נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה ז
מהמחבר
סיומא דפסקא מה שנ"ל להלכה הנה בכל התירים אשר כ' הרב הג' שבסי' ה' אין מהצורך לדבר בו כי אין בו שום ענין מספיק להתירא אפי' דיעבד וכאשר מבואר בתשובה הנ"ל סי' ו' ואולם אבא להכריע קצת בדברי הרב הג' שבסי' ב' וסי' ד' הנה במ"ש הרב הנ"ל בתשובתו הראשונ' והחזיק בדבריו ג"כ בתשובתו השני' אות ג' ושאר מקומו' דנוחה לא דמי לאלחנן לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי ואני תמה מאוד מדוע בחנן יאמר שהוא קיצור השם רק שהוא לפעמים שם בפ"ע ובנוחה יאמר שאינו קיצור השם בשום פעם הא ודאי ליתא והדבר פשוט מצד עצמו אין צריך להאריך בו כלל דאין שום הפרש בין נוחה לחנן והוי קיצור השם שהוא לפעמים שם בפ"ע ומעתה אין לנו מהצורך רק לבאר איך הדין באלחנן בדיעבד אם לא כ' דמתקרי חנן ואומר אני הנה גט שנפסל דיעבד מחמת שלא כתבו בתוכו השם כתיקונו יש בו שני פנים פן הא'. אם כתבו בו שם של בעל אחר לגמרי או שם של אשה אחרת לגמרי דזה ודאי פסול מדינא שאין המגרש הזה או המגורשת הזו כתוב כלל בגט ובמה יחול הגירושין ובכלל זה אם כתבו שם שנשתקע דפסול ג"כ מדינא משום דהוי כשם אחר לגמרי כי שם אדם תלוי במה שקוראי' אותו כך ומאחר שנשתקע לגמרי הוי כאלו לא הי' לו מעולם שם הזה פן הב' היכא דבאמת יש לו שם זה ונמצא שהמגרש הזה והמגורשת הזו כתובים בגט רק דפסול דיעבד מחמת מראית עין שלא ידעו הרואים אם זהו והיינו הדין דתקנות רבן גמליאל אם יש לו שם א' במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה ואין כתוב בו רק שם א' פסול משום שיהי' נראה שינוי לבני מקום האחר ומעתה יש להסתפק בכתוב בו שם הטפל לבד דפוסל הב"ש ברס"י קכ"ט אפי' בדיעבד אי נימא דפסולו הוא כמו פן הראשון משום דאזלינן בתר רובא ומש"ה הוי כאלו אין לו כלל אותו שם האחר דמיעוטא קרי לי' או נימא דאין פסולו רק כמו פן הב'. והיינו משום דשם המיעוט נמי שמא הוא רק משום מראית עין דאע"ג דבני המקום יודעין לו גם השם הטפל. מ"מ יאמרו בלבם מדוע לא הזכירו בגט עיקר שמו אע"כ דאין זה המגרש כלל ונ"ל דהאמת כך הוא דאין פסולו רק כמו פן הב' דהא ודאי שם המיעוט נמי חמו הוא דאל"כ לא הי' כותבין אותו לכתחלה בגט כלל א"ו דאינו פסול רק מחמת חשש הרואין כנ"ל ומה"ט קי"ל דשם קודש הוא עיקר נגד שם לעז אפילו הוא רק שם המיעוט וכן שם שנשתנה מחמת חולי הוא עיקר אפילו אי מיעוטה קרי לי' הכי ואי הוי אמרינן דשם המיעוט לאו שמא הוא כלל. איך נעשנו אפי' לעיקר. א"ו דשמא הוא רק שיש חשש הרואים שיאמרו דודאי אין זה המגרש דאל"כ מדוע הניחו שמו העיקר וכן אפי' כשכותבין שני השמות ועושין הטפל לעיקר נמי פסול מה"ט כיון שיודעים שזה השם הוא טפל אצל איש הזה ולכן יאמרו שאין זה המגרש מש"ה בשם קודש וכן בשם החולי דידוע לבני אדם שתופסים אותם לעיקר מהטעמים שנתבארו בדברי הפוסקים ולכן שוב לא יבואו לטעות. ואחרי הצעה זו מודה אני דבנשתקע אלחנן יש מקום לומר דפסול אפילו דיעבד אם לא כ' רק אלחנן. דאע"ג דנימא דכותבין אלחנן דמתקרי חנן. אפילו בנשתקע וכדהוי פשיטא לי בתשובתי הראשונה ובאשר נוטה גם דעת הרב בסי' ד' אות ד' נמצא שעושין שם אלחנן לעיקר אפי' אם נשתקע מ"מ יש לומר דבאלחנן לבד פסול אע"פ שכ' עיקר השם והטעם דבאמת מדינא הוי אלחנן עיקר השם מהטעם שביארתי בתשובתי דכיון דודאי מה שקראוהו חנן הי' הכוונה לקצר שמו הראשון מש"ה מה שקורי' אותו חנן הוי כאלו קורין לו אלחנן ולא נשתקע ועומד על מעמדו הראשון להיות עיקר מש"ה כותבין אלחנן דמתקרי חנן ואין בו שמץ פסול לא מהפן הא' ולא מהפן הב' והיינו דמהפן הא' אין בו פסול לומר שכתבו בתוך הגט שם של אדם אחר מחמת שנשתקע. דז"א לא מיקרי כלל נשתקע וכן הפן הב אשר מחמת חשש הרואים שאין יודעים כלל שזה הי' נקרא בשום פעם אלחנן הא נמי ליתא דכיון שרואין תוך הגט שזה נקרא חנן יעלה על לבם שזה הוא המגרש ושמה שנקרא חנן הי' לקצר שמו ושוב יבינו מדוע עשו שם אלחנן לעיקר מהטעם שזה הי' שמו הראשון משא"כ כשאין כותבין רק אלחנן. אע"ג דפן הא' לא שייך הכא כיון דאלחנן לא מיחשב כלל ונשתקע מ"מ י"ל דיש בו פסול פן הב' כיון שאנו חוששין שהאנשים השומעים שקורין לו חנן שכחו ולא ידעו כלל שהי' שמו העריסה אלחנן. א"כ כשיראו בגט כתוב אלחנן לבד יעלו על לבם שאין זה המגרש כי המגרש מעולם לא הי' נקרא כלל בשם אלחנן נמצא דבנשתקע אלחנן שפיר יש מקום לחלק דכשכותבין שניהם עושין אלחנן לעיקר ובכתוב אלחנן לבד פסול וזהו בעצמו מה שחילק הרב בסי' ב'. ובתשובתו השני סי' ד' אות ד' ואות ט' אלא שהוספתי בו טעם נכון בחילוק הזה הן אמת דעדיין יש לפקפק בזה מההוא דשרה סאייע. ויש לדון הרבה בסתירת הרב הנ"ל ראי' זו וגם דיש לדון ולומר דבכי הא יש לחקור אם נודע לבני העיר ששמו העריסה הי' אלחנן דאז י"ל דאע"ג דנשתקע קריאת אלחנן בפי כל מ"מ מאחר שנודע להם שכן הי' שמו העריסה כשר. כיון דליכא הכא פסול רק מהפן הב'. שהוא מראית עין מחמת שיאמרו דבודאי לא זהו המגרש ומכיון שיודעים שזה הי' נקרא בשום פעם אלחנן. תו ליכא לעז כלל ויבינו שפיר הרואים הטעם שכתבו אלחנן משום דהוא מדינא עיקר השם וליכא למימר דבעינן דוקא שיהי' הוכחה להרואין שזהו המגרש אבל כל שיש להם ספק הוא פסול דז"א דא"כ גם כשכותבין אלחנן דמתקרי חנן יעלה ספק בלבם. אולי זה המגרש לא הי' נקרא מעולם אלחנן. א"ו כל שיהי' אפשר להם לתרץ דברי הגט תו ליכא לעז ולכן כשיראו תוך הגט כתוב חנן. אין להם הוכחה לומר שאין זה המגרש ויעלו על לבם שחנן זה הי' נקרא בשום פעם אלחנן ונשאר שם זה לעיקר א"כ ה"ה וכ"ש בידוע שהי' שמו העריסה אלחנן אע"ג דאין כתוב רק אלחנן דליכא להם הוכחה לומר שאין זה המגרש אלא יאמרו שכתבו עיקר שמו ממילא ליכא לעז כלל והוי שפיר ככותב שם העיקר הרי דשפיר יש מקום עדיין לומר דבאלחנן לבד ג"כ כשר ואף שהביא הרב הנ"ל דדעת הג"פ בנשתקע לפסול בכתוב אלחנן לבד הנה ספר הג"פ אינו לפני אכן נודע הדבר מדברי הרב הנ"ל עצמו שהביא בתשובתו השנית בסי' ד' אות ט' ד"ה הדרן דהג"פ פוסל בכתב שם העיקר לבד והניח שם טפל נמצא אין ראיה מהג"פ כלל ולדידן באמת כשר כי בכל המחברים שלנו לא מצאנו מי שיפסול בדיעבד בכותב שם העיקר לבד ודעת כל הקדמונים והאחרונים פה אחד להכשיר אלא דאפ"ה אני מכניס א"ע להאריך בדבר זה מאחר שהביא הרב הנ"ל מדברי הג"פ לומר דחשיב אלחנן נשתקע ומש"ה פסול אפילו כתבו שניהם כמבואר בתשובתו השני' אות ח' ולסברא זו נסתר כל הנ"ל דודאי פסול באלחנן לחוד או בשניהם מהפן הא' דיש בו פסול מדינא כיון דחשיב נשתקע הגם דנ"ל דמהרש"ל חולק על סברא זו ודלא כמ"ש הרב באות ח' מ"מ אין זה ברור כ"כ ומש"ה כעת אני מסופק מאוד באלחנן לחוד בנשתקע איך לעשות עובדא במקום דחוק ועיגון ולכתחלה יש ליתן בגט הא' חנן לבד מטעם שמא חשיב נשתקע ובשני אלחנן דמתקרי חנן דאי לא חשבינן אלחנן נשתקע נ"ל דהוא שם עיקר כך נ"ל לכתחלה להלכה ולא למעשה וכ"ז בנשתקע אבל בלא נשתקע וכתב אלחנן לחוד וכן בנ"ד דשם מנוחה לא נשתקע שנקראת בפי המיעוט עדיין מנוחה נ"ל דמאחר דעכ"פ שם טפל הוא וכל הקדמונים מכשירים בשם טפל זולת הב"ש פוסל אפילו בדיעבד יש לסמוך על התירים שכתבתי בתשובות הנ"ל לומר דהוי שם העיקר וכשר. וכאשר גם הרב הנ"ל מסכים בתשובותיו להכשיר בלא נשתקע (וגם במ"ש הרב נ"י בסוף תשובתו השני סי' ד' דלענין פורתא מרים אין לחלק כל שלא נשתקע לגמרי אין כן דעת הגאון בנודע ביהודא סי' פ"ח ע"ש בד"ה ובפרט ובד"ה ומעתה סיומא כו'. ע"ש שכתב דמיעוטא דמיעוטא כמאן דליתא דמי אלא בעינן מיעוטא דשכיחא לכן י"ל דכל היכא שרוצה לסמוך על המיעוט צריך לדקדק הרבה בדבר אלא בשאלתינו נתברר אח"כ עוד שהי' מיעוט גמור קורי' מנוחה וגם בלא"ה מחמת הצדדי' שכתבתי בתשובתי הראשונה התרנו אבל בלא"ה צ"ל הרבה בענין קריאת המיעוט קודם שמדמין אותו לפורתא מרים וקצת יש לדמות זה לההוא דתה"ד סס"י ר"ז. ומהר"מ פדאווה סי' כ"ח ועיין באבן העזר סי' מ"ה ע"ש) והגם שיש לי לפלפל הרבה בענין זה על דברי הרב הנ"ל לא אכניס א"ע לזה מאחר דלעיקרא דדינא דעתי כדעתו להכשיר בדיעבד ואעפ"כ נראה דהבא לצאת ידי שמים.. אם אפשר לתקן בקל שעדיין לא ניסת. והמגרש והמגורשת עדיין לפנינו יש לתקן ואולם לענין לכתחלה צריך לדעת להתיישב מאוד בדבר במנוחה ובאלחנן דאולי לא סגי בגט אחד ולכתוב בו אלחנן דמתקרי חנן. דאולי שם שהוא לפעמים שם בפ"ע כגון חנן אם הוא הרוב. הוא עיקר ומהש"ע אין ראיה שכ' אלחנן דמתקרי חנן לפמ"ש הרב נ"י בשם הג"פ. דמיירי בחותם ועולה לתורה אבל בלא"ה אולי שם הקיצור וכמו שצידד הרב באות ט'. וא"כ י"ל דצריך שני גיטין בא' מנוחה דמתקריא נוחה. והשני בהיפוך. ואע"ג דבתשובה השני אות א' מבואר דבלא נשתקע די לכתחלה לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה. וביאר שם דמה שהוצרך בתשובתי הראשונה ב"ג היינו בנשתקע יעו"ש. במח"כ כמדומה לי דאישתמוטי הוא דאישתמיט לתלות בטעות המעתיק דהמעיין בדבריו בתשובה הראשונה בסופה כתוב בלשון זה אמנם לכתחלה צל"ע דאפשר דלא סגי במנוחה דמתקריא נוחה לחוד. כיון דרובא נוחה כו'. הרי מבואר דמיירי ברובא נוחה ומיעוטא מנוחה. וצריך להתיישב הרבה. איך לעשות בזה לכתחלה אם סגי בגט אחד או צריך שני גיטין וגם אם לכתוב דמתקריא נוחה או המכונה כאשר כתבתי בתשובתי השני' בתחלה ונלאיתי להאריך יותר מאחר דאין פלפול זה נוגע לעובדא שלפנינו שהוא דיעבד וזילותא רבא לבי דינא והמגרש אינו לפנינו הסכמנו להכשיר בדיעבד והאלקי' הרועה אותי מעודי יעזרני לבל יארע תקלה על ידי ואשאל מאלקי המערכה שלא אכשל בדבר הלכה. ויחנני חכמה ודעת. ויצילני מכל מכשול וטעות דברי המעתיר הק' והצעיר כו':