אורנדא של איזה כפר ואותו הכח שהי' סמכי' דעתי' דראשון ובאו אחרים ושכרו וא"כ חשוב הראשון בא להוציא ושפיר קאמר המ"ב דאינו יוצא בדיינים משא"כ בנ"ד שהשכירות ששכר אותו האיש הוא שכירות לגבות תמיד מן בני העיר א"כ הוי הוא המוציא והבן היטב כי זה נ"ל ברור.

זיי"ן ידוע כי הסך הקצוב מהקיר"ה ליתן ג"ג פ' מכל קווארט שהוא הסך קצוב לנתינת הקווארטאווע סך זה א"א להכילו בשום פעם ומכ"ש לההצטרפות נתינת הקאטלווע ושאר ארניניות המגיע מהמשא ומתן של מזיגת היי"ש דא"א בשום אופן להכיל נתינות אלו ואם הי' נתינות אלו נגבין כפי הסך הקצוב הנ"ל לא הי' שום מוזג ועושה היי"ש ומחמת זה השר השוכר מהקיסר הקווארטע הגם שיש לו הכח לגבות הקצבה הנ"ל מ"מ אינו לוקח כך אלא מתפשר עמהם ואינו מרויח בזה זולתי סך מועט לפעמים וכן מתפשר בעד שאר נתינות כי יודע הוא שאם לא יתפשר אזי בהכרח ישליכו כל בני העיר את המזיגה כי ילאו להכיל את הנתינות וזה ידוע ומפורסם נמצא כל פרנסת ואומנת המוזגים אינו אלא אורדנא והתפשרות הזאת שמתפרשים תמיד עם השר. ושוכרין אוראנדא של נתינת אלו לעצמם ואז מוזגים ואומנתם בכך מעולם ועתה אותו האיש השוכר זאת על עצמו ויש לו הכח של השר ליקח הסך הקצוב נתחייב מדין יורד לתוך אומנת חברו דמצי מעכב עליו ומקור דין זה מההוא דפ' לא יחפור ההוא בר מבואה דאוקי רחייא ואתא בר מבואה חברו ומוקי גבי' דינא הוא דמעכב דא"ל קא פסקת לחיותי ור"ה ברי' דר"י פליג עלי' והכי קיי"ל דאבר מתא דידי' לא מצי לעכב אפילו הוא בר מבואה אחריתי ונתבאר דין זה במ"ב סימן הנ"ל בד"ה הדין הרביעי וז"ל דע"כ לא פליג ר"ה ברי' דר"י אלא כה"ג דרחייא דאינו מבטל לראשון לגמרי שהרי הראשון עומד ברחיים שלו אלא שהשני העמיד עוד רחיים ולא יהי' להראשון כ"כ ריוח כבראשונה אבל מ"מ יש לראשון ריוח אבל היכי דבא השני לדחות את הראשון לגמרי ולבטל אותו ממחייתו כגון שלקח מידו האורנדא כ"ע מודי דמצי מעכב אפילו אבר מבואה דידי' דהא ודאי פסק לחיותי' לגמרי וכ"כ בשארית יוסף סימן ר"ז כו' עכ"ל. עוד כ' שם בד"ה ומדין הרביעי לכאורה נראה שנתפסין דבודאי ירדו לתוך אומנתו של ראובן שהרי ראובן עוסק בהאורנדא זו כמה שנים והוי אומנתו בכך ואע"ג דקיי"ל דאבר מתא דידי' לא מצי מעכב היינו דוקא ברחיים שרוצה השני להעמיד רחיים שלו. אבל אינו מבקש לעשו' שום עסק ברחיי' של ראשון אבל נ"ד שלקחו האוראנד שעס' בה הראשון ולוקחים אותה מהראשון דודאי מצי מעכב כו' עכ"ל ממיל' בנ"ד פשיט' דמצי בני העיר לעכב על אותו האיש כי ירד לאומנתם ומחייתם שהרי שכר לעצמו הנתינה וזו היא מעולם אומנת ומחיית כל בני העיר והוא רוצה לפסוק חיותם לגמרי כי כבר כתבנו שכשאין שוכרים על עצמן הנתינות הללו אזי מוכרחים להשליך כל המזיגה ומתבטלים מפרנסתם ומחייתם והרי דברים ק"ו דאם בההוא דרחייא אלו הי' פוסק להראשון חיותי' לגמרי או שהי' עוסק בעסק של הראשון עצמו כפי החילוקים שהבאתי מדברי המ"ב הוי דינא דמעכב הראשון על השני שלא יהי' לשני שום חלק וריוח ברחיים וישאר הכל ביד ראשון מכ"ש בנ"ד שבני העיר רוצים שיהי' לכולם חלק בריוח זה וא"כ גם אותו האיש יהי' לו חלק בזה הריוח ואותו האיש רצה שיהי' דוקא כל הריוח שלו ופוסק חיותם של בני העיר לגמרי ונוטל מהם עסקם מה שהם עסקו עד עתה פשיטא דבני העיר מעכבי וכי תאמרו נהי שכפי השכירות ששכר האיש הנ"ל שבידו ליקח כל הסך הקצוב פסק באמת לחיותא של המוזגים מ"מ גם הוא לא יקח כפי הסך הקצוב ואינו רוצה להרויח רק נתינתו ונתינת משפחתו אבל הסך הקצוב לא יקח באופן שאעפ"י שמכביד הוא על המוזגים מ"מ יהי' להם מעט ריוח בהמזיגה ולא פסק חיותם לגמרי ואז לא מצי מעכב אבר מתא דידי' הא ליתא כיון דבגוף השכירות ששכר איכא פסיקת חיותא ממילא לא זכה כלל בשכירות ההוא ואין לו שום יפוי כח יותר משאר בני העיר כיון שלא זכה בגוף השכירות א"כ מאין ולאין נבא לומר שירויח בזה איזה ריוח ומאין הרגלים בזה והגע עצמך בנדון דהמ"ב או בכל הדומה לו היכי דפסק לחיותי' לגמרי דמעכב עליו אם אמור יאמר השני אני אתן לראשון מכיסי איזה סך בכל שבוע אטו שמעינן לי' ולומר דבכה"ג לא הוי פסקת חיותי' זה ודאי דבר שאינו עולה על דעת שום אדם וה"נ דכוותי' כיון דבגוף השכירות שרוצה לשכור איכא פסקת חיותי' לא זכה בשכירות ההוא אף אם רוצה להעמיד איזה ריוח לבני העיר וכיון שלא זכה באותו השכירות שוב אין לו שום ריוח בזה יותר מכל המוזגים וכ"ז ברור:

ואם כי לכאורה יש לפקפק בטעם זה מדברי המ"ב עצמו שלא ירצה לחייב מה"ט בנדון דידי' וז"ל אבל כי דייקינן שפיר א"א לדמות נ"ד לדין יורד לתוך אומנת חברו מתרי טעמי חדא דלא אשכחן יורד לאומנת חברו דמצי מעכב אלא בבר מבואה דאוקי רחייא בלא זמן קצוב וכל הני דחשיב בפ' לא יחפור וכל הני מיירי בלא זמן קצוב ודעתו באומנת זו לעולם אבל ראובן זה שקנה אוראנדא לזמן קצוב וכאשר כלה זמנו כלה אומנתו ולמה לא ירד השני לתוך אומנתו כו' עכ"ל (ע"ש בטעם השני שכ' ואותו הטעם אינו ענין לנ"ד יעו"ש) ממילא דלכאורה גם בנ"ד אמרי' להך סברא דהא כל ההתפשרות שמתפשרים עם השר אינו תמיד אלא על שנה א' והוי זמן קצוב אמינא דהא ליתא דבנ"ד לא שייך דברים אלו כלל דודאי דעת כל בני העיר באומנת זה לעולם דנהי דההתפשרות הוא תמיד רק על שנה א' כי כך הוא הרגילות כי חין שנה דומה לחברתה וכפי שנת משא ומתן כך הוא ערך ההתפשרות לפעמים רב ולפעמים מעט אבל בעיקר האומנת דהיינו מזיגת היי"ש דעתם ע"ז לעולם וע"ד כן קונים ובונים בתים וגם וויניציש ויורות וכל הכלים הצריכין למו"מ הזה ורוב בני העיר מוציאים על דברים אלו כל אשר להם כי בוטח בה' שבזה יהי' לו פרנסה כל ימי חייו והגם שיודע שכאשר לא יתפשר השר עמה' בנתינ' אלו לא יהי' באפשרי לו למזוג אפ"ה אין שום אדם חושש לזה כי יודע שהשר יתפשר תמיד וראי' שמיו' הוסדה לא אירע בשום פעם שיאמר השר שאינו רוצה להתפשר כי יודע השר שכאשר לא יתפשר יחריב העיר ממילא פשיטא דדעת כל בני העיר אש זו לעולם ולא דמי לנדון דהמ"ב דודאי שכירות אורנדא כששוכרין על שנה ודאי אין דעתו לעולם על זה וכמ"ש לעיל אות ה' מדברי תשובת הב"ח כי המלך וב"כ מחכירין לכל מי שימצא לו מעות וכל הקודם זכה כו' וא"כ ודאי אין עיקר סמיכת דעתו רק על הזמן הקצוב וא"כ לא הוי אומנתו בכך עד שנחשבהו ליורד לתוך אומנת חברו כי מיד ככלות הזמן כלה אומנתו משא"כ בנ"ד ידוע ומפורסם כי כל המוזגים דעתם באומנת המזיגה לעולם. וכמעט ירושה הוא להם מאבותיהם כי אין להם שום פחד לחשוש שמא לא יתפשר השר כי ודאי השר מתפשר בכל שנה. כי יודע הוא שזה עיקר יסוד העיר ועפ"י הרוב אין השר מרויח בזה שום דבר ומתפשר עמהם כפי הסך שנותן הוא לקיסר זולת לפעמים מזדמן שרוצה השר להרויח וגם זה אינו רק סך מועט ולעולם לא על דעת השר להרויח סך כזה שהאיש הנ"ל ומשפחתו רוצי' להרויח היתכן שיהי' היתר לעשות כך וקרא צווח לרשעה מן הגוים כו' וא"כ מזה ראוי בעצמיכם שתבינו שבודאי דבר זה איסור גמור הוא וזה פשוט ומבואר לכל מי שיש לו מוח בקדקדו.

חי"ת הנה עד כה דברנו והראנו דאפילו אותן הטעמים אשר לא הועילו בנדון דהמ"ב המה מועילים בנ"ד לזכות את בני העיר נגד האיש הנ"ל כאשר בררנו באות הקודם ובאות וי"ו בדברים ברורים וישרים ועתה אבאר דמלבד כל זה הטעם אשר מחמתו חייב הרב המ"ב בנדון דידי' שייך נמי בנ"ד יותר ויותר ואעתיק תמצית דבריו בקצרה וז"ל אמנם נראה שהשותפים נלכדו במצודת ראובן מההוא דפ' לא יחפור מרחיקים מצודת הדג כו' פירש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חוריו שאר הציידים מרחיקין ממנו כו' ולאו לכתחלה קאמר הלא ביוצא בדיינים וקאמר התם הטעם משום שדגים יהבו סיירי' כו' נמצינו למדין שהצייד שאומנתו בכך לצוד דגים של הפקר ונתן עיניו בדג עד שהכיר חוריו וגם הדג מביט מזונותיו ונוהג לרוץ אל מזונותיו הוי כמטי לידי' ואם באו אחרי' ולכדוהו הראשון מוצי' בדיינים וה"ה בכל הפקר שאדם טורח עד שהורגל אליו באופן שסמכי' דעתי' כאלו מטי לידי' ואומנתו בכך ובא אחר והקדימו יוצא בדיינים ומש"ה יש מקומת שדנין מערופיא ואפי אותן מקומות שאין דנין מודי הכא דשאני התם דבעסק הזה עדיין לא התחיל הגוי עם הישראל הראשון ומשום שהי' רגיל הגוי עמו בשאר מו"מ לא סמכי דעתי. ולא דמי לדגים דכבר נתן הראשון עיניו באותו דג עצמו אבל במו"מ שכבר התחיל הראשון עם הגוי הרגיל עמו כ"ע מודי שמוציאין דהא דמי לדג ובלבד שיהי' אומנתו בכך כעין צייד או רגיל דדמי לאומנתו בכך ולכן בנ"ד האי ראובן דפירש מצודתו והביא את הגוי במצודתו עד שהוכרח הגוי לרצות את ראובן שיקח ממנו האורנדא ואח"כ באו השותפים ולקחו הגוי ממצודת ראובן וקנו ממנו האורנדא חייבין להחזיר לראובן וא"ת מיד כשקנה הגוי האורנדא פסק כח ראובן ושוב לא הוי אומנתו בכך י"ל מאחר שטרח עד שהביא הגוי במצודתו חוזר וניעור להיות אומנתו בכך עכ"ל יעו"ש שהאריך עוד לבאר דאפילו מהרש"ל בתשובה מודה באותו הנדון ע"ש כי נלאתי להעתיק הכל ועכ"פ הרואה יראה דנדון דידן ק"ו ב"ב של ק"ו הוא מאותו הנדון דהמ"ב דהא נ"ד הוי באמת אומנתן של בני העיר כך מעולם כאשר ביחרתי לעיל ועתה בשנה זו השתדלו בכמ' השתדלות וטרחות אצל השר עד שהוכרח ליתן להם הנח' רק שהם הי' רוצים עוד הנח' וסמכה דעתייהו שבודאי יהי' מוכרח ליתן להם עוד הנחה ובודאי כך הי' אלו לא בא האיש הנ"ל ושכר ממנו וא"כ אין לך יהבי סיירי' יותר מזה ואם המ"ב בנדון שלו שכבר יצאה האורנדא מת"י ראובן ובא ליד גוי ואפ"ה חייב המ"ב להחזיר האורנדא מכ"ש בנ"ד שעדיין לא יצאה בשום פעם לשום אדם בעולם וגם כי בנ"ד יותר ויותר סמכה דעתייהו מההוא נדון דהמ"ב ואשר עיני שכל לו ראה יראה כי בכמה דרכים עדיף נ"ד מההוא דהמ"ב רק נלאיתי להאריך כ"כ והמעיין בגוף התשובה ההיא במ"ב ובשו"ת שארית יוסף סימן י"ז ובתשובת מהרש"ל סימן ל"ו יראה בנ"ד כל אפייא שווין דחייב האיש הנ"ל להחזיר שכירות זה לכלל העיר:

הנה ערכתי לפניכם שמונה טעמים אשר כל טעם מאלו השמונה בפ"ע כדאי והגון לעצמו לזכות את בני העיר מכ"ש בהצטרף כל אלו הטעמים יחד ואם תשימו עיניכם בסוף תשובתי הראשונה (סימן כ"ו) שכתבתי מזה בקצרה תראו כי רמזתי בקיצור דברי לכל הטעמים הללו רק שאז בעת כותבי אותה התשובה לא עלה בלבי להאריך בזה כי עלה בדעתי שלא ישוער שיסופק בדברים האלו שום אדם ויספיק הקיצור ועתה בראותי שלא נתקררה דעתם בדברינו הקצרים לזאת הוכרחתי עתה להאריך בביאור היטב ומובטחני בכל איש שכל אשר יראה בעיניו בכל דברינו האלה לא ישאר לו שום ספק ונדנוד ולכן מהרו ומלטו את נפשותיכם ועשו ככה לבל יהי לכם זאת ח"ו מכשול עון מאחר שתראו דברי אלה בבירור שהדין עם בני העיר והש"י יפרוס עלינו סוכת שלומו וישים בין עמו ישראל אהבה ואחוה וריעות עד יבא מורה צדק וידריכנו בנתיב מצותיו ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו ונזכה לרב טיב הצפון אשר עין לא ראתה כן יהי רצין אמן והנראה לפענ"ד כתבתי.

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה