נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה יג
וזה אשר כ' אלי כבוד הרב הג' הנ"ל על השאלה הנ"ל
מה שנסתפק כת"ר קצת בהרכבת אילן תפוח בתפוח יערי שקורין קוואסניציש ממ"ש, הת"י (וכן הרא"ש וטור ורי"ו) גבי חזרד שמשליכין פרי' לחזרים. ואולי אינם אותן תפוחים יערים שלנו הנה לכאורה דברי הרמב"ם בפ"ג מהי כלאים ה"ד שכתב וז"ל וכן באילן שיש שתי מינים שדומין זה לזה בעלין או בפירות הואיל שהם ב' מינים הרי אלו כלאים כיצד התפוח והחזרד כו' ושוב כ' בד"ה וכן אם יש שם זרעים ואילנות אחרים אע"פ שהם ב' מינים בטבען הואיל ועלין של זה דומין כו' או פירי של זה דומה כו' לא חששו להם לכלאים יע"ש שני הלכות אלו אינם מובני' בהשקפה ראשונה שנראה לגדיים זה לזה וביאורם נראה ממ"ש אח"ז בדין וא"ו כיצד וכו' אבל הצנון עם הנפוס כו' אע"פ שהעלין דומין והפרי דומה כו' הואיל וטעם פירי זה רחוק מטעם פירי זה ביותר עכ"ל ונראה שאיסור תפוח בחזרד הוא ג"כ לריחוק הטעמים וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי' המשנה הלזו דחזרד שהביא דברי הירושלמי שממנו מקור דברי הרמב"ם בחיבורו הנ"ל דיש מהן שהלכו וכו' בסוף משנה זו דתפוח וחזרד שלא במקומו השנוי בירושלמי יע"ש וראיתי בשו"ת ש"י סי' ל"ו על מה שכתב הלבוש בא"ח סי' תרמ"ט בטעם פסול אתרוג המורכב בלימוני משום שנעבדה בו עבירה דהרכבה כ' שם השבות יעקב וז"ל אתרוג באילן לימונ"י אפשר דהוי מין במינו וליכא בי' איסור הרכבה כלל וכמ"ש הרמב"ם בה' כלאים פ"ג ה' ה' אע"פ שהם ב' מיני' בטבעם עכ"ל שם. ואולי בעיני הש"י ז"ל אינם רחוקים בטעמם דאל"כ מ"ש מההוא דהלכה ד' ולפ"ז היה נראה פשוט דנ"ד אין לך ריחוק טעם יותר אחר שהתפוח יערי אינו נאכל כלל כמות שהוא בשום אופן כי אם אחר כבישה וק"ל ואולם בירושלמי הביאו הר"ש פ"א דכלאים שנה ד' גרסינן ר"י אמר למה נקרא שמו פרישין שאין לך מין פרוש לקדירה באילן אלא זה בלבד ע"כ וראיתי בבאורי הירושלמי להר"א ז"ל שכ' וז"ל בד"ה פרוש לקדירה ואינו ראוי לאכול חי כלל. וקשה קצת הרי הלכו אחר הטעם להחמיר ומ"ט הפרישין והעוזרדין אינם כלאים זה בזה כדאיתא שם משנה ד' אך המעיין בשטחת לשון הרמב"ם מריש פ"ג עד דין ו' יראה שדברים שהן בודאי מין א' ריחוק הטעמים אינו מזיק (הגה"ה מהמחבר אמנם לפי מה שהארכתי בסימן הקודם והוכחתי בבירור דפירי אילן שאינו ראוי כלל לאכול חי הוי אילן סרק וא"כ לכאורה לא הועיל הרב נר"י בתירוץ הזה דהא עכ"פ עינינו רואות דהוי אילן מאכל באילן סרק וע"כ צ"ל דהעוזרדין ג"כ אינו ראוי לאכול חי וצריכין בישול ואע"ג דקאמר בירושלמי שאין לך פרוש לקדירה אלא זה כו' ודאי דלאו דוקא דהרי גם הקוואסניציש אינם נאכלים חיין וכוותייהו טובא ואולי דמש"ה נקרא אלו פרישין לפי שאין להם תיקון אחר זולתי בישול הרבה משא"כ אינך שיש מהן שדי להן בבישול מעט ויש מהן שדי להן כבישה אבל עכ"פ העוזרדין ג"כ אינם ראוים לאכול חי וא"כ הוי תרווייהו אילן סרק. ובהיות כן אין התחלה לקושיות הרב נ"י ממה דלא הוי פרישין ועוזרדין כלאים מחמת שהפרישין אינם ראוים לאכול חי שהרי גם העוזרדין אינם ראוים לאכול חי כנ"ל ע"כ) והנה צר לנו המקום בזה מהתהלך ברחבה בהוויות דאביי ורבא ואין בידינו להקל בזה מאחר שפשטן של דברי הרע"ב וכן העט"ז בסי' רצ"ה מורין שאותן שלנו הן הן החזרד שבמשנה שפירשו תפוח יערי סתם ואולי קים להו לחז"ל שהם ב' מינים בטבעם ואסורים מפני ריחוק הטעמים ולכן אין להקל כלל בזה ובשגם שכבר כתב הסמ"ג וש"פ שאפילו אותם השנוים במשנה להיתר טוב ליזהר מהן שאין המון העולם בקיאי' בהם וכמ"ש הרמ"א בסימן רצ"ה והנה יש לי שקלי וטריא בזה שהעלתי עתה בעיוני באריכות בענין אמירה לנכרי בזה והשגה על החו"י שאלה נ"ג וכן בענין איסור מקיים כלאים אך להיות שלא עלה בידי שום צד היתר בזה והנלע"ד כתבתי והי' זה תלו' למר ולתורתו כנפשו ונפש אוהבו נאמן לנצח הדו"ש בלו"נ חפיצה הכותב מתוך טרדה רבה נאו' ה"ק כו':