נאות דשא· רבי דוד שלמה אייבשיץ
שאלה ד
הוסיף שנית ידיו הרב הנ"ל וזה אשר השיב על דברי:
מאפס הפנאי וטרדות רבות אשר סבבוני אבא בקצרה ואבא על סדר קונדריסו.
א מה דקשיא לי' למר תרתי חדא דבתחלת התשובה כתבתי דהי' ראוי לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה ובסוף התשובה כתבתי דה"ה לכתחלה ראוי לכתוב שני גיטין. בא' מנוחה דמתקריא נוחה וא' נוחה לבד ועוד קשיא לי' דבשני הי' ראוי לכתוב נוחה דמתקריא מנוחה כמו ברובא מרים. הנה אה"נ הלא בתשובתו הראשונה כתב שנתוודע לו שעדיין קורין מנוחה מקצתן וע"ז פלפל שם לומר דאפי' למאי דס"ד מעיקרא שנשתקע מנוחה לגמרי סגי בדיעבד במנוחה לבד דלא מיקרי נשתקע הואיל והוא קיצור וע"ז השבתי תחלה דאף לפי הצעת השאלה עכשיו דמקצתן קורי' בשם הראשון אפ"ה לכתחלה הי' להם לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה. ואח"ז באתי להשיב על פלפולו ההולך לקדמת הצעת השאלה הראשונה אי מיקרי נשתקע ודעתי דיש שני ספיקות חדא אולי אינו קיצור השם מעולם רק שם בפ"ע וגרע מאלחנן ואז הוי נשתקע בודאי שנית אף אם הוא לפעמים קיצור ודמי לאלחנן מ"מ דלמא באלחנן גופי' אם נשתקע וכתבו אלחנן לחוד פסול וע"ז השבתי דהי' ראוי לכתוב שני גיטין מספק דאולי מקרי נשתקע ולכך יש לכתוב בא' נוחה לחוד לצאת כל הספיקות ואל יתמה מעכ"ת על גימגום הלשון:. היות ידוע למעכ"ת שכל דברי מורקים מכלי אל כלי ויש בהם לפרקים טעות המעתיק והנה גם עתה חפשתי אחר כתבי הראשון שנתתי להעתיק וראיתי כי הי' כתוב על הגליון דברים אלו והי' רשום לכותבו אחר דין נשתקע דשייך להם והוא העתיק אחר סיום כל התשובה ולזה עלה על דעת כ"ת דקאי בלא נשתקע אבל באמת אינו כך דקאי על עיקר הנדון דהיינו בנשתקע:
ב ומ"ש מע"ל דהי' ראוי לכתוב בגט השני המכונה נוחה לע"ד לא נהירא דאולי הוא קיצור ולא נשתקע וכיון שהוא שם קודש פסול המכונה. ובגט הראשון לא יצאנו י"ח אף דרובא נוחה אם הוא קיצור כאשר יתבאר אח"כ. ועוד כיון דכותבין בח' וה' הרי הוא ש"ק בעצמו ואיך נכתוב המכונה ולא דמי לסאייע דכותבין בה' ואעפ"כ כותבין המכונה משום דסאייע בה' אינו ש"ק בעצמו ומה שהאריך בדברי הב"ח. כבר האריכו בתשובת גאונים בתראי:
ג ומ"ש מע"ל ליישב כוונתו הראשונה בפירוש הב"ש. דעיקר הכוונה דנוחה לא גרע מחנן והוא גם מצד הסברא וא"צ לראי'. אה"נ כבר כתבתי הנלפע"ד שהבאתי קצת ראיות דקשה להקל מצד הסברא לומר דהוא ודאי קיצור אם הוא שם הקודש. וגם מאבא אבלי יש ראי' ומלבד זה הלא כתבתי דאולי גם באלחנן אם נשתקע וכתב אלחנן לחוד דפסול. ק"ו בנוחה דלא ברירא לן כולי האי אם הוא קיצור ולא מצאנוהו מפורש בשום מקום וחיבור ועכ"פ לכתחלה יש לחוש ובדיעבד כבר כתבתי דיש לסמוך דהוא קיצור בדיעבד ועיגון ושעת הדחק:
ד ומ"ש מעכ"ת דנ"ל באלחנן אף אם נשתקע כותבין אלחנן דמתקרי חנן הרי אלחנן עיקר אף בנשתקע וא"כ ממילא בדיעבד כשר באלחנן לחוד הנה אה"נ במ"ש בנשתקע כותבין אלחנן דמתקרי חנן אף שדעתי העני' מסכמת לזה וקרוב הדבר להיות כן כאשר כתבתי לבסוף דבמנוחה אני מפקפק דלא סגי בנשתקע במנוחה דמתקרי נוחה דאולי נוחה הוא שם בפ"ע הא לא"ה הוי סגי במקום עיגון ושעת הדחק אף בנשתקע מ"מ אין הדבר פשוט ולקמן אעתיק מה שנראה דעתי ודעת הג"פ בזה אמנם מה שהוליד והצמיח מזה דלפי"ז אם כתב אלחנן לחוד ג"כ כשר זה ודאי אינו והנה מרגליות פעריל הוי תיובתא דאם כתב מרגליות המכונה פעריל כשר ומרגליות לחוד פסול. וכבר הארכתי בתשובה הראשונה לחלק ג"כ בין כותב שניהם לכותב אחד ולקמן אבאר בארוכה ומ"ש שאין לחלק לענין דיעבד בין קריאת המיעוט לנשתקע יתבאר לקמן בהעתק דעת הג"פ:
ה ומ"ש מדברי מעכ"ת על משמרתו יעמוד דאם נוחה הוא שם בפ"ע הוא לעז ומעולם לא ניתן שם נוחה קודש בפ"ע לאשה:
פלא גדול בעיני מי גלה לו רז זה. ובעיני ברור דיש להסתפק יותר ויותר דאולי לפרקים קורין לאשה מעריסתה נוחה שם קודש מלהסתפק אולי הוא לעז ועכ"פ דמי לאלחנן חנן וע"ז סובבים הולכים הראיות שלי שהבאתי בראשונה ומ"ש דבהכרח כתבוהו המחברים משום ספק אולי הוא לעז ליתא דהרי העתקתי מדבריהם שכתבו נוחה בה' שם אשה ואין לומר דכתבו כן מספק דאולי נוחה היא קיצור דהרי שום מחבר לא הזכיר ספק זה זולת הנ"ש והוא בעצמו לא הזכיר אולי היא לעז וגם מקצתן לא הזכירו מנוחה כלל ועוד הרביתי ראיות. וקשה לכפול הדברים ואם יעיין היטב בהם יראה שהם מכריעות ושעכ"פ לפרקים קורים בשם נוחה לחוד מעריסה והוא שם קודש.
ו ומ"ש דלכך כ' הב"ש מנוחה מכונה נוחל משום דגם נוחה הוא לעז וכן נוחה והיא כינוי למנוחה לענ"ד כ"ש דתקשה דאמאי כ' המכונה נוחל ולא כ' המכונה נוכא:
ז ומ"ש על מ"ש דאין להקשות אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה. וכ' רומעכ"ת דמאן לימא לן דלאו הכי הוא כו':
הנה אה"נ א"א לומר כן חדא דא"כ ה"ל למיכתב דאשה שקורן נוחל. יש לחקור אחר עיקר שמה אם הוא מנוחה הוא כינוי ואם נוחה הוא קיצור ועוד דבאמת גם בנוחה יש לכתוב המכונה נוחל אף שהוא קיצור כיון שהוא כינוי למנוחה כמו פלטיאל או פולטא. במקום שמכנין פולטא לאלימלך ויעקל לאליקים ושלמה זלמן ושלאמקא ויצחק אייזיק ויחיאל מיכל ומיכאל:
ח ומ"ש רומעכ"ת דדברי הג"פ אין מכריעין לפסול כו' דאדרבא דהג"פ מיירי בנשתקע ובתחלה סתר דברי הלחם רב כו'. והאריך עוד בזה הנה מוכרח להאריך להעתיק דברי הג"פ אם אמנם כי הוא בארוכה מאוד אמנם אעתיק בקיצור היוצא מדבריו לפע"ד. הנה האריך בס"ק ס"ו על מ"ש בש"ע ביצחק חקין א"צ לכתוב חקין הכריח דמיירי דרובא חקין ופורתא יצחק אח"כ נסתפק בכולא חקין ונשתקע שם יצחק והביא שלשה דעות דעת ת"ה דכיון דידוע דשם עריסה יצחק. אין כותבין רק יצחק וכן בשרה שערליין ודעת הלחם רב דאף אם כתב שניהם פסיל ויכתוב שם הקיצור לדעת מהרי"ט דיכתוב שניהם והוא הסכים דדעת הב"י כדעת מהרי"ט וכ' שכן יש לפסוק שהוא סברא ממוצעת ובדיעבד אם כ' שם עיקר לבד לא ביאר דעתו ואפשר דס"ל דמעכב בדיעבד וכמ"ש בחשובה הראשונה אח"ז כ' באם אין ידוע אם קראוהו מעריסה יצחק ואולי מעולם קראוהו חקין. אע"ג דאין ספק דהוא קיצור מיצחק אפ"ה אם כתבו יצחק דמתקרי חקין פסול וכשר אם ידוע דמעולם לא קראוהו יצחק זה יוצא מדבריו ס"ק ס"ז וכן האריך והעלה בס"ק ס"ח. וכ' כבר כתבתי דמרן מיירי אע"ג דרובא חקין ופורתא יצחק אפ"ה א"צ לכתוב שם דנערות דהדבר ידוע ומפורסם דאין זה שמו המובהק דשמו המובהק הוא יצחק ויש לחקור אם רובא חקין ופורתא יצחק וחתימה ועלי' לתורה חקין ג"כ והעלה דצריך לכתוב המכונה חקין ואפילו מחדא מינייהו או דעלי' לתורה חקין וחותם יצחק או להיפוך דעלי' לתורה יצחק וחותם חקין ורובא חקין ופורתא יצחק בכולהו צריך לכתוב המכונה חקין או דמתקרי וכן כ' לחם רב. עוד כ' שם ולפע"ד כו' ומ"ש מרן דא"צ לכתוב שם דנערות כגון יצחק חקין איירי דוקא דבעלי' לס"ת לעולם קרינן לי' בשם המובהק. וכן לעולם חותם בשם המובהק לבד ורובא דעלמא קרי לי' בשם חקין כה"ג הוא דאמרינן דא"צ לכתוב שם הקיצור אבל אם חותם בשם הקיצור או קרי לי' לס"ת בשם הקיצור בכולהו גווני צריך לכתוב דמתקרי או המכונה על שם הקיצור וכן האריך שם וסיים שנית כן וכן האריך בס"ק קל"ב והעלה ברובא חקין כותבין יצחק לחוד ובנשתקע יש ג' סברות ואם הקיצור הוא שם עריסה כותבין הקיצור לבד ובדיעבד מעכב תו כ' בס"ק ע"ה בד"ה מיהו כל קיצור השם שהוא שם בפ"ע כ' דה"ה יוסף יוסי הואיל ושם יוסי אינו מצוי בינינו אם כ"ע קרי לי' יוסי יש לחקור אם ע יקר שמו יוסף וכן חנניה חנן וברכי' ברוך וכ"כ בספר שמות בשם מהרש"ל דאם נקרא ברוך ועולה לס"ת בשם ברכיא וכן חותם אז יש לכתוב דמתקרי ברוך ולא אמרינן שהוא קיצור השם כיון דשם ברוך הוא שם בפ"ע ואח"ז כ' ויש לחקור אם לא כתב קיצור השם דהוא שם בפ"ע אם הגט כשר או פסול ויראה דלכתחלה דווקא הוא דכותבין אלחנן דמתקרי חנן ואם לא כתב אלא אלחנן לחוד כשר כיון דידוע דעיקר שמו אלחנן ובס' שמות בשם מיכאל דקרי לי' מיכל כ' בשם ד"א דאם לא כ' מיכל הגט פסול וצ"ע עכ"ל. הנה העתקתי דבריו דכתב בהדיא דגם המחבר בדין יצחק חקין מיירי דוקא בלא נשתקע וגדולה מזו כ' דמיירי בחותם ועולה לתורה בשם יצחק א"כ ממילא הא דכ' הרב בהגה"ה מיהו כל שהוא שם בפ"ע כו' קאי ג"כ על דברי המחבר ומיירי בגווני דמיירי המחבר וכן המשמעות בס"ק ע"ה להדיא דמביא על דברי רמ"א דברי הספר שמות ודברי מהרש"ל גבי ברכי' ברוך וא"כ גם הספק שנסתפק הג"פ מיירי גם בכה"ג ובלא"ה ע"כ מוכרח לומר כן כמ"ש בתשובתי הראשונה דאל"ה הי' לו להביא דברי הלחם רב ומ"ש מע"ל דסומך עצמו על מ"ש גבי חקין דלא מיקרי נשתקע אין לזה טעם כלל חדא דענין א' רחוק מחבירו כמה דפין ואיך לא הזכירו עכ"פ לרמז עליו כדרכו ולכתוב ועיין לקמן ס"ק ס"ז ועוד דל"ד להדדי כאוכלא לדנא דהרי בהדיא כ' בס"ק ס"ז דעיקר הטעם שהשיג על הלחם רב דלא מיקרי נשתקע משום דשם מולי אינו שם עצם כלל וכ"כ להדיא בס"ק ס"ז וז"ל דידוע דמולי הוא קיצור שמואל וכן בס"ק ס"ח לחלק דביבאנטי הוא לפרקים שם בפ"ע אבל מולי אינו שם בפ"ע והוא ידוע ומפורסם דשם מולי הוא קיצור שמואל וחקין הוא קיצור השם המובהק יצחק ובס"ק פ"ח האריך להשיג על הלחם רב וסיים לבסוף כיון דכ"ע ידעי דאין מולי שם עצם לשום אדם כלל אלא הוא קיצור השם לשמואל ולכך אם כ' שמואל דמתקרי מולי כשר הרי מבואר דעיקר טעמו דלא מיקרי נשתקע משום דאינו כלל שם בפ"ע וא"כ איך אפשר לומר דבאלחנן חנן מיירי בנשתקע ועוד דגם בשמואל מולי לא הכשיר אלא בכותב שניהם אבל בשמואל לחוד לא ביאר דעתו ונמצא הדברים ברורים דעכ"פ ספק הג"פ הוא בלא נשתקע אבל בנשתקע דעתו בלא ספק דעכ"פ אם כ' שם אלחנן דפסול דיעבד ואפילו בכותב שניהם יש להסתפק הרבה ולדעת הג"פ פשיטא דפסול כמ"ש דהרי הלחם רב פוסל במולי בכותב שניהם והוא לא השיג עליו רק מטעם דמולי אינו שם בפ"ע אבל בחנן דהוא שם בפ"ע יש לפוסלו אמנם י"ל דגם מהרש"ל מודה דהרי ע"כ צריכים לומר דאף במרגליות ופעריל אין הנקודות שוים וא"כ בודאי פסול אם כתב שם הנשתקע (ואפשר דס"ל כמקצת מחברים הביא הג"פ דמכשירין בכותב גם שם העריסה שנשתקע) אע"כ צ"ל דיש לו מעלה אחרת דעכ"פ דפעריל הוא ביאור לשם מרגליות ולכך אינו פוסל וא"כ לפי"ז י"ל דעדיף מאלחנן חנן דחנן הוא שם בפ"ע ואין לו שייכות לאלחנן:
ט ומ"ש מעכ"ת מצפורה פורה. דמקרי נקודות שוים. לא ידעתי מה זו ראי' מלבד דאינו מבואר דמיירי בנשתקע אף בלא"ה אין ראי. דהרי עיקר הפלפול הוא בחנן משום דהוא שם בפ"ע משא"כ בקיצור וכינוי שאינו שם בפ"ע והרי כתבתי דכינוי שאינו שם בפ"ע והנקודות שוים לא מיקרי נשתקע אמנם בגרשום וגרשון שהם ג"כ כ"א שם בפ"ע. נסתפק הג"פ ולא הכריע כתבתי לחלק מ"ש המשאת משה בשם מהרי"ט. דנו"ן ומ"ם הם ממוצא אחד. ומתחלפין לפעמים בדברי רז"ל:
הביאו ג"כ הב"ש וגם קרובים למבטא אחת. ואין בני אדם מרגישים לנו"ן ומ"ם וכן מצאתי בהלכות קטנות. בההוא עובד גופא שנסתפק הג"פ. ולדעתי הדבר ברור דגרשום וגרשון אינו רק שיבוש הלשון כמ"ש בתשובה ראשונה משא"כ אלחנן חנן דהוא תרתי לריעותא שהוא ניכר במבטא יותר מגרשום וגרשון ואינם אותיות מתחלפים וגם הוא שם בפ"ע והג"פ הביא בשם מהר"א ששון שהקשה על גרשום וגרשון דאלו לא היו שני שמות הי' כשר משום דהוי האחד כינוי לחבירו ואמאי בפרק התקבל פסלי לנפתא דכתבו סהדי טפתא. ותירץ חדא דט' ונו"ן נרגש יותר ממ"ם ונו"ן ועוד י"ל דנפתא הוא שם בפ"ע שוב מצאתי שגם הב"ש הביא באות מ"ם דברי הרמ"א גבי מיכאל מיכל דאפי' בדיעבד מעכב אם לא כתוב מיכל וכן דן מדניאל ולא השיג עליו. ונראה שפי' דבריו בנשתקע מיכאל ודניאל. אמנם הג"פ שהניחו בצ"ע הי' נראה לו דמיירי בסתמא בלא נשתקע דאל"כ אמאי הניחו בצ"ע הו"ל למימר דס"ל כהלחם רב. ועוד דכבר כתבתי דהג"פ מודה דגרע ממולי אלא ודאי כדכתיבנא אמנם לפי"ז הי' מוכח דעכ"פ אם כותב שניהם כשר בנשתקע אמנם לו יהי' כן נדחה ראיות מעכת"ר שכתב. אם כותבין אלחנן דמתקרי חנן. הרי אלחנן עיקר וממילא אם כ' אלחנן לחוד כשר והנה מבואר דאינו כן ועוד ראי' ממרגליות פעריל דכ' מהרש"ל דכותבין מרגליות המכונה פעריל ואם כ' מרגליות לבד פסול אבל פעריל לבד כשר רק דכותבין מרגליות משום לעז הרי אע"ג דכותבין מרגליות לעיקר משום דהוא שם קודש אפ"ה אם כתבו מרגליות לחוד פסול ואם כ' שניהם כותבין מרגליות תחלה וכשר וזה ראי' למ"ש בתשובה הראשונה בשם שרה וסאייע. דאם כ' שניהם כשר ושרה לחוד פסול בנשתקע וא"ל דהתם באמת פעריל הוא עיקר רק דמקדמינן שם עברי דהם שני הפכיים בנושא אחד ועוד דאף אם נימא כן י"ל כל שכותב שניהם מקדימין העברי ועושי' אותו עיקר א"כ אדרבא ממילא יש להסתפק גם באלחנן חנן. אף אם נימא דכותבין שניהם אפשר דיש להקדים חנן ולכתוב דמתקרי על שם אלחנן משום לעז כמו במרגליות פעריל לדעת רש"ל רק דשם מקדמינן העברי וכותבין אותו והכא דשניהם קודש יש לכתוב חנן דמתקרי אלחנן משום לעז דהרי לא נתבאר בשום מקום באלחנן חנן דין נשתקע ועוד דאכתי לא ברירא לן דאפשר דגרוע ממרגליות פעריל דהוא ביאור מרגליות. משא"כ באלחנן דאפשר דמטעמא דלעז אין להקפיד ויותר טוב שלא לכותבו כלל. ואפשר דאפילו בדיעבד פסול אם כותב שניהם. ולמעשה הייתי מסתפק בזה ולכתחלה בלי ספק יותר טוב הי' לכתוב חנן לחוד. או עוד גט אלחנן דמתקרי חנן וכמ"ש בתשובה הראשונה ומה שהביא ראי' מקריאת המיעוט דאין קריאת המיעוט עושה פעולה לענין דיעבד כבר נתבאר ממ"ש דליתא דזהו דווקא בשמות חלוקים לגמרי. משא"כ בכינויים וקיצורים וכן בנשתנה מחמת חולי יש חילוק בין קריאת המיעוט דשם החולי הוא עיקר ובין נשתקע דאין כותבין אותו וכן גבי שמואל מולי ויצחק חקין כמ"ש למעלה וכן למנהגינו בעברי ולעז. כשהלעז אינו פירוש העברי כמו רחל טאקיל ודומיהן דאפילו פורתא עברי כותבין רחל המכונה טאקיל ובנשתקע אין כותבין רחל הדרן לדברי הג"פ הן אמת שיש לעיין הרבה בדבריו בכמה מקומות בענין זה אם אמנם מה שהקשה רומעכ"ת מה נסתפק הג"פ באלחנן חנן ת"ל דהלכה רווחת דאם כותב שם העיקר לחוד דכשר אינו קושיא דבהדיא פסק הג"פ דאם לא כ' שם הטפל פסול ועוד דבאמת כבר העתקתי דבריו בס"ק ס"ז דדעתו דמיירי ברובא חקין ופורתא יצחק וא"כ י"ל דגם באלחנן חנן מיירי בכה"ג אמנם קשה טובא דסותר דברי עצמו כמה פעמים חדא דבס"ק ס"ז הכריח דמיירי ברובא חקין דאלת"ה פשיטא דאף בב' שמות גמורים כולל הטפל בוכל שום הרי מבואר דמיירי בכותב כל שום וקשיא דידי' אדידי' דא"כ איך כ דמיירי בחותם ועולה לתורה בשם יצחק ורובא חקין ופורתא יצחק דמה בכך דאכתי הוי יצחק עיקר והי' נלפע"ד ליישב דס"ל לעולם קריאת העולם עיקר וכן דעת מקצת חכמי ספרדים בחיבוריהם אמנם בג"פ עצמו ס"ק צ"ח משמע דהסכים לדעת המחבר סעי' י"ח דשם שחותם ועולה לתורה עיקר ופירש הג"פ אפילו כ"ע קרי לי' בשם אחר. ודוחק לפרש דבריו לצדדין או בכותב כל שום ורובא חקין או ברובא יצחק ואינו כותב כל שום דא"א להעמיד זה בלשונו כלל והיותר נראה דס"ל דמיירי בכל גווני או באינו ידוע כלל עלייתו לתורה וחתימתו ורובא חקין ופורתא יצחק כותבין יצחק אמנם אם ידוע עלייתו לתורה וחתימתו בעינן דליהוי תרווייהו יצחק הא אי חדא חקין וגם רוב העולם חקין בעינן שניהם. עוד יש לעיין בדבריו דלקמן גבי יהודא ליאון כ' דמיירי ברובא יהודא וא"כ תיקשי נמי אמאי צריכי' לכתוב ליאון דכיון דכללו בוכל שום אמנם ודאי דעת הב"י דאפ"ה צריך לכתוב שם הטפל להדיא כמבואר בב"י וא"כ מאי קשיא לי' ביצחק חקין ועוד יש מקום עיון בסי' קכ"ח שהקשה על מ"ש הש"ע דכותב ב' שמותיו להדיא מסי' קכ"ט דכולל הטפל בוכל שום ולא הקשה מיהודא ליאון. ואין כאן מקום להאריך נחזור לענינו דמעתה נתבאר מה שכתבתי בסיום דברי דבמנוחה נוחה אף בלא נשתקע יש להסתפק אם כ' מנוחה לחוד ול"ד למ"ש הג"פ דהתם מיירי בחותם ועולה לתורה הנה כבר כתבתי דמשמעות לשונו כן הוא ובפרט גבי אלחנן נן. שהעתיק דברי רש"ל ואפשר דמיירי כאן לפי מנהגינו וכ' כן לדברי הגה"ה דהמנהג שלא לכתוב וכל שום אמנם אין עיקר כוונתי לחלק דוקא בזה רק עיקר כוונתי במה שסיימתי דאלחנן חנן ידוע שהוא קיצור השם משא"כ מנוחה ונוחה דאפשר דאינו קיצור השם ואין דרך העולם לקצרו וכיון שהוא שם בפ"ע הוי ממילא כרובא מרים ופורתא שרה וכמו שהארכתי בתשובה הראשונה וע"ז כתבתי דאם יראה בעיני מע"ל לסמוך בדיעבד. דלא דמי למרים ושרה משום דעכ"פ הוא קיצור השם יש לסמוך ע"ז דגם בעיני אינו ספק שקיל ועוד כתבתי דיש לעשות סניף אף אם אינו קיצור אכתי הרי מצרף שם העריסה למיעוט לעשותו רובא והנה נתבארו הדברים על נכון:
יו"ד ומה שהביא ראי' מהכרעת הב"ש גבי שרה סאייע והאריך שם צריך אני לבאר תחלה דברי הב"ש בדעת הלבוש. ותחלה אבאר כוונת הס"ש בדעת הלבוש ומה שהבין הב"ש בדעת הלבוש לא נהירא לי מלבד מה שהקשה הוא בעצמו עוד תקשי דאיך כ' דא"צ לכתוב שרה המכונה סאייע. הרי אם כ' שרה המכונה סאייע פסול לגמרי דאולי אין שרה עיקר השם אמנם כוונת הב"ש דאזיל לשיטתו והביאו הג"פ שכ' בשם מוהרא"י ומהר"ב דאף קיצור השם אם הקיצור הוא שם העריסה ומעולם לא נקראת בשם העיקר כותבין רק הקיצור ואם כ' העיקר פסול וזה בעצמו כוונת הס"ש שכ' דשמא אין שרה עיקר השם רק בעריסה קראו לה סאייע ולכך אין לכתוב רק סאייע. וזה ברור כשמש ומיושב מה שהקשה הב"ש וכן מבואר בג"פ ס"ק ס"ז אפילו בחנולה וחקין ושערליין דידוע דיוצא משם יצחק וחנה ושרה. דאין לכתוב יצחק חנה ושרה כיון שמעולם לא נקרא כן ואם כתב כן פסול וגדולה מזו כ' אף באשה שהי' שם זקנתה חנה והי' מכנין אותה חנולה וקראוה חנולה אפ"ה אין לכתוב רק חנולה כיון דמעולם לא נקראת בשם חנה וכ"כ הב"ש באות ב' גבי שערליין וחנוליין דאם כ' שרה וחנה דפסול דאע"ג דודאי כינויים הם לשרה וחנה וחילק ג"כ כמ"ש בתשובתי הראשונה בין שערליין לשארקא אמנם בזה מיושב מה שהקשה הב"ש. אבל עדיין לא נתיישב מה שהקשיתי למעלה דאיך כ' דא"צ לכתוב שרה המכונה סאייע דהרי בכ' שניהם פסול וכ"כ הג"פ להדיא שכן משמעות הס"ש שהביא ג"כ הב"ש שכ' דבני אשכנז יכתבו שרולה לבד וצ"ל דס"ל כדעת הלבוש דבכותב שניהם וכמ"ש בתשובה ראשונה ויתבאר עוד לקמן ועוד נלפע"ד לפרש דעת הלבוש דמיירי בידוע שם העריסה שרה וכן מוכרח שהבין הט"ז דאל"ה איך כ' לכתוב המכונה דהרי פסק לקמן דאפילו בשעריל אין לכתוב רק שעריל א"ו דפירשו בידוע שם העריסה שרה ואזיל לשיטתי' דמה שרוב העולם קורין הוא עיקר השם אף לעז וכן ס"ל ברעכיל דכותבין רעכיל לכתחלה אף דהב"ש כ' דהרמ"א מיירי בידוע דשם העריסה רחל אין הכוונה דמר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי רק כוונתו ליישב המנהג לדעת רמ"א אבל הלבוש אינו מחלק בזה וכן כאן ס"ל כמו ברעכיל דאין כותבין רק סאייע ולעולם דס"ל דנגזר משרה. ולכך כותבין בה' ואפ"ה אין כותבין שרה המכונה סאייע כמו דס"ל דאין כותבין רחל המכונה רעכיל ולכך שפיר כ' דא"צ לכתוב שרה המכונה אבל אם כתבו אין לפסלו ולא דמי לשמחה פריידא. אמנם דעת הט"ז דסאייע אינו קיצור השם ודלא כלבוש רק שהוא כינוי לשרה אבל כ"ע מודו דאין סאייע שם בפ"ע רק דפליגי אם הוא קיצור או כינוי ומעלתו חוזר כמה פעמים דאם סאייע הוא שם לעז אינו כינוי לשרה ולע"ד הדברים ברורים כשמש דאפי' אם הוא לעז הוא רק כינוי לשרה בודאי ומ"ש הב"ש בדעת הט"ז דצ"ל דס"ל דשם סא ייע אינו יוצא משרה אין הכוונה דאינו כינוי לשרה דז"א דהרי בהדיא כ' הט"ז דהוא כינוי לשרה רק הכוונה דאין יוצא משרה דאינו קיצור השם ממנה ולא כינוי היוצא מעיקר השם רק לעז ואפ"ה אינו כינוי רק לשרה ולא דמי לרבקה ריבה שהוא ג"כ כינוי ולא קיצור וכותבין המכונה זולת שיוצא משם רבקה.
י"א ומ"ש מעכ"ת. דאם סאייע הוא כינוי לשרה הוא דמי לשרה שארקא לא ידעתי על מה ולמה ולע"ד גרע משעריל זרעכיל דהוא עכ"פ קיצור השם וזה איני רק כינוי של לעז וכן בחנל"א והנלא י"ל לדעת הט"ז דעכ"פ היא כינוי לחנה. ודברי מכ"ח שרצה לומר דאינו כינוי לשרה רק לעז בפ"ע ואפ"ה לא מקרי שרה נשתקע משום שקרובים במבטא קשה בעיני מאוד דהם שני הפכיים דכיון דאינו כינוי לשרה רק לעז בפ"ע איך אפשר לומר דלא מיקרי שרה נשתקע אחרי שקורין אותה בשם אחר ומה בכך שקרובים במבטא כיון שהוא שם אחר ולא ידענא מ"ש רומעכ"ת דלא קי"ל כהלבוש מלבד דהב"ש לא הכריע ומה שהביא דברי מהריב"ל אינו קושיא דמביא כל הדעות אף גם בלא"ה חילוקים אלו שכתבתי הם ברורים כמ"ש למעלה לא מיבעיא לשיטת הלבוש אלא אף לדעת כל הפוסקים וגם לדעת רש"ל גופי' עכ"פ בעינן תרתי ביאור ושלא יהי' שם בפ"ע ולכן במרגליות לחוד פסול אע"פ שהוא ביאור ואם אינו ביאור פסול אע"פ שהוא כינוי ועכ"פ לדעת רש"ל ביאור וכינוי שוים ואדרבא גרע כינוי מביאור כל שאינו יוצא מעיקר השם כמו רחל טאק"ל. וא"כ ה"ה בכינוי דבעינן שניהם קרובים למבטא ושיהי' כינוי לאותו השם זולתו אין הכרע אם הוא כינוי לאותו השם וגם לשם אחר וכן בקיצור כה"ג וע"ז אנו דנין וגם כבר כתבנו דאפשר קיצור כזה גרע מכינוי ומה שהביא ראי' מנענלי' וגינענדל. אדרבא לדידי' תקשי כיון דלסברתו הוא שם בפ"ע אמאי לא דמי לאלחנן חנן לכתוב שניהם לכתחלה וכמו באייזיק ופילטא אע"כ דנענליא אינו שם בפ"ע כלל רק קיצור מגינענדל וכל שאינו ידוע אם קראוה בשם העיקר אין לכתוב רק הקיצור רק דתחלה סבר דדמיא לשארקא ולבסוף כ' דדמיא לשעריל:
יב ומ"ש ליישב דברי הג"פ בענין גרשום. דיש לחלק בין נשתנה מחמת חולי כמה קולמסין נשתברו וגם הג"פ האריך בזה להסכים כן אמנם כל זה לענין אם רובא קרו בשם הראשון דאז יש לחלק בין חולי דאפ"ה השני עיקר משא"כ בשאר סבה שאינה חזקה אזלי' בחר רובא משא"כ אם נשתקע לגמרי ואף הג"פ פסק דלחומרא יש להצריך שני גיטין אף בנשתקע הראשון מחמת חולי ודלא כב"י מ"מ מבואר דלחומרא בעלמ' כ"כ אבל בגרשום וגרשון כ' דיש לסמוך ע"ז בדיעבד מאחר שכבר ניסת משמע דוקא אם ניסת לא תצא. נחזור לנ"ד לפמ"ש רומעכ"ת דעדיין יש מקצת בני אדם שקראוה מנוחה וגם יש במדינה זו נשים. שנקראו מעריסתן מנוחה. וקורין אותה נוחה הנה הוא ממש דין הג"פ. וכשר בדיעבד ובענין פורתא מרים אין לחלק (עיי' מ"ש המחבר ע"ז בסס"י זי"ין). דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין זולת כל שלא נשתקע לגמרי ודברי המבי"ט הוא עסק אחר. וגם בזה לא נהוגי כוותי'. וסוגיין דעלמא דלא כפירושו ולהיות עמוס התלאות קצרתי הכ"ד ד"ש ואוה"נ ה"ק כו':