אור ברסלב
נאות דשא שאלה טז

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה טז

שאלה טו

וזה אשר כתב אלי גדול א' מגדולי זמנינו על השאלה הנ"ל:

לאפס הפנאי באתי בתכלית הקיצור. והנה זה כמה שנים נדרשתי מרב אחד שאחוה דעתי בעגל שהי' למראית עין גדול ולא נודע אם הוא בן ח' ימים שנשחט והגדילו התערובת באותה עיר שנתערב בשר אותו העגל במליחה ובישול והי' הפ"מ והתיר הרב הנ"ל ולעזה עליו כל העיר וביקש ממני שאחוה דעתי וכתבתי לשם שיפה הורה בה"מ דהנה הרשב"ץ בספר חוט המשולש סימן ב' כתב שהרשב"א לא אסר אלא בדאיכא אומדנא שלא שהה ח' ימים דאל"כ הו"ל ס"ס יע"ש וראיתי להרב המובהק בעל פרי תואר שכ"כ מדנפשי' ודייק לה מלשון הרשב"א שכתב בתשובה שם כל שאנו חוששין לו שאינו בן ח' מפני קטנותו עכ"ל הרשב"א והנה הרב הנ"ל כתב אלי שחכם א' הקשה על דברי האחרונים דשקלי וטרי מ"ט לא נתיר מטעם ס"ס וביותר קשה על הרשב"ץ שמתיר באמת בזה מטעם ס"ס מדברי או"ה שהביאו האחרונים בסימן ק"י דגבי גבינות לא מהני ס"ס בצירוף הספק הראשון דכיון דחכמים אוסרים מפני חשש איסור תורה שבגופם כודאי איסור חשבינן לי' עכ"ד הרב הנ"ל בקצרה והשבתי לו דלק"מ דהנה הקושיא השניה דקשה על הרשב"א ז"ל עצמו דס"ל דלא מהני נכרי מסל"ת דל אמירת הנכרי הרי אינו אלא ספק דרבנן דמן התורה מותר דרובא ולד מעליא יולדין קושיא אלימתא הוא וכן כל מה שנתלבטו האחרונים לכתוב טעמא דאינו מותר מטעם ס"ס למה לן ס"ס בזה וביותר הרשב"ץ הנ"ל וכן הפ"ת דס"ל באמת דהוי ס"ס ולא סגי במה שהוא ספק דרבנן.

ולענ"ד קושיא זו מתורצת אגב חברתה קושי החכם הנ"ל דהנה קושי' החכם הנ"ל לק"מ בשום לב על דברי או"ה. דס"ל כל שצוו חכמים לחשוש לאיסור תורה בו כודאי איסור חשבינן לי' דא"כ לכאורה לא מצאנו ידינו בכמה דוכתא דשרינן ספקות כאלו ואפס קצהו אציגה פה הנה קיי"ל אלמנת עיסה כשרה לכהונה וכתבו הפוסקים דה"ה ס' ממזר שנתערב מותר ג"כ מטעם ס"ס וכמבואר באה"ע סימן ב' והרי אף דמן התורה ספק זה מותר דממזר ודאי הוא דלא יבא וכו' ורבנן גזרו לחשוש לספקן א"כ מ"מ לא נימא ממש כדברי האו"ה כיון דאסרוהו חכמים מפני חשש איסור תורה שבגופו ודאי יחשב ולא להני ס"ס בצירוף הספק הראשון (גם צ"ע בש"ך סימן ק"י ס"ק ק"ו שהתיר פירש ממילא כמ"ש פר"מ שם דהספק הראשון אינו מן התורה רק רבנן עשאוהו קבוע וקשה הא עשאוהו מפני חשש איסור תורה שבו ועיין) וזאת שנית נקטינן חלב אינו פוטר ובס"ס גמור כתבו הפוסקים דמותר עיין בי"ד סימן שי"ו גם כאן קשה לכאורה הרי כל עיקר האי דחלב אינו פוטר הוא דרבנן דסמוך מיעוטא לחזקה (והוא דרבנן לדידן דלא קיי"ל כר"מ כמבואר בכמה דוכתי) שלא ביכרה למאן דפליג אריב"ן שבתוס' דבכורות דף כ' וא"כ לא להני ס"ס כדברי או"ה כיון שאסרוהו מפני שצוו לחשוש לאיסור תורה שבו:

אמנם כל זה ליתא בפשיטות דודאי במקום שתק"ח הוא רק שנחזיק הדבר בספק היעלה על הדעת דחמיר טפי מאלו הי' הדין מדאוריי' שנחזיק הדבר בספק ואסור מספק דאם יצורף אליו עוד ס' מות' מטעם ס"ס ועת שמדרבנן בעלמא מחזקי לי' כס' ואסור מגרע גרע ולא מהני בי' ס"ס בהצטרף אליו עוד ספק ולכן א"ש בפשיטות דספק ממזר תקנתא דרבנן הוא שנחזיק אותו בספק ואסור בממזרת ובכשרה דמדאורייתא אי בעי הא נסיב ואי בעי הא נסיב ורבנן גזרו שיהא עליו דין ספק ולכך ודאי בהצטרף אליו עוד ספק ודאי דס"ס גמור הוא ומותר וכן הא דחלב פוטר הוא משום דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ודאי שהדבר בספק שקול. ומה"ת לא ליהני כשנתוסף עוד ספק דלא להוי ס"ס ועד כאן לא כתב או"ה אלא בגבינות נכרים דס"ל דגזרו רבנן ואסרוהו בהחלט ועשאוהו כודאי איסור מפני חשש איסור תורה שבגופו לכן ס"ל לאו"ה דהספק הראשון נעשה ודאי מגזרת חכמים אבל במקום שמפורש דתקנתא דרבנן הוא רק שיהא ספק היעלה על הדעת דלא ליהני ס"ס בהצטרף עוד ספק אל הראשון וזה ברור ועתה סרה מהר קושיות החכם הנ"ל דכאן בלא שהה ח' ימים גזרו חכמים שנחשיבנו ספק נפל ולשון הש"ס להדיא הא לא שהה ספקא הוי והיינו מדרבנן וכמ"ש התוס' ומ"ט לא ליהני כשנתוסף עוד ספק וזה ברור ועתה קושי' השני' הנ"ל מתורצת באופן נאה ומתקבל דהנה האו"ה ס"ל דגם מטעם ספק דרבנן לא שרי' גבינות עכו"ם משום דהוי כאיסור דאורייתא יעויין היטב בש"ך סימן ק"י והנה החילוק שעשינו בין דברי או"ה לאינך ספיקי שכתבנו היינו משום דאף אי נימא כסברת או"ה דאנן חשבינן הך תקנתא דרבנן כאלו הוא מן התורה אכתי ס"ס הוי בהצטרף עוד ספק על הראשון זהו שפיר לענין ס"ס. אבל לענין ספק דרבנן לחוד בגוונא דליכא ס"ס בזה ודאי הדר בריא סברת האו"ה כיון דאנן חשבינן תקנתא דרבנן שגזרו לחשוש לאותו ספק כאלו הי' אין כן מדאורייתא לחשוש לאותו ספק א"כ ספק דאורייתא דיינינן לי' ואין לומר בו ספק דרבנן ולקולא וכדברי האו"ה הנה קצרתי בזה ואל בינתו אשען. ודו"ק כי הדבר נכון וברור למבין.

אמנם עדיין לא נחה דעתי הקלושה בזה דהנה לענ"ד נ"ל ראי' דהרשב"א לא ס"ל כלל סברת האו"ה ומנא אמינא לה מהא דשילהי יבמות תמן תנינן אין מעידים אלא עד ג' ימים וכתב שם הרשב"א בחדושיו והביאו הנ"י שם והמ"מ בפי"ג מה"ג והב"י סימן י"ז וז"ל הב"י בשם הרשב"א והיכי דאשכחוהו וכו' ולא ידעי אי תוך ג' או לאחר ג' איכא למימר דאין מעידין עליו דהו"ל ספקא דאורייתא ולחומרא ואיכא למימר דחששא דרבנן הוא ולקולא עכ"ל והתוס' והרא"ש פסקו שם לקולא והרי הרשב"א שם אי הוי ברירא לי' דהאי דאין מעידין אחר ג' ימים אינו אלא דרבנן הי' מתיר בספקו ולסברות או"ה הרי משים חשש איסור תורה שבגופו גזרו חכמים ולא נימא בי' כלל ספק דרבנן ולקולא וצל"ע ואין לדחוק ולומר דהרשב"א ס"ל דאם היינו אומרים שהוא רק חששא דרבנן הי' הדבר רק משום חומרא בעלמא דכה"ג שכתב הש"ך דמודה האו"ה ע"ש בש"ך זהו ליתא דמנא לי' להרשב"א הא והרי אדרבא עינינו הרואות דלהרשב"א ז"ל אלימא לי' כל כך הך חששא עד שהוא חושב דאולי מן התורה הדין כך וזה פשוט דליתא ואיך שיהי' הנה מדברי הרשב"א הללו מדס"ל להקל שם בספק אם הוא תוך ג' ימים או אח"כ אי הוי ברירא לי' שהוא מדרבנן ודאי קשה טובא מה זה שהחמיר הרשב"א הכא בספק שהה ח' ימים והאי דהכא קיל טפי מהתם דהתם חמיר טובא דאפילו אם ניסת תצא באם העידו עליו אחר ג' כמ"ש הריב"ש סימן שע"ט הביאו הב"י ס"ק כ"ב וההוא חששא דהכא קילא טפי דמקילינן באדם וכדרבנן דרשב"ג מכל זה נלענ"ד ראי' גדולה לדברי הרשב"ץ והרב בעל פרי תואר כתב שהרשב"א שהחמיר בזה מפני שהספק לא הי' שקול מפני קטנותו כמ"ש הפרי תואר מלשון הרשב"א אבל בספק שקול הי' מתיר הרשב"א כן נראה לפענ"ד ברור:

והנה בגוף הדבר שהרשב"א חשיב לי' ס"ס ולא חייש לסברא דשם אונס חד הוא אין לתמוה ע"ז דלאו כ"ע הכי ס"ל ויעיין במ"י כלל סמ"ך ס"ק כ' ונראה שזהו דעת הרש"ך שהביא הב"י באה"ע סימן קנ"ה ס"ק כ"ב יעו"ש. ועתה אבא לנ"ד מה"ט שעשיתי סמיכות לדברי הרשב"ץ והפ"ת והוכחתי שכל עיקר טעם הרשב"א שהחמיר היינו משום שלקטנותו הי' החשש גדול ולא הי' הספק שקול וכדדייק הפ"ת מלשון הרשב"א ומתיר מפני כן באם לפי ראות בני אדם הוא גדול כ"כ שנראה בן ח"י ויותר מה"ט גופי' בנ"ד שהי' עגל קטן כ"כ והדמים מודיעים קשה להתיר הכלים במה שהוד כ"ת צידד לומר שהוא דרבנן אלא שמצד אחר כו' דלפי מ"ש הרי גם גוף הספק הוא מדרבנן והי' מותר לסברות הרשב"א אלא דאסר לי' מפני שאינו ספק השקול מה יתן ומה יוסיף שהוא מטעם אחר ספק דרבנן ולעצים טרדותי הנני מקצר ועולה ולא יכולתי להציע לעיני כבודו מה שכתבתי עוד בזה בתשובתי שכתבתי להרב הנ"ל והי' זה שלום למר ולתורתו כנפשו ונפש אוה"נ לנצח נא' ה"ק וכו'.

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה