נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה י
וזה אשר כתבתי להרב הג' הנ"ל על דבריו: נמצאו אלי דברי כת"ר ואוכלם ויהי בפי כדבש למתוק והנני בא להשתעשע בפניני אמריו. ראשונה מ"ש כת"ר יש מקום לישא וליתן עפ"י דברי הב"ש על תשורת רמ"א בענין אהרן סעדי' כו' כמדומה שכוונת כת"ר למ"ש הב"ש בשמות אנשים אות סמ"ך להקשות על התשובה שהביא בסי' קכ"ט ס"ק ל"ג ולומר דכי היכי דאם עולה לתור' וחותם ונקרא הכל בשני השמות ביחד אין כותבין רק שניהם ביחד בלא מתקרי וכמ"ש בס"ק כ"ד ה"נ בזה שנשתנה שמו מחמת חולי דאי עולה לתורה וחותם אהרן סעדי' ונקרא בשם אחר לגמרי אין לכתוב מתקרי שדווקא אם הי' נקרא בשם א' מאלו הב' שחותם הי' כותבין דמתקרי וכמ"ש שם בס"ק כ"ד משא"כ זה שנקרא ישעי' דאתי' עלי' לכתוב אהרן סעדי' הוא מחמת עלייתו לתורה וחתימתו וכיון דעולה וחותם בשניהם מה מקום לכתוב דמתקרי ועתה אמר מר דה"נ בנ"ד כיון שחותם אלכסנדר זיסקינד ונק' שם אחר לגמרי א"כ יש לכתוב אלכסנדר זיסקינד בלא המכונה ואני שמעתי ולא אבין דע"כ לא קאמר הב"ש אלא התם דעולה לתורה וגם חותם בשניהם יחד משא"כ בנ"ד נהי דחותם בשניהם יחד מ"מ אינו עולה לתורה רק אלכסנדר לבד וא"כ פשיטא דיש לכתוב אלכסנדר המכונה זיסקינד ואפילו אם גם הי' נקרא בפי כל אלכסנדר זיסקינד כמו שחותם מ"מ כל שעולה לתורה בא' מהם כותבין המכונה כמו מי ששמו יהודא וכינוי שלו ליב וחותם יהודא ליב ודאי כותבין יהודא המכונה ליב הואיל ועולה לתורה יהודה וה"נ בזה ואפי' הי' נקרא בפי כל בשניהם יחד וכן משמע בסדר גיטין וז"ל אבל אם נקרא בפי כל בשניהם יחד ועולה לתורה או חותם בא' מהן כו' כותבין המכונה או דמתקרי ודוקא עולה לתורה וחותם ונקרא בשניהם יחד יעו"ש ובלא"ה בנ"ד איכא טעמא רבא דכיון דזוסא נגזר מן שם זוסקינד א"כ מה שנקרא זוסא הוי כאלו נקרא זוסקינד וכאשר הזכיר כת"ר במכתבו סברא זו. וא"כ אפילו אם הי חותם ועולה לתורה אלכסנדר זיסקינד ונקרא זוסא אפ"ה ל"ד לדברי הב"ש בשם אהרן סעדי' דהתם נקרא לגמרי בשם אחר משא"כ בזה דהוי כאלו נקרא זיסקינד וכ"ז ברור:
ב ומ"ש כת"ר דדברי הנ"ש קשה להולמן אפי' ניתן לו השם מתחלה ביו"ד מ"מ הרי נשתקע כו' מטיבותי' דמר אמינא דאין דעת הנ"ש כלל לומר דאע"פ שחותם בוי"ו וגם נקרא בוי"ו אפ"ה כותבין ביו"ד דזה ודאי אינו כדברי כת"ר אלא דכה"ג כותבין בוי"ו ומה יתן ומה יוסיף שמבטא המדינה ביו"ד מ"מ כיון דזה נקרא בוי"ו הרי יצא מהכלל המדינה ונשתנה לשם אחר ואפי' ידענו שנקרא תחלה ביו"ד ומכ"ש דהנ"ש לא הזכיר כלל שנקרא תחלה ביו"ד. ולפחות הו"ל להזכירו כיון שהעיקר תלוי בזה אלא נ"ל דאע"ג דבנ"ש ד' אמשטרדם כתוב וכל העולם קורין זוסקינד ט"ס הוא וצ"ל וכל העולם קורין זיסקינד וכמדומה שבדפוסי' אחרים כתוב כן בהדיא ולזה ס"ל להנ"ש כיון דחזינן דנקרא בפי כל ביו"ד אין משגיחין בחתימתו כלל הן אמת דמדברי כל האחרונים מבואר דדוקא היכא שאין שינוי במבטא וגם בכל מקום הוזכר שמו היפוך חתימתו הוא דאין משגיחין בחתימתו אבל אם חסר א' מאלו התנאים אסור לשנות חתימתו אבל מדברי הנ"ש נראה דגם בכה"ג אין משגיחין בחתימתו וכאשר ביארתי כ"ז בארוכה בדברי הראשוני' ומחמת זה רמזתי שם בסוף תשובתי דבנ"ד אפשר גם הנ"ש יודה כיון שכתוב וכל העולם קורין ביו"ד הרי דמש"ה הוא דכתוב ביו"ד ואמרי' חתימתו בטעות משא"כ בנ"ד שאינו נקרא כלל זיסקינד רק זוסא ודאתינן עלה לכתוב זיסקינד היא רק מחמת חתימתו א"כ איך אפשר לנו לכתוב דבר חוץ מחתימתו כאשר יראה המעיין בסוף תשובתי הראשונה בד"ה ועוד יע"ש כן נ"ל ברור. ועיין עוד לקמן מה שנוגע לדברי הנ"ש הנ"ל:
ג ומ"ש כת"ר שיש סתירה בדברי הב"ש משם מרגליות פעריל לשם שמחה וורידא באמת קושי' אלימתא הוא לכאורה אכן בלא"ה אני תמה על מה שהבי' דברי הלבוש להלכ בענין שם שמח' ווריד' משמע דהכי הלכתא וביותר שהב"ש בשם מהריב"ל דאם ספק הוא אסהרוב קורין שמחה או וורידא כותבין שני גיטין והרי דברי הלבוש הן הן דברי הב"י וכבר חלק עליו הד"מ והביאו הב"ש גופי' בס"ק ל"א ומשמע מרהיטת כל דברי האחרונים בענינים הללו דהכי הלכתא וע"ש עוד בב"ש ס"ק ל"ג וא"כ אין ביאור כלל לדבריו אלו שהביא לשון הלבוש ואע"ג דבס"ק ל"א כ' שעדיין צריך ישוב האי דפעסליין אסתר וא"כ אפשר לכאורה דאכתי ספוקי מספקא לי' ומספק צריך ב"ג ומש"ה הביא דברי הלבוש לחוש מיהת לדבריו להצריך שני גיטין אכתי ק' איך כ' הב"ש בשם מהריב"ל אם יש ס' איך קורין הרוב להצריך ב"ג הלא בלא"ה צב"ג ואדרב' היכ' דיש ס' איך קורין הרוב יש לצדד ולהקל להספיק ג"א ואפי' הימ' דאפ"ה צב"ג מ"מ איך כ' דבה"ג צב"ג כיון דבלא"ה דבלא"ה צב"ג ומדי דברי בד"מ אלו יש לתמו ע"ד הב"ח בספרו ובתשו' סי' צ"ה שהבאתי בתשובתי הראשונה דפסק אפי אם שם אחד קודש ושם א' לעז כל שלא ניתנו לו שניהם בעת הלידה אין כותבין על שם לעז המכונה רק דמתקרי והרי הד"מ כ' בהדיא באות ק"ב בההוא דשמחה שנקראת אח"כ וורידא דכותבין שמחה המכונה וורידא הרי גם בשם לעז שבא לה אח"כ כותבין המכונה ואין לומר דלא דק בזה בד"מ ועיקר כוונתו להורות דשמחה הוא עיקר ולעולם דכותבין דמתקרי ז"א דהא הב"ח לא ס"ל סברא זו דא"כ אין מקום כלל לכל דבריו וכמ"ש הב"ש בס"ק ל"א יעו"ש אכן דקצת משמע מדברי תשובת הב"ח דדוקא בנידן דידי' דלא מצינו כלל שיהי' ליבא כינוי ליצחק הוא דמחלק דדוקא כשהטיל לו אביו שם כינוי זה לשם הקודש שלו בעת המילה שפיר שייך לכתוב המכונה דאע"ג דשם לעז זה אין ענינו כלל לש"ק זה אפ"ה כשנתנו לו שם לעז זה בהרלקרייש שפיר הוא כינוי לשה"ק משא"כ כשבא לו השם לעז אח"כ אין שייך לכתוב המכונה רק דמתקרי כיון שהוא שם בפ"ע אבל בשם לעז שיש לו שייכות להש"ק מודה דאע"ג שבא לו אח"כ אפ"ה שפיר שייך לקרותו כינוי להש"ק ולכתוב המכונה יעו"ש ומש"ה אתי שפיר בההוא דשמחה וורידא כיון דוורידא הוא פי' לשמחה ולפי"ז יצא לנו ג"כ בנ"ד לענין ספק השלישי שנסתפקתי לעיל בתשובתי הראשונה אולי יש לכתוב דמתקרי עפ"י דברי הב"ח ולכנ"ל דבנ"ד גם הב"ח מודה כיון דרואין אנו דשם זוסא הוא ג"כ כינוי לאלכסנדר ואע"ג דזוסא אינו פי' וביאור לאלכסנדר מ"מ כבר כ' הב"ח שם באותה תשובה וז"ל דכל הכינויים שבסדרי גיטין שלפנינו מהגדולים באין ספק דהקדמונים הי' יודעים ובקיאים בלשון אשכנז דכל שם של לעז יש לו קצת שייכות לשם העברי כו'. הרי דכל הכינויים שמצאנו בחיבורי הגדילים אשר לפנינו מסתמא יש לו שייכות לשם העברי וא"כ מודה הב"ח בנ"ד לכתוב המכונה אכן דלכאורה נסתר זה מדמקשה הב"ח שם לעצמו משם זלמן וזעמל שלא הכתיב דמתקרי וה"ל לתרץ בפשיטות דשאני זעמל שהוא כינוי למשלם אע"כ ס"ל להב"ח לכתוב בכל ענין דמתקרי וא"כ הררא קושי' הנ"ל מדברי הד"מ ואין להאריך ועיי' בשו"ת גאונים בתראי סי' ד'. סוף דבר יהי' איך שיהי' חין מובנים לי דברי הב"ש בשם שמחה ואולי הב"ש שהעתיק מכל החיבורים העתיק אפי' אם שתי הסברות חולקין והניח הדבר להמעיין וכן נמי לענין קושייתו דמר הנה המעיין יראה דמהרש"ל לשיטתו כמו שהביא בשמו באות ב' אם שם העריסה שרה ועתה נקראת שעריל או שערכין כשר לכתוב שם העריסה או שם שנקראת בו והט"ז הכריע לכתוב שניהם שרה המכונה שעריל ומש"ה כ' כאן רש"ל בתחלת דבריו הקדים דמרגליות ופעריל שני שמות הן וכן סיים בסוף ול"ד לשרה ושארקא ס"ל דשם הסכים דאפי' לכתחלה סגי בחדא משום דשם שניהם אחד משא"כ בזה אבל עכ"פ גם בהא יש מקום לשם העריסה לכותבו עכ"פ בגט ולא חשיב נשתקע והנה הלבוש לשיטתו שכ' בסעי' ל"א לחלוק על רמ"א מ"ש בד"מ ובסס"י קכ"ט דאשה שנקראת רעחיל אין כותבין רחל והיינו אם הי' כך שם העריסה והוא כ' שאין כותבין רק רעחיל ולא רחל והיינו לפי שלא נקראת רק רעחיל הרי דאפי' בכה"ג דשניהם א' ס"ל דחשבינן הראשון לנשתקע ומש"ה איהו לשיטתי' פסק דאין לכתוב שם שמחה נמצא דרש"ל לשיטתי' ולבוש לשיטתי' והב"ש העתיק ב' הסברות והניח למעיין כן נ"ל ברור ודו"ק:
ד ומ"ש כת"ר עוד לתרץ דברי הנ"ש דס"ל דהא לא חשיב נשתקע וכמ"ש הב"ש בשם בריבא פריבא יעו"ש. לא אבין דבאמת סברא זו הזכירוה כל האחרונים כאשר האריך הב"ש שם באותו האות ומקורו הוא מדברי מהרי"ק שורש פ"ו במי שהי' שמו אליהו ואח"כ נקרא באלי ונשתקע שמו הראשון והשיב דזה לא חשוב נשתקע כיון דשם באלי אינו שם בפ"ע ובהזכיר שם באלי יודעין שיש לו שם אחר ומש"ה פסק לכתוב אליהו דמתקרי באלי והחזיקו בסברא זו כל האחרונים גם הרב מוהר"א בן חיים ח"א סי' ל"ה ומוהרח"ש סי' יו"ד ופרח מטה אהרן ח"ב סי' ל'. וכולם פה אחד אמרו בכה"ג דכיון דלא חשיב נשתקע כותבין ב' השמות יחד וכן בשרה ושארקא שהאריך באות ב' ומסיק להלכה דעכ"פ לכתחלה יש לכתיב שניהם ובהיות כן עדיין לא הועלנו מדוע לא הוצרך הנ"ש רק לכתוב שם הראשון לבד ואין לומר דס"ל כדעת מהרש"ל ורמ"א דשרה שנקראת שארקא יכולין לכתוב לכתחלה שם הראשון לבד דהרי באות ש' בשמות נשים כ' הנ"ש עצמו דיש לכתוב שרה המכונה שארקא. והביא ראי' דלא עדיף מנחמי' המכונה טרייסטל הרי דהנ"ש מדמה הנך דינים להדדי דהיינו פי' עברי או שמות הקרובים במבטא ופסק לכתוב שניהם וא"כ הרי עדיין דבריו סותרים זה את זה:
ה ומ"ש כת"ר לגמגם על תרוצו דדוקא לענין קריאת העולם אמרינן דכיון דקרובים במבטא ואינשי לא דייקי כולי האי מש"ה הוי כאלו לא נשתקע אלא נקרא עדיין בשם הראשון משא"כ לענין חתימה שההפרש ניכר ונגלה הוא עכ"ד כת"ר. אי משום הא לא קשיא דכיון דבמבטא הם קרובים א"כ מה שנקרא זוסקינד הוי לי' כאלו נקרא זיסקינד ביו"ד א"כ נהי דבחתימה נשתקע השם אפ"ה בקריאה עדיין לא נשתקע וה"ל כמו מי שחותם בשם א' ונקרא בשם אחר וכ"ת א"כ ה"ל להצריך לכתוב שניהם הלא זה בלא"ה קשה וכמ"ש באות הקדום וסברא הכי הוא כיון דזיסקינד וזוסקינד הוי שני שמות והראשון נשתקע ולא נקרא רק בשני מאי אמרינן כיון דקרובים במבטא ממילא אע"פ שנקרא בשם זה ה"ל כאלו נקרא גם בראשון א"כ לא יהא כהנת כפונדקית ולמה ידחה שם העיקריי אשר נקרא בו לגמרי וכמ"ש הנ"ש גופי' וכמש"ל:
ו ומש"ע דס"ל להנ"ש כעין מ"ש מוהרח"ש והביאו הב"ש בשם יהושיע כו' ואף דבשם כליפא לא ס"ל כך כו' הנה באמת אין כאן שום סתירה כאשר ביאר הב"ש שם בשם יהושוע דדוקא משום דאיכא תרתי לטיבותא שאין שינוי במבטא וגם מצינו בכל מקום היפוך חתימתו בהאי גוונא דוקא משנין החתימה משא"כ בנ"ד והרי הב"ש גופי' בשם אברהם הביא אדרבא דבשני שמות לא שייך לומר הולכין אחר חתימתו דבאמת כותבין שני השמות בכה"ג רק בשם א' שיש ספק באותיות אז הולכין אחר חתימתו ואיך כתב כאן דברי מוהרח"ש להיפוך א"ו הכי קאמר מהרח"ש כמו שביאר הב"ש דדוקא היכא שיש לו ב' שמות כמו ראובן שמעון ר"ל דלא מיירי כאן בראובן שמעון אלא ר"ל דבאמת השם א' רק שהוא דומיא דראובן שמעון דהיינו שע"י השינוי שבחתימתו נשתנה היובטא ונעשה כעין שני שמות אז הולכין אחר חתימתו משא"כ בשם א' בשינוי אותיות ואעפ"כ השם א' שלא נשתנה המבטא. וא"כ מה שנקרא ומה שחותם הכל אחד ואנו יודעים דשם זה אינו ראוי להיות כאשר הוא חותם א"כ הוא טעות שלו ממילא בנ"ד דליכא הנך תרתי למה כ' הנ"ש לשנות החתימה:
ז ומש"ע דס"ל להנ"ש דבמקומות שכולן נקראים זיסקינד הוי כאלו נודע בבירור שגם זה נקרא כן. אלא שטועה בחתימתו לא אבין דמה בכך הלא הניחו הכלל דלא אמרינן שטועה בחתימתו אלא היכא דאיכא הנך תרתי לטיבותא ותו איך נתלה בטעות הם כ"ע קרי לי' הכי ונהי דנקרא בטעות הרי מ"מ אין לנו אלא שם שהחזיק לעצמו ואדרבא כיון דכל בני המדינה נקראים ונחתמים ביו"ד וזה יצא מהכלל כולו לחתום ולקרא בוי"ו ודאי לכוונה הוא כך ויש לו לזה שם אחר ואיך נשתנה:
אלא הדבר ברור כמ"ש בריש דברי שט"ס בנ"ש וצ"ל דכ"ע קרי לי' זיסקינד ביו"ד וא"כ אפשר דס"ל להנ"ש דבמדינות אלו דכולם נקראים ביו"ד דמי לשם יהושיע דהוי כאלו מצינו בכל מקום היפוך חתימתו וס"ל נמי דכיון דאינשי לא דייקי כולי האי במבטא בין זיסקינד לזוסקינד א"כ מיקרי ליכא שינוי במבטא. ומש"ה ס"ל לשנות החתימה ואע"ג דהבאתי ראי' משם אכסל ראד ואקסל ראד דהולכין אחר חתימתו ושם ג"כ הוי מילתא דאזלי' אחר המבטא ואפ"ה הולכין אחר החתימה אולי ס"ל להנ"ש דהתם איכא שינוי דכשכותבין כ' אפשר להקרות רפה דאל"כ הו"ל לכתוב ק' וכמו שביארתי בתשובתי הראשונה ומש"ה אין משנין החתימה משא"כ בזה וכמ"ש עוד אח"כ:
ח ומ"ש כת"ר דמ"ש הנ"ש שוי"ו הוא במקום שורק גם בל"א לית לה פתרי כלל כפי הנראה ע"כ דברי כת"ר. הנה לפי מה שביארתי דברי הנ"ש נראה דבריו נכונים והוא דהרי מצינו באמת בשם אקסל ראד תליא נמי במבטא אם לכתוב ק' או כף ואפ"ה כל שחתימתו מתנגד למבטא המדינה אין משנין החתימה וא"כ נ"ד הוי ממש דכוותי' וכן זעליגמאן וזעליקמאן דתליא במבטא המדינה ואמרינן ג"כ דאין משנין חתימתו המתנגדת למבטא המדינות ומשמע דבכל הנך אע"ג דהוא נקרא בשם זה וא"כ כל בני המדינה קוראים אותו בודאי כפי מנהגם ומבטא שלהם ואפ"ה אזלינן בתר חתימתו וכמו שהבאתי כל זה בתשובתי הראשונה וכדי דלא תיקשי מהנך מש"ה קאמר הנ"ש דל"ד דהתם בזעליקמאן וכן באקסל ראד השינוי מבוארת. וכשאנו רואין חתימתו ידעי' בבירור דחותם בשם אחר ממה שקוראין אותו דא"א לקרות מבטא החתימה כפי מבטא הקריאה שקורין לו בני המדינה. מש"ה הדרינן לכללין דכל שיש שינוי במבטא אין לנו אלא שם שהחזיק לעצמו ואזלינן בתר חתימתו משא"כ בזוסקינד כיון דהוי"ו הוא במקום שור"ק ג"כ א"כ ממה שאנו רואין שחותם בוי"ו אין ראי' דכוונתו לעשות מלאפי"ם או חול"ם דאז נשתנה החתימה ממבטא המדינה אלא כוונתו לעשות שור"ק ומבטא העור"ק יסבול לפעמים יו"ד כמו וי"ו וראי' דהא בשם ירוחם פליגי האחרונים מקצתם ס"ל דאם נקרא הרי"ש בשור"ק אפ"ה יש לכתוב חסר וי"ו יעו"ש הרי דמבטא השור"ק יסבול גם שיהי' בלא וי"ו ולפעמים עושין וי"ו במקום שור"ק א"כ זה שחותם בוי"ו ואין מבואר בחתימתו שרוצין לשנות מבטא בני המדינה וא"כ כיון דמחזיק באמת שם לעצמו שם בני המדינה ולפי קריאת בני המדינה אנו יודעין האמת דיותר ראוי לכתוב יו"ד א"כ ודאי חתימתו בטעות ובשלמא באקסל ראד וזעילגמאן דבודאי חתימתו הוא שינוי ממבטא המדינה א"כ אנו רואים שזה אין רוצה להיות נקרא כפי מבטא המדינה מש"ה אין לנו אלא שם שהחזיק לעצמו דאע"ג דכל בני המדינה אין מבטא שלהם כך וא"כ הוי כמו שם שמצינו בכל מקום היפוך חתימתו מ"מ אנן בעי' דליהוי דוקא תרתי לטיבותא שלא יהי' ג"כ שינוי במבטא דכל שיש שינוי הרי אנו רואין דבכוונה משנה ממנהג המדינה וחותם שם אחר ואנן בתרי' גררינן וכותבין שם שהחזיק לעצמו משא"כ מידי דליכא שינוי במבטא דאז אע"פ שחותם בדרך אחר מ"מ אין רצונו להחזיק לעצמו שם אחר דהא המבטא שוה והוי הכל שם אחד וכיון שמחזיק בשם בני המדינה ודאי חתימתו בטעות דהרי שם של בני המדינה אנו יודעי' בו דאין ראוי לכותבו כך ממילא קאמר הנ"ש דה"נ בזוסקינד כיון דוי"ו הוא ג"כ במקום שור"ק ממילא אין אנו יודעים מתוך חתימתו שרוצה להחזיק לעצמו שם אחר ושם של בני המדינה אנו יודעי' שאינו ראוי לכותבו כך ממילא בהך מילתא איכא נמי הנך תרתי לטיבותא דליכא שינוי במבטא וג"כ מצינו בכל מקום היפוך חתימתו. הארכתי קצת להסביר הענין כי ברור הוא לפע"ד ודו"ק אשר לפי"ז דברי הנ"ש נכונים רק דיש לתמוה איך סמך על סברא זו לעשותה ודאי ולא ספק להצריך עכ"פ ב' גיטין. ולכן ודאי בכה"ג דכ"ע קרי לי' זיסקינד כפי מנהגם ודאי יש לכתוב ב"ג ולדעתי אף דיעבד יש מקום לפסול אם לא כ' רק גט אחד. ויש מקום להכשיר ואין להאריך לפי שאינו ענין לנ"ד וכן נמי היכא דכ"ע קרי לי' זוסקינד בוי"ו נ"ל אך למותר להצריך ב"ג אלא גט א' בוי"ו. הגם שיש קצת לדון בזה עפ"י דברי כת"ר לומר דהוי כאלו נקרא כך וגם בזה יש לדבר הרבה ואין להאריך כאן. ועכ"פ בנ"ד שאינו נקרא כלל בפי העולם רק זוסא נ"ל הדבר פשוט דחומרא בעלמא הוא להצריך ב"ג דאי משום מה שניתן לו בעת הלידה הרי אותו השם ודאי נשתקע ולא נשאר לנו רק מה שחותם בו א"כ אין לנו לכתוב רק בוי"ו כאשר הוא חותם ואפ"ה ודאי לכתחלה ראוי להצריך ב"ג. ובדיעבד אם ניתן בוי"ו נלפע"ד דכשר ואם ניתן ביו"ד אני חושש לפסול אפי' דיעבד כן נלפע"ד בזה:
אמנם אחרי רואי אלי הרב הגאון (לעיל בסי' ב') ט"ס יש בהנ"ש כי הוא מצא מקיר הדברים שדברי הנ"ש נובע מהן בא"ב של הגאון מוה' שלומציא וז"ל הנה על א"ב של רש"ל שכ' זוסקינד ובמקומות שקורין זיסקינד כותבין זיסקינד. והגיה ע"ז זוסקינד. כל זה מיירי באשכנז במקומות שקורין בחירי"ק כותבין בחיר"ק כן מצאתי וראיתי הלכה למעשה מהגאון מוהר"ר נתן מלובלין שצוה לכתוב זוסקינ"ד בוי"ו. אף שאמר שחותם א"ע ביו"ד וקירי' אותו ביו"ד כי אמר וי"ו במקום שור"ק אף בלשון אשכנז. אבל נוהגין לכתוב זיסקינד ביו"ד עכ"ל. ופי' שם הרב הנ"ל דמוהר"נ מלובלין פליג על מ"ש תחלה דבמקומות דקורי' בחיר"ק כותבין ביו"ד משום דהוי ס"ל דבאשכנז קורי' בחול"ם ואמר מוהר"ן דגם באשכנז קורי' בשור"ק יעו"ש בסי' ב' ולפ"ז בנ"ד אין לחוש אפי' לכתחלה להצריך ב' גיטין אלא סגי בגט א' בוי"ו כיון דלדעת מוהר"ן כותבין תמיד בוי"ו אפי' במדינות אלו שקורי' ביו"ד וחותם ביו"ד ואולם פירושו של הרב הנ"ל דחוק בעיני כאשר כתבתי אליו ולעיל בסי' ג') משום דלא משמע כלל דמוהר"ן פליג על מ"ש תחלה דתליא במבטא המדינות ותו מהכ"ת יאמר מוהר"ן לשנות החתימה ומה יועיל מה שוי"ו הוא במקום שור"ק כיון דכל המדינה חותמין ביו"ד וההברה נחלקת קצת בין שורק לחיר"ק ועוד יש בו דחוקים אחרים מבוארים למעיין אכן גם הפירוש שפרשתי אני (לעיל בריש תשובה זו אות ב') דט"ס בדברי הנ"ש רק דמש"ה משנין החתימה כיון דקריאתו בפי כל העולם ביו"ד אני רואה עתה שאינו כן כיון דבא"ב של הגאון מוה' שלומצא הנ"ל מבואר שצוה מוהר"ן לכתוב בוי"ו אף שהקריאה והחתימה ביו"ד א"כ גם בדברי הנ"ש דאזיל בתר איפכא משמע עכ"פ דכותבין ביו"ד אע"פ שהקריאה והחתימה שניהם בוי"ו א"כ הדרא לדוכתי' קושי' כת"ר דהרי נשתקע וצדקו דברי כת"ר דאין שום ביאור לדברי הנ"ש גם בלא"ה פירושו של הרב הג' (בסי' ב') הנ"ל בדברי הנ"ש אין לו מקום כלל להמעיין בלשון הנ"ש כמה דברים שצריך להגיה שם וביותר שסיים אחר כל דבריו וכן כ' מהרמ"ה זיסקינד ביו"ד ואם יגיה בדברי הנ"ש כמו בלשון הגאון מוה' שלומצא א"כ מביא ראי' לסתור דהרי מתחלה כ' לכתוב בוי"ו ואיך מסכים אח"כ דברי מהרמ"ה לדבריו הקודמים:
אשר ע"כ מחזיקנא לי' טבותא לכת"ר ונ"ל שהאמת כדברי כת"ר ולא יפול שום סתירה מדברי מוה' שצומצא לדברי הנ"ש דאפשר דתרי הלכה למעשה הי' לפני מוהר"ן מלובלין. והיינו דגם מוהר"ן מודה דתלוי במבטא המדינות וס"ל נמי כמ"ש כת"ר דכיון דהשמות קרובי' במבטא לא חשיב נשתקע ולכן עובד' דהג' מוה' שלומצא מיירי מדינות שקורי' בוי"ו כותבין בוי"ו אע"פ שחותם ביו"ד והכל קורין ביו"ד ועובדא שהביא הנ"ש הי' במקומות שקורי' ביו"ד כותבין ביו"ד אעפ"י שחותם בוי"ו והכל קורי' בוי"ו משום דלא חשיב נשתקע כדברי כת"ר רק דלא תיקשי אכתי יכתוב שניהם כמו בשרה שעריל מש"ה כ' דוי"ו הוא במקום שור"ק ג"כ בל"א ר"ל לא דוקא במקום מלאופים כמו בלה"ק אלא הוא ג"כ במקום שור"ק וחיר"ק ושור"ק קרובים במבטא קצת ודמי לשרה שארקא (כבר כתבתי כך בתשובתי סי' א' יעו"ש) ואע"ג דהנ"ש פסק אפי' בשארקא לכתוב שניהם וכמו שהקשיתי לעיל אות ד' י"ל בדוחק דהביא דברי מוהר"ן ואיהו לא ס"ל הכי כיון דבלא"ה סיים מו' שלומציא שאין המנהג כמהר"ן וא"כ י"ל דגם בדברי הנ"ש חסר דברים אלו דאין המנהג כמהר"ן ולפ"ז נ"ל בפשיטות בנ"ד אין לחוש כלל להצריך ב"ג רק סגי גט א' בוי"ו ואפי' מי שרוצה לחוש נ"ל עכ"פ דיעבד אם ניתן כבר בוי"ו אין לחוש כלל ואם ניתן ביו"ד נ"ל דפסול אפי' דיעבד:
ט ומ"ש כת"ר באם חותם זיסקינד בלא יו"ד אחר הקו"ף אפ"ה יש לכתוב ביו"ד כמ"ש הב"ש דעדיף לכתוב מלא וכ"ה דברי רמ"א ע"כ דברי כת"ר. הנה באמת דברי הב"ש בשם המבי"ט היכא דמספקא לן אם לכתוב חסר או מלא כגון באשה שאינה חותמת וכההוא דמ"ב שהסכימו לכתוב מילכה ביו"ד מטעם זה לתקן הקריאה וכן בהלל גופי' נראה דמיירי הש"ע כשאינו ידוע איך חותם ועלי' קאי הרמ"א. וכ' דה"ה בכל מקום שיש ספק יש לכתוב דאפי' מי שדינו לכתוב חסר וכתבו מלא כשר אבל כשידוע החתימה א"כ נהי דליכא שינוי במבטא מ"מ כיון דלא מצינו בשום מקום היפוך חתימתו וכה"ג כבר נתבאר דאין משנין חתימתו כמו בשם זיינוול וכליפא. ומ"מ איני אומר זאת בדרך דבר ברור ועדיין צ"ע. מיהו יהיה איך שיהיה אם כתבו מלא כשר דל"ד לשם זיינוול דפוסל משום שינוי הקריאה משא"כ בזה ואפילו לדעת הט"ז שפוסל במי שחותם א"ע גדליא באל"ף וכתבו בוי"ו אע"ג דליכא שינוי במבטא מ"מ יש לחלק. ועכ"פ לכתחלה נ"ל דיש לכתוב כמו שחותם ודמי לפנחס כשחותם בלא יו"ד אזלי בתרי' כמ"ש ח"מ סק"ב. ואפילו הב"ש שם דפליג בהא באות פ' היינו טעמא דאין שינוי במבטא וגם מצינו להיפוך מחתימתו דבמסורת כולם מלאים משא"כ בנ"ד דלכאורה יש לכתוב חסר כמו שחותם. כן נ"ל לכאורה ועדיין צ"ע בכ"ז ולא אחריך בזה מחמת שאין ספר הג"פ לפני קצרתי דברי הצעיר והק' כו':