אור ברסלב
נאות דשא שאלה טו

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה טו

שאלה יד

כאן בעירנו היו שוחטים עגלים הנקחים מנכרים אף שלא הי ידוע להם שהם בני שמונה ימים ועשו זאת לחסרון ידיעה מחמת שיש בכאן חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים. כאשר עתה בעו"ה שכיח הרבה בעתים הללו שהדור יתום וכל הרוצה אומר חכם אני והרבה יגיעת וקטטות עשיתי עד שבטלתי הדבר בע"ה שאין שוחטים עגל כי אם בידוע שהוא בן ח' או עפ"י סימנים המבוארין בפוסקים. ושאלוני מה משפט הכלים אשר בישלו בהם עד עתה מבשר אותן העגלים אשר הם ספק נבלות ועוד הגיד לי השוחט כי באמת אף מתחלה לא היו שוחטין כי אם כשהי' העגל גדול קצת שהוא למראית עין בן שמונה לפי גדלו (וגם זה אינו עפ"י הדין דאפילו גדול ביותר לא מהני זולתי סי' דקרנים כמבואר בתבואת שור) רק זוכר שזה ג' או ד' שבועות. שחט בעה"ב אחד עגל קטן והדמים מודיעין כי הי' דמיו מועטין ועתה שואל דאף אם נימא שכל הכלים מותרין אפשר דכלים שנתבשל בהן בשר עגל זה הקטן אסורים יורינו נא ושכרו כפול מן השמים.

תשובה חזרתי על כל הצדדים ואני רואה דכל הכלים שמבשלין בשר כזה הם אסורים אע"ג שאין איסור הבשר רק מחמת ספק כך הוא הדין שכל כלים שמבשלים בהם ספק איסור אסורים. ומה שיש להתיר בזה מחמת שלא נודע האיסור עד שכבר הכלים אינן בני יומן כי זה ב' או ג' ימים שלא בישלו בכל העיר בשר עגל וכיון שהבשר הזה אינו אלא ספק איסור הו"ל ספק דרבנן ואע"ג שהוא רק ע"י גלגול מ"מ בלא נודע הספק עד שנעשה האיסור דרבנן חשבינן ליה שפיר לספקא דרבנן ואמינא דהא ליתא כי בסימן הקודם פלפלתי בזה באריכות והעליתי שם לדינא דדוקא היכי שלא היה מקום להספק איסור להוודע עד אח"כ כגון דרך משל שנשתמשו ובישלו ביצים מהתרנגולת ואחר שנשחטה נמצאת חסר' מרה ואז כבר הכלי' בני יומן דבכה"ג לא הי' שום צד שיוודע הספק איסור של הבצים עד שנשחטה התרנגולת בכה"ג הוא דחשבי' לספקא דרבנן וגם זה היא דוקא במקום הפסד קצת משא"כ היכי שכבר הספק איסור היא לפנינו ואינו חסר אלא ראות העין שעדיין לא הצצנו אליו ואלו היינו מביטין בו מיד היינו רואים ספק איסורו קודם שנעשה האיסור דרבנן בכה"ג לא חשבינן ליה לספקא דרבנן. וכתבנו שם בסימן הקודם שאין בידי להתירו אפילו בה"מ. וממילא בנ"ד שהיו עושין תמיד בידים ספק איסור עפ"י האנשים אשר טח מראות עיניהם דין פשוט ומבואר בש"ע ובאחרונים והמה חכמים בעיניהם ולו חכמו ישכילו זאת המה יביטו יראו שהוא ספק נבילה לכל המבואר בש"ע ובאחרונים ולא מהני מה שהעגל גדול אשר הוא למראית עין בן שמונה. וא"כ מה שנכשלו בספק איסור הזה אינו כי אם חסרון ידיעה ובכה"ג הוי כאלו כבר נודע הספק איסור קודם שנעשה דרבנן ולא חשבינן ליה לספקא דרבנן וא"כ כל הכלים שבכל העיר אסורים אפילו מה שבישלו בהן בעגלים גדולים כולם אסורין אף על פי שאינן בני יומן ואפילו בה"מ:

אמת כי כפי מה שמשמע מדברי הרב פרי מגדים בריש דיני ס"ס ובסימן פ"א סק"ה ע"ש במשבצו' זהב ושאר דוכתי דמתי' אפי' שאינו מחוסר אלא להביט על הספק סוף סוף כל שלא הבטנו אליו עדיין ולא נודע לנו איסורו מקרי לא נודע וחשבינן ליה לספקא דרבנן הכי משמע מדבריו למעיין וגם מאחר שמדמה דין ספק דרבנן ע"י גלגול בכל הדברים לדין ספק א' בגופו ובספק א' בתערובת ובספק א' בגופו כבר העליתי בסימן הקודם דשרי בכל גווני וא"כ ה"ה בסד"ר ע"י גלגול בה"מ מתיר הרב הנ"ל. לזאת כל כה"ג דנ"ד שהוא ה"מ והפסד הרבים אין גוערין במי שירצה לסמוך על הרב פרי מגדים כי הרב מובהק היה וכדאי לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק מכ"ש בשעת הדחק ואעפ"כ אני לא הייתי אומר בדבר זה לא היתר ולא איסור.

לבד ראה זה אמרה נפשי דיש להתיר הכלים אפילו אם לא היה מקום הפסד והוא מחמת היתר השני שכתבתי בסימן הקודם מהך דינא דהרמ"א בסימן ס"ו שהתיר ספק דרבנן ע"י גלגול מחמת שצירף סברת הרבה פוסקים הסוברים דדם בצים דרבנן ע"ש. וכתבתי שם דכ"ש שיש להתיר כה"ג במקום שיש פוסקים המתירין האיסור לגמרי אף דלא קיי"ל כוותייהו. ע"ש בדברינו באורך ולפ"ז ה"ה וכ"ש בנ"ד שהב"י בסימן ט"ו הביא דעת הגאונים דאין בזה איסור כלל משום דקיי"ל כרבנן דכל ולד שנולד אזלינן בתר רובא דרוב וולדות בני קיימא הן ויותר מזה דאפילו לדידן דלא קיי"ל כהגאונים אלו מ"מ דיעבד אמרינן ג"כ רוב וולדות הם בני קיימא כמבואר באה"ע לענין חליצה וכמו שהאריך שם התב"ש בכ"ז בראיות ברורות עד שהוצרך לתרץ דהא דאסרינן בשר זה אפילו דיעבד הוא משום דשאני דיעבד דהוצאות אשה מבעלה. דזה הוי דיעבד גמור אבל דיעבד דהפסד ממון אינו כ"כ דיעבד:

ע"ש בדבריו והארכתי בכל זה לקמן בסימן כ"ה שכל זה דברים ברורים. הרי דאפילו לדידן אין כאן אפילו איסור דרבנן גמור. דהא חזינן היכי דאיכא דיעבד גמור שרי:

וכיון שכן מאחר דלהגאונים גם בשר עצמו הוא מותר מש"ה מצרפינן לי' לספק דרבנן ע"י גלגול וחשבינן לי' לסד"ר ולא אאריך כאן בזה כי אי"ה בסימן כ"ה אבאר בזה כל הצורך. ובהיות כן אפילו אותן הכלים שנתבשל בהן הבשר מהעגל קטן מותר ג"כ דאעפ"י שמחמת קטנותו הי' ספק למראית עין אם הוא בן ח' מ"מ הרי אפילו ביום שנולד אינו רק ספק נפל ולהגאונים שרי מיד כשנולד מטעם דרוב הוולדות הם בני קיימא ממילא גם בכלים אלו שייך היתר זה ואין לומר דאין להתיר בכאן מחמת ספקא דרבנן משום דקיי"ל דספקא דרבנן אסור היכי דאיכא חזקת איסור והכא איכא ג"כ חזקת איסור דהיינו דבעת לידתו בודאי לא הי' בן ח' ומוקמינן לי' אחזקתו דגם עתה אינו בן ח' ולא מהני בי' ספקא דרבנן הא ליתא דזה לא מקרי חזקת איסור דאטו האיסור הוא מחמת שאינו בן ח' האיסור אינו רק דחיישינן שמא הוא נפל וא"כ אפילו בעת שבודאי אינו בן ח' אינו רק ספק השקול גם מיד שנולד אינו רק ספק השקול וחזקת איסור ליכא ואדרבא אפילו ספק השקול אין כאן דרוב וולדות הם בני קיימא ואין כאן רק חששא דרבנן בעלמא וכנ"ל ותו דאין שייך בזה להעמידו על חזקתו דלא הי' בן ח' כי חזקה זו עשוי' להשתנות בכל עת ורגע וראי' לזה דכאן לא הוי אתחזק איסורא דא"כ מה הקשה הט"ז ושאר אחרונים שפלפלו בזה בסימן ט"ו להתיר מכח ס"ס והרי העלו בסימן ק"י דלא מהני ס"ס היכי שיש חזקת איסור א"ו כמ"ש דכאן ליכא חזקת איסור וכ"ז פשוט וברור סוף דבר זהו שאני אומר בנ"ד דכל הכלים אשר הן ב"י בעת שנודע להן האיסור אסורין אפילו מה שנתבשל בהן בשר מהעגלים אשר הם גדולים במראית העין והכלים אשר אינן ב"י בעת שנודע האיסור מותרים אפילו שלא במקום הפסד אפילו הכלים שנתבשל בהן בשר בהעגל הקטן וכאשר ביארתי והש"י יצילני משגיאות והנראה לפענ"ד כתבתי ה"ק כו':

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה