אור ברסלב
נאות דשא שאלה יז

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה יז

שאלה טז

וזה אשר כתבתי להרב ה"ג הנ"ל על דבריו

כתב מר להקשות על האו"ה מההוא דספק ממזר שנתערב דשרי מטעם ס"ס והרי חז"ל אסרוהו מפני חשש איסור תורה שבגופו לפענ"ד מטיבותי' דמר אמינא דלק"מ חדא לפי דעת הב"ש במקומו דלא בעינן בהנך דינים ס"ס גמור דאל"כ הו"ל ספק אחד בגופו יעו"ש:

ותו דבלא"ה אין מקום לזה לפי דעת מהרי"ט ופר"ח שהקשו על הרמב"ם דס"ל ספקא דאורייתא הוא רק מדרבנן לחומרא א"כ למ"ל קרא דספק ממזר שרי ותירצו דנהי דכל ספקא דאורייתא הוא מן התורה לקולא אינו הלא דרחמנא שריא בתורת ספק משא"כ למיעבד תרתי דסתרי דממ"נ עביד איסורא ודאי אסור מן התורה דרך משל בספק ממזר דמן התורה מותר בממזרת ומותר בבת ישראל אבל אסור לישא ממזרת וישראלית והשתא אתי, קרא בספק ממזר להתירו בתורת ודאי הן בישראלית והן בממזרת ור"ל דאפילו אם האמת שהוא ממזר מאחר שאין פיסולו נודע מותר בישראלית וכן אפילו אם האמת שהוא כשר מ"מ מאחר שאין כשרותו נודע מותר בממזרת ומש"ה מותר לישא ממזרת וישראלית ביחד ואין זה תרתי דסתרי אלו דבריהם ז"ל ולפ"ז הך דינא לא דמי כלל לנדון דאו"ה שהרי חז"ל לא אסרוהו כלל מפני חשש איסור תורה שבגופו דמה איכא כאן למיחש שמא הוא ממזר הרי אפילו הוא ממזר ליכא כאן איסור תורה כלל מאחר שאין הדבר ידוע לנו רק רבנן אסרו פסול ממזר אפילו כשאינו ידוע משום גזרה דממזר ידוע או משום איזה טעם אחר ודמי ממש לביצת נבלה ודכוותי שהוא איסור דרבנן ממש וליכא חשש איסור תורה כלל ולק"מ על או"ה וזה ברור לפענ"ד:

ועוד נ"ל דקיל אפילו מביצת נבלה ודמי לבשר שנמ"ה. וכל עיקר איסור זה אינו אלא ספקא דרבנן והיינו דהרי מן התורה אפי' הוא ממזר ליכא איסורא מחמת שאין פיסולו ידיע אצלינו רק רבנן אסרו פסול ממזר אפילו כשאינו ידוע מטעם גזרה או מטעם א' וא"כ אם הוא ממזר יש פסול דרבנן ואם האמת שאינו ממזר ליכא אפי' פסול דרבנן וא"כ עיקר איסור זה אינו רק ספקא דרבנן דהיינו שחז"ל אסרו ממזר אפילו אם אין פיסולו ידוע אצלינו ושוב צוו לחשוש אצלו שמא הוא ממזר וא"כ הוי ספקא דרבנן. וסברא זו אני רואה בבירור בדברי הב"ש סימן ב' ס"ק י"ח דדין משפחה שנתערב בה ספק חלל דאלמנה מאותה משפחה שנשאת לכהן לא תצא ומדייק הב"י והכ"מ מהרמב"ם דבת מאותה משפחה תצא וכתב שם הב"י די"ל הטעם אע"ג דאיכא ס"ס משום דהוי ס"א בגופו וס"א בתערובת וכתב שם דזה לא שייך רק לענין פיסולי כהונה משא"כ ישראל הבא לישא אשה מן משפחה שנתערב בה ס' ממזר שפיר הוי ס"ס. משום דס' ממזר מדאורייתא כשר ובאיסור דרבנן קיל אפילו ס"ס כזה הוי ס"ס עכ"ד וקשה הרי דברים אלו אליבא דהרמב"ם אמורים ולשיטתו כל ספקא דאורייתא הוא רק מדרבנן לחומרא וא"כ בכל גווני הוי הספק הראשון מדרבנן ולמה דוקא בס' ממזר הוא כך וא"כ גם אם כהן נושא הבת אפ"ה מהני ס"ס כזה ולכן אני אומר בטח בכוונת הב"ש דכאן כיון שהוא ספק ממזר הוא מן התורה מותר אפילו אם הוא ממזר רק מדרבנן אסור ואם אינו ממזר מותר אפילו מדרבנן וא"כ איכא ס"ס באיסור דרבנן עצמו לאפוקי בספק חלל דאינו מותר מן התורה אפילו להרמב"ם רק מחמת שהוא ספק שמא הוא כשר א"כ הס' זה עצמו הו מהס"ס והס"ס הו' ס"א בגופו משא"כ בספ' ממז' אף שהוא ממזר אפ"ה מותר מה"ת והוי ס"ס במלת' דרבנן מש"ה מהני שפיר אפי' ס"א בגופו וכן הם דברי הש"ך בסי' ק"י ס"ק ס"ב וס"ג וכ"ת דלפ"ז למה לי' לו' דהוי ס"ס בדרבנן ולימא בקצרה דהוי ספקא דרבנן ז"א דא"כ איך יתקיים גזירת כמים שאסרו ספק ממזר ומעיקרא כך אסרוהו אע"ג שאינו רק ספקא דרבנן משא"כ היכא דאיכא ס"ס אף שהוא ס"א בגופו לא אסרוהו חז"ל כן נ"ל ברור בדברי הב"ש.

ומה"ט אין מקום למ"ש כת"ר ליישב ולחלק בין היכי שתקנות חז"ל היה להחזיק הדבר בספק או בודאי והמציא כת"ר דבממזר תקנתא דרבנן הוא רק להחזיקו בספק ולפ"ד מהרי"ט ופר"ח א"א כלל לומר כך דכל שנחזיקנו בספק לית ביה איסורא כלל ובלא"ה אין דברי כת"ר מובנים דמה ראו חז"ל על ככה לגזור במקום א' שיהיה רק בתורת ספק ובמקום א' שיהיו בתורת ודאי ומאן מפיס והאו"ה גופי' מנ"ל דבגבינות גזרו חכמים שיהיו אסור בתורת ודאי יותר מבשאר מקומות ובאמת לפ"ד מהרי"ט מראין הדברים בהיפוך דבאמת דבכל דוכתי למה להו לחז"ל לגזור תורת ודאי וסגי להו במה דרביע עלי' איסור ספק אבל בממזר הוצרכו לגזור עליו להחזיקו בתורת ודאי משום דאם נחזיקנו בתורת ספק לחוד לא יהא בו שום איסור לכן הוצרכו להחזיקו כודאי ואפ"ה לא קשיא על או"ה קושיות כת"ר כיון דליכא כאן חשש איסור תורה כמ"ש לעיל כיון דאפי' הוא באמת ממזר אין כאן איסור כיון שאין הדבר ידוע לנו

ולבאר יותר כוונת או"ה. נ"ל כפי המבואר מלשון הש"ך וכל האחרוני' ז"ל דמיגרע היכי דמדאורייתא שרי והיינו כיון דמה"ת לא חיישי' לאותו ספק והוצרכו חז"ל לחדש דבר בו ולאסרו. א"כ רביע עלי' איסור ודאי דרבנן וגם רביע עלי' ספק תורה שצוו חז"ל לחשוש לו ובהצטרף הני תרתי להדדי הודאי דרבנן והספק תורה נעשה ודאי דאורייתא משא"כ היכי שלא הוצרכו חז"ל להוסיף בו דבר כלל אלא דמדאורייתא חיישינן לספק דידי'. א"כ לא רביע עלי' איסור ודאי כלל אפילו דרבנן לכן לא נשאר עליו רק ספקא דאורייתא ובהצטרף לו עוד ספק הוי ס"ס כך מראין דברי האחרונים בכוונת האו"ה וממילא דלא קשיא נמי מהך דחלב אינו פוטר וס"ס שרי והיינו דהתם הרי בצלי חלב כלל בס"ס גמור שרי כמ"ש ש"ך שם וכמו בכל דוכתי דס"ס גמור שרי וא"כ איך ה"א דמשום חלב גרע ואע"ג דחז"ל הוצרכו לחדש שם דבר ולומר דהחלב אינו פוטר מ"מ בגוף הספק לא הוצרכו להוסיף כלום דמדאורייתא אסור ספק בכור לכ"ע רק דחלב פוטר וחז"ל גרעו כח פטור החלב ונשאר הדבר אדינו דהיינו שאמרו חז"ל דחולבת יהי' כאינה חולבת מש"ה ס"ס מהני משא"כ היכי דמדאורייתא ליכא חששא כלל והצרכו חז"ל להוסיף דבר בגוף האיסור אז מצטרף ודאי דידהו לספקא דתורה ונעשה דינו כודאי איסור דאורייתא ובכל אלה יש להאריך אלא שאין זה מקומו שאין נ"מ לדינא לנ"ד.

אמנם בגוף הדבר אם להתיר הכלים שלא היו בני יומן בעת הודע האיסור או לא על משמרתי אעמודה להתירן מטעם ספק דרבנן וכדברי הראשונים דח"ש מר וז"ל קשה להתיר כו' דהרי גוף הספק ג"כ הוא דרבנן והי' מותר להרשב"א. אלא דאסור מפני שאינו ספק השקול ומה יתן כו' עכ"ד מר לענ"ד חילוק גדול בזה דבשלמא מה שבאני לעשות גוף הדבר ספק דרבנן היינו משום דמן התורה רובא ולד מעליא ילדן. ורבנן גזרו לחשש נפל משום זה הוא דרבנן וממילא כיון שאנו מסופקין עוד שמא הוא בן ח"י הו"ל ספקא דרבנן מש"ה שפיר אמרינן דאינו ספק השקול כיון דלמראית עין הוא קטן ורגלים לדבר שאינו בן ח"י מש"ה לא הוי לא ספק דרבנן ולא ס"ס. וכן נמי אין לחשבו לספק דרבנן משום דלמא אינו נפל דז"א דכבר אסרו רבנן ספק זה וספק זה דאינו נפל לא הועיל רק לעשותו איסור דרבנן אבל ספק דרבנן אינו נעשה רק מחמת הספק שמא הוא בן ח"י וזה אינו שקול נמצא דצדקו דברי הרשב"א משא"כ בנ"ד להתיר הכלים דהם בלא"ה אינן רק דרבנן מצד שאינן ב"י א"כ יש לנו לומר דהוי ספק דרבנן מצד ספק הראשון דלמא אינו נפל דספק זה עדיף אפילו מספק השקול דהא רובא ולד מעליא ילדן והוי ספקא דרבנן דהרי אנחנו רואין דספק זה לא עשאוהו חכמים כודאי ממה שפלפלו הפוסקים להתיר מטעם ס"ס הנלפענ"ד כ' ועיין בספר נקרא מים אדירים בסוף חדושיו לחולין מ"ש בשם הגאון מו"ה חיים כהן ז"ל שמקיל יותר מדאי בדין זה אך חלילה להקל כ"כ והגאון ז"ל לא אמרה שם רק אחר שנעשה מעשה עיי"ש ועכ"פ סמך גדול יש להקל כדברינו הק' כו'.

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה