נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה כט
(לבאר בדין מוכסן המבואר בסימן קע"ח דאם מחל ע"י בקשה הוא לאמצע ואם מחל מעצמו מחל לו לבד ויש להסתפק איך הדין דמחל ע"י בקשת איש אחר שבקש בעד שותף א' בלי ששלחו אותו שותף כלל אי דמי למחל מעצמו או דמי למחל ע"י בקשה):
ועוד דכפי מה שבא בדבריהם שאנשים מעיר אחרת משתדלים דבר זה אצל השר ונ"ל דבכה"ג אפילו אם לא היתה המחילה רק עתה ע"י בקשת אותן האנשים אפ"ה הי' ר' בער פטור משום דמה שמחלו ע"י בקשת אנשים אחרים שביקשו עבור שותף א' ה"ל כאלו מחלו מעצמם כאשר אבאר.
ומנא אמינא לה מכמה ראיות חדא מדאסבר המרדכי טעמא דר' שמחה דא"ש חש"מ ודרך השותפים לטרוח בשביל חביריהם ממילא באם טרח אדם אחר דליכא הך סברא דדרך השותפים כו ודאי דדמי לפטרו מעצמו וכן ממה דאסברה לה הרא"ש דפ"י בקשה מחול לאמצע כאלו הי' שלוחו ואם מעצמו שלא ביקש א' מהם שעתה אין כאן שליח כו' ממילא היכי שבקש איש אחר נמי ליכא כאן שליח ודאי היכי דאותו המבקש עשה זאת בשליחות שותף א' הוי כאלו השותף עצמו בקש דשלוחו של אדם כמותו ושייך שפיר למימר דדרך השותפים כו' כדברי המרדכי וכן נמי באלו הי' שלוחו כדברי הרא"ש רק אנו עסוקים היכי שאיזה איש ביקש זאת מעצמו מהשר בלי ששלחו שום שותף ובקש בעד א' מהם דבהא פשיטא לי דמחול לו לבדו כאלו מחלו מעצמו. וכמו שהוכחתי מלשון המרדכי והרא"ש ודבר זה הוא ברור בסברא.
ועוד ראי' מפורשת לזה מדברי רש"ל והט"ז סימן קס"ג שהכריעו כדעה ראשונה שבמרדכי דפטרו מעצמו מהני קודם פשרה. מההוא דאדם בטל יעו"ש. (וכבר הארכנו בזה בסימן כ"ז) והרי הא"ז והנ"י יהת"ה פירשו בההוא דאנדיסקי אם בני אדם מעיר אחרת אמרו לשלטון שזה עני הוא ונתרצה השלטון כו' הרי דבא על ידי בקשת בני אדם וע"י בקשה הא ודאי דלא מהני אע"כ דבקשת אדם אחר דמי ממש לפוטרו מעצמו לענין זה ממילא ה"ה לענין דינא דר' שמחה. (וכן מוכח מדברי הסמ"ע שם בסוף ס"ק ל"ז ע"ש וכן מוכח מדברי המחבר דכ' בסוף ס"ו אבל אם מעצמו פטרו כו' והוא ביאור אנדיסקי דבש"ס שפירשוהו שבני אדם מעיר אחרת הצילוהו הרי דזה דמי למחלו מעצמו ודוק) ואע"ג דבסימן כ"ז סתרתי דברי רש"ל וט"ז דבאדם בטל ס"ל לרוב הפוסקים דאפילו אחר הפשרה מהני והיינו ע"כ מטעמא דאינו שותף גמור וא"כ אין ראי' לדבר זה דמש"ה י"ל דאפילו ע"י בקשה מהני מ"מ מרש"ל וט"ז מוכח דס"ל דבני אדם אחרים הוי כמעצמם ולא מצינו מי שחולק בזה ותו דלא מצינו אפילו בשותף שאינו גמור למ"ד דמועיל ע"י בקשה וכל עיקר הראיות מאבולי והתם לא מיירי ע"י בקשה. ותו דאם איתא דע"י בקשה נמי מהני א"כ למה אמר אבל אנדיסקי לימא אבל הציל עצמו ולמה אסברה הנ"י והפוסקים בבני אדם אחרים א"ו הציל עצמו דהיינו ע"י בקשה לא מהני ואפילו בבני אדם אחרים מהני מטעם דזה הוי כמחלו מעצמו:
אמת כי בסימן כ"ז ובד"ה אמנם כן כתבתי די"ל דהציל עצמו ג"כ מהני ע"ש. ואני רואה עתה שאין הכרח גמור לא למש"ש ולא למ"ש כאן והדבר שקול ומסופק בהציל עצמו אי מהני או לא:
ועכ"פ מה שאני מוכיח דין בני אדם אחרים דהוי כמחלו מעצמו מוכרח הוא לדעת הט"ז ורש"ל דלא נחתי להך סברא דאדם בטל אינו שותף גמור וס"ל דטעמא הוי משום דקודם פשרה מהני מחלו מעצמו:
ותו איכא ראי' לזה אפילו למה שסתרתי דברי הרש"ל והט"ז מ"מ איכא ראיה מדברי הנ"י לפמש"ל (בד"ה אמנם כן) דהנ"י ס"ל דהוי שותף גמור ואז פשיטא דע"י בקשה לא מהני א"ו דזה הוי כמחלו מעצמו ולשאר הדרכים שכתבתי שם אין ראי' משם ומ"מ לדינא נראה כמ"ש באופן דלענין שאלתינו אם פטרו לר"ב מעצמו אזי יהי' פטור מכל הנתינות וכנ"ל וצור ישראל יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות והנראה לפענ"ד כתבתי: