אור ברסלב
נאות דשא שאלה יא

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה יא

שאלה י

שאלוני אבלים ובני שלשים על יאר צייט א'. שיש לו יא"צ פעם ראשונה על אמו שמתה ורוצה לומר כל הקדישים כאשר המנהג בגלילות אלו שהיא"צ בפעם ראשונה אומר כל הקדישים והאבלים הנ"ל מעכבים על ידו באמרם שפעם א' הורה להם איזה וזורה שיא"ז בפעם ראשונה אין לו עדיפות רק כמו כל יא"צ שאין לו רק קדיש שאחר עלינו כאשר המנהג עתה שהיא"צ שוה להאבלים לכל שאר הדברים רק דעדיף מינייהו שמגיע לו קדיש החשוב דהיינו אחר עלינו הא לכל דבריהם זה וזה שוין ושאלו הדין עם מי:

תשובה אין ראוי להאמין על אותו המורה שהורה כך ואם אמת הוא לא טב הורה ודברים שאמר לפניכם טעות הוא בידו דאם אמור יאמר שהמנהג אשר בגלילות אלו שהיא"צ בפעם ראשונה אומר כל הקדישים הוא טעות מחמת שלא נמצא מנהג זה בשום ספר והוי מנהג בטעות אלא אין דינו רק כשאר יא"צ א"כ הרי מדינא מבואר בתשובת מהר"מ מינץ ובלבוש ובמג"א סי' קל"ב ובכל המחברים האחרונים דכל יא"צ דעלמא יש לו כל הקדישים אפי' שלא בפעם ראשון וא"כ גם זה הוא מנהג טעות שלא נמצא בשום ספר וא"כ אותו המורה תפס החבל בשני ראשין דהמנהג שסותר כל דברי המחברים שהיא"צ מגיע לו כל הקדישים והמנהג עוקר הלכה זו תפס אותו המנהג לעיקר והמנהג השני שהיא"צ הראשון מגיע לו כל הקדישים שהמנהג הזה בא לקיים דברי חכמים במקצת שיהי' עכ"פ ליא"צ הראשון כל הקדישים תפס אותו למנהג טעות אין זה אלא רעיון רוח ולענין הלכה הנה באמת דיני הקדישי' אין להם מקור ושורש לא בגמרא ולא בפוסקים הקדמונים וכל האחרונים שכתבו מדינים אלו לא כתבו אלא המנהג שראו כי אלו דינים תלוי' במנהג מקומות ולכן בהרבה מגדולי האחרונים ישתנו דינים אלו באופן שרחוקים דברי זה מדברי זה והיינו כפי שינוי מנהגם במקומותם לזמניהם כ"א כ' מנהג מקומו ושעתו. וכן מתחיל תשובת מהר"מ מינץ שהעתיק בלבוש סי' קל"ב וז"ל יש קהלות דנהיגי דחושב דוחה את האורח ויש מקומות דנהיגי דשוין הן נהרא נהרא ופשטי' וכן המג"א בסי' קל"ב סוף סכ"א וז"ל נוהגין במקצת מקומות שביום שפוסק מלומר קדיש כותנים לו כל הקדישים עכ"ל ולא ערער בדבר לומר שיהא מנהג טעות אע"פ שאינו רק מנהג קצת קהלות וגם הוא דבר חדש לגמרי שאין לו שום סמך בשום א' מהמחברים והיינו משום דכל דיני הקדישים אינו תלוי רק במנהגי המקומות (ועיי' בשו"ת כנסת יחזקאל כמה דינים מענינים אלו והוא ג"כ רק בדרך מנהג ותקנה וישתנה לפי מנהג המקומות ואין הספר כעת לפני) ומה"ט נמי מה דנהיגי עתה שהיא"צ שוה לכל הדברים עם האבנים וחולק עמהם בשוה אע"פ שהוא סותר לכל דברי המחברים אזלי' בתריה וראיתי לא' מגדולי זמנינו זה הוא הרב בעל פרי מגדים על א"ח בחלק אשל אברהם סי' קל"ב סוף סק"א כ' וז"ל. ומיהו עתה נשתרבב המנהג שאין לי"צ רק קדיש א' של עלינו ועיין א"ר בדיני קדיש כי מדינא יש לשלשים וליא"צ כל הקדישים עכ"ל הרי שגם במנהג הזה לא ערער להחזיקו בטעות רק מאחר שראה שהמנהג נעשה כך אזיל בתרי' הרי כי כל דיני הקדישים אינם תלוים רק במנהג וא"כ מכ"ש במנהג הזה שיהי' ליא"צ הראשון כל הקדישים שהוא מנהג עפ"י הדין ודאי דאזלי' בתרי' אפי' אם לא הי' רק מנהג עיר אחד או שתים מב"ש מנהג שנתפשט בכל גלילות אלו והוא עפ"י הדין הבא לחלוק עליו כל קבל די רוח יתיר' בי' ורמות רוחא דנקיט לי' ותמי' לי טובא על אותו המור' איך טח עיניו מראות שהדין בכל יא"צ שמגיע לו כל הקדישים רק שמנהגינו עוקר דין זה ממילא מה שאין מנהג בדבר נשאר אדיני' וכל זה פשוט לא הוצרכתי להאריך בזה רק להוציא מלב אותו המורה. ונראה טעם להמנהג הזה משני פנים. האחד הוא כי מדינא כל יא"צ יש לו כל הקדישים. והנה זהו מלתא דשכיחא טובא וממש בכל יום ויום יארע יא"צ אפי' בקהלות בינונית. וראו חכמי זמנינו שהאבלים ידחו מכל וכל ולא יוכלו לומר קדיש אפי' לפרקים לזאת תקנו שיחלוק היא"צ עם האבלים ויש לזה כח ביד חכמי הדורות חדא דבלא"ה. כל דיני קדיש תלוי במנהג כנ"ל ותו דאפי' במידי דממונא יש להם כח בכה"ג דניח' להו להי"צ גופייהו בתקנה זו דהא כל היא"צ הי' פעם א' אבילים שנה תמימה וניחא להו כך שיוכלו לומר קדיש אבל אם הי' היא"צ אומרים כל הקדישים לא היו האבלים יכולין לומר קדיש כלל כי יא"צ הוא מלתא דשכיחא שיש לכל אדם יא"צ שני פעמים בשנה כל ימי חייו זהו טעם המנהג שביטלו מעלת היא"צ ולהיות שביא"צ הראשון כבד מאד דין אדם עליו כי זהו פעם ראשונה שדנין אותו להעלותו ובשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל לזה הניחו אותו היא"צ אדיני' דבזה לא שייך חשש הנ"ל דהרי הוא מלתא דלא שכיחא. דזהו רק פעם א' דהיינו בשנה ראשונה ולא יותר כן נ"ל נכון טעם המנהג. ועוד טעם אחר נראה שהוא קרוב למנהג שהביא המג"א שביום שפוסקין מלומר קדיש מגיע לו כל הקדישים ונראה טעם למנהג זה כי להיות שהי' ראוי לומר קדיש כל יב"ח רק שאי אפשר משום כבוד אב שלא להחזיקו לרשע לכן בעל כרחו פוסק מלומר קדיש חודש א' שלם ומניח להאבלים קדישים של כל החודש לכן בדרך פשרה יפוי כחו יום א' קודם החודש דהיינו ביום שפוסק מלומר קדיש וביום שאחר החודש דהיינו בו א"צ הראשון וגם זה נכון:

ומה"ט נ"ל ברור דאע"ג דהמנהג הוא שיא"צ הראשון אומר כל הקדישים היינו רק נגד האבלים בני יב"ח משא"כ נגד בני שלשים ויא"צ והיינו דלטעם השני שכתבתי פשיטא דהכי הוא לפי מה שראיתי בפרי מגדים סי' הנ"ל וז"ל הא דנוהגין שיש לאבל כל הקדישים ביום שפוסק מלומר קדיש היינו באין בן שלשים ויא"צ עי' אלי' רבה בדיני קדיש אות א' עכ"ל. וא"כ הרי לטעם שני הנ"ל לא עדיף יא"צ הראשון מן אותו שפוסק מלומר קדיש וא"כ לא עדיף מיא"צ ומבן ל'. וחולק עמה' בשוה. ולטעם הראשון שכתבתי ג"כ דינא הכי כיון דאין עדיפות ליא"צ הראשון רק שהניחוהו אדיני' שיהי' לו דין יא"צ וא"כ שוה הוא עם היא"צ לזה פשוט דלא אמרינן דמאחר שביטלו מעלות כל יא"צ נגד החבלים ומעלת יא"צ הראשון לא ביטלו לכן יהיה עדיף יא"צ הראשון מיא"צ דעלמא הא לא אמרינן אלא דשוין הן. מיהו נגד בן ל' לכאורה יש חילוק בין שני הטעמים דלטעם שני הנ"ל דיש ליא"צ ראשון דין הפוסק מלומר קדיש משמע דחולק בשוה עם בן ל' משא"כ לטעם הראשון דאין לו רק דין יא"צ משמע דנגד בן ל' אין לו רק קדיש א' אם יש הרבה קדישים לפי מה שראיתי בפרי מגדים שם וז"ל גם כלל אחר אמרו דסא דיש עדיפו' לבן ל' מיא"צ היכא דעכ"פ מגיע ליא"צ קדיש א' אבל היכא דאין מגיע ליא"צ שום קדיש אז אין בן ל' דוחה ליא"צ ועכ"פ יש ליא"צ קדיש א' כו' עכ"ל משמע לכאורה דאם יש הרבה קדישים עדיף בן ל' מיא"צ ואין נותנין ליא"צ רק קדיש א' ממילא כיון דיא"צ הראשון אין דינו רק כיא"צ אין לו רק קדיש אחד נגד בן ל' (מיהו דברי פרי מגדים אלו לא ידעתי כעת מקורם והמעיין בכל דברי הלבוש יראה דמשמע דלענין שום דבר אין בן ל' עדיף מיא"צ ואין ספר א"ר כעת לפני אולי שם מבואר) מיהו מדינא אכן לפי מ"ש לעיל דדינים אלו תלוים במנהג המקומות ועתה נתפשט המנהג דיא"צ ובן ל' חולקין בשוה ואזלי' בתר מנהג זה כמו דאזלי' בתר המנהגי' לענין שאין נותנין ליא"צ כל הקדישים כמ"ש לעיל בשם הפרי מגדים וכן אזלי' ג"כ בתר המנהג שנתפשט עתה שאין נותנין לבן ל' כל הקדישים ממילא דלפ"ז כיון דמנהגינו עתה דיא"צ ובן ל' חולקים בשוה כל הקדישים ממילא ה"נ יא"צ הראשון עם בן ל' וכן עם יא"צ חולקים בשוה הגם דאפשר יש טעם אחר למנהג זה שנותנין ליא"צ ראשון כל הקדישים ולאותו הטעם יהי' עדיף אפי' מבן ל' ויא"צ מ"מ לו יהא אלא ספק במנהג ודאי אין המנהג הספק מוציא מידי ודאי דהיינו מה שהוא מן הדין ותו דיותר מסתבר טעם המנהג כאשר ביארתי. ותו דכמדומה דגם המנהג כך הוא כאשר כתבתי היוצא מזה דיא"צ ראשון נותנים לו כל הקדישים נגד האבילים בני יב"ח. אבל עם יא"צ ובן ל' חולק בשוה. וכ"ז פשוט ולא הוצרכתי להאריך בזה רק להוציא מלב מי שהורה להם היפך זה והדבר ברור כנ"ל הנלפע"ד כתבתי ה"ק כו':

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה