אור ברסלב
נאות דשא שאלה ח

נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ

שאלה ח

שאלה ז

איש א' אשר ניתן לו בעת לדתו שם אלכסנדר זיסקינד ועולה לס"ת בשם אלכסנדר לבד. וחותם א"ע בשניהם אלכסנדר זיסקינד ואח"כ נקרא זוסא מימי נערותו בפי כל אין יודעי' לו רק שם זוסא זולת שחותם ועולה לתורה כהנ"ל איך יש לכתוב שמו בגט:

תשובה הנה יש בדבר הזה ארבעה ספיקות א' אם לכתוב כלל שם זוסא בגט או לא. שנית אם להקדים שם זיסקינד לשם זוסא או דילמא שם זוסא קודם לזיסקינד. שלישית אם יתברר לנו להקדים שם זיסקינד אכתי יש לספק אם לכתוב על זוסא המכונה או דמתקרי ד' כיון שמבטא לשון מדינתינו זיסקינד ביו"ד אחר הזיי"ן והוא חותם א"ע מנערותו בוי"ו איך יש לכתוב בגט וכל אלו הספיקות יתבארו תוך דברינו ונשיב על ראשון ראשון כו':

הספק הראשון הוא דלכאורה זוסא הוא קיצור השם מזיסקינד או אפשר ג"כ דמובלע ממש ודמי ללייזר מאליעזר אכן נרא' פשוט דצריכין לכותבו חדא דכינוי זוסא יש לו כמה שמות הקודש כאשר תראה בסדר שמות. וגם נראה הואיל ושם אלכסנדר יש לו כינויים אחרים כמבואר בסדר שמות אות זיי"ן אע"ג דזיסקינד אין לו קיצור שם אחר צריכין לכותבו ג"כ אע"פ שיש לחלק קצת נראה עיקר כמ"ש ותו דדמי לחנן מאלחנן דאע"ג דהוא קיצור השם אפ"ה צריכין לכותבו הואיל והוא ג"כ לפעמים שם בפ"ע. ה"נ בשמות הלעז אלו. כיון דזוסא בעצמו הוא פעמים כינוי בפ"ע לאלכסנדר ולהרבה שמות עוד מש"ה צריכין לכותבו דזיל בתר טעמא דהטעם היא דבני אדם השומעים שקורים אותו בקיצור השם אינם יודעים שהוא קיצור השם אלא סוברים דשמו חנן וכיון שיראו כתוב בגט אלחנן יאמרו איש אחר הוא משא"כ כשכותבין דמתקרי חנן ישים אל לבו דזה היא דאע"פ שנקרא רק בשם אחד וכאן כתוב שניהם אין בזה טעות כמו בשני שמות דמקום כתיבה ונתינה דחשש ר"ג לזה שיהיה נקרא שינוי לבני מקום הנתינה ולבני הכתיבה ותיקן לכתוב שניהם ממילא ה"ה בשני כינויים וא' הוא קיצור השם מהאחד והוא ג"כ לפעמים כינוי בפ"ע א"כ סוברים העולם שאין לו כינוי זוסקינד רק כינוי זוסא יש לו לשם קודש שלו ונראה להם שינוי בגט שכתוב בו זוסקינד לומר שאין זה המגרש מש"ה צריך לכתוב שניהם ותו דהא קיצור השם אע"פ שא"צ לכותבו מ"מ אם כתבו שפיר דמי ואפילו לכתחל' רשאי לכותבו מש"ה היכ' דאיכא פלוגתא או ס' אם הוא קיצו' השם צריכין לכותבו ממיל' כאן מאן מפיס אם מה שנקר' זוסא גרם לו שקיצרו שם זוסקינד אולי ניתוסף לו כינוי אחר כיון דשם זוסא הוא באמת ג"כ כינוי לאלכסנדר ממילא כיון דיש ס' דלפ"ז אינו קיצור השם כלל דאין לו שייכות לשם זיסקינד רק עוד כינוי ניתוסף לו וממילא היכא דיש ספק צריכין לכותבו כן נ"ל פשוט אין מהצורך להאריך בו:

הספק השני איזה להקדים זיסקינד או זוסא. ונבאר ד"ז בארוכה הנה נודע דמי שיש לו ב' שמות אז השם שקורין לו הרוב הוא השם העיקר והשני שם טפל מההוא דרובא מרים רק דאנן קי"ל דהיינו דווקא בשני שמות קודש או ב' שמות לעז משא"כ בש"ק וש"ל אפי' רובא של לעז ופורתא ש"ק הוי ש"ק העיקר ומעתה יש לכאורה להסתפק מי שיש לו ש"ק וכינוי. ואח"כ נקרא ש"ל אחר בפי רוב מי נימא הואיל דש"ק דוחה הרוב גם כינוי שלו דוחה הרוב ויוקדם ש"ק עם כינוי שלו או נימא בשלמא הש"ק קדום משום דש"ק דוחה הרוב משא"כ הכינוי דהוא שם לעז ידחה מפני הרוב ואין להוכיח זה ממי שנשתנה שמו מחמת חולי דכתבו הפוסקים בסי' קכ"ט דאם יש כינוי לשם הנשתנה אזי השם שינוי עם הכינוי דוחה השם הראשון ונעשה הראשון טפל להם אפי' הוא ש"ק דלא דמי כלל דהתם המעלה שבשם הנשתנה הוא גם בכינוי דהשם עם הכינוי באו לו מחמת החולה. ואלו הי' השינוי רק לעז לבד הי' ג"כ דוחה לש"ק הראשון וה"ה עתה משא"כ בזה דהמעלה שבש"ק לדחות הרוב הוא היותו קודש ומעלה זו ליכא בהכינוי. עוד יש להסתפק דאפילו את"ל בכה"ג דכינוי דש"ק חזק כמו ש"ק עצמו ודחי לשם לעז אחר שניתוסף לו אח"כ הואיל ואותו ש"ל אינו כינוי לשם הקודש אכתי יש להסתפק אם אותו ש"ל שניתוסף לו אח"כ הוא פעמים לאותו ש"ק כינוי לשאר בני אדם דבהא אפשר דהרוב דוחה ואזלי' בתר רובא כיון דאין שום מעלה לש"ל ראשון ע"ז דשניהם לעז ושניהם קרובים לש"ק שלו וכינויים אליו אזלי' בתר רובא או דלמא ל"ש דנהי דס"ל שני הוא ג"כ שינוי לש"ק זה היינו בשאר בני אדם משא"כ איש זה שנתנו לו כינוי זו לש"ק שלו ממילא ש"ל זה שנתוסף לו עתה הוי כשם חדש. ואינו כינוי לש"ק שלו מש"ה הכינוי ראשון דוחה לשני והנה ב' דינים אלו מתבארים בדין שהביאו כל האחרונים בשם מהר"מ מינץ עיי' ב"ש סי קכ"ט ס"ק כ"ט דהכותב משלם המכונה זלמן והמכונה זעמל אע"ג דנקרא בפי כל זעמל ופורתא זלמן וגם דזעמל הוא ג"כ כינוי למשלם כמבואר בס"ש אפ"ה כינוי זלמן דוחה לכינוי זעמל והטעם כמ"ש וגוף ספר מהר"ם מינץ אינו לפני אבל בנ"ש סי' מ"ה ריש סעי' כ"א ביאר שם הטעם דזלמן הוא עיקר הכינוי דכל משלם של אותו משפחה נקראים זלמן משא"כ זעמל אע"ג דלקצת בני אדם הוא ג"כ כינוי למשלם אפ"ה אנן אזלינן בתר האי גברא ומשפחתו דלרידהו זלמן הוא הכינוי ומש"ה דינו כהש"ק עצמו ודוחה הרוב וממילא ה"ה בנדון שאלתינו יש לכתוב אלכסנדר המכונה זוסקינד והמכונה זוסא:

והנה בהשקפה ראשונה הי' נראה לכאורה דדינא דמהר"ם מינץ אינו מוסכם ידעתי כי מוהר"ז בינג חלק עליו הובא בנ"ש בקצרה בענין החרם שלא להוציא לעז על הגט יעו"ש. אכן אין הספר לפני ואיני יודע מהו המחלוקת) ומה שהביאוני לזה הוא זאת. דהנה ממרוצת דברי הב"ש בס"ק ל"ג. משמע שעושה מחלוקת בין מהר"ם מינץ ובין תשובת רמ"א בענין נשתנה שמו על ידי דבר אחר:

לא ע"י חולי וכמדומה כוונתו להאי דינא דזעמל שנקרא כך ע"ש יפיו ואפ"ה לא הקדימו ש"מ דפליג על תשובת רמ"א ולכאורה הדבר תמוה דהא בלאו הסברא דהוי שינוי ע"י דבר א' נמי יש להקדים זעמל דהוא הרוב אלא הטעם כיון דש"ק דוחה הרוב גם כינוי דש"ק דוחה הרוב וכנ"ל א"כ כיון דתשובת רמ"א מודה דשינוי דד"א נדחה מפני ש"ק ה"ה דנדחה מפני כינוי דש"ק ולא פליגי כלל וליכא למימר דס"ל להב"ש דנהי דש"ק דוחה הרוב וגם דוחה שינוי דד"א אפי' לרמ"א מ"מ היכא דאיכא תרתי שינוי דד"א והוא ג"כ רוב אינו נדחה מפני ש"ק ממילא לרמ"א מקדימין זעמל אפי' למשולם דנהי דשינוי דד"א אינו טוב כשינוי דחולה לדחות ש"ק מ"מ בהצטרף לו רוב נעשה כשינוי דחולי היכא דפורתא קרי ליה בשם השינוי ודוחה ש"ק ומהר"מ מינץ דלא עביד הכי ס"ל ע"כ דשינוי דד"א אינו מעלה כלל ולא הזכיר רק שינוי דחולה ולא שינוי דד"א מש"ה נדחה זעמל דאין בו מעלה רק שהוא הרוב ונדחה מפני ש"ק מש"ה הכריח דפליגי דזה א"א דהא בס"ק ל"א כ' בהדיא דשמחה שנשתנה שמה ונקראת ווריידל לא מחמת חולי אפילו רובא ווריודל מקדימין הש"ק לפי דעת רמ"א אלמא דש"ק דחי אפילו לתרתי דהיינו שינוי דד"א ורובא אלא דאפשר לומר דמסתבר לי' להב"ש דנהי דש"ק דוחה לתרתי אפ"ה כינוי של הש"ק אין לו כח כ"כ לדחות תרתי מש"ה לרמ"א יש להקדים משלם ואח"כ זעמל ואח"כ זלמן. ואע"ג דכינוי של שם הנשתנה מחמת חולי דוחה אפי' לתרתי דהיינו ש"ק ורוב כבר כתבתי דמשם אין ראי' דאותה המעלה שיש בשם הנשתנה יש ג"כ בכינוי דידי' דגם הכינוי הוא שם המשתנה משא"כ בש"ק דהמעלה שלו ליכא בכינוי מש"ה אפשר דאע"ג דהש"ק דחי תרתי הכינוי לא דחי תרתי ותו דהתם השם הנשתנה אין לו כינוי רק כינויו משא"כ בזלמן וזעמל דשניהם כינוי למשלם. ממילא דלפ"ז רוצה הב"ש לומר דלחשיבת רמ"א יש להקדים זעמל וה"ה בנ"ד יש להקדים זוסא לדעת רמ"א או כלך לדרך זו דאין כוונת הב"ש כלל לעשות מחלוקת בין הר"מ מינץ לרמ"א רק שבתחלת דבריו הוכיח ממהר"מ מינץ דשינוי דד"א אין דינו כשינוי דחולה דאל"כ הי' נקדם אפי למשלם וממילא כיון דמה שהזכירו חילי הוא דוקא חילי תי מסתבר דשינוי דד"א אין בו שום מעלה ואח"כ הוכיח מתשובת רמ"א דשינוי דד"א הוא ג"כ עדיף מן רוב ממילא מסתבר דס"ל דמה שה זכר חולי הוא לאו דוקא וא"כ לדידי' שינוי דד"א הוא ממש כשינוי דחולה ופליג רמ"מ ורמ"א. אבל בתר דמסיק הב"ש לחלק דגם רמ"א מודה דיש עכ"פ חילוק בין שינוי דד"א לשינוי דחולי יש ד' מדריגות רוב ושינוי דר"א וש"ק ושינוי דחולה א"כ כיון דש"ק דוחה שינוי דד"א תו לא פליגי כלל ומודה גם רמ"מ לזה ואפ"ה מקדימין זלמן דכינוי דש"ק טוב כמו הש"ק עצמו לדחות אפילו תרתי:

ונ"ל דאע"פ דממרוצת לשון הב"ש משמע שעושה מחלוקת כאשר פרשתי תחלה מ"מ העיקר כפי' השני דהרי כל האחרונים הביאו דברי רמ"מ להלכה בלי חולק ולא אשתמיט חד מינייהו לכתוב דיש בו מחלוקת וממילא ה"ה בנ"ד קם דינא להקדים שם זוסקינד לשם זוסא כמו בההוא דמהר"ם מינץ אכן אכתי לא פלטינן מחדא. דנהי דבדינא דמהרמ"מ אין חולק. אכתי אפשר דנ"ד לא דמי כלל להך דמהרמ"מ דשם ביאר שנקרא זעמל ע"ש יפיו אע"ג דבס"ש לא הזכיר ע"ש יפיו מ"מ בסדר גיטין שהביא דין זה כ' וז"ל דיש לכתוב תחלה כינוי השייך לעיקר השם. ואח"כ הכינוי השייך ע"ש צורתו וכן כל האחרונים ובנ"ש כשהביאו דברי רמ"מ הזכירו שנקרא ע"ש יפיו וא"כ אפשר דוקא בכה"ג הוא דחידש רמ"מ דכי היכי דש"ק דוחה לרוב גם כינוי שלו דוחה לרוב דכינוי דש"ק חזק כמו הש"ק. ואע"ג דזעמל הוא לפעמים כינוי למשלם בשאר בני אדם מ"מ באיש זה חזינן דכינוי הש"ק הוא זלמן לבד כיון דחזינין וידעי' דלא נקרא זעמל רק ע"ש יפיו מש"ה הוי האי דינא כמו אלו נתחדש לו אח"כ שם אחר לגמרי שאינו ענין כלל בשום פעם למשלם דאז כינוי דש"ק דוחהו. משא"כ בנ"ד דנקרא זוסא שלא לשם סבה וכיון דזוסא הוא בשאר בני אדם כינוי גם כן לאלכסנדר כמו זיסקינד ממילא אין לזיסקינד מעלה על זוסא ומה יתן ומה יוסיף שאביו ואמו נחנו לו כינוי זיסקינד עתה ניתוסף לאלכסנדר ונשתנה הכינוי להיות זוסא ממילא הואיל ורובא קרי לי' הכי יש להקדימו בשגם שיש בו שני מעלות. שהוא רוב וגם שם הנשתנה שיש להקדימו לזיסקינד כיון דשניהם הם כינוי להש"ק באדם זה עצמו דהא לא נקרא לא ע"ש יפיו ולא לשום סבה וא"כ אולי הסבה שנקרא כך. כיון ששמו אלכסנדר כינוהו בשם זוסא ולשון הס"ג שהבאתי. דמשמע לכאורה דדוקא היכא שהכינוי אינו שייך כלל לעיקר השם רק דזה א"א דהא זלמן וזעמל הם ג"כ שניהם כינויים למשלם וע"כ כוונתו לומר כיון דנקרא כך לסיבה כגון ע"ש יפיו הרי נעקר הכינוי מש"ק זה משא"כ כל שנקרא כך מבלי סבה י"ל דראוי להקדימו דהוא שם השינוי. וגם הרוב קורין כך ונראה דאיכא לדמויי הך נ"ד לדין של תשובות הב"ח סי' צ"ה יצחק המכונה אייזיק ואביו בנערותו לאהבתו קראו ליבא:

ונשתרבב כך להכתיב המכונה אייזיק דמתקרי ליבא. וכתב דדברי מהר"ם מינץ סותרים לדבריו דהכתיב והמכונה זעמל ודחק מאוד לחלק ביניהם כאשר ביאר בעצמו שהדבר דחוק עד שהוצרך בסוף לומר באמת דחולק אמהר"ם מינ"ץ יעו"ש. ותשובה זו הביא הב"ש בקצר' בס"ק ל' ע"ש ולכאורה קשה לי אמאי לא חילק בפשיטות דזעמל הוא בשאר בני אדם כינוי לזלמן מש"ה שייך שפיר לכתוב המכונה. משא"כ ליבא שאינו בשום פעם כינוי ליצחק אין שייך לכתוב המכונה דהא זהו כל יסודו שם בכל התשובה ההוא דשם שאין שייך כלל למשמעות הש"ק. וג"כ לא ניתן בעת מילתו אין מקום לקרותו כינוי רק דמתקרי. וא"כ ההיא דרמ"מ שאני דשייך לקרותו כינוי אף שבא לו אח"כ כיון דבשאר בני אדם היא כינוי למשלם. וצ"ל דבאמת גם ליבא הוא כינוי ליצחק. וכן נראה מסדר שמות אות ל'. מש"ה דמי להך דרמ"ם. וא"כ נדון דהב"ח הוא ממש נ"ד דליבא אינו נקרא לשום סבה רק לאהבתו את בנו יהוא שם דנערות כמו זוסא ואפ"ה לא פלפל הב"ח רק אי לכתוב דמתקרי או המכונה ולא פלפל אם להקדימו לשם אייזיק ממילא ה"נ בנ"ד. ותו דמצד הסברא שכ' שם הב"ח בנדון דידי' דבה"ג דנקרא כך לרוב אהבתו לא נתכוון לעקור שם הראשון דדוקא בשינוי דחולי או מרדון או חובות ודאי נתכוון שיעקר שם הראשון ממקומו. משא"כ בזה. דמצד אהבתו הוסיף לו כינוי ליבא וה"ה כאן כשקראוהו זוסא לא נתכוונו לעקור זיסקינד. וא"כ נשאר במעמדו הראשון וראוי להקדימו ותו איכא טעמא להקדים שם זיסקינד דהא כבר כתבנו דיותר מסתבר לומ' דזוסא הוא קיצור השם מזיסקינד. ולכן קראוהו זוסא כדי לקצר השם במבטא א"כ פשיטא שיש להקדי' זיסקינד שהוא העיקר ותו דכיון שהו' קיצור השם רק דאפילו הכי צריכין לכתבו מהטעמים שביארתי בהיתר הספק הראשון. אבל על כל פנים הוא קיצור המבטא מזיסקינד אם כן לא מיקרי כלל שם זוסא שינוי דד"א דהרי כשקורין אותו זוסא אין משנין כלל שם זיסקינד. רק מקצרין אותו וא"כ גם עתה שמו זיסקינד ומקדימין אותו ושוב לא היו צריכי' לכתוב כלל זוסא דהוא הוא רק דצריכין לכותבו מטעמים שנתבארו ומ"מ ראוי עכ"פ שיאוחר לשם זיסקינד כן נ"ל:

ועוד נראה דבלא"ה בנ"ד טעמא רבא איכא להקדים שם זיסקינד והוא כיון דחותם א"ע בשם אלכסנדר זיסקינד א"כ דל מהכא סברת רמ"מ דכינוי דש"ק חזק כמו הש"ק עצמו בלא"ה שם שחותם הוא עיקר דדוחה אפילו שינוי דחולה כמ"ש בסדר גיטין וכן הוא בתשובת הב"ח סי' הנ"ל באמצע התשובה וכיון שכן הרי ביארנו דארבעה מדריגות בשמות רוב ושינוי דדבר אחר ושם קודש ושינוי דחולה הרי דשינוי דחולה עדיף מכולהו ואפ"ה חתימה דוחה אותה ויש ה' מדריגות מכ"ש דחתימה ידחה שינוי דד"א שיש עמו רוב כמו בנ"ד ואפ"ה שם החתימה הוא לעז הוא דוחה הכל וא"כ אין אנו צריכין בנ"ד לסברות רמ"מ והך דרמ"מ צ"ל שלא חתם רק משלם מש"ה הוצרך לסברתו הואיל והוא בא משה"ק משא"כ כשחותם א"ע כך הדבר פשוט להקדימו וכן הוא בש"ע סי' קכ"ט סעי' י"ח ע"ש ואע"ג דבלשון הש"ע שם איתא ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לס"ת וחותם כתביו כו' משמע לכאורה דדוקא תרתי בעינן עולה לס"ת וגם חותם ובנ"ד אינו עולה לס"ת רק אלכסנדר ובחתימה לחוד הוא שמזכיר אלכסנדר זיסקינד מ"מ נראה דבחד נמי סגי כאשר אבאר אח"כ ואל יטעך לשון הב"ש ס"ק ל"ג שהביא תשובת רמ"א מי ששמו ישעי' ולס"ת קוראי' אותו סעדי' ונשתנה שמו מחמת חולי אהרן כותבין אהרן דמתקרי סעדי' דמתקרי ישעי' הרי דאע"פ שקורין לס"ת סעדי' אפ"ה שם השינוי קדים דז"א דשם מיירי דעתה קוראי' אותו לס"ת אהרן סעדי וכן הוא בס"ש אות מ"ם ובנ"ש וכל זה פשיט:

ולבאר דבחד סגי או בעולה לס"ת או בחתימה להיות עיקר מוכרחני להאריך קצת. דע דמ"ש בש"ע סעי' י"ח ואם יש לו שם מובהק שבו עולה לס"ת וחותם כו' אותו שם הוא עיקר קאי על כל הסעיף דהיינו חמ"ש בריש הסעיף דשם דשינוי דחולי הוא עיקר קאמר דאם חותם בשם ראשון הוא העיקר וכן על סוף הסעי' דאם נשתקע א"צ לכותבו קמ"ל דאפי' נשתקע בפי העולם אם חותם בו הוי כלא נשתקע ואפי' אית בי' תרתי דהוא שם הראשון דמדינא הוא טפל וגם נשתקע הפ"ה כל שחותם בו לבד הוא עיקר נגד שם השינוי כן הוא כוונות הש"ע ומקורו הביא בב"י בשם הקונדרסים וז"ל דין זה בנשים חבל באנשים אינו כן ששמם המובהק עפ"י הס"ת או עפ"י חותמו בכתבי' ושטרותיו. אלא יכתוב השם שעולה לתורה וחותם בו ע"כ ופירושו ג"כ כאשר כתבתי בדברי הש"ע הרי דאע"ג דבסוף לשונו הזכיר שניהם בתחלה כ' או הרי דבחתימה לחוד נמי סגי לעשותו עיקר נגד שם חולי הרי כדכתיבנא אכן יש לפרש כוונת הש"ע והקונדרסים דלא קאי רק אדסמיך לי' לומר דאע"ג דהשם השני נשתקע אפ"ה הואיל וחותם בו היא עיקר דהחתימה מועיל דלא נקרא נשתקע אע"פ שבפי העולם נשתקע מ"מ הוא חותם בו וא"כ אוקי' באתרי' דשם שינוי עיקר אבל באמת אם חותם בשם ראשון לבד אינו רק טפל בין נשתקע בין לא נשתקע דהחתימה אינו פועל שום פעולה רק שמבטל הגריעות דנשתקע אבל לא לעשות מטפל עיקר דבהא תרתי בעינן ס"ת וחותם וא"כ אם נפרש כך אין לנו ראי' מזה לנ"ד לכן מוכרחני להאריך קצת כדי שיתבררו דברים אלו וגם דממילא רווחא דשמעתתא בשאר דברים כאשר יתבאר:

הנה ז"ל הב"י בסי' קכ"ט בקצרה הצריך לענינינו מי שנשתנה שמו מחמת חולי. השם השני עיקר והראשון דמתקרי כ"כ החיבורים בשם מהר"פ ואע"ג שקורי' אותו תדיר בשם ראשון. ודע דהיינו דוקא כשקורין אותו לפעמים בשם שני רק שקורין אותו יותר תדיר בשם ראשון אבל אם אין קורין אותו כלל בשם שני אין כותבין אותו כלל. וכ"כ בקונדרסים באשה ששמה רבקה וע"י חולי נשתנה חנה וכל העולם קורי' רבקה אין כותבין רק רבקה וכן מצאתי בתשובה אשכנזית באשה ששמה לאה וע"י חולי נקראת מרים ונשתקע. שם ראשון אין כותבין רק שם שני ומזה נלמוד להיכא דנשתקע שם שני וכ' עוד בקונדר' מעשה בא לפני מהר"פ באיש שנשתנה שמו בחליו והכל קורין אותו שם ראשון והצריך שני גיטין וע"כ דמיירי בנשתקע דאל"כ די בגט א' ושם שני עיקר וראשון דמתקרי אע"כ בנשתקע והצריך ב' גיטין דכיון דשם שני עיקר היכי דקצת קרי לי' הכי אע"ג דרובא קרי לי' שם ראשון אפי' השתא דנשתקע לגמרי חשש לשם שני והצריך ב' גיטין וכ' עוד בקונד' בעובדא דרבקה ונשתנה לחנה ודין זה בנשים לבד אבל באנשים אינו כן ששמם מובהק עפ"י הס"ת או ע"פ חותמו בכתביו אלא יכתוב השם שעולה לס"ת וחותם בו וכי היכי דלא ליפלוג אמעשה שבא לפני הר"פ שהצריך ב' גיטין ולא הלך אחר שם שעולה בו לתורה ושהוא חותם נ"ל דהתם מיירי במגרש בחליו דעדיין לא חתם ולא עלה לס"ת. (דכה"ג דמי לנשים) ובהכי ניחא קושיא קמייתא למה הצריך הר"פ שני גיטין ולא כ' גט ה' בשם שני. ועל ראשון דמתקרי משום דנסתפק אם לעשותו עיקר או לא הואיל ועדיין לא הוחזק כלל ומ"מ מעשה הר"פ פליג אקונד' דס"ל דנשתקע שם ב' א"צ לכתוב כלל רק הראשון ולא הוצרך ב' גיטין ושמא י"ל ע"י דשאני במעש דהר"פ שהיה עתיד לבא לידי ברור איזה שם עיקר ע"י עלייתו לתורה או חתימתו בשטרות עכ"ל הב"י ואחר הפסקות דברים אחרים כ' עוד מי שנשתנה שמו והוקבע לו שם שני ונשתקע שם א' נראה מהקונד' דצריך ב' גיטין והביא ראיה מיעקב דאע"ג דכתוב לא יאמר שמך יעקב אפ"ה הדר קרי' לי' יעקב הרי דשם ראשון לעולם אינו נעקר לגמרי ומדברי מהרי"ק נראה דכותבין שם ראשון ועל השני דמתקרי עכ"ד הנה ממרוצת דבריו ומדברי הב"ש והנ"ש סי' מ"ה סעיף כ"א אות וזחט"י נראה שפרשו כך דבנשתקע שם ראשון הן שהשינוי הי' ע"י חולי הן ע"י דבר אחר. גם הקונד' מודה לכתוב ב' גיטין דשם ראשון אינו יכול להתעקר לגמרי אע"פ שנשתקע כדמצינו ביעקב רק בנשתקע שם שני פליגי דלהקונד' בטל לגמרי ואין חוששין לו והר"פ ס"ל כיון דיש לשני מעלה דהוא לפעמים עיקר אע"ג דרובא קרי לי' בשם א' מש"ה גם לו חוששין בנשתקע להצריך ב' גיטין כדחיישי' לראשון אם נשתקע ומתוך כ"ז כ' בש"ע סעיף י"ח מי שנשתנה שמו כו' ויש מי שמצריך דהיינו הקונד' והר"פ דפליגי בנשתקע שם ב' ובאמת למ"ש הב"י ושמא י"ל דשאני במעשה דהר"פ לא פליגי כלל אלא דבנשים גם הר"פ מודה דאין חוששין לשני ובמגרש בחליו הואיל ועתיד להתברר גם הקונד' מודה להצריך ב' גיטין אלא דאזיל בש"ע לפי דבריו הראשוני' דפליגי וכ"כ הב"ש שם ודין נשתקע שם הראשון לא כ' בש"ע וכתבו הב"ש שם בס"ק ל"ז בשם הב"י דבזה כ"ע מודה דצריך ב' גיטין וחלק עליו לדינא והביא ראי' מהג"א ומרדכי פרק השולח ומתשובה אשכנזית שהבאתי לעיל בלשון הב"י ומסי' קכ"ח ומרש"י סוף במה מדליקין ומלבוש ומסדר מוהר"ם דגם בנשתקע שמו הראשון א"צ לכותבו כלל. ובס"ק ל"ה כתב דלפי תירוץ קמא של הב"י דהקונד' והר"פ פליגי בנשתקע שם ב' צריך ליתן ב' גיטין ואין חילוק בין נשתקע שם א' לנשתקע שם ב' ע"ש וכוונתו דלר"פ אין חילוק לעולם צריך ב' גיטין משא"כ לתירוץ בתרא דלא פליגי והר"פ מודה דבנשתקע שם ב' א"צ ב' גיטין יש חילוק בנשתקע שם א' צריך ב' גיטין דגם הקונד' מודה משא"כ בנשתקע שם ב' א"צ אם לא מטעם דעתיד להתברר דהיינו דוקא באיש המגרש מחליו יעו"ש ויתבררו לך כל דברי הב"ש מתוך מ"ש:

אמנם קשיא לי בכ"ז חדא איך השמיט בש"ע דין חידוש כזה דבנשתקע שם הראשון לכ"ע צריך ב"ג ואדרבא ממרוצת לשונו בסעי' י"ח משמע דשם השני הואיל והוא לעולם עיקר לכן בנשתקע יש מי שמצריך ב' גיטין משא"כ בנשתקע שם א' גם הר"פ מודה דא"צ לכתוב רק השני. ותו קשיא לי טובא מה קשיא לי' להב"י אהר"פ שלא הלך בתר חתימתו ובאמת לק"מ דודאי אלו חתם בשם השני הוא עיקר אע"פ שנשתקע כיון שחותם בו דבה"ג כ' הקונד' שאינו נקרא נשתקע כלל א"כ זה השם דשינוי קם בדוכת' והוא עיקר אלא דלמא במעש' דר"פ חתם בשם הראשון וא"כ השם השני הוא נשתקע ובכה"ג הא פליג הר"פ אקונד' מש"ה הוצרך ב"ג. ומה לי בנשים דליכא חתימה מצריך הג"פ ב"ג בנשתקע השני או באנשים כשחותם באמת בראשון והשני נשתקע ומה קשיא לי' קשיא טובא כשכ' הב"י בנשתקע שם הראשון דהקונד' מצריך ב' גיטין ומהרי"ק עושה הראשון עיקר איך לא הזכיר שהתשובה אשכנזית שהביא תחלה חולק ע"ז ותו קשה דהאי דינא דנשתקע שם הראשון למה כתבו אחר הפסקות הרבה דברים ולעיל הו"ל לכתבו אצל התשובה אשכנזית ותו קשה למה בריש הדברים כ' מי שנשתנה שמו ע"י חולי ו' א"כ בנשתקע שם א' התחיל סתם מי שנשתנה שמו. ותו ק' דודאי מה שהביא בשם מהרי"ק בנשתקע שם הראשון דאפ"ה עושין הראשון עיקר והשני טפל היינו ודאי בנשתנה ע"י ד"א דאלו נשתנה ע"י חולי ודאי השני עיקר אפי' בלא נשתקע הראשון וא"כ מנ"ל דמהרי"ק פליג אקונד' דלמא דוקא בשינוי דד"א הראשון עיקר אבל בשינוי דחולי דעדיף טובא משינוי דד"א (בשני מדריגות הפי' לדידן ולדברי מהרי"ק אלו בשלשה עיי' ב"ש ס"ק ל"ג ודוק) מודה מהרי"ק להקונד' לעשות ב"ג ובשינוי דד"א הקונד' מודה לעשות הראשון עיקר מלבד עוד קושיותה ודקדוקים אחרים הנופלים בדברי הב"י והש"ע:

אשר על כן נ"ל לפרש דברי הב"י ע"פ מה שכתוב בנ"ש סי' מ"ה רסע"י ק"א אההוא דכתב מהר"ם מינץ והמכונה זעמל בוי"ו. יוסיף משום דאין כינוי זה עוקר כינוי הראשון. דדוקא בשם המשתנה ע"י חולי דהכוונה בשינוי השם לעשותו ברי' חדשה שישתנה מזלו וגזר דינו דאם ע"ז נגזר ע"ז לא נגזר. א"כ הכוונה לעקור שם הראשון לגמרי דאם אינו נעקר אלא יקרא לפעמים גם בשם הראשון א"כ שינוי השם מאי אהני לי'. ולכן שינוי דחולה עוקר לגמרי שם הראשון אבל כינוי אחרת לאיזה סבה כגון זעמל ע"ש יפיו הוא רק תוספות כינוי ולא שיעקר שם הראשון. והובאו דברים אלו בקצרה בב"ש ס"ק ל"ז יעו"ש והביא בנ"ש ראי' לזה מדמצינו כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ול"ת. שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם ופריך אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב ה"נ שנאמר כ"א ישראל יהי' שמך ומשני שאני התם דאהדרי קרא שהקב"ה עצמו קראו אח"כ יעקב וקשה למה באמת ביעקב אהדרי' ובאברם לא אהדדי' ועוברי' בעשה ול"ת ותו אחר דמצינו ביעקב ג"כ הך לישנא דבאברהם ואפ"ה אנו רואין דאהדרי' הרי אנו רואין דלאו קפידא הוא א"כ גם באברהם יהי' מותר לקרותו אברם אע"כ דשאני באברהם דשינוי שמו הי' להוציאו מהמזל דהמזל הי' שאינו מוליד ואמר לו הקדוש ב"ה אברם אינו מוליד אברהם מוליר כדאיתא במדרש שאמר הקב"ה לאברהם אני עושה אותך ברי' חדשה ר"ל ע"י שינוי שמו הוי כאיש אחר ולכן ע"כ כוונת קרא לעקור לגמרי שם הראשון דאל"כ הרי הי' חוזר ומכניסו תחת המזל ושינוי השם מאי אהני לי' והוי הך כנשתנה ע"י חולי משא"כ ביעקב דשינוי שמו הי' רק מחמת חשיבות ואהבה ושררה לכן אהדרי' קרא דאין הכוונה לעקור לגמרי שם הראשון אלא ישראל עיקר ויעקב טפל עכ"ד:

ועפ"ז נפרש הכל בע"ה דמתחלה הביא הב"י דיני' דנשתנה מחמת חולי דבזה הכוונה לעקור שם הראשון רק דאעפ"כ כל שקצת בני אדם עדיין קורין לו בו. צריכין להזכירו עכ"פ לטפל אבל עכ"פ כשנשתקע א"צ להזכירו כלל דהרי כך הי' תחלת הכוונה שיעקר השם הראשון ממקומו לגמרי ואף מהר"פ מודה בזה דא"צ ב' גיטין ומכ"ש להקונד' והכי מסתבר דהרי מה דאתי' עלי' הקונד' להצריך ב"ג בנשתקע הראשון הוא משום שהביא ראי' מיעקב והרי כבר חולק הנ"ש דביעקב דוקא לא נעקר השם הראשון ממקומו ולא בנשתנה מחמת חולי דכל שינוי דחולי דמי לאברהם שנעקר לגמרי שם הראשון ולא ליעקב. וא"כ ע"כ דברי הקונד' בנשתקע הראשון להצריך ב"ג הם דוקא משינוי דד"א ומש"ה לא כ' הב"י שם בלשונו מחמת חולי ומש"ה אתי שפיר ג"כ מ"ש הב"י דמהרי"ק פליג עלי' דאיהו נמי מיירי בשינוי דד"א ובתחלת דברי הב"י דמיירי בשינוי דחולה אזי בנשתקע הראשון גם הר"פ מודה דל"צ רק גט אחד כי פליגי בנשתקע שני דהקונד' ס"ל דדמי לגמרי שם ראשון לשם שני דכל שנשתקע בטל מש"ה הביא ראיה מתשובה אשכנזית שכ' בנשתקע שם ראשון וה"ה בשם שני וכ' אח"כ דהר"פ חולק דשני הואיל ויש לו מעלה דלפעמים הוא עיקר אע"פ דאינו נקרא בו רק בפי המיעוט מש"ה יש לו מעלה זו דאע"פ שנשתקע צריך ב"ג עכ"פ והשתא ניחא מה שהקשה הב"י על הר"פ ליזול בתר חתימה כי מ"ש הקונד' ודין זה בנשים לבד אכולי מלתא ר"ל הן מה דאמרינן בנשתקע שאין כותבין אותו כלל. וכן מה דאמרינן בנשתנה דחולי שם שני עיקר היינו דוקא בנשים משא"כ באנשים ליתא לדינא דנשתקע כל שחותם לא מקרי נשתקע וכן כשנשתנה מחמת חולי וחותם בראשון לבד. אזי שם הראשון עיקר ושם השני טפל וה"ה אפי' שם הראשון נשתקע בפי העולם וחותם בו לבד הוא העיקר דכל שחותם בו לא נשתקע וגורם החתימה לעשותו עיקר. והשתא שפיר קשיא ליה להב"י אדינא דהר"פ אמאי לא אזיל בתר חתימה דממ"נ אי חתים בשם ב' לבד הוא עיקר אפילו (לא) נשתקע ואי חתים בשם ראשון א"צ לכתוב רק הראשון דהא טעמא מאי חשש הר"פ בנשתקע שם שני להצריך ב' גיטין היינו כיון שיש לו מעלה שהוא עיקר אפי' לא קרי לי' רק פורתא מש"ה השתא דנשתקע יש עכ"פ לחוש לו מיהת להצריך ב"ג אבל בנשתקע שם הראשון הא חזינן דמודו הר"פ דאין כותבין רק שם ב' ממילא היכא דחותם בשם ראשון דאז ליכא לשם ב' מעלה זו דהא אפילו אי לא הי' נשתקע לא הי' רק טפל ממילא הוי נשתקע שם ב' כנשתקע שם א' ומודה הר"פ דא"צ ב"ג וא"כ למה הוצרך הר"פ ב"ג ותירץ דגירש בחליו וליכא עדיין לא ס"ת ולא חתימה והוי דינו כנשים להצריך ב"ג בנשתקע שני. כן נ"ל ברור ונכון שוב אני רואה דאפילו לפי דברי הב"ש דמפרש איפכא דבשם הראשון אפי' הקונד' מודה דצריך ב"ג. אפי' בשינוי דחולי. אפ"ה שפיר הקשה הב"י על הר"פ בדרך שביארתי דנהי דבנשתקע הראשון צריך ב"ג טעמא איכא ביה שיש בי' מעלה שהוא ראשון ואינו נעקר. כדמצינו ביעקב משה"כ בשם שני שאין בו מעלה זו. ומש"ה לא מצריך הקונד' ב"ג רק דהר"פ ס"ל דאע"פ שאין בו מעלה של הראשון מ"מ יש לו מעלה אחרת שהוא עיקר לפעמים ממילא השתא קשיא להר"פ ממ"נ אי חתם בשם שני א"צ רק גט א' ואי חתם בשם א' א"כ כיון דשני נשתקע אין חוששין לו כלל. דהא שם שני אין לו המעלה שיש לראשון והמעלה שמצא הר"פ לשני ליכא בהא כיון שחותם בשם ראשון א"כ אין השני עיקר בשום פעם וראיתי להרב פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ה האריך בדברי הב"י ומסיק כפי' הב"ש והקשה שם קושיא זו מאי קשיא לי' להב"י אהר"פ דלמא חתם בשם ראשון ונדחק מאוד ולפע"ד ברור כמ"ש ויצא לנו דין חדש מדברינו בחותם בשם ראשון והשני נשתקע גם הר"פ מודה דאין כותבין רק השם הראשון וא"צ ב"ג ואולם לדינא אין בזה נ"מ דבלא"ה מסיק הב"ש ופרח מטה אהרן דבנשתקע שם שני א"צ רק גט א כתירץ בתרא של הב"י יעו"ש ועכ"פ יצא לנו מדברינו דבין לפי' הב"ש בין לפי' שפירשנו יהי' איך שיהי' הכוונה תמיד בדברי הקונד' דבאנשים אפי' בנשתנה מחמת חולי כל שחותם בשם ראשון אותו השם עיקר דאלולי זה לא הי' מקשה כלל אהר"פ וכן הוא הכוונה ג"כ בש"ע שהעתיק דברי הר"פ הנ"ל הכוונה ג"כ כהנ"ל בין לפי' הב"ש בין לפירושינו ואמנם נראה עיקר בדברי הב"י כאשר פירשתי דמעיקרא מיירי בשינוי דחולה דהתם בנשתקע שם ראשון כ"ע מודי דאין חוששין לו ובנשתקע שם ב' פליגי ובסוף מיירי בשינוי דד"א דאז בנשתקע שם ב' פליגי ובלשתקע ראשון גם הקונד' מודה להר"פ כן נ"ל ברור ונתיישבו כל הקושיות:

ובהא ניחא נמי מה דאיכא לתמוה לכאורה במה שהביא הב"י שכתבו הקונד' אעובדא דהר"פ שמצא במדרש ה' מנחם כו' ומה ענין זה לזה לפי' הב"ש דאלו הר"פ מיירי בנשתקע שם הב' ובהא הרי פליג עליו הקונד' משא"כ הר"ר מנחם מיירי בנשתקע שה הראשון ובהא הקונד' מודה ומה ענין זה לזה וראיתי שהרב פרח מטה אהרן סי' הנ"ל תמה בזה ונדחק יעו"ש. ולפירושנו נראה ליישב דהקונד' בא להביא ראיה קצת להר"פ והוא באופן זה דהקינד ס"ל נמי כמהרי"ק שהביא הב"י שם דבנשתנה שמו ע"י דבר אחר שלא מחמת חולי שם הראשון עיקר רק דבנשתקע פליג עלי' דמהרי"ק ס"ל אפילו בנשתקע הוא העיקר והקונד' פליג בהא. ומעתה ה"ק הקונד' כי היכי דס"ל להר"פ בשינוי דחולי כשנשתקע השני צריך ב"ג הואיל ויש לו מעלה שהוא עיקר ה"נ מסברא זו הצריך ה' מנחם בנשתנה מחמת ד"א בנשתקע הראשון לכתוב ב"ג דכי היכי דבשינוי דחולי יש מעלה לשם הב' ה"נ בשינוי דד"א יש מעלה זו לראשון מש"ה הצריך ב"ג ומיהו הקונד' מ"מ פליג אהר"פ וס"ל דבההיא ד"ה מנחם מילתא אחריתא איכא דשם ראשון אינו יכול ליעקר ממקומו ולא מחמת המעלה שהוא עיקר ומש"ה בשינוי דחולי בנשתקע השני א"צ ב"ג רק דמ"מ הביא קצת סמך לדבריו ואח"כ כ' הב"י דמהרי"ק ס"ל עוד יותר דאפי' בנשתק' הראשון הא' עיקר. לומדי דברי בזה מלתא דתמיהא דכירנא דהנה דברי מהרי"ק אלו שמביא הב"י הובאו בתשובת פמ"א ח"ב סי' כ"ט וסי' ל' במי שהי' שמו אליהו ונשתנה ונקרא באלי ונשתקע שם אליהו והשיב כיון דשם באלו אינו בשום פעם שם בפ"ע רק כינוי וכשקוראין באלי יודעי' שיש לו שם אחר מש"ה לא הוי כלל נשתקע ודין זה הובא בסדר השמות ממילא משמע אדרבא איפכא דבנשתקע ממש הראשון לאו דינא הכי ואפשר דאין כותבין אותו כלל וא"כ למה עשה הב"י מחלוקת בין הקונד' למהרי"ק וזה בין לפי' הב"ש בין לפירושנו וצריך לעיין במהרי"ק עצמו והספר אינו לפני וצ"ע כעת):

ומעתה כיון שהוכחנו דהעיקר בכוונות הב"י כאשר פירשנו יצא לנו דבנשתנה מחמת חולי אזי בנשתקע שם הראשון גם הר"פ מודה דאין צריך לכתוב רק שם השני וא"צ ב"ג מיהו אין נ"מ לדינא דבלא"ה מסיק הב"ש בס"ק ל"ז דבנשתקע שם הראשון א"צ ב' גיטין:

אמנם מה שהעלה הב"ש מתוך פירושו דגם בשינוי דד"א כשנשתקע הראשון א"צ לכתוב רק השני אין נ"ל כן משום דהב"ש לטעמי' דלא נחית לחלק דשינוי דחולי עוקר שם הראשון משא"כ שינוי דד"א אלא דס"ל דגם שינוי דחולי אין השם הראשון נעקר ממקומו ומש"ה הביא בס"ק ל"ז לסתור דברי ה' מנחם מכמה פוסקים אבל לפי דברינו אין ראי' ממרדכי והגהת אשרי פ' השולח ומתשובה אשכנזית דמתשובה אשכנזית ודאי אין ראי' דהא איהו מיירי להדיא מחמת חולי ובהא גם הקונד' מודה וכן המרדכי והגהת אשרי דאינהו קאי אש"ס דפ' השולח וכבר פי' הרח"ש דהתם מיירי בבורח ומשנה שמו מחמת חוב ומרדין דבה"ג כ' הב"ח בתשובה סי' צ"ה דדמי ממש למחמת חולי שהרי הוא נתכוון לעקור שם הראשון לגמרי לא יזכר ולא יפקד בכדי שלא ימצאו אותו ואם אתה קורהו השם הראשון שינוי השם מאי אהני לי' וא"כ כיון דדמי לחולה מש"ה כ' המרדכי והג"א דבנשתקע הראשון א"צ לכותבו כלל כמו דס"ל גם להקונד' גם מה שהביא ראי' מסי' קכ"ח לענין עיר שנשתקע ממנה שם ראשון א"צ לכתוב רק שם השני והוא בד"מ שם גם מדברי רש"י סוף פרק במה מדליקין דמיירי ג"כ עיר שנשתקע ממנה שמה הראשון ע"ש נראה ג"כ דאין לדמות שם עיר לשם אדם ודוקא באדם אמרינן דשמו הראשון אינו יכול ליעקר ממקומו כדמצינו ביעקב משא"כ בשם עיר אף דליכא סברא שנתכוונו לעקור לגמרי שם הראשון מ"מ נעקר (ועיין בפ' מטות גבי ויקרא לה נובח בשמו פירש"י דלא מפיק ה' שלא נתקיים לה שם זה יעו"ש שהוא קצת סמך לדבר) ותו נראה דודאי משם עיר אין ראי' דהא באמת אדם שיש לו ב' שמות וגירש בא' מהן כשר דיעבד ואפילו אם יש לו ב' שמות בב' מקומות מקום כתיבה ומקום נתינה ג"כ אין זה מקרי שינוי השם מדינא כאשר ביארו הפוסקים בסי' קכ"ט דעיקר הטעם משום מראית עין שנראה שינוי לבני אדם אשר יודעין שמו זה לבד ורואין בגט שם אחר אבל להאמת כתוב שמו בגט ואינו שינוי בעצם רק נראה שינוי לבני אדם א"כ עיר שנשתקע ממנה שמה כההוא דבכל בורסיף דס"פ במה מדליקין כל שכותב שמה של עתה אין כאן שינוי דהא באמת שמה עתה בורסיף ושינוי לבני אדם הרואי' נמי ליכא דמה לנו לחוש לשם בבל אשר היתה העיר נקראת זה מאה שנים או יותר ואותן בני אדם שיודעין שם בבל כבר ספו תמו גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה ומי יוציא לעז על גט זה משא"כ באדם שיש לו בו שמות כה"ג אע"פ שהראשון נשתקע מ"מ בני אדם זוכרין אותו שהיה לו באיזה פעם שם הראשון ואפשר ימצא ג"כ אחד בסוף העולם שאינו יודע עדיין משם הנתחדש לו ונראה להם שינוי:

ותו מדברי רש"י פשיטא אין ראיה דהרי לא כ' רש"י שם רק ז"ל נ"מ לגיטי נשים שצריך לכתוב שם של עתה ואולי באמת צריך ב"ג לחוש ג"כ לשם הראשון ולא קאמר רש"י רק דעכ"פ גם שם זה צריכין לכתוב הואיל ועתה כך שמו ולא עוד דבגט א' לא יזכיר רק שם של עתה וכן ראיתי שהקשה הפמ"א ח"א סי' ק"ה ע"ש ובהיות כן לא מצינו מי שיחלוק על דברי הקונד' בזה רק בלבוש וסדר מוהר"מ כ"כ וראוי להחמיר לכתחלה להצריך ב"ג הגם שבתשובת מהר"י מטראני ח"ב סימן י"א. פסק כך באשה שבאתה לעיר אחרת ונשתנה שמה ונשתקע שם ראשון הביא ראיה מהך דבמה מדליקין שא"צ לכתוב רק השם השני ע"ש. כבר הקשה פמ"א שם עליו גם אפשר עובדא דמהרי"ט נשתנה מחמת חולי הוי או אפשר דבאתה לעיר אחרת עדיף כיון דבעיר זה לא נודע מעולם שם הראשון וגוף הספר אינו לפני:

כלל העולה מתוך דברינו לדינא מי שנשתנה שמו מחמת חולי שם שני עיקר אפילו פורתא קרי' לי' ואפי' הוא שם לעז. ואם נשתקע שם ראשון לגמרי. כ"ע מודו דאין חוששין לו. ואם נשתקע שם שני פליגי הקונד' והר"פ והעלו האחרונים כהקונד' שאין חוששין לו אם לא במגרש בחליו אז צריך ב' גיטין. וכ"ז באשה אבל באיש אם חותם א"ע אפי' בשם הנשתקע ואפילו הראשון הוא נשתקע רק שחותם בו לבד הוא עיקר ושני טפל ואם חותם בשניהם השני עיקר. ואם חותם בראשון והשני נשתקע גם הר"פ מודה דאין חוששין לשני. וכל זה בנשתנה מחמת חולי. אבל בנשתנה מחמת ד"א דינא הכי דאם שני השמות לעז או שניהם קודש הב' עיקר אבל אם הראשון קודש והב' הראשון עיקר ואם נשתקע שם א' כ"ע מודו דצריד ב"ג לכתחל' ובדיעבד כשר בשם שני לבד ואפי' שם ראשון לעז והשני קודש מ"מ לכתחלה צריך ב' גיטין כי חוששין לראשון דשם ראשון אינו נעקר לגמרי אם לא מחמת חולי או חוב ומרדון וכל כה"ג דניכר דכוונתו שלא יזכר ולא יפקד שמו הראשון משא"כ בשינוי דד"א דנוכל לומר שהוא רק תוספת שם ואין שם ראשון נעקר מש"ה אפילו כשנשתקע חוששין לו אפי' לכתחלה אכן אם נשתקע השני תלוי בפלוגתא דלהקונד' א"צ ב"ג והוא כ"ש משינוי דחולי ולהר"פ צריך ג"כ ב"ג דהא יש לו ג"כ מעלה דהוא עיקר אפי' פורתא קרי לי' הכי כמ"ש הב"ש בס"ק ל"ג ולדינא כבר כתבתי שהעלו האחרונים כהקונד' בשינוי דחולי וכ"ש בזה מיהו אם הראשון קודש והשני לעז. גם הר"פ מודה דאם נשתקע השני אין חוששין לו. דהא אין לו שום מעלה דהרי אף אם לא נשתקע לא הי' רק טפל מש"ה השתא כשנשתקע אין חוששין לו כלל אף להר"פ וכ"ז בנשים אבל באנשים אם חותם בשם הנשתקע אפילו הוא הראשון ואפילו הוא לעז והשני קודש אזי הראשון עיקר והשני טפל. מכ"ש כשחותם בשני והוא נשתקע אפי' הוא לעז והראשון קודש מ"מ שני העיקר ואם חותם בראשון אפי הוא לעז שני קודש והשני נשתקע אפי' הר"פ מודה דאין חוששין לו כיון דאפילו אם לא נשתקע הי' הוא רק טפל מיהו אם חותם בשני והראשון נשתקע מ"מ צריך ב"ג כמו בנשים בנשתקע הראשון דצריך ב"ג ומה יוסיף תת כח החתימה שחותם בשני באנשים סוף סוף אין כאן גריעות לראשון רק מה שנשתקע וחיישי' לי' כיון דבשינוי דד"א אין הראשון נעקר. מש"ה כל ששניהם שמות קודש או לעז צריך ב"ג ולא עוד דאפילו הראשון לעז והשני קודש אפ"ה צריך ב"ג דהא בלא"ה הראשון טפל לשני ואפ"ה חוששין לו מפני מעלה האחרת ששם ראשון אינו נעקר ע"י ד"א שלא בחולי מש"ה אע"פ שהוא לעז והשני קודש ג"כ דינא הכי הרי ביארנו ודין נשתנה מחמת חולי ודין שינוי מחמת ד"א כגון לגיעגוע או ע"ש יפיו או לרוב אהבת אביו וכדומה ויש עוד דין שלישי בנשתנה מחמת חוב ומרדון דאז השני עיקר אבל כשהראשון קודש והשני לעז הראשון עיקר כמו בשינוי דד"א רק נשתנה בקצת דינים כאשר אבאר. והוא דבנשתקע שם הראשון כ"ע מודי דאין חוששין לו. דלהא מילתא דמי לשינוי דחולי דבודאי נתכוונו לעקור לגמרי שם הראשון מש"ה ליכא כאן מעלה שיש לשם הראשון הנלמד מיעקב כדברי ה' מנחם מיהו אם שם הראשון קודש. אז יש לו מעלה שיש לשם שני בשינוי דחולי. וצריך להר"פ שני גיטין בנשתקע הראשון כיון דהוא לפעמים עיקר. משא"כ להקונד' ואם השני שהוא לעז הוא נשתקע גם הר"פ מודה דאין חוששין לו דהא אפי' אי לא נשתקע הי' טפל ואם חותם בשני והראשון נשתקע אפי' הוא שם קודש א"צ להזכירו אפי' להר"פ דהא אי לא נשתקע הי' ג"כ טפל ובשאר דינין דמי לשינוי דבר אחר כל מ"ש בשינוי דד"א הוא ג"כ בזה כן נ"ל אחר העיון היטב בדינים אלו ודו"ק היטב. וחוזרני לנ"ד דחותם זיסקינד ודאי קדים לזוסא דהא חזינן שינוי דחולי שהוא דוחה אפילו לשם קודש אפילו הכי כל שחותם בשם לעז הוא עיקר נגד שם שינוי דחולה כ"ש בזה שחתימה זוסקינד דוחה למה דרובא קרי לי' זוסא ואינו שינוי דחולה והא ליכא למימר דתרתי בעינן כיון שכבר הוכחנו דבין לפי' הב"ש ובין לפירושנו ע"כ צ"ל הכוונה במ"ש הקונד' ודין זה בנשים לבד דבא לומר דבאנשים אפי' נשתנה מחמת חולי כל שחותם בראשון הראשון עיקר וא"כ מדכתב או חותם ש"מ דחתימה לבד פועל ג"כ לעשותו עיקר כגון שעולה לס"ת בשניהם וליכא מעלה לראשון רק שחותם בו בהא לחוד נמי סגי ונעשה עיקר ואע"ג דהרב פרח מ"א בתשובה שם מסיק כוונת הקונד' רק לומר דכשחותם בו אף כשנשתקע הוי כלא נשתקע וא"כ אין ראי' לנ"ד דבחד סגי ובמה שהקשה הב"י על הר"פ מהקונד' נדחק ולע"ד לא כיוון יפה דודאי כונת הב"י כמ"ש דהקונד' בא לומר דע"י החתימה נעשה הראשון עיקר מש"ה מקשה שפיר מהר"פ אקונד' וכמו שביארנו בארוכה אין צריך לכפול עוד הדברים וא"כ יש ראי' לנ"ד:

ועוד נראה ראי' לנ"ד ממ"ש הב"י עוד שם לתרץ בתירוץ בתרא דמש"ה הוצרך הר"פ ב"ג הואיל והדבר עתיד לבא לידי בירור איזה שם עיקר ע"י עלייתו לתור ה או חתימתו בשטרות יעו"ש הרי הרב אומר כן בביאור דהן ע"י ס"ת הן ע"י חתימה לבד יתברר איזה עיקר דהיינו שאם יחתום בשם ראשון יהי' הוא עיקר ומיהו ודאי אין לומר דאם חותם בא' ועולה לס"ת בשני יהי' ראשון עיקר דזהו דבר שאי אפשר כמבואר מעצמו דודאי בכה"ג אוקמי אדינא דשני עיקר רק הכוונה דאפי עולה לס"ת בשניהם וחותם בראשון לבד הוא עיקר וכן נמי איפכא אם חותם בשניהם ועולה לס"ת בראשון לבד הוא עיקר ועכ"פ ראי' איכא לנ"ד דכיון דחותם זיסקינד אף שאינו עולה בו לס"ת מ"מ הרי גם בשם זוסא אינו עולה לתורה ממילא יוקדם זיסקינד שעכ"פ חותם בו דחתימה לבד ג"כ גורם ל עשותו עיקר:

אמנם ראיתי בספר מוהר"ם דף ק"ע ריש עמוד ג' דמשמע לכאורה היפוך מדברינו דכ' שם בדיני נשתנה מחמת חולי וז"ל וכך אם עולה לתורה או חותם בב' השמות יחד יש לכתוב תחלה שם השני ואפילו חותם ועולה לתורה בראשון תחלה ושני אחריו עכ"ד דאיכא למישמע לכאורה מדכ' בריש דבריו עולה לתורה או חותם דמשמע כל שעולה לתור' בשניהם אפילו חותם בא' לבד בין בראשון בין בשני אפ"ה השני עיקר ואני הוכחתי מהב"י דאם חותם בא' ועולה לס"ת בשניהם אזי השם שחותם עיקר אפי' הוא הראשון ואמינא דלאו מלתא הוא דהנה באותו הדף עמוד ב' בדיני שינוי ע"י ד"א כ' וז"ל ואם עולה לתורה וחותם תמיד ב' שמות יחד יש לכתוב שניהם כסדר שעולה לתורה וחותם יעו"ש משמע להיפוך דדוקא עולה לתורה וחותם אז המוקדם קודם משא"כ אם עולה לתורה בשניהם וחותם בא' לבד אפילו הוא הראשון הוא עיקר והשני טפל וכדברי הב"י (הן אמת דסדר מהר"ם שם ס"ל דשינוי ד"א אינו מעלה כלל והולכין אחר הרוב ודלא כמ"ש הב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"ג מתשובת רמ"א ולדינא צ"ע איך יש לנהוג בזה ומה שכתבתי לעיל בד"ה כלל העולה כו' הוא הכל לפי דרך ב"ש אבל לסדר מוהר"מ משתנים קצת דינים ועכ"פ חזינן דסדר מהר"מ גופי' ס"ל דאם עולה לתורה בשניהם אזי כשחותם בא' מהם נעשה אותו השם עיקר וכסברות הב"י) וא"כ אפילו אי תימא דבשינוי דחולי ס"ל לסדר מהר"מ דכל שעולה לס"ת בשניהם אפי' חותם בראשון לבד אפ"ה השני עיקר ודלא כאשר הוכחנו מדברי הב"י מ"מ בנ"ד דאינו עולה לס"ת בשם זוסא וגם דשם זוסא איני שינוי דחולי וגם אינו חותם בו פשיטא דמה שחותם בשם זוסקינד מהני לשיהי' שם זוסקינד קודם לשם זוסא ופשיטא דנ"ד דמי לנשי' דכ' סדר גיטין עצמו דאשה החותמת נעש' אותו השם עיק' אע"פ שאין באש' עליית התור' חתימ' לחוד עושהו עיקר ה"נ בנ"ד זוסקינד וזוסא שניהם אינם בעליות התורה פשיטא דהחתימה עושה עיקר לשם זוסקינד ומיהו הך דינא גופי' כשעולה לתורה בשניהם וחותם בראשון בשינוי דחולה נמי צ"ע אף דלכאורה דברי ס"ג נראין כנ"ל דשני עיקר מ"מ דברי הב"י מורין בבירור דראשון עיקר וכמ"ש וצ"ע בזה ובכיוצא בזה ואין להאריך עתה בזה כיון שאין נ"מ לנ"ד דבנ"ד הרי נתברר דיוקדם זוסקינד לזוסא ודו"ק היטב:

הספק השלישי אם לכתוב על שם זוסא המכונה או דמתקרי מקום הספק. דהנה הב"ח בתשובה סי' צ"ה בא' שבעת מילתו קראוהו יצחק וכינויו אז אייזיק ואח"כ קראוהו אביו ליבא לרוב אהבתו ופסק לכתוב יצחק המכונה אייזיק דמתקרי ליבא אע"פ דליבא שם לעז דדוקא היכא שבעת מילתו קראוהו שם קודש ושם לעז א"כ אותו שם לעז הוא כינוי לשם הקודש אע"פ שאין זה שייך לזה כלל מ"מ נקרא כינוי אליו משא"כ שם ליבא שנתחדש בנערותו מחמת אהבת אביו. והוא שם אחר לגמרי אין בו שייכות כלל לשם הקודש אין שייך לכתוב המכונה רק דמתקרי יעו"ש וא"כ לפ"ד הב"ח גם בנ"ד יש לכתוב דמתקרי אלא שהאחרונים חולקים. ולא קי"ל כהב"ח בהא אלא כהר"מ מינץ דכל שיש לו שם קודש ושם לעז ניתוסף עליו אפי' אח"כ. ואפי' אין לו שייכות כלל להש"ק. אפ"ה כל שם לעז לגבי ש"ק הוי כינוי. אכן בנ"ד י"ל דכ"ע מודי' לכתוב דמתקרי כיון די"ל דזוסא היא קיצור השם מן זיסקינד א"כ כינוי זוסא אין לו שייכות כלל לשם הקודש רק לשם זיסקינד. וא"כ דמי לשני שמות בענדיט אקסל ראד דכתוב בסדר השמות דכותבין דמתקרי הואל ושניהם לעז דדוקא לעז לגבי ש"ק הוי כינוי אבל לעז גבי לעז כותבין דמתקרי וא"כ ה"ה הכא ועד כאן לא נחלקו האחרונים על הב"ח אלא בכי האי דזעמל וליבא דאע"ג דזלמן וזעמל שניהם לעז מ"מ זעמל אין לו שייכות וקורבה לזלמן רק שם ניתוסף נמצא עיקר שמו הוא ש"ק ותחלה נתוסף עליו זלמן ואח"כ ניתוסף עליו זעמל וכן בליבא שאין לו שייכות כלל לאייזיק משא"כ בנ"ד דזוסא יש לו שייכות לזיסקינד נמצא לא נתוסף שם זוסא על אלכסנדר רק על זיסקינד וא"כ הוי שני שמות לעז ויש לכתוב דמתקרי זוסא ונהי די"ל דאינו קיצור השם רק שהוא תוספת כינוי בפ"ע לאלכסנדר ושייך בי' המכונה. מ"מ כל שי"ל הכי והכי הרי כלל מסור בידינו. היכא דיש ספק אם לכתוב המכונה או דיותקרי יש לכתוב דמתקרי כמ"ש הב"ח והב"ש וא"כ כיון דלהב"ח בכל ענין פסול אם כתוב על שם שני המכונה ובנ"ד י"ל דכ"ע מודי. א"כ לכאורה הסברא נותנת לכתוב דמתקרי:

ואמינא דהא ליתא. חדא דנהי דתוספת שם זוסא בא מחמת קיצור השם מ"מ דמי ממש לתוספת שם זעמל הבא ע"ש יפיו דסברת הב"ח לומר כיון דשם לעז הניתוסף הוא ע"י סבה אחרת ואינו ענין אל השם הקודש ממילא אינו כינוי רק שם א' וא"כ כיון דקי"ל דלא כהב"ח אלא דאפילו בשם לעז הניתוסף אח"כ מאיזה סבה ואין לו שייכות כלל לשם הקודש אפ"ה שייך לקרותו המכונה אע"פ שניתוסף ע"י איזה סבה כגון ע"ש יפיו וכדומה ה"נ בזה שניתוסף ע"י קיצור השם א"כ קיצור השם הוא הסבה כמו יפיו וכדומה וא"כ נלוו שניהם על הש"ק ושניהם כינויים אל הש"ק מה לי סבה דקיצור השם מה לי סבה דיפיו וכה"ג ובשום אופן לא נשתנה זה כלל דכל שיש לאדם הרבה שמות וא' מהם ש"ק הרי הוא עיקר השם וכלם כנויים נוספים הנלוים אליו ושוב בא לידי ספר תשובת גאונים בתראי וראיתי שם בסימן ד' תשובה מהגאון מו"ה יושע ז"ל מקראקא מה שהאריך לסתור כל התשובה הנ"ל של הב"ח והעלה שם דאדרבא הסבר' מהופכת דכשאין לכינוי שום יד ורגל לשם העצם אז לכ"ע כותבין המכונה כי הכינוי הוא איבוד השם ועיקר שם כינוי היינו בכה"ג כשאין לו יד ורגל לשם העצם יעו"ש באורך בכל התשובה ההוא ומשמע דא"א בשום פעם לכתוב על שם לעז דמתקרי אם עיקר השם הוא קודש יעו"ש ומ"מ ראי' גמורה ליכא מהתם (מדי עברי באותה תשובה קשה לי לפום ריהטא במה שהאריך לפסול אפי' דיעבד אם כתב דמתקרי ליבא ולא המכונה מטעמא כיון שהורגלנו עפ"י פוסקים מפורסמים לכתוב דוקא על שם לעז המכונה אבל על שם קודש כותבין דוקא דמתקרי א"כ הוי שינוי השם בגט דהרואה כתוב בו דמתקרי יאמר בדעתו דליבא הוא שם קודש והוא עיקר השם שלו יעו"ש וקשה א"כ למה כתבו כל האחרונים דכל היכא שיש ספק אם לכתוב המכונה או דמתקרי כותבין דמתקרי והרי אם הדין לכתוב המכונה פסול אם כתב דמתקרי ועוד צריך לעיין בענין זה בהרבה מקומות בדברי האחרונים מדינים אלי. לראות היעמדו דברי הגאון הנ"ל להלכה. ואין כאן מקומו להאריך בדין זה) מיהו הטעם שכ' שם לפסול אם כתב דמתקרי ליבא מטעם דהוי שינוי השם. דכל הרואה בגט ויודע שעל שם לעז כותבין המכונה ורואה דכאן כ' דמתקרי א"א לו ליישב אלא דליבא הוא עיקר השם מעריסתו ושם קודש הוא שנקרא כך מתחלה רק שבחליו נשתנה שמו ליצחק וכינויו אייזיק ועשו שם שני עם כינויו לעיקר ועל שם הראשון כתבו דמתקרי דכך הוא דינא וכ"ע ידעו שזה האיש הי' נקרא מעריסתו יצחק אייזיק ויאמרו שאין זה המגרש יעו"ש וא"כ לכאורה ה"ט שייך נמי בנ"ד דא"א לכתוב דמתקרי זוסא דא"כ יטעו לומר שזוסא הוא ש"ק הניתן מעריסתו ונשתנה אח"כ לאלכסנדר וכינויו זיסקינד וא"כ הוי שינוי השם ממילא איכא למישמע דאפי' בכה"ג בנ"ד דשם זוסא הוא לפעמים קיצור השם מזיסקינד וכנ"ל אפ"ה אין לכתוב דמתקרי מחשש הנ"ל אע"כ כותבין המכונה מהטעם שביארתי דשניהם זיסקינד וזוסא כינוים נוספים על אלכסנדר דאלת"ה היכי לידיינו להאי דינא דא"א לכתו' לא המכונ' ולא דמתקרי מיהו קצת י"ל דדוקא בשם ליבא חייש לה הגאון הנ"ל דאיכא לאשכוחי שיהי' ליבא שם קודש על שם הכתוב פוט ולובים יעו"ש שכ' כך. משא"כ שם זוסא לא מצינו כלל למיתלי שיהי' שם קודש אכן מאן ספין אולי נמצא בשום מקום שורש דבר נמצא בו בתיבת זוסא במקרא ולכן נ"ל לכתוב המכונה כנ"ל ועוד אמינא דבנ"ד גם הב"ח מודה דע"כ לא פליג אלא ביפיו וכדומה דהשם לעז הבא לו הוא חדש לגמרי אין לו שייכות להשם הקודש כגון ליבא או זעמל דאין לומר שהם כינוים נוספים על הש"ק דהא להש"ק כבר נתנו כינוי זלמן בעת המילה ועת' שניתוסף לו שסזעמל הא ידעי' דע"ש יופי' ניתוסף לו אז ליבא לרוב אהבתו וא"כ אין לו ענין להש"ק הראשון כלום מש"ה ס"ל להב"ח דאין שייכות לכתוב המכונה משא"כ בנ"ד דזוסא קיצור השם הוא. א"כ הוא הוא השם זיסקינד ואינו דבר חדש כלל אלא שאינו צריכין לכותבו אע"פ שהוא קיצור השם מספק דלמא אינו קיצור אלא כינוי נוסף לאלכסנדר א"כ ממ"נ אם הוא כינוי לאלכסנדר. פשיטא שיש לכתוב המכונה ואם הוא קיצור השם. א"כ כי היכא דזיסקינד הוא כינוי להש"ק ה"נ זוסא שהוא הוא עצם שם זוסקינד רק שנתקצר הוא ג"כ כינוי לש"ק ומ"מ יש לכתוב המכונה ואפי' אי תימא דהוא קיצור השם. ואפ"ה צריכין לכותבו מחמת דכינוי זוסא יש לו ש"ק אחר מ"מ כבר כתבנו דדמי ממש לזעמל כן נ"ל ברור ופשוט דאל"כ איך לא אשתמיט א' מן האחרונים לכתוב סברא זו. ולכל הפחות ה"ל להר"ם מינץ והב"ח לפלפל בזה. אולי ראוי לכתוב דמתקרי עבור שכותבין שני שמות לעז רצופים א"ו כדכתיבנא

והספק הרביעי מה שחותם זוסקינד בוי"ו אחר הזיי"ן ומבטא המדינה ביו"ד. נ"ל דאין לשנות החתימה כמ"ש בסדר שמות בשם אברהם ואבשלום ואלי' ועוד בכמה שמות דאין משנין החתימה ונ"ל ראי' מדבר שהוא ממש כנ"ד וז"ל סדר השמות אקסל ראד כ' בכ"מ דכותבין בכ"ף והט"ז כ' דכותבין בקו"ף ובב"ש כ' דתליי' במבטא דיש מקומות דמבטא שלהם בכ"ף רפוי' לכן כותבין בכ"ף. לפ"ז לדידן דאין קורין רפוי יש לכתוב בקו"ף ואם יודעי חתימתו הולכין אחר חתימתו עכ"ל ביאר דבריו ע"פ דברי הת"ה סי' רל"א והביאו רמ"א סי' קכ"ט סעי' ל"א כל תיבה שיש להסתפק אם לכתוב טי"ת או תי"ו. כותבין ט' דבתי"ו יכולין לטעות לקרותו רפה. וצריכין לכתוב לשון מבורר רק אם מסופקים אם לכתוב ח' או כ"ף רפוי' אע"ג דהי' ראוי לכתוב ח' שהוא לשון מבורר. אפ"ה כותבין כ"ף מחמת שיש קצת מדינות שקורין ח' כמו ה' לכן כותבין כ"ף וכ"ת דאתי למיטעי שלא לקרותו רפוי. זה אינו דאם כן ה"ל למכתב ק'. ע"ש בב"ש ס"ק מ"ז לכן בשם אקסל ראד במקומות שהמבטא בכ"ף רפוי' כותבין כ"ף ולא ח' מטעם קצת מדינות כנ"ל ולא אתי למיטעי שלא לקרות רפה דאל"כ הו"ל לכתוב ק' ובמקומות שקורין הכ"ף אינו רפוי' כותבין קו"ף שהוא לשון מבורר משא"כ כ' אתי למיטעי לקרות רפוי' ואי דה"ל לכתוב ח' ז"א דאין כותבין ח' משום קצת המדינית כנ"ל כן נ"ל ביאור הדברים ועכ"פ חזינן בשם התלוי במבטא המדינות אזלינן בתר חתימתו אם הוא מתנגד להמבטא ה"ה ממש בנ"ד שתלוי במבטא אם החתימה מתנגד אזלי בתרי' אכן לכאורה אפשר לחלק דהתם דאע"ג דכותבין כ"ף מ"מ יכולין לקרותו כמו ק' הוא דאין משנין החתימה משא"כ דכשכותבין זוסקינד בוי"ו נשתנה המבטא בבירור אפשר דאין הולכין אחר החתימה אמנם ז"א חדה דאדרבא איפכא הסברא כמ"ש האחרונים בשם מתתי' ובשם פנחס דיותר אסור לשנות חתימה היכא דאיכא שינוי במבטא מהיכא דליכא שינוי וא"כ כ"ש הוא בנ"ד מנדון דאקסל ראד ותו דגם גבי אקסל הוי שינוי בבירור דכשכותבין כ' ההכרח לקרותו רפוי' וכמו שהסברתי תחלה דאל"כ ה"ל לכתוב ק' ואפ"ה אין משנין החתימה ה"נ בנ"ד ועוד ראי' לדברינו להמעיין ובקי בדינים אלו דא"א בשום אופן לשנות החתימה אלא בהצטרף שני דברים כמ"ש בסדר השמות בשם באלי אם חותם בלא אל"ף אפ"ה כותבין באל"ף הואיל ולא מצינו בשום מקום שם זה כאשר הוא חותם דבכל מקום בגמרא ובשאר ספרים כתוב באלי באל"ף וגם אין שינוי במבטא דגם בלא אל"ף נמי נקרא כמו באל"ף לכן אמרינן דחתימתו בטעות יעו"ש. וכן בשם פנחס מחמת שיש בו שני דברים הללו דליכא שינוי במבטא וגם דבכל מקום נכתב בהיפוך מחתימתו לכן משנין החתימה וכן בכמה שמות וכיוצא באלו אין צורך להאריך בזה כי יעמוד המעיין עליהם אבל היכא דחסר א' מהאופנים האלו כגון שיש שינוי במבטא אפילו מצינו בכל מקום היפוך חתימתו אפ"ה אין משנין חתימתו כדמצינו בשם חזקי' דבכל מקום במקרא ובש"ס נמצא בלא וי"ו בסופו וכותבין כך ואפ"ה כשחותם בוי"ו כיון דאיכא שינוי במבטא כותבין בוי"ו וכן שם אליהו דבכ"מ כתוב מלא בוי"ו בסופו וכותבין כך ואפילו הכי אם חותם חסר אזלי' בתרי' הואיל דיש שינוי במבטא וכ"כ עוד שם בשם שבתי ושבתאי דמחמת שינוי המבטא לחוד פסול אם שינה חתימתו וכן עוד בכמה מקומות וכן להיפוך אפילו היכא דליכא שינוי במבטא רק שלא ראינו שבכל המקומות כ' בהיפוך מחתימתו כגון דלא מצינו כלל זה השם במקרא וש"ס או דמצינו לפעמים כך ופעמים כך אין משנין חתימתו כדמצינו בשם זנוויל אם שינוי חתימתו אע"ג דליכא שינוי במבטא אפ"ה פסול כיון דיש חותמין כך ויש חותמין כך וכן שם כליפא וחליפא אע"ג דליכא שינוי במבטא מ"מ כיון שלא מצינו שם זה בשום מקום שיהיה דוקא היפוך חתימתו לכן אין משנין חתימתו יעו"ש וכן משמע בשם שבתי וכ"כ עוד בכמ' דוכתי יעמוד המעיין עליהם ויש עוד סברות לשנות החתימה מה שאינם ענין כלל לנ"ד לכן לא אזכירם כלל ומעתה לפי הנחתינו זו כ"ש וק"ו בנ"ד דאיכא תרתי דיש שינוי במבטא בין זוסקינד בוי"ו ובין זיסקינד ביו"ד וגם לא מצינו היפך חתימתו דאדרבא בקצת מדינות כותבין דוקא בוי"ו א"כ פשיטא שאין לשנות החתימה ואף אם יאמר המתעקש דבמדינות אלו הואיל והמבטא ביו"ד הוי כמו אותן השמות אשר מצינו בכל המקומות היפוך חתימתו כיון דכל מי ששמו זוסקינד במדינות אלו חותמין ביו"ד אפ"ה עכ"פ מחמת שינוי במבטא א"א לשנות חתימתו ועוד דהמעיין בשם זנוויל משמע לכאורה דדבר התלוי במבטא המדינות אם חותם להיפוך דמי לאותן שמות אשר לא מצינו היפוך חתימתו יעו"ש:

ועוד ראי לדברינו מדבר שהוא ממש כנ"ד בשם זעליגמאן וזעליקמאן דתלוי במבטא המדינות אם לכתוב בג' או בק' וכתוב שם דאם חותם להיפוך ממנהג המדינה אם שינה החתימה פסול אפילו דיעבד אלא צריכין לכתוב דוקא כחתימתו יעו"ש והוא ממש נ"ד דתלוי נמי במבטא המדינות ויש שינוי במבטא צריך לכתוב דוקא כחתימתו ואפי' דיעבד פסול אם שינה כן נ"ל ברור ועוד נ"ל דבנ"ד אפי' בגוונא דהדין נותן שלא להשגיח בחתימה אפ"ה בנ"ד כותבין כאשר חותם דהא בלא"ה שם זיסקינד נשתקע דכ"ע לא קרי לי' רק זוסא ולתורה אינו עולה רק אלכסנדר ומה דאתינן עלי' להזכיר שם זה בגט הוא רק מחמת שחותם בו מה לנו לזה שמבטא המדינות ביו"ד. ונימא דמסתמא שם זה ניתן לו בעת לידתו דמ"מ הרי השם נשתקע ולא נשאר לו רק שם שהחזיק לעצמו בחתימתו וא"כ אם משנין חתימתו הרי כותבין שם שאין לו כלל לכן מכל הלין טעמים ברור בעיני לכתוב בוי"ו:

אמנם בנחלת שבעה כ' שראה הלכה למעשה לכתוב ביו"ד אע"פ שחתם בוא"ו יעו"ש. ואני תמה עליו דמכל מ"ש מבואר דחינו כן ואדרבא יש פסול אם נכתב להיפוך מחתימתו והמעיין בספר נ"ש בכל דינים הללו נראה קצת דלא ס"ל הכללים שהבאתי מתוך דברי האחרונים דאין משנין החתימה אלא בהצטרף הב' דברים הנ"ל שאין שינוי במבטא ובכל מקום מצינו היפוך חתימתו ומ"מ לדינא נראה פשוט דקי"ל כדברי האחרונים הנ"ל דבנ"ד אין לשנות החתימה. אכן בנ"ד הואיל ונמצא בפירוש בנ"ש ושראה הלכ' למעשה אולי יש לחוש לדעתו ולכתוב שני גיטין ולהקדים נתינת הגט הכתוב בוי"ו ומ"מ הרוצה שלא לחוש לדעת הנ"ש ג"כ יפה עשה דהא קי"ל דאין נותנין ב"ג אלא מדוחק הנה נתבארו כל הארבעה ספיקות. עוד ספק נפל בעובדא זו שחותם זיסקינד בלא יו"ד אחר הקו"ף איך יש לכתוב. ויתבאר אי"ה לקמן והנה כתבתי עובדא זו לגדול אחד מגדולי זמנינו והודעתיו בקצרה איך העליתי בזה ולא כתבתי לו שום פלפול בזה ואעתיק את אשר השיב לי ע"ז:

תוכן העניינים

נאות דשא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה