אור ברסלב
נאות דשא שאלה כו

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה כו

שאלה כה

שלום וברכה לאהוביי אנשי ק"ק פלוני רברביא עם זעיריח מלכא דעלמא יברך יתכון מה דשאילנא קדמיכון בעסק דברי הריבו' אשר בשעריכ' בדבר נתינת הקאטלאווע והקווארטע שנותני' עושי יין שרף להאדון העיר הממונה מהשר יר"ה ובכל שנה ושנה מתפשרים כלל הקהלה עם האדון כמה יעלה סך הקאטלאווע מכל העיר בכלל. וכן סך הקווארטע ואנשי העיר מעמידים נאמן ביניהם לכתוב ברייסטר אצל כל הבעה"ב סך החביות הנקרא ביטין בל"א כדי שיגבו נתינות הנ"ל מכל אחד לפי ערך היי"ש שעשה ומיום הוסד העיר הנ"ל כך מנהגה שבכל כלות רבע שנה גובה הנאמן הנתינות הנ"ל ברייסטר שבידו לפי ערך המגיע מכל בי"ט וטעם הדבר לפי שצריכין ליתן להאדון בכל רבע שנה רבוע חלק ההתפשרות לזאת גובין בכל רבע שנה ומזה נמשך שינוי כאשר יבואר כי בימות החורף כל המזוגים עושין יי"ש:

משא"כ בימות הקיץ א"א לכולם לשרוף יי"ש רק עשירים ובעלי כיסין כאשר דבר זה ידוע ולא נמצא בעיר הנ"ל בימות הקיץ זולת ג' או ד' ששורפין כי הם בעלי כיסין ונמשך מהקודם כי בימות החורף כשגובין הנתינות בכל כלות רבע שנה מגיע מכל בי"ט דבר מועט כי נמצאו אז הרבה ביטין לצורך גביות רביע ההתפשרות עד שלפעמים אין מגיע מכל בי"ט רק ששה גדולים פוליש משא"כ בימות הקיץ שהביטי"ן מועטים אזי כשגובין בסוף רבע שנה רביע ההתפשרות מגיע הרבה מכל בי"ט כך מנהג העיר מאז היתה והועד כי פעם אחד הוכרח בעה"ב א' ליתן שבעה זהובים מכל בי"ט בימי הקיץ כי היתה שנה שלא כתיקונה ולא שרפו אפילו הבעלי כיסים. ובעה"ב א' הוכרח לשרוף מאיזה טעם. והוצרך ליתן סך רר וכעת ששנת פלונית ג"כ הוא שנת יוקר ולא שרפו בקיץ רק העשירים ועתה ככלות השנה שינוי העשירים ובעלי הכיסין את המנהג הנ"ל ועשו תערובת לחשוב הביטין של כל השנה אצל כל בעה"ב ועשו נגישות אצל העניים אשר בחורף שרפו וסילקו את שלהם ונגשו אותם ליתן עוד הפעם והעשירים עשו זאת בראותם שע"פ המנהג יגיע מהם ערך ב' זהובים מכל בי"ט ומענה בפי העשירים שע"פ היושר כך ראוי להיות כיון שמתפשרים עם השר על כל השנה ואף אם לא ישרפו באיזה קווארטל מ"מ מחויבים העיר ליתן כל התפשרות זהו מענה העשירים וכלל העיר ודלת העם צועקים ככרוכיא ומענה בפיהם א' כי למה ישנו מנהג קבוע כאשר הועד שבע"ה א' נתן שבעה זהובים מכל בי"ט. ואדעתא דמנהג זה עשו בחורף יי"ש ואלמלא הודיעו העשירים התקיפים שבעיר שבדעתם לעשות כך אפשר לא שרפו כלל גם בחורף ועוד אומרים כי מה שהמנהג הוא בלי עשות תערובת אף אם נודה שמקדם הי' קצת עול בדבר. מ"מ עתה אין בו שום עולה כי הבעלי כיסין עשו להם חק מכח עצמן ואל ידם שלא יביאו יי"ש לתוך העיר ממקומות אחרים. ועי"ז מוכרחים כל העיר בקיץ לקנות מהם יי"ש ועי"ז הם דוחקים דלת העם במקח היי"ש והם מתעשרים בקיץ לזאת אין עולה כלל מה שנותנים הרבה מכל בי"ט. והנה הרב שבעיר הוכיחם על ככה ואמר להם שע"פ דתוה"ק אינם יכולין למחות מלהביא יי"ש עד שכל העיר הסכימה לו ורק נמצא שם עשיר אחד שאינו מסכים ע"ז. והנה מנהג העיר בכל התחלת השנה הולכים ב' או ג' בעלי בתים אל האדון להתפשר עמו בנתינות הנ"ל בבקשות ואמתלאות בכל האפשרי להיות פוחת והולך ושוכרים זאת מהאדון לטובת כלל העיר רק מהם שוכרים כדי שיהיו הם בעלי דברים של האדון ובשנת הנ"ל שלא הי' שנה כתקונה הלכו ג"כ כמה בע"ב אל האדון כ"פ לבקש הנחה והאדון הוכרח למלא בקשתם והם רצו עוד הנחה וביני ביני שנתפשרו עם האדון מה עשה העשיר הנ"ל הלך ושכר הנתינות הנ"ל אצל האדון על עצמו בעד הסך שהי' האדון מבקש ורוצה להרויח בזה זהו תורף השאלה:

אמרתי אשיבכם בתחלה מלין לצד עילאה כו'. שמעונו אחיי ועמי זרע קודש ברוכי ה' כמה צריך להרחיק א"ע מלהטיל אימה על עם ישראל. תא חזי מה שאמרו חז"ל במס' יומא על פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור ובאמת דבר קל הוא למשול על ישראל הדוויים ומטולטלים כי מחמת שישראל עתה עם דל מרודים וסחופים כל הרוצה למשול בהם בא ומושל לא בכח ולא בחכמה ולא בחיל כי אם ברוח שפתיים כי עם ד' המה שרוים בפחד וליוצא ולבא אין שלום ורודף אותם קול עלה נדף אפילו מי שבאמת אין לו כח למשול עליהם המה יראים ממנו כל ששומעין מאתו דברים קשים כגידין ואחשוב שלזה כוונו רז"ל באומרם כל המיצר לישראל נעשה ראש ירצו בזה כי כל מי שבא ומיצר להם מצד זה הוא נעשה ראש אף שבאמת יהי' אדם חלש מ"מ להיות ישראל עם דל ומרודים לכן כל המיצר להם המה יראים ממנו ויכבדוהו וינשאוהו ומוכרחים להחליפו וכולם משכימים לפתחו. וממילא נעשה ראש ביניהם וגם הנביא צווח ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו הכוונה ע"ד שאמרו חז"ל במס' יומא ההוא חורגא דיומא לא שמי' מצד שאין בו ממש נקרא שמו לא וזהו שצווח הנביא שישראל העניים המה משולים כדגים הללו שבורחין ומתייראים אפילו מברי' חלושה ולז"א ותעשה אדם כדגי הים כרמש לענין שאפילו לא היינו מי שהוא בחינת לא דהיינו שאין בו ממש הוא ג"כ מושל בו שנעשה ראש וכנ"ל. ועתה אחי ורעי ידעתי אתם אנשים חכמים ונבונים הטוב לכם להטיל אימתכם על עם ה' דלים ועניים אין בזה לא חכמה ולא מלאכה אבל תדעו כי לא ינקה ה' כל עושה אלה. צאו וראו בדברי נביאינו ז"ל מהרועים אותם ירעו ואת עמם לא ירעו וכיוצא בדברים אלה הרבה מאוד דברים קשים כגידין אין רציני כלל להזכירם במכתבי זה אליכם כי מאהבתי אתכם דברתי עד הנה וידעתי כי לא תשותי עלי חטאת בדברי אלה כי ידעתי בל תחשדוני במכתבי זה לשום כוונה רק לשם שמים. ואלמלא חשדתי אתכם שלא תשומי דברי על לב לא הייתי כותב לכם כלום אבל להיותי מכיר אתכם מובטחני שדברי אנה יעשו רושם. וישראל כולו זרע אמת שורק גפן אדרת מובטחני שתשמעו אלי ולא תחתי' תעמוד הבהרת וידעתם כי טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת וטובים אתם בעיני מדר וסוחרת:

ולענין גוף הדין בדבר תערובת הביטי"ן שרוצים לערב ביטי"ן של כל השנה אומר אני ודאי על מכאן ולהבא טוב הדבר בעיני אלקים ואדם שיתאספו כל המוזגים והשורפים שבקהלתכם ולתקן תקנה זו במוסכם כולם שיוגבה ע"פ תערובת כי כך הוא ע"פ היושר וע"פ הדין דכיון ששוכרין מאת השר על כל השנה ומיד נתחייבו כל המוזגים ליתן כל הנתינות בעד כל השנה ממילא ודאי אין לחלק את השנה לקווארטלין לענין זה דנהי שגובין הנתינה בכל קווארטיל אינו רק משום שצריכין ליתן להאדון בכל רבע שנה וזהו פשוט ואם א' מבני העיר יעכב בדבר זה יש לי לדון הרבה רק מאחר שנתברר לי כי כל בני העיר מסכימים לענין להבא לזאת לא אאריך בכדי:

ואמנם לענין העבר דהיינו משנה זו שרוצים עתה לעשות תערובת וכל בני העיר צועקים כאשר נתבאר בשאלה נ"ל דאין יכולין לעשות כן דאע"פ שכתבתי דנ"ל דמצד הד"ת ראוי להיות תערובת כנ"ל מ"מ כבר מבואר בהגהת רמ"א בח"מ סי' קס"ג ס"ג וז"ל בכל עניני מסים הולכי' אחר מנהג הקבוע בעיר שעשו כן ג"פ אע"פ שהוא מנהג גרוע אין מדקדקי' בעניני המסים ע"כ. וז"ל תה"ד סימן שמ"ב בקצרה מצאתי בתשובת רמ"מ דרוב עניני מסים תלוים במנהג וכן במרדכי פ"ק דב"ב כתב בשם הר"א כ"ץ על ענין המס דמנהג מבטל הלכה ודין חכמי התלמוד אעפ"י שמצאו לו סמך מן המקרא וכתב לאו דוקא מנהג חכמים אלא אפי' מנהג חמרים וספנים יש לסמוך עליהם כדאיתא בהדיא בפ' הגוזל בתרא ונראה אע"ג דכתב ר"ח שיש מנהגים של שטות דאין לסמוך עלייהו אפילו היכי דתנן הכל כמנהג המדינה אלא דוקא מנהג ותיקין מבטל הלכה מ"מ נ"ל דבעניני המסים וכה"ג כ"ע מודים דאזלינן בתר מנהג דבני העיר אפילו לא הוקבע עפ"י חכמים כדמייתי הר"א כ"ץ ראי' ברורה ע"ז מההוא דאמרים וספנים ונראה דיפה יש לחלק דענינים מסים לבני העיר וכל דבר שרבים מצורפים יחד צריכים למיזל בתר מנהגים דידהו כו' ור"ח מיירי לענין מנהג חלוקי חצרות ושכירות בתים וכה"ג דאין רבים מצרפים יחד לכך צריך מנהג ותיקין משא"כ בעניני המסי' מנהג בעלמ' מבטל דין תור' אמנם צריכי' לידע דמנהג קבוע ופשוט הוא שנהגו כך בני העיר לכל הפחות תלתא זימני והרבה פעמים צבור עושין להם מסקנא לפי הצורך ואין בדעתם לקבוע מנהג כלל מ"מ אעפ"י שצריכין לברר קביעות המנהג בבירור גופי' אין מדקדקים כ"כ אלא מבררים עד מפי עד כו' עכ"ל יעו"ש ממילא בנ"ד שכל זקני העיר אינם זוכרים מנהג אחר וכולם כא' עונים ואומרים שכך הוא מימות עולם ממילא המנהג מבטל דין תורה ואין ביד אדם לשנות זולתי ברצון כולם ואפילו א' יכול לעכב ואין לומר דהפוסקים הנ"ל מיירי במנהג שהוקבע ועלה בהסכמה אצל כל בני העיר ברצון שעשו בפי' כך תקנה שיתנהגו מנהג זה לעולם בהא הוא דאמרינן הכי משא"כ בנ"ד שלא נודע זה ואולי המנהג נתיסד מעצמו ובשום פ' עם לא עשו תקנה על ככה דז"א חדא דפשטא דמלתא שכתבו סתמא משמע דכל שעשו כן ג' פעמים הוי מנהג והמעיין היטב בתה"ד באותה תשובה כולה ובתשובה הקודמת שם יראה בבירור דכל מה שקורא שם מנהג הכוונה מה שאנו רואין איך מתנהגים בני המדינה או בני העיר אבל דבר שהוקבע ועלה בהסכמה לזה נקרא שם תקנה ולא שם מנהג יעו"ש ותו מדכתב שם לשון זה דאזיל בתר מנהגם דבני העיר או בני המדינה שנהגו בו מקדם כו' ולא כתב שתיקנו להם מוכח דלא בעינן רק שאנו רואין שכך הוא הנהגתם עד עתה זה נקרא מנהג ועל יטעך מה שסיים שם אפי' אי לא הוקבע ע"פ חכמי' כו'. דמשמ' דבעי' עכ"פ שהוקב' רק קאמר' דלא בעי' שיהיו קביעתו ע"פ חכמים אבל עכ"פ הוקבע בעינן והיינו שקבעו ותיקנו כך דזה טעות דלשון הוקבע אינו מורה כלל על תקנה והסכמה אלא הוקבע המנהג היינו אותן הג' פעמים שעשו כך שזה קובע את המנהג דע"פ שנעשה כך ג' פעמים הוקבע המנהג ואהא קאמר הת"ה דאפילו אלו הג"פ עצמן לא נעשו עפ"י חכמים רק שנהגו בני העיר כך תלתא זמני ואין מוחה ואפילו לית בהו חד דגמיר אפ"ה הוקבע המנהג אבל מתקנה והסכמה לא מיירי כלל:

ועוד מבואר כך יפה בדברי הת"ה שם למדקדק בדבריו וז"ל ונראה דיפה יש לחלק דעניני מסים לבני העיר וכן צרכי חמרים וספנים למהלך שיירא שלהם וכל דבר שרבים מצורפים יחד צריכין למיזל בתר מנהגא דידהו וכפי הסדר שעושין לעצמן לפי צרכיהם לפי ענינם דאי מצרכת להו ליזול בתר דין תורה בכל דבר לעולם תהא מריבה ביניהם מש"ה מעיקרא מחלי אהדדי לוותר על דין תורה וגמרי ומקני למיזל בתר סדר ומנהג דידהו וכעין זה כתב מהר"ם דשותפים קונים ומקנים ומתני בהדדי באמירה בעלמא בלא קנין משום דבההוא הנאה דצייתי אהדדי גמרי ומקני וכן איתא בתשובה שהשיב שאין נותנים מס מקרקעות כו וה"ה לענין מנהג עכ"ל ואם איתא דאיהו מיירי ממנהג שנעשה תקנה כך מאי האי דסיים וה"ה לענין מנהג הא הוא הוא מאי דאמר מהר"ם דשותפות באמירה בעלמא בלא קנין דבריהם קיימין אע"כ דמנהג הייני מה שנהגו כך ולא שעשו הסכמה ותקנה ולכן הוצרך הת"ה לסיים כך לבל תאמר מה ענין זה לזה דהתם עשו כך ביניהם משא"כ הכא לזה כ' וה"ה לענין מנהג ר"ל דאפ"ה איכא ראי' לזה דכל שרבים מצורפים גמרי ומוותרי אדין תורה ומזה נדון ג"כ לענין מנהג משום דהא מלתא דמסתברא בלא ראי' כלל דכל שנהגו ג' פעמים ואין מוחה ממילא נתרצו כולם וא"כ דמי מנהג לנדון דמהר"מ והבן היטב כי זה ברור בכוונת הת"ה וא"כ יצא לנו מבוקשינו דכל מ"ש הת"ה שם מנהג לא מיירי כלל מתקנה וכן משמע עוד ממ"ש שם אבל בעניני מסים מנהג בעלמא מבטל בהם דין תורה דלשון מנהג בעלמא משמע בבירור כדברינו דאל"כ הלזאת יקרא מנהג בעלמא הלא זה הסכמה ותקנה קבועה:

ואל יטעך סוף לשונו של ת"ה שהבאתי שכתב דהרבה פעמים צבור עושים להם מסקנא כו' דמשמע דמיירי ממסקנא ותקנה שעשו הצבור ביניהם דאדרבא מהא מוכח איפכא דאם איתא נחזי בלשון תקנתם אם עשו זה לקביעות לסוף עולם או להוראת שעה ומה לו לתלות דבר זה בהנהגת ג"פ והרי כל שעשו בהסכמה ונמנו וגמרו על זה הדבר ודאי יודעים הם על מה נמנו אם לשעה אם לדירות. אע"כ דלא מיירי כלל מהא אלא שנהגו בני העיר לגבות המס על אופן זה ג"פ ואין מיחה בידם דאמרינן נתרצו כולם מסתמא ולזה קורא מסקנא דהיינו מה שגבו מס ע"פ זה האופן ואהא קאמר שפיר דכל שלא נעשה ג"פ לא ידעינן שכוונתם הי' להיות כך לעולם והבן היטב כי זה ברור ונכון למדקדק היטב להבין דבר לאשורו בע"ה והמעיין בתה"ד סימן שמ"ו בכל התשובה ההוא יראה בבירור דמיירי התם ג"כ בנדון כזה שהתנהגו בני העיר מעצמן בענין גביית המס ולא שנעשה ביניהם שום תקנה והסכמה וקרי ליה מנהג ואזלינן בתרי יעו"ש תראה כך בהדיא וזה דבר ברור בעיני אפי' בלי שים משמעות וראי' אכן כדי להפיס דעתיכם נ"ל להביא ראיות ג"כ כאשר יבואר בע"ה:

הנה דבר פש ט דשותפים שמתנין ביניהם מה שירצו תנאם קיים אפי' אינם דברי חכמה רק מילי דשטותא ומה"ט בני העיר שעשו תקנות ביניהם מדעת כולם או בעלי אומניות שעושין ומתקנין ביניהם בהסכמת כולם דבריהם קיימים אפילו הוא נגד התורה ואפילו אין ביניהם ותיקין ולא חכמים והיינו ההוא דריש בבא בתרא דף ח' רשאים בני העיר להתנות על המדות יעל השערים ועל שכר פועלים והובא בחושן משפט סימן רצ"א ומבואר עוד שם בש"ס בהני טבחי שעשו תקנה ביניהם יעו"ש. ואף דקאמר עלה בדף ט' שם דאי איכא במתא אדם חשוב והם עשו התקנה ביניהם בלי דעת האדם חשוב אין תקנתם כלום וכן פסק בש"ע שם סימן רל"א דהיכא דאיכא חכם חשוב ממונה על הצבור אין תקנתם כלום אא"כ עשו מדעת החכם הלא כ שם הכ"מ בשם הריב"ש ושכן נראה מדברי הרמב"ם דזהו דוקא בבני אומניות משא"כ בתקנות בני העיר וכן פסק שם הש"ע וסמ"ע בשם מהר"מ אלשקר ושכן הסכמת הרמב"ם והרמב"ן וכן הסכים לדינא גדול האחרונים הגאון נשיא ישראל מו"ה דוד אופנהיים בתשובת אבן השוהם סימן ס"ו ומתרץ שם קושיות הש"ך יעו"ש ואפילו לדעת הרא"ש וטור ומרדכי ורמ"א והש"ך שם סימן רל"א דס"ל דגם בבני העיר דינא הכי מ"מ מבואר עכ"פ דבעיר שאין בה חכם חשוב הממונה על הצבור תקנתם תקנה ואין יכולים לשנותה ואפילו יש בעיר חכם חשוב רק שאין ממונה עליהם יעשו שלא מדעתו תקנתם תקנה הרי עכ"פ כ"ע מודי באין חילק דתקנת בני העיר שעושין ביניהם תקנה והסכמה מועיל אפילו אינו עפ"י חכמים ולא עפ"י תיקון ומעולם לא עלה על לב אדם לומר בהיפוך:

ואחר שזכינו לזה ח"כ מאי האי דכ' הא"ז דלא אמרינן מנהג מבטל הלכה אא"כ מפי חכמים והמרדכי בפ' הפועלים בשם א"ז דדוקא מנהג ותיקין ושיש לו סמך מן התורה והתו' והרא"ש בשם ב"ב דיש מנהגים של שטות ואין לסמוך עליהם וכל הפוסקים שכתבו כה"ג וקשה הא כבר נתבאר שכל תקנת בני העיר קיימת אפילו שאין שום חכם ביניהם ואפי' תקנתם הוא תקנה של שטות אהני להו שטותייהו אע"כ דמנהג איני ענין לתקנה דתקנה היינו מה שמתאספים בני העיר ומתקנים להם תקנות שזהו קיים בכל ענין אבל מנהג היינו מה שאין נעשה עפ"י תקנה רק שראינו שהמנהג פשט כך בעיר ונעשה כך ג"פ בלי מוחה בזה הוא שחילקו הפוסקים בעניני' אימת אזלינן בתרי' שלא יהי ד"ז כטועה בשקיל הדעת וממילא אהא מחלק התה"ד דזהו דוקא בחיליק חצרות ושכירות פועלים וכה"ג אבל בעניני מסים הולכים אחריו אפילו היא גריע דאי תימא דתה"ד שאומר בשם הר"א כהן לילך אחר מנהג גרוע הייני בתקנה שתיקנו אנשי העיר א"כ מה התחיל להקשות על דברי מהר"ח כהן מההוא דר"ח וא"ז מרדכי ולמה לי לחלק בין מסים ובין שאר דברים והרי אין התחלה כלל לכ"ז כיין דכבר הוכחני דר"א וא"ז המרדכי מיירי ממנהג ולא מתקנה אע"כ כולהו מיירי ממנהגא בעלמא שנעשה בלי תקנה כלל וחכ"ה פסק דבמסים הולכין אחרי אפי הוא גרוע ונגד הלכה:

ועוד ראי' לזה עיין בח"מ סימן קנ"ד סעיף ד וז"ל רוחב כותל זה כמנהג המדינה שנוהגים השותפים לבנות כשחולקים ביניהם ע"כ והוא מהמשנה דריש ב"ב הכל כמנהג המדינה ומה שהוסיף לכתוב שנוהגים השותפים כו' כתב בחר הגולה וז"ל כ"כ הרב המגיד ופירשו ז"ל לפי מנהג המדינה ומה שנוהגים השותפים לבנות כשחולקים ביניהם ואינו רוצה לומר לפי מנהג שאר בניני המדינה ע"כ מזה מבואר דמיירי במנהג ולא בתקנה דאל"כ אין כאן מקו' טעות דנחזי מה תקנו ומה הסכימו אע"כ דהכוונה איך נוהגים כל השותפים והיא מבואר ג"כ בלשון שנוהגים השותפים לבנות כשחולקים וזה פשוט וע"ז כתב רמ"א שם דאם המנהג גרוע אין הולכין אחריו וכ' ע"ז הסמ"ע בשם הד"מ זולת בעניני מסים יעו"ש הרי בבירור דבעניני מסים הולכין אחר מנהג גרוע אפילו שנעשה כך בלי הסכמה ותקנה וכעת אין לפני הרמב"ם והטור בודאי המעיין בדבריהם ימצא מבואר יותר.

ועוד ראי' ברורה לזה מההוא דר"פ השוכר את הפועלים דאמרינן שם פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית שנאמר תזרח השמש כו' יצא אדם לפעלו כו' ופריך ונחזי היכי נהוג ומשני בעיר חדשה ומש"ס זו מייתי ראי הר"א כ"ץ במרדכי שם ראי' דאלמא מנהג בני העיר דוחה את דין חכמי התלמוד אעפ"י שמצאו לו סמך מן המקרא יעו"ש והנה יש להבין בקושיות המקשה דפריך וליחזי היכי נהוג עד שהוצרך לתרץ בעיר חדשה והיינו ע"כ משום דבעיר ישינה ודאי איכא מנהג בזה כיון דכ"ע אגרי פועלים והוא דבר הצריך תמיד ונעשה בכל יומא א"כ ראינו איך הם נוהגים והשתא אם איתא דמנהג איני סותר הלכה אא"כ מנהג שהוקבע עפ"י תקנה והסכמה שעשו בני העיר ביניהם אבל מנהג הנעשה בלא תקנה והסכמה אינו סותר הלכה א"כ מאי פריך וליחזי היכי נהוג דלמא מיירי שלא נעשה תקנה בעיר אע"כ דכל דיני מנהג הייני אפילו בלי תקנה רק מכיון שרואין אנו שכך הנהגת בני העיר קרוי מנהג ואזלינן בתרי':

ועוד ראי' ברורה מדמצריך בתה"ד שם דבעינן שנעשה כך לכל הפחות ג"פ ש"מ דמיירי בהנהגה שחנו רואין בעיר דאי בתקנה והסכמה למה לי' ג"פ וליכא למימר דאפילו שנעשה הסכמה ותקנה הינו נקבע עד שנהגו אותה התקנה ג"פ הא ליתא מההיא ברייתא דהגוזל רשאין החמרין להתנות כו' רשאין הספנים להתנות כו' ופירש הרב המגיד פי' רשאין הייני לומר שתנאן תנאי הובא בבאר הגולה סימן רע"ב ע"ש הרי מבואר בהדיא דמיד שעשו תקנה ביניהם נתקיימה מיד וכופין על הרוצה לשנות וה"נ פירושו דההוא דריש ב"ב רשאין בני העיר להתנות כו' היינו ג"כ כך שתנאן קיים הרי דמיד שעשו הסכמה ותקנה ביניהם נתקיים תיכף ומיד וא"כ מה שהצריך הת"ה שיהי' נעשה ג"פ היינו ודאי במנהג לבד בלי תקנה שזה ודאי אינו קרוי מנהג פשוט עד שראינו שנעשה כך ג"פ בלי מוחה וזה מבואר עוד יותר מלשון הרמ"א שהביא בח"מ סימן של"א בשם הריב"ש וז"ל ואינו קרוי מנהג אלא דבר השכיח ונעשה הרבה פעמים. אבל דבר שאינו נעשה רק פעם אחד או שני פעמים אינו קריי מנהג יעו"ש ואי מיירי בהסכמה ותקנה ודבעינן שכבר עשו כך עפ"י התקנה ג"פ אינו מדוקדק כלל לשון דבר השכיח ונעשה כו' כמבואר למבין אע"כ דמיירי במנהג בלי תקנה ועלי' קאמר דענין מנהג אין שייך רק בדבר השכיח דממילא נעשה הרבה פעמים משא"כ מידי דלא שכיחא ומזדמן לפעמים אין בו גדר מנהג והבן כי הוא דקדוק יפה ועיין ש"ך חו"מ סימן ל"ז סק"ז וכן מבואר עוד בהדיא בריב"ש סימן תע"ה הובאו דבריו באורח מישור על נזיר בסוף הספר בריש המהדורא בתרא על הד"מ מי"ד ע"ש:

ועוד ראי דהא הר"א כ"ץ וכל הפוסקים הביאו ראי' דמנהג סותר הלכה בההוא דר"פ הפועלים דאמר הכל כמנהג המדינה ואמר עלי' בירושלמי זאת אומרת מנהג מבטל הלכה והנה בהך מלתא דהתם דתלי במנהגא טעמא רבא איכא למלתי להמעיין שם בש"ס ופוסקים דכיון דהמנהג הוא כך באותה העיר ממילא כל ששכר פועלים סתם. ודאי אדעתא דסדר דידהו שכרם והוי כאלו התנו כך בהדיא וממילא התם ודאי לא בעינן תקנה והסכמה אלא מנהג גרידא דכל ששכרו סתם ולא התנו ודאי אדעתא דמנהגא נשכרו וא"כ מדילפי הפוסקים מהתם לכל דוכתא דמנהג מבטל הלכה מוכח דגם במנהג גרידא הדין כך ומה"ט המרדכי שם בריש ב"ב והר"א כ"ץ שהביא שם כשהביאו ראי' דאזלינן בתר מנהג ממתני דריש הפועלים דתני הכל כמנהג המדינה כתבו ואמרינן עלה בירושלמי זאת אומרת מנהג מבטל הלכה דלכאורה לאיזה ענין הביאו הירושלמי כיון דהוא משנה מפורשת רק הכוונה משום דהך מתני' גופי' ליכא כ"כ ראי' די"ל דהתם היא דתלי במנהג כיין דהמנהג הוא כך והוא שכרם סתם הוי ודאי כאלו התנו בהדיא כך. דודאי אדעתא דמנהג דידהו נתפשרו בקצצת דמי השכירות. משא"כ בשאר דוכתי דליכא למימר הכי כגון בשיירא המהלכת בדרך או בחמרין ויש איזה מנהג באיתה עיר איך נוהגין בשיירא אי החמרין דהתם לא שייך ה"ט מנא לן דיש כח במנהג בני אדם לבטל דין תורה דלמא שום מנהג אין לי כח זה והתם בפועלים הוא דדינא הכי משום דאדעתא דהכי שכרם וכנ"ל לזאת הוכרחו להביא הירושלמי דקאמר עלה זאת אומרת מנהג מבטל הלכה דאלמא דהמנהג מצד עצמי שהיא מנהג יש לו כח לעקור ההלכה אפילו בלאו ה"ט דאדעתא דהכי שכרם. כן נ"ל בכוונתם ובאמת דקצת יש לדקדק על הירושלמי איך מוכיח ממשנה זו דמנהג עוקר הלכה דנהי דהאמת כך הוא מההוא ברייתא דתני ובלבד שלא ישנו ממנהג חמרים וספנים דהתם ליכא ה"ט ואפ"ה מהני מנהגא דידהו מ"מ ממשנה זו לא מוכח אלא שאין רצוני להאריך בזה בכאן ועכ"פ יצא לנו המבוקש שלנו דבההוא דפועלים ודאי במנהגא לחוד סגי וכיון שילפי הפוסקים דיני מנהג מהתם א"כ מוכח דבכל דוכתא במנהג לחוד סגי רק דבעינן שלא יהי' גרוע לקצת פוסקים ממילא במסים דכ"ע מודים וכנ"ל מהני מנהג גרירא אפילו גרוע ואפילו בלי תקנה.

ועוד נ"ל ראיה ברורה מדברי המרדכי ריש ב"ב שכתב שם וז"ל ומכאן יש לפסוק דאין חייב אדם במסים עד שדר בעיר יב"ח כו' ואם מטעם מנהג באנו לחייבו כדאמרינן בירושלמי זאת אומרת מנהג מבטל הלכה כו' מנהג זה אינו כל כך קבוע וידוע לשנות על ידו הלכה קבוע וידוע ובמנהג מקומות מקומית יש ואין להוציא ממון ע"י סברא זו עכ"ל ואם איתא דמיירי בתקנה אין שייך כלל לומר שאינו קבוע וידוע ומה לנו במה שמקומות מקומות יש נחזי בכל דוכתא היכי תקנו והיכי הסכימו אע"כ דמנהג היינו מנהג לבד שנהגו בלי תקנה והסכמה ואהא קאמר דאותו המנהג אינו כ"כ קבוע וידוע ואינו מנהג פשוט כ"כ לשנות על ידו ההלכה. וזהו ראיה ברורה בעיני ומלבד כל זה המעיין בכל המקומות בפוסקים בדיני המנהג יראה בביאור הן במנהגי ממון הן במנהגי איסור הכל מיירי במנהג בלי הסכמה ותקנה כלל ונלאיתי להאריך ולהביא כל מקומותיהן שלא יארכו הדברים יותר מדאי והמעיין יעמוד עליהן מעצמו.

ועוד ראיתי נ"ד ממש בתשובת אבן השוהם סימן ס"ד שרצו בעל כיסין לשנות מה שנהגו מקדם באמרם כי עד עתה הי' המס דבר מועט לא דקדקנו עם העניי' והבינונים אבל עתה שההגמון הוסי' ונעש' המס סך מסוים נעש' עפ"י הדין והעניי' והבינונים אומרים לבלי לזוז מהמנהג וגם שהמנהג הוא בכתובים בפנקס הקהל כו' ע"ז ז"ל ואחר העיון נ"ל שהדין עם העניים וראי' ממ"ש בת"ה דהני מילי תלוי במנהג וא"צ במסים להיות מנהג ותיקין ואפילו לא נכתב ותיקנו רק שנהגו שלשה פעמים וכן איתא ג"כ בתשובת באר שבע כו' יעו"ש שהאריך הרי כתב בהדיא דאפילו בלי כתיבה ותקנה מהני המנהג והמחבר הנ"ל הי' רב מובהק כאשר נראה בשו"ת ח"ץ שהביאו כ"פ וקלסי' מאוד ממילא ה"ה בנ"ד שאין לשנות המנהג כיון שכל העיר והזקנים הכל יודעים שמעולם הי' כך המנהג פשוט ועיין עוד בתשובת רמ"א סימן נ"א וסימן ע"ב מבואר בבירור ג"כ דכל דיני מנהג היינו מנהג בעלמ' בלי תקנ' והסכמ' יעו"ש באור':

והנה לא עלה בדעתי להאריך ולהביא ראיות ע"ז זולת לפי שראיתי בסוף ספר נחלת שבעה בפסק דין בעניני תקנות הביא שם בשם הגאון מוהר"ל בפסק שלו שחיבר הנקרא דמיון ארי' שהקשה דברי מרדכי אהדדי במ"ש המרדכי בשם הר"א כ"ץ דבעניני מסים המנהג מבטל הלכה ובאותו פרק כתב שחייבין לתת מס אף מממון של אחרים שמרויח בו ואף אם עד עכשיו נהגו מאליהן שלא ליקח ממנו יכולין מקצתן עתה למחות ולומר עד כאן סבלנו מכאן ואילך לא נסבול וקשיא דידי' אדידי' איך יוכלו לומר מכאן ואילך לא נסבול מאחר שנהגו כך והמנהג עוקר ומבטל הלכה והת"ה סימן שמ"ב הביא שני דינים אלו בפסק אחד ובאמת סתרי אהדדי ותירץ ע"ז וז"ל בקצרה דמ"ש בשם הר"א כ"ץ דמנהג מבטל הלכה היינו דוקא היכי דנמנו על כך שיהי' קבוע לדורות למר כדאית לי' לר"ת וא"ז שיהי' נקבע עפ"י חכמים ותיקין דוקא ולמהרא"י שכ' דבמסים מודו ר"ת וא"ז דמנהג בעלמא מבטל דין תורה צריך דוקא שיהי' אותו מנהג קבוע שנמנו על כך רוב טובי העיר הנוהגים תמיד להסכים בתקנתם שיהי' נכתב בין שאר מנהגים ותקנות לקבוע אותו לדורות או לשעה ולא שנהגו כך מאליהן כמ"ש הרא"ש כלל מ"ה סימן ט' וז"ל ואין לעשות מזה מנהג קבוע שיעבור הדין תורה לקיים המנהג אם לא שיאמרו טובי העיר נמלכנו והסכמנו מנהג זה עכ"ל ממילא דמ"ש המרדכי ואם עד עכשיו נהגו כך מאליהן כו' יכולין לומר עד כאן סבלנו מיירי שנהגו מאליהן ונתיישבו דברי המרדכי וכן משמעות מוהרא"י עצמו שכ' וז"ל אמנם נראה דצריכין לידע דמנהג פשוט וקבוע הוא והרבה פעמים עושין להם מסקנא כפי הצורך ואין בדעתם לקבוע מנהג כלל ע"כ וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ב וז"ל ואם מטע מנהג באנו לחייבו מנהג זה אינו כ"כ קבוע וידוע עכ"ל ואם בעל דין יחלוק ויאמר דמ"ש המרדכי שיכולין לומר עד כאן סבלנו הוא דוקא קודם ג' שנים אבל אחר ג' שנים הוי חזקה וכמ"ש מוהרא"י שם דתלתא זימני הוי חזקה לענין מנהג אומר אני חדא ועוד חדא דהא מוהרא"י עצמו כיון בלשון לומר דתלתא זימני הוי חזקה דוקא כשקבעוהו ובודאי פירושו שנמנו לקבוע ולכתוב ומסיים ג"כ שם והרבה פעמים צבור עושין להם מסקנא אפילו על כמה שנים יותר מג' שנים ואין בדעתם לקבוע כלל כי אם כפי הצורך ומשמע ג"כ כשלא קבעוהו ונהגו כך מאליהן אפילו כמה שנים לא הוי מנהג ואין לילך אחריו ויכולין לומר עד עתה סבלנו ועוד דאף אם נאמר דתלתא זימני הוי חזקה אפילו בדלא קבעוהו הלא קיי"ל כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה עכ"ל מהר"ל עכ"ל הנחלת שבעה והנה אותו הפסק של מהר"ל לא ראיתי וגם לא ראיתי דבריו מובאים בדברי המחברים שלפני:

ואומר אני אחרי בקשת המחילה משני גדולים הללו ודאי אין אני כדאי אפילו להסכים לדבריהם וכ"ש להשיג עליהם. מ"מ תורה היא וראיות ברורות יתנו עידהן ויצדקו בראשונה מ"ש בתחלת דבריו דמ"ש הר"א כ"ץ מיירי דוקא בנמנו כו' למר כדאית לי' כו' כבר ביארתי לעיל דזה דבר שא"א כלל לומר כך דאי בתקנה מיירי איך אומרים ר"ת וא"ז דבעינן דוקא מפי חכמים וותיקין ומהרא"י ג"כ מודה להו רק שאומר דבמסים מודי אבל בשאר דברים מסכים לר"ת וא"ז וכן הוא להלכה בש"ע סימן קס"ד וקנ"ג לחלק בין מסים לשאר דברים ואם איתא דמיירי בתקנה שתיקנו בני העיר על עצמן הא מודי כ"ע דמהני ולדעת הרבה פוסקים אפילו יש בעיר חכם חשוב ממונה והם עשו בלא דעתו ואפילו החולקים הרא"ש וסייעתו מודים עכ"פ היכי דליכא בעיר חכם ממונה וכמ"ש הרא"ש פ"ק דב"ב וכבר ביארתי ד"ז לעיל היטב ועוד שאר ראיות שהבאתי שם כלם ישמיעו ויאמרו אמת דכל דינים אלו מיירי במנהג לחוד בלי הסכמה ותקנה יעו"ש בדברינו.

ומ"ש ולא שנהגו כך מאליהן כמ"ש הרא"ש כו' תשובת הרא' ש שכעת אינה בידי:

אבל מורין הדברים דהרא"ש לשם מיירי בגונא דאינו מנהג עפ"י החילוקים שביארו הפוסקים וכגון שלא נעשה ג"פ או אפי' נעשה הרבה פעמים רק שנעשה עפ"י בעלי זרוע ושאר העם צעקו תמיד ואין מושיע או שנתברר לפי ראות עיני הדיין דאף שכל העם שתקו מחמת אימה הוא דהוי ועיקר המנהג נעשה עפ"י בעלי זרוע וכל העם היו יראים ממנו ושתקו ועתה צועקים דבזה לא נקרא מנהג שיתבטל דין תורה על ידו וזה דבר פשוט מאוד משא"כ בנ"ד וכל דכוותי' דאדרבא המנהג הוא גריעותא לבעלי כיסים ומעולם הי' המנהג כך ושום אדם לא פטפט נגדו ודאי דהוא מנהג טוב ואזלינן בתריה וא"א כלל לומר בדעת הרא"ש ז"ל כמו שפירשוהו גדולים הנ"ל דאם איתא דס"ל להרא"ש ז"ל דאין מועיל שום מנהג אם לא שנעשה עפ"י תקנה וא"כ הרי הרא"ש עצמו כתב בביאור פ' השותפין דהיכי שאין שום חכם ממונה בעיר אזי כל שבני עיר מתקנים ביניהם הוא קיים דלא בעינן כלל בתקנת בני העיר שיהי' מפי חכם ואפילו כולם רועי בקר כל מה שעושין ביניהם הוא קיים ואיך כתב אח"כ בריש פרק השותפין דברי ר"ת דיש מנהגים גרועים דלא אזלינן בתרייהו אלא ע"כ דענין מנהג הוא בלא תקנה כלל.

ומ"ש וכן משמעות מהרא"י עצמו כו עושים להם מסקנא כו' ומשמע לי' לשון מסקנא דמיירי שהציבור נמנים ע"ז ומתקנים להם תקנות. וכבר כתבתי בריש דברינו ביאור דברי מוהרא"י הללו דאדרבא מזה מוכח להיפוך דמיירי במנהג לבד בלי תקנה יעו"ש כי לא אכפיל הדברים.

ומ"ש וכ"כ המרדכי פ"ק דב"ב כו' מנהג זה אינו כ"כ קבוע וידוע כו' תמה אני בזה כי אדרבא מדברי המרדכי הללו הוא ראי' לסתור כאשר הבאתי לעיל ראי' לדברינו מהמרדכי הזה יעו"ש בדברינו. וגם אם תרצה לדחוק באיזה אופן ולדחות שלא יהי' ראיה לדברינו אבל עכ"פ ראיה לדבריו ליכא וכמדומה שמפרש מ"ש המרדכי מנהג זה אינו כ"כ קבוע וידוע ר"ל שלא נעשה מנהג זה עפ"י הסכמה ותקנה רק נהגו כך מאליהן והנה כל הרואה ישפוט שא"א כלל להעמיס זה בכוונת המרדכי אלא אדרבא כוונתו כפשוטו שאומר דאעפ"י שהמנהג לחייב במסים קודם יב"ח ואנן אזלינן בתר מנהג אפי' שלא נעשה בהסכמה ותקנה מ"מ זה אינו ידוע כ"כ ור"ל שאינו מנהג פשוט שיעשה כך ג"פ רצופים אלא שלפעמים עושים גם בהיפוך או כוונתו דדבר זה הוא מלתא דלא שכיח ורגיל כ"כ. ובדבר שאינו שכיח הרבה לא שייך מנהג וכדברי הריב"ש שהביא רמ"א בסי' של"א כאשר העתקתי לשונו לעיל וזה ברור ופשוט וממילא מוכח מיניה דבמידי דשכיח ותדיר ואנו רואין איך היו נוהגין תמיד אזי אזלינן בתריה:

ומ"ש ואם בעל דין יחלוק ויאמר כו'. נ"ל שזה אמת הוא דמה שפסק המרדכי שיכולין לומר עד כאן סבלנו מיירי בדבר שלא נעשה כך ג"פ עדיין או שהוא מלתא דלא שכיחא באותן מקומות שמסתחרים בממון אחרים דבכה"ג אין מנהג נקבע וכנ"ל או מיירי באופן שבעלי כיסין קבעו מנהג זה לעצמן שיש להם ממון אחרים ובזרוע נטויה לא רצו ליתן ושאר העם צווחו או שתקו מחמת שהיו יראים מהם וכה"ג דהא ודאי אינו מנהג אלא גזל וכמ"ש לעיל וכמ"ש עוד אי"ה לקמן והכי משמע לישנא שנהגו כך מאליהן דכ' המרדכי ור"ל שלא הי' אפשר למחות בהם להיותן בעלי זרוע עם גבורה והכי נמי משמע לשון ע"כ סבלנו כו' דמשמע שהיו מוכרחים לסבול בעל כרחם שלא בטובתם וזה תלוי הרבה בראות עיני הדיונים בדבר זה ועכ"פ זה לא שייך אלא בדבר הנהוג מאליו בלי תקנה והוא לטובת בעלי כיסים והעשירים דבכה"ג צריך לעיין ולהתברר אם נעשה זה מנהג או אולי נעשה כך על פי בעלי זרוע שלא היה אפשר למחות בהם והוי גזל ולא מנהג מה שאין כן בכהאי גוונא דנ"ד שהמנהג הנהוג הוא גריעות לבעלי הכיסים תמיד והם הצועקים עכשיו לבטל המנהג ודאי אין בדבריהם ממש כי מנהג זה לעולם לא נעשה באלמות וזרוע כי העניים לאו בעלי זרוע הם בשום פעם:

ומ"ש לסתור דבריו אלו וז"ל חדא דהא מהרא"י עצמו כיון בלשונו כו' ובודאי פירושו שנמנע לקבוע כו' כבר ביארתי בריש דברינו כל דברי הת"ה באופן דלא מיירי כלל ממנהג שנמנו עליו ועשו תקנה יעו"ש בדברינו גם מ"ש ועוד כו' הא קיי"ל כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה תמהני מה ענין זה לכאן דהתם מי שהחזיק בקרקע ג' הוא ראי' שלקח את הקרקע ושלו הוא עתה כיון שזה המערער לא מיחה בו כל שלשה שנים ממילא כל שמחזיק זה עצמו אינו אומר שמכרה או נתנה לו מה יועיל מה שישב בה ג' שנים הלא קרקע אינה נקנית אלא באותן הדרכים שקרקע ניקנית ובלעדה אפילו אכלה כמה שנים לא קנה אותה מש"ה כל שאין למחזיק שום טענה אין מועיל לו חזקתו משא"כ בנ"ד הלא תקנה שבני העיר עושין להם היא קיימת בלא קנין רק מיד שמסכימין ביניהם להיות כך דבריהם קיימים ממילא אמרינן דבדבר השכיח וחזינן דנהגו כך ג' פעמים ואין מוחה ודאי סברו וקבלו והוי כאלו עשו התקנה בפירוש ולכן מנהגם קיים ואזלינן בתרי' וכל זה פשוט וברור:

עוד כתב הנ"ש שם וז"ל ונ"ל ראי' ברורה לדברי מוהר"ל הנ"ל דפשיטא דבנדון זה אינו חזקה כלל. אף אם נהגו כך כמה שנים כמ"ש הריב"ש סימן תע"ד הביאו רמ"א בתשובה סימן ע"ג דאין הקהל מתנים על הגזלות דאטו אם גזלו את היחיד פעם א' יחזור ויגזלו אותו פעם שנית עכ"ל פשיטא דאין משם ראי' כלל דאיהו מיירי בקהל שרוצים לתקן מדעתם תקנות שהם נגד הדין ולהכריח בזה ליחידים אשר אינם מרוצים בדבר וצווחו ומוחים וע"ז שפיר קאמר דאף אם גברה יד הקהל ובזרוע נטוי' עשו את שלהם אין נעשה מזה מנהג וכמו שכתבתי לעיל וזהו ודאי דבר אמת ופשוט ובכה"ג הוא שם נדון של תשובת הרמ"א שטובי העיר רוצים להכריח לתקנתם את בני העיר הקטנה והם מוחים וע"ז סובב והולך שם כל התשובה אבל מנהג הנהוג מקדם ושום אדם לא מיחה בדבר מאין הרגלים לקרות לזה גזלה אדרבא אני אומר כולם נתרצו בדבר והשתא הוא דהדרי בהו ואדרבא המעיין שם בכל אותה התשובה במה שחזר שם אח"כ להורות דהרשות ביד הטובי העיר לתקן משום דמנהג קדם הוא בהעיר הגדולה שכל דיני' נעשים ע"י הקהל המבוררים וכל תקנותיהן קיימות א"כ הוי טובי העיר בזה כאלו קבלו עליהם דכל מקום הולכין בזה אחר מנהג בני המדינה אם לא הי' מנהג גרוע כדברי ר"ת בריש ב"ב וכ"ש בעניני הקהל כמ"ש מהר"מ וכן פסקו האחרוני' ז"ל לילך בכל עניני הקהל אחר המנהג וכמ"ש הת"ה ריש סימן שמ"ב והוא פשוט דהולכין אחר מנהג בזה מאחר שיש להם על מה שיסמוכו והם רבותינו האומרים שיש כח ביד טובי העיר לתקן מה שירצו כו' עכ"ל בכ"ז מבואר דכל שהמנהג בעיר כך אפילו לא נעשה עפ"י הסכמות ותקנות. רק שנהגו כך מאליהן מהני חדא מדכ' בריש דבריו משום דמנהג קדם הוא ולא כ' משום שיש תקנה ותו מדכ' א"כ הוי טובי העיר בזה כאלו קבלו עליהן ואם איתא דמנהג זה היינו שנעשה ע"י הסכמות כל בני העיר ועשו הסכמה ותקנה על אותן טובי העיר שכל מה שיתקנו יהי' קיים א"כ מאי כאלו קבלו דקאמר הא בהדיא קבלו עליהם אע"כ דכוונתו כפשוטו כיון דמעולם הי' המנהג שם שאותן טובי העיר תקנו תקנות ולא הי' בשום פעם מוחה ופוצה פה נגדם הוי האי שתיקה דידהו כאלו קבלו עליהם בפירוש שזהו בכל דוכתא הטעם שהולכין אחר המנהג וזה ברור ותו מדכתב דכל מקום הולכין בזה אחר מנהג בני המדינה אם לא יהי' מנהג גרוע כו' וכבר הוכחתי דכל תקנה והסכמה שמסכימין בני עיר על עצמן אין לחלק בהם בין מנהג למנהג דודאי כל דבריהם קיימים א"ו דבמנהג גרידא מיירי ותו מדסיים דהולכין אחר המנהג בזה מאחר שיש להם על מה שיסמוכו והם רבותינו האומרים שיש כח ביד טובי העיר לתקן כו' ומחלוקת הזה היינו אם טובי העיר יכולין לתקן תקנה להכריח בני הקהל אבל בבני העיר שבפי' מבררים להם איזה אנשים לתקן להם ודאי זה מועיל אפילו למכירת בה"כ וא"כ מה תלה רמ"א מנהג זה מחמת שיש לו על מה שיסמוך כו' אע"כ הדבר פשוט דמיירי במנהג גרידא הרי מבואר בהדיא מדברי רמ"א כל מבוקשינו דאזלינן בתר מנהג שנהגו כך אפילו שנעשה בלי תקנה רק מאליו ודלא כהנ"ש שבא להוכיח מתשובה ההוא להיפוך ותמה אני מאוד על דבריו בזה:

ומעתה שא עיניך וראה שכל מה שכ' עוד שם בנ"ש וז"ל וכ' רמ"א בח"מ סימן ז' לפיכך עסקי המס כו' עד אבל לא אם נהגו כך מאליהן דאטו משום דגזלו היחיד פעם אחד הותרה להם הרצועה לגזול שנית עכ"ל בכ"ז אזיל לשיטתו שמפרש תיבת מנהג קבוע וידוע היינו שנקבע כך עפ"י שנימנו והסכימו ותקנו ובאמת אין הדבר כך וכבר פירשתי זאת בתחלת תשובתי לשון זה ושלא מיירי כלל מתקנה וכאשר נתברר כ"ז בראיות ברורות ומ"ש עוד אח"כ וגדול א' השיב לי כו' נראה שאינו נוגע כלל לדברינו לכן לא אאריך בזה וע"ש במה שהביא שם תשובת דברי ריבות משמע ג"כ כדברינו וגוף הספר אינו לפני:

באופן שדעתי הקלה והקלושה אינה מסכמת למ"ש שם הנ"ש וז"ל והנה אחר כל הנחות אלו מבואר שאלתינו דאף אם נהגו כך כמה שנים בענין גביות שכירות הנ"ל לא יוכלו הקהל לטעון חזקה מחמת שנהגו כך יותר מג' פעמים דחזקת ג"פ אעפ"י שהוא מנהג גרוע אינו מועיל רק שנכתב המנהג כך או אפילו לא נכתב רק שהוא מנהג פשוט ידוע שנעשה במוסכם הקהל כו' משא"כ בנ"ד שלא נמצא שום תקנה כתובה או פס"ד או פשר משום רב או מנהיג עכ"ל וכבר ביארנו לדינא דאינו כך (והנ"ש עצמו לאו ע"ז סמך בעובדא דידי' וכמו שכתב שם בע"ב וז"ל ועוד דאף אם נניח דהוי חזקה אפילו מפי המנהג בעלמא מאחר שנהגו כך יותר מג' פעמים כו' יעו"ש הרי ששוב הודה לדברינו דמנהג בעלמא ג"כ מועיל רק כ' שם דבעובדא דידי' לא הי' המנהג ברור כי כמה פעמים שינוי אותו) אמת כי הנ"ש בעובדא דידי יפה הורה כאשר ביאר שם מיד אח"כ כי בעובדא דידי' אותן המערערים צעקו תמיד ולית דאשגח בהו וכבר בארנו לעיל דבה"ג פשיטא דאין המנהג נקבע ובכה"ג הוא דפסק המרדכי שיכולין לומר עד כאן. סבלנו וכגון דצווחו או שנתברר לפי ראות עיני הב"ד דשתקו מחמת אימת בעלי זרוע דכה"ג לא הוי שתיקתם כהודאה והסכמה ובכל כה"ג הוא דשייך לומר אטו משום דגזלו פ"א כו' נמצא יפה פסק הנ"ש בעובדא דידיה אבל מה שרוצה לומר דכל מנהג שהוסד מאליו בלי תקנה אינו מועיל הא ליתא ומש"ה בנדון דידן שפיר מועיל המנהג בלי לעשות תערובת ואין ביד בעלי כיסין לשנות בשום אופן.

אמנם כל דברינו הנ"ל שפלפלנו בדברי הנ"ש ולדינא אינו היא. רק להתלמד במקום אחר. אבל בנ"ד נראה ברור דמודי מוהר"ל והנ"ש דהמנהג קיים כי רואה אני לעשות פשר דבר בכדי שלא יהי' דברי שני הגדולים תמוהים מצד כל הראיות שהבאתי לעיל ושלכאורה הדבר פשוט כביעותא בכותחא מכל הפוסקים והשו"ת דהמנהג היינו אף שנהגו כן מאליו וא"כ דברי הגאונים הללו לכאורה תמוהים ואפילו אם לא הוי ראיות מוכיחות בכל מה שהארכנו לעיל אפ"ה הי' הדבר מתמיה איך חדשו מדעתם דבר שמשמעות כל הפוסקים והמחברים בהיפוך קדמאי ובתראי ואיך לא אשתמיט חד מהפוסקים או מחברים מלהזכיר שום רמז כל דהו לסברא זו. ומכ"ש שכבר ביררתי בראיות ברורות שדבריהם א"א לאומרם בשום אופן בעולם וא"כ מוטל על כל מעיין לבאר דברי הגאונים הללו באופן שיוכלו להיות דבריהם קיימים:

אשר ע"כ הדבר ברור אצלי כשמש בצהרים דאף אי יהבינן להגאונים הנ"ל סברתם דכל מנהג שנתייסד מאליו אינו מועיל ולא נקרא מנהג שיהי' מועיל אא"כ נעשה עפ"י הסכמה מ"מ מודים הן דכל שאנו רואים בעיר מנהג קדום מכמה שנים ולא נודע לנו תחלת המנהג אם נעשה כדינו עפ"י הסכמה ותקנה או אם נעשה בעצמו בלי שום תקנה אין ביכול' שום אדם לשנות המנהג ואמרינן מסתמ' נעש' כדינו ועל הבא לשנו' המנה עליו להבי' ראי' שהמנהג לא נעש' כדינו וע"כ לא קאמר הנ"ש אלא בכגון עובדא דידי' כאשר ביאר שם בארוכה בהשאלה גם בהתשובה כ"פ כי נודע להם התחלת המנהג שעשהו מו"ה אלחנן לפי שעה בכדי שלא יתבטל תפלת בה"כ יעו"ש שהאריך דפשיטא שכאשר יעבור אותו האונס הי' יכול מו"ה אלחנן עצמו לחזור בו כי עשה זאת לפי שעה לנדבת לבו שהי' צורך שעה וכ' שם דנדון של מהר"ל ג"כ כך הי' שמה שסבלו עד עתה יש להם טענות מעליות כו' יעו"ש ובה"ג הוא שהאריכו הגדולים הנ"ל לומר כיון דמעיקרא לא על דעת מנהג נעשה לא מהני מה שנהגו אח"כ זמן רב כי קדרה דבי' שותפות כו' ואין שתיקת הרבים כהודאה משא"כ היכי שאין אנו יודעין התחלת המנהג מאיזה אופן נתיסד אמרינן מסתמא כדין נעשה:

וסברא זו לא מלבי אני אומר כי ראיתי להגאון מו"ה אהרן תאומים האבדק"ק קראקא והגליל בתשובת אבן השוהם סימן ס"ה כתב זאת לדינא לסברא פשוטה ע"ש באותו הנדון שהשיב להרב בעל אבן השוהם שבעלי כיסין רצו לבטל מנהג שהוקבע מקדם ע"פ ברורי' וכ' שם וז"ל ומש"א שלא הי' בתוך הברורי' אדם חשו' ז"א דמה שהוא מנהג קדמוני אמרי' מסתמא עשו כהוגן והסכים עמהם אדם חשוב או שלא הי' אז אדם חשוב ביניהם דאז רשאין להתנות כמ"ש הרא"ש כו' יעו"ש ואף שקצת יש לחלק בין מסתמא זה למסתמא דנ"ד מ"מ נראה באמת שאין לחלק ומצד הסברא הבא לשנות המנהג עליו הראי' וכל הראיות שסמכו עליהם מהר"ל והנ"ש דמנהג מאליו לא מהני אינן מוכיחין רק היכי שנודע שהמנהג נעשה מאליו אבל בסתמא לא מוכח וממילא תראה שלפ"ז אין קושיא עליהם מפשט דברי כל הפוסקים והמחברים ומאותן הראיות שהבאתי למעלה דמבורר דכל שאנו רואין מנהג אזלינן בתרי' כי כולהו מיירי במנהג קדום ולא ידענו מקורו ותחלתו דאז אמרינן מסתמא נתיסד כהוגן כן נ"ל ברור ליישב דברי הגאונים הנ"ל והוא ברור אצלי אמת דגם בזה אין דעתי הקלושה נוחה לדינא כי המעיין בדברינו דלעיל יראה שקצת מהראיות מורין דגם היכא שידענו שנתיסד מאליו אזלינן בתרי' וגם מדלא מצינו דבר זה בשום פוסק משמע קצת דגם מנהג שמאליו מועיל ולכן אם הי' בא עובדא כזה לפני הייתי מתיישב בו הרבה וכעת אין רצוני להאריך בזה כיון שעכ"פ בנ"ד הדבר ברור דמודים הגאונים הנ"ל כיון שהיא מנהג קדום והדברים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה גביות אלו המסים אמרינן מסתמא כדין נעשה שבני העיר נקהלו ועמוד על נפשם לתקן להם סדר גביית למסים אלו אחר שהם שכיחים והווים תמיד וזה ברור.

ועוד מטעמא אחרינא אני אומר דבנ"ד מודי הגאונים הנ"ל כי המעיין בדברי הנ"ש שם שינה ושילש בדבריו דפסק כך מחמת שאותו המנהג הוא נגד הדין תורה יעו"ש שכ' דהוי טועה בדבר משנה יעו"ש. דמש"ה ביטל המנהג שנעשה מאליו משא"כ בנ"ד דאין המנהג כלל נגד הדין ואדרבא נר' קצת דדינא הכי הוא לבלתי עשות תערובת חדא כמבואר למעלה בהשאלה שהשיבו המוזגים דאין בזה עולה מאחר שהבעלי כיסין עשו להם חק ואלמות שלא יבואו יי"ש ממקומות אחרים ועי"ז הם דוחקים את העניים והבינונים במקח היי"ש והם מתעשרים בקיץ ודבריהם נכונים מאוד ואע"ג דודאי מכאן ולהבא חלילה להם להחזיק באלמות זה כי נבלה הוא בישראל. וכן לא יעשה כל אשר רוצה להיות בשם ישראל וכונה מ"מ עד עתה כך עשו ואין דנין אלמפרע דהיינו הנתינה משעה שעברה וא"כ דברי דלת העם נכונים ודינא קאמרי. ותו אפי' בלא זה נ"ל דדינא הכי הוא ע"פ מ"ש הרא"ש הובא בת"ה סי' שמ"ו והוא מוסכם מכל המחברים דכל עולים ומסים נגבין לפי הממון העשיר לפי עשרו דאפי' המס שמטילין האומות אפי' מבתים וכדומה מ"מ אין נותנין עיניהם אלא בממון. ולכן דין תורה שיהי' נגבה לפי הממון וכאשר האריך בזה בשו"ת צ"צ באריכות מתוך כל דברי הפוסקים דכל דבר שאין בו סכנות נפשות אע"פ שהמושל מטיל על הבתים או על בעלי בתים היינו לפי שאינו מכיר את כ"א ואחד בפ"ע. ואלו הי' מכיר הי' הוא בעצמו ג"כ מעריך לפי הממון יעו"ש באורך. דמש"ה דין תורה בכל דבר שאין בו סכנות נפשו' שיוגב' לפי הממון ממיל' ה"ה בקווארטע וקאטלאווע אפי הי' המם מוטל מפי המושל שיתנו מכל בי"ט לפי ערך הוי ג"כ אמרינן כנ"ל. מ"מ אין נותנין עיניהם אלא בממון רק לפי שאינו מכיר כ"א וא' מאנשי העיר העמיד הגבי' מן הבי"ט ומכ"ש דהמושל אינו מעמיד כלל הנתינה מכל בי"ט אלא מטיל סכום המס בסתם על כל המוזגים והם עצמן מחשבין לפי הביטי"ן אבל המושל מטיל בסתם על כולם א"כ פשיטת שאין נותנין עיניהם אלא בממון וא"כ ראוי שיהיה נתינה זו נגבית לפי הממון העשיר לפי עשרו ולא לפי הביטי"ן והרי עינינו רואות שבעת שאין השנים כסדרן ואין אנשי הקהלה יכולין לעשות מלאכת היי"ש תמידין כסדרן מחמת יוקר התבואה וצוק העתים וכדומה מניח המושל איזה הנחה על כלל העיר וממילא כיון שעפ"י ד"ת ראוי לגבות לפי הממון העשיר לפי עשרו ואיך יעשו בכל פעם שמאים לכל זה. לכן נכון מאוד המנהג הזה שנותנין מהביטין לפי ערך המגיע מכל בי"ט בכל קווארטיל ממילא הוי הדבר ממש כדין תורה כי באותן קווארטלין של החורף שכולם עושין יי"ש אפילו העניים אז מגיע מעט מכל בי"ט. ממילא נותנין מעט ובקיץ שאין עושין רק הבעלי כיסין אז מגיע הרבה מכל בי"ט. ממילא נותנין הבעלי כיסין הרבה והבן היטב כי הוא דבר נכון ומתקבל על הדעת. שלפי דעתי מנהג זה הוא דין תורה ממש. וזה ברור למי שיש לו מוח בקדקדו להבין דבר לאשורו. ואפילו למ"ש הת"ה שם והצ"צ שם שא"א לנו להעמיד דברים ה הללו על דין תורה וראוי לעשות בפשר קרוב לדין תורה ושלא ידקדקו העניים כ"כ מ"מ נראה דמנהג זה הוא ג"כ כעין פשר כי לפי הד"ת שיוגבה העשיר לפי עשרו הי' מגיע יותר מהבעלי כיסין רק כדי שלא יעשו תמיד שמאין השוו מדותיהן עפ"י הקווארטלין לכן נ"ל ברור שבני העיר חדשה שאין להם מנהג ובאים עתה לפני דייני ישראל לדון להם עפ"י דין תורה בסדר גביות אלו המסים כך ראוי לדון להם לבלתי עשות תערובת ואפילו אם הי' ספק בדבר איך לדון בזה. ומ"מ נראה ברור מאחר דההכרח לגבו' בסוף כל הקווארטיל הנתינה לסלק להמושל ממילא מסלקים בעד החורף א"כ אח"כ בימי הקיץ הבעלי כיסים הם נקראים באים להוציא מיד הענים כיון שעניים כבר סלקו בעד שלהם וא"כ אפילו אם הי' הדבר בספק שאין יכולין לברר יפה הד"ת הוי הבעלי כיסין הממע"ה ומכ"ש דלפע"ד ליכא ספקא כלל ומנהג זה הוא ממש דין תורה לדעתי כמסיני נמסר וכיון שכן מה לנו לדון אחר המנהג איך נתיסד כיון שהוא עפ"י דין התורה ואפילו מכאן ולהבא אין רשאין לשנות המנהג הזה אם לא בהסכמת כולם וא' יכול לעכב דבכל כה"ג אפי' צ"ט אומרים לבוז וכו' לזה שומעין שאמר כהלכה עפ"י הדין תורה והבן היטב כי קצרתי בכ"ז וסמכתי על המעיין והדברים ברורים בע"ה ונכונים באופן דבנ"ד כ"ע מודי דא"א לבטל המנהג הלזה.

ותו אמינא טעמא דהדין עם העניים והבינונים אפילו לא היה יכול סדר גביות הקווארטע והקאטלאווע להתברר עפ"י דין תורה אלא הי' הדבר תלוי בתקנת בני העיר שמתקנים ביניהם כל הצריך להם והיו באים בני העיר עתה לעשות להם תיקון באיזה אופן יוגבה וגם לא הי' כלל בעיר עד עתה שום מנהג מטעם שכ' רמ"א בריש סימן קס"ג בח"מ וז"ל כל צרכי צבור שאינן יכולין להשוות עצמן יש להושיב כל הבעלי בתים הנותנין מס ויקבלו עליהן שכ"א יאמר דעתו לשם שמים וילכו אחר הרוב ואם המיעוט ימאנו הרוב יכולין לכוף אותם כו' ע"כ ובנ"ד הרי העניים והבינונים הם הרוב מנותני מס הלזה ובעלי כיסים הם המיעוט ואזלינן בתר רובא. ואע"ג דכתב הרא"ש בתשובה דהא דאזלינן אחר הרוב היינו דוקא רוב מנין ורוב בנין ר"ל שיהי' רוב בעלי בתים וגם רוב נתינת המס דלפ"ז לפעמים יזדמן שעניים ובינונים המה רוב מנין והבעלי כיסין המה רוב בנין וא"כ ליכא למיזל בתר רוב מנין דהיינו העניים ואפשר דאית לן למיזל בתר רוב בנין דהיינו העשירים הא ליתא חדא דכבר כ' הסמ"ע בסימן קס"ג ס"ק י"ג דכוונת הרא"ש לומר דכה"ג הוי מחצה על מחצה ולא רוב המנין יכולין לכוף. ולא רוב הבנין ודלא כמשמעות הרמ"א שם וכן החזיק בפשיטות בצמח צדק סי' א' וכמה דוכתי ועוד בכמה תשובת המחברים וכ"ת דאכתי לא באנו אל המבוקש שלנו ונהי דהועלנו דאין העשירים יכולין לכוף מ"מ גם העניים והבינינים אינם יכולים לכוף שיהי' כדעתם כיון שהעשירים המה רוב בנין הא ליתא מכמה טעמים חדא דכפי מה שהמנהג עתה בעו"ה בכל מדינתינו שכל מיני המסים וארנוניות הכל נגבה מן הנפשות נותנין שוה העני כמו העשיר אמת כי הי' לצעוק הרבה על המנהג הזה דהלא מדין תורה אע"ג שהאומות מטילין המס לפי הביכליך של הגלגולת כנהוג עתה אפ"ה עם ישראל מחויבין לעשות בעצמם להם סדר הגבי' העשיר לפי עשרו אכן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כו' ובאמת ראיתי ושמעתי בקהלות עושים כך. חבל ביניכם ידעתי שאין הדבר כך בכל מיני המסים והלואי יתנו העשירים בשוה עם העניים וממילא דהוי העניים והבינונים רוב מנין ורוב בנין. ותו דאפי' אם הי' בכל מיני המסים העשירים רוב בנין מ"מ עכ"פ במס הלזה שאנו עסוקים בו דהיינו הקווארט' והקטלאווע שנגבה לפי הביטי"ן ידעתי כי העניים רוב בנין אפילו אם בקיץ יתנו העשירים הרבה מכל בי"ט מ"מ עיקר העשיות היי"ש בג' קווארטלין רק קווארטל א' הוא שהעניים והבינונים אין עושין יי"ש והוי העניים והבינונים רוב בנין. וממילא דאפילו אם בכל מיני המסים יהיו העשירים רוב בנין מ"מ אין מס א' תלוי בחברו וכיון דבמס הלזה הוי העניים רוב בנין בתרייהו אזלינן וזה מבואר בהדיא בצ"צ סימן א' שכתב שם לענין שכירות החזן הוי העניים רוב בנין הואיל שאינו נגבה רק חצי לפי הממון ע"ש שמבאר החשבון באורך ומש"ה פסק שם דלענין שכירות החזן אזלינן בתר דעת העניים והבינונים ע"ש הרי דאע"ג דכל שאר המסין שנגבים לפי הממון הוי העניים רוב בנין אפ"ה אין א' תלוי בחברו וע"ש שהסכימו עמו כל רבני גליל ותו אפילו נימא דכשלא יהי' תערובת הוי העשירים רוב בנין בקווארטע וקאטלאווע עפ"י החשבון מ"מ כיון דלפי דברי העשירים שרוצים לעשות תערובות אז הוי העניים רוב בנין א"כ פשיטא שאין דעת עשירים כלום דמ"ט בעית למיזל בתר דעתם לומר שאין העניים יכולים להכריחם משום דהעשירים הם רוב בנין והרי העשירים לדעתם רוצים שלא יהיו רוב בנין א"כ אין דעתם כלום וכ"ת נימא נמי איפכא כיון דפסק הרא"ש דלא הוי רוב אא"כ ע"י רוב בנין ורוב מנין א"כ היכי בעית למיזל בתר דעת העניים משום שהם רוב מנין ורוב בנין הרי לפי דעת העניים אינם רוצים להיות רוב בנין הא ליתא כיון דיש סברא לכאן ולכא ממילא תו לית לן למיזל כלל בתר רוב בנין וא"כ אית לן למיזל עכ"פ בתר דעת העניים כיון שהם רוב מנין ודברי הרא"ש אינם אמורים אלא היכי שהענים רוב מנין והעשירים רוב בנין ומחולקים באיזה דבר אז אמרינן דהוי מע"מ כיון דהני רובא והני רובא אוקי רוב להדי רוב והוי מע"מ משא"כ בנ"ד שבזה עצמו הן מחולקים שהעניים רוצים שיהיו העשירים רוב בנין והעשירים רוצים שיהי' העניים רוב בנין ממילא שוב ליכא למתלי ברוב בנין מידי ואזלינן בתר רוב מנין לחוד והרי מסברא הוי למיזל בכל דוכתא בתר רוב מנין לחוד רק שטרח הצ"צ שם למצוא טעם לדברי הרא"ש דהוי כעין תקנ ע"ש בטעמו דהכי הוי שפי' טפי שלא יוכלו רוב המנין להכריח את רוב בנין א"כ עכ"פ בנ"ד דליכ' רוב בנין מידי פשיט' דמהני רוב מנין וזה ברור אצלי ממילא הרי נתבאר לנו דבנ"ד איכא למיזל בתר דעת העניים והבינונים מטעם דהם הוי רוב כאשר ביארנו וככל הדברים האלה כ' הרב באבן השוהם סימן ס"ד בעובדא דידי' וז"ל בקצרה ואין לומר דכאן הוי העשירים רוב בנין ונחשבים לרוב כדאיתא בתשוב' הרא"ש י"ל חדא דשם מיירי דסך נתינת העשירי' הוא יותר מכל מה שנותני' רוב הנפשו' יחד אבל בנ"ד אם תחשוב סך נתינ' העניי' והבינוני' לא יהי' נתינ' העשירי' רוב נגדם ועוד אפי' אם הי' רוב מ"מ מאחר שהמה רוצי' ליתן לפי ערך הגלגולת א"כ המה מועטים לפי טענותיהם בפרעון המס ועוד דהסמ"ע בסימן קס"ג ס"ק י"ג מפרש דהמה נחשבים כמחצה על מחצה כו' עכ"ל הרי לך כל דברינו רק שהסברנו יותר הענין בטיב.

ולהחזיק לן יותר את דברינו מה שהארכנו דא"א לשנות המנהג משום דבעניני מסים הולכין אחר המנהג ושוב כתבנו דאפילו בלי שום מנהג הדין עם העניים משום שהם רוב אעתיק לך דברי הגאון מוה' דוד אופנהיים זצ"ל אההוא נדון דשו"ת אבן השוהם ע"ש בסי' ס"ו ואעתיק בקצרה הצורך לענינינו בדלוג מה שאין צורך לנ"ד בכדי שלא יארכו הדברים וזה לשונו שם בהא סלקא ובהא נחתא בנ"ד שלא לשנות בענין המסים רק כמו שנהגו מקדם ופוק חזי מ"ש המרדכי בב"ב פעמים רבים רצו הבעלי כיסין לשנות ולא הנחנו כו' וא"כ מוכח שאין כח ביד בעלי כיסין לשנות בשעת מעשה מנהג שנהגו מימי קדם. וכן פסק ר"ת והובא במרדכי פ' הגוזל בתרא. וכן פסק בשו"ת בנימין זאב סי' ר"צ שאסור לשנות מנהג שנהגו מקדם ואפילו יחיד מצי לעכב ואפי' לדבר מצוה ע"ש שמאריך בראיות עצומות. וכן הסכים מהרי"ק וכן הסכים מהרמ"ך. וכן נראה מדברי הרד"ך בפסקיו וכן פסק ר"י בן לב שמאריך בראיות גמורות שא"א לרוב ואפילו טובי העיר עמהן לכוף את המיעוט וכן עיין בש"ג שכופין זה את זה לקיים מנהג קדום ואפילו הרבים רוצים לשנות המנהג יכול היחיד לעכב וכן פסק רמ"א בח"מ סימן ב' שאין רשאין לשנות דבר במידי דיש רווחא להאי ופסידא להאי רק במה שהי' המנהג מקודם ועיין בשו"ת אלשיך שאין לשנות מנהג וכן הסכים בשו"ת תורת אמת אחר פלפול ארוך דפשיטא דלא מצי לסתור המנהג ולתקן דבר חדא במידי דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי ומביא חבל של נביאים שמתנבאין בסגנון אחד ותו מביא שם בתשובה ההוא דאפילו אותן גאונים שהורו שמותר לתקן דבר חדש היינו שיהי' המתקנים רוב העיר עם טובי העיר ועיין בשו"ת משפטי שמואל סימן מ"ח משמע דדעת ר"ת והרבה גדולים עמו דאין כח לרוב לכוף המיעוט לפ"ז בנ"ד א"א לכוף ובר מן דין בנ"ד שהעניים והבינונים הם רוב מנין ואפשר שגם המה רוב בנין נמצא רוב בני העיר מסכימים שיהי' כמנהג הקודם אמור מעתה דממ"נ הדין עם העניים ודברי בעלי כיסין אין בהם ממש דאם הדין שאסור לשנות המנהג כאשר פסקו רוב הפוסקים קדמאי ובתראי פשיטא שהדין עם העניים דהא אין כח לרוב לכוף המיעוט קל וחומר דאין כח ביד המיעוט לכוף הרוב להפוך מנהגם ואף אם נאמר שהדין נותן שהרוב יכול לכוף למיעוט כמו שמביא בשו"ת משפטי שמואל סימן מ"ח דכמה גדולים מסכימים דיכולים הרוב לכוף למיעוט ושי"ל קים לי כהני פוסקים דהרוב יכול לכוף למיעוט וכן פסק המרדכי בפ"ק דב"ב דאם הרוב הסכימו גם על המיעוט חל הגזרה בעל כרחם ח"כ פשיטא בנ"ד שהדין עם העניים והבינונים שהם הרוב ומסכימים שלא לשנות המנהג הקדום ע"כ דברי הגאון מוהר"ד אופנהיים זצ"ל הרי לך ככל דברינו והארכתי להבי' כל לשונו מחמ' שכולל בדבריו שני הטעמי' שכתבתי האחד דא"א לשנות מנהג שנהגו השני מאחר שהעניי' והבינונים הם הרוב:

ומכלל דבריו נתבאר לנו ג"כ כל זה שהארכתי לעיל לסתור דברי הנ"ש ולהוכיח דמנהג לאו היינו דוקא מה שהוקבע ע"י תקנה אלא אפי' שנעשה המנהג מאליו יעו"ש שהארכתי בראיות ומכל דברי הגאון הנ"ל מבואר ג"כ כך וביותר למעיין בגוף דבריו באורך יראה מבואר כך להדיא ומדברי הש"ג שהביא נ"ל הוכחה גמורה לזה כי זה לשון הש"ג עיר ישנה שיש בה מנהג קדום שכופין זה את זה לקיים מנהגם כו' ומעתה דאם איתא דמנהג היינו ע"י מה שעלה במוסכם ועשו תקנה א"כ אין תלוי זה בעיר חדשה או ישנה כיון שבפירוש תקנו כך ביניהם אע"כ דמנהג יתכן לומר בדבר שנעשה מעצמו ומש"ה שייך לומר עיר ישנה כיון דהמנהג הנעשה מאליו צריך להיות שנעשה כך כמה פעמים ממילא דבעיר חדשה ליכא הא מלתא ולפ"ז מוכח מכמה פוסקים בכמה דוכתי שכתבו לשון זה עיר חדשה שאין בה מנהג ואלו בתקנה מה בין חדשה לישנה ולדעתי הוא דקדוק נכון ועוד הי' לפלפל בזה אלא שאין רצוני להאריך מאחר דמכל המחברים משמע דמה דאזלינן בתר מנהג היינו אפילו מה שנעשה מאליו ולא נמצא דבר זה רק בנ"ש וא"כ הרי הוא בעצמו באותו הפסק חזר בו וכ' בזה"ל ועוד נ"ל אף אם נניח דהוי חזקה אפילו מפי המנהג בעלמא מאחר שנהגו כך יותר מג' פעמים ועוד חזר וכתב באות ט' בזה"ל ועוד נ"ל דאף אם נניח שהולכין בעניני מסים אחר המנהג שעשו ג' פעמים יהי' כדין או שלא כדין כו' הרי שבעצמו חזר בו ואף שכתבו בלשון זה בדרך אף נניח שהוא לשון ספק לא נניח ודאן של כל המחברים וראיות ברורות הנ"ל בשביל ספקו של הנ"ש וזה ברור ונהי דהדין עם הנ"ש בכל מ"ש באות יו"ד מענין העשירים בצעקין דארף הנותנין חיתותן בארץ החיים ומתקנים להם לעצמם תקנות שלא כפי הדת לקלקל לעניים ואצל תקנתם לא הי' כל הקהל ואף אותן שהי' במעמד לא הי' להם פה להשיב מטוב עד רע ומיראה אין משיבין דבר כו' יעו"ש שהאריך הרבה בכיוצא בזה קורא אני עליו שפתים ישק ואיך אפשר לעשות מנהג ממה שעושים ברשעה בני אדם הנותנין חיתותן בארץ החיים הלא עונש העושה אלה חרוץ בש"ס שאינם עולים מן הגיהנם ואיך אפשר שיהי' תקנתם קיימת הן ודבריהם יאבדו מתוך הקהל אבל בנ"ד שהדבר בהיפוך שהמנהג הוא לרעה להבעלי כיסין התקיפין א"כ פשיטא דהמנהג קיים לעד ולעולמים ומעתה תראה שכל מה שכתב הנ"ש מן אות ט' עד סוף הפסק ההוא אין בכל דבריו שום התנגדות לדברינו ואדרבא כל מה שהאריך הוא ז"ל בנדון דידי' לסתור את המנהג אותן טעמים עצמם הם מועילין בנ"ד לקיים את המנהג כאשר יתברר כל זה למעיין בכל דבריו על הסדר וכדי שלא יארכו הדברים הרבה סמכתי בזה על המעיין בפרט כי נ"ל כל מ"ש דברים פשוטים וברורים אינם צריכים לאריכות.

עוד אחת מעט היא מה שיש לדבר בזה במה ששמעתי דיין אחד בעירכם אמר דאף דבעניני מסים אזלינן בתר המנהג מ"מ הקווארטע והקטלאווע אין לכנותם בשם מסים והייתי תמה על אותו הדיין כי מוחזק הוא לפני לאיש כשר ואיך יאמר דברים כאלו ונתברר לי אח"כ כי אין אלו דבריו כלל רק דבעלי כיסין ציוו עליו שיאמר ככה והוצרך לעשות כן אף שיודע בעצמו שדברים אלו הוא חוכא ואטלולא ומ"מ כדי שלא יהי' פתחין פה לאיזה בעל כיס לגנוב דעת ולתלות דבר זה בדעת הדיין לזאת אני מוכרח לכתוב לכם להודיעכם שהם מילי דחוכא כי כל הנתינות שנותנים בני ישראל לאומת העולם הכל מסים וארניניות נקרא ואין להם שם אחר וכולם נוהגים בהם דין המבואר במסים הגם שבנ"ש שם אות ט' כתב בנדון דידי דאף דבמסים אזלינן בתר מנהג מ"מ אין זה דין סתם מסים כו' יעו"ש באמת דבריי נכונים. כי שכירות בה"כ אין לקרוא ח"ו אותו בשם מסים משא"כ בנ"ד הגם כי לדינא אני חוכך גם בנדון דהנ"ש לומר דאף דזה אינו נקרא מס מ"מ אזלינן בי' בתר מנהג (זולת מהטעמים אחרים שכ' שם הנ"ש לבטל אותו המנהג) ומה שהביא ראי' מתשובת שארית יוסף סימן י"א פשיטא דלאו ראי' הוא כלל דהתם נשאל הרב בקהל ששכרו מהשר מס שנותנים הקצבים וטוענים הקצבים מה להם להרויח לעשות סחורה בשלנו ואנחנו נותן להשר סך ההתפשרות שהתפשרו הקהל עבורינו ורוצים הקהל בזה לדון לפני דייני עירם והקצבים אומרים שהם נוגעים ופסק דהדין עם הקצבים כיון שדייני העיר נוגעים ואם הקהל יתלו ענינם במנהג לומר שהתקינו ביניהם שדייני העיר ידונו על עניני המסים ובה"ג דיניהם דין מ"מ אין זה סתם מסים רק חילוק שכירות מהשר מי שישכור ואין תקנות סתם מסים כולל ענין זה עכ"ל וזה ודאי נכון וברור דאעפ"י שתקנו זה על דיני המסים היינו מי שחייב במס ומי שפטור וכדומה לזה שהדין הוא על המס גופי' משא"כ משפט זה שבין הקצבים והקהל אף דמיירי במס מ"מ אין זה משפט מס רק כמו כל טוען ונטען בעולם ומש"ה אין זה בכלל התקנה וזה דבר פשוט מאוד משא"כ בנדון דהנ"ש שפיר י"ל דבכל סדר נתינת שכל הקהל הם שותפים בו מועיל המנהג וכאשר נהגו כך יעשו אפילו אם לא נקראת הנתינה בשם מס כגון שכירות בה"כ ממילא הנך רואה שגם בנדון דהנ"ש יש לדון ולערער ואין אני עתה רוצה לברר דין זה אבל בנדון שלנו פשיטא דגם הנ"ש מודה כי כל מה שנותנים להאומות הכל נקרא מס וכל האומר בהיפוך יחוש לביזוי התירה ועושה מילי דאורייתא כחוכא ומה לי מה שקוצבין האומות מין הגלגולת או מבתי או ממשא ומתן או מכל בי"ט והרי בנדון דהשארית יוסף נתינת הקצבים הוא ג"כ ממש כנתינה זו שהם נותנין מכל בהמה ששוחטין ולא עלה על דעת הגאון להוציאו מכלל מסים רק לפי שהמשפט אינו בדיני המס עצמו רק בענין שכירתו מי שישכרהו אבל לא על דעתו או על דעת אחד מאנשי הקהל שטענו שם עם הקצבים לומר אפי' אחד מהם דבר זה שנתינה זו לא נקרא מס והיינו כי כל חי מדבר בעודנו בבריאתו לא יעלה על לבו לומר או לחשוב דבר זה וגם לא הי' כלל עולה בלבי לכתוב לכם מזה זולת מחמת ששמעתי שאותו דיין אמר כך וישתקע הדבר ולא יאמר עוד מכאן ולהבא.

הנה זאת תורת העולה מדברינו שגביית הקווארטע והקאטלאווע משנה שעברה חס מלהזכיר לעשותה עפ"י תערובת הביטין מהנך ארבעה טעמים שבררנו. הראשון כי מוכח מכל הפוסקים דכל מנהג אזלינן בתרי' אף שנעשה מאליו כל שנעשה כך הרבה פעמים באין צועק ושלא נעשה עפ"י אלמים ותקיפים אשר העם יראים מפניהם ותלוי זה בראות עיני הדיין ממילא בנ"ד א"צ כלל לחקור אחרי זה כי המנהג הרי הוא טובה לעניים ולכן המנהג קיים ודלא כהנ"ש שמצריך לקיום המנהג שיומשך עפ"י תקנה ושגם הנ"ש עצמו חזר בו. השני אף למאי דהוי ס"ל להנ"ש מעיקרא מ"מ מודה בנ"ד כיון דאין נודע לנו התחלת המנהג אמרינן מסתמא כדין נתיסד ואיהו לא מיירי רק היכי שנתברר שהתחלת יסוד המנהג הי' שלא בהסכמות השלישי דהנ"ש מודה בנ"ד אפילו הי' ידוע שאין המנהג מועיל מ"מ לפענ"ד מנהג זה הוא דין תורה ממש ושאפילו מכאן ולהבא יש לנהוג כך ואפילו אם ירצו לתקן מהיום שיהי' התערובות לא מהני אא"כ בהסכמת כולם וא' יכול לעכב כיון שהדין תורה לבלתי עשות תערובת הרביעי אפילו אם לא הי' סדר גבי' זו מתברר עפ"י הדין אם לעשות תערובת או לא וגם לא הי' מנהג עדיין ובאים עתה לתקן להם סדר לגבי' זו מ"מ הדין עם העניים והבינונים כיון שהם הרוב זהו תורף כל דברינו בקצרה ועיין בשו"ת ח"צ סימן ס"א שהאריך בזה בענינים אלו.

ולענין מה שהוזכר בשאלה אם יכולים הבעלי כיסים לעשות איסור שלא להביא יי"ש מחוץ לעיר כבר הוזכרתי תוך דברינו שלא יעשה כן בישראל ואם היו רוצים בתקנה זו רוב מנין ורוב בנין יש לדון בדבר זה אם היחיד מעכב היכי דיש בתקנה זו צורך גדר לכלל העיר ואין אנו עתה בביאור ד"ז מאחר שבנ"ד מיעוט' דמעוט' רוצי' בזה הן במנין הן בבנין ודאי אין בדבריהם כלום ואף אם כבר עשו אלמות זה כ"פ הרי זה דומה למ"ש הנ"ש באות יו"ד ואין להאריך בזה כי כפי המבואר בשאלה אני רואה שהם עצמן יודעין שעפ"י דין תורתינו הקדושה אינם יכולים לעשות כך ובדברי הקנטורים והזלזולים המוזכרים בשאלה כבר יש די במה שכתבתי בפתח התשובה והמה אם ישמעו ואם יחדלו ואתם אל תעצבו ואל יחר בעיניכם אם המה לא ישמעו כי כבר מלתא אמורה בפסוק וכשלו איש באחיו כמפני חרב ולא תהי' לכם תקומה לפני אויביכם ביאור הדברים כי נודע משאר ז"ל כי שעבוד מלכיות טובה גדולה לישראל ומצילם מדינה של גיהנם וכבר נודע מה שפירש"י בפסוק ורדו בכם שונאיכם והוא מדברי רז"ל ומדרשים כי הצרות שסובלים מתקיפי ישראל הם יותר כבדים מכל שעבוד מלכיות והיינו שונאכם דייקא ר"ל משלכם ובכם ממילא מובן מאחר שהוא כבד יותר הוא טובה כפולה להציל מדינה של גיהנם וליתן שכר טוב להסובלים ומקבלים באהבה וידוע מה שפירש"י בפסוק ונסו מנוסת חרב ובכמה דוכתי כי תיבת חרב פירושו גייסות האויבים דהיינו חיל אומות העולם וזה יאמר בפסוק שיהיה טובה כפולה במה שיהיה וכשלו איש באחיו רצה לומר שיסבלו צרות מאחיהם כמו חרב רצה לומר כמו שעבוד האומות וזה כבד יותר כי ולא תהיו לכם וכו' אויביכם דווקא ר"ל שהמצירים מישראל גרוע יותר ממצירי האויב לפ"ז יהיה דבר זה טובה כפולה עיין בפסוקים שם בכמה דוכתי תראה מרומז דבר זה כמה פעמים אכן אליכם אישים אקרא בטוח אני שתשמעו לדברי ותקחו מוסר.

ולענין מה שבא בשאלה שביני ביני שנתפשרו עם האדון שכר איש אחד הנתינות הנ"ל יעו"ש נ"ל הדבר פשוט כביעותא בכותחא שכל מה ששכר ונתפשר עם האדון אין לו שום זכות בזה רק אותו ההתפשרות יונח על כלל העיר וכזה פסק השארית יוסף בסימן הנ"ל בעובדא דידי' יעו"ש והדברים ק"ו דאם התם שאין הקהל עם הקצבים שותפים בנתינות האלו ואין להם שייכות זה לזה ואפ"ה פסק שמה ששכרו הקהל שייך להקצבים מכ"ש בזה שכולם שותפים בנתינות ממילא כל מה שהתפשר א' מן השותפים על כלל הנתינה של העיר שייך לכל בני עיר שותפיו וגם בח"מ סימן קע"ח מבואר דאפילו אם מחל השר לשותף אחד את חלקו אפ"ה הכל לאמצע מכ"ש כאן דמחל ונתפשר על סך של כל העיר ואף אם הוא שכרו מהשר באופן שהוא ירויח בזה אין זה כלום ומה לו לשכור ולעשות סחורה באחרים וכדברי השארית יוסף הנ"ל וגם המעיין במשאת בנימין סימן כ"ז יראה בבירור כדברינו דהרי כל בני העיר סמכי דעתייהו שיתפשרו עם השר וכבר נתן להם הנחה זו כפי שהתפשר עתה עם אותו השוכר רק שבני העיר רצו עוד הנחה יותר מזה והוי כדגים דיהבו סירייהו ויוצא בדיינים ודמי ממש לעובדא ההוא שבמ"ב וכל דברי המ"ב שם הלכתא נינהו הביאם הש"ך סימן רל"ז יעו"ש ועיין עוד מ"ש אי"ה בסימן שאח"ז ולהיות הדבר פשוט בעיני קצרתי וה' ישים שלום ואחוה ביניכם ויתן לכם לב אחד ורוח חדשה לעבדו שכם אחד ותהיו כאיש א' חברים ואת רוח המחלוקת יבער ממחשבותיכם ואז תשכילו ותצליחו בזה ובבא אמן כן יתן ה' ויאיר עינינו בתורתו והנראה לפענ"ד כתבתי.

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה