נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה יב
נשאלתי ישראל אחד קנה מן נכרי פרדס אחד ובתוכו נטוע כמה מיני אילנות ובתוכם יש אילני תפוחים אשר המה מורכבים בתפוחי יערי הנקרא בל"א קוואסניציש ועתה גדלו ונתעבו ונעשו אילנות טובים למאכל רק שנודע בבירור שתחלתם הי' ע"י הרכבה כנ"ל וגם ידוע שכל עובדי האדמה מרכיבים כך באופן שאין ספק שגם בפרדס זה כך נעשה אי שרי לישראל לקיים האילני תפוחים הנ"ל או לא:
תשובה שנינו במשנה פ"א דכלאים התפוח והחזרד כלאים זה בזה ופי' הרע"ב חזרד תפוחי יערי תרגום וכפתור וחיזר עכ"ל ר"ל דלהכי קראוהו חזרד היותו דבר עגול וכדורי לכן נקרא חזרד לשון חיזר וביארו בירושלמי ובפוסקים הטעם דאע"פ שהפרי והעלין דומין זה לזה אפ"ה הוי כלאים דהלכו חכמים בזה אחר טעם הפרי וע"ש בתוי"ט. הנה לכאורה מבואר מזה דהחזרד הן הן הקוואסניציש שלנו דאע"פ שהפרי והעלין דומין מ"מ הנה עינינו רואות דהטעמים רחוקים מאוד שהרי אינם נאכלים כמות שהן חיין אם לא ע"י כבישה או שליקה לכן הוי כלאים וכלשון הרע"ב כ' ג"כ העט"ז ביו"ד סי' רצ"ה וכן הוא שם בדפוס בש"ע יעו"ש. ואע"פ שהוסיף שם תיבה אחד וז"ל חזרד מין תפוחי יערי תרגום כו' אין לדקדק אלשון מין לומר שאינו תפוח ממש אלא מין תפוח ולהוכיח מזה שאין הכוונה לאותן קוואסניציש שלנו שהרי הן תפוח ממש דאדרבא נראה למידק איפכא דהרי באמת ביארו שהן דומין ממש בעלין ובפרי וא"כ משמע דהיינו הקוואסניציש לא איזה מין אחר שאינו דומה וממה שכ' תיבת מין אין כדאי להוכיח מזה דהא באמת אנו רואין שחז"ל אמרו שהם כלאים א"כ אינו תפוח ממש אלא שני מינים ולכן יתכן שפיר לומר מין תפוח דבאמת אינו תפוח ממש דהא הן כלאי' זה בזה ותו דהרי הכרו' והתרובתר כ' שסהתרובתר מין כרוב שקלחים שלו דקים ולא כ' סתם כרוב שקלחים שלו דקים והרי שם באמת הכל הוא מין אחד ואינם כלאים זה בזה ואפ"ה כ לשון מין כרוב וזה פשוט:
אמנם הר"ש כ' חזרד כעין תפוח ומשליכין פיריו לחזירי עכ"ל משמע לכאורה דאין הכוונה על הקוואסניציס שהרי הם מאכל בני אדם אכן עדיין אפשר דכוונתו דבלא כבישה אינם ראוים רק למאכל חזרים ובאמת כך הוא בקוואסניציש שלנו וכמ"ש לקמן אי"ה בשם הט"ז ותו נראה דאפי' נימא דהר"ש אינו מפרשו על הקוואסניציש מ"מ האחרונים הרע"ב והעט"ז שראו דברי הר"ש ודאי חולקים עליו מדהוצרכו לפרש טעם היותו נקרא חזרד ע"פ התרגום וכפתיר ולא פירשו כפשוטו כדברי הר"ש לפי שהוא מאכל חזרים אע"כ דבאו לומר דאינו כלל מאכל חזרים ואפ"ה הוי כלאים סוף דבר אפי' אם ספק אצלינו אם הקוואסניציש הן הן החזרד או לא ופשט דברי האחרונים מורים כך ואיסור' דאוריית' הוא אפי' לקיימם ואפילו בח"ל ואע"ג דמלקות ליכ' בקיומם כדאי בע"ז היינו כמ"ש התו' שם משום דהוי לאו שאין בו מעש' אבל עכ"פ אסורא דאוריית' הוא א"כ מאן ספין ומאן מפיס לומר קבלו דעתי להתיר ספק איסור דאורייתא ואסור לקיימם וטעמא דמלתא בשביל ריחוק הטעמים שביניהם שא"א לאוכלם אלא ע"י כבישה:
אמת שאומרים עובדי האדמה כי גם ביער נמצאים לפעמים מעט מן המעט אילני תפוחים אשר הם טובים וגדולים מן הקוואסניציש ונפש היפה תאכלם בלא כבישה ואלו היה בא לפני אילן תפוח מורכב באילן כזה לא הייתי אומר בו לא איסור ולא היתר לפי דברי האנשים שאומרים כי אותן אילני היער אם יקחוהו כך ליטעו בפרדס ולעבדו ולשמרו היטב יהי' טוב פריו למאכל הגם אם לא יהי' טוב כ"כ כמו התפוחים היפים מ"מ אין ריחוק בטעמים כ"כ ואי משום שזה גדל בפרדס וזה ביער בודאי משום הא לא הוי כלאים וכיון שאין בהם כ"כ ריחוק הטעמים אין כח בידינו לאסרו דמסתברא שאין זה בכלל חזרד אע"פ שמקומו ביער משא"כ אלו הקוואסניציס שבכל מקום שיהי' לא ישנו טעמם למעליותא נראה דהיינו חזרד. ואפשר שלזה כיון העט"ז במה שהוסיף תיבת מין וכ' מין תפוח יערי לומר דלאו במה שגדל ביער תליא מלתא אלא שהן מין בפני עצמן ולאפוקי הני תפוחים דלעיל הן מין תפוחים היפים רק שבהיותן עומדי' ביער ואדם אין לעבד' ולשמרם נשתנו קצת לגריעותא ואפילו הכי לא יצא מן הכלל המין ולא הוי כלאים זה בזה משא"כ הקוואסניציס הן מין תפוח יערי כן צ"ל לכן באילן כנ"ל לא הי' כח בידי לאסרו ואעפ"כ לח הייתי מתירו בבירור:
ואולם אין להתיר בנ"ד ולומר דכיון שישראל קנה כך מהנכרי ולא ידעינן אם מהקוואסניציש הגרועים לקח להרכיב או מאותן תפוחי יער הנזכרים והוא ספק לכל העולם שא"א לברר עכשיו שכבר נתעבו כל האילנות המורכבים א"א להפריד היחור המורכב מגוף האילן ולברר גוף האילן מה הוא וא"כ נתלה שלקח מאותן האילנות מטעם דהוי ס"ס ספק אולי לקח מאותן האילנות הנ"ל ואת"ל שלקח מהקוואסניציש אולי הקוואסניציש אינם החזרד דהא לא אסרנום לעיל אלא משום ספיקא שמא הם החזרד וא"כ הוי עכשיו ספק ספיק' דשרי אפי' בדאוריית' הא ליתא מכמה טעמים חדא דכבר העלה הרב בעל מנחת יעקב בתורת השלמים בקונטרס הספיקות במחודשים אות ח' וז"ל ודוקא ספיקא דפלוגתא (דרבוותא אם יש עוד ספק בלא ספק דפלוגתא מתירין מטעם ס"ס ספק אם הלכה כמאן דאסר ואת"ל. כמאן דאסר מכל מקום. הרי יש כאן עוד ספק) אבל אי נסתפק לן מה אמר בי' קמאי כו'. לא מיקרי ספק כלל כו' דכל זה מיקרי ספק חסרון חכמה כו' וע"ש בס"ק ח' שהביא בשם תשובות אחרונים וז"ל דכ"ע מודו כשכל אחד מהתנאים או אמוראים או פוסקים מובן וברור דעתם וצריך הכרעה מפלוגתא שבשניהם ואז הלך אחר המקיל בדרבנן ככל ספק דרבנן אבל בהלכה פסוקה שאין אנו מבינים דעתם פשיטא דמחמרינן עכ"ל והיינו בין לענין ספיקא דרבנן ובין ס"ס במידי דאורייתא והטעם דספק זה הוי כעין ספק חסרון ידיעה ולפ"ז ודאי דבנ"ד דהלכה ברורה נשנית במשנה התפוח והחזרד כלאים זה בזה רק שאין אנו מבינים כוונתם של בעלי המשנה אם כוונתם על הקוואסניציש שלנו או לא. פשיטא שאין זה נכנס בגדר ס"ס דהוי כעין חסרון חכמה ומכ"ש בנ"ד דהוי חסרון חכמה ממש דאין אנו בקיאים לידע אם הקוואסניציש אלו הן מין תפוחים או לא ואע"ג דלפמ"ש לעיל דמדברי הר"ש משמע דהחזרד לאו היינו הקוואסניציש רק דהער"ב והעט"ז פליגי עלי' א"כ הוי ספק דפלוגתא וראוי ג"כ לדונו לס"ס. ז"א חדא דהרע"ב והעט"ז בתראי נינהו וראו דברי הר"ש ופליגי עלי' א"כ ראוי לפסוק כוותייהו ולא נכניסנו כלל בגדר ספק פלוגתא דרבוותא ותו דכבר כתבתי דיותר נראה דגם מלשון הר"ש אין ראי' ושגם כוונתו יכול להיות על הקוואסניציש וא"כ דעת כל המפרשים שוה בזה רק דלא ידעינן כוונתם אי מיירי אינהו מהקוואסניציס או איזה מין אחר דוקא. וא"כ בקוואסניציש שלנו אסתפק לן מאי אמור בי' קמאי וזה אינו בגדר ספק כנ"ל וא"כ ליכא הכא ס"ס רק ספק אחד שמא לקח הנכרי להרכיבם מאותן אילנות הטובים הנמצאים ביער דלא הוי כלאים כנ"ל:
שנית נראה דהאי ספק נמי לאו ספק הוא כלל דודאי דרובא הנמצאים ביער הם קוואסניציס הגרועים ואותן אשר הם יפים קצת אינן רק מיעוטא דמיעוטא בדרך מקרה והזדמן וא"כ אזלי' בתר רובא וליכא ספק כלל שמא לקח מהיפים אלא ודאי מהרוב לקח שהם הגרועים ואין לומר דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דקי"ל אפי' לקולא כגון ט' חניות מוכרות בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחוטה ולקח מהקבוע מא' מהן ואינו יודע מאיזה לקח אינו ודאי איסור רק ספק הא ליתא דהא נכרי שלקח שלא בפנינו ואח"כ נמצא בידו קי"ל דהוי כפירש דאזלי' בתר רובא כמבואר בסי' ק"י ומבואר שם בדברי האחרונים דט' חניות מוכרות בשר נבילה וח' בשר שחוטה ונמצא ביד נכרי שלקח שלא בפנינו הוי ודאי איסור וחייב מלקות עלי'. ממילא בנ"ד שהעכו"ם לקח להרכיב שלא בפנינו אזלי בתר רובא וליכא שום ספיקא מיהו אפי' אם הי מזדמן שישראל ראה בעת שלקח הנכרי האילנות מהיער להרכיב מהן דבכה"ג קי"ל בסי' ק"י דהוי קבוע אפ"ה לא הוי ספק דהא רוב הפוסקים ס"ל דבה"ג דהוי פירש לפנינו אינו אלא קבוע דרבנן להחמיר אבל מדאורייתא הוי פירש אפי' בכה"ג שפירש בפנינו או שלקח הנכרי בפנינו ולא אמרינן לקולא דהוי קבוע וא"כ הוי ודאי איסור דאורייתא אפי' ראה הישראל עת שלקח הנכרי האילנות דאזלינן בתר רובא ואין צורך להאריך בזה כי כל זה מבואר בסי' ק"י היטב:
שלישית דהפי' אם הי' לוקח מן הקבוע ונימא ג"כ דמה שנסתפקנו בהקוואסניציס אם הם החזרד או לא נחשב שפיר לספק אפ"ה אין להתיר כאן מטעם ס"ס. כי נראה דבה"ג בנ"ד שיש בחנות ספק טריפה ובהשאר כשרות ולקח מן הקבוע אין זה נקרא ס"ס כאשר אבאר ומצאתי שהרב פר"מ בי"ד סי' ק"י חקר בדין זה וז"ל שם בשפתי דעת סקי"ד החקירה האחת כיון דקבוע חידוש הוא דחדוש לן רחמנא דלא אזלינן בתר רובא א"כ כ"ש דלא מהני ס"ס בקבוע או דלמא אין לך בו אלא חידושו ובס"ס מהני כגון ט' חניות מוכרת בשר שחוטה וא' ספק טריפה מהו ולא דמי למ"ש המחבר בסעי' ד' דהתם העירוב אח"כ ומיהו למ"ש הש"ך בס"ק כ"ו דהעיקר כהרב דלא מהני ס"ס דקבוע אף דחידוש הוא אלא בפי' לפנינו דהס' מטעמא די"א דפי' הוי דרבנן ולא הוי ספק א' מן התור' משא"כ כאן דהספק הא' מן התור' הוא ועדיין יל"ע בלא נודע עד הח"כ להרה"ה עכ"ד. כוונתו דבסעי' ד' שם פסק המחבר בלקח מקבוע ונתערבה אח"כ באחרות שרי מטעם ס"ס והרמ"א אוסר מטעם שהספק הראשון אסור מן התורה ואין כאן עוד ספיקא להתיר רק תערובות לא מיקרי ס"ס כמו שפסק בסעי' ט' בספק טריפה שנתערב דהוי ספיקא בגופו וס' א' בתערובות לא הוי ס"ס הואיל והספק הראשון אסור מן התורה ואין כאן עוד ספק רק שנתערב יעו"ש. ותמהו בחמת כל האחרונים על המחבר איך התיר בסעי' ד' ולא מצאו שום ישוב רק מה שתירץ הש"ך ס"ק כ"ב והחזיק בדבריו המנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק מ"א דס"ל להמחבר דהואיל וקבוע חידוש הוא דבכל התור' כולה אזלי' בתר רובא אין לך בו אלא חידושו ואמרינן דלא אסרתו תורה רק כשהוא בפ"ע משא"כ כשנתערב אח"כ. אכן לדינא הסכי' בסקכ"ו כהרמ"א דלא אמרי' בו אין לך בו אלא חידושו ולא הוי ס"ס ואין להתיר רק בפירש לפנינו אף דקי"ל דזה הוי ג"כ קבוע מ"מ הרבה פוסקים ס"ל שאינו רק קבוע מדרבנן ומן התורה הוי פירש וא"כ אין הספק הראשון אסור מן התורה והוי שפיר ס"ס ועתה קאמר הרב פרי מגדים בט' חניות שמוכרת כשרות וא ספק טריפה לדעת רמ"א פשיטא דאין כאן ס"ס דהא הספק הראשון אסור מן התורה ככל ספק טריפה ואין כאן עוד ספק רק תערובות דהיינו מה שנאמר דלמא לא זה הוא והוי שני גופים וגרע מספק טריפה שנתערב דהתם נתערב עכ"פ ברוב וכאן קביע הוי כחד בחד דהא כמע"מ דמי ולדעת המחבר יש להסתפק דאע"ג דלא הוי ס"ס בכה"ג מ"מ קבוע חידש הוא וי"ל דאין לך בו אלא חידושו דוקא אבל כשיש בו עוד ספק שרי או לא דדוקא כשנתערב אחר שנלקח מקביעתו שייך שפיר סברת דאין לך בו אלא חידושו כשהוא בעין משא"כ אותו הספק שהי' בו בעת שנלקח מהקביעות כל זה אסרה תורה ולזה הדעת נוטה למבין. ועכ"פ לדינא בלא"ה הא קי"ל כהרמ"א דל"א כלל אין לך בו אלא חידושו ונסתפק בלא נודע הספק טריפות בחנות עד אחר שנלקח החתיכה די"א דזה הוי פירש והרא"ה חולק אולי בס' טריפה גם הרא"ה יודה הרי ביארתי דברי הפרי מגדים דלדינא דקי"ל כרמ"א לא הוי ס"ס בכה"ג ואולם דבנ"ד גם המחבר מודה דלא הוי ס"ס דהא כבר כתבתי שאין טעם אחר לפסק המחבר רק מחמת דקבוע חידוש הוא ואמרי' אין לך בו אלא חידושו והיינו דוקא ברוב כשרות דאז האיסור היא חידוש כיון דבכל דוכתא אזלי' בתר רובא משא"כ בנ"ד דאדרב' הרוב הם קיואסניציש שיש בהם ספק איסו' ומיעוטא דמיעוטא הן אותן שאין בהם איסור רק שאנו עושין אותו ספק מחמת קבוע וא"כ אין שייך לומר חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו דאדרבא בלי החידוש הוא ודאי איסור וזה פשוט. ומדקדק בזה לשון המחבר שם בסעי' ד שכ' בזה"ל רוב חניות מוכרת בשר שחיט' ומיעוט מוכרת ב"נ ולקח מא' מהן וא"י מאיז' לקח ונתערב' באחרו' בטלות ברוב מטע ס"ם ע"כ דלכאורה תחלת דבריו שפת יתר הוא דהא בסעי' הקודם ביאור היטב ענין כל קבוע כמע"מ דמי וה"ל לכתוב בקיצור לקח מהקבוע ונתערב באחרות בעלות כו' אלא נראה דבכוונה כ' כן דהרי בכל דוכתא אין חילוק בלקח מהקבוע בין אם הרוב היתר או הרוב איסור. דבין כך ובין כך דינו כמחצה משא"כ כאן כיון דאין טעם המחבר רק משום דקבוע הוא לכן אמרינן דע"י תערובות לא חדית לן רחמנא ממילא זהו דווקא ברוב היתר מש"ה לא כ סתמא לקח מהקבוע דהוי משמע בכל ענין ובאמת דכאן אינו כך לכן כ' בהדיא רוב חניות מוכרת בשר שחוטה להורות דדוקא בכה"ג משא"כ ברוב טריפות או אפי' במחצה טריפות דאז אינו חידוש לא שרי בנתערב אח"כ וזה נ"ל נכון. ממילא יצא לנו דבנ"ד שהחיסור הרוב וההיתר מיעוט ממילא אפי' אם הי' נלקח מן הקבוע ונחשוב ג"כ הקוואסניציש הגרועים לספק אפ"ה לא הוי ס"ס אפילו לדעת המחבר כנ"ל ומכ"ש לדעת רמ"א דקי"ל כוותי' וג"כ אין שייך להתיר בכאן עפ"י מה שצידד הפ"מ שהבאתי לעיל בסוף דבריו במה שלקח קודם שנודע הספק טריפות דלא הוי קבוע אפי' להרא"ה ומכ"ש לדעת הר"ן וסייעתו שהביא בש"ך שם סקי"ד דאפי' בודאי טריפה אמרינן קבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא משעת חידושו ואילך דהיינו מעת שנודע האיסור אבל מה שלקח מתחלה לא ה"ל קבוע נאמר דגם כאן הוי כלא נודע וכמ"ש המג"א סי' תל"ט סק"ג לענין ס"ס וז"ל וקשה דבי"ד סי' ק"י פסק דבעינן שיוודעו שני הספיקות ביחד והכא כיון שנטל בפנינו ונכנס לבית נולד הספק הראשון ואח"כ נולד הספק השני שמא אכלו וצ"ל כיון דלא חל איסור חמץ עד שעה ו' אותה השעה נודעו ב' הספיקות ביחד א"כ כיון דבעוד שאנו רואין החמץ בפי העכבר לא שייך לומר שיבדוק אלא אחר שנתעלם מן העין חל חובת בדיקה שמא הניחו אותו בבית ואז חל ג"כ ספק השני שמא אכלו עכ"ל ממילא ה"נ י"ל בנ"ד דבעת שלקח האילן מן היער מה לנו להסתפק בו שום דבר ומה לנו להסתפק אם הוא חזרד או לא עד אחר שהרכיב בתוכו וא"כ הוי כלקח עד שלא נודע האיסור וה"ל קבוע. דהא ליתא חדא דאדרבא אי נימא דבה"ג לא ה"ל קבוע א"כ אזלי' בתר רובא והרוב הוא איסור ותו דנראה פשוט דסברות המג"א לא נאמר אלא לענין ס"ס דבעי' שיוודעו ביחד שאם נודע הראשון מתחלה כבר אסרתו ואין אתה יכול לעשות ממנו ספק ספיקא מש"ה אע"פ שנודע מ"מ כל שלא הי' לנו שייכות לאסרו תחילה בעת שנודע ה"ל כלא נודע דהא אין אני יכול לומר בו כבר אסרתו משא"כ לענין קבוע דהטעם הוא משום דאמרינן אין לך בו אלא משעת חידושו ולא מה שלקח קידם שידענו מהקביעות ממילא כל שידענו מקביעתו אף שלא הי' שייכות לנו לאסרו ה"ל שפיר קבוע דאז הוא כבר שעת חידושו כן הוא פשוט וברור לחכם ומבין מדעתו:
איברא מה שיש לדון ולומר בנ"ד אם היו הקיואסניציש נחשבים לספק אם הם החזרד או לא וגם שנלקח האילן מהקבוע הי' מקום להתיר לפי דברי המ"ב בתשובה דפסק בספק א בגופו וספק א' בתערובות אם לא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב חשבינן לי' שפיר לס"ס ואף שהש"ך והט"ז חולקים עליו הנה המנחת יעקב קבע מסמורת לסברא זו כאשר אבאר לקמן וכ' דהסומך להקל בכה"ג לא הפסיד וגם הרב בפרי מגדים דעתו עכ"פ בהפסד מרובה לסמוך על סברא זו ולדבריהם י"ל דספק טריפה שנתערב אפי' חד בחד כל שלא נודע הספק איסור עד אחר התערובות נחשב שפיר ס"ס דחד בחד נמי מידי ספק עכ"פ לא נפיק ומכיון שלא נודע הספק א' בלי חבירו שרי מטעם ס"ס וממילא דלפ"ז בנ"ד שכבר כתבתי תחלה דלענין ס"ס הוי כלא נודע הספק הראשון מתחלה וא"כ כיון דקי"ל כל קבוע כמע"מ א"כ אינו אלא כתערובות חד בחד. ולכן הוי שפיר ס"ס כיון דנ"ד הוי כלה נודע ומצאתי שהרב פרי מגדים נסתפק בזה בשפתי דעת ריש ס"ק ס"ג וז"ל ומ"מ ודאי אי ספק איסור נתערב חד בחד ולא נודע אין להתיר אף בהפ"מ וצ"ע עכ"ל הרי שהניח דין זה בצ"ע וא"כ נדון דידן אי הוי קבוע עדיין יש לדון בו:
ואמינא דהא ליתא מתרי טעמי חדא אף אם נניח להרב פרי מגדים במקומו דתערובת ספק איסור חד בחד ספיקא דדינא מ"מ כאן יש לאסור בתורת ודאי והיינו דלדעת הר"ן וסייעתו שהבאתי לעיל דס"ל בקבוע דאורייתא מה שלקח קודם שנודע האיסור אזלינן בי' בתר רובא מטעם דאין לך בו אלא משעת חידושו ולדעתם פשוט דה"ה לחומרא אמרינן הכי כגון ט' חניות מוכרת נבלה וא' כשרה ולקח קודם שנודע האיסור אזלינן בתר רובא ודיינינן להחתיכה כודאי איסור דדין קבוע דחדית לן רחמנא דלא אזלינן ביה בתר רובא אינו אלא משעת הודעת האיסור. וא"כ בנ"ד אף אם לקח מהקבוע מ"מ כיון דדיינינן לי' כלא נודע עדיין א"כ אזלינן בתר רובא ולא נחשב כלל לקבוע והרבה מהאחרונים החזיקו כדעת הר"ן זו. והרב פרי מגדים בשפתי דעת ס"ק י"ד סיים דבהפ"מ שפיר יש לסמוך על סברא זו וח"כ פשיטא דלחומרא יש לאסור כסברת הר"ן ומכ"ש דיש כאן הרבה ספיקות ופלוגתות לאיסורא והוי כמה ס"ס לאיסור חדא דלמא הלכה כהר"ן ולא הוי קבוע ואת"ל דהוי קבוע שמא הלכה כהש"ך והט"ז דספק א בגופו אפי' לא נודע הספק הראשון עד אחר התערובת לא הוי ס"ס. ואת"ל דהלכה דבלא נודע הוי ס"ס דלמא בחד בחד לא הוי ס"ס. ואת"ל דאפילו בכה"ג הוי ס"ס דלמא אותן האילנות גופייהו נמי בכלל חזרד יחשבו דכבר כתבתי בתחלת דברינו דגם זה אינו ברור להיתר וא"כ פשיטא דאסור בנ"ד. ואע"ג דכתבתי בתחלה לחלק דדברי המג"א גבי עכבר אינם אמורים רק לענין ס"ס דבעינן שיוודעו ביחד לענין זה הוי ההוא דעכבר כלא נודע כיון שלא היה שייכות מתחלה לאסרו הו"ל שפיר קבוע וא"כ אין יוצא לנו שום איסור מכח דעת הר"ן דלענין קבוע הוי שפיר נודע ולענין ס"ס הוי לא נודע ז"א דאע"ג דלענין קבוע הו"ל נודע ולענין ס"ס הו"ל לא נודע מ"מ לצרף שניהם ביחד ולהתיר הא לא אמרינן דהו"ל תרתי דסתרי אהדדי וכיון דאתה בא להתיר מחמת ס"ס ואמרת דחשבינן לי' כלא נודע כלל הספק הראשון שוב לא תוכל לומר כלל דהו"ל קבוע כיון דלא נודע וכה"ג מצינו בכמה דוכתא והוא ברור בסברא לכל בעל מוח ושכל:
שנית אני אומר בגוף הדין שנסתפק הרב פרי מגדים. נ"ל דלית ביה ספיקא כלל ולא יעלה כלל על הדעת להתיר ספק איסור שנתערב חד בחד בלא נודע כאשר אבאר ראש המדברי' בדין זה הוא הב"י בסי' נ"ז הביא בשם מצאתי כתוב דספק א' בגופו וכן ספק תור' שנעש' ע"י גלגול דרבנן כל שלא נודע הספק מתחלה חשיב שפיר ס"ס או ספיקא דרבנן ובתשובת שארית יוסף סימן ק"ג האריך לסתור זאת. וכתב שהחילוק שמצא הב"י באיזה קיבוץ לא נודע מי הוא ואין לסמוך עליו והמ"ב בתשובה סימן ל"ז ל"ח האריך להחזיק דעת הקוב"ץ הנ"ל וסתר כל ראיותיו של הרב שארית יוסף יעו"ש. ואולם הש"ך ס"ק ס"ג והט"ז ס"ק י"ב האריכו להחזיק בדעת השארית יוסף ואם כי אין כ"כ ראיות מכריחות לזה כאשר יראה המעיין בדבריהם מ"מ שורש דבריהם הוא כי אין יסוד כלל לדברי הקוב"ץ כי הוא הוכיח לחילוק זה מחמת שהקשה שני קושיות על הר"י בעל התוס' דאוסר ספק דרוסה שנתערב והקשה חדא וכי פליג ר"י על הגמרא דקיי"ל ס"ס מותר אפילו באיסור דאורייתא. ותו דהא כיון שנתערב בטל מן התורה ולא נשאר רק איסור דרבנן והו"ל שוב ספיקא דרבנן. ומחמת זה חידש הקובץ. דטעמו דר"י משום שנודע מתחלה לכן אין נחשב בס"ס. כיון דכבר אסרת ספק הראשון וכן לא נחשב לספיקא דרבנן אבל בלא נודע הו"ל ס"ס וגם ספק דרבנן זהו דעת הקובץ ממילא דלפי דברי האו"ה וכל האחרונים שכתבו טעמו של ר"י משום דאין הספיקות בענין א'. וגם אינם בגוף א' תו לא קשיא קושיות הקובץ ממילא אין לחלק בין נודע וגם קושי' הב' לק"מ למאי דקיי"ל ספק דאורייתא שנעשה ע"י גלגול איסור דרבנן אינו נחשב ספיקא דרבנן א"כ אין שום מקור לדברי הקוב"ץ. אלו דבריהם ז"ל. אולם היטב אשר דיבר הרב במנחת יעקב כלל מ"ג ס"ק מ"א. כי כל האחרונים שסתרו דברי המ"כ שבב"י ודחאוהו בשתי ידים המה הש"ך והטורי זהב והד"מ סימן כ"ז. ובת"ח כלל הנ"ל. ובתשובת שארית יוסף גרם להם כל זאת שלא ידעו ממי יצאו דברים אלו כי גס הב"י עצמו לא ידע מי הכותב אבל באמת הן הנה דברי מוהרא"י ז"ל כמו שהעיד רנ"ש במבוא שערים סימן פ"ד שהוא ראה לשון זה באו"ה של מוהרי"א ושהב"י לא ידע מי הכותב וכן בהגהת ש"ד סימן הנ"ל למוהרא"י מבואר כך בהדיא שהקשה על מה שמתירין שם השערים חלב מבהמה טרפה וז"ל ועוד אחר שכמה טריפות אנו מטריפין מספק משום חומרא בעלמא דאם היינו בקיאין לבדוק אפשר דהי' לו היתר וא"כ הו"ל ס"ס שמא אינו טרפה ואת"ל טרפה שמא לא בא הטרפות עד תוך ג' ימים לשחיטה וכתב מוהרא"י בהגהה ע"ז. וקשה הא לעיל סימן מ"ה פרי' בספק דרוסה שנתערב בעדר דאין להתיר מטעם ס"ס איסור דאורייתא וצ"ל דשאני הכא דשני הספקות באין כאחד אבל ר"י לעיל מיירי שנודע מתחלה שדרס הזאב קודם שנתערבו כו' עכ"ל ורמז שם לאו"ה שלו שהם דברי המ"כ ע"ש ואלו ידעו האחרונים הנ"ל דהם דברי מוהרא"י שהוא גדול שבאחרונים לא היו דוחין דבריו בב' ידים ומה שהקשו הט"ז והש"ך דאין התחלה כלל לקושיות המ"כ כיון דהספקות אינם מענין א' וגוף אחד הנה באמת המעיין במקור דברי הר"י בסמ"ג שהביא ב"י בסימן נ"ז וברשב"א שהביא הב"י סימן ק"י לא משמע שם שיהא שום חילוק בין ספק בגוף א' או לא רק כתב שאין להתיר משום ס"ס כיון שהספק הראשון אסור מן התורה ואהא ה"ק המ"כ וכי פליג כו' וע"כ דר"י מיירי בנודע הספק מתחלה אלא שהאחרונים אחר זמן הר"י הוסיפו עוד טעמים וסברות לדברי ר"י ולפסקו מחמת שני גופים וכמ"ש מהרא"י בעצמו בהגהת שע"ד סימן מ"ה בשם שמעתי כו' טעמים וחלוקים אלו ואפ"ה כתב בסימן פ"ד ובמ"כ דדוקא נודע והיינו דהר"י עצמו ע"כ בנודע מיירי וא"כ אפילו האחרונים שהוסיפו טעמים וסברות לדברי ר"י מ"מ עכ"פ בלא נודע הספק הראשון פשיטא דאין להחמיר כיון דהר"י עצמו לא אסר בלא נודע והיינו דכל שלא נודע הספק הראשון תחלה הוי כס"ס דענין א' וגוף אחד וכל דברים אלו הוא בכלל דברי המנחת יעקב שם רק שהוספתי ביאור והמעיין יראה שבדברים אלו ביטל הרבה מטענות החולקים על דברי המ"כ וממילא דלפ"ז ה"ה בספק דרבנן ע"י גלגול שהתירו מוהרא"י בלא נודע יש לסמוך עליו בהפ"מ אף שהד"מ בסימן נ"ז דחה דבריו אלו ידע שהם דברי מוהרא"י לא דחאו ובאמת דכן נ"ל לדינא בספק א' בגופו או בספק ע"י גלגול להתיר בהפ"מ עכ"פ בלא נודע וכדברי המ"י וכן הסכים הפרי מגדים. איברא קשיא לי טובא בהאי מלתא דהמעיין בפסקי מוהרא"י סימן קכ"ט שאל השואל בעז חולבת ילדה שני זכרים ואין ידוע איזה יצא ראשונה אם יש להתירם מטעם ס"ס שמא זה לא יצא ראשון ואת"ל יצא ראשון שמא הלכה כמ"ד חלב פוטר וכתב שם השואל בלשון זה וכ"ת הלא ר"י לית לי' ס"ס היכא דהספק ראשון דאורייתא הא ליתא דדוקא היכי שספק הראשון עומד פ"א בפ"ע ולהכי לא מועיל מה שנתערב אח"כ דומיא דביצה והכי משמע לשון סמ"ג ולשון א"ז והגה"א סוף פג"ה אבל כה"ג דמעולם לא נתברר חד ספיקא זולת השני איכא ס"ס כו' והשיב לן מוהרא"י בסי' ק"ל ת"ל אמנם נראה דודאי לא הוי ס"ס כה"ג כלל כדאיתא בהדיא בשע"ד אהא דבא זאב בתוך העדר ודרס בהמה א' דכתב ר"י דאין להתיר מכח ס"ס שמא בשן דרס ואת"ל ביד דרס שמא אינה זאת. כיון דספק הראשון דאורייתא אינו בטל אפי' ברוב כ"ש חד בחד עכ"ל. והובאו דברי מוהרא"י אלו בש"ך שם בדיני ס"ס אות י"א ע"ש:
ונחזי אנן אותה עובדא דנשאל מוהרא"י איך הי'. דליכא למימר דהכי הוי עובדא דמתחלה יצא ולד (אח"כ) וראוהו ואח"כ יצא השני ועי"ז נתערבו. ושוב לא נודע איזה יצא הראשון דא"כ מה נסתפק השואל לומר דלא דמי לדין הר"י. מחמת דמעולם לא נתברר חד ספיקא כו' הא ליתא דהא מיד שיצא הראשון הי' ספק בכור ואח"כ נתערב אע"כ דעובדא הוי שנילדו שני הילדות שלא בפנינו ומיד כשראינום נודעו שני הספקות וא"כ השיב מוהרא"י דאפ"ה לח הוי ס"ס כדברי ר"י הרי מפורש דס"ל למיהרח"י ככל האחרונים הנ"ל שהשיגו על המ"כ. וס"ל דאפילו נודעו שני הספקות ביחד לא חשוב ס"ס ומאחר דהכי ס"ל למוהרא"י נסתר כל יסודו של המנחת יעקב וא"כ אין מקום להתיר בלא נודע כי המ"כ יחידתי הוא:
והנראה ליתן מקום להיות דברי המנחת יעקב קיימים והיינו דבאמת לכאורה קושיא אלימתא הוא דדברי מוהרא"י:
ובפסקיו סותרים לדבריו בהגהת שע"ד סימן פ"ד ולדבריו שבאו"ה שלו שהעיד הנ"ש משמו וכנ"ל ותו קשיא לי בדברי מוהרח"י בפסקיו מאחר שהשואל בעצמו הביא דברי הר"י רק שנסתפק אולי בלא נודע מודה הר"י א"כ מה השיב לו שלא הוי ס"ס והביא לו דברי הר"י ועל גוף שאלתו לא השיב לו שים הוכחה ולאיזה ענין העתיק להשואל דברי ר"י אחרי שהשואל בעצמו הביאם ותו דהשואל הביא דברי ר"י מכל מקומות מושבותיהם בכל המחברים שהעתיקו דברי ר"י יע"ש. ומוהרא"י כשהשיב לו הביא רק דברי השערים ולא הביא דברי הקדמונים שהעתיקו דברי ר"י ולמה תפס דוקא דברי השערים. ותו ק"ק לי בהגהת שע"ד למה בסימן מ"ה כשהביא הש"ד דברי ר"י לא כתב שם מוהרא"י הגה"ה לחלק בין נודע ואדרבא כתב שם הטעם משום שני גופים דלפ"ז י"ל דאפי' בלא נודע וכדברי ט"ז וש"ך ועכ"פ שם בעיקר דין זה הו"ל להגיה דמיירי דוקא בנודע ולא כתב זה עד סימן פ"ד. והברור אצלי כי כל הקדמונים שהביאו דברי ר"י. עיין בב"י סימן נ"ז וסימן ק"י לא כתבי כלל אם טעם רק מחמת שהספק הראשון אסור מן התורה וכתבו בלשונם ספק דרוסה שנתערב לכן ס"ל למוהרא"י דהטעם משום דנודע הספק הראשון קידם וכבר אסרתו משא"כ בלא נודע לכן תפס מוהרא"י כך לדינא באו"ה שלו ובהגהות סימן פ"ד דאע"ג דהאחרונים הוסיפו טעמים על דברי הר"י מחיות שני גופים מ"מ אין בידינו לאסור יותר ממה שאסר ר"י בעצמו דהיינו בנודע וכדברי המ"י הנ"ל דבשלא נודע הוי מענין א' וגוף א' אלא דבשע"ד רס"י מ"ד כ' בזה"ל וזאב שדרס בהמה א' בין בהמות הרבה כו' אין להתיר אפילו פירש אך ר"ת הי' מתיר אם בא זאב ודרס ב' או ג' בהמות ונתערבו בבהמות חחרות ופירש א' מהן דאמרי' כל דפריש כו' וע"ז כתב בסי' מ"ה ואומר ר"י דאין להתיר ספק דרוסה מטעם ס"ס כו' וכן תרנגולת ספק טריפה ונתערבה אפילו באלף כולן אסורות כו' עכ"ל הש"ד דמלשון זה משמע דקאי אמ"ש ברס"י מ"ד והתם משמע דבאי הספקות ביחד כי הזאב דרס בהמה א' בין הבהמות ולא ידעינן איזהו א"כ הספקות נודעו ביחד ואפ"ה אוסר הר"י וע"ז קשה למה וכן כתב שם מוהרא"י הטעם דשני גופים ושני ענינים ואע"ג די"ל דבסימן מ"ה לא מיירי בכה"ג השע"ד אלא קאי על מה שהביא דברי ר"ת בסימן מ"ד דשם מיירי שמתחלה נדרסו ואח"כ נתערבו מ"מ פשט הלשון משמע קצת דאפילו בכה"ג שנדרסה תוך העדר דנודע הכל ביחד אפ"ה איסר הר"י ואין בזה טעם רק דגופין מחולקין לכן שם בסי' מ"ה כתב מוהרא"י טעמים אלי לאסור אפילו בלא נודע אבל לדינא תפס בסימן פ"ד ובאו"ה שלו דבלא נודע שרי כי כל הקדמונים שהביאו דברי ר"י הביא בלשון שתחלה נדרס ואח"כ נתערב ומיירי שנודע ומעתה יתפרשו דברי מוהרח"י בפסקיו שהשואל הביא כל המקומות שנזכרו דברי ר"י ונסתפק אילי בלא נודע מודה ר"י. ע"ז השיבו אמנם נראה דודאי לא הוי ס"ס כה"ג כלל כו' והביא לו דברי הש"ד אהא דבא זאב תוך העדר. דכתב ר"י דאין להתיר כו' וכוונתו בלשון אהא דבא זאב כו' לומר דסימן מ"ה קאי אהא דסימן מ"ד שהזאב דרס תוך העדר ש"מ מהשע"ד דאפילו לא נודע איני בטל אפילו ברוב כ"ש בחד בחד י"ל דאע"ג דלדינא אין אני סובר כדברי השע"ד אלא דדוקא בנודע איסר ר"י מ"מ מאחר שהשע"ד אוסר אפילו ברוב ונהי דלא קיי"ל כוותי' עכ"פ בחד בחד יש לפסוק כוותי' והיינו דספק איסור שנתערב חד בחד אפילו לא נודע לא הוי ס"ס דבזה לא מצאתי חילק על השע"ד דבשלמא בנתבטל ברוב חלקו כל הקדמונים עליו מאחר שהעתיקי בלשונם שמתחלה נדרס ואח"כ נתערב וכתבו ג"כ טעמא דכבר אסרתו. דמלשונם זה משמע דדוקא בנודע וכדדייק השואל שם מדברי כל המחברים שהביאו דברי ר"י וכדדייק נמי המ"ב בתשובה מכל דברי המחברים משא"כ בתערובת חד בחד לא מצאנו מי שחילק על השע"ד. לכן מאחר דהשע"ד איסר אפילו באלף יש לנו לאסור עכ"פ בחד בחד כן נ"ל ברור פי פסקי מוהרא"י כי היכי דלח לסתרי דבריו ונמצא דברי המ"י לדינא קיימים ועכ"פ נפשוט ספקו של הרב פרי מגדים דכיון דאין לנו מקום ויסוד להתיר ספק ח' בגופו בלא נודע רק מחמת שהמיהרח"י סובר כן כדברי המ"י וא"כ מאחר שאנו רואין עכ"פ בחר בחד איסר מוהרא"י בודאי מפסקיו פשיטא דכה"ג אסור ואין לספק בי כלל. ודלא כפרי מגדים שנסתפק דודאי אם איתא דנימא דאין חילוק בין תערובות רוב לחד בחד א"כ נסתר כל יסודו של המ"י ומוכרחין דברי הש"ך וסייעתו לאסור אפי' ברוב אף בלא נודע כיון דבפסקיו אוסר בהדיא ואף ע"ג דכתב יש"ש פרק גיד הנשה סי' מ"ה דהגהת שע"ד חיבר מוהרא"י אחר הפסקים והכתבים וכל היכי דסותר זה לזה אזלי' בתר ההגהות מ"מ בהגהות ק כ"כ מפורש די"ל שם דבעינן דוקא שלא יהי' אפשר שיבא ספק א' בלתי חברו וכאשר אבאר אי"ה בסימן שאח"ז ועיקר הראיה מהאו"ה של מוהרא"י ומי יודע אם לא חיבר האו"ה קודם הפסקים. ואין להאריך כאן יותר מזה. כי בכל מ"ש יש די והותר לאסור לקיים האילנות הנ"ל מחמת שכתבתי בתחלת דברי דשום אחד מהספקות לא נחשב ספק וגם דכל כמה דמצינו להשוות דלא לסתרו דברי מוהרא"י בהגהות לדבריו שבפסקים ודאי משוינן ומתרצינן דבפסקיו מחמת חד בחד אסר ונפשוט ספקו של הפרי מגדים כנ"ל. ממילא דאפילו הוי כאן קבוע וספק החזרד הי' נחשב ג"כ לספק אפ"ה לא הוי ס"ס מחמת לא נודע כיון דהוי חד בחד ועמ"ש אי"ה בסימן שאח"ז מה ששייך לדינים הללו.
ואין למצוא היתר בזה ממ"ש ש"ך בדיני ס"ס אות זיי"ן בב' חניות א' ספק טרפות וא' כשרה דחתיכה ממנה מותרת יעו"ש. דהש"ך שם מיירי דוקא בנתערבו החניות כי דין זה הוא לקוח מדין ה' גבי ביצה ושם ג"כ דיקא נתערבה ממילא בנ"ד דאילני היער אינם מעורבים ועיין בפרי מגדים שם באר היטב טעמן של דברים ולמה בעינן דוקא נתערבו יעו"ש. ואפילו לדעת הפר"ח שהביא הפרי מגדים שם דס"ל להיפוך דדוקא בלא נתערבו שרי ע"ש מ"מ פשוט דאין זה ענין לנ"ד דהתם מיירי בנמצא החתיכה לפני החניות שפירשה מעצמה אבל ודאי ליקח חתיכה מהחניות אסור דספק איסור שנתערב חד בחד שניהם אסורים אע"ג דמבואר בכל דברי הש"ך שם אות ב' ג' ד' דספק איסור שנתערב חד בחד אינו אסור רק מדרבנן. וכמו שביאר הפרי מגדים שם עכ"פ מדרבנן אסורים שני החניות רק דמיירי בנמצא חתיכה שפירשה מעצמה וזה דומה לביצה שנולדה מבין שני התרנגולת ממילא בנ"ד דכל היכי דפירש אסור כיון דרוב איסור ואין אנו דנין רק אם לקח מקבוע א"כ ליתא כלל להאי דינא ואסור עכ"פ מדרבנן כדין ספק שנתערב חד בחד וליראת האריכות קצרתי בדברים אלו כי המעיין שם בדברי הש"ך והאחרונים יבין דברי אלו ודו"ק:
יצא לנו מדברינו איסור לקיים האילנות הנ"ל באופן דאף אם נדון הקוואסניציס לספק חזרד וגם שלקח מן הקבוע הוי עכ"פ איסור מדרבנן לקיים כדין ספק איסור שנתערב חד בחד ולקושטא איכא איסור דאורייתא מאחר דבאמת עובדא דידן פירש הוי ואזלינן בתר רובא וגם הספק חזרד לא נדוננו לספק דכל היכי דאסתפק לן מה אמור בי' קמאי אינו נחשב לספק להיות נעשה ממנו ס"ס או ספקא דרבנן כמ"ש בתחלת דברינו.
אמנם יצאתי לדון בדבר אחד אשר מתוכו יתברר ויתלבן שאלתינו לגמרי באופן שלא יהיה בו שום צד ספק. והוא מדברי הפוסקי' בא"ח סימן ר"ג כאשר אבאר והעירני לזה חכם א' ומחמת שראיתי רבים מתקשים בביאור הדברים שם במ"ש הט"ז שם וגם דברי הש"ע עצמה מתקשים קצת דמ"ש שם פירות הגדילים על אילני סרק קן שהכל והרי לפי המרגלא בפומי דאינשי וכן בכל דברי הפרשנים דאילן סרק היינו שאין עושה פירות וכן מבואר מדברי הש"ס עתידין אילני סרק שבא"י שיוציאו פירות משמע בהדיא דאילן סרק היינו שאינו מוציא פירות וא"כ איך יצוייר פירות הגדילים על אילני סרק הגם דהדבר פשוט שהן אינן פירות גמורים ראוין לאכילה מש"ה נקראים אילני סרק מ"מ למאי דס"ד דהט"ז מיירי שם אפי' בראוין לאכילה א"כ איך קרוין אילני סרק לזאת אמרתי לבאר תחלה פשט הדברים ויתבארו דברים האלו ממ"ש הפוסקים דין זה גם מפרי הארץ ס"ס ר"ד על עשבי דדברא שאינם נזרעים מברכין שהכל כיון דלא זרעו להו אינשי לא חשיבי פירי ע"כ ונ"ל שהוציא זה מהא דאמרינן פ' כיצד מברכין דף ל"ו קורא מברכין עליו שהכל אע"ג שהוא ראוי לאכילה מ"מ לא נטעו להו אינשי אדעתא דקורא רק אדעתא דפירי הגדל באותו האילן מש"ה הקורא לא נקרא פרי כלל והביאו הפוסקים דין קורא והרבה כיוצא בו שם בסימן ר"ד ועתה יליף הראב"ד במכ"ש כיון דחזינן אפי' באילנות שנוטעין אותן מ"ח אותו הדבר דאין נוטעים אותו בשבילו אינו פרי כיון דחזינן דאינו חשוב בעיני בני אדם לנטוע אילן בשביל דבר זה מכ"ש בדבר דלא זרעי לי' אינשי כלל דמה שגדל עליו אינו פרי רק מאכל בעלמא ומברכין עליו שהכל כן נ"ל פשוט בדעת הראב"ד והפוסקים. והוסיף הט"ז על דברי הראב"ד דמיירי דוקא בדברים שאינם חשובים גם מצד עצמן שאינם פירות טובים בההוא קאמר הראב"ד דזהו דומיא דקורא דמש"ה לא נטעו אינשי אדעתא דקורא משום שאינו טיב כל כך למאכל משא"כ אותן ואגדיש שהן פירות טובים הוי פירי אעפ"י שאינן נזרעים ומה דלא זרעו להו אינשי אפשר מצד רביין דא"צ לזירען או אפשר דהטרחה מרובה וא"א לזרען ואינם גדלים רק במקומות שהן עולין מאליהן הרב' לרוב אבל עכ"פ חשיבין הם ואיני דומה לקורא והוי שפיר פירי ועתה מדין הנאמר בפרי הארץ יתבאר לנו הדין הנאמר בסי' ר"ג לענין פרי העץ ומקורו מדברי הש"ל בשם תשוב' הגאוני' דפירות הגדלי' על אילני סרק ר"ל דאילני סרק נקראים אותן אילנות דלא נטעו אינשי דמזה חזינן דמה שגדל עליו הינו פרי כמו דחזינן בקורא דבשביל דלא נטעו להו אינשי אדעתא דהכי לא חשיב פירי מכ"ש אותן האילנות דלא נטעו כלל להו דאינו פרי ממילא נקרא האילן אילן סרק מברכין על פירותיו שהכל וכן נמי פירות ההדס כיון דקאמר הש"ס בהדיא דהדס אינו עושה פירות ש"מ דפירותיו אינם חשובים לכן מברכין עלייהו שהכל והוי ס"ד דהט"ז דכל מין אילן שאין בני אדם נוטעין אותו מקרי אילן סרק והפרי לא נקרא פרי לכן הקשה דקרא דתפוח בעצי היער דמסיים בי' ופריו מתוק לחכי הרי דגם מה שגדל ביער מקרי פירי ורצה לתרץ דתפוח מקרי שפיר פירי אפילו בעצי היער כיון שעכ"פ חזינן דנטעי לי' אינשי א"כ לא דמי לקורא דלא נטעו לי' בשום פעם חדעתא דקורא משא"כ תפוחים נטעי אינשי לכן גם ביער חשוב פירי ואח"כ הקשה מתותים הגדלים בסנה דמקרי פירי אע"ג דשום פעם לא נטעו להו אינשי לכן הוסיף הט"ז כאן כמו שהוסיף על דברי הראב"ד ואמר דמה שאמרו תשובת הגאונים דכיון דלא נטעו להו אינשי לא חשיב פירי צריך בו תנאי שהוא מין גרוע גם מצד שנותו את טעמו שאינו כ"כ טיב למאכל כגון התפוחים קטנים הרגילים להיות בעצי היער שאינם ראוין לאכילה כשהן חיין ממילא מה דלא נטעו להו אינשי הוא מצד גריעותן דומיא דקורא מש"ה לא מקרי פירי. משא"כ תותים ואגוזים הגדלים בעצי היער שהם פרי טוב חשיב שפיר פירי ולא דמי לקורא ומה דלא נטעו לי' אינשי הוא בודאי מצד רבוי אותו המין מעצמו. דאין מהצורך לנוטע וכך היא ביאור הדברים. וככל דברי הט"ז כתב ג"כ המ"א ועכ"פ מתחלה כשהיו סבור הט"ז דמיירי אפי' בטובים לאכילה לכן כתב דתפוח שהוא מין הגדל בגנה מקרי פירי ואפילו ביער כיון דחזינן דחשוב לבני אדם ונטעי לי' לתפוח ממילא גם זה כמוהו כיון שראוי לאכילה א"כ פרי חשוב הוא משא"כ בתר דמסיק דמיירי דוקא במינים הגריעים לאכילה זה מקרי אילן סרק מש"ה כתב דאותן התפוחי' קטנים מקרי אילן סרק אע"ג דחזינן דתפוח הוא חשוב לבני אדם. שנוטעין אילני תפוחים לאו מלתא הוא ומה ענין זה לזה דאלו ראוין לאכילה ואלו אין ראוין ונתבארו היטב דברי הט"ז ממה דקשיא לכאורה בהשקפה ראשונה דמתחלה כ' דתפוחי היער פירי הם. ואח"כ כתב להיפוך ולהנ"ל א"ש הנה נתבארו דברי האחרונים היטב בזה בלי שום פקפוק נמצא למסקנת הט"ז דתפוחי היער שהם טובים למאכל הוי שפיר פירי. דהא נטעי אינשי אילני תפוחים משא"כ הקוואסניציס הקטנים שאינן ראוין לאכילה חיין אם לא ע"י כבישה זה אינו נקרא פירי כלל והוי האילן אילן סרק והנך רואה שזהו מ"ש בתחלת התשובה מה שאומרים עובדי האדמה שיש שני מיני תפוחים ביער והרי מבואר מדברי הט"ז ונתבאר ג"כ דיניהם דאלו הטובים הוי פירי ונקרא אילני אילן מאכל ואותן הקטנים שאנו קורים קוואסניציס שהם גרועים אינן נקראין פירי והוי האילן אילן סרק:
ולפ"ז מה דמבואר במשנה והכי קיי"ל דאילן סרק הוי כלאים א"כ מה דשנינו במשנה התפוח והחזרד כלאים זה בזה משום דעשאום חכמים כשני מינים מחמת שינוי טעמיה' א"א לפרש דהחזרד היינו קוואסניציש דהרי הם בלא"ה כלאים בתפוח מצד דהוי אילן מאכל באילן סרק ולמה לי' לתנא לאשמועינן גם למה לי' הטעם מחמת שינוי טעמיהם אע"כ דהכוונה בתפוחי יער הטובים וראוים לאוכלן חיין דזה הוי אילן מאכל כאשר נתבאר וקמ"ל התנא דהלכו חכמים בזה אחר טעם הפירי ולפי שיש שינוי בטעמים אמרו חז"ל דאעפ"י שהוא ג"כ תפוח מ"מ שני מיני תפוחין הם ממילא מבואר לפ"ז בנ"ד דהוי ודאי כלאים ולית בי' ספקא כלל דבין אם לקח הנכרי הקוואסניציס בין אם לקח התפוח הנ"ל סוף סוף הוי כלאים ויצא לנו ג"כ מזה דאף אם לחשך אדם לומר דהחזרד אינו כלל מין זה מ"מ הקוואסניציס הוי ודאי כלאים מצד שהוא אילן סרק ותו דבודאי הכוונ' על אלו התפוחים של יער דעדיפים מן הקוואסניצים ולא כמו שעולה על דעת קצת אנשים שהוא איזה מין הגדל ביער על האילנות והוא עגול כתפוחים ואינו שום מין מאכל כלל דהא ודאי ליתא דזהו בודאי אילן סרק ולא מיירי מתניתין מזה כלל וכנ"ל ונפשוט שאלתינו:
ואכתי קשיא על לשון הר"ש שהבאתי בתחלת התשובה שכתב חזרד כעין תפוח ופריו משליכין לחזירים דמשמע שאיני מין מאכל אדם כלל וא"כ תיפוק לי' דהוי אילן סרק ואפילו אם נימא כאשר פירשתי שם דכוונת הר"ש על הקוואסניציש שאינם ראוים בלי כבישה רק לחזירים מ"מ קשיא לפי מה שביארתי דגם אלו הם נקראים אילן סרק ואין בידי לומר רק דהר"ש לא ראה תשובת הגאונים הזו שחידשו דין זה דמה דלא נטעו אינשי והפירי אינו ראוי לאדם הוי אילן סרק או פליג הר"ש עלייהו ואע"ג דדין בני אסא מפורש בגמרא דסוכה שההדס נקרא אילן שאינו עושה פירות מצד שאין הפירות שעליו ראוים למאכל אדם י"ל דס"ל דדוקא הנך שאין ראוים כלל לאדם אבל אותן הראוין עכ"פ ע"י כבישה הוי שפיר פירי ומיירי הר"ש בקוואסניציש שהם ראוים ע"י כבישה ולא הוי אילן סרק ממילא לדידן דקיי"ל בפשיטות לענין ברכה דמברכין שהכל:
וכדברי תשובת הגאונים. דכל שאינו ראוי בלי כבישה הוי אילן סרק א"כ ע"כ מתני' מיירי בתפוחים של יער הראוין לאכילה דאפ"ה הוי כלאים מצד שינוי הטעמי' אבל הקוואסניציס הם בלא"ה כלאי' שהן אילן סרק וכנ"ל ונ"ל דמה"ט נאדו האחרוני' ה"ה הרע"ב והעט"ז ולא כתבו כלשון הר"ש עם היות שדרך הרע"ב להיות נמשך אחר פירוש הר"ש וכאן שינה בכוונה לפי שראה שאותן מינים אשר אינם ראוים לאכילות אדם כמות שהן נכללין בכלל אילן סרק לכן כתב תפוחי יערי וכוונתו לאותו תפוח הראוי לאכילה וכנ"ל. משא"כ אותן שאין ראוין לאכילה אפילו ראוין ע"י כבישה הוי אילן סרק כדברי הט"ז ודבריו מוכרחים מתשובת הגאונים. דכתבו בני אסא אע"ג דבשלינהו ועבדינהו פרי מברך שהכל הרי דאעפ"י שנעשו ראוין לאכילה ע"י בישול אפ"ה לא הו' פירי והאילן הוי אילן סרק וכ"ז ברור:
ואמרתי עוד להביא ראי' מפורשת לדברי הט"ז דאותן הקוואסניציש לאו פירות הם והוי האילן אילן סרק ונרחיב קצת הדברים כדי שיובן באר היטב גרסינן בעירובין דף כ"ט א"ל ההוא מרבנן לרבא תפוחים בכמה. (ר"ל כמה תפוחים צריך לעירוב כשמערבין בתפוחי') א"ל וכי מערבין בתפוחים ופריך ולא והא תנן כל האוכלין מצטרפין למזון ב' סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין והאי מאי תיובתי' אילימא משום דתני כל האוכלין והני בני אכילה נינהו והא אמר ר' יוחנן אין למדין מן הכללות אלא משום דקתני ובמזון ב' סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין (דמשמע דהא בהא תליא דכל מה שמטמא טומאת אוכלין חזי לעירוב) והני נמי בני טמויי טומאת אוכלין נינהו וכמה אר"נ תפוחים בקב ע"כ. וכתב המרדכי הובא בב"י או"ח סימן שפ"ו דההוא ע"כ בתפוחי יער מיירי דאל"כ מה תמיהא דרבא דקאמר וכי מערבין בתפוחים עכ"ל ועפ"ז פסק כך בש"ע שם דמערבין בתפוחים של יער בקב יעו"ש. והנראה ברור דהמרדכי לא מיירי אלא בתפוחי יער הגדלים וראוין לאכילה בלי כבישה ומש"ה מספקא לי' לרבא מעיקרא והוי ס"ד כיון דמ"מ אינו כ"כ ראוי לאכילה כמו התפוחים הטובים לא מקרי מאכל יפה ופשוט ליה ממתני' משום דפשיטא דודאי מטמא טומאת אוכלין כיון שהוא עכ"פ ראוי לאכילה אבל אי הוי מיירי בתפוחים טובים של גנה מאי מספקא ליה לרבא בודאי כיון שהוא מאכל לכל בני אדם ודאי מערבין בו כנ"ל ביאור דברי המרדכי דליכא למימר כוונת המרדכי לאותן הקוואסניציש הצריכין כבישה דהא פשיטא דפסול לעירוב דהא בהדיא קאמר התם בגמרא דף כ"ז שאני לענין טומאת אוכלין הואיל וראוי למתקן ע"י האור יעו"ש ברש"י ותו' וכך פסקו כל הפוסקים הובא בב"י שם סימן שפ"ו דכל אוכל הצריך תיקון אע"פ דחשיב אוכל לענין טומאת אוכלין מ"מ לעירוב בעינן מידי דחזי השתא לאכילה וא"כ ליכא מאן דפליג דאותן הקוואסניציס פסולין לעירוב אע"כ המרדכי מוקי לה בתפוחי יער הטובים כן נ"ל ברור:
והנה בדף כ"ז שם אהא דקאמר הש"ס דכל דבר הניקח בכסף מעשר כ"ש דכשר לעירוב הקשו שם התוס' בד"ה מאן דמתני הא איכא כמה דברים הניקחין בכסף מעשר משום דהוי פירי מפירי וגדולי קרקע ואפ"ה פסול לעירוב ותירצו דדוקא בדבר הצריך תיקון חמור עירוב ממעשר משום דבעירוב בעינן מידי דחזי השתא דוקא אבל בדבר שא"צ תיקון אם כשר לענין מעשר כ"ש דחזי לעירוב. וסיימו שם וז"ל ומתני' דמעילה דקתני ובמזון ב' סעודות לעירוב וכביצה לטמא טומאת אוכלין דמשמע דהא בהא תליא כדאמר לקמן היינו בדבר שא"צ תיקון ורבא דקאמר וכי מערבין בתפוחים לחדודי האי מרבנן עביד דהא אטו מי לא הוי ידע דניקח בכסף מעשר דהוי פירי מפירי וגדולי קרקע דאין לומר דמיירי בתפוחים של יער דצריך למתקן דא"כ לא מייתי שפיר ממתני' דמעילה עכ"ל. המדקדק היטב בדברי התוס' הוא יראה המשך דבריהם במ"ש דרבא לחדודי כו' שזה נמשך לדבריה' הקודמים והיינו דע"פ מה שכתבו דבדבר הצריך תיקון גרע עירוב ממעש' ומטומאה מד"ה מוכרח לומר דרבא לחדודי דהא אטו מי לא הוי ידע דניקח בכסף מעשר וכ"ש עירוב לפ"ד הש"ס דעירוב הוא כ"ש ממעשר דבשלמא אם הוי אמרינן דעירוב תלו בכל מילי במעשר ובטומאה אפילו בדבר הצריך תיקון א"ש. די"ל דמיירי בתפוחי יער הצריכין תיקון מש"ה תמה רבא וכי מערבין בתפוחים משום די"ל ג"כ דאינו ניקח במעשר משום דהנהו קוואסניציס לאו פירי נינהו וכדברי הט"ז ומש"ה פשוט לי' ממתני' משום דעכ"פ מטמא טומאת אוכלין הואיל וראוין ע"י תיקון אבל השתא ליכא למימר דמיירי בתפוחי יער שצריך למתקן דא"כ מחי מייתי ראי' ממתני' דמעילה הא בדבר הצריך תיקון לא תלי עירוב בטומאת אוכלין כך הוא ביאור דברי התוס'. וממילא מוכח בהדיא כהט"ז דהקוואסניציס לאו פירי מקרי. דאל"כ מאי היו מעלים ארוכה במאי דמיירי בתפוחי יער. למאי דסלקא דעתך מעיקרא דעירוב תלוי במעשר. אפילו בדבר הצריך תיקון ומאי תמיהא דרבא דכיון דניקח בכסף מעשר כ"ש דחזי לעירוב אע"כ דבאמת דאותן תפוחי יער דבעי מיתוק באמת לאו פירי הם ואינן נקחין בכסף מעשר ומוכח כדברי הט"ז וממילא יש גם כן הוכחה לאידך דט"ז דהתפוחי יער הראוים לאכילה הוין שפיר פירי דאי נימא דגם הן אינן פירי א"כ גם השתא לא צריכי התוס' לומר דרבא לחדודי עביד דהא י"ל דמיירי בתפוחי יער הראוים לאכילה וכדברי המרדכי ממילא שפיר מסתפק רבא מעיקרא ולא פשיט ממעשר משום דאינו ניקח בכסף מעשר דלאו פירי הם ופשיט ליה שפיר מטומאת אוכלין דהני הוי שפיר בני טמויי' טומאת אוכלין דאע"ג דאינו פרי לאכילה מיהת חזי וא"כ ליכא שום קושיא ולמה הוצרכו לומר דרבא לחדודי אע"כ דאותן תפוחים הראוים לאכילה הם פירי וניקח בכסף מעשר מש"ה ליכא למימר דבהא מיירי דא"כ מאי מספקא לי' לרבא ולא פשיט ממעשר רק דהיו רוצים לאוקמי בתפוחי יער הגרועים דהני לאו פירי נינהו מש"ה שפיר מספקא לי' לרבא ואהא הקשו א"כ מאי פשיט לי' מטומאת אוכלין דכיון דצריך למתקן לא תלי עירוב בטומאת אוכלין הרי מוכח להדיא כדברי הט"ז דהתפוחים של יער היפים הם פירי והקוואסניציש שאינם ראוים רק ע"י כביש' לא הוי פירי והבן היטב:
ובהא יובן היטב מה דלכאורה בהשקפה ראשונה. נראה שהתוס' והמרדכי מחולקים דהמרדכי מוקי להך דדף כ"ט בתפוחי יער והתו' כתב דליכא לאוקמי בתפוחי יער. אמנם המעיין בדברינו וראה דליכא שום פליגתא כי יש שינוי בין לשון המרדכי ללשון התוס' דהמרדכי כתב דמיירי בתפוחי יער והתוספת הוסיפו שצריך למותקן. ושינוי זה נמשך בשינוי לשון הקושיא כי המרדכי לא הקשה רק סתם מאי ספקא דרבא והיינו משום דאוכל יפה הוא ולמה לא יערבו מש"ה סגי לי' להמרדכי לתרץ דמיירי בתפוחי יער ולא אותן הצריכין מיתוק אלא תפוחי יער היפים ואפ"ה שפיר מספקא לי' לרבא משום שאינו כ"כ אוכל טוב לרוב בני אדם עד דפשיט לי' ממתניתין דמעילה אבל חין כוונת מרדכי באותן הצריכין מיתוק דהני ודאי פסולי' לעירוב. כמבואר בש"ס אבל התוס' שהקשו מאי מספקא לי' לרבא הא הוא כ"ש ממעשר דבודאי ניקח בכסף מעשר משום דהוא פרי מפירי ולכן כשבאו התוס' לתרץ קושייתם זו אין ברירה רק לומר דמיירי בתפוחי יער הצריכין מיתוק דאותן אין נקחין בכסף מעשר דלאו פירי הם דאלו בתפוחי יער הטובים לא מצי לאוקמי דאכתי מאי מספקא לרבא. דהא אותן התפוחים נקחים בכסף מעשר ולכן א"א שיתורץ קושיא זו רק בקוואסניציש ולכן כתבו התוס' דא"א לאוקמי בהכי דא"כ מאי מייתי ממתני' דמעילה דבאמת אותן הצריכין מיתוק פסולים לעירוב אף שמטמא טומאת אוכלין אבל לענין דינ' לא פליגי התו' והמרדכי דכ"ע מודי' דתפ"י הטובי' כשרי' לעירוב והוי נמי פירי לענין מעשר והגריעים דהיינו הקוואסניצים לאו פירי נינהו לענין מעשר ולעירוב נמי פסולין מצד שצריכין מיתוק ואין כאן שום מחלוקת ויפה עשה בש"ע שהעתיק דברי המרדכי דמערבין בתפוחי יער כי אין חולק בזה ומיירי בתפוחי יער הטובים וזה ברור:
וראיתי להב"ח שם השיג על הש"ע שהעתיק דברי המרדכי מאחר שהתוס' חולקים ואני לא ידעתי שום מחלוקת ואולי כוונת הב"ח דלענין תפוחים טובים יש מחלוקת דלהתוס' דמיירי הש"ס בתפוחי פרדס בעינן גם בהי קב לעירוב ולדעת המרדכי דמיירי בתפוחי יער משמע דבתפוחים טובי' לא בעי קב אכן האמת יורה דרכו דגם בזה אין מחלוקת דנהי דמיירי בתפוחי יער הטובים מ"מ גם תפוחי פרדס בעי קב ומש"ה לא כתב הש"ע דין חפוחי פרדס כמה שיעורייהו דממילא נשמע דלא עדיפי מתפוחי יער הטובים דבעינן נמי קב וגם לא הוצרך הש"ע לכתוב דין הקוואסניציס דאין מערבין בהו קודם כבישה הואיל וצריכין תיקון דזה נשמע מדין בשיל ולא בשיל המבואר שם וכמה ענינים דכוותי' דמטעם שצריכין תיקון פסולין לעירוב וא"כ כל דברי הש"ע עלו כהוגן דאין כאן שום מחלוקת בדין רק בתירוץ הקושיא דהתו' בשביל דהקשו מק"ו ממעשר לא אתיא להו שפיר בתפוחי יער והמרדכי לפי שהקשה סתם ולא אסיק אדעתי' להקשות מק"ו ממעשר לכן אתי לי' שפיר בתפוחי יער וכנ"ל ויש מקום אתי ליישב גם דברי המרדכי דלא תקשו לדידי' קושי' התוס' מק"ו ממעשר והיינו די"ל כוונת המרדכי דמיירי דוקא בקוואסניציס אלא דמיירי בכבושים שראוים לאכילה עתה ממילא א"ש הכל דרבא נסתפק אם מערבין בהם כלל משום שאינם כ"כ מאכל טוב ומק"ו ממעשר נמי ליכא למילפי דהא באמת לאו פירי הן ואינן נקחין בכסף מעשר ואייתי לי' ראי' מטומאת אוכלין כן נ"ל נכון בישוב דברי מרדכי דלא תיקשי עלי' קושיות התוס' ואולם התוס' לא ניחא להו בהכי דסתמא קאמר והו"ל לפרש כבושים ולכן הוכרחו לומר דרבא לחדודי הוא דבעי כ"ז נ"ל נכון בביאור דברי התוס' והמרדכי וגם דברי הש"ע עלו כהוגן וכל זה ברור ופשוט:
העולה מכל הנ"ל לענין שאלתינו דלהרכיב תפוחי פרדס בקוואסניציס ודאי אסור מדאוריי' דהוי אילן מאכל באילן סרק ובאותן תפוחי יער הראוים קצת לאכילה אע"ג דזה הוי נמי אילן מאכל מ"מ הוא התפוח והחזרד השנוי במשנתינו ואסור להרכיב ולקיים וכ"ז דברים ברורים המה אין בהם נפתל ועקש וה' יאיר עינינו במאור תורתו והנה כתבתי שאלה זו לגדול א' מגדולי זמנינו גוף השאלה בלי שום פלפול והשיב אלי בקצרה ולענין גוף הדין הסכים לדברי ואעתיק דבריו המועטים ומחזיקים הרבה בסימן שאח"ז ויצאה הוראה לאיסור דברי הדל והצעיר שפל קומה הק' כו':